ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - יב - שיחות השיכים להתורות
אות יב אחר כך נסע לדרך ואמר התורה עתיקא הנ"ל שם בדרך בשבת נחמו כנ"ל. בהיותו בדרך נפטרה בתו הקטנה מרת פיגא זכרונה לברכה, ובבואו לביתו העלימו ממנו ולא הודיעו לו כלל, כי לא נתגדלה בביתו רק בעיר הסמוכה בלאדיזין שהיתה שם אצל מינקת, ועל כן היו יכולין להעלים ממנו. והוא זכרונו לברכה, תכף כשירד מהעגלה ונכנס לביתו מצא אנשים מאנשי שלומנו שבאו אצלו מנעמרוב אז תכף אמר לפניהם דברי תורה הרבה מהתורה עתיקא הנ"ל והכניס בתוך דברי תורתו ענין שבעת ימי אבלות כמבאר שם עין שם. וגם בדרך קדם כניסתו לעיר הבינו מדבריו שהוא יודע ברוח הקדש שנסתלקה ואחר כך כשנכנס לביתו שאל וחקר את בני ביתו והעלימו ממנו ולא נהג אבלות כלל ולא נודע לו מפי אדם עד אחר ראש השנה ואז נהג שעה אחת אבלות כדינא כי כבר היה אחר של שים יום. ואמר אז שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אין צריכין לנהג אבלות אף על פי שיודעין על פי השגות. ואחר כך בימי אלול הייתי אצלו בעצמי [כי אז בבואו לא הייתי בעצמי רק כל הנ"ל שהיה בעת כניסתו לביתו שמעתי מחברי שהיו אצלו אז] ותכף כשנכנסתי אצלו והוא זכרונו לברכה היה יושב בכבד ראש בצער והתחיל לדבר תכף מענין חיים ומיתה ענה ואמר לי הלא בין חיים למיתה אין חלוק כי אם באמה אחת שעכשו האדם כאן ואחר כך הוא שוכן שם. והטה בידו על בית העלמין כלומר מי שהוא צדיק ואף במיתתו הוא חי מה חלוק אצלו בין חיים למיתה רק מקדם היה דר בכאן ועכשו קבע דירתו שם בקבר והוא חי שם. ואז התחיל לומר חיים נצחיים הם רק אצל השם יתברך ומי שהוא נכלל בו יתברך הוא חי גם כן חיים נצחיים וכו' כמבאר כל זה אצל התורה עתיקא הנ"ל. ובראש השנה שלאחריו תקס"ה אז אמר התורה תשעה תקונין יקירין הנ"ל. וראש השנה חל אז ביום חמישי וששי, ובשבת תשובה שאחריו היינו מספקים אם נזכה שיכנס אלינו מחדרו לישב עמנו בסעדה שלישית לגלות לנו תורה. כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעדה שלישית כי אם בעתים ידועים כמבאר במקום אחר. והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו ובתוך כך פתח פתאם הדלת מחדרו בבהלה גדולה וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאד. וקרא בתחלה שתבוא אצלו בתו הגדולה, ונכנסה תכף לחדרו. והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה זכרונה לברכה והתחילה שוב להכחיש ולהעלים ואמר הלא כבר אני יודע האמת והכרחה להגיד לו בפרוש ולא נכנס מחמת זה לסעדה שלישית ונהג שעה אחת אבלות במוצאי שבת אות יג אחר כך נכנס אצלנו לביתו הגדול ודבר עמנו כדרכו. ואז שאל לאחד אם בכה בראש השנה ואמר אז שעקר הבכיה כשהיא מחמת שמחה וגלה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום שהוא ראשי תבות בכיה כמבאר בסימן קע"ה. ואמר אז שהיה לו אז מה שנקרא בלשון חסידות הארה גדולה לומר תורה, אך על ידי זה נתבלבל. וספר שבתו הקטנה שנפטרה באה אליו בקובלנא רבה, כי בני ביתו היו עוסקים ברפואתה עם נכרי אחד שהיה עוסק בלחשים וסגלות. ואמר רבנו זכרונו לברכה שאף על פי שעכשו אינם שכיחים מכשפים, אבל זה העכו"ם היה מכשף גמור וזה היה פגם גדול לנשמה קדושה ויקרה כזאת. על כן באה אליו בקובלנא רבא על זה ואז הכרח לשאל עד שהודיעו לו כנ"ל ועל ידי זה תקן אותה ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל. ובחמלת השם חסדו גבר עלינו וסיבב השם יתברך שאף על פי כן לא אבדנו התורה הזאת, כי זכינו אחר כך ביום שני שגלה לנו אז תורה גבוהה ארכה ורחבה ועמקה מאד והיא התורה חותם בתוך חותם שבסימן כ"ב. והתורה הזאת נאמרה פתאם כי בתחלה ישב ודבר עמנו כדרכו ומקדם צוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר של שמן זית ואחר כך הדליק הנר בעצמו. כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאם מדליק נר של שמן זית והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה. ואז סמוך לההדלקה והנר היה דולק סמוך לשלחנו והוא דבר עמנו באימה גדולה ובתוך כך צוה להביא לפניו סליחה והביאו לפניו ופתחה ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כפורים. והכל היה בפני כלנו שהיינו עומדים סביבו והוא ישב על כסאו סמוך לשלחנו בחדרו. בתוך כך התחיל לדבר מהגן עדן והגיהנום שהגן עדן והגיהנום הם בזה העולם וכו' ונכנס מענין לענין עד שגמר כל התורה חותם בתוך חותם הנ"ל ונשתהתה האמירה בערך ארבע שעות. ומה שעבר אז אי אפשר לספר בכתב. אשרי השעה אשרי הרגעים שזכינו לעמד לפניו. ואחר כך בשבת אחר סוכות אמר שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדמים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם וכו' כמבאר במקומו
אות יב

אַחַר כָּךְ נָסַע לַדֶּרֶךְ וְאָמַר הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל שָׁם בַּדֶּרֶךְ בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ כַּנַּ"ל.

בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ נִפְטְרָה בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה מָרַת פֵיְגָא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ הֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא הוֹדִיעוּ לוֹ כְּלָל, כִּי לא נִתְגַּדְּלָה בְּבֵיתוֹ רַק בָּעִיר הַסְּמוּכָה בְּלַאדִיזִין שֶׁהָיְתָה שָׁם אֵצֶל מֵינֶקֶת, וְעַל כֵּן הָיוּ יְכוֹלִין לְהַעֲלִים מִמֶּנּוּ.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף כְּשֶׁיָּרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ מָצָא אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבָּאוּ אֶצְלוֹ מִנֶּעמְרוֹב

אָז תֵּכֶף אָמַר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה הַרְבֵּה מֵהַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל

וְהִכְנִיס בְּתוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ עִנְיַן שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ קדֶם כְּנִיסָתוֹ לָעִיר הֵבִינוּ מִדְּבָרָיו שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ שָׁאַל וְחָקַר אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ

וְהֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא נָהַג אֲבֵלוּת כְּלָל

וְלא נוֹדַע לוֹ מִפִּי אָדָם עַד אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָז נָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת כַּדִּינָא

כִּי כְּבָר הָיָה אַחַר שְׁל שִׁים יוֹם.

וְאָמַר אָז שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִים מִפִּי אָדָם אֵין צְרִיכִין לִנְהג אֲבֵלוּת אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִין עַל פִּי הַשָּׂגוֹת.

וְאַחַר כָּךְ בִּימֵי אֱלוּל הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּעַצְמִי [כִּי אָז בְּבוֹאוֹ לא הָיִיתִי בְּעַצְמִי

רַק כָּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה בְּעֵת כְּנִיסָתוֹ לְבֵיתוֹ שָׁמַעְתִּי מֵחֲבֵרַי שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ אָז]

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב בְּכבֶד ראשׁ בְּצַעַר

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר תֵּכֶף מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה

עָנָה וְאָמַר לִי הֲלא בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק כִּי אִם בְּאַמָּה אַחַת

שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם כָּאן וְאַחַר כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם.

וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל בֵּית הָעָלְמִין

כְּלוֹמַר מִי שֶׁהוּא צַדִּיק וְאַף בְּמִיתָתוֹ הוּא חַי

מַה חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין חַיִּים לְמִיתָה

רַק מִקּדֶם הָיָה דָּר בְּכָאן וְעַכְשָׁו קָבַע דִּירָתוֹ שָׁם בַּקֶּבֶר

וְהוּא חַי שָׁם.

וְאָז הִתְחִיל לוֹמַר חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא חַי גַּם כֵּן חַיִּים נִצְחִיִּים וְכוּ'

כַּמְבאָר כָּל זֶה אֵצֶל הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרָיו תקס"ה אָז אָמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין הַנַּ"ל. וְראשׁ הַשָּׁנָה חָל אָז בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי, וּבְשַׁבַּת תְּשׁוּבָה שֶׁאַחֲרָיו הָיִינוּ מְסֻפָּקִים אִם נִזְכֶּה שֶׁיִּכְנס אֵלֵינוּ מֵחַדְרוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית לְגַלּוֹת לָנוּ תּוֹרָה.

כִּי לא הָיָה דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית כִּי אִם בְּעִתִּים יְדוּעִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְהָיִינוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים סָמוּךְ לְחַדְרוֹ

וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּתַח פִּתְאם הַדֶּלֶת מֵחַדְרוֹ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה

וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם בְּסָמוּךְ נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל וְנִבְהֲלוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ מְאד.

וְקָרָא בִּתְחִלָּה שֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ בִּתּוֹ הַגְּדוֹלָה, וְנִכְנְסָה תֵּכֶף לְחַדְרוֹ.

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵעִנְיַן פְּטִירַת בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

וְהִתְחִילָה שׁוּב לְהַכְחִישׁ וּלְהַעְלִים

וְאָמַר הֲלא כְּבָר אֲנִי יוֹדֵעַ הָאֱמֶת

וְהֻכְרְחָה לְהַגִּיד לוֹ בְּפֵרוּשׁ

וְלא נִכְנַס מֵחֲמַת זֶה לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית

וְנָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

אות יג

אַחַר כָּךְ נִכְנַס אֶצְלֵנוּ לְבֵיתוֹ הַגָּדוֹל וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ.

וְאָז שָׁאַל לְאֶחָד אִם בָּכָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר אָז שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה

וְגִלָּה אָז עִנְיָן הַנִּפְלָא בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת בְּכִיָּה כַּמְבאָר בְּסִימָן קע"ה.

וְאָמַר אָז שֶׁהָיָה לוֹ אָז מַה שֶּׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲסִידוּת הֶאָרָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה, אַךְ עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּלְבֵּל.

וְסִפֵּר שֶׁבִּתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁנִּפְטְרָה בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּה, כִּי בְּנֵי בֵיתוֹ הָיוּ עוֹסְקִים בִּרְפוּאָתָהּ עִם נָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּלְחָשִׁים וּסְגֻלּוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינָם שְׁכִיחִים מְכַשְּׁפִים, אֲבָל זֶה הָעַכּוּ"ם הָיָה מְכַשֵּׁף גָּמוּר

וְזֶה הָיָה פְּגָם גָּדוֹל לִנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וִיקָרָה כָּזאת.

עַל כֵּן בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּא עַל זֶה

וְאָז הֻכְרַח לִשְׁאל

עַד שֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה תִּקֵּן אוֹתָהּ

וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר וְלא אָמַר אָז הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה מוּכָן לוֹמַר כַּנַּ"ל.

וּבְחֶמְלַת הַשֵּׁם חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וְסִיבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא אָבַדְנוּ הַתּוֹרָה הַזּאת, כִּי זָכִינוּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁגִּלָּה לָנוּ אָז תּוֹרָה גְּבוֹהָה אֲרֻכָּה וּרְחָבָה וַעֲמֻקָּה מְאד וְהִיא הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם שֶׁבְּסִימָן כ"ב.

וְהַתּוֹרָה הַזּאת נֶאֶמְרָה פִּתְאם

כִּי בִּתְחִלָּה יָשַׁב וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ

וּמִקּדֶם צִוָּה לְאִישׁ אֶחָד לְהָבִיא לוֹ שֶׁמֶן וּפְתִילָה לְתַקֵּן לוֹ נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְאַחַר כָּךְ הִדְלִיק הַנֵּר בְּעַצְמוֹ.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה פִּתְאם מַדְלִיק נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְהַדָּבָר הָיָה מוּבָן שֶׁהָיָה מַמְתִּיק דִּינִים בָּזֶה.

וְאָז סָמוּךְ לְהַהַדְלָקָה וְהַנֵּר הָיָה דּוֹלֵק סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ

וְהוּא דִּבֵּר עִמָּנוּ בְּאֵימָה גְּדוֹלָה

וּבְתוֹךְ כָּךְ צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו סְלִיחָה וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו

וּפְתָחָהּ וְאָמַר קְצָת מֵאֵיזֶה סְלִיחָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּרִים.

וְהַכּל הָיָה בִּפְנֵי כֻּלָּנוּ שֶׁהָיִינוּ עוֹמְדִים סְבִיבוֹ

וְהוּא יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ בְּחַדְרוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם

שֶׁהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם הֵם בְּזֶה הָעוֹלָם וְכוּ'

וְנִכְנַס מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּהֲתָה הָאֲמִירָה בְּעֶרֶךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת.

וּמַה שֶּׁעָבַר אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּכְתָב.

אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה אַשְׁרֵי הָרְגָעִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו.

וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת אַחַר סוכּוֹת

אָמַר שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הַזּאת נָתַן אֶלֶף אֲדֻמִּים לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם וְכוּ' כַּמְבאָר בִּמְקוֹמוֹ
שיחות הר"ן - אות יח
...אות יח פעם אחד ספרנו עמו מענין הדפסת ספרים שבדורות הללו נתרבו מאד בעלי מדפיסים והם מדפיסים בכל פעם ספרים הרבה מאד מראשונים ואחרונים וקפצו עליהם זבינא מאד כי הכל קונים ספרים עכשו וכו' ואמר רבנו, זכרונו לברכה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה 'עתידה תורה שתשכח מישראל' על כן מדפיסים ספרים הרבה וכל אחד קונה ספרים כדי שיהיו ספרים ביד כל אחד כדי שלא תשכח התורה על ידי רבוי הספרים הנמצאים ביד כל אחד ואחד ואפילו ביד חיט וכיוצא נמצאים עכשו ספרים וכל אחד חוטף וקונה ספרים כדי שיהיה ספרים ביד כל אחד כדי שלא תוכל...
שיחות הר"ן - אות ו
...אות ו היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד מה אני אוחז ? ולכל אחד נדמה כאלו הוא אוחז מה שהוא מתאוה ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה את כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאלו יש בידו מה שהוא חפץ כל אחד כפי שטותו ותאוותו ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום כי אין מי שימלא תאוותו אצלו גם נדמו כל התאוות...
ספר המידות - גאוה
...בא, עד שיכלה [כל] גאוה מן העולם. ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל אותם. י. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שהוא גדלן. יא. סגלה לבטל גאוה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל
ספר המידות - עונש
ספר המידות - עונש א. לפעמים כשאדם עושה מצוה, והקדוש ברוך הוא מעניש אותו, זה מחמת שלא עשה מצוה כזה, כשבאה לידו. ב. לפעמים דנין את האדם על פיו. ג. לפעמים האדם נהרג, מחמת שהיה יכול להמליץ בעד אחד, ששונאין אותו בחנם. ד. לפעמים האדם נענש, על שפשע במלאכתו, או שנגזר גזרה על אנשי מקומו או על עמו. ה. הקדוש ברוך הוא ממהר להפרע מכפויי טובה על ידי כפויי טובה. ו. מי שכלב נשך אותו, בידוע שקבל לשון הרע, או שספר לשון הרע.
ספר המידות - עצה
ספר המידות - עצה א. אל תשאל עצה אלא ממי שיודע סתרי תורה. ב. טוב לשאל עצה מזקנים. ג. הנותן לחברו, עצה שאינה הוגנת לו, על ידי זה נופלים לו מחשבות עבודה זרה. ד. מי שהוא בעל מחשבות רעות, אל תקח עצה ממנו. ה. על ידי שאתה נוטל עצה מהרב, על ידי זה תזכה לישועה. ו. כשאתה רואה, שרעיך אינם עוזרים לך, בידוע שאין שום עצה מועיל לך. ז. כשאתה עוזר לבני ישראל, יועיל לך עצה. ח. העצה היא מסגלת יותר בשדה. ט. ההולך אחר עצת אשתו, נופל בגיהנם. י. אל תשאל עצה אלא מאיש ולא מאשה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצג - הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל
...- תורה קצג - המחשבה יש לה תקף גדול דע שהמחשבה יש לה תקף גדול ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם יוכל לפעל שיהיה כך ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון, בודאי יהיה לו וכן בכל דבר רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות והמחשבה תקיפה כל כך עד שאפשר למסר נפשו במחשבתו ממש דהינו שירגיש צער המיתה ממש על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרצה למסר נפשו על קדוש השם באיזה מיתה שתהיה ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרצה למסר נפשו למות על קדוש השם אזי ירגיש צער המיתה ממש וזה שאמר רבי...
ספר המידות - שבועה
...- שבועה חלק א' א. עיר שיש בה שבועות תחרב ותהרס חס ושלום. ב. על ידי שבועות שקר נופלים מאמונה. ג. למוד מסכת שבועות מסגל לירידת הגשם. ד. על ידי שבועת שקר באין הרהורי ניאוף. ה. מי שהוא רגיל בשבועות, מחשבות רעות באים לו תמיד. ו. על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה. ז. מי שעובר על השבועה, בידוע שאינו מכבד יראי השם. ח. על כל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כלו, וממנו נפרעין לאלתר. ט. דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועות שקר מכלין אותן. י. מלאך גבריאל הוא ממנה על השרפה לשרף גם...
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו פעם אחת בא מן החוץ וחש במעיו ואמר שהרגיש בזה שיבוא לו מעות והרמז "וצאצאי מעיך כמעותיו" וכן היה שבא מעות על הבי דאר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטו - סִפֵּר שֶׁהָיָה לוֹ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ
...מוהר"ן ח"ב - תורה קטו - ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו ולא הניח עצמו לבלבל כלל ודרכו היה שהיה בורר לו איזהו דרך ישרה איך להתנהג בעבודת השם והתחיל להתנהג באלו ההנהגות ובאותו הדרך שבחר לו והיה מתנהג באלו ההנהגות איזה זמן וכל מה שהיו באים עליו מחשבות אחרות לבלבלו מהנהגה זאת ולהתנהג בדרך אחר לא היה שומע לאלו המחשבות כלל והיה דוחה את אלו המחשבות מדעתו ולא הניחם לכנס בדעתו כלל רק היה חזק ואמיץ בדעתו מאד והיה הולך ומתנהג בדרך שבחר לו איזה זמן אך אחר כך בהמשך הזמן, אחר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5000 שניות - עכשיו 31_08_2025 השעה 11:12:37 - wesi2