ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - יב - שיחות השיכים להתורות
אות יב אחר כך נסע לדרך ואמר התורה עתיקא הנ"ל שם בדרך בשבת נחמו כנ"ל. בהיותו בדרך נפטרה בתו הקטנה מרת פיגא זכרונה לברכה, ובבואו לביתו העלימו ממנו ולא הודיעו לו כלל, כי לא נתגדלה בביתו רק בעיר הסמוכה בלאדיזין שהיתה שם אצל מינקת, ועל כן היו יכולין להעלים ממנו. והוא זכרונו לברכה, תכף כשירד מהעגלה ונכנס לביתו מצא אנשים מאנשי שלומנו שבאו אצלו מנעמרוב אז תכף אמר לפניהם דברי תורה הרבה מהתורה עתיקא הנ"ל והכניס בתוך דברי תורתו ענין שבעת ימי אבלות כמבאר שם עין שם. וגם בדרך קדם כניסתו לעיר הבינו מדבריו שהוא יודע ברוח הקדש שנסתלקה ואחר כך כשנכנס לביתו שאל וחקר את בני ביתו והעלימו ממנו ולא נהג אבלות כלל ולא נודע לו מפי אדם עד אחר ראש השנה ואז נהג שעה אחת אבלות כדינא כי כבר היה אחר של שים יום. ואמר אז שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אין צריכין לנהג אבלות אף על פי שיודעין על פי השגות. ואחר כך בימי אלול הייתי אצלו בעצמי [כי אז בבואו לא הייתי בעצמי רק כל הנ"ל שהיה בעת כניסתו לביתו שמעתי מחברי שהיו אצלו אז] ותכף כשנכנסתי אצלו והוא זכרונו לברכה היה יושב בכבד ראש בצער והתחיל לדבר תכף מענין חיים ומיתה ענה ואמר לי הלא בין חיים למיתה אין חלוק כי אם באמה אחת שעכשו האדם כאן ואחר כך הוא שוכן שם. והטה בידו על בית העלמין כלומר מי שהוא צדיק ואף במיתתו הוא חי מה חלוק אצלו בין חיים למיתה רק מקדם היה דר בכאן ועכשו קבע דירתו שם בקבר והוא חי שם. ואז התחיל לומר חיים נצחיים הם רק אצל השם יתברך ומי שהוא נכלל בו יתברך הוא חי גם כן חיים נצחיים וכו' כמבאר כל זה אצל התורה עתיקא הנ"ל. ובראש השנה שלאחריו תקס"ה אז אמר התורה תשעה תקונין יקירין הנ"ל. וראש השנה חל אז ביום חמישי וששי, ובשבת תשובה שאחריו היינו מספקים אם נזכה שיכנס אלינו מחדרו לישב עמנו בסעדה שלישית לגלות לנו תורה. כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעדה שלישית כי אם בעתים ידועים כמבאר במקום אחר. והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו ובתוך כך פתח פתאם הדלת מחדרו בבהלה גדולה וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאד. וקרא בתחלה שתבוא אצלו בתו הגדולה, ונכנסה תכף לחדרו. והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה זכרונה לברכה והתחילה שוב להכחיש ולהעלים ואמר הלא כבר אני יודע האמת והכרחה להגיד לו בפרוש ולא נכנס מחמת זה לסעדה שלישית ונהג שעה אחת אבלות במוצאי שבת אות יג אחר כך נכנס אצלנו לביתו הגדול ודבר עמנו כדרכו. ואז שאל לאחד אם בכה בראש השנה ואמר אז שעקר הבכיה כשהיא מחמת שמחה וגלה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום שהוא ראשי תבות בכיה כמבאר בסימן קע"ה. ואמר אז שהיה לו אז מה שנקרא בלשון חסידות הארה גדולה לומר תורה, אך על ידי זה נתבלבל. וספר שבתו הקטנה שנפטרה באה אליו בקובלנא רבה, כי בני ביתו היו עוסקים ברפואתה עם נכרי אחד שהיה עוסק בלחשים וסגלות. ואמר רבנו זכרונו לברכה שאף על פי שעכשו אינם שכיחים מכשפים, אבל זה העכו"ם היה מכשף גמור וזה היה פגם גדול לנשמה קדושה ויקרה כזאת. על כן באה אליו בקובלנא רבא על זה ואז הכרח לשאל עד שהודיעו לו כנ"ל ועל ידי זה תקן אותה ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל. ובחמלת השם חסדו גבר עלינו וסיבב השם יתברך שאף על פי כן לא אבדנו התורה הזאת, כי זכינו אחר כך ביום שני שגלה לנו אז תורה גבוהה ארכה ורחבה ועמקה מאד והיא התורה חותם בתוך חותם שבסימן כ"ב. והתורה הזאת נאמרה פתאם כי בתחלה ישב ודבר עמנו כדרכו ומקדם צוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר של שמן זית ואחר כך הדליק הנר בעצמו. כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאם מדליק נר של שמן זית והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה. ואז סמוך לההדלקה והנר היה דולק סמוך לשלחנו והוא דבר עמנו באימה גדולה ובתוך כך צוה להביא לפניו סליחה והביאו לפניו ופתחה ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כפורים. והכל היה בפני כלנו שהיינו עומדים סביבו והוא ישב על כסאו סמוך לשלחנו בחדרו. בתוך כך התחיל לדבר מהגן עדן והגיהנום שהגן עדן והגיהנום הם בזה העולם וכו' ונכנס מענין לענין עד שגמר כל התורה חותם בתוך חותם הנ"ל ונשתהתה האמירה בערך ארבע שעות. ומה שעבר אז אי אפשר לספר בכתב. אשרי השעה אשרי הרגעים שזכינו לעמד לפניו. ואחר כך בשבת אחר סוכות אמר שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדמים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם וכו' כמבאר במקומו
אות יב

אַחַר כָּךְ נָסַע לַדֶּרֶךְ וְאָמַר הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל שָׁם בַּדֶּרֶךְ בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ כַּנַּ"ל.

בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ נִפְטְרָה בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה מָרַת פֵיְגָא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ הֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא הוֹדִיעוּ לוֹ כְּלָל, כִּי לא נִתְגַּדְּלָה בְּבֵיתוֹ רַק בָּעִיר הַסְּמוּכָה בְּלַאדִיזִין שֶׁהָיְתָה שָׁם אֵצֶל מֵינֶקֶת, וְעַל כֵּן הָיוּ יְכוֹלִין לְהַעֲלִים מִמֶּנּוּ.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף כְּשֶׁיָּרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ מָצָא אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבָּאוּ אֶצְלוֹ מִנֶּעמְרוֹב

אָז תֵּכֶף אָמַר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה הַרְבֵּה מֵהַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל

וְהִכְנִיס בְּתוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ עִנְיַן שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ קדֶם כְּנִיסָתוֹ לָעִיר הֵבִינוּ מִדְּבָרָיו שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ שָׁאַל וְחָקַר אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ

וְהֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא נָהַג אֲבֵלוּת כְּלָל

וְלא נוֹדַע לוֹ מִפִּי אָדָם עַד אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָז נָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת כַּדִּינָא

כִּי כְּבָר הָיָה אַחַר שְׁל שִׁים יוֹם.

וְאָמַר אָז שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִים מִפִּי אָדָם אֵין צְרִיכִין לִנְהג אֲבֵלוּת אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִין עַל פִּי הַשָּׂגוֹת.

וְאַחַר כָּךְ בִּימֵי אֱלוּל הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּעַצְמִי [כִּי אָז בְּבוֹאוֹ לא הָיִיתִי בְּעַצְמִי

רַק כָּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה בְּעֵת כְּנִיסָתוֹ לְבֵיתוֹ שָׁמַעְתִּי מֵחֲבֵרַי שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ אָז]

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב בְּכבֶד ראשׁ בְּצַעַר

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר תֵּכֶף מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה

עָנָה וְאָמַר לִי הֲלא בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק כִּי אִם בְּאַמָּה אַחַת

שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם כָּאן וְאַחַר כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם.

וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל בֵּית הָעָלְמִין

כְּלוֹמַר מִי שֶׁהוּא צַדִּיק וְאַף בְּמִיתָתוֹ הוּא חַי

מַה חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין חַיִּים לְמִיתָה

רַק מִקּדֶם הָיָה דָּר בְּכָאן וְעַכְשָׁו קָבַע דִּירָתוֹ שָׁם בַּקֶּבֶר

וְהוּא חַי שָׁם.

וְאָז הִתְחִיל לוֹמַר חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא חַי גַּם כֵּן חַיִּים נִצְחִיִּים וְכוּ'

כַּמְבאָר כָּל זֶה אֵצֶל הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרָיו תקס"ה אָז אָמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין הַנַּ"ל. וְראשׁ הַשָּׁנָה חָל אָז בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי, וּבְשַׁבַּת תְּשׁוּבָה שֶׁאַחֲרָיו הָיִינוּ מְסֻפָּקִים אִם נִזְכֶּה שֶׁיִּכְנס אֵלֵינוּ מֵחַדְרוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית לְגַלּוֹת לָנוּ תּוֹרָה.

כִּי לא הָיָה דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית כִּי אִם בְּעִתִּים יְדוּעִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְהָיִינוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים סָמוּךְ לְחַדְרוֹ

וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּתַח פִּתְאם הַדֶּלֶת מֵחַדְרוֹ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה

וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם בְּסָמוּךְ נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל וְנִבְהֲלוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ מְאד.

וְקָרָא בִּתְחִלָּה שֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ בִּתּוֹ הַגְּדוֹלָה, וְנִכְנְסָה תֵּכֶף לְחַדְרוֹ.

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵעִנְיַן פְּטִירַת בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

וְהִתְחִילָה שׁוּב לְהַכְחִישׁ וּלְהַעְלִים

וְאָמַר הֲלא כְּבָר אֲנִי יוֹדֵעַ הָאֱמֶת

וְהֻכְרְחָה לְהַגִּיד לוֹ בְּפֵרוּשׁ

וְלא נִכְנַס מֵחֲמַת זֶה לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית

וְנָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

אות יג

אַחַר כָּךְ נִכְנַס אֶצְלֵנוּ לְבֵיתוֹ הַגָּדוֹל וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ.

וְאָז שָׁאַל לְאֶחָד אִם בָּכָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר אָז שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה

וְגִלָּה אָז עִנְיָן הַנִּפְלָא בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת בְּכִיָּה כַּמְבאָר בְּסִימָן קע"ה.

וְאָמַר אָז שֶׁהָיָה לוֹ אָז מַה שֶּׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲסִידוּת הֶאָרָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה, אַךְ עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּלְבֵּל.

וְסִפֵּר שֶׁבִּתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁנִּפְטְרָה בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּה, כִּי בְּנֵי בֵיתוֹ הָיוּ עוֹסְקִים בִּרְפוּאָתָהּ עִם נָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּלְחָשִׁים וּסְגֻלּוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינָם שְׁכִיחִים מְכַשְּׁפִים, אֲבָל זֶה הָעַכּוּ"ם הָיָה מְכַשֵּׁף גָּמוּר

וְזֶה הָיָה פְּגָם גָּדוֹל לִנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וִיקָרָה כָּזאת.

עַל כֵּן בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּא עַל זֶה

וְאָז הֻכְרַח לִשְׁאל

עַד שֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה תִּקֵּן אוֹתָהּ

וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר וְלא אָמַר אָז הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה מוּכָן לוֹמַר כַּנַּ"ל.

וּבְחֶמְלַת הַשֵּׁם חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וְסִיבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא אָבַדְנוּ הַתּוֹרָה הַזּאת, כִּי זָכִינוּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁגִּלָּה לָנוּ אָז תּוֹרָה גְּבוֹהָה אֲרֻכָּה וּרְחָבָה וַעֲמֻקָּה מְאד וְהִיא הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם שֶׁבְּסִימָן כ"ב.

וְהַתּוֹרָה הַזּאת נֶאֶמְרָה פִּתְאם

כִּי בִּתְחִלָּה יָשַׁב וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ

וּמִקּדֶם צִוָּה לְאִישׁ אֶחָד לְהָבִיא לוֹ שֶׁמֶן וּפְתִילָה לְתַקֵּן לוֹ נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְאַחַר כָּךְ הִדְלִיק הַנֵּר בְּעַצְמוֹ.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה פִּתְאם מַדְלִיק נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְהַדָּבָר הָיָה מוּבָן שֶׁהָיָה מַמְתִּיק דִּינִים בָּזֶה.

וְאָז סָמוּךְ לְהַהַדְלָקָה וְהַנֵּר הָיָה דּוֹלֵק סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ

וְהוּא דִּבֵּר עִמָּנוּ בְּאֵימָה גְּדוֹלָה

וּבְתוֹךְ כָּךְ צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו סְלִיחָה וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו

וּפְתָחָהּ וְאָמַר קְצָת מֵאֵיזֶה סְלִיחָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּרִים.

וְהַכּל הָיָה בִּפְנֵי כֻּלָּנוּ שֶׁהָיִינוּ עוֹמְדִים סְבִיבוֹ

וְהוּא יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ בְּחַדְרוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם

שֶׁהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם הֵם בְּזֶה הָעוֹלָם וְכוּ'

וְנִכְנַס מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּהֲתָה הָאֲמִירָה בְּעֶרֶךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת.

וּמַה שֶּׁעָבַר אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּכְתָב.

אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה אַשְׁרֵי הָרְגָעִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו.

וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת אַחַר סוכּוֹת

אָמַר שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הַזּאת נָתַן אֶלֶף אֲדֻמִּים לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם וְכוּ' כַּמְבאָר בִּמְקוֹמוֹ
שיחות הר"ן - אות קצג - גדולות נוראות השגתו
...השגתו אמר לענין ממון. צריך האדם שיהיו לו כל הכחות שיש בענין אכילה כי יש כמה כחות באדם לענין אכילה כי יש כח המקבל וכח המעכב שלא יצא לחוץ המאכל תכף וכח המעכל וכח המחלק המאכל לכל איברי הגוף להמח המבחר וכן ללב וכן לכל שאר האיברים לכל אחד כראוי לו וכח הדוחה הפסלת לחוץ, כמבאר כל זה לחכמי הרופאים כמו כן כל אלו הכחות צריכין לענין ממון כי צריך שיהיה לו כח המעכב שלא יפזר מעותיו מיד [כדרך שיש בני אדם שבתחלה מתאוים מאד לממון ומבלים ימיהם על זה, ותכף כשמשיגין הממון מפזרין אותו מיד] וכן כח המחלק שיתחלק מעותיו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כ - תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין
...מוהר"ן ח"א - תורה כ - תשעה תקונין יקירין [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא תליתאה [דספרא דצניעותא] תשעה תקונין יקירין אתמסרא לדקנא. כל מה דאתטמר ולא אתגליא, עלאה ויקרא אשתכח, והוא גנזיא יקירא: נימין על נימין מקמי פתחי דאדנין עד רישא [דפמא], מרישא האי לרישא אחרא, אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא, עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא, בהו אתחזין תפוחין סמקין כורדא, בחד חוטא תלין אכמין תקיפין עד חדווי, שפון סומקי כורדא אתפנון, זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא, רברבין וזעירין נחתין בשקולא באלין...
שיחות הר"ן - אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה נגון כי נגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה נגון כפי שיוכל לזמר אותו כי מעלת הנגון אין לשער וכבר מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, כמה תורות גבוהות מענין נגון ועין בסוף המעשה של השבעה בעטלירס שם מרמז קצת מעלת הנגון כי מבאר שם שעקר רפואת הבת מלכה שנפלה חלשות הוא על ידי נגון,...
שיחות הר"ן - אות ב
...- אות ב טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
...אות טו ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל ירושלים עם החכם הנ"ל בצותא חדא כנ"ל...
חיי מוהר"ן - ז - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות ז כשאמר התורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן י"ז בשבת חנוכה תקס"ו. באותה השנה נתגירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם וזה הענין מבאר היטב שם באותה התורה הנ"ל מהיכן בא זאת שימצאו עכו"ם בספריהם הפך אמונתם וכו' עין שם. ובאור הענין כפשוטו כי כבר נשמעו דברים כאלו מפי כמה גרים ובפרט באותה השנה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הזה אז היו בעולם מעשיות הרבה כאלו שפתאם אחר שבת חנוכה שאמר רבנו זכרונו לברכה אז המאמר הנ"ל, אז נתגיר פתאם כמר אחד מכפר. והוא היה אחר כך אצלו זכרונו לברכה וספר לפניו שמצא...
שיחות הר"ן - אות קפא - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון אני יודע חכמות שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים ומחמת זה הוא אינו יכול לגלות חכמתו הגדולה והמפלגת מאד ועוד ספר בענין עצם חכמתו אך לא זכיתי לשמע זאת מפיו הקדוש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנט - דַּע שֶׁיֵּשׁ אֶמְצָעִי וְהִיא הַשְּׁכִינָה
...קנט - דע שיש אמצעי והיא השכינה דע שיש אמצעי והיא השכינה שהוא אמצעי בין בני אדם ובין השם יתברך כביכול וידוע שיש חלוק בין למוד התורות שלא כל אדם ואדם לומד בבחינה אחת ומי שזוכה ללמד להשכינה, שלמודו עולה להשכינה אזי השכינה, מקבלת הלמוד התורה ומעלה להשם יתברך ונמשך מזה שפע הינו שפע רוחניות ושפע גשמיות כי בהתורה יש אש ומים וכשהשכינה שהיא בחינת אמצעי מקבלת התורה אזי עולה כח האש למעלה ונמשך ממנו שפע למעלה, לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים וכו' וזה הוא שפע רוחניות וכח המים נעשה מזה שפע גשמיות, ויורד לזה העולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלד - עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיָחִיד, כָּל שֶׁכֵּן לְרַבִּים
...תורה אפלו ליחיד, כל שכן לרבים עבודה גדולה לומר תורה אפילו ליחיד, כל שכן לרבים כי צריך לזהר מאד, שלא יאמר דבר שאינו ראוי לשכל המקבל כי הוא בחינת ניאוף, שמשליך השכל באתר דלא אצטריך ונקרא לבטלה, כי אינו מוליד אצלו כלום ולפעמים נקרא ניאוף ממש, שמוליד ומוציא פסול ופגום הינו שהמקבל עושה על ידי זה דבר שאינו צריך לו לפי מדרגתו ועל כן על ידי שאומר תורה יוכל, חס ושלום, להתגבר עליו היצר בתאוות ניאוף ועל כן צריך לזהר מאד כשאומר תורה ברבים שדבוריו יתחלקו שלא ישמע כל אחד כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף שאומר ב...
חיי מוהר"ן - תכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...באמונה אות תכא אמר, הצדיקים אפילו אלו הצדיקים של עכשו הם יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך. ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקים ממנהגי הקלי עולם ההולכים ומנהיגים עצמם דיקא בדרכי העכו"ם והולכים בדרכי החקירות וחכמות וכונתם דיקא להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי העכו"ם כאשר נתפשט עכשו בעוונותינו הרבים. ואם לא היו פועלים הצדיקים כי אם מה שמרחקין מהם גם כן דים. כי כל מנהיג איך שהוא מתנהג בעבודתו על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם, וכן המקרבים אליהם. כי מאחר שמדקדקין לבלי להניח שער אחורי פאות הראש ממילא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4063 שניות - עכשיו 14_11_2026 השעה 13:36:55 - wesi2