ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
אות פד מה שספר קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלוש שיש לי למה לי לחזר והייתי שם. ובאתי להכסא וראיתי שם ראש השנה, ראש השנה ממש. וכן יום כפור, יום כפור ממש. וכן סוכות, סוכות ממש. גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיה א) : "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" מה לכם לדון את העולם ראש השנה בעצמו ישפט. וברחו כלם עם כל מנהיגי הדור כלם ברחו. וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו ובשביל זה נעשין תכף שדוכים. כי כל אחד מצא שם וראה בת זוגו. ומאחר שבימים הקודמים למדתי נפל בדעתי שפסוק (דניאל ז) : "כרסיה שביבין די נור" ראשי תבות שדכן כי על ידי הכסא נעשין שדוכין כנ"ל גם כרסיה ראשי תבות ראש השנה יום כפור סוכות. ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא. ושאלתי מה יהיה פרנסתי ואמרו לי שאהיה שדכן והאש הקיף סביבו. כי באמת ראש השנה היא טובה גדולה כי הוא מועד שהלבנה מתכסה בו, שעל זה נאמר (חלין ס:) : הביאו עלי כפרה. והוא טובה גדולה להעולם כי על ידי זה אנו יכולין לבקש כפרה בראש השנה. עין כל זה בהתורה תקעו בחדש שופר, ויבן ה' את הצלע. המדבר משרשי נשמות הכלולים בכסא עין שם היטב כל התורה בלקוטי תנינא סימן א' כי הוא פרוש על המעשה הנ"ל. כי זאת התורה נאמרה בראש השנה שאחר זה הספור והדברים סתומים ונעלמים מאד. גם חסר קצת כי לא נכתב בשלמות. ופעם אחת דבר מהמעשיות והזכיר אז ענין זה מקשר המעשה הזאת עם התורה הנ"ל. כמה נורא ונפלא ונשגב מאד הענין הזה למי שיש לו לב להבין. ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם כלומר שראוי לנו לשמח על כל פנים מאד תמיד כשזכינו לטעם אורות נוראות כאלו וכו'. ואחר שספר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם וגער בנו על שאין אנו שמחים ואמר שראוי לנו לשמח מאד מאד אות פה תקס"ט א' דחנוכה אחר הדלקת נר חנוכה בלילה אורח נכנס לבעל הבית. ושאל לבעל הבית מאין פרנסתך. והשיב לו אין לי פרנסה קבועה בביתי רק מחיתי מן העולם. ושאל לו מה אתה לומד והשיב לו. והיו משיחים יחד. עד שנכנסו בתוך שיחת דברים היוצאים מן הלב והתחיל הבעל הבית להשתוקק ולהתגעגע מאד איך משיגים ומגיעים לאיזה דבר מעלה שבקדשה. אמר לו האורח אני אלמד עמך ותמה הבעל הבית והתחיל לחשב אולי אינו בן אדם כלל. אך חזר וראה שהוא מדבר עמו כדרך בני אדם. אך תכף נתחזק האמונה אצלו להאמין בו. והתחיל תכף לקראו רבי ואמר לו קדם כל אני מבקש ללמד מכם איך להתנהג בכבודכם ואין צריך לומר שאפגם ממש בכבודכם חס ושלום רק אף על פי כן בן אדם קשה לו להזהר לגמרי כראוי על כן אני רוצה שתלמדוני איך לנהג בכבודכם. והשיב לו כעת אין לי פנאי בעת אחר אבוא אצלך ואלמדך זאת וכעת אני צריך לילך מכאן. ואמר לו גם על זה אני צריך ללמד מכם כמה אני צריך ללוות אתכם ואמר לו עד אחר הפתח והתחיל לחשב איך אצא עמו כי כעת אני עמו בין הבריות ואם אצא עמו לבדו מי יודע מי הוא ושאל לו ואמר לו יש לי פחד לצאת עמכם השיב לו אם אני יכול כזאת ללמד עמך גם עתה אם ארצה לעשות לך איזה דבר מי ימחה בידי. ויצא עמו מן הפתח. ואזי תכף חטף אותו והתחיל לפרח עמו והיה קר לו ולקח מלבוש ונתן לו ואמר לו קח זה המלבוש וייטב לך ויהיה לך אכילה ושתיה וכל טוב ותשב בביתך ופרח עמו. בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו. ולא היה מאמין בעצמו שהוא בביתו אך הסתכל והנה הוא מדבר עם בני אדם ואוכל ושותה כדרך העולם בתוך כך חזר והסתכל והנה הוא פורח כבתחלה חזר והסתכל והנה הוא בביתו חזר והסתכל והנה הוא פורח וכן היה מתנהג זמן רב. אחר כך הוריד אותו בין שני הרים בגיא ומצא שם ספר והיו בו צרופי אותיות אז"ח הוא ד' וכו' והיה מציר בהספר כלים ובתוך הכלים היו אותיות. גם היה בתוך הכלים אותיות של הכלים שיכולין לעשות על ידם אלו הכלים והיה לו חשק מאד ללמד את הספר. בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו חזר והסתכל והנה הוא שם והתישב עצמו לעלות אל ההר אולי ימצא שם איזה ישוב. וכשבא אל ההר ראה עומד שם אילן של זהב עם ענפים של זהב ועל הענפים תלויים כלים כמו אלו הכלים המצירין בספר ובתוך הכלים היו כלים שעל ידם עושים אלו הכלים. והיה חפץ לקח משם הכלים ולא היה יכול מחמת שהיו נסבכים שם על הענפים שהיו בעקמימיות. בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו. והיה לו פליאה גדולה מה זאת שהוא פעם בכאן ופעם שם. והיה חפץ לספר זאת לבני אדם אך איך מספרין פליאה כזו לבני אדם מה שאין ראוי להאמין. בתוך כך הסתכל מן החלון וראה את האורח הנ"ל והתחיל לבקש אותו מאד שיבוא אצלו ואמר לו אין לי פנאי כי אני הולך אצלך. אמר לו זה בעצמו נפלאת בעיני הרי, אני כאן ומה זה שאתם הולכים אצלי. השיב לו בשעה שנתרצית לילך עמי ללוות אותי מן הפתח אז לקחתי ממך הנשמה ונתתי לה לבוש מן הגן עדן התחתון והנפש רוח נשאר אצלך. ועל כן כשאתה מדבק מחשבתך לשם אתה שם ואתה ממשיך הארה ממנו אליך וכשאתה חוזר לכאן אתה כאן. ואיני יודע מאיזה עולם הוא מעולם טוב הוא בודאי ועדין לא נגמר ולא נסתים
אות פד

מַה שֶׁסִּפֵּר קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ט סוֹף קַיִץ תקס"ח וּבְאוֹתוֹ הָעֵת הֵבִיא לוֹ הַשּׁוֹחֵט מִטֶּעפְּלִיק כִּסֵּא נִפְלָאָה.

וְסָמוּךְ לָזֶה סִפֵּר זאת שֶׁרָאָה בַּמַּרְאָה אוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ כִּסֵּא, וְהָיָה אֵשׁ סְבִיבָהּ.

וְהָלְכוּ כָּל הָעוֹלָם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף לִרְאוֹתָהּ.

וּכְשֶׁחָזְרוּ מִשָּׁם

אֲזַי תֵּכֶף נִתְקַשְּׁרוּ זֶה עִם זֶה וְנַעֲשָׂה שִׁדּוּכִים בֵּינֵיהֶם.

וְגַם כָּל מַנְהִיגֵי הַדּוֹר כֻּלָּם הָלְכוּ לִרְאוֹתָהּ.

וְשָׁאַלְתִּי כַּמָּה הִיא רְחוֹקָה, וּמִפְּנֵי מָה תֵּכֶף נַעֲשׂוּ שִׁדּוּכִים.

וְהָלַכְתִּי וְהִקַּפְתִּי סְבִיבָם לֵילֵךְ שָׁם.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהוֹלֵךְ וּבָא ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְהָיִיתִי מְסֻפָּק אִם לַחֲזר אִם לְהִתְעַכֵּב שָׁם

וְהָיִיתִי נָבוֹךְ בְּדַעְתִּי

וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי אֵיךְ אֶשָּׁאֵר בְּכָאן עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַרְתִּי בְּדַעְתִּי לְפִי הַגּוּף חָלוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי

לָמָּה לִי לַחֲזר

וְהָיִיתִי שָׁם.

וּבָאתִי לְהַכִּסֵּא

וְרָאִיתִי שָׁם ראשׁ הַשָּׁנָה, ראשׁ הַשָּׁנָה מַמָּשׁ.

וְכֵן יוֹם כִּפּוּר, יוֹם כִּפּוּר מַמָּשׁ.

וְכֵן סוכּוֹת, סוכּוֹת מַמָּשׁ.

גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ צוֹעֲקִים: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי"

מַה לָּכֶם לָדוּן אֶת הָעוֹלָם

ראשׁ הַשָּׁנָה בְּעַצְמוֹ יִשְׁפּט.

וּבָרְחוּ כֻּלָּם עִם כָּל מַנְהִיגֵי הַדּוֹר כֻּלָּם בָּרְחוּ.

וְרָאִיתִי שָׁם שֶׁהָיָה חָקוּק עַל הַכִּסֵּא כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם

וְכָל אֶחָד הָיָה חָקוּק עִם בַּת זוּגוֹ אֶצְלוֹ

וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תֵּכֶף שִׁדּוּכִים.

כִּי כָּל אֶחָד מָצָא שָׁם וְרָאָה בַּת זוּגוֹ.

וּמֵאַחַר שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים לָמַדְתִּי

נָפַל בְּדַעְתִּי שֶׁפָּסוּק: "כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר" רָאשֵׁי תֵבוֹת שַׁדְכָן

כִּי עַל יְדֵי הַכִּסֵּא נַעֲשִׂין שִׁדּוּכִין כַּנַּ"ל

גַּם כָּרְסְיֵהּ רָאשֵׁי תֵבוֹת ראשׁ הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּר סוכּוֹת.

וְעַל כֵּן בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא.

וְשָׁאַלְתִּי מַה יִּהְיֶה פַּרְנָסָתִי

וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֶהְיֶה שַׁדְכָן

וְהָאֵשׁ הִקִּיף סְבִיבוֹ.

כִּי בֶּאֱמֶת ראשׁ הַשָּׁנָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה

כִּי הוּא מוֹעֵד שֶׁהַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה בּוֹ, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה.

וְהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהָעוֹלָם

כִּי עַל יְדֵי זֶה אָנוּ יְכוֹלִין לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

עַיֵּן כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, וַיִּבֶן ה' אֶת הַצֵּלָע.

הַמְדַבֵּר מִשָּׁרְשֵׁי נְשָׁמוֹת הַכְּלוּלִים בַּכִּסֵּא עַיֵּן שָׁם הֵיטב כָּל הַתּוֹרָה בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן א'

כִּי הוּא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל.

כִּי זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאַחַר זֶה הַסִּפּוּר

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים וְנֶעְלָמִים מְאד.

גַּם חָסֵר קְצָת כִּי לא נִכְתַּב בִּשְׁלֵמוּת.

וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת

וְהִזְכִּיר אָז עִנְיָן זֶה מִקֶּשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת עִם הַתּוֹרָה הַנַּ"ל.

כַּמָּה נוֹרָא וְנִפְלָא וְנִשְׂגָּב מְאד הָעִנְיָן הַזֶּה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין.

וְאָז אָמַר אִם אֵין אַתֶּם שְׂמֵחִים

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּכֶם

כְּלוֹמַר שֶׁרָאוּי לָנוּ לִשְׂמחַ עַל כָּל פָּנִים מְאד תָּמִיד

כְּשֶׁזָּכִינוּ לִטְעם אוֹרוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלּוּ וְכוּ'.

וְאַחַר שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת אָמַר

שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִין לוֹמַר עָלֶיהָ תּוֹרָה כָּל יְמֵי חַיֵּיכֶם

וְגָעַר בָּנוּ עַל שֶׁאֵין אָנוּ שְׂמֵחִים

וְאָמַר שֶׁרָאוּי לָנוּ לִשְׂמחַ מְאד מְאד

אות פה

תקס"ט א' דַּחֲנוּכָּה אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנוּכָּה בַּלַּיְלָה

אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל הַבַּיִת. וְשָׁאַל לְבַעַל הַבַּיִת מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ.

וְהֵשִׁיב לוֹ אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי

רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם.

וְשָׁאַל לוֹ מָה אַתָּה לוֹמֵד

וְהֵשִׁיב לוֹ.

וְהָיוּ מְשִׂיחִים יַחַד.

עַד שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ שִׂיחַת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב

וְהִתְחִיל הַבַּעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאד אֵיךְ מַשִּׂיגִים וּמַגִּיעִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַעֲלָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה.

אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ אֲנִי אֶלְמַד עִמְּךָ

וְתָמַהּ הַבַּעַל הַבַּיִת וְהִתְחִיל לַחֲשׁב אוּלַי אֵינוֹ בֶּן אָדָם כְּלָל.

אַךְ חָזַר וְרָאָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם.

אַךְ תֵּכֶף נִתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה אֶצְלוֹ לְהַאֲמִין בּוֹ.

וְהִתְחִיל תֵּכֶף לְקָרְאוֹ רַבִּי

וְאָמַר לוֹ קדֶם כָּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִלְמד מִכֶּם אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בִּכְבוֹדְכֶם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֶפְגּם מַמָּשׁ בִּכְבוֹדְכֶם חַס וְשָׁלוֹם

רַק אַף עַל פִּי כֵן בֶּן אָדָם קָשֶׁה לוֹ לְהִזָּהֵר לְגַמְרֵי כָּרָאוּי

עַל כֵּן אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּלַמְּדוּנִי אֵיךְ לִנְהג בִּכְבוֹדְכֶם.

וְהֵשִׁיב לוֹ כָּעֵת אֵין לִי פְּנַאי

בְּעֵת אַחֵר אָבוֹא אֶצְלְךָ וַאֲלַמֶּדְךָ זאת

וְכָעֵת אֲנִי צָרִיךְ לֵילֵךְ מִכָּאן.

וְאָמַר לוֹ גַּם עַל זֶה אֲנִי צָרִיךְ לִלְמד מִכֶּם

כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְלַוּוֹת אֶתְכֶם

וְאָמַר לוֹ עַד אַחַר הַפֶּתַח

וְהִתְחִיל לַחֲשׁב אֵיךְ אֵצֵא עִמּוֹ

כִּי כָּעֵת אֲנִי עִמּוֹ בֵּין הַבְּרִיּוֹת

וְאִם אֵצֵא עִמּוֹ לְבַדּוֹ מִי יוֹדֵעַ מִי הוּא

וְשָׁאַל לוֹ וְאָמַר לוֹ יֵשׁ לִי פַּחַד לָצֵאת עִמָּכֶם

הֵשִׁיב לוֹ אִם אֲנִי יָכוֹל כָּזאת לִלְמד עִמְּךָ

גַּם עַתָּה אִם אֶרְצֶה לַעֲשׂוֹת לְךָ אֵיזֶה דָּבָר מִי יִמְחֶה בְּיָדִי.

וְיָצָא עִמּוֹ מִן הַפֶּתַח.

וַאֲזַי תֵּכֶף חָטַף אוֹתוֹ וְהִתְחִיל לִפְרחַ עִמּוֹ

וְהָיָה קַר לוֹ

וְלָקַח מַלְבּוּשׁ וְנָתַן לוֹ

וְאָמַר לוֹ קַח זֶה הַמַּלְבּוּשׁ וְיִיטַב לְךָ

וְיִהְיֶה לְךָ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכָל טוּב וְתֵשֵׁב בְּבֵיתְךָ

וּפָרַח עִמּוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ.

וְלא הָיָה מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ

אַךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא מְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם

בְּתוֹךְ כָּךְ חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ כְּבַתְּחִלָּה

חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ

חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ

וְכֵן הָיָה מִתְנַהֵג זְמַן רַב.

אַחַר כָּךְ הוֹרִיד אוֹתוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים בְּגַיְא

וּמָצָא שָׁם סֵפֶר וְהָיוּ בּוֹ צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת אז"ח הוּא ד' וְכוּ'

וְהָיָה מְצֻיָּר בְּהַסֵּפֶר כֵּלִים

וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ אוֹתִיּוֹת.

גַּם הָיָה בְּתוֹךְ הַכֵּלִים אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַכֵּלִים

שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת עַל יָדָם אֵלּוּ הַכֵּלִים

וְהָיָה לוֹ חֵשֶׁק מְאד לִלְמד אֶת הַסֵּפֶר.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ

חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא שָׁם

וְהִתְיַשֵּׁב עַצְמוֹ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר

אוּלַי יִמְצָא שָׁם אֵיזֶה יִשּׁוּב.

וּכְשֶׁבָּא אֶל הָהָר

רָאָה עוֹמֵד שָׁם אִילָן שֶׁל זָהָב עִם עֲנָפִים שֶׁל זָהָב

וְעַל הָעֲנָפִים תְּלוּיִים כֵּלִים כְּמוֹ אֵלּוּ הַכֵּלִים הַמְצֻיָּרִין בַּסֵּפֶר

וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ כֵּלִים שֶׁעַל יָדָם עוֹשִׂים אֵלּוּ הַכֵּלִים.

וְהָיָה חָפֵץ לִקַּח מִשָּׁם הַכֵּלִים וְלא הָיָה יָכוֹל

מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ נִסְבָּכִים שָׁם עַל הָעֲנָפִים שֶׁהָיוּ בְּעַקְמִימִיּוּת.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ.

וְהָיָה לוֹ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה

מַה זּאת שֶׁהוּא פַּעַם בְּכָאן וּפַעַם שָׁם.

וְהָיָה חָפֵץ לְסַפֵּר זאת לִבְנֵי אָדָם

אַךְ אֵיךְ מְסַפְּרִין פְּלִיאָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם מַה שֶּׁאֵין רָאוּי לְהַאֲמִין.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת הָאוֹרֵחַ הַנַּ"ל

וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ מְאד שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ

וְאָמַר לוֹ אֵין לִי פְּנַאי כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלְךָ.

אָמַר לוֹ זֶה בְּעַצְמוֹ נִפְלָאת בְּעֵינַי

הֲרֵי, אֲנִי כָּאן

וּמַה זֶּה שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים אֶצְלִי.

הֵשִׁיב לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לֵילֵךְ עִמִּי לְלַוּוֹת אוֹתִי מִן הַפֶּתַח

אָז לָקַחְתִּי מִמְּךָ הַנְּשָׁמָה

וְנָתַתִּי לָהּ לְבוּשׁ מִן הַגַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן

וְהַנֶּפֶשׁ רוּחַ נִשְׁאַר אֶצְלְךָ.

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתְּךָ לְשָׁם אַתָּה שָׁם

וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִמֶּנּוּ אֵלֶיךָ

וּכְשֶׁאַתָּה חוֹזֵר לְכָאן אַתָּה כָּאן.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה עוֹלָם הוּא

מֵעוֹלָם טוֹב הוּא בְּוַדַּאי

וַעֲדַיִן לא נִגְמַר וְלא נִסְתַּיֵּם
מדוע ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית?
...ולמה לעתיד לבוא תתבטל הבחירה החופשית? כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים מבואר כי הסיבה שיש לאדם בחירה חופשית, היא רק משום שהשכל שלו קטן ולא מבין את הסוד של הבחירה והידיעה. ולעתיד לבוא כאשר יהיה לבני האדם שכל גדול, באותו הרגע כבר לא תהיה להם בחירה חופשית כלל. בדיוק כמו שמלאכים אין בחירה חופשית... ודע, שזה עקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה אזי כח הבחירה על מקומו כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים ואז...
שיחות הר"ן - אות קנג
...הר"ן - אות קנג ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח בענין הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לג
...ישראל - אות לג ואחר כל אלה אחר אשר עשה כל מיני עבודות הנ"ל באמת ובתמים והרבה בתעניתים ובתפילות רבות מאד ובסגופים ושבירת תאוות ומדות ועמד בנסיונות רבות ושאר כל ענינים הנ"ל והרבה בהתבודדות מאד מאד לדבר בינו לבין קונו ולפרש שיחתו בלשון אשכנז וכו' כנ"ל עד שזכה למדרגה גבהה ועליונה מאד מאד בתכלית הקדשה ובתכלית הביטול ובהתקרבות גדול להשם יתברך במדרגת גדולי בני עליה וכל זה זכה בימי ילדותו ממש כי יומם לא נח לילה לא נם ולא שקט והתמיד מאד בעבודתו מיום אל יום מתחלת ימי קטנותו וימי נעוריו ויגע וטרח מאד מיום...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיח - לְעִנְיַן חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
...תורה לענין חדושי תורה שיש גדולים, שהיו משבחים אותם שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אמר שאין זה מעלה כל כך כי בודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון כי יכולין לקשר המחשבה והדבור להשם יתברך ולומר תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אבל טוב יותר כשחושבין תורה שהשם יתברך כשרוצה לגלות תורה, הוא חוזרה ארבע פעמים קדם שאומרה ולמדו מפסוק: "אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה" שנכתב בכאן ארבע בחינות: "ראה ויספרה" וכו' שהשם יתברך, כביכול, רואה וסופר ומכין וחוקר דברי התורה ארבע פעמים קדם שאומרה ואחר כך מגלה אותה להעולם מכל...
חיי מוהר"ן - תקנז - עבודת השם
...השם אות תקנז מהבעל שם טוב זכרונו לברכה מספרים שהשיג וראה כל הרפואות כמו שהם נקראים בכל השבעים לשון בפרשת עשרים וארבעה מיני עופות טמאים כמדמה לי שגם רבנו ספר זאת בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה. אות תקנח שמעתי מפיו הקדוש לענין מראין רחמנא לצלן שאמר שהקליפות של המקרות של האיש הולכים אליה ומזה בא מראין שלהם רחמנא לצלן. שמענו פעם אחת משיחותיו הקדושות שאמר בפיו הקדוש שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת השם קלה ביותר לעשות מעסק קנין שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע האדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצו - אַל תַּעַשֶׂה תְּפִלָּתְך קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
...מוהר"ן ח"א - תורה קצו - אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכשאתה מתפלל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' כי אסור לאדם לעמד עצמו על שום דבר הינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דוקא את בקשתו כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים אם יתן השם יתברך יתן ואם לאו לאו כמובא במקום אחר [בהתורה ט' תיקונין סי' כ'] וזה: 'אל תעשה תפילתך קבע', מלשון גזלה כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים...
שיחות הר"ן - אות קז
שיחות הר"ן - אות קז "אסתר בינונית היתה לא ארכה ולא קצרה" הענין שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "בשביל צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצאה ממנה שאול. ובשביל צניעות שהיתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר המלכה" וברחל כתיב "רחל בתך הקטנה" ובשאול נאמר "משכמו ומעלה גבוה מכל העם" ואסתר ממצע בין שאול ורחל בינונית היתה
להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 2
...לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 1. ובזה יתבאר מה שמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=205 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כוח - יש חלוקים בין התורות ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות ואפילו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו ... ויש בכל אחד ואחד מישראל חלק מבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב ועל כן מי שמכיר בין התורות שנתנו לכתב ושלא נתנו לכתב הוא יכול להכיר בין ישראל לאמות כי זה עקר הבדלם כנ"ל עיין שם כי כיו"ב מובא כאן b...
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...וענינים שהיה בכל תורה ומעשה כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאד מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...ח"ב - תורה פט - הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול זה מזה כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה כנ"ל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1582 שניות - עכשיו 22_11_2025 השעה 06:39:10 - wesi2