ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
אות קסז שנת תקס"ח אחר סוכות נסע ללעמברג בחפזון גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה בלמברג ושם היה בסכנה גדולה כי עסק שם ברפואות והיה זמן רב שהיה שוכב על צד אחד ולא היה יכול לשכב על צדו השני. אחר כך עשה השם יתברך עמו נסים נפלאים ונוראים והתחיל לשוב לאיתנו קצת ופתאום בלילה התהפך על צדו השני ושכב עליו ואמר שהרפואה שלו אינו על ידי הדאקטיר רק שבלילה בא אחד ואמר לו שהמלכות גזר עליך לשכב על צד ימין, ושכב כדרכו על צד ימין [אשר זמן רב לא היה יכול לשכב על אותו הצד] ואותו האחד שבא אליו בלילה הוא היה הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי אהרון זכרונו לברכה מטיטיב נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר רבנו זכרונו לברכה שעכשו הרב הנ"ל הוא אוהב נאמן אליו באהבה גדולה מאד אות קסט בלמברג בין פורים לפסח בשנת תקס"ח הלך אל חדר מיחד ובכה הרבה מאד שם וקרא לר' שמעון ודמעתו על לחייו ונאנח ואמר אין עם מי להתיעץ. וספר לו אז מענין באשר שיש לו ספר בביתו שאבד אשתו ובניו בשביל זה כי נסתלקו עבור זה ומסר נפשו על זה ועכשיו אינו יודע מה לעשות. והענין היה כי ראה שמכרח להסתלק שם בלמברג אך אם ישרף זה הספר יוכל לחיות. ועל כן היה רבנו זכרונו לברכה מספק ולא ידע לתת עצה בנפשו מה לעשות כי היה צר לו מאד לשרף זה הספר הקדוש והנורא מאד אשר מסר נפשו על זה וכו' ועצם קדשת ונוראות של זה הספר אי אפשר לדבר מזה כלל ואם היה נשאר זה הספר בעולם היו רואין גדלת רבנו זכרונו לברכה עין בעין וכו' השיב לו רבי שמעון בודאי אם יש איזה סברא שחייכם תלוי בזה בודאי טוב יותר לשרף הספר כדי שתשארו בחיים. השיב רבנו זכרונו לברכה על כל פנים יתארך הזמן בודאי הינו אם ישרף זה הספר על כל פנים יהיה לו ארכא לחיות בעולם הזה עוד איזה זמן אבל אף על פי כן צר לי מאד לשרפו כי אין אתה יודע גדל יקרת קדשתו של זה הספר ואנכי אבדתי אשתי הראשונה ובני וכמה יסורים עצומים שהיו לי בשביל זה וכו' והיה בוכה מאד מאד. ואחר כך בא הדאקטיר לביתו ורבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה היו עוסקים בענין שיחה הנ"ל וספר רבי שמעון לדאקטיר בדרך קבלנא על רבנו זכרונו לברכה על שהוא בוכה עכשו בעת הזאת שחליו כבד עליו כל כך והדאקטיר נבהל אז מאד לפני רבנו זכרונו לברכה. ואחר כך דבר עמו הדאקטיר קצת והלך ואחר כך דברו עוד רבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה והוא זכרונו לברכה היה בוכה הרבה הרבה מאד. ואחר כך אמר לרבי שמעון אם כן אפוא הא לך המפתח של הקאמאדע [ארון] שלי ולך מהרה חושה אל תעמד ותשכר עגלה לברסלב ואל יעצרך הגשם והשלג ורוץ מהרה חושה לברסלב ותבוא לשם ותקח שני ספרים אחד מנח בהקאמאדע והשני מנח בתוך תבה של בתי אדל ותקח אותם ותשרף אותם. ושני הספרים היו אחד כי אחד היה מועתק מחברו [וההעתקה היתה על ידי שזכיתי להעתיק אצלו אך תכף אחר שהעתקתיו לקח שניהם הינו ספר כתיבת ידו הקדוש והספר שהעתקתי וטמנם שניהם אצלו ואלו שני ספרים צוה לשרף] אך למען השם הזדרז מאד בזה והזהיר את רבי שמעון מאד לבל יהיה חכם בזה הינו שלא יתחכם לשנות דבריו חס ושלום לבלי לשרף איזה ענין ולגנזו אצלו רק יקים דבריו בזריזות גדול. ותכף הלך רבי שמעון בזריזות גדול ושכר עגלה לברסלב לבית רבנו זכרונו לברכה ובבואו לדאשיב שהיא סמוך לברסלב נפל רבי שמעון פתאום והטל על ערש דוי ולא היה יכול לקום. והבין שהוא מעשה בעל דבר שרוצין למנעו מלקים דבריו [כידוע לנו כבר שעל כל מה שצוה רבנו זכרונו לברכה לעשות יש על זה אלפים ורבבות מניעות גדולות מאד בפרט על דבר גדול כזה שחיי רבנו זכרונו לברכה היו תלויים בזה] וצוה רבי שמעון להניח אותו על העגלה לנסע לברסלב כי התישב שהוא יהיה מנח על העגלה ויסע לברסלב כל עוד נפשו בו. והיה מצפה רק שיבוא לברסלב שיוכל על כל פנים לצוות לאחרים שישרפו הספרים לפניו. וכן היה שהניחו אותו על העגלה ונסע לשם ובבואו לברסלב חזר תכף לאיתנו והבריא כבתחלה ולקח שני הספרים ושרפם שניהם [אוי לנו שלא זכינו שישאר אור הזה של הספר הזה ובעוונותינו הרבים גזרו עליו מן השמים לשרפו (כתב יד) ] ואמר רבנו זכרונו לברכה שזה הספר לא יהיה עוד בעולם חבל על דאבדין בעוונותינו הרבים אבדה שאינה חוזרת ואמר שזה הספר בהכרח לשרפו וזה הספר לקוטי מוהר"ו יהיה נדפס ויתפשט בעולם אות קע כשכתבתי לפניו זה הספר הקדוש שנשרף על פי פקדתו כנ"ל ענה ואמר בעת שכתבתי לפניו אם היית יודע מה שאתה כותב וכו' השבתי לו בהכנעת הלב בודאי איני יודע כלל השיב אין אתה יודע מה שאין אתה יודע
אות קסז

שְׁנַת תקס"ח אַחַר סוכּוֹת נָסַע לְלֶעמְבֶּרְג בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל

וְרָדַפְתִּי וְרַצְתִּי אַחֲרָיו עַד קְרָאסְנֶע

אָז עָנָה וְאָמַר לִי [אָנוּ נִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה]

וְכָפַל הַדָּבָר כַּמָּה פְּעָמִים

וְאָמַר אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר מָה אַתָּה דּוֹאֵג

כָּל הָעוֹלָם יְגֵעִים וְטוֹרְחִים בִּשְׁבִילְךָ

זֶה נוֹסֵעַ לִבְּרֶעְסְלָא, וְזֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן הַכּל בִּשְׁבִילְךָ.

וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם בַּבּקֶר נָסַע פִּתְאוֹם מִקְּרָאסְנֶע

וְרָדַפְתִּי אַחֲרָיו עַד שֶׁזָּכִינוּ לְהַשִּׂיגוֹ אֵצֶל הַגֶּשֶׁר וְכוּ'

וְנֶהֱנָה קְצָת

וְאָמַר אָז עַל עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן

שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים בּוֹנִים וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רפ"ב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאל קַי בְּעוֹדִי

אות קסח

כְּשֶׁהָיָה בְּלֶמְבֶּרְגְּ וְשָׁם הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה

כִּי עָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת

וְהָיָה זְמַן רַב שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל צַד אֶחָד וְלא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים

וְהִתְחִיל לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ קְצָת

וּפִתְאוֹם בַּלַּיְלָה הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי וְשָׁכַב עָלָיו

וְאָמַר שֶׁהָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ עַל יְדֵי הַדָּאקְטֶיר

רַק שֶׁבַּלַּיְלָה בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁהַמַּלְכוּת גָּזַר עָלֶיךָ לִשְׁכַּב עַל צַד יָמִין, וְשָׁכַב כְּדַרְכּוֹ עַל צַד יָמִין

[אֲשֶׁר זְמַן רַב לא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל אוֹתוֹ הַצַּד]

וְאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה הוּא הָיָה הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אַהֲרון זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִטִּיטַיֶב נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַכְשָׁו הָרַב הַנַּ"ל הוּא אוֹהֵב נֶאֱמָן אֵלָיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאד

אות קסט

בְּלֶמְבֶּרְגְּ בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח בִּשְׁנַת תקס"ח

הָלַךְ אֶל חֶדֶר מְיֻחָד וּבָכָה הַרְבֵּה מְאד שָׁם

וְקָרָא לְר' שִׁמְעוֹן וְדִמְעָתוֹ עַל לְחָיָיו

וְנֶאֱנַח וְאָמַר

אֵין עִם מִי לְהִתְיַעֵץ.

וְסִפֵּר לוֹ אָז מֵעִנְיָן

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֵפֶר בְּבֵיתוֹ שֶׁאָבַד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו בִּשְׁבִיל זֶה

כִּי נִסְתַּלְּקוּ עֲבוּר זֶה

וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה

וְעַכְשָׁיו אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת.

וְהָעִנְיָן הָיָה

כִּי רָאָה שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ

אַךְ אִם יֻשְׂרַף זֶה הַסֵּפֶר יוּכַל לִחְיוֹת.

וְעַל כֵּן הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְסֻפָּק וְלא יָדַע לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת

כִּי הָיָה צַר לוֹ מְאד לִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאד אֲשֶׁר מָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה וְכוּ'

וְעצֶם קְדֻשַּׁת וְנוֹרָאוֹת שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה כְּלָל

וְאִם הָיָה נִשְׁאָר זֶה הַסֵּפֶר בָּעוֹלָם הָיוּ רוֹאִין גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַיִן בְּעַיִן וְכוּ'

הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּוַדַּאי אִם יֵשׁ אֵיזֶה סְבָרָא שֶׁחַיֵּיכֶם תָּלוּי בָּזֶה

בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר לִשְׂרף הַסֵּפֶר כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים.

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל כָּל פָּנִים יִתְאָרֵךְ הַזְּמַן בְּוַדַּאי

הַיְנוּ אִם יִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה לוֹ אַרְכָּא לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עוֹד אֵיזֶה זְמַן

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן צַר לִי מְאד לְשָׂרְפוֹ

כִּי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל יִקְרַת קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר

וְאָנכִי אָבַדְתִּי אִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה וּבָנַי וְכַמָּה יִסּוּרִים עֲצוּמִים שֶׁהָיוּ לִי בִּשְׁבִיל זֶה וְכוּ' וְהָיָה בּוֹכֶה מְאד מְאד.

וְאַחַר כָּךְ בָּא הַדָּאקְטֶיר לְבֵיתוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ עוֹסְקִים בְּעִנְיַן שִׂיחָה הַנַּ"ל

וְסִפֵּר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַדָּאקְטֶיר בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל שֶׁהוּא בּוֹכֶה עַכְשָׁו בָּעֵת הַזּאת שֶׁחָלְיוֹ כָּבֵד עָלָיו כָּל כָּךְ

וְהַדָּאקְטֶיר נִבְהַל אָז מְאד לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמּוֹ הַדָּאקְטֶיר קְצָת וְהָלַךְ

וְאַחַר כָּךְ דִּבְּרוּ עוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בּוֹכֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאד.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִם כֵּן אֵפוֹא

הֵא לְךָ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַקַּאמָאדֶע [אָרוֹן] שֶׁלִּי

וְלֵךְ מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמד וְתִשְׂכּר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב

וְאַל יַעֲצָרְךָ הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג

וְרוּץ מְהֵרָה חוּשָׁה לִבְּרֶסְלַב וְתָבוֹא לְשָׁם וְתִקַּח שְׁנֵי סְפָרִים

אֶחָד מֻנָּח בְּהַקַּאמָאדֶע וְהַשֵּׁנִי מֻנָּח בְּתוֹךְ תֵּבָה שֶׁל בִּתִּי אָדְל

וְתִקַּח אוֹתָם וְתִשְׂרף אוֹתָם.

וּשְׁנֵי הַסְּפָרִים הָיוּ אֶחָד

כִּי אֶחָד הָיָה מוּעַתָּק מֵחֲבֵרוֹ

[וְהַהַעְתָּקָה הָיְתָה עַל יָדִי שֶׁזָּכִיתִי לְהַעְתִּיק אֶצְלוֹ

אַךְ תֵּכֶף אַחַר שֶׁהֶעְתַּקְתִּיו לָקַח שְׁנֵיהֶם

הַיְנוּ סֵפֶר כְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַסֵּפֶר שֶׁהֶעְתַּקְתִּי

וּטְמָנָם שְׁנֵיהֶם אֶצְלוֹ

וְאֵלּוּ שְׁנֵי סְפָרִים צִוָּה לִשְׂרף]

אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם הִזְדָּרֵז מְאד בָּזֶה

וְהִזְהִיר אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן מְאד לְבַל יִהְיֶה חָכָם בָּזֶה

הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְחַכֵּם לְשַׁנּוֹת דְּבָרָיו חַס וְשָׁלוֹם לִבְלִי לִשְׂרף אֵיזֶה עִנְיָן וּלְגָנְזוֹ אֶצְלוֹ

רַק יְקַיֵּם דְּבָרָיו בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל.

וְתֵכֶף הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל

וְשָׂכַר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב לְבֵית רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּבְבוֹאוֹ לְדָאשִׁיב שֶׁהִיא סָמוּךְ לִבְּרֶסְלַב

נָפַל רַבִּי שִׁמְעוֹן פִּתְאוֹם וְהֻטַּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי וְלא הָיָה יָכוֹל לָקוּם.

וְהֵבִין שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר שֶׁרוֹצִין לְמָנְעוֹ מִלְּקַיֵּם דְּבָרָיו

[כַּיָּדוּעַ לָנוּ כְּבָר שֶׁעַל כָּל מַה שֶּׁצִּוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לַעֲשׂוֹת

יֵשׁ עַל זֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד

בִּפְרָט עַל דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁחַיֵּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ תְּלוּיִים בָּזֶה]

וְצִוָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה לִנְסֹעַ לִבְּרֶסְלַב

כִּי הִתְיַשֵּׁב שֶׁהוּא יִהְיֶה מֻנָּח עַל הָעֲגָלָה וְיִסַּע לִבְּרֶסְלַב כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ.

וְהָיָה מְצַפֶּה רַק שֶׁיָּבוֹא לִבְּרֶסְלַב

שֶׁיּוּכַל עַל כָּל פָּנִים לְצַוּוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁיִּשְׂרְפוּ הַסְּפָרִים לְפָנָיו.

וְכֵן הָיָה שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה וְנָסַע לְשָׁם

וּבְבוֹאוֹ לִבְּרֶסְלַב חָזַר תֵּכֶף לְאֵיתָנוֹ וְהִבְרִיא כְּבַתְּחִלָּה

וְלָקַח שְׁנֵי הַסְּפָרִים וּשְׂרָפָם שְׁנֵיהֶם

[אוֹי לָנוּ שֶׁלּא זָכִינוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר אוֹר הַזֶּה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּזְרוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם לְשָׂרְפוֹ ]

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר לא יִהְיֶה עוֹד בָּעוֹלָם

חֲבָל עַל דְּאָבְדִין בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲבֵדָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת

וְאָמַר שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר בְּהֶכְרֵחַ לְשָׂרְפוֹ

וְזֶה הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו יִהְיֶה נִדְפָּס וְיִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם

אות קע

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּשְׂרַף עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ כַּנַּ"ל

עָנָה וְאָמַר בָּעֵת שֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו אִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאַתָּה כּוֹתֵב וְכוּ'

הֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּהַכְנָעַת הַלֵּב בְּוַדַּאי אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל

הֵשִׁיב אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו שנת תק"ע פרשת נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל...
שבחי הר"ן - אות ה
...השם וכל עבודתו היה בהצנע גדול מאד מאד עד שלא ידע שום אדם ממנו כלל כי היה סתום וגנוז מאד וכל עבודתו היה בסתר ובהצנע גדול ועקר עבודתו בתחלה היה בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל רק בפשיטות גמור וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכח גדול ובמסירות נפש ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה מאד שהיה מיגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם והיה לו כמה וכמה עליות וירידות אלפים ורבבות עד אין שעור וערך והיה קשה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אָבוֹת
...ח"א - תורה קג - כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות [לשון החברים] איתא בגמרא: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו' וכיון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין [לב] בני ישראל מנחלת אבותם בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא' הדבר הזה קבלתם מרבניכם שרבכם גזל מכם הלכות והלכות הם נחלת אבות כנ"ל ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם ובפרק...
שבחי הר"ן - אות כ
שבחי הר"ן - אות כ ובעת שהיה יושב בבית חותנו כשהיה חפץ לדבר עם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה דהינו לילך על קברו ולבקש מאתו איזה דבר בקשה היה רגיל לנסע לקהלת סמילא שהיה סמוך לבית חותנו והלך על קבר הצדיק המפרסם מורנו הרב ישעיה מיאנוב, זכרונו לברכה, שהוא מנח שם ועשה את הצדיק הנ"ל לשליח שילך ויודיע להבעל שם טוב זכרונו לברכה, את בקשתו מה שהיה צריך אז
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערב - הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ
...בעבודת השם שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשב מיום לחברו כמובא בספרים וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה כי כשרוצין לכנס בעבודת ה' נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי וכיוצא בזה בשאר העבודות כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
...שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן ואם הוא צדיק אמתי אם לאו או אם הוא בעצמו צדיק כי טעם ארץ ישראל יכולין לציר לפני מי שיודע טעם שכל כי רק מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת אבל מי שיודע משכל כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקשיא כדרך הלומדים או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל יכולין להבין טעם ארץ ישראל כי 'אוירא דארץ ישראל מחכים' וטעם החכמה והשכל בודאי...
ספר המידות - קנאה
ספר המידות - קנאה חלק א' א. כשיתבטל הקנאה, אזי יהיה קבוץ גליות. ב. על ידי קנאה בא שרפה. ג. על ידי קנאה בא שפיכות דמים. ד. על ידי קנאה בממון חברו נעשה שוטה. ה. על ידי ביאתך לצדיק יתבטל ממך הקנאה. ו. על ידי קנאה עצמותיו מרקיבין. ז. השום מוציא קנאה. ח. דפרע קנאה מחריב ביתו. ט. על ידי קנאה בא תשישות כח.
שיחות הר"ן - אות עח
...כן בהכרח ימצא בו איזה ישר רק שיש חלוק בין בני אדם מתי מתחיל הישר שיש בני אדם שהישר מתחיל אצלו תכף ויש שאין מתחיל אצלו הישר רק אחר כך אחר שעושה עולה ויש שמתאחר אצלו התחלת הישר יותר דהינו אחר שעושה כמה עולות וכן יש שמתחיל אצלם באחור יותר ויותר אבל אף על פי כן ימצא גם בו איזה ישר רק שהוא מאחר הרבה כגון למשל שהיה מעשה שראיתי בכפר שבא איש חיל וצוה שיתנו לו הסוסים על ה [מרכבת הדאר] ושחדו אותו בממון ואחר כך בא השני והסית אותו הראשון שיקח גם כן הסוסים כנזכר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פח - הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר
...[לשון החברים] המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר הנה ידוע, כי ההשפעות והברכות אי אפשר להם לבוא לעולם אלא על ידי הצדיק כי הצדיק יש לו ידים במה לקבלם, דהינו אהבה ויראה כי הם הידים לקבל בהם כל ההשפעות וכל הברכות וצריך הצדיק כזה לגנז האהבה והיראה כדי שלא יקטרגו המקטרגים עליו ויגזלו ממנו ההשפעות וזהו המכסה שמים בעבים, הינו אש ומים הינו כשהצדיק יכול לכסות שמים הינו אש ומים, הינו האהבה והיראה שלו אזי, המכין לארץ מטר, הינו שיכול להמשיך כל הברכות, שהם בחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכא - עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים
...נצול משונאים על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו כי "האלהים יבקש הנרדף" 'ואפילו צדיק רודף את הרשע' וזה בחינת: "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשם יתברך אזי הוא יתברך מצילו בידו כי הוא סמוך להשם יתברך אבל כשהנרדף רשע נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלהים יבקש וכו' אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהשם יתברך ועל ידי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:39:59 - wesi2