ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ריח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות ריח באומין קדם ראש השנה האחרון היה מספר עם אנשים שלו מענין הסתלקותו שכבר הוא אצלו שלש שנים אחר הסתלקותו כי מעת שבא עליו החולאת הוא נחשב בעיניו שכבר נסתלק מן העולם ואמר שאינו יודע באיזה זכות הוא חי בנס כל שלש שנים אלו וכו' אז ספרו אנשיו עמו והיו מתאנחים מאד כי מה נעשה ועל מי יעזב אותנו. והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו. כי השם יתברך יעזר לי בודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר כי בעזרת השם גמרתי ואגמר כרצוני בודאי ואמר שכל מי שייגע ויתחבר לאחד מאנשי שלומנו בודאי יהיה איש כשר באמת ולא איש כשר בלבד אלא אפילו צדיק גמור כמו שאני רוצה. ועין לקמן בענין מעלת המתקרבים אליו אות ריט כל ימי הקיץ הנ"ל היה מצפה מאד שנהיה שם בראש השנה כי העקר הוא אצלו ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה. ובימי חג השבועות נתקבצו לשם גם כן הרבה מאנשי שלומנו והיו סבורים שיאמר תורה כאשר היה מנהגו בכל חג השבועות אבל לא אמר אז שום תורה בשבועות הנ"ל ואמר אז שאין אתם חוטאים כל כך כמבאר לעיל. אבל בראש השנה אמר תורה נפלאה שם באומין והיא תקעו בלקוטי תנינא סימן ח' המתחיל אף על פי שתוכחה דבר גדול. ובראש השנה ביום הראשון שחל אז בשבת קדש אחר אכילת סעדת שחרית שאז היה דרכו להתחיל להכין עצמו לומר תורה כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני, הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני. ואז באותו ראש השנה בעת שהיה צריך להכין עצמו לומר תורה. התחיל להתגבר עליו חלי ההוסט בהתגברות גדול מאד והתחיל לפל ט דם הרבה על ידי ההוסט מה שלא היה כן זמן רב כי אף על פי שההוסט לא פסק ממנו כל ימי חליו, שנמשך יותר משלש שנים. אבל לא היה ההוסט כי אם עם לחות, אבל לא עם דם. והתגבר עליו ההוסט עם יציאת דם הרבה מאד והיה פולט דם הרבה, כמו קלוח מים ממש. אשר לא יאמן כי יספר כי נתמלאו כמה כלים מדמו. והיו לו הקאות הרבה ואמר שמעולם לא היו לו הקאות כי אם אז באותו העת. ותקף התגברות החולאת אז היה בלי שעור עד שכמעט היה נסתלק אז. ונמשך כמה שעות עד שנעשה לילה ונמשך גם לתוך הלילה איזה שעות ואנחנו כבר היינו עומדים מוכנים בבית אחר והיינו מצפים שיכנס ויאמר תורה. והיינו שם אנשים רבים מאד כמה מאות אנשים הן אורחים אנשי שלומנו שהיו אז רבים מאד כמה מאות חוץ שאר אנשי העיר שבאו גם כן לשמע תורה מפיו הקדוש. והיו עינינו כלות כל היום שיכנס והיה שם דחק גדול שלא היה אפשר לסבל וכמעט היתה סכנות נפשות מגדל הדחק ונמשך לתוך הלילה ועדין לא נכנס מחמת התגברות החולאת מאד. אחר כך שלח לקרא אותי ובאתי אליו וכבר היו נרות דולקים בחדרו וקצת אנשים עומדים לפניו הינו רבי שמעון ואחיו רבי יחיאל זכרונו לברכה ועוד מעט אנשים. ושאל אותי מה לעשות כי אי אפשר לו לומר תורה. והתחלתי לדבר עמו הלא גם כשבאתם מלמברג היה גם כן בלתי דרך הטבע שתאמרו אז תורה, כי גם אז היה חלש מאד ואף על פי כן אמרתם תורה אז הרבה בראש השנה. ועוד כיוצא בזה דברתי עמו. ענה ואמר אם כן אמסר נפשי. והרים ידיו כמדבר הריני מוכן למסר נפשי בשביל לומר תורה. ושלח אותי לעשות לו מקום שם להעמיד הכסא סמוך לפתח. כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום, וכן עשינו. ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד ועלה וישב על הכסא הגבוה שעשו בשביל אמירת התורה וישב קצת. ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמך. וכשהתחיל לומר לא היה שום דרך הטבע שיוכל לסים כי כמעט לא היה אפשר לו לדבר אפילו דבור אחד מעצם חלישותו מכל שכן לומר תורה גבוהה וגדולה כזו. אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל התורה בשלמות בעזרת השם עד הסוף. רק סיום הפרוש על הפסוק תקעו לא אמר אז רק אחר יום כפור. גם היה שם דחק גדול ורעש גדול בעת אמירת התורה כי מגדל רבוי העם לא היה אפשר להשקיטם לגמרי מה שלא היה כן בשום פעם. כי תמיד בכל עת שאמר תורה, היו שותקים ושוקטים כלם כנהוג אבל אז אף על פי שהשקיטום והשתיקו אותם בתחלה כנהוג אף על פי כן בכל פעם נתעוררו באמצע מעצם הדחק שלא היה אפשר לסבל. וכמה אנשים היו בסכנה אז וכמעט שנפלו חלשות ויצאו במהרה לחוץ. ואף על פי כן זכינו שגמר אז כל התורה באריכות גדול מאד אשרי עין ראתה זאת אות רכ בערב ראש השנה דבר עמנו מהרב מברסלב שלא היה על ראש השנה אז באומין ואמר לנו מה אמר לכם אין דבר גדול מזה הינו להיות אצלי על ראש השנה. אף על פי ששאר צדיקים אינם אומרים כך כי אצלם אינו חיוב גדול כל כך להיות אצלם על ראש השנה הרי עוד קשיא אחת. [כלומר בלא זה כבר מקשים עליו קשיות הרבה תמיד ויהיה קשה עליו עוד קשיא זו גם כן מה שהוא מזהיר ביותר להיות אצלו על ראש השנה דיקא יותר משאר הגדולים]. ואמר שכל עסקו הוא רק ראש השנה והפליג אז מאד מאד להיות אצלו בראש השנה ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון [מה אומר לכם אין דבר גדול מזה אי [מדוע] אחרים אינם אומרים כך נו זה עוד קושיא כל עניני הוא ראש השנה] גם כבר אמר [על ראש השנה כלם צריכים להיות]. וכל זה היה באומין בראש השנה האחרון שאז דבר עמנו זאת. וגם מכבר דבר עמנו הרבה שהוא מזהיר ומצוה לכל מי שרוצה לשמע ולצית אותו שיהיה אצלו על ראש השנה. ואמר שהיו צריכין לעשות כרוז וכו' כמבאר במקום אחר. ודבר מזה הרבה כמה פעמים
אות ריח

בְּאוּמֶין קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן

הָיָה מְסַפֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ

שֶׁכְּבָר הוּא אֶצְלוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ

כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַחוֹלַאַת הוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה זְכוּת הוּא חַי בְּנֵס כָּל שָׁלשׁ שָׁנִים אֵלּוּ וְכוּ'

אָז סִפְּרוּ אֲנָשָׁיו עִמּוֹ וְהָיוּ מִתְאַנְּחִים מְאד

כִּי מַה נַּעֲשֶׂה וְעַל מִי יַעֲזב אוֹתָנוּ.

וְהֵשִׁיב רַק אַתֶּם תַּחֲזִיקוּ עַצְמְכֶם בְּיַחַד, אָז תִּהְיוּ אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים.

וְלא כְּשֵׁרִים בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיקִים וְטוֹבִים תִּהְיוּ.

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזר לִי בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כִּרְצוֹנִי

כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי מִכְּבָר

כִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר כִּרְצוֹנִי בְּוַדַּאי

וְאָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּיגַע וְיִתְחַבֵּר לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

בְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת

וְלא אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה.

וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו

אות ריט

כָּל יְמֵי הַקַּיִץ הַנַּ"ל הָיָה מְצַפֶּה מְאד שֶׁנִּהְיֶה שָׁם בְּראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי הָעִקָּר הוּא אֶצְלוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה.

וּבִימֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת נִתְקַבְּצוּ לְשָׁם גַּם כֵּן הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיּאמַר תּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הָיָה מִנְהָגוֹ בְּכָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת

אֲבָל לא אָמַר אָז שׁוּם תּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת הַנַּ"ל

וְאָמַר אָז שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹטְאִים כָּל כָּךְ כַּמְבאָר לְעֵיל.

אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה שָׁם בְּאוּמֶין

וְהִיא תִּקְעוּ בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ח' הַמַּתְחִיל אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה דָּבָר גָּדוֹל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָל אָז בְּשַׁבַּת קדֶשׁ אַחַר אֲכִילַת סְעֻדַּת שַׁחֲרִית שֶׁאָז הָיָה דַּרְכּוֹ לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה

כִּי אֲמִירַת הַתּוֹרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה וּבְשָׁבוּעוֹת הָיְתָה תָּמִיד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי, הַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל בְּסוֹף יוֹם הָרִאשׁוֹן דְּיוֹם טוֹב וְנִמְשַׁךְ הַרְבֵּה לְתוֹךְ לֵיל הַשֵּׁנִי.

וְאָז בְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה בָּעֵת שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.

הִתְחִיל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו חֳלִי הַהוּסְט בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאד

וְהִתְחִיל לִפְל ט דָּם הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַהוּסְט מַה שֶּׁלּא הָיָה כֵּן זְמַן רַב

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַהוּסְט לא פָּסַק מִמֶּנּוּ כָּל יְמֵי חָלְיוֹ, שֶׁנִּמְשַׁךְ יוֹתֵר מִשָׁלשׁ שָׁנִים.

אֲבָל לא הָיָה הַהוּסְט כִּי אִם עִם לֵחוֹת, אֲבָל לא עִם דָּם.

וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַהוּסְט עִם יְצִיאַת דָּם הַרְבֵּה מְאד

וְהָיָה פּוֹלֵט דָּם הַרְבֵּה, כְּמוֹ קִלּוּחַ מַיִם מַמָּשׁ.

אֲשֶׁר לא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר כִּי נִתְמַלְאוּ כַּמָּה כֵּלִים מִדָּמוֹ.

וְהָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת הַרְבֵּה

וְאָמַר שֶׁמֵּעוֹלָם לא הָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת כִּי אִם אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת.

וְתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת אָז הָיָה בְּלִי שִׁעוּר עַד שֶׁכִּמְעַט הָיָה נִסְתַּלֵּק אָז.

וְנִמְשַׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לַיְלָה

וְנִמְשַׁךְ גַּם לְתוֹךְ הַלַּיְלָה אֵיזֶה שָׁעוֹת

וַאֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ עוֹמְדִים מוּכָנִים בְּבַיִת אַחֵר וְהָיִינוּ מְצַפִּים שֶׁיִּכְנס וְיאמַר תּוֹרָה.

וְהָיִינוּ שָׁם אֲנָשִׁים רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת אֲנָשִׁים

הֵן אוֹרְחִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהָיוּ אָז רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת

חוּץ שְׁאָר אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ גַּם כֵּן לִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ.

וְהָיוּ עֵינֵינוּ כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם שֶׁיִּכְנס

וְהָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל

וְכִמְעַט הָיְתָה סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת מִגּדֶל הַדּחַק

וְנִמְשַׁךְ לְתוֹךְ הַלָּיְלָה

וַעֲדַיִן לא נִכְנַס מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת מְאד.

אַחַר כָּךְ שָׁלַח לִקְרא אוֹתִי וּבָאתִי אֵלָיו

וּכְבָר הָיוּ נֵרוֹת דּוֹלְקִים בְּחַדְרוֹ וּקְצַת אֲנָשִׁים עוֹמְדִים לְפָנָיו

הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָחִיו רַבִּי יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְעוֹד מְעַט אֲנָשִׁים.

וְשָׁאַל אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת

כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.

וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמּוֹ הֲלא גַּם כְּשֶׁבָּאתֶם מִלֶּמְבֶּרְגְּ הָיָה גַּם כֵּן בִּלְתִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁתּאמְרוּ אָז תּוֹרָה, כִּי גַּם אָז הָיָה חַלָּשׁ מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן אֲמַרְתֶּם תּוֹרָה אָז הַרְבֵּה בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בָּזֶה דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ.

עָנָה וְאָמַר אִם כֵּן אֶמְסֹר נַפְשִׁי.

וְהֵרִים יָדָיו כִּמְדַבֵּר הֲרֵינִי מוּכָן לִמְסֹר נַפְשִׁי בִּשְׁבִיל לוֹמַר תּוֹרָה.

וְשָׁלַח אוֹתִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מָקוֹם שָׁם לְהַעֲמִיד הַכִּסֵּא סָמוּךְ לַפֶּתַח.

כִּי אוּלַי יִהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶמְצַע חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן עָשִׂינוּ.

וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאד

וְעָלָה וְיָשַׁב עַל הַכִּסֵּא הַגָּבוֹהַּ שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁבִיל אֲמִירַת הַתּוֹרָה

וְיָשַׁב קְצָת.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה הַנַּ"ל בְּקוֹל נָמךְ.

וּכְשֶׁהִתְחִיל לוֹמַר לא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְסַיֵּם

כִּי כִּמְעַט לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר אֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵעצֶם חֲלִישׁוּתוֹ

מִכָּל שֶׁכֵּן לוֹמַר תּוֹרָה גְּבוֹהָה וּגְדוֹלָה כָּזוֹ.

אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ וְגָמַר כָּל הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם עַד הַסּוֹף.

רַק סִיּוּם הַפֵּרוּשׁ עַל הַפָּסוּק תִּקְעוּ לא אָמַר אָז

רַק אַחַר יוֹם כִּפּוּר.

גַּם הָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל וְרַעַשׁ גָּדוֹל בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה

כִּי מִגּדֶל רִבּוּי הָעָם לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיטָם לְגַמְרֵי

מַה שֶׁלּא הָיָה כֵּן בְּשׁוּם פַּעַם.

כִּי תָּמִיד בְּכָל עֵת שֶׁאָמַר תּוֹרָה, הָיוּ שׁוֹתְקִים וְשׁוֹקְטִים כֻּלָּם כַּנָּהוּג

אֲבָל אָז אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁקִיטוּם וְהִשְׁתִּיקוּ אוֹתָם בִּתְחִלָּה כַּנָּהוּג

אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל פַּעַם נִתְעוֹרְרוּ בְּאֶמְצַע מֵעצֶם הַדּחַק שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל.

וְכַמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ בְּסַכָּנָה אָז וְכִמְעַט שֶׁנָּפְלוּ חַלָּשׁוֹת וְיָצְאוּ בִּמְהֵרָה לַחוּץ.

וְאַף עַל פִּי כֵן זָכִינוּ שֶׁגָּמַר אָז כָּל הַתּוֹרָה בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל מְאד

אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת

אות רכ

בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵהָרַב מִבְּרֶסְלַב שֶׁלּא הָיָה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אָז בְּאוּמֶין

וְאָמַר לָנוּ מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

הַיְנוּ לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר צַדִּיקִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ

כִּי אֶצְלָם אֵינוֹ חִיּוּב גָּדוֹל כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלָם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

הֲרֵי עוֹד קֻשְׁיָא אֶחָת.

[כְּלוֹמַר בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁים עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה תָּמִיד

וְיִהְיֶה קָשֶׁה עָלָיו עוֹד קֻשְׁיָא זוֹ גַּם כֵּן מַה שֶּׁהוּא מַזְהִיר בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַגְּדוֹלִים].

וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא רַק ראשׁ הַשָּׁנָה

וְהִפְלִיג אָז מְאד מְאד לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

[מָה אוֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

אַי [מַדּועַ] אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כַּךְ

נוּ זֶה עוֹד קוּשְׁיָא

כָּל עִנְיָנִי הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה]

גַּם כְּבָר אָמַר [עַל ראשׁ הַשָּׁנָה כֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת].

וְכָל זֶה הָיָה בְּאוּמֶין בָּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז דִּבֵּר עִמָּנוּ זאת.

וְגַם מִכְּבָר דִּבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה שֶׁהוּא מַזְהִיר וּמְצַוֶּה לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמעַ וּלְצַיֵּת אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כְּרוּז וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים
ראש השנה / התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל?
...אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=202 "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" והשאלה היא מדוע? מדוע התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? מה השורש של העניין הזה? מה פישרו? כמו כן, במספר מקומות אמר רבי נחמן מברסלב על עוד דבר שאין דבר אחר שגדול יותר ממנו, והוא על ראש השנה שלו. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=568 - חיי מוהר"ן - תג - גודל יקרת ראש השנה שלו breslev.eip.co.il/?key=558 - חיי מוהר"ן - קד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו breslev.eip.co.il/?key=562 - חיי מוהר"ן - קפ
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' ספר שפעם אחת בימי נעוריו היה אצל הרב וכו' ואמר שאז עדין לא היה אוחז במדרגה זו של עכשו שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש כי אתה סבור שבפעם אחת באין לכל המעלות ?! כי לא כן הוא רק צריכין להתיגע ולטרח בעבודתו מאד קדם שבאין לאיזה מעלה טובה ואז היה קשה לי להיות ביחד עם העולם מחמת שהיה רוצה לעסק בעבודת ה' וכן כמה פעמים בעת שספר מענין הפלגת מעלתו וכו' היה רגיל לומר [אבל מאד התיגעתי, התעניתי הרבה וכו']
ספר המידות - בושה
...פני חברו, נתאלם ושוכח. ב. מתר לביש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. ג. טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל. ד. המבזה תלמיד חכם או חברו בפני תלמיד חכם הוי אפיקורוס, גם נקרא מגלה פנים בתורה. ה. כתנת של צדיקים מכפרת על שפיכות דמים. ו. כשבני אדם מחרפין אותך, תתענה ותבכה. ז. כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות, שאתה דש בעקב. ח. גם בושה בא, כשאתה משמח בצרת חבריך. ט. תציר לפניך אותיות אמונה...
ספר המידות - ביטחון
...לו בטחון, אין לו שום פחד. ב. על ידי בטחון בא שלום. ג. בטחון בא על ידי יראת שמים. ד. על ידי אמונה יבא לבטחון. ה. מי שאין לו בטחון, הוא דובר שקרים. ו. על ידי שקרים אינו יכול לבטח באמת. ז. מי שבטוח בהשם יתברך, הקדוש ברוך הוא מצילו מכל צרות ובפרט מהריגה. ח. על ידי בטחון אין אדם צריך לחברו גם אין אדם מכלימו. ט. על ידי בטחון אדם נצול מדאגה. י. על ידי בטחון יזכה לידע שמות הקדש. יא. מי שאין לו מדת הבטחון, ישמר את עצמו שלא לביש שום אדם גם יזהר להתפלל בכונת הלב. יב. מי שיש לו בטחון, לא יתקצרו ימיו. יג. מי...
חיי מוהר"ן - קכב - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...- מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קכב בשנת תקס"ב בקיץ קדם שיצא מזלאטיפאליע לברסלב, היה באותו הקיץ בברדיטשוב עם אביו הרבני החסיד הותיק המפרסם מורנו רבי שמחה זכרונו לברכה. ואז היה תקף המחלקת של הזקן הידוע ובשעת המחלקת אמר הזקן הנ"ל שיביא אגרות מכל הצדיקים המפרסמים שכלם חולקים עליו וכן הוה בהפך ממש. כי הגיעו אגרות מכל המפרסמים לרבנו הקדוש זכרונו לברכה, וכלם החזיקו ידם עם רבנו זכרונו לברכה באהבה רבה מאד, וכתבו מרורות להזקן הנ"ל. הינו הרב הגאון החסיד רבי לוי יצחק מברדיטשוב והרב החסיד רבי גדליה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דַּע שֶׁעַל חֲלִיף [סכין שחיטה] טוֹב
...מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב יכולין לראות כל הכלים של הבית המקדש איזה פנים יש להם וזה שכתוב כשאמר יצחק לעשו שיבדק הסכין וישחט יפה "שא נא כליך" רמז על כלים של בית המקדש שהם נראים על הסכין היפה כנ"ל וכן איתא במדרש שכליך רמז על כלים של בית המקדש כמו שאמרו שם: 'כליך זה בבל' שנאמר: "ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו" נמצא שכליך מרמז על כלים של בית המקדש "בקנאו את קנאתי" בחינת הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק אותו לבדו יתברך.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ק - צַדִּיקִים אֲשֶׁר מִזְגָּם וְטִבְעָם
...מזגם וטבעם [לשון החברים] הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה כי היא המורה דרך וממנה לקחה צדקתו והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת לפיכך דעתו נוחה עם הבריות והצדיק אשר אור חכמת התורה שהשיג גדלה...
תאוות ממון ושכל תחתון
...אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון ... ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה **** והשאלה היא למה? למה ואיך על ידי שנאת הממון יזכה לשכל התחתון שיוביל אותו בסוף לשכל העליון? תשובה: תאוות ממון מרחיקה את האדם מהתכלית. הממון מייצג את ההקדמה של...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
...- אות י כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך ?! וראו...
אהבה שבדעת שאינה תלויה בדבר
...תלויה בדבר רבי נחמן מברסלב מבאר כי קיימת אהבה שבדעת, שהיא האהבה של השי"ת לעם ישראל כפי שהיא היתה לפני בריאת העולם. ובפשיטות הרעיון הוא כי כאשר האדם נכלל בבחינת לפני הבריאה, על ידי זה הוא זוכה לאהבה הזאת שהיא אינה תלויה בדבר. והאהבה הזאת שבדעת היא בחינת מחוייב המציאות, והיא נצחית והיא מעל הזמן, והיא לא משתנה, ואין בה שום רע, והיא לא תלויה בשום סיבה משום שהיא קודמת לבריאת הסיבות וכולי. ומצו"ב מאמר מהעניין הנ"ל www.eip.co.il/?key=339 - אהבה עצמית אמיתית. איך להגיע אליה? והרעיון שלו הוא, כי על ידי זה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3281 שניות - עכשיו 01_10_2025 השעה 12:07:37 - wesi2