ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' (שמות יט) א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב (משלי כט) : "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב (תהלים ע"ו) : "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב (שם קי"ב) : "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי דנין ושופטין אותו למעלה כי 'אם אין דין למטה יש דין למעלה' (דברים רבה ה) וכששופטין את האדם במשפט דלעלא אזי הדין נתלבש בכל הדברים וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים מא). '"למשפטיך עמדו", אזי "הכל עבדיך" לעשות דין בזה האדם' אבל כששופט את עצמו וכשיש דין למטה אין דין למעלה ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם כי הוא בעצמו נתעורר וזהו (תהלים נ) : "ושם דרך" מי ששם ארחותיו (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה סוטה ה:) הינו ששופט ארחותיו כמו שכתוב (שמות כ"א) : "ואלה המשפטים אשר תשים" (עיין ב"ר פ' כ"ו משפטים פ' ל) על ידי זה "אראנו בישע אלהים" זה בחינת יראה כמו שכתוב (קהלת י"ב) : "את האלהים ירא" הינו בחינת יראה עולה מהקלפה ומהאמות על ידי משפט כי מתחלה היתה נתלבש בקלפה וזהו שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר משר או מגנבים ושאר פחדים זה הוא שהיראה נתלבש בזה הדבר כי אם לא היה נתלבש היראה בזה הדבר לא היה כח בזה הדבר להפחיד את האדם ג. ושרש היראה הוא דעת כמו שכתוב בעץ החיים שמנצפ"ך הוא בדעת דזעיר אנפין כמו שכתוב (משלי ב) : "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא" ועקר הדעת הוא בלב כמו שכתוב (דברים כ"ט) : "ולא נתן לכם לב לדעת" גם שם עקר היראה כמו שאמרו חכמינו ז"ל (קדושין לב:) : דבר המסור ללב, נאמר בו: "ויראת מאלקיך" הינו שידע ממי יתירא הינו ליראה את השם הנכבד יראת הרוממות (עי' לקמן סימן קנד) ד. וכשמגיע לבחינת דעת זוכה להשגת התורה כמו שכתוב (משלי ח) : "אני חכמה שכנתי ערמה" ששכונת התורה אצל בר דעת כמו שכתוב (דניאל ב) : 'קדשא בריך הוא יהב חכמתא לחכימין' אבל יש שני בחינות תורה. יש בחינת נגלה ובחינת נסתר אבל לבחינת נסתר אינו זוכה אלא לעתיד לבוא אבל בזה העולם זוכה לבחינת נסתר על ידי תפילה במסירת נפש ולתפילה זוכה על ידי תורה שבנגלה כי התורה שהיא בנגלה היא בחינת סיני כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות סד:) 'סיני ועוקר הרים, הי מניהו עדיף ? והשיבו: סיני עדיף, כי הכל צריכין למרי חטיא' והתורה שבנגלה הכל צריכין לה אבל התורה שבנסתר זעירין אנון דצריכין לה ובחינת סיני הוא בחינת שפלות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ה, ) שהניח הקדוש ברוך הוא כל ההרים ולא נתן התורה אלא על הר סיני וחכמינו, זכרונם לברכה, אמרו (שם ה:) שתפילת השפל אין נמאסת כמו שכתוב (תהלים נ"א) : "לב נשבר" וכו' ועל ידי תפילה שהיא במסירת נפש שמבטל כל גשמיותו ואין גבול וכשאין גבול אזי יכול להשיג התורה שלעתיד שהיא אינה גבול ואין נתפסת בגבול ה. וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כי אקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי. אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסלק יתב באילנא. תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל: אי לאו דהוי התם לא הימנה. רשב"ם: אקרוקתא צפרדע כאקרא דהגרוניא גדול היה כאותה כרך. ואקרא דהגרוניא כמה הוי, שתין בתי תלמודא קאמר לה. אתא תנינא רבה קאמר לה. פושקנצא עורב נקבה. באילנא על ענף אחד כדרך העופות. לא הימני לא האמנתי. אקרוקתא פרש רבנו שמואל: צפרדע וזה בחינת עלית היראה לשרשה הינו דעת כי צפרדע היא מלה מרכבת: צפר דעה (תנא דבי אליהו ז' ובכונות ההגדה) וצפור הוא בחינת יראה בחינת ארץ כמו שכתוב (ישעיהו כ"ד) : "מכנף הארץ זמירות" וכו' וכמו שכתוב (שם ס) : "מי אלה" אותיות 'אלהים' כעב תעופינה וכו' ודעה היא שרש היראה ודמיא לאקרא דהגרוניא לשון (שם נ"ח) : "קרא בגרון" שזה בחינת תורה שבנגלה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ערובין נד:) 'למוציאיהם בפה' כי על ידי עלית היראה לבחינת דעת זוכין לתורה שבנגלה ואקרא דהגרוניא כמה הוה ? שתין בתי זה בחינת תפילה כי כשאנו קוראין להקדוש ברוך הוא בתארים של בשר ודם והוא נמצא לנו בכל קראנו אליו זה חסד השם יתברך כי אם לא היה בחסדי השם יתברך לא היה כדאי לקרא ולכנות את השם יתברך בתארים ושבחים ותבות ואותיות אבל זה הכל חסד של השם יתברך וזה: 'שתין בתי' זה בחינת חסד בחינת אברהם כמו שכתוב (שיר השירים ו) : "ששים המה מלכות" פרש רש"י: 'זה בחינת אברהם' 'ובתי' 'לשון בתי מלכות' (סוטה י"א: ומובא ברש"י שמות א' י"ט שם ב) וזה "סמכוני באשישות" כמו שמשימין אשישות כנגד אור גדול כדי להסתכל באור הגדול על ידי אשישות כן גזר חסדו לסמך אותנו בתארים ושבחים האלו וזה לשון: "סמכוני", שהוא בחינת סמ"ך ובחינת ששים המה מלכות בחינת אברהם שהוא בחינת סמ"ך בתי ואתא תנינא ובלעה תנינא זה בחינת נחש שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת ואתי פושקנצא ובלעה פרש רבנו שמואל, עורב ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ערובין כב:) 'מי שמשחיר פניו כעורב ומי שנעשה אכזרי על בניו כעורב' הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו ואינו חושב לכלום את עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו ונתבטל כאלו אינו בעולם כמו שכתוב (תהלים מ"ד) : "כי עליך הרגנו כל היום" וזה בחינת (שיר השירים ה) : "שחורות כעורב" ועל ידי זה: סלק ויתב באילנא שזוכה לבחינות תורה שבנסתר כמו שכתוב (תהלים י"ח) : "ישת חשך סתרו" שסתרי תורה אדם זוכה להם על ידי חשך הינו מסירת נפש שמשחיר פניו כעורב כי הם בחינת חשך על שם עמק המשג וזה בחינת: 'סלק ויתב באילנא' ששם מדור הנשמות כמו שכתוב (זהר משפטים צט:) 'כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין' והוא בחינת עולם הבא ששם אריכות ימים כמו שכתוב (ישעיהו ס"ה) : "כימי עץ ימי עמי" וזה זוכה על ידי תפילה כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של ישראל' (עיין חולין ד"ס:) וכשישראל מתפללין לפניו וממלאין תאוותו אזי נעשה כביכול בבחינת אשה שהוא מקבל תענוג מעמנו כמו שכתוב (במדבר כ"ח) : "אשה ריח ניחח לה'" על ידי הריח ניחוח שמקבל נעשה בבחינת אשה "ונקבה תסובב גבר" (ירמיה ל"א) שהקדוש ברוך הוא נעשה בבחינת מלבוש נגלה הינו מבחינת שהיה מתחלה בנסתר עכשו נתגלה על ידי התפילה וקדשא בריך הוא ואוריתא כלא חד ואז על ידי התפילה נתגלה אוריתא, הינו סתרי אוריתא תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא הינו, כמה נפיש חילא דהאי סתרי תורה שאין יכולים להתלבש בשום דבר מגבל בשום גוף אלא במי שמשחיר פניו כעורב ונעשה כעורב על בניו ו. וזה בחינת (אבות ו) : 'חמשה קנינים שקנה בעולמו' 'תורה קנין אחד' זה בחינת תורה שבנגלה 'שמים וארץ קנין אחד' זה בחינת העלאת היראה לדעת 'ארץ' זה בחינת יראה כנ"ל 'ושמים' זה בחינת דעת כי דעת הוא חבור כמו שכתוב (בראשית ד) : "והאדם ידע" וזה בחינת 'שמים' אש ומים מחברין יחד (חגיגה יב) 'אברהם קנין אחד' זה בחינת תפילה בחינת שתין בתי ששים המה מלכות כנ"ל 'ישראל קנין אחד' זה בחינת משפט המעלה את היראה כנ"ל כמו שכתוב (תהלים קמ"ז) : "חקיו ומשפטיו לישראל" 'בית המקדש קנין אחד' זה בחינת סתרי אוריתא שזוכין להם על ידי התפילה שהיא בחינת אברהם וזה (שם ע"ח) : "הר זה קנתה ימינו" שזה ימין, בחינת תפילה, בחינת אברהם ונקרא הר על שם עמק המשג ונקרא בית המקדש בחינות קדש בחינות ראשית "וכל זר לא יאכל קדש" (ויקרא כ"ב) ולא יאכל בו אלא מקדשיו ומקראיו ובית המקדש הוא בחינת סתרי אוריתא ז. וזהו פרוש: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ממלכת זה בחינת תורה שבנגלה כי "בה מלכים ימלכו" (משלי ח) ומלכות הוא בחינת נגלה כי 'אין מלך בלא עם' והכל צריכין למלך כי הכל צריכין למרי חטיא וכהנים זו בחינת תפילה בחינות אברהם כנ"ל כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים לב:) שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה כהן לעולם וכו' וגוי קדוש זה בחינת בית המקדש בחינות תורה שבנסתר, הנקרא קדש ועל ידי מה זוכה לאלו הבחינות ? על ידי שיעלה ויקשר בחינת יראה לבחינת דעת על ידי בחינת משפט כנ"ל וזהו : אלה הדברים אשר תדבר זה בחינת יראה, הנקרא דבר כי עקר הדבור שם הוא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:) : 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעים' משה הוא בחינת דעת וזה: 'אשר תדבר' דיקא וזה (שמות י"ח) : "כי יהיה להם דבר בא אלי" שישראל שהם בחינת משפט כנ"ל הם מעלין ומקשרין [היראה] לבחינת משה לבחינת דעת וזה: אל בני ישראל דיקא כי הם בחינת משפט כמו שכתוב: "חקיו ומשפטיו לישראל" נמצא, שעל ידי שמקשרין היראה על ידי משפט לבחינת דעת זוכין לתורה של נגלה ועל ידי תורה שבנגלה זוכין לתפילה ועל ידי תפילה זוכין לסתרי אוריתא דבר זה בחינת יראה כמו שכתוב (מלאכי ג) : "אז נדברו יראי ה'" ח. זאת התורה שיך על פסוק (תהלים ק"א) : "עיני בנאמני ארץ" וכו' עיני זה בחינות דעת כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" גם דעת הם עשר שמות [הוי"ה] גימטריא שני פעמים עין כידוע בנאמני זה בחינת אהרון כמובא במדרש שוחר טוב ואהרון הוא בחינת משפט כמו שכתוב (שמות כ"ח) : "ונשא אהרון את משפט בני ישראל" ארץ זה בחינות יראה כנ"ל לשבת עמדי זה בחינות סיני, שפלות, "אשכן את דכא" (ישעיהו נ"ז) כנ"ל הלך בדרך תמים זה בחינות תפילה, בחינת אברהם כנ"ל כמו שכתוב (בראשית י"ז) : "התהלך לפני והיה תמים" הוא ישרתני זה בחינת סתרי אוריתא זה בחינת הוא, בחינות עולם הבא (זהר ויצא קנד: קנח:) ברוך הבוחר בעדת מי מנה, אשר עד כה עזרנו לשמע פלאות כאלה על מאמרי רבה בר בר חנה תא חזי כמה נפיש חילה דהאי אילנא כען ברשותא דמלכא עלאה, קדמיכון יסיק לתמידא אמרי יאי, רב טוב הצפון וגנוז במאמרין קדישין דאריותא דבי עלאה, אנון מחצדי חקלא דהוו משתעי, די בהון גניזין עטין קדישין דנפקין מאוריתא דעתיקא סתימאה לכו חזו מפעלות ה', דרכו נפלאה, רבה אילנא ותקף, ורומה מטא לצית שמיא, וחזותה לסוף כל ארעא, אנבה סגיא וחזוה יאי שמעו ותחי נפשכם, ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְכוּ'

א. מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז

הַיְנוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד

צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ

ב. וּבַמֶּה מַעֲלִין אֶת הַיִּרְאָה ?

בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ"

וְאֶרֶץ הוּא בְּחִינַת יִרְאָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶרֶץ יָרְאָה"

הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפּט אֶת כָּל עֲסָקָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט"

הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו

וּבָזֶה יָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַפְּחָדִים

וְיַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה

וְתִשָּׁאֵר אַךְ יִרְאַת הַשֵּׁם וְלא יִרְאָה אַחֶרֶת

כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ

אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה

כִּי 'אִם אֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה'

וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא

אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים

וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם

לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'"לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ", אֲזַי "הַכּל עֲבָדֶיךָ" לַעֲשׂוֹת דִּין בְּזֶה הָאָדָם'

אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ

וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה

וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם

כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר

וְזֶהוּ: "וְשָׂם דֶּרֶךְ"

מִי שֶׁשָּׂם אָרְחוֹתָיו

הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵט אָרְחוֹתָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים"

עַל יְדֵי זֶה "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלהִים"

זֶה בְּחִינַת יִרְאָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת הָאֱלהִים יְרָא"

הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה

עוֹלָה מֵהַקְּלִפָּה וּמֵהָאֻמּוֹת עַל יְדֵי מִשְׁפָּט

כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נִתְלַבֵּשׁ בַּקְּלִפָּה

וְזֶהוּ שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר

מִשַּׂר אוֹ מִגַּנָּבִים וּשְׁאָר פְּחָדִים

זֶה הוּא שֶׁהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר

כִּי אִם לא הָיָה נִתְלַבֵּשׁ הַיִּרְאָה בְּזֶה הַדָּבָר

לא הָיָה כּחַ בְּזֶה הַדָּבָר לְהַפְחִיד אֶת הָאָדָם

ג. וְשׁרֶשׁ הַיִּרְאָה הוּא דַּעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ הַחַיִּים

שֶׁמַּנְצְפַּ"ךְ הוּא בְּדַעַת דִּזְעֵיר אַנְפִּין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלהִים תִּמְצָא"

וְעִקַּר הַדַּעַת הוּא בַּלֵּב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת"

גַּם שָׁם עִקַּר הַיִּרְאָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, נֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלקֶיךָ"

הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע מִמִּי יִתְיָרֵא

הַיְנוּ לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד

יִרְאַת הָרוֹמְמוּת

ד. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לִבְחִינַת דַּעַת

זוֹכֶה לְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה"

שֶׁשְּׁכוּנַת הַתּוֹרָה אֵצֶל בַּר דַּעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין'

אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה.

יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וּבְחִינַת נִסְתָּר

אֲבָל לִבְחִינַת נִסְתָּר אֵינוֹ זוֹכֶה אֶלָּא לֶעָתִיד לָבוֹא

אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם

זוֹכֶה לִבְחִינַת נִסְתָּר

עַל יְדֵי תְּפִילָּה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ

וְלִתְפִילָּה

זוֹכֶה עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּנִגְלֶה

הִיא בְּחִינַת סִינַי

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, הֵי מִנַּיְהוּ עָדִיף ?

וְהֵשִׁיבוּ: סִינַי עָדִיף, כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא'

וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה הַכּל צְרִיכִין לָהּ

אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר

זְעִירִין אִנּוּן דִּצְרִיכִין לָהּ

וּבְחִינַת סִינַי הוּא בְּחִינַת שִׁפְלוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

שֶׁהִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הֶהָרִים

וְלא נָתַן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל הַר סִינַי

וַחֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ

שֶׁתְּפִילַּת הַשָּׁפֵל אֵין נִמְאֶסֶת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵב נִשְׁבָּר" וְכוּ'

וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה שֶׁהִיא בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ

שֶׁמְּבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ וְאֵין גְּבוּל

וּכְשֶׁאֵין גְּבוּל

אֲזַי יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה שֶׁלֶּעָתִיד

שֶׁהִיא אֵינָהּ גְּבוּל וְאֵין נִתְפֶּסֶת בִּגְבוּל

ה. וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חָזֵי לִי הַהִיא אַקְרוּקְתָא, דַּהֲוֵי כִּי אַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא. וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי ? שִׁתִּין בָּתֵּי. אֲתָא תַּנִּינָא בְּלַעָהּ. אֲתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבְלַעֵהּ לְתַנִּינָא, וּסְלֵק יְתִב בְּאִילָנָא. תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּאִילָנָא. אָמַר רַב פַּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל: אִי לָאו דַּהֲוִי הָתָם לָא הֵימְנֵהּ.

רַשְׁבַּ"ם: אַקְרוּקְתָא צְפַרְדֵּעַ כְּאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא גָּדוֹל הָיָה כְּאוֹתָהּ כְּרַךְ. וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוֵי, שִׁתִּין בָּתֵּי תַּלְמוּדָא קָאָמַר לָהּ. אֲתָא תַּנִּינָא רַבָּה קָאָמַר לָהּ. פּוּשְׁקַנְצָא עוֹרֵב נְקֵבָה. בְּאִילָנָא עַל עָנָף אֶחָד כְּדֶרֶךְ הָעוֹפוֹת. לָא הֵימְנִי לא הֶאֱמַנְתִּי.

אַקְרוּקְתָא פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: צְפַרְדֵּעַ

וְזֶה בְּחִינַת עֲלִיַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ

הַיְנוּ דַּעַת

כִּי צְפַרְדֵּעַ הִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת: צִפּר דֵּעָה

וְצִפּוֹר הוּא בְּחִינַת יִרְאָה

בְּחִינַת אֶרֶץ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִי אֵלֶּה" אוֹתִיּוֹת 'אֱלהִים' כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכוּ'

וְדֵעָה הִיא שׁרֶשׁ הַיִּרְאָה

וְדַמְיָא לְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא

לְשׁוֹן: "קְרָא בְגָרוֹן"

שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה'

כִּי עַל יְדֵי עֲלִיַּת הַיִּרְאָה לִבְחִינַת דַּעַת

זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

וְאַקְרָא דְּהַגְרוֹנְיָא כַּמָּה הֲוָה ? שִׁתִּין בָּתֵּי

זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

כִּי כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

בִּתְאָרִים שֶׁל בָּשָׂר וָדָם

וְהוּא נִמְצָא לָנוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו

זֶה חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי אִם לא הָיָה בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

לא הָיָה כְּדַאי לִקְרא וּלְכַנּוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

בִּתְאָרִים וּשְׁבָחִים וְתֵבוֹת וְאוֹתִיּוֹת

אֲבָל זֶה הַכּל חֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְזֶה: 'שִׁתִּין בָּתֵּי' זֶה בְּחִינַת חֶסֶד

בְּחִינַת אַבְרָהָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת"

פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'זֶה בְּחִינַת אַבְרָהָם'

'וּבָתֵּי' 'לְשׁוֹן בָּתֵּי מַלְכוּת'

וזה "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת"

כְּמוֹ שֶׁמְּשִׂימִין אֲשִׁישׁוֹת

כְּנֶגֶד אוֹר גָּדוֹל

כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּאוֹר הַגָּדוֹל

עַל יְדֵי אֲשִׁישׁוֹת

כֵּן גָּזַר חַסְדּוֹ לִסְמךְ אוֹתָנוּ בַּתְּאָרִים וּשְׁבָחִים הָאֵלּוּ

וְזֶה לְשׁוֹן: "סַמְּכוּנִי", שֶׁהוּא בְּחִינַת סָמֶ"ךְ

וּבְחִינַת שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת

בְּחִינַת אַבְרָהָם

שֶׁהוּא בְּחִינַת סָמֶ"ךְ בָּתֵּי

וַאֲתָא תַּנִּינָא וּבְלַעָהּ

תַּנִּינָא זֶה בְּחִינַת נָחָשׁ

שֶׁמֵּסִית אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ

כְּמוֹ: הַב לָנָא חַיֵּי וּמְזוֹנָא, אוֹ שְׁאָר תּוֹעֶלֶת

וַאֲתֵי פּוּשְׁקַנְצָא וּבְלַעֵהּ

פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל, עוֹרֵב

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'מִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב וּמִי שֶׁנַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כְּעוֹרֵב'

הַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלִי שׁוּם כַּוָּנַת תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ

וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב לִכְלוּם אֶת עַצְמוֹ

וְנִתְבַּטֵּל כָּל עַצְמוּתוֹ וְגַשְׁמִיּוּתוֹ

וְנִתְבַּטֵּל כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי עָלֶיךָ הרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם"

וזה בחינת: "שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב"

וְעַל יְדֵי זֶה: סְלֵק וִיתִב בְּאִילָנָא

שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינוֹת תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יָשֶׁת חשֶׁךְ סִתְרוֹ"

שֶׁסִּתְרֵי תּוֹרָה

אָדָם זוֹכֶה לָהֶם עַל יְדֵי חשֶׁךְ

הַיְנוּ מְסִירַת נֶפֶשׁ

שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב

כִּי הֵם בְּחִינַת חשֶׁךְ

עַל שֵׁם עמֶק הַמֻּשָּׂג

וְזֶה בְּחִינַת: 'סְלֵק וִיתִב בְּאִילָנָא'

שֶׁשָּׁם מְדוֹר הַנְּשָׁמוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'כָּל נִשְׁמָתִין מֵאִילָנָא רַבְרְבָא נָפְקִין'

וְהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא

שֶׁשָּׁם אֲרִיכוּת יָמִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּימֵי עֵץ יְמֵי עַמִּי"

וְזֶה זוֹכֶה עַל יְדֵי תְּפִילָּה

כִּי 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל'

וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין לְפָנָיו וּמְמַלְּאִין תַּאֲוָותוֹ

אֲזַי נַעֲשֶׂה כִּבְיָכוֹל בִּבְחִינַת אִשָּׁה

שֶׁהוּא מְקַבֵּל תַּעֲנוּג מֵעִמָּנוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'"

עַל יְדֵי הָרֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁמְּקַבֵּל נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת אִשָּׁה

"וּנְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר"

שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת מַלְבּוּשׁ נִגְלֶה

הַיְנוּ מִבְּחִינַת שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּנִסְתָּר

עַכְשָׁו נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה

וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא כּלָּא חַד

וְאָז עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה

נִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא, הַיְנוּ סִתְרֵי אוֹרַיְתָא

תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּאִילָנָא

הַיְנוּ, כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּהַאי סִתְרֵי תּוֹרָה

שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר מֻגְבָּל

בְּשׁוּם גּוּף

אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב

וְנַעֲשֶׂה כְּעוֹרֵב עַל בָּנָיו

ו. וְזֶה בְּחִינַת: 'חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים שֶׁקָּנָה בְּעוֹלָמוֹ'

'תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד'

זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

'שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד'

זֶה בְּחִינַת הַעֲלָאַת הַיִּרְאָה לַדַּעַת

'אֶרֶץ' זֶה בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל

'וְשָׁמַיִם' זֶה בְּחִינַת דַּעַת

כִּי דַּעַת הוּא חִבּוּר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע"

וְזֶה בְּחִינַת 'שָׁמַיִם'

אֵשׁ וּמַיִם מְחֻבָּרִין יַחַד

'אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד'

זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

בְּחִינַת שִׁתִּין בָּתֵּי

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת כַּנַּ"ל

'יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד'

זֶה בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַמַּעֲלֶה אֶת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל"

'בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד'

זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא

שֶׁזּוֹכִין לָהֶם עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה

שֶׁהִיא בְּחִינַת אַבְרָהָם

וזה: "הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ"

שֶׁזֶּה יָמִין, בְּחִינַת תְּפִילָּה, בְּחִינַת אַבְרָהָם

וְנִקְרָא הַר עַל שֵׁם עמֶק הַמֻּשָּׂג

וְנִקְרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

בְּחִינוֹת קדֶשׁ

בְּחִינוֹת רֵאשִׁית

"וְכָל זָר לא יאכַל קדֶשׁ"

וְלא יאכַל בּוֹ אֶלָּא מְקֻדָּשָׁיו וּמְקרָאָיו

וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ

הוּא בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא

ז. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים

מַמְלֶכֶת זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

כִּי "בָּהּ מְלָכִים יִמְלכוּ"

וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת נִגְלֶה

כִּי 'אֵין מֶלֶךְ בְּלא עָם'

וְהַכּל צְרִיכִין לְמֶלֶךְ

כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא

וְכהֲנִים זוֹ בְּחִינַת תְּפִילָּה

בְּחִינוֹת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אַתָּה כהֵן לְעוֹלָם וְכוּ'

וְגוֹי קָדוֹשׁ

זֶה בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

בְּחִינוֹת תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר, הַנִּקְרָא קדֶשׁ

וְעַל יְדֵי מַה זוֹכֶה לְאֵלּוּ הַבְּחִינוֹת ?

עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינַת יִרְאָה

לִבְחִינַת דַּעַת

עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר

זֶה בְּחִינַת יִרְאָה, הַנִּקְרָא דָּבָר

כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר שָׁם הוּא

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים'

משֶׁה הוּא בְּחִינַת דַּעַת

וְזֶה: 'אֲשֶׁר תְּדַבֵּר' דַּיְקָא

וְזֶה: "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי"

שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל

הֵם מַעֲלִין וּמְקַשְּׁרִין [הַיִּרְאָה]

לִבְחִינַת משֶׁה

לִבְחִינַת דַּעַת

וְזֶה: אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא

כִּי הֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל"

נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין הַיִּרְאָה

עַל יְדֵי מִשְׁפָּט

לִבְחִינַת דַּעַת

זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁל נִגְלֶה

וְעַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה

זוֹכִין לִתְפִילָּה

וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה

זוֹכִין לְסִתְרֵי אוֹרַיְתָא

דָּבָר זֶה בְּחִינַת יִרְאָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה'"

ח. זאת הַתּוֹרָה שַׁיָּךְ עַל פָּסוּק: "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ" וְכוּ'

עֵינַי זֶה בְּחִינוֹת דַּעַת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"

גַּם דַּעַת הֵם עֶשֶׂר שְׁמוֹת [הֲוַיָ"ה]

גִּימַטְרִיָּא שְׁנֵי פְּעָמִים עַיִן כַּיָּדוּעַ

בְּנֶאֶמְנֵי זֶה בְּחִינַת אַהֲרון

כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ שׁוֹחֵר טוֹב

וְאַהֲרון הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָשָׂא אַהֲרון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

אֶרֶץ זֶה בְּחִינוֹת יִרְאָה כַּנַּ"ל

לָשֶׁבֶת עִמָּדִי

זֶה בְּחִינוֹת סִינַי, שִׁפְלוּת, "אֶשְׁכּן אֶת דַּכָּא" כַּנַּ"ל

הלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים

זֶה בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, בְּחִינַת אַבְרָהָם כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"

הוּא יְשָׁרְתֵנִי

זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי אוֹרַיְתָא

זֶה בְּחִינַת הוּא, בְּחִינוֹת עוֹלָם הַבָּא

בָּרוּךְ הַבּוֹחֵר בַּעֲדַת מִי מָנָה, אֲשֶׁר עַד כּה עֲזָרָנוּ לִשְׁמעַ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה עַל מַאַמְרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילֵהּ דְּהַאי אִילָנָא כְּעַן בִּרְשׁוּתָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, קֳדָמֵיכוֹן יַסִּיק לִתְמִידָא אִמְּרֵי יָאֵי, רַב טוּב הַצָּפוּן וְגָנוּז בְּמַאֲמָרִין קַדִּישִׁין דְּאַרְיְוָתָא דְּבֵי עִלָּאָה, אִנּוּן מְחַצְּדֵי חַקְלָא דַּהֲווֹ מִשְׁתָּעֵי, דִּי בְּהוֹן גְּנִיזִין עֲטִין קַדִּישִׁין דְּנָפְקִין מֵאוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', דַּרְכּוֹ נִפְלָאָה, רְבָה אִילָנָא וּתְקִף, וְרוּמֵהּ מָטֵא לְצֵית שְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא, אִנְבֵּהּ סַגִּיא וְחֶזְוֵהּ יָאֵי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...מוהר"ן ח"א - תורה מג - הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת...
תורה או תפילה? מה גדול יותר?
...מה גדול יותר? שאלה: אשמח לדעת מה דעתו של רבי נחמן לגבי העניין הזה של תורה ותפילה. מי מהם גדול יותר ומדוע? תשובה: עניין זה הוא די מורכב, אך ננסה להשיב בפשיטות. ראשית יש להקדים ולומר, כי מצד האמת באמת, אין שום הבדל בין תורה לתפילה. כי בשורש של התורה והתפילה הכל אחד ממש, ואין שום הבדל בין תורה לתפילה. יחד עם זאת, מאחר שהאדם אינו נמצא בשורש של התורה ושל התפילה, אלא הוא לומד תורה ומתפלל בצורה מאוד נמוכה ומגושמת, מכאן מתחילים לנבוע החילוקים שבין תורה לתפילה. אצל צדיק אמיתי באמת, שנכלל באין סוף לגמרי,...
איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק?
...לעומק? שאלה: אשמח לדעת איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן לעומק? איפה אפשר למצוא פירוש לספר ליקוט מוהר"ן? וכיצד אוכל לדעת שבאמת הבנתי את הליקוטי מוהר"ן כפי מה שרבי נחמן עצמו התכוון בדבריו? תודה תשובה: קיימת מילת קסם אחת שבאפשרותה אפשר לזכות להבין את הליקוטי מוהרן לעומקו, עד לשורש הדעת של רבי נחמן מברסלב שממנו נלקחו התורות שלו. המילה היא "למה? ". היינו על האדם כל הזמן לשאול שאלה אחת בהתמדה וללא הרף, והשאלה היא "למה", למה ומה הסיבה שבגללה הדברים של רבי נחמן נכונים. לדוגמא: אם רבי נחמן כותב שעל ידי בחינת X זוכה...
שיחות הר"ן - אות ח
שיחות הר"ן - אות ח כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא אין לעין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול כמבאר במקומות אחרים ועל כן צריכין לעבר במהירות מקומות כאלו
שיחות הר"ן - אות רפ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר לענין מה שהצדיקים הם נעים ונדים בדרך אמר שיש נשמות נדחות שאינם יכולים להתעלות כי אם על ידי מה שהצדיק נע ונד ויש צדיק שאינו רוצה להיות נע ונד אבל אף על פי כן הוא נע ונד בביתו הינו, מה שהוא הולך הנה והנה בביתו זהו גם כן בחינת נע ונד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עו - וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
...ח"א - תורה עו - והאלהים נסה את אברהם [לשון החברים] ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה את אברהם . איתא בתקוני זוהר, 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר דהתפשטות הראות הוא אור הישר ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר [כי עקר כח הראות, מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים ונצטיר הדבר בעינים. ואז העינים רואין את הדבר הנראה [לעיל סימן י"ג אות ד עין שם] נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר...
לדחוק את העיניים באצבע. מה הפשט?
...breslev.eip.co.il/?key=336 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - ויאמר בעז אל רות כשרוצים להסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, כלו אחד צריך לסתם את עיניו, ולכון ההסתכלות אל התכלית כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעינין שצריך לסתם את העינים לגמרי, ולסגרם בחזקה מאד אף גם לדחקם בהאצבע, כדי לסתמם לגמרי ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה הינו שצריך לסתם את עיניו מחזו דהאי עלמא לגמרי להעלים עיניו ולסגרם מאד לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו ואז יוכל לראות ולהשיג אור התכלית הזה, שכלו...
שיחות הר"ן - אות רעו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן ספרו לי שפעם אחד היה מדבר עם אנשיו והיה מוכיח ומיסר אותם הרבה בדברים על שעדין אינם עובדים השם יתברך כרצונו, כדרכו הטוב תמיד לדבר רק מזה אחר כך אחר שהוכיח אותם הרבה אחר כך נתרצה להם קצת והתחיל לקרבם ולדבר עמהם רכות ואמר. מה אני רוצה מהם, הלא אף על פי כן הם אנשים כשרים והתחיל לדבר על לבם וכו' אחר כך ענה ואמר: בודאי אתם אנשים כשרים אך אלו השם יתברך קטן כמו אנכי בודאי היה די מאד העבודה שלכם אבל באמת השם יתברך גדול מאד מאד על כן בודאי צריכין לחזק בכל פעם ברצון חזק לעבדו כראוי לעבד אותו יתברך אשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...ח"א - תורה קעה - מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2500 שניות - עכשיו 16_05_2026 השעה 00:26:48 - wesi2