ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ריח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות ריח באומין קדם ראש השנה האחרון היה מספר עם אנשים שלו מענין הסתלקותו שכבר הוא אצלו שלש שנים אחר הסתלקותו כי מעת שבא עליו החולאת הוא נחשב בעיניו שכבר נסתלק מן העולם ואמר שאינו יודע באיזה זכות הוא חי בנס כל שלש שנים אלו וכו' אז ספרו אנשיו עמו והיו מתאנחים מאד כי מה נעשה ועל מי יעזב אותנו. והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד, אז תהיו אנשים כשרים. ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו. כי השם יתברך יעזר לי בודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר כי בעזרת השם גמרתי ואגמר כרצוני בודאי ואמר שכל מי שייגע ויתחבר לאחד מאנשי שלומנו בודאי יהיה איש כשר באמת ולא איש כשר בלבד אלא אפילו צדיק גמור כמו שאני רוצה. ועין לקמן בענין מעלת המתקרבים אליו אות ריט כל ימי הקיץ הנ"ל היה מצפה מאד שנהיה שם בראש השנה כי העקר הוא אצלו ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה. ובימי חג השבועות נתקבצו לשם גם כן הרבה מאנשי שלומנו והיו סבורים שיאמר תורה כאשר היה מנהגו בכל חג השבועות אבל לא אמר אז שום תורה בשבועות הנ"ל ואמר אז שאין אתם חוטאים כל כך כמבאר לעיל. אבל בראש השנה אמר תורה נפלאה שם באומין והיא תקעו בלקוטי תנינא סימן ח' המתחיל אף על פי שתוכחה דבר גדול. ובראש השנה ביום הראשון שחל אז בשבת קדש אחר אכילת סעדת שחרית שאז היה דרכו להתחיל להכין עצמו לומר תורה כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני, הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני. ואז באותו ראש השנה בעת שהיה צריך להכין עצמו לומר תורה. התחיל להתגבר עליו חלי ההוסט בהתגברות גדול מאד והתחיל לפל ט דם הרבה על ידי ההוסט מה שלא היה כן זמן רב כי אף על פי שההוסט לא פסק ממנו כל ימי חליו, שנמשך יותר משלש שנים. אבל לא היה ההוסט כי אם עם לחות, אבל לא עם דם. והתגבר עליו ההוסט עם יציאת דם הרבה מאד והיה פולט דם הרבה, כמו קלוח מים ממש. אשר לא יאמן כי יספר כי נתמלאו כמה כלים מדמו. והיו לו הקאות הרבה ואמר שמעולם לא היו לו הקאות כי אם אז באותו העת. ותקף התגברות החולאת אז היה בלי שעור עד שכמעט היה נסתלק אז. ונמשך כמה שעות עד שנעשה לילה ונמשך גם לתוך הלילה איזה שעות ואנחנו כבר היינו עומדים מוכנים בבית אחר והיינו מצפים שיכנס ויאמר תורה. והיינו שם אנשים רבים מאד כמה מאות אנשים הן אורחים אנשי שלומנו שהיו אז רבים מאד כמה מאות חוץ שאר אנשי העיר שבאו גם כן לשמע תורה מפיו הקדוש. והיו עינינו כלות כל היום שיכנס והיה שם דחק גדול שלא היה אפשר לסבל וכמעט היתה סכנות נפשות מגדל הדחק ונמשך לתוך הלילה ועדין לא נכנס מחמת התגברות החולאת מאד. אחר כך שלח לקרא אותי ובאתי אליו וכבר היו נרות דולקים בחדרו וקצת אנשים עומדים לפניו הינו רבי שמעון ואחיו רבי יחיאל זכרונו לברכה ועוד מעט אנשים. ושאל אותי מה לעשות כי אי אפשר לו לומר תורה. והתחלתי לדבר עמו הלא גם כשבאתם מלמברג היה גם כן בלתי דרך הטבע שתאמרו אז תורה, כי גם אז היה חלש מאד ואף על פי כן אמרתם תורה אז הרבה בראש השנה. ועוד כיוצא בזה דברתי עמו. ענה ואמר אם כן אמסר נפשי. והרים ידיו כמדבר הריני מוכן למסר נפשי בשביל לומר תורה. ושלח אותי לעשות לו מקום שם להעמיד הכסא סמוך לפתח. כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום, וכן עשינו. ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד ועלה וישב על הכסא הגבוה שעשו בשביל אמירת התורה וישב קצת. ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמך. וכשהתחיל לומר לא היה שום דרך הטבע שיוכל לסים כי כמעט לא היה אפשר לו לדבר אפילו דבור אחד מעצם חלישותו מכל שכן לומר תורה גבוהה וגדולה כזו. אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל התורה בשלמות בעזרת השם עד הסוף. רק סיום הפרוש על הפסוק תקעו לא אמר אז רק אחר יום כפור. גם היה שם דחק גדול ורעש גדול בעת אמירת התורה כי מגדל רבוי העם לא היה אפשר להשקיטם לגמרי מה שלא היה כן בשום פעם. כי תמיד בכל עת שאמר תורה, היו שותקים ושוקטים כלם כנהוג אבל אז אף על פי שהשקיטום והשתיקו אותם בתחלה כנהוג אף על פי כן בכל פעם נתעוררו באמצע מעצם הדחק שלא היה אפשר לסבל. וכמה אנשים היו בסכנה אז וכמעט שנפלו חלשות ויצאו במהרה לחוץ. ואף על פי כן זכינו שגמר אז כל התורה באריכות גדול מאד אשרי עין ראתה זאת אות רכ בערב ראש השנה דבר עמנו מהרב מברסלב שלא היה על ראש השנה אז באומין ואמר לנו מה אמר לכם אין דבר גדול מזה הינו להיות אצלי על ראש השנה. אף על פי ששאר צדיקים אינם אומרים כך כי אצלם אינו חיוב גדול כל כך להיות אצלם על ראש השנה הרי עוד קשיא אחת. [כלומר בלא זה כבר מקשים עליו קשיות הרבה תמיד ויהיה קשה עליו עוד קשיא זו גם כן מה שהוא מזהיר ביותר להיות אצלו על ראש השנה דיקא יותר משאר הגדולים]. ואמר שכל עסקו הוא רק ראש השנה והפליג אז מאד מאד להיות אצלו בראש השנה ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון [מה אומר לכם אין דבר גדול מזה אי [מדוע] אחרים אינם אומרים כך נו זה עוד קושיא כל עניני הוא ראש השנה] גם כבר אמר [על ראש השנה כלם צריכים להיות]. וכל זה היה באומין בראש השנה האחרון שאז דבר עמנו זאת. וגם מכבר דבר עמנו הרבה שהוא מזהיר ומצוה לכל מי שרוצה לשמע ולצית אותו שיהיה אצלו על ראש השנה. ואמר שהיו צריכין לעשות כרוז וכו' כמבאר במקום אחר. ודבר מזה הרבה כמה פעמים
אות ריח

בְּאוּמֶין קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן

הָיָה מְסַפֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ

שֶׁכְּבָר הוּא אֶצְלוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ

כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא עָלָיו הַחוֹלַאַת הוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה זְכוּת הוּא חַי בְּנֵס כָּל שָׁלשׁ שָׁנִים אֵלּוּ וְכוּ'

אָז סִפְּרוּ אֲנָשָׁיו עִמּוֹ וְהָיוּ מִתְאַנְּחִים מְאד

כִּי מַה נַּעֲשֶׂה וְעַל מִי יַעֲזב אוֹתָנוּ.

וְהֵשִׁיב רַק אַתֶּם תַּחֲזִיקוּ עַצְמְכֶם בְּיַחַד, אָז תִּהְיוּ אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים.

וְלא כְּשֵׁרִים בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיקִים וְטוֹבִים תִּהְיוּ.

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזר לִי בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה כִּרְצוֹנִי

כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי מִכְּבָר

כִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר כִּרְצוֹנִי בְּוַדַּאי

וְאָמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּיגַע וְיִתְחַבֵּר לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

בְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת

וְלא אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה.

וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו

אות ריט

כָּל יְמֵי הַקַּיִץ הַנַּ"ל הָיָה מְצַפֶּה מְאד שֶׁנִּהְיֶה שָׁם בְּראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי הָעִקָּר הוּא אֶצְלוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה.

וּבִימֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת נִתְקַבְּצוּ לְשָׁם גַּם כֵּן הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיּאמַר תּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הָיָה מִנְהָגוֹ בְּכָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת

אֲבָל לא אָמַר אָז שׁוּם תּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת הַנַּ"ל

וְאָמַר אָז שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹטְאִים כָּל כָּךְ כַּמְבאָר לְעֵיל.

אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה שָׁם בְּאוּמֶין

וְהִיא תִּקְעוּ בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ח' הַמַּתְחִיל אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה דָּבָר גָּדוֹל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָל אָז בְּשַׁבַּת קדֶשׁ אַחַר אֲכִילַת סְעֻדַּת שַׁחֲרִית שֶׁאָז הָיָה דַּרְכּוֹ לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה

כִּי אֲמִירַת הַתּוֹרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה וּבְשָׁבוּעוֹת הָיְתָה תָּמִיד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי, הַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל בְּסוֹף יוֹם הָרִאשׁוֹן דְּיוֹם טוֹב וְנִמְשַׁךְ הַרְבֵּה לְתוֹךְ לֵיל הַשֵּׁנִי.

וְאָז בְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה בָּעֵת שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.

הִתְחִיל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו חֳלִי הַהוּסְט בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאד

וְהִתְחִיל לִפְל ט דָּם הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַהוּסְט מַה שֶּׁלּא הָיָה כֵּן זְמַן רַב

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַהוּסְט לא פָּסַק מִמֶּנּוּ כָּל יְמֵי חָלְיוֹ, שֶׁנִּמְשַׁךְ יוֹתֵר מִשָׁלשׁ שָׁנִים.

אֲבָל לא הָיָה הַהוּסְט כִּי אִם עִם לֵחוֹת, אֲבָל לא עִם דָּם.

וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַהוּסְט עִם יְצִיאַת דָּם הַרְבֵּה מְאד

וְהָיָה פּוֹלֵט דָּם הַרְבֵּה, כְּמוֹ קִלּוּחַ מַיִם מַמָּשׁ.

אֲשֶׁר לא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר כִּי נִתְמַלְאוּ כַּמָּה כֵּלִים מִדָּמוֹ.

וְהָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת הַרְבֵּה

וְאָמַר שֶׁמֵּעוֹלָם לא הָיוּ לוֹ הֲקָאוֹת כִּי אִם אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת.

וְתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת אָז הָיָה בְּלִי שִׁעוּר עַד שֶׁכִּמְעַט הָיָה נִסְתַּלֵּק אָז.

וְנִמְשַׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לַיְלָה

וְנִמְשַׁךְ גַּם לְתוֹךְ הַלַּיְלָה אֵיזֶה שָׁעוֹת

וַאֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ עוֹמְדִים מוּכָנִים בְּבַיִת אַחֵר וְהָיִינוּ מְצַפִּים שֶׁיִּכְנס וְיאמַר תּוֹרָה.

וְהָיִינוּ שָׁם אֲנָשִׁים רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת אֲנָשִׁים

הֵן אוֹרְחִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהָיוּ אָז רַבִּים מְאד כַּמָּה מֵאוֹת

חוּץ שְׁאָר אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ גַּם כֵּן לִשְׁמעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ.

וְהָיוּ עֵינֵינוּ כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם שֶׁיִּכְנס

וְהָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל

וְכִמְעַט הָיְתָה סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת מִגּדֶל הַדּחַק

וְנִמְשַׁךְ לְתוֹךְ הַלָּיְלָה

וַעֲדַיִן לא נִכְנַס מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַחוֹלַאַת מְאד.

אַחַר כָּךְ שָׁלַח לִקְרא אוֹתִי וּבָאתִי אֵלָיו

וּכְבָר הָיוּ נֵרוֹת דּוֹלְקִים בְּחַדְרוֹ וּקְצַת אֲנָשִׁים עוֹמְדִים לְפָנָיו

הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָחִיו רַבִּי יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְעוֹד מְעַט אֲנָשִׁים.

וְשָׁאַל אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת

כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לוֹמַר תּוֹרָה.

וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמּוֹ הֲלא גַּם כְּשֶׁבָּאתֶם מִלֶּמְבֶּרְגְּ הָיָה גַּם כֵּן בִּלְתִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁתּאמְרוּ אָז תּוֹרָה, כִּי גַּם אָז הָיָה חַלָּשׁ מְאד

וְאַף עַל פִּי כֵן אֲמַרְתֶּם תּוֹרָה אָז הַרְבֵּה בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בָּזֶה דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ.

עָנָה וְאָמַר אִם כֵּן אֶמְסֹר נַפְשִׁי.

וְהֵרִים יָדָיו כִּמְדַבֵּר הֲרֵינִי מוּכָן לִמְסֹר נַפְשִׁי בִּשְׁבִיל לוֹמַר תּוֹרָה.

וְשָׁלַח אוֹתִי לַעֲשׂוֹת לוֹ מָקוֹם שָׁם לְהַעֲמִיד הַכִּסֵּא סָמוּךְ לַפֶּתַח.

כִּי אוּלַי יִהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶמְצַע חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן עָשִׂינוּ.

וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל מְאד

וְעָלָה וְיָשַׁב עַל הַכִּסֵּא הַגָּבוֹהַּ שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁבִיל אֲמִירַת הַתּוֹרָה

וְיָשַׁב קְצָת.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה הַנַּ"ל בְּקוֹל נָמךְ.

וּכְשֶׁהִתְחִיל לוֹמַר לא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְסַיֵּם

כִּי כִּמְעַט לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר אֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד מֵעצֶם חֲלִישׁוּתוֹ

מִכָּל שֶׁכֵּן לוֹמַר תּוֹרָה גְּבוֹהָה וּגְדוֹלָה כָּזוֹ.

אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ וְגָמַר כָּל הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם עַד הַסּוֹף.

רַק סִיּוּם הַפֵּרוּשׁ עַל הַפָּסוּק תִּקְעוּ לא אָמַר אָז

רַק אַחַר יוֹם כִּפּוּר.

גַּם הָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל וְרַעַשׁ גָּדוֹל בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה

כִּי מִגּדֶל רִבּוּי הָעָם לא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיטָם לְגַמְרֵי

מַה שֶׁלּא הָיָה כֵּן בְּשׁוּם פַּעַם.

כִּי תָּמִיד בְּכָל עֵת שֶׁאָמַר תּוֹרָה, הָיוּ שׁוֹתְקִים וְשׁוֹקְטִים כֻּלָּם כַּנָּהוּג

אֲבָל אָז אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁקִיטוּם וְהִשְׁתִּיקוּ אוֹתָם בִּתְחִלָּה כַּנָּהוּג

אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל פַּעַם נִתְעוֹרְרוּ בְּאֶמְצַע מֵעצֶם הַדּחַק שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל.

וְכַמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ בְּסַכָּנָה אָז וְכִמְעַט שֶׁנָּפְלוּ חַלָּשׁוֹת וְיָצְאוּ בִּמְהֵרָה לַחוּץ.

וְאַף עַל פִּי כֵן זָכִינוּ שֶׁגָּמַר אָז כָּל הַתּוֹרָה בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל מְאד

אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת

אות רכ

בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵהָרַב מִבְּרֶסְלַב שֶׁלּא הָיָה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אָז בְּאוּמֶין

וְאָמַר לָנוּ מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

הַיְנוּ לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר צַדִּיקִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ

כִּי אֶצְלָם אֵינוֹ חִיּוּב גָּדוֹל כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלָם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

הֲרֵי עוֹד קֻשְׁיָא אֶחָת.

[כְּלוֹמַר בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁים עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה תָּמִיד

וְיִהְיֶה קָשֶׁה עָלָיו עוֹד קֻשְׁיָא זוֹ גַּם כֵּן מַה שֶּׁהוּא מַזְהִיר בְּיוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַגְּדוֹלִים].

וְאָמַר שֶׁכָּל עִסְקוֹ הוּא רַק ראשׁ הַשָּׁנָה

וְהִפְלִיג אָז מְאד מְאד לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

[מָה אוֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

אַי [מַדּועַ] אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כַּךְ

נוּ זֶה עוֹד קוּשְׁיָא

כָּל עִנְיָנִי הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה]

גַּם כְּבָר אָמַר [עַל ראשׁ הַשָּׁנָה כֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת].

וְכָל זֶה הָיָה בְּאוּמֶין בָּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז דִּבֵּר עִמָּנוּ זאת.

וְגַם מִכְּבָר דִּבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה שֶׁהוּא מַזְהִיר וּמְצַוֶּה לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמעַ וּלְצַיֵּת אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְאָמַר שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כְּרוּז וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְדִבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה כַּמָּה פְּעָמִים
אמת אחת וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד?
...וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד? שאלה: רציתי לשאול שאלה פשוטה בספרי רבי נחמן מובא בהמון מקומות העניין הזה שהאמת היא אחת, ושאין שני אמת ואין הרבה אמת ואין ממוצע, אלא שהאמת היא אחת בלבד וכולי. ומצד שני מובא גם העניין הזה של הבחירה והידיעה או השאלות של החלל הפנוי, שיש בהן סתירות של 2 הפכים, ואף על פי כן שניהם אמת. והשאלה שלי היא כיצד יכול להיות ששני הדברים האלו אמת למרות שהם סותרים זה את זה, אם מצד שני אנחנו אומרים שהאמת היא אחת? תודה מראש. ** כיצד אוכל לדעת בוודאות כי הדברים האלו אינם סותרים? ז"א איך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי
...מוהר"ן ח"א - תורה נה - אבא שאול אומר קובר מתים הייתי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בגמרא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת וכו' א. דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר, אלא על ידי בחינת ארץ ישראל "שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך" ימין, זה בחינת ארץ ישראל בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל . ב. ולהמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפילו בגלות המר הזה "ואף גם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפד - כְּשֶׁאֶחָד מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
...קפד - כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואזי האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם]. כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'
...- תורה קכה - ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכו' ולמדו רבותינו, זכרונם לברכה . 'מכאן, שחיב לאכל שלש סעדות בשבת כי תלתא "היום" כתיבי' נמצא שעל כל סעדה משלש סעדות כתיב היום לרמז שלא לאכל בסעדה של שבת רק בשביל היום כי לפעמים אוכל בשביל שרעב מאתמול ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר אך בכל סעדה משלש סעדות של שבת לא יאכל כי אם בשביל היום הינו סעדה זו לא בשביל קדם ולא בשביל אחר כך. [זה הענין לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו, רק מפי אחר שאמר משמו, וכתבתיו כמו ששמעתי. אחר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מב - וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם
...תורה מב - וירא בצר להם בשמעו את רנתם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו' הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקשת היא השכינה ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה' משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכז - מַּה שֶּׁאוֹמְרִים כְּשֶׁעוֹבְרִין עַל הַקּוֹצְרִים ה' יַעְזר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכז - מה שאומרים כשעוברין על הקוצרים ה' יעזר שמעתי בשמו שספר בשם צדיק אחד שדרש בבית הכנסת שמה שאומרים כשעוברין על הקוצרים ה' יעזר כי יש רשעים שהם מגלגלים בעשבים הגדלים על הגגות ואין להם עליה, כי אין קוצרין אותן העשבים וזה בחינת: "יהיו כחציר גגות וכו' שלא מלא כפו קוצר וכו' ולא אמרו העוברים ברכת ה'" וכו' כי אין קוצרין אותן ואין אומרים עליהם ברכת ה' בשעה שעוברין עליהם ועל כן אין להם עליה אבל אותה התבואה שקוצרין, אומרים העוברים ברכת ה' כנ"ל ועל ידי זה יש לה עליה
חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
...- עבודת השם אות תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר...
שיחות הר"ן - אות ל
...ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה והכלל 'כי לא נתנה תורה למלאכי השרת' ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא: 'הנצרך לנקביו אל יתפלל' 'הנצרך' דיקא ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שלחן ערוך" סימן צ"ב עין שם במגן אברהם שהרי"ף מתיר לכתחלה ביכול לעמד עצמו עד פרסה וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחנם מחמת חששות וח...
ספר המידות - פרישות
ספר המידות - פרישות חלק שני א. אדם המתנהג בפרישות ואחר כך חוזר מפרישותו, על ידי זה הוא נופל לתאוה נוספת ממה שהיה לו קדם פרישותו. ב. הפרישות מביא שבע. ג. פרישות מתשמיש חשוב כמו תענית. ד. חולאת של רקיקת דם בא, על ידי שמבטל עונה של ליל טבילה.
מהי מלחמת גוג ומגוג? ומה יקרה כשיבוא המשיח?
...שמעתי בשם רבי נחמן מברסלב כי מלחמת גוג ומגוג היא מלחמת אמונה. האומנם כן הוא? אשמח לדעת מהו פישרה של מלחמת גוג ומגוג המפורסמת? אשמח גם לקבל מידע על מה יקרה כשיבוא המשיח? מהי תחיית המתים? ועל כל העניינים האלו. תודה תשובה: אכן כן הבנת נכון. מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה של השקר באמונה הקדושה. מלחמת גוג ומגוג תתרחש לפני שיבוא המשיח ולפני הגאולה השלמה. והעניין הוא כדלקמן: המשיח שיבוא יעשה רק דבר אחד, הוא יגרום לאנשים להיות יותר חכמים. דהיינו יגרום להם להשתמש יותר בשכל שלהם. וככל שאנשים יהיו יותר חכמים, כ
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 15_11_2025 השעה 18:30:59 - wesi2