ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
אות רסח אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים כי כל אחד יש לו עבודתו ואני ענו הינו כי אינם נחשבים אצלי כלל כי מדת ענווה היא לבלי להחזיק עצמו לשום דבר ולהיות בעיניו אין ואפס ומאחר שאינם נחשבים אצלי כלל נמצא שאני ענו שלהם. [פרוש שמכל המפרסמים אני הענו שזה עושה זאת וזה זאת, ואני איני מחזיק מהם כלל נמצא שבצרוף כלם יש לי מדת הענווה ביניהם] אך את מי אני מחזיק יותר לאין את עצמי או אותם וכו' ואף על פי כן, הנראה שאת עצמו הוא מחזיק יותר לאין ואפס. וכן במשה רבנו עליו השלום אינו מישב אצלי מה שכתוב בו שהיה ענו מאד מכל האדם איך שיך זאת מאחר שכלם היו תלמידיו איך היה ענו כנגדם אך צריך להיות גם כן כנ"ל שהיה ענו מכל האדם שהיה לו מדת הענווה של כל האדם הינו שאצלו היתה הענווה של כלם כי כלם היו אצלו בחינת ענווה בבחינת אין ואפס כנ"ל אך את עצמו היה מחזיק יותר לאין ואפס יותר מבחינת אין ואפס שהיה מחזיק אותם והבן היטב. [אמר המעתיק נראה לעניות דעתי, דרצונו לומר כי השיג כל כך בגדלת הבורא יתברך עד אשר העבודה של כל אדם היה אצלו בבחינת אין ואפס נגד גדלתו יתברך. והוא בעצמו אף על פי שהיה רבן של כל ישראל כי השיג יותר מכלם אף על פי כן היה מחזיק את עצמו לאין ואפס יותר מכלם. כי דיקא על ידי שהיתה השגתו גבוהה כל כך על ידי זה השיג שכפי מדרגתו והשגתו אין עבודתו נחשבת כלום ביותר נגד גדלתו יתברך וקל להבין] אות ער צוה לקרות אחד לבדק תפיליו. ענה ואמר מחמת שהרב מברדיטשוב הוא נוסע וסובב עתה על המדינה, מחמת זה אני מצוה לבדק התפילין שלי. כי באמת אף על פי שאמרתי שאיני מחזיק מהם הינו שהם אצלי אין ואפס כנ"ל אף על פי כן הרב מברדיטשוב הוא גדול בעיני מאד וכשגדול ומפרסם כזה הוא הולך וסובב, זה בחינת פגם ההתפארות חס ושלום כביכול. כי ישראל הם התפארות של השם יתברך והגדול בישראל הוא עקר ההתפארות. כי הוא חשוב ומפאר בישראל וכשהוא יושב בביתו אזי הוא בחינת כתפארת אדם לשבת בית. הינו שבחינת ההתפארות הוא יושב בביתו בחינת הבתים של תפילין. אבל כשהוא נוסע וסובב ומתבזה בין החיים כי על הדרך בודאי האדם מתבזה כמובא בפרט איש כזה שיש לו בזיונות בודאי לפי ערך כבודו וגדלו שלפעמים אין נותנין לו כבוד כראוי לו לפי כבוד התורה שלו. ולפעמים יש לו איזה בזיונות בענין קבלת הממון שאינו כראוי לפי כבודו וכיוצא. ומאחר שבחינת ההתפארות נפגם ונתבזה ויוצא מן הבתים על כן יש חשש על התפילין שהם בחינת התפארות כידוע כי הם נקראים פאר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אות רעא גדל המעלה של המתקרבים אליו אי אפשר לשער כי כבר נתפשטו דבורים כאלו בין העולם שהם מתפארין גם כן בדבורים כאלו אבל באמת המקרבין שלי ההתקרבות לבד הוא דבר גדול מאד מאד. כי אף על פי שהוא בעצמו הינו המקרב אינו כלום ואינו מתנהג בדרכי ישר כראוי אף על פי כן מאחר שהוא בתוך אנשים כאלו שהם מקרבים לצדיק לקדשה כזה זה בעצמו מועיל לו מאד ובמשך הזמן יתעורר גם כן ויחזר בתשובה. וראה בעיניך, כי אתם זוכים לשמע דברים כאלו. ואפילו אם אינם שומעים החדוש, רק שזוכים לעמד בעת שנתחדש חדוש כזה, גם כן אשרי לו מכל שכן כשזוכין לשמע. ואין צריך לומר אם זוכין לשמע חדוש כזה פעם אחת בשנה. אפילו אם לא היו זוכין לשמע חדוש כזאת רק פעם אחת כל ימי חייו גם כן די לכם כי אלמלא לא באתם לעלמא אלא למשמע דא די כמובא בזוהר הקדוש [מכל שכן וכל שכן שאנו זוכין לשמע כמה וכמה פעמים בשנה חדושים נפלאים ונוראים אשר לא נשמעו מעולם]. ואמר לי אז בזו הלשון [הנה שומעת נשמתך] דהינו החדוש הנ"ל מענין התפילין שבשביל שהרב נוסע ומטלטל הוא צריך לבדק תפילין שלו. ואפילו כשמנחים בשפלות גדול מאד אף על פי כן צעקה בעלמא שנותנין אף על פי שתכף ומיד נפסק גם זה אינו נאבד ואפילו הצעקה מבטן שאול גם כן אינו נאבד. וכמו שאיתא בזוהר הקדוש בשוא גליו אתה תשבחם שמה שהאדם מנשא עצמו וממשיך עצמו לאיזה מדרגה אף על פי שאינו מגיע אליה זה בעצמו שהוא מתיגע ורודף להשיג ולגלות לאיזה קדשה היא שבחא דילה ויקרא דילה עין שם אות רעב פעם אחת יצא מפיו הקדוש על עצמו ואמר בזו הלשון אני סבא דסבין. ואם תסתכל ותבין בהמעשה הנוראה של שבעה בעטלערס בהספור של הבעטליר הראשון שהיה עור שאמר לו הנשר הגדול שהוא זקן מאד ואף על פי כן הוא יניק ולא התחיל להיות כלל וכו' והיה זקן נגד כל הזקנים הנזכרים שם, תבין קצת ענין זה. וכן משאר עניני המעשה הנ"ל תוכל להבין קצת גדלת רבנו זכרונו לברכה ולחכימא ברמיזא אות רעג רבנו זכרונו לברכה התפאר שלא התחיל לעשות שום דבר בעולם קדם שידע הסוד שיש בו. ואפילו מה שנוהגין להעלות עשן הטיטון על ידי לילקע וצבעך (שקורין לולקא רייכערן) [עשון טבק] לא התחיל בזה עד שידע סוד בהנהגה זו. וכיוצא בזה בשאר הנהגות לא התחיל שום דבר לעשות עד שידע סוד הדבר. ואף על פי שהוא זכרונו לברכה ידע סוד בענין עשן הטבק אף על פי כן הזהיר אותנו הרבה להתרחק מזה מאד ופעם אחת דבר הרבה מענין זה שנוהגין העולם לעשן טבק ואמר שהוא שטות גדול ולענין נקיות אינו מועיל כלל. וכן הריח טבק שהוא גרוע עוד יותר כמבאר שיחה זאת במקום אחר
אות רסח

אָמַר אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר

וְלא יִהְיֶה אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי.

כִּי דֶּרֶךְ הָאָדָם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְיָדוֹ מָמוֹן, בִּפְרָט מָמוֹן הַרְבֵּה

נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ שִׁנּוּיִים.

אֲבָל אֶצְלִי אֲפִילּוּ אִם אֲקַבֵּל סַךְ עָצוּם בְּפַעַם אֶחָד

אֵין אֶצְלִי שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל.

וְשָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁקַּבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ

כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמָּה חִדּוּשִׁים

וְקַבָּלַת מָמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין הַחִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ

אות רסט

יוֹם ד' דֶּאֱלוּל תקס"ט בְּרֶסְלַב.

אָמַר אֲנִי עָנָו מִכָּל הַמְפֻרְסָמִים

כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וַאֲנִי עָנָו

הַיְנוּ כִּי אֵינָם נֶחְשָׁבִים אֶצְלִי כְּלָל

כִּי מִדַּת עֲנָוָוה הִיא לִבְלִי לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְשׁוּם דָּבָר וְלִהְיוֹת בְּעֵינָיו אַיִן וָאֶפֶס

וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם נֶחְשָׁבִים אֶצְלִי כְּלָל

נִמְצָא שֶׁאֲנִי עָנָו שֶׁלָּהֶם.

[פֵּרוּשׁ שֶׁמִּכָּל הַמְפֻרְסָמִים אֲנִי הֶעָנָו

שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה זאת וְזֶה זאת, וַאֲנִי אֵינִי מַחֲזִיק מֵהֶם כְּלָל

נִמְצָא שֶׁבְּצֵרוּף כֻּלָּם יֵשׁ לִי מִדַּת הָעֲנָוָוה בֵּינֵיהֶם]

אַךְ אֶת מִי אֲנִי מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן אֶת עַצְמִי אוֹ אוֹתָם וְכוּ'

וְאַף עַל פִּי כֵן, הַנִּרְאֶה שֶׁאֶת עַצְמוֹ הוּא מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן וָאָפֶס.

וְכֵן בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ מְיֻשָּׁב אֶצְלִי מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהָיָה עָנָו מְאד מִכָּל הָאָדָם

אֵיךְ שַׁיָּךְ זאת מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם הָיוּ תַּלְמִידָיו

אֵיךְ הָיָה עָנָו כְּנֶגְדָּם

אַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם כֵּן כַּנַּ"ל שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם

שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה שֶׁל כָּל הָאָדָם

הַיְנוּ שֶׁאֶצְלוֹ הָיְתָה הָעֲנָוָוה שֶׁל כֻּלָּם

כִּי כֻּלָּם הָיוּ אֶצְלוֹ בְּחִינַת עֲנָוָוה בִּבְחִינַת אַיִן וָאֶפֶס כַּנַּ"ל

אַךְ אֶת עַצְמוֹ הָיָה מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן וָאֶפֶס

יוֹתֵר מִבְּחִינַת אַיִן וָאֶפֶס שֶׁהָיָה מַחֲזִיק אוֹתָם

וְהָבֵן הֵיטֵב.

[אָמַר הַמַּעְתִּיק נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר

כִּי הִשִּׂיג כָּל כָּךְ בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ

עַד אֲשֶׁר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הָיָה אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת אַיִן וָאֶפֶס נֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְהוּא בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי הִשִּׂיג יוֹתֵר מִכֻּלָּם

אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְאַיִן וָאֶפֶס יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה הַשָּׂגָתוֹ גְּבוֹהָה כָּל כָּךְ

עַל יְדֵי זֶה הִשִּׂיג שֶׁכְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ אֵין עֲבוֹדָתוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּלוּם בְּיוֹתֵר נֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְקַל לְהָבִין]

אות ער

צִוָּה לִקְרוֹת אֶחָד לִבְדּק תְּפִילָּיו.

עָנָה וְאָמַר מֵחֲמַת שֶׁהָרַב מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב הוּא נוֹסֵעַ וְסוֹבֵב עַתָּה עַל הַמְּדִינָה, מֵחֲמַת זֶה אֲנִי מְצַוָּה לִבְדּק הַתְּפִילִּין שֶׁלִּי.

כִּי בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵינִי מַחֲזִיק מֵהֶם

הַיְנוּ שֶׁהֵם אֶצְלִי אַיִן וָאֶפֶס כַּנַּ"ל

אַף עַל פִּי כֵן הָרַב מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב הוּא גָּדוֹל בְּעֵינַי מְאד

וּכְשֶׁגָּדוֹל וּמְפֻרְסָם כָּזֶה הוּא הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב, זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַהִתְפָּאֲרוּת חַס וְשָׁלוֹם כִּבְיָכוֹל.

כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם הִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהַגָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל הוּא עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת.

כִּי הוּא חָשׁוּב וּמְפאָר בְּיִשְׂרָאֵל

וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֲזַי הוּא בְּחִינַת כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בַּיִת.

הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ

בְּחִינַת הַבָּתִּים שֶׁל תְּפִילִּין.

אֲבָל כְּשֶׁהוּא נוֹסֵעַ וְסוֹבֵב וּמִתְבַּזֶּה בֵּין הַחַיִּים

כִּי עַל הַדֶּרֶךְ בְּוַדַּאי הָאָדָם מִתְבַּזֶּה כַּמּוּבָא

בִּפְרָט אִישׁ כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּזְיוֹנוֹת

בְּוַדַּאי לְפִי עֵרֶךְ כְּבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ שֶׁלִּפְעָמִים אֵין נוֹתְנִין לוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ לְפִי כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ.

וְלִפְעָמִים יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה בִּזְיוֹנוֹת בְּעִנְיַן קַבָּלַת הַמָּמוֹן שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לְפִי כְבוֹדוֹ וְכַיּוֹצֵא.

וּמֵאַחַר שֶׁבְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת נִפְגָּם וְנִתְבַּזֶּה וְיוֹצֵא מִן הַבָּתִּים

עַל כֵּן יֵשׁ חֲשָׁשׁ עַל הַתְּפִילִּין שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְפָּאֲרוּת כַּיָּדוּעַ

כִּי הֵם נִקְרָאִים פְּאֵר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

אות רעא

גּדֶל הַמַּעֲלָה שֶׁל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר

כִּי כְּבָר נִתְפַּשְּׁטוּ דִּבּוּרִים כָּאֵלּוּ בֵּין הָעוֹלָם שֶׁהֵם מִתְפָּאֲרִין גַּם כֵּן בְּדִבּוּרִים כָּאֵלּוּ

אֲבָל בֶּאֱמֶת הַמְקרָבִין שֶׁלִּי הַהִתְקָרְבוּת לְבַד הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד מְאד.

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַיְנוּ הַמְקרָב אֵינוֹ כְּלוּם

וְאֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי ישֶׁר כָּרָאוּי

אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּתוֹךְ אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם מְקרָבִים לְצַדִּיק לִקְדֻשָּׁה כָּזֶה

זֶה בְּעַצְמוֹ מוֹעִיל לוֹ מְאד

וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יִתְעוֹרֵר גַּם כֵּן וְיַחֲזר בִּתְשׁוּבָה.

וּרְאֵה בְּעֵינֶיךָ, כִּי אַתֶּם זוֹכִים לִשְׁמעַ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ.

וַאֲפִילּוּ אִם אֵינָם שׁוֹמְעִים הַחִדּוּשׁ, רַק שֶׁזּוֹכִים לַעֲמד בְּעֵת שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ כָּזֶה, גַּם כֵּן אַשְׁרֵי לוֹ

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמעַ.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם זוֹכִין לִשְׁמעַ חִדּוּשׁ כָּזֶה פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה.

אֲפִילּוּ אִם לא הָיוּ זוֹכִין לִשְׁמעַ חִדּוּשׁ כָּזאת רַק פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו גַּם כֵּן דַּי לָכֶם

כִּי אִלְמָלֵא לא בָּאתֶם לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי

כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ

[מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָנוּ זוֹכִין לִשְׁמעַ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר לא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם].

וְאָמַר לִי אָז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן [הִנֵּה שׁוֹמַעֲת נִשְׁמָתְךָ]

דְּהַיְנוּ הַחִדּוּשׁ הַנַּ"ל מֵעִנְיַן הַתְּפִילִּין

שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהָרַב נוֹסֵעַ וּמְטֻלְטָל הוּא צָרִיךְ לִבְדּק תְּפִילִּין שֶׁלּוֹ.

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁמֻּנָּחִים בְּשִׁפְלוּת גָּדוֹל מְאד

אַף עַל פִּי כֵן צְעָקָה בְּעָלְמָא שֶׁנּוֹתְנִין

אַף עַל פִּי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד נִפְסָק

גַּם זֶה אֵינוֹ נֶאֱבָד

וַאֲפִילּוּ הַצְּעָקָה מִבֶּטֶן שְׁאוֹל גַּם כֵּן אֵינוֹ נֶאֱבָד.

וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם

שֶׁמַּה שֶּׁהָאָדָם מְנַשֵּׂא עַצְמוֹ וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ אֵלֶיהָ

זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ וְרוֹדֵף לְהַשִּׂיג וּלְגַלּוֹת לְאֵיזֶה קְדֻשָּׁה

הִיא שִׁבְחָא דִּילֵהּ וִיקָרָא דִּילֵהּ

עַיֵּן שָׁם

אות רעב

פַּעַם אַחַת יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עַל עַצְמוֹ וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

אֲנִי סָבָא דְסָבִין.

וְאִם תִּסְתַּכֵּל וְתָבִין בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה שֶׁל שִׁבְעָה בֶּעטְלֶערְס בְּהַסִּפּוּר שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה עִוֵּר

שֶׁאָמַר לוֹ הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא זָקֵן מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא יַנִּיק וְלא הִתְחִיל לִהְיוֹת כְּלָל וְכוּ'

וְהָיָה זָקֵן נֶגֶד כָּל הַזְּקֵנִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם, תָּבִין קְצָת עִנְיָן זֶה.

וְכֵן מִשְּׁאָר עִנְיָנֵי הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל תּוּכַל לְהָבִין קְצָת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְלַחֲכִימָא בִּרְמִיזָא

אות רעג

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם קדֶם שֶׁיָּדַע הַסּוֹד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.

וַאֲפִילּוּ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַטִּיטוּן עַל יְדֵי לִילְקֶע וְצִבֶּעךְ [עִשּׁוּן טַבַּק]

לא הִתְחִיל בָּזֶה עַד שֶׁיָּדַע סוֹד בְּהַנְהָגָה זוֹ.

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַנְהָגוֹת לא הִתְחִיל שׁוּם דָּבָר לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁיָּדַע סוֹד הַדָּבָר.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָדַע סוֹד בְּעִנְיַן עֲשַׁן הַטַבַּק

אַף עַל פִּי כֵן הִזְהִיר אוֹתָנוּ הַרְבֵּה לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאד

וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן זֶה שֶּׁנּוֹהֲגִין הָעוֹלָם לְעֲשׁן טַבַּק

וְאָמַר שֶׁהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל

וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל.

וְכֵן הָרֵיחַ טַבַּק שֶׁהוּא גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר

כַּמְבאָר שִׂיחָה זאת בְּמָקוֹם אַחֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים...
שיחות הר"ן - אות רלו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רלו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד שהיה חולה גדול מאד ויסוריו היו קשים מאד מאד כי היה חולה מטל על ערש דוי והיה לו כאב השנים כמה וכמה זמנים בכאב מפלג ועצום מאד מאד בלי שעור עד שכל פניו נעשה נפוחות והכרחו בתחבולות גדולות של דאקטורים מפלגים להוציא שניו וגם באיברים הפנימיים היה חולה גדול עד למיתה ויסוריו היו בלי שעור ואמר רבנו זכרונו לברכה, אליו שכל היסורים הקשים והמרים שסבל כמה שנים כלם הם טובים יותר מכויה אחת בגיהנום כויה אחת בגיהנום גרוע מזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יֵּשׁ שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה
...תורה מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם למעלה היא רחבה מאד מאד וכל מה שיורדת למטה מתקצרת ויורדת עד שלמטה היא קצרה מאד והיא רק מעט מעט למטה אבל למעלה היא רחבה מאד. וכן בהתעוררות מלמטה צריך שיהיה מלמטה קצר בבחינות "ודבר פי בצר לי" בבחינת שופר, שהרחב הוא למעלה...
שיחות הר"ן - אות קיז
...אוסיאטין סמוך לעיר מעדווידווקע שם היה דר חמיו זכרונו לברכה ושם היה עקר גדולו ושם הולך נהר גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאד מאד היה דרכו בקדש של אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה שהיה לוקח לפעמים ספינה קטנה ושט עמה בעצמו לתוך הנהר הנ"ל אף על פי שלא היה יכול היטב להנהיג ספינה זאת אף על פי כן היה שט עמה עד אחורי הקנה וסוף עד המקום שלא היו רואין אותו עוד ושם עשה מה שעשה בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות אשרי לו כי באמת זכה למה שזכה כנראה בחוש בספריו הקדושים מענין הספינה הנ"ל שהלך עם הספינה...
שבחי הר"ן - אות טז
...בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל אי אפשר לבאר ולספר ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל כי אמר שאין זה תאוה כלל ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם מאחר שהוא רק חכם אמת ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית המאוס...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי
...אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים א. כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו: שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה זאת על ידו על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כי מי שהוא במדרגה פחותה הוא עדין רחוק מתבונות התורה רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים כמו שכתוב: "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'פתח פיך ויאירו דבריך'...
שיחות הר"ן - אות פג
...שאדם מתירא ומתפחד על פי הרב מכמה דברים או מבני אדם שאינם יכולים להזיק לו כלל והדבר נראה שרק בסוף כשהאדם נסתלק ושוכב על הארץ ורגליו אל הדלת אז יהיה לו ישוב הדעת באמת ויסתכל על עצמו ויראה האמת שכל היראות והפחדים שהיה מתירא מאיזה בני אדם שעמדו כנגדו היה הכל שטות והבל ובחנם היה לו יראות ופחדים מהם כי מה יעשה לו אדם וכן לענין התאוות כי אז יראה היטב אשר בחנם כלה בהבל ימיו ובשטותים ובלבולים כאלו ומי הכריח אותו לזה וכו' כי רק אז יראה האמת היטב היטב ובאמת יש בזה דברים בגו כי יש דבר אצל האדם שמאותו הדבר הוא...
שיחות הר"ן - אות קפו - גדולות נוראות השגתו
...קפו - גדולות נוראות השגתו כמה וכמה דברים ראינו בעינינו שהודיע לנו רבנו זכרונו לברכה, קדם שהיה שיהיה כן וכן היה פעם אחת בעשרת ימי תשובה אמר שבשנה זו יהיה חלשות רחמנא לצלן וכשיצא מהמרחץ בערב יום הכפורים אמר שהוא ממשש בראשו של עצמו אם הוא חי [הינו מחמת הפחד שרואה חלשות גדולות רחמנא לצלן] וכן היה שבאותה השנה היה חלשות גדולות רחמנא לצלן כשהיה יקרות בעולם בשנה אחת ואחר כך בימי הקיץ בעת גדול התבואה היה נראה להעולם שיהיה זול ואמר הוא שלא יהיה זול באותו השנה כי היקרות הרחיב זמנו על שתי שנים וכן היה שגם שנה...
שיחות הר"ן - אות כז
...להיות זריז גדול מאד מאד בעבודת ה' להזדרז מאד בכל עת ובכל שעה לעשות הרבה בעבודת ה' כי עקר הוא העשיה, ללמד הרבה ולעשות מצוות הרבה ולהתפלל ולהתחנן הרבה לשפך לבו לפניו יתברך, וכיוצא בזה שאר עניני עבודת ה' אף על פי כן אל תהי נבהל כשאתה רואה בספרים קדושים עניני עבודות הרבה אל תהי נבהל מפני זה לאמר מתי אוכל לקים אחת מהנה מכל הענינים הללו, מכל שכן כלם כי צריך לבל יהיה מבהל לחטף הכל בבת אחת רק לילך בנחת בהדרגה מעט מעט ולא שיהא מבהל ומבלבל שרוצה לקים ולחטף הכל בבת אחת ומחמת זה נתבלבל לגמרי כמו שיש בשרפה חס...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמד - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ
...קמד - אין אדם מת וחצי תאותו בידו [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי תאוותו בידו כי אצל הצדיק אין חלוק בין החיים ובין לאחר מיתה כי גם לאחר מיתה הוא עובד את השם יתברך ואין זה החלוק אלא אצל זה האדם שנמשך אחר תאוות אכילה ושתיה כל ימיו ולאחר מיתה אין אוכל ושותה זה נקרא מת, והמיתה נכרת אצלו ויש ימים שהתרה אכילה ושתיה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'חציו לה' וחציו לכם' והצדיק, אפילו בזאת החצי הוא כובש את יצרו, ואוחז את תאוותו בידו וחצי תאוותו בידו אפילו זאת החצי שהתר לו, אפילו בזה הוא אוחז תאוותו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 20_04_2026 השעה 12:52:54 - wesi2