ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ריח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות ריח באומין קדם ראש השנה האחרון היה מספר עם אנשים שלו מענין הסתלקותו שכבר הוא אצלו שלש שנים אחר הסתלקותו כי מעת שבא עליו החולאת הוא נחשב בעיניו שכבר נסתלק מן העולם ואמר שאינו יודע באיזה זכות הוא חי בנס כל שלש שנים אלו וכו' אז ספרו אנשיו עמו והיו מתאנחים מאד כי מה נעשה ועל מי יעזב אותנו. והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו. כי השם יתברך יעזר לי בודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר כי בעזרת השם גמרתי ואגמר כרצוני בודאי ואמר שכל מי שייגע ויתחבר לאחד מאנשי שלומנו בודאי יהיה איש כשר באמת ולא איש כשר בלבד אלא אפילו צדיק גמור כמו שאני רוצה. ועין לקמן בענין מעלת המתקרבים אליו אות ריט כל ימי הקיץ הנ"ל היה מצפה מאד שנהיה שם בראש השנה כי העקר הוא אצלו ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה. ובימי חג השבועות נתקבצו לשם גם כן הרבה מאנשי שלומנו והיו סבורים שיאמר תורה כאשר היה מנהגו בכל חג השבועות אבל לא אמר אז שום תורה בשבועות הנ"ל ואמר אז שאין אתם חוטאים כל כך כמבאר לעיל. אבל בראש השנה אמר תורה נפלאה שם באומין והיא תקעו בלקוטי תנינא סימן ח' המתחיל אף על פי שתוכחה דבר גדול. ובראש השנה ביום הראשון שחל אז בשבת קדש אחר אכילת סעדת שחרית שאז היה דרכו להתחיל להכין עצמו לומר תורה כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני, הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני. ואז באותו ראש השנה בעת שהיה צריך להכין עצמו לומר תורה. התחיל להתגבר עליו חלי ההוסט בהתגברות גדול מאד והתחיל לפל ט דם הרבה על ידי ההוסט מה שלא היה כן זמן רב כי אף על פי שההוסט לא פסק ממנו כל ימי חליו, שנמשך יותר משלש שנים. אבל לא היה ההוסט כי אם עם לחות, אבל לא עם דם. והתגבר עליו ההוסט עם יציאת דם הרבה מאד והיה פולט דם הרבה, כמו קלוח מים ממש. אשר לא יאמן כי יספר כי נתמלאו כמה כלים מדמו. והיו לו הקאות הרבה ואמר שמעולם לא היו לו הקאות כי אם אז באותו העת. ותקף התגברות החולאת אז היה בלי שעור עד שכמעט היה נסתלק אז. ונמשך כמה שעות עד שנעשה לילה ונמשך גם לתוך הלילה איזה שעות ואנחנו כבר היינו עומדים מוכנים בבית אחר והיינו מצפים שיכנס ויאמר תורה. והיינו שם אנשים רבים מאד כמה מאות אנשים הן אורחים אנשי שלומנו שהיו אז רבים מאד כמה מאות חוץ שאר אנשי העיר שבאו גם כן לשמע תורה מפיו הקדוש. והיו עינינו כלות כל היום שיכנס והיה שם דחק גדול שלא היה אפשר לסבל וכמעט היתה סכנות נפשות מגדל הדחק ונמשך לתוך הלילה ועדין לא נכנס מחמת התגברות החולאת מאד. אחר כך שלח לקרא אותי ובאתי אליו וכבר היו נרות דולקים בחדרו וקצת אנשים עומדים לפניו הינו רבי שמעון ואחיו רבי יחיאל זכרונו לברכה ועוד מעט אנשים. ושאל אותי מה לעשות כי אי אפשר לו לומר תורה. והתחלתי לדבר עמו הלא גם כשבאתם מלמברג היה גם כן בלתי דרך הטבע שתאמרו אז תורה, כי גם אז היה חלש מאד ואף על פי כן אמרתם תורה אז הרבה בראש השנה. ועוד כיוצא בזה דברתי עמו. ענה ואמר אם כן אמסר נפשי. והרים ידיו כמדבר הריני מוכן למסר נפשי בשביל לומר תורה. ושלח אותי לעשות לו מקום שם להעמיד הכסא סמוך לפתח. כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום, וכן עשינו. ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד ועלה וישב על הכסא הגבוה שעשו בשביל אמירת התורה וישב קצת. ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמך. וכשהתחיל לומר לא היה שום דרך הטבע שיוכל לסים כי כמעט לא היה אפשר לו לדבר אפילו דבור אחד מעצם חלישותו מכל שכן לומר תורה גבוהה וגדולה כזו. אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל התורה בשלמות בעזרת השם עד הסוף. רק סיום הפרוש על הפסוק תקעו לא אמר אז רק אחר יום כפור. גם היה שם דחק גדול ורעש גדול בעת אמירת התורה כי מגדל רבוי העם לא היה אפשר להשקיטם לגמרי מה שלא היה כן בשום פעם. כי תמיד בכל עת שאמר תורה, היו שותקים ושוקטים כלם כנהוג אבל אז אף על פי שהשקיטום והשתיקו אותם בתחלה כנהוג אף על פי כן בכל פעם נתעוררו באמצע מעצם הדחק שלא היה אפשר לסבל. וכמה אנשים היו בסכנה אז וכמעט שנפלו חלשות ויצאו במהרה לחוץ. ואף על פי כן זכינו שגמר אז כל התורה באריכות גדול מאד אשרי עין ראתה זאת אות רכ בערב ראש השנה דבר עמנו מהרב מברסלב שלא היה על ראש השנה אז באומין ואמר לנו מה אמר לכם אין דבר גדול מזה הינו להיות אצלי על ראש השנה. אף על פי ששאר צדיקים אינם אומרים כך כי אצלם אינו חיוב גדול כל כך להיות אצלם על ראש השנה הרי עוד קשיא אחת. [כלומר בלא זה כבר מקשים עליו קשיות הרבה תמיד ויהיה קשה עליו עוד קשיא זו גם כן מה שהוא מזהיר ביותר להיות אצלו על ראש השנה דיקא יותר משאר הגדולים]. ואמר שכל עסקו הוא רק ראש השנה והפליג אז מאד מאד להיות אצלו בראש השנה ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון [מה אומר לכם אין דבר גדול מזה אי [מדוע] אחרים אינם אומרים כך נו זה עוד קושיא כל עניני הוא ראש השנה] גם כבר אמר [על ראש השנה כלם צריכים להיות]. וכל זה היה באומין בראש השנה האחרון שאז דבר עמנו זאת. וגם מכבר דבר עמנו הרבה שהוא מזהיר ומצוה לכל מי שרוצה לשמע ולצית אותו שיהיה אצלו על ראש השנה. ואמר שהיו צריכין לעשות כרוז וכו' כמבאר במקום אחר. ודבר מזה הרבה כמה פעמים
אות ריח

בְּאוּמֶין קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן

הָיָה מְסַפֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ

שֶׁכְּבָר הוּא אֶצְלוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ

כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַחוֹלַאַת הוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה זְכוּת הוּא חַי בְּנֵס כָּל שָׁלשׁ שָׁנִים אֵלּוּ וְכוּ'

אָז סִפְּרוּ אֲנָשָׁיו עִמּוֹ וְהָיוּ מִתְאַנְּחִים מְאד

כִּי מַה נַּעֲשֶׂה וְעַל מִי יַעֲזב אוֹתָנוּ.

וְהֵשִׁיב רַק אַתֶּם תַּחֲזִיקוּ עַצְמְכֶם בְּיַחַד, אָז תִּהְיוּ אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים.

וְלא כְּשֵׁרִים בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיקִים וְטוֹבִים תִּהְיוּ.

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזר לִי בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כִּרְצוֹנִי

כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי מִכְּבָר

כִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר כִּרְצוֹנִי בְּוַדַּאי

וְאָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּיגַע וְיִתְחַבֵּר לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

בְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת

וְלא אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה.

וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו

אות ריט

כָּל יְמֵי הַקַּיִץ הַנַּ"ל הָיָה מְצַפֶּה מְאד שֶׁנִּהְיֶה שָׁם בְּראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי הָעִקָּר הוּא אֶצְלוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה.

וּבִימֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת נִתְקַבְּצוּ לְשָׁם גַּם כֵּן הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיּאמַר תּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הָיָה מִנְהָגוֹ בְּכָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת

אֲבָל לא אָמַר אָז שׁוּם תּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת הַנַּ"ל

וְאָמַר אָז שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹטְאִים כָּל כָּךְ כַּמְבאָר לְעֵיל.

אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה שָׁם בְּאוּמֶין

וְהִיא תִּקְעוּ בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ח' הַמַּתְחִיל אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה דָּבָר גָּדוֹל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָל אָז בְּשַׁבַּת קדֶשׁ אַחַר אֲכִילַת סְעֻדַּת שַׁחֲרִית שֶׁאָז הָיָה דַּרְכּוֹ לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה

כִּי אֲמִירַת הַתּוֹרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה וּבְשָׁבוּעוֹת הָיְתָה תָּמִיד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי, הַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל בְּסוֹף יוֹם הָרִאשׁוֹן דְּיוֹם טוֹב וְנִמְשַׁךְ הַרְבֵּה לְתוֹךְ לֵיל הַשֵּׁנִי.

וְאָז בְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה בָּעֵת שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.

הִתְחִיל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו חֳלִי הַהוּסְט בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאד

וְהִתְחִיל לִפְל ט דָּם הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַהוּסְט מַה שֶּׁלּא הָיָה כֵּן זְמַן רַב

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַהוּסְט לא פָּסַק מִמֶּנּוּ כָּל יְמֵי חָלְיוֹ, שֶׁנִּמְשַׁךְ יוֹתֵר מִשָׁלשׁ שָׁנִים.

אֲבָל לא הָיָה הַהוּסְט כִּי אִם עִם לֵחוֹת, אֲבָל לא עִם דָּם.

וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַהוּסְט עִם יְצִיאַת דָּם הַרְבֵּה מְאד

וְהָיָה פּוֹלֵט דָּם הַרְבֵּה, כְּמוֹ קִלּוּחַ מַיִם מַמָּשׁ.

אֲשֶׁר לא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר כִּי נִתְמַלְאוּ כַּמָּה כֵּלִים מִדָּמוֹ.

וְהָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת הַרְבֵּה

וְאָמַר שֶׁמֵּעוֹלָם לא הָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת כִּי אִם אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת.

וְתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת אָז הָיָה בְּלִי שִׁעוּר עַד שֶׁכִּמְעַט הָיָה נִסְתַּלֵּק אָז.

וְנִמְשַׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לַיְלָה

וְנִמְשַׁךְ גַּם לְתוֹךְ הַלַּיְלָה אֵיזֶה שָׁעוֹת

וַאֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ עוֹמְדִים מוּכָנִים בְּבַיִת אַחֵר וְהָיִינוּ מְצַפִּים שֶׁיִּכְנס וְיאמַר תּוֹרָה.

וְהָיִינוּ שָׁם אֲנָשִׁים רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת אֲנָשִׁים

הֵן אוֹרְחִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהָיוּ אָז רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת

חוּץ שְׁאָר אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ גַּם כֵּן לִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ.

וְהָיוּ עֵינֵינוּ כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם שֶׁיִּכְנס

וְהָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל

וְכִמְעַט הָיְתָה סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת מִגּדֶל הַדּחַק

וְנִמְשַׁךְ לְתוֹךְ הַלָּיְלָה

וַעֲדַיִן לא נִכְנַס מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת מְאד.

אַחַר כָּךְ שָׁלַח לִקְרא אוֹתִי וּבָאתִי אֵלָיו

וּכְבָר הָיוּ נֵרוֹת דּוֹלְקִים בְּחַדְרוֹ וּקְצַת אֲנָשִׁים עוֹמְדִים לְפָנָיו

הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָחִיו רַבִּי יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְעוֹד מְעַט אֲנָשִׁים.

וְשָׁאַל אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת

כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.

וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמּוֹ הֲלא גַּם כְּשֶׁבָּאתֶם מִלֶּמְבֶּרְגְּ הָיָה גַּם כֵּן בִּלְתִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁתּאמְרוּ אָז תּוֹרָה, כִּי גַּם אָז הָיָה חַלָּשׁ מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן אֲמַרְתֶּם תּוֹרָה אָז הַרְבֵּה בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בָּזֶה דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ.

עָנָה וְאָמַר אִם כֵּן אֶמְסֹר נַפְשִׁי.

וְהֵרִים יָדָיו כִּמְדַבֵּר הֲרֵינִי מוּכָן לִמְסֹר נַפְשִׁי בִּשְׁבִיל לוֹמַר תּוֹרָה.

וְשָׁלַח אוֹתִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מָקוֹם שָׁם לְהַעֲמִיד הַכִּסֵּא סָמוּךְ לַפֶּתַח.

כִּי אוּלַי יִהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶמְצַע חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן עָשִׂינוּ.

וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאד

וְעָלָה וְיָשַׁב עַל הַכִּסֵּא הַגָּבוֹהַּ שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁבִיל אֲמִירַת הַתּוֹרָה

וְיָשַׁב קְצָת.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה הַנַּ"ל בְּקוֹל נָמךְ.

וּכְשֶׁהִתְחִיל לוֹמַר לא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְסַיֵּם

כִּי כִּמְעַט לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר אֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵעצֶם חֲלִישׁוּתוֹ

מִכָּל שֶׁכֵּן לוֹמַר תּוֹרָה גְּבוֹהָה וּגְדוֹלָה כָּזוֹ.

אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ וְגָמַר כָּל הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם עַד הַסּוֹף.

רַק סִיּוּם הַפֵּרוּשׁ עַל הַפָּסוּק תִּקְעוּ לא אָמַר אָז

רַק אַחַר יוֹם כִּפּוּר.

גַּם הָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל וְרַעַשׁ גָּדוֹל בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה

כִּי מִגּדֶל רִבּוּי הָעָם לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיטָם לְגַמְרֵי

מַה שֶׁלּא הָיָה כֵּן בְּשׁוּם פַּעַם.

כִּי תָּמִיד בְּכָל עֵת שֶׁאָמַר תּוֹרָה, הָיוּ שׁוֹתְקִים וְשׁוֹקְטִים כֻּלָּם כַּנָּהוּג

אֲבָל אָז אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁקִיטוּם וְהִשְׁתִּיקוּ אוֹתָם בִּתְחִלָּה כַּנָּהוּג

אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל פַּעַם נִתְעוֹרְרוּ בְּאֶמְצַע מֵעצֶם הַדּחַק שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל.

וְכַמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ בְּסַכָּנָה אָז וְכִמְעַט שֶׁנָּפְלוּ חַלָּשׁוֹת וְיָצְאוּ בִּמְהֵרָה לַחוּץ.

וְאַף עַל פִּי כֵן זָכִינוּ שֶׁגָּמַר אָז כָּל הַתּוֹרָה בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל מְאד

אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת

אות רכ

בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵהָרַב מִבְּרֶסְלַב שֶׁלּא הָיָה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אָז בְּאוּמֶין

וְאָמַר לָנוּ מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

הַיְנוּ לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר צַדִּיקִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ

כִּי אֶצְלָם אֵינוֹ חִיּוּב גָּדוֹל כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלָם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

הֲרֵי עוֹד קֻשְׁיָא אֶחָת.

[כְּלוֹמַר בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁים עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה תָּמִיד

וְיִהְיֶה קָשֶׁה עָלָיו עוֹד קֻשְׁיָא זוֹ גַּם כֵּן מַה שֶּׁהוּא מַזְהִיר בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַגְּדוֹלִים].

וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא רַק ראשׁ הַשָּׁנָה

וְהִפְלִיג אָז מְאד מְאד לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

[מָה אוֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

אַי [מַדּועַ] אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כַּךְ

נוּ זֶה עוֹד קוּשְׁיָא

כָּל עִנְיָנִי הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה]

גַּם כְּבָר אָמַר [עַל ראשׁ הַשָּׁנָה כֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת].

וְכָל זֶה הָיָה בְּאוּמֶין בָּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז דִּבֵּר עִמָּנוּ זאת.

וְגַם מִכְּבָר דִּבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה שֶׁהוּא מַזְהִיר וּמְצַוֶּה לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמעַ וּלְצַיֵּת אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כְּרוּז וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קז - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך וְכוּ' וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קז - כי תצא למלחמה על איביך וכו' ושבית שביו [לשון החברים] כי תצא למלחמה על איביך וכו' ושבית שביו . פרוש, כי תצא למלחמה על איביך, שהוא היצר הרע ונתנו ה' אלקיך בידיך כלומר היצר הרע יתן, כמו ימסר 'את ה' אלקיך בידיך' על דרך "צדיק מושל ביראת אלהים" נותנת התורה עצה על זה ושבית שביו כלומר עם מה שהוא רוצה להתגבר עליך, הינו בגדלות בזה תתגבר עליו הינו שתאמר לו איך אני מושל כשיש לי גאוה ואין הקדוש ברוך הוא שורה עמי ודי למבין
ספר המידות - משיח
ספר המידות - משיח חלק שני א. על ידי ספורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אור של משיח בעולם, ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם, גם זוכה לבגדים נאים. ב. על ידי תשובה הרוח של משיח מנשבת על גזרות המלכיות ומבטלן. ג. עתיד דור אחד שיהיה בעולם, שיהיה כלו זכאי. ד. על ידי אמת בא הקץ. ה. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ יוֹדְעִים יוֹם מִיתָתָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא אם אין הלמוד כראוי אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד כי תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או להפך, חס ושלום
חיי מוהר"ן - תקנז - עבודת השם
...תקנז מהבעל שם טוב זכרונו לברכה מספרים שהשיג וראה כל הרפואות כמו שהם נקראים בכל השבעים לשון בפרשת עשרים וארבעה מיני עופות טמאים כמדמה לי שגם רבנו ספר זאת בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה. אות תקנח שמעתי מפיו הקדוש לענין מראין רחמנא לצלן שאמר שהקליפות של המקרות של האיש הולכים אליה ומזה בא מראין שלהם רחמנא לצלן. שמענו פעם אחת משיחותיו הקדושות שאמר בפיו הקדוש שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת השם קלה ביותר לעשות מעסק קנין שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע האדם בשביל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צח - לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת
...מוהר"ן ח"ב - תורה צח - לענין התחזקות בהתבודדות ותחנות ובקשות עוד אמר לענין התחזקות בהתבודדות ותחנות ובקשות כי הדבור יש לו כח גדול לעורר את האדם אף על פי שנדמה להאדם שאין לו לב אף על פי כן כשידבר הרבה דברי התעוררות ותחנות ובקשות וכיוצא זהו בעצמו שמדבר הוא בחינת התגלות התעוררות לבו ונפשו להשם יתברך בבחינת "נפשי יצאה בדברו" שהדבור בעצמו הוא התגלות הנפש והלב ולפעמים על ידי שידבר הרבה אף על פי שיהיה בלא לב כלל אף על פי כן יבוא אחר כך על ידי זה להתעוררות גדול בלב ונפש והכלל כי הדבור בעצמו יש לו כח גדו...
חיי מוהר"ן - רעד - גדולת נוראות השגתו
...נוראות השגתו אות רעד אמר מה שיהיה נעשה עמי איני יודע אבל זה פעלתי אצל השם יתברך שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלצי. ואמר זאת ברבים והזהיר מאד לכבד ולהחזיק בחשיבות גדול את בניו כי הם אילנות יקרים מאד ויהיו גדלים מהם פרות טובים ונפלאים מאד. גם אמר שיוצאי חלציו לקח מעולם האצילות אות רעה העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים אות רעו שמעתי בשמו שאמר שהוא מרגיש צרות ישראל רחמנא לצלן קדם מכל הצדיקים כי הוא יודע הגזרה והצרה חס ושלום כשהוא עדין בשרש ואחר כך מגיע...
גם לגן עדן צריך להתרגל
...צריך להתרגל איפה רבי נחמן מברסלב כותב כי גם לגן עדן צריך להתרגל? פירוש: כאשר האדם עובר מגהנום לגן עדן, לא כ"כ קל לו להתרגל לגן עדן ויש קשיי הסתגלות גם לגן עדן. איפה רבי נחמן מברסלב כותב משהו כזה? תשובה: כאן breslev.eip.co.il/?key=316 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם כי אינו...
שיחות הר"ן - אות רמט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רמט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אחד עמד לפניו בכפר ושמו וכו' והיה מקבל גדול ולמדן אבל דרכו היה שהיה בכעס תמיד על פועליו ומשרתיו וכיוצא, והכה אותם וכיוצא בזה ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר מפני מה כתיב "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'" ? מדוע רע ולא רשע ? [ועין בזוהר הקדוש שמדקדק גם כן דקדוק זה] אך מי שעובר עברה זו של ער חס ושלום הוא רע תמיד דהינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ולא אמר רבנו, זכרונו לברכה יותר ותכף כששמע האיש הנ"ל דבורים אלו נזדעזע לאחוריו ונפל עליו רתת וזיע ופחד ואימה גדולה ונוראה מאד בלי שעור...
שיחות הר"ן - אות רפח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן שמעתי שפעם אחת אמר לאיש אחד בזו הלשון . 'שוב יום אחד לפני מיתתך' ודחק ומשך תבת יום אחד וכונתו היה לענין מה שמפיל את האדם מה שקדם לו ומה שלאחריו דהינו מה שרואה שלפעמים מתעורר קצת להשם יתברך אבל קדם ואחר כך היה מה שהיה כפי מה שעובר על כל אחד לפי בחינתו ומחמת זה נופלים רבים מעבודתם כידוע ועל זה אמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל וגער עליו ואמר: שוב יום אחד לפני מיתתך כלומר שאפילו אם לא תזכה כל ימי חייך קדם שתמות כי אם לשוב להשם יתברך יום אחד בלבד גם זה טוב מאד ויקר מכל הון כי מה יתרון לאדם...
חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
...וישיבתו באומן אות קצח אמר משל לענין אנשים הידועים הנכנסים אצלו שהם חכמים בעיניהם וספרו לפניו כמה מעשיות של שטות הנמצאים בספריהם אמר בקרוב יכלה אצלם הכל כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר. ואמר משל נאה מה שמספרים מאחד שפגע בו גזלן ורצה לגזלו ושאל אותו הגזלן יש לך מעות השיב יש לי בודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי וגזל אותו הגזלן אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן איך אבוא לביתי בלי ממון כי הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקם לביתי בכן אני מבקש ממך שתהיה מורה בקנה שרפה שלך את הכובע שלי כדי שיהיה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1885 שניות - עכשיו 31_12_2025 השעה 03:11:34 - wesi2