ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד... "ואאלפך חכמה" וזה שכתוב בזוהר "נעשה אדם" על ידי התענית נתהוה בחינת אדם כתיב הכא נעשה וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" מה התם צדקה, אף כאן צדקה [פרוש: כי בזוהר מפרש שם שעל ידי צדקה הוא בדיוקנא דאדם ולמד שם ממקרא זה, "נעשה אדם" כתיב הכא עשיה, וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" וכו', לענין צדקה וכו' ורבנו זכרונו לברכה, מביא ראיה מזה לענין תענית כי צדקה ותענית הם ... הקדוש שהוא בחינת הבל שאין בו חטא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'היושב בתענית נקרא חסיד' שנאמר: "גומל נפשו איש חסד" כי התענית הוא גמילות חסדים לנפשו הינו לתורה, כמו שכתוב "תורת ה' תמימה משיבת נפש" בגלל כן נקרא איש חסיד כי מבטל הדין והחשך, וממשיך חסדים בעולם ה. וזה פרוש שלשה הזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירא מנציבין ...