ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
אות פד מה שספר קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלוש שיש לי למה לי לחזר והייתי שם. ובאתי להכסא וראיתי שם ראש השנה, ראש השנה ממש. וכן יום כפור, יום כפור ממש. וכן סוכות, סוכות ממש. גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיה א) : "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפט. וברחו כלם עם כל מנהיגי הדור כלם ברחו. וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו ובשביל זה נעשין תכף שדוכים. כי כל אחד מצא שם וראה בת זוגו. ומאחר שבימים הקודמים למדתי נפל בדעתי שפסוק (דניאל ז) : "כרסיה שביבין די נור" ראשי תבות שדכן כי על ידי הכסא נעשין שדוכין כנ"ל גם כרסיה ראשי תבות ראש השנה יום כפור סוכות. ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא. ושאלתי מה יהיה פרנסתי ואמרו לי שאהיה שדכן והאש הקיף סביבו. כי באמת ראש השנה היא טובה גדולה כי הוא מועד שהלבנה מתכסה בו, שעל זה נאמר (חלין ס:) : הביאו עלי כפרה. והוא טובה גדולה להעולם כי על ידי זה אנו יכולין לבקש כפרה בראש השנה. עין כל זה בהתורה תקעו בחדש שופר, ויבן ה' את הצלע. המדבר משרשי נשמות הכלולים בכסא עין שם היטב כל התורה בלקוטי תנינא סימן א' כי הוא פרוש על המעשה הנ"ל. כי זאת התורה נאמרה בראש השנה שאחר זה הספור והדברים סתומים ונעלמים מאד. גם חסר קצת כי לא נכתב בשלמות. ופעם אחת דבר מהמעשיות והזכיר אז ענין זה מקשר המעשה הזאת עם התורה הנ"ל. כמה נורא ונפלא ונשגב מאד הענין הזה למי שיש לו לב להבין. ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם כלומר שראוי לנו לשמח על כל פנים מאד תמיד כשזכינו לטעם אורות נוראות כאלו וכו'. ואחר שספר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם וגער בנו על שאין אנו שמחים ואמר שראוי לנו לשמח מאד מאד אות פה תקס"ט א' דחנוכה אחר הדלקת נר חנוכה בלילה אורח נכנס לבעל הבית. ושאל לבעל הבית מאין פרנסתך. והשיב לו אין לי פרנסה קבועה בביתי רק מחיתי מן העולם. ושאל לו מה אתה לומד והשיב לו. והיו משיחים יחד. עד שנכנסו בתוך שיחת דברים היוצאים מן הלב והתחיל הבעל הבית להשתוקק ולהתגעגע מאד איך משיגים ומגיעים לאיזה דבר מעלה שבקדשה. אמר לו האורח אני אלמד עמך ותמה הבעל הבית והתחיל לחשב אולי אינו בן אדם כלל. אך חזר וראה שהוא מדבר עמו כדרך בני אדם. אך תכף נתחזק האמונה אצלו להאמין בו. והתחיל תכף לקראו רבי ואמר לו קדם כל אני מבקש ללמד מכם איך להתנהג בכבודכם ואין צריך לומר שאפגם ממש בכבודכם חס ושלום רק אף על פי כן בן אדם קשה לו להזהר לגמרי כראוי על כן אני רוצה שתלמדוני איך לנהג בכבודכם. והשיב לו כעת אין לי פנאי בעת אחר אבוא אצלך ואלמדך זאת וכעת אני צריך לילך מכאן. ואמר לו גם על זה אני צריך ללמד מכם כמה אני צריך ללוות אתכם ואמר לו עד אחר הפתח והתחיל לחשב איך אצא עמו כי כעת אני עמו בין הבריות ואם אצא עמו לבדו מי יודע מי הוא ושאל לו ואמר לו יש לי פחד לצאת עמכם השיב לו אם אני יכול כזאת ללמד עמך גם עתה אם ארצה לעשות לך איזה דבר מי ימחה בידי. ויצא עמו מן הפתח. ואזי תכף חטף אותו והתחיל לפרח עמו והיה קר לו ולקח מלבוש ונתן לו ואמר לו קח זה המלבוש וייטב לך ויהיה לך אכילה ושתיה וכל טוב ותשב בביתך ופרח עמו. בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו. ולא היה מאמין בעצמו שהוא בביתו אך הסתכל והנה הוא מדבר עם בני אדם ואוכל ושותה כדרך העולם בתוך כך חזר והסתכל והנה הוא פורח כבתחלה חזר והסתכל והנה הוא בביתו חזר והסתכל והנה הוא פורח וכן היה מתנהג זמן רב. אחר כך הוריד אותו בין שני הרים בגיא ומצא שם ספר והיו בו צרופי אותיות אז"ח הוא ד' וכו' והיה מציר בהספר כלים ובתוך הכלים היו אותיות. גם היה בתוך הכלים אותיות של הכלים שיכולין לעשות על ידם אלו הכלים והיה לו חשק מאד ללמד את הספר. בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו חזר והסתכל והנה הוא שם והתישב עצמו לעלות אל ההר אולי ימצא שם איזה ישוב. וכשבא אל ההר ראה עומד שם אילן של זהב עם ענפים של זהב ועל הענפים תלויים כלים כמו אלו הכלים המצירין בספר ובתוך הכלים היו כלים שעל ידם עושים אלו הכלים. והיה חפץ לקח משם הכלים ולא היה יכול מחמת שהיו נסבכים שם על הענפים שהיו בעקמימיות. בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו. והיה לו פליאה גדולה מה זאת שהוא פעם בכאן ופעם שם. והיה חפץ לספר זאת לבני אדם אך איך מספרין פליאה כזו לבני אדם מה שאין ראוי להאמין. בתוך כך הסתכל מן החלון וראה את האורח הנ"ל והתחיל לבקש אותו מאד שיבוא אצלו ואמר לו אין לי פנאי כי אני הולך אצלך. אמר לו זה בעצמו נפלאת בעיני הרי, אני כאן ומה זה שאתם הולכים אצלי. השיב לו בשעה שנתרצית לילך עמי ללוות אותי מן הפתח אז לקחתי ממך הנשמה ונתתי לה לבוש מן הגן עדן התחתון והנפש רוח נשאר אצלך. ועל כן כשאתה מדבק מחשבתך לשם אתה שם ואתה ממשיך הארה ממנו אליך וכשאתה חוזר לכאן אתה כאן. ואיני יודע מאיזה עולם הוא מעולם טוב הוא בודאי ועדין לא נגמר ולא נסתים
אות פד

מַה שֶׁסִּפֵּר קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ט סוֹף קַיִץ תקס"ח וּבְאוֹתוֹ הָעֵת הֵבִיא לוֹ הַשּׁוֹחֵט מִטֶּעפְּלִיק כִּסֵּא נִפְלָאָה.

וְסָמוּךְ לָזֶה סִפֵּר זאת שֶׁרָאָה בַּמַּרְאָה אוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ כִּסֵּא, וְהָיָה אֵשׁ סְבִיבָהּ.

וְהָלְכוּ כָּל הָעוֹלָם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף לִרְאוֹתָהּ.

וּכְשֶׁחָזְרוּ מִשָּׁם

אֲזַי תֵּכֶף נִתְקַשְּׁרוּ זֶה עִם זֶה וְנַעֲשָׂה שִׁדּוּכִים בֵּינֵיהֶם.

וְגַם כָּל מַנְהִיגֵי הַדּוֹר כֻּלָּם הָלְכוּ לִרְאוֹתָהּ.

וְשָׁאַלְתִּי כַּמָּה הִיא רְחוֹקָה, וּמִפְּנֵי מָה תֵּכֶף נַעֲשׂוּ שִׁדּוּכִים.

וְהָלַכְתִּי וְהִקַּפְתִּי סְבִיבָם לֵילֵךְ שָׁם.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהוֹלֵךְ וּבָא ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְהָיִיתִי מְסֻפָּק אִם לַחֲזר אִם לְהִתְעַכֵּב שָׁם

וְהָיִיתִי נָבוֹךְ בְּדַעְתִּי

וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי אֵיךְ אֶשָּׁאֵר בְּכָאן עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַרְתִּי בְּדַעְתִּי לְפִי הַגּוּף חָלוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי

לָמָּה לִי לַחֲזר

וְהָיִיתִי שָׁם.

וּבָאתִי לְהַכִּסֵּא

וְרָאִיתִי שָׁם ראשׁ הַשָּׁנָה, ראשׁ הַשָּׁנָה מַמָּשׁ.

וְכֵן יוֹם כִּפּוּר, יוֹם כִּפּוּר מַמָּשׁ.

וְכֵן סוכּוֹת, סוכּוֹת מַמָּשׁ.

גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ צוֹעֲקִים: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי"

מַה לָּכֶם לָדוּן אֶת הָעוֹלָם

ראשׁ הַשָּׁנָה בְּעַצְמוֹ יִשְׁפּט.

וּבָרְחוּ כֻּלָּם עִם כָּל מַנְהִיגֵי הַדּוֹר כֻּלָּם בָּרְחוּ.

וְרָאִיתִי שָׁם שֶׁהָיָה חָקוּק עַל הַכִּסֵּא כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם

וְכָל אֶחָד הָיָה חָקוּק עִם בַּת זוּגוֹ אֶצְלוֹ

וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תֵּכֶף שִׁדּוּכִים.

כִּי כָּל אֶחָד מָצָא שָׁם וְרָאָה בַּת זוּגוֹ.

וּמֵאַחַר שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים לָמַדְתִּי

נָפַל בְּדַעְתִּי שֶׁפָּסוּק: "כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר" רָאשֵׁי תֵבוֹת שַׁדְכָן

כִּי עַל יְדֵי הַכִּסֵּא נַעֲשִׂין שִׁדּוּכִין כַּנַּ"ל

גַּם כָּרְסְיֵהּ רָאשֵׁי תֵבוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּר סוכּוֹת.

וְעַל כֵּן בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא.

וְשָׁאַלְתִּי מַה יִּהְיֶה פַּרְנָסָתִי

וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֶהְיֶה שַׁדְכָן

וְהָאֵשׁ הִקִּיף סְבִיבוֹ.

כִּי בֶּאֱמֶת ראשׁ הַשָּׁנָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה

כִּי הוּא מוֹעֵד שֶׁהַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה בּוֹ, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה.

וְהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהָעוֹלָם

כִּי עַל יְדֵי זֶה אָנוּ יְכוֹלִין לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

עַיֵּן כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, וַיִּבֶן ה' אֶת הַצֵּלָע.

הַמְדַבֵּר מִשָּׁרְשֵׁי נְשָׁמוֹת הַכְּלוּלִים בַּכִּסֵּא עַיֵּן שָׁם הֵיטב כָּל הַתּוֹרָה בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן א'

כִּי הוּא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל.

כִּי זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאַחַר זֶה הַסִּפּוּר

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים וְנֶעְלָמִים מְאד.

גַּם חָסֵר קְצָת כִּי לא נִכְתַּב בִּשְׁלֵמוּת.

וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת

וְהִזְכִּיר אָז עִנְיָן זֶה מִקֶּשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת עִם הַתּוֹרָה הַנַּ"ל.

כַּמָּה נוֹרָא וְנִפְלָא וְנִשְׂגָּב מְאד הָעִנְיָן הַזֶּה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין.

וְאָז אָמַר אִם אֵין אַתֶּם שְׂמֵחִים

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּכֶם

כְּלוֹמַר שֶׁרָאוּי לָנוּ לִשְׂמחַ עַל כָּל פָּנִים מְאד תָּמִיד

כְּשֶׁזָּכִינוּ לִטְעם אוֹרוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלּוּ וְכוּ'.

וְאַחַר שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת אָמַר

שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִין לוֹמַר עָלֶיהָ תּוֹרָה כָּל יְמֵי חַיֵּיכֶם

וְגָעַר בָּנוּ עַל שֶׁאֵין אָנוּ שְׂמֵחִים

וְאָמַר שֶׁרָאוּי לָנוּ לִשְׂמחַ מְאד מְאד

אות פה

תקס"ט א' דַּחֲנוּכָּה אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנוּכָּה בַּלַּיְלָה

אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל הַבַּיִת. וְשָׁאַל לְבַעַל הַבַּיִת מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ.

וְהֵשִׁיב לוֹ אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי

רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם.

וְשָׁאַל לוֹ מָה אַתָּה לוֹמֵד

וְהֵשִׁיב לוֹ.

וְהָיוּ מְשִׂיחִים יַחַד.

עַד שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ שִׂיחַת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב

וְהִתְחִיל הַבַּעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאד אֵיךְ מַשִּׂיגִים וּמַגִּיעִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַעֲלָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה.

אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ אֲנִי אֶלְמַד עִמְּךָ

וְתָמַהּ הַבַּעַל הַבַּיִת וְהִתְחִיל לַחֲשׁב אוּלַי אֵינוֹ בֶּן אָדָם כְּלָל.

אַךְ חָזַר וְרָאָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם.

אַךְ תֵּכֶף נִתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה אֶצְלוֹ לְהַאֲמִין בּוֹ.

וְהִתְחִיל תֵּכֶף לְקָרְאוֹ רַבִּי

וְאָמַר לוֹ קדֶם כָּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִלְמד מִכֶּם אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בִּכְבוֹדְכֶם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֶפְגּם מַמָּשׁ בִּכְבוֹדְכֶם חַס וְשָׁלוֹם

רַק אַף עַל פִּי כֵן בֶּן אָדָם קָשֶׁה לוֹ לְהִזָּהֵר לְגַמְרֵי כָּרָאוּי

עַל כֵּן אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּלַמְּדוּנִי אֵיךְ לִנְהג בִּכְבוֹדְכֶם.

וְהֵשִׁיב לוֹ כָּעֵת אֵין לִי פְּנַאי

בְּעֵת אַחֵר אָבוֹא אֶצְלְךָ וַאֲלַמֶּדְךָ זאת

וְכָעֵת אֲנִי צָרִיךְ לֵילֵךְ מִכָּאן.

וְאָמַר לוֹ גַּם עַל זֶה אֲנִי צָרִיךְ לִלְמד מִכֶּם

כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְלַוּוֹת אֶתְכֶם

וְאָמַר לוֹ עַד אַחַר הַפֶּתַח

וְהִתְחִיל לַחֲשׁב אֵיךְ אֵצֵא עִמּוֹ

כִּי כָּעֵת אֲנִי עִמּוֹ בֵּין הַבְּרִיּוֹת

וְאִם אֵצֵא עִמּוֹ לְבַדּוֹ מִי יוֹדֵעַ מִי הוּא

וְשָׁאַל לוֹ וְאָמַר לוֹ יֵשׁ לִי פַּחַד לָצֵאת עִמָּכֶם

הֵשִׁיב לוֹ אִם אֲנִי יָכוֹל כָּזאת לִלְמד עִמְּךָ

גַּם עַתָּה אִם אֶרְצֶה לַעֲשׂוֹת לְךָ אֵיזֶה דָּבָר מִי יִמְחֶה בְּיָדִי.

וְיָצָא עִמּוֹ מִן הַפֶּתַח.

וַאֲזַי תֵּכֶף חָטַף אוֹתוֹ וְהִתְחִיל לִפְרחַ עִמּוֹ

וְהָיָה קַר לוֹ

וְלָקַח מַלְבּוּשׁ וְנָתַן לוֹ

וְאָמַר לוֹ קַח זֶה הַמַּלְבּוּשׁ וְיִיטַב לְךָ

וְיִהְיֶה לְךָ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכָל טוּב וְתֵשֵׁב בְּבֵיתְךָ

וּפָרַח עִמּוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ.

וְלא הָיָה מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ

אַךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא מְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם

בְּתוֹךְ כָּךְ חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ כְּבַתְּחִלָּה

חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ

חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ

וְכֵן הָיָה מִתְנַהֵג זְמַן רַב.

אַחַר כָּךְ הוֹרִיד אוֹתוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים בְּגַיְא

וּמָצָא שָׁם סֵפֶר וְהָיוּ בּוֹ צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת אז"ח הוּא ד' וְכוּ'

וְהָיָה מְצֻיָּר בְּהַסֵּפֶר כֵּלִים

וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ אוֹתִיּוֹת.

גַּם הָיָה בְּתוֹךְ הַכֵּלִים אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַכֵּלִים

שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת עַל יָדָם אֵלּוּ הַכֵּלִים

וְהָיָה לוֹ חֵשֶׁק מְאד לִלְמד אֶת הַסֵּפֶר.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ

חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא שָׁם

וְהִתְיַשֵּׁב עַצְמוֹ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

אוּלַי יִמְצָא שָׁם אֵיזֶה יִשּׁוּב.

וּכְשֶׁבָּא אֶל הָהָר

רָאָה עוֹמֵד שָׁם אִילָן שֶׁל זָהָב עִם עֲנָפִים שֶׁל זָהָב

וְעַל הָעֲנָפִים תְּלוּיִים כֵּלִים כְּמוֹ אֵלּוּ הַכֵּלִים הַמְצֻיָּרִין בַּסֵּפֶר

וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ כֵּלִים שֶׁעַל יָדָם עוֹשִׂים אֵלּוּ הַכֵּלִים.

וְהָיָה חָפֵץ לִקַּח מִשָּׁם הַכֵּלִים וְלא הָיָה יָכוֹל

מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ נִסְבָּכִים שָׁם עַל הָעֲנָפִים שֶׁהָיוּ בְּעַקְמִימִיּוּת.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ.

וְהָיָה לוֹ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה

מַה זּאת שֶׁהוּא פַּעַם בְּכָאן וּפַעַם שָׁם.

וְהָיָה חָפֵץ לְסַפֵּר זאת לִבְנֵי אָדָם

אַךְ אֵיךְ מְסַפְּרִין פְּלִיאָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם מַה שֶּׁאֵין רָאוּי לְהַאֲמִין.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת הָאוֹרֵחַ הַנַּ"ל

וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ מְאד שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ

וְאָמַר לוֹ אֵין לִי פְּנַאי כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלְךָ.

אָמַר לוֹ זֶה בְּעַצְמוֹ נִפְלָאת בְּעֵינַי

הֲרֵי, אֲנִי כָּאן

וּמַה זֶּה שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים אֶצְלִי.

הֵשִׁיב לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לֵילֵךְ עִמִּי לְלַוּוֹת אוֹתִי מִן הַפֶּתַח

אָז לָקַחְתִּי מִמְּךָ הַנְּשָׁמָה

וְנָתַתִּי לָהּ לְבוּשׁ מִן הַגַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן

וְהַנֶּפֶשׁ רוּחַ נִשְׁאַר אֶצְלְךָ.

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתְּךָ לְשָׁם אַתָּה שָׁם

וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִמֶּנּוּ אֵלֶיךָ

וּכְשֶׁאַתָּה חוֹזֵר לְכָאן אַתָּה כָּאן.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה עוֹלָם הוּא

מֵעוֹלָם טוֹב הוּא בְּוַדַּאי

וַעֲדַיִן לא נִגְמַר וְלא נִסְתַּיֵּם
חיי מוהר"ן - קמז - נסיעתו לארץ ישראל
...שנסע לארץ ישראל בסמוך שאל לו אחד מפני מה אינו מקרבם ואינו מדבר עמם אמר לו שאין לו עתה דבורים. ואמר שנודע לי עתה על פסוק כי תעבר במים אתך אני איך יכולין לראות מתי שרוצין את האבות אברהם יצחק ויעקב. וגם היה חדוש אצלי מפני מה על פסוק זה דיקא. אך אני חושב מחמת שאני צריך לעבר על הים אך למה לכם זאת מה צרך לכם בזה. ואם אפילו הייתי יכול להלביש זאת במוסר שיהיה בו צרך לכל אך אין לי עתה דבורים. אחר כך היה הולך ושב בבית וענה ואמר אני עני ואביון יותר מכל הגדולים זה יש לו ממון וזה יש לו כסף, וזה יש לו עירות וא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לא - אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא
...תורה לא - אית לן בירא בדברא [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אמרו לה, אית לן בירא בדברא, עילי למתא. איתי פארי, שדא להו אמר להו, אפשלי לי חבלי דפארי, ואעילה. אמרו לה, ומי איכא דמפשל חבלי מפארי. אמר להו, ומי איכא דמיתי בירא מדברא למתא רש"י: דפארי סבין. עשו לי חבל מסבין. ואם אין אתם עושים שאלתי, אף אני לא אעשה שאלתכם. א. צדקה היא בחינות הגלגלים כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא החוזר בעולם ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת עשרה ברכות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הנותן פרוטה לעני מתברך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטז - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ
...- ארץ ישראל היא בזה העולם ממש ספר, שכשהיה בארץ ישראל, ספרו לו שם החשובים שהיו שם שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל, כמפרסם וספרו לו, שקדם שהיו בארץ ישראל לא היו יכולים לציר לעצמן שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי לפי גדל קדשת ארץ ישראל המבאר בספרים ומפרש בתורתנו הקדושה מעלת קדשת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי ארץ ישראל לגדל מעלתה וקדשתה העצום והנורא מאד מאד על כן לא היו יכולין לציר לעצמן בעיניהם שארץ ישראל יהיה בזה העולם עד אשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ק - כֻּלָּם לא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת
...ק - כלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות ספרו לי שאמר, שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפרסמים אמתיים ואמר, שכלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות וגם תפס איש אחד פשוט מנכדי הבעל שם טוב, זכרונו לברכה ואמר: גם זה מפרש שיחתו בכל פעם לפני השם יתברך בבכיה גדולה ואמר שזרע הבעל שם טוב רגילים בזה ביותר, כי הם מזרע דוד המלך עליו השלום וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר לבו מאד לפני השם יתברך תמיד שזהו עקר ספר תהלים שיסד, כמבאר במקום...
שיחות הר"ן - אות קו
...בלילות" ואמונה שהוא על פי חכמה בחכמות התורה ומשיג את ה' ועל ידי זה יש לו אמונה הגם שהוא טוב עם כל זאת עקר אמונה הוא שיהא מאמין בהשם יתברך בלא אות ומופת וחכמה וזה הוא עקר אמונה בשלמות ובחינת אור, כמו שכתוב "ואמונתך בלילות" כנזכר לעיל ויש חכם שהוא חכם אפילו בחכמות התורה ואין לו אמונה בה' ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן כי חכמה אמתית דהינו עם אמונה נקרא ראיה כמו שכתוב: "ולבי ראה חכמה" וכו' ולעמת זה החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן וכמו שפרש רש"י שיש להם שרץ במחם [הינו שיש להם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עִקָּר הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא אמר: שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו, חס ושלום עד שכמעט יגוע, חס ושלום עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת שאמרו: 'אין תפילתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו' וכו', הינו כנ"ל ואמר: הלוא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו
שיחות הר"ן - אות עג
שיחות הר"ן - אות עג יש צדיקים שמגלין ואומרים תכף מה שהם רואים ואלו הצדיקים נשמתם היא מבחינת אותיות מנצפ"ך וזהו: "מנצפ"ך צופים אמרום" אלו שהם מבחינת מנצפ"ך, שהוא בחינת צמצום כידוע מה שרואים וצופים, הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם אבל יש צדיקים ששרשם מבחינה גבוה יותר שהוא בחינת הרחבה הם יכולים להחזיק אצלם כל מה שרואין
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה
...מוהר"ן ח"א - תורה לח - מרכבת פרעה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב: כל הנחלים הולכים אל הים והוא בחינת אדני, כמו שכתוב "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח...
שיחות הר"ן - אות י
...מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר וכבר מבאר מזה במקום אחר וצריך להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות תעשה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - הָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת
...ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו ועל כן קשה לו לישב דעתו רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו כי שמחה הוא עולם החרות בבחינת: "כי בשמחה תצאו" שעל ידי שמחה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 23:51:46 - wesi2