ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
אות קסז שנת תקס"ח אחר סוכות נסע ללעמברג בחפזון גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה בלמברג ושם היה בסכנה גדולה כי עסק שם ברפואות והיה זמן רב שהיה שוכב על צד אחד ולא היה יכול לשכב על צדו השני. אחר כך עשה השם יתברך עמו נסים נפלאים ונוראים והתחיל לשוב לאיתנו קצת ופתאום בלילה התהפך על צדו השני ושכב עליו ואמר שהרפואה שלו אינו על ידי הדאקטיר רק שבלילה בא אחד ואמר לו שהמלכות גזר עליך לשכב על צד ימין, ושכב כדרכו על צד ימין [אשר זמן רב לא היה יכול לשכב על אותו הצד] ואותו האחד שבא אליו בלילה הוא היה הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי אהרון זכרונו לברכה מטיטיב נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר רבנו זכרונו לברכה שעכשו הרב הנ"ל הוא אוהב נאמן אליו באהבה גדולה מאד אות קסט בלמברג בין פורים לפסח בשנת תקס"ח הלך אל חדר מיחד ובכה הרבה מאד שם וקרא לר' שמעון ודמעתו על לחייו ונאנח ואמר אין עם מי להתיעץ. וספר לו אז מענין באשר שיש לו ספר בביתו שאבד אשתו ובניו בשביל זה כי נסתלקו עבור זה ומסר נפשו על זה ועכשיו אינו יודע מה לעשות. והענין היה כי ראה שמכרח להסתלק שם בלמברג אך אם ישרף זה הספר יוכל לחיות. ועל כן היה רבנו זכרונו לברכה מספק ולא ידע לתת עצה בנפשו מה לעשות כי היה צר לו מאד לשרף זה הספר הקדוש והנורא מאד אשר מסר נפשו על זה וכו' ועצם קדשת ונוראות של זה הספר אי אפשר לדבר מזה כלל ואם היה נשאר זה הספר בעולם היו רואין גדלת רבנו זכרונו לברכה עין בעין וכו' השיב לו רבי שמעון בודאי אם יש איזה סברא שחייכם תלוי בזה בודאי טוב יותר לשרף הספר כדי שתשארו בחיים. השיב רבנו זכרונו לברכה על כל פנים יתארך הזמן בודאי הינו אם ישרף זה הספר על כל פנים יהיה לו ארכא לחיות בעולם הזה עוד איזה זמן אבל אף על פי כן צר לי מאד לשרפו כי אין אתה יודע גדל יקרת קדשתו של זה הספר ואנכי אבדתי אשתי הראשונה ובני וכמה יסורים עצומים שהיו לי בשביל זה וכו' והיה בוכה מאד מאד. ואחר כך בא הדאקטיר לביתו ורבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה היו עוסקים בענין שיחה הנ"ל וספר רבי שמעון לדאקטיר בדרך קבלנא על רבנו זכרונו לברכה על שהוא בוכה עכשו בעת הזאת שחליו כבד עליו כל כך והדאקטיר נבהל אז מאד לפני רבנו זכרונו לברכה. ואחר כך דבר עמו הדאקטיר קצת והלך ואחר כך דברו עוד רבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה והוא זכרונו לברכה היה בוכה הרבה הרבה מאד. ואחר כך אמר לרבי שמעון אם כן אפוא הא לך המפתח של הקאמאדע [ארון] שלי ולך מהרה חושה אל תעמד ותשכר עגלה לברסלב ואל יעצרך הגשם והשלג ורוץ מהרה חושה לברסלב ותבוא לשם ותקח שני ספרים אחד מנח בהקאמאדע והשני מנח בתוך תבה של בתי אדל ותקח אותם ותשרף אותם. ושני הספרים היו אחד כי אחד היה מועתק מחברו [וההעתקה היתה על ידי שזכיתי להעתיק אצלו אך תכף אחר שהעתקתיו לקח שניהם הינו ספר כתיבת ידו הקדוש והספר שהעתקתי וטמנם שניהם אצלו ואלו שני ספרים צוה לשרף] אך למען השם הזדרז מאד בזה והזהיר את רבי שמעון מאד לבל יהיה חכם בזה הינו שלא יתחכם לשנות דבריו חס ושלום לבלי לשרף איזה ענין ולגנזו אצלו רק יקים דבריו בזריזות גדול. ותכף הלך רבי שמעון בזריזות גדול ושכר עגלה לברסלב לבית רבנו זכרונו לברכה ובבואו לדאשיב שהיא סמוך לברסלב נפל רבי שמעון פתאום והטל על ערש דוי ולא היה יכול לקום. והבין שהוא מעשה בעל דבר שרוצין למנעו מלקים דבריו [כידוע לנו כבר שעל כל מה שצוה רבנו זכרונו לברכה לעשות יש על זה אלפים ורבבות מניעות גדולות מאד בפרט על דבר גדול כזה שחיי רבנו זכרונו לברכה היו תלויים בזה] וצוה רבי שמעון להניח אותו על העגלה לנסע לברסלב כי התישב שהוא יהיה מנח על העגלה ויסע לברסלב כל עוד נפשו בו. והיה מצפה רק שיבוא לברסלב שיוכל על כל פנים לצוות לאחרים שישרפו הספרים לפניו. וכן היה שהניחו אותו על העגלה ונסע לשם ובבואו לברסלב חזר תכף לאיתנו והבריא כבתחלה ולקח שני הספרים ושרפם שניהם [אוי לנו שלא זכינו שישאר אור הזה של הספר הזה ובעוונותינו הרבים גזרו עליו מן השמים לשרפו (כתב יד) ] ואמר רבנו זכרונו לברכה שזה הספר לא יהיה עוד בעולם חבל על דאבדין בעוונותינו הרבים אבדה שאינה חוזרת ואמר שזה הספר בהכרח לשרפו וזה הספר לקוטי מוהר"ו יהיה נדפס ויתפשט בעולם אות קע כשכתבתי לפניו זה הספר הקדוש שנשרף על פי פקדתו כנ"ל ענה ואמר בעת שכתבתי לפניו אם היית יודע מה שאתה כותב וכו' השבתי לו בהכנעת הלב בודאי איני יודע כלל השיב אין אתה יודע מה שאין אתה יודע
אות קסז

שְׁנַת תקס"ח אַחַר סוכּוֹת נָסַע לְלֶעמְבֶּרְג בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל

וְרָדַפְתִּי וְרַצְתִּי אַחֲרָיו עַד קְרָאסְנֶע

אָז עָנָה וְאָמַר לִי [אָנוּ נִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה]

וְכָפַל הַדָּבָר כַּמָּה פְּעָמִים

וְאָמַר אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר מָה אַתָּה דּוֹאֵג

כָּל הָעוֹלָם יְגֵעִים וְטוֹרְחִים בִּשְׁבִילְךָ

זֶה נוֹסֵעַ לִבְּרֶעְסְלָא, וְזֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן הַכּל בִּשְׁבִילְךָ.

וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם בַּבּקֶר נָסַע פִּתְאוֹם מִקְּרָאסְנֶע

וְרָדַפְתִּי אַחֲרָיו עַד שֶׁזָּכִינוּ לְהַשִּׂיגוֹ אֵצֶל הַגֶּשֶׁר וְכוּ'

וְנֶהֱנָה קְצָת

וְאָמַר אָז עַל עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן

שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים בּוֹנִים וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רפ"ב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאל קַי בְּעוֹדִי

אות קסח

כְּשֶׁהָיָה בְּלֶמְבֶּרְגְּ וְשָׁם הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה

כִּי עָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת

וְהָיָה זְמַן רַב שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל צַד אֶחָד וְלא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים

וְהִתְחִיל לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ קְצָת

וּפִתְאוֹם בַּלַּיְלָה הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי וְשָׁכַב עָלָיו

וְאָמַר שֶׁהָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ עַל יְדֵי הַדָּאקְטֶיר

רַק שֶׁבַּלַּיְלָה בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁהַמַּלְכוּת גָּזַר עָלֶיךָ לִשְׁכַּב עַל צַד יָמִין, וְשָׁכַב כְּדַרְכּוֹ עַל צַד יָמִין

[אֲשֶׁר זְמַן רַב לא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל אוֹתוֹ הַצַּד]

וְאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה הוּא הָיָה הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אַהֲרון זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִטִּיטַיֶב נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַכְשָׁו הָרַב הַנַּ"ל הוּא אוֹהֵב נֶאֱמָן אֵלָיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאד

אות קסט

בְּלֶמְבֶּרְגְּ בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח בִּשְׁנַת תקס"ח

הָלַךְ אֶל חֶדֶר מְיֻחָד וּבָכָה הַרְבֵּה מְאד שָׁם

וְקָרָא לְר' שִׁמְעוֹן וְדִמְעָתוֹ עַל לְחָיָיו

וְנֶאֱנַח וְאָמַר

אֵין עִם מִי לְהִתְיַעֵץ.

וְסִפֵּר לוֹ אָז מֵעִנְיָן

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֵפֶר בְּבֵיתוֹ שֶׁאָבַד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו בִּשְׁבִיל זֶה

כִּי נִסְתַּלְּקוּ עֲבוּר זֶה

וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה

וְעַכְשָׁיו אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת.

וְהָעִנְיָן הָיָה

כִּי רָאָה שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ

אַךְ אִם יֻשְׂרַף זֶה הַסֵּפֶר יוּכַל לִחְיוֹת.

וְעַל כֵּן הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְסֻפָּק וְלא יָדַע לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת

כִּי הָיָה צַר לוֹ מְאד לִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאד אֲשֶׁר מָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה וְכוּ'

וְעצֶם קְדֻשַּׁת וְנוֹרָאוֹת שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה כְּלָל

וְאִם הָיָה נִשְׁאָר זֶה הַסֵּפֶר בָּעוֹלָם הָיוּ רוֹאִין גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַיִן בְּעַיִן וְכוּ'

הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּוַדַּאי אִם יֵשׁ אֵיזֶה סְבָרָא שֶׁחַיֵּיכֶם תָּלוּי בָּזֶה

בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר לִשְׂרף הַסֵּפֶר כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים.

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל כָּל פָּנִים יִתְאָרֵךְ הַזְּמַן בְּוַדַּאי

הַיְנוּ אִם יִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה לוֹ אַרְכָּא לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עוֹד אֵיזֶה זְמַן

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן צַר לִי מְאד לְשָׂרְפוֹ

כִּי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל יִקְרַת קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר

וְאָנכִי אָבַדְתִּי אִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה וּבָנַי וְכַמָּה יִסּוּרִים עֲצוּמִים שֶׁהָיוּ לִי בִּשְׁבִיל זֶה וְכוּ' וְהָיָה בּוֹכֶה מְאד מְאד.

וְאַחַר כָּךְ בָּא הַדָּאקְטֶיר לְבֵיתוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ עוֹסְקִים בְּעִנְיַן שִׂיחָה הַנַּ"ל

וְסִפֵּר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַדָּאקְטֶיר בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל שֶׁהוּא בּוֹכֶה עַכְשָׁו בָּעֵת הַזּאת שֶׁחָלְיוֹ כָּבֵד עָלָיו כָּל כָּךְ

וְהַדָּאקְטֶיר נִבְהַל אָז מְאד לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמּוֹ הַדָּאקְטֶיר קְצָת וְהָלַךְ

וְאַחַר כָּךְ דִּבְּרוּ עוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בּוֹכֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאד.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִם כֵּן אֵפוֹא

הֵא לְךָ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַקַּאמָאדֶע [אָרוֹן] שֶׁלִּי

וְלֵךְ מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמד וְתִשְׂכּר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב

וְאַל יַעֲצָרְךָ הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג

וְרוּץ מְהֵרָה חוּשָׁה לִבְּרֶסְלַב וְתָבוֹא לְשָׁם וְתִקַּח שְׁנֵי סְפָרִים

אֶחָד מֻנָּח בְּהַקַּאמָאדֶע וְהַשֵּׁנִי מֻנָּח בְּתוֹךְ תֵּבָה שֶׁל בִּתִּי אָדְל

וְתִקַּח אוֹתָם וְתִשְׂרף אוֹתָם.

וּשְׁנֵי הַסְּפָרִים הָיוּ אֶחָד

כִּי אֶחָד הָיָה מוּעַתָּק מֵחֲבֵרוֹ

[וְהַהַעְתָּקָה הָיְתָה עַל יָדִי שֶׁזָּכִיתִי לְהַעְתִּיק אֶצְלוֹ

אַךְ תֵּכֶף אַחַר שֶׁהֶעְתַּקְתִּיו לָקַח שְׁנֵיהֶם

הַיְנוּ סֵפֶר כְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַסֵּפֶר שֶׁהֶעְתַּקְתִּי

וּטְמָנָם שְׁנֵיהֶם אֶצְלוֹ

וְאֵלּוּ שְׁנֵי סְפָרִים צִוָּה לִשְׂרף]

אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם הִזְדָּרֵז מְאד בָּזֶה

וְהִזְהִיר אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן מְאד לְבַל יִהְיֶה חָכָם בָּזֶה

הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְחַכֵּם לְשַׁנּוֹת דְּבָרָיו חַס וְשָׁלוֹם לִבְלִי לִשְׂרף אֵיזֶה עִנְיָן וּלְגָנְזוֹ אֶצְלוֹ

רַק יְקַיֵּם דְּבָרָיו בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל.

וְתֵכֶף הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל

וְשָׂכַר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב לְבֵית רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּבְבוֹאוֹ לְדָאשִׁיב שֶׁהִיא סָמוּךְ לִבְּרֶסְלַב

נָפַל רַבִּי שִׁמְעוֹן פִּתְאוֹם וְהֻטַּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי וְלא הָיָה יָכוֹל לָקוּם.

וְהֵבִין שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר שֶׁרוֹצִין לְמָנְעוֹ מִלְּקַיֵּם דְּבָרָיו

[כַּיָּדוּעַ לָנוּ כְּבָר שֶׁעַל כָּל מַה שֶּׁצִּוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לַעֲשׂוֹת

יֵשׁ עַל זֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד

בִּפְרָט עַל דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁחַיֵּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ תְּלוּיִים בָּזֶה]

וְצִוָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה לִנְסֹעַ לִבְּרֶסְלַב

כִּי הִתְיַשֵּׁב שֶׁהוּא יִהְיֶה מֻנָּח עַל הָעֲגָלָה וְיִסַּע לִבְּרֶסְלַב כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ.

וְהָיָה מְצַפֶּה רַק שֶׁיָּבוֹא לִבְּרֶסְלַב

שֶׁיּוּכַל עַל כָּל פָּנִים לְצַוּוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁיִּשְׂרְפוּ הַסְּפָרִים לְפָנָיו.

וְכֵן הָיָה שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה וְנָסַע לְשָׁם

וּבְבוֹאוֹ לִבְּרֶסְלַב חָזַר תֵּכֶף לְאֵיתָנוֹ וְהִבְרִיא כְּבַתְּחִלָּה

וְלָקַח שְׁנֵי הַסְּפָרִים וּשְׂרָפָם שְׁנֵיהֶם

[אוֹי לָנוּ שֶׁלּא זָכִינוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר אוֹר הַזֶּה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּזְרוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם לְשָׂרְפוֹ ]

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר לא יִהְיֶה עוֹד בָּעוֹלָם

חֲבָל עַל דְּאָבְדִין בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲבֵדָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת

וְאָמַר שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר בְּהֶכְרֵחַ לְשָׂרְפוֹ

וְזֶה הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו יִהְיֶה נִדְפָּס וְיִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם

אות קע

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּשְׂרַף עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ כַּנַּ"ל

עָנָה וְאָמַר בָּעֵת שֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו אִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאַתָּה כּוֹתֵב וְכוּ'

הֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּהַכְנָעַת הַלֵּב בְּוַדַּאי אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל

הֵשִׁיב אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שאמר. כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקים דבריו כן שמעתי בשמו עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקים ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' גם כשיצא לקהלת אומאן שהיה סמוך מאד להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע בכל עת אף על פי כן לא עזב דרכו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
...מוהר"ן ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק ספרא דצניעותא תפילה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את הפנים שיוכל...
תאוות ממון ושכל תחתון
...אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון ... ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה **** והשאלה היא למה? למה ואיך על ידי שנאת הממון יזכה לשכל התחתון שיוביל אותו בסוף לשכל העליון? תשובה: תאוות ממון מרחיקה את האדם מהתכלית. הממון מייצג את ההקדמה של...
שיחות הר"ן - אות פ
שיחות הר"ן - אות פ בני אדם יש להם כח למנע ולהסית את האדם לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת יותר מן היצר הרע כי היצר הרע אין לו יכלת רק כפי כחו כפי בחינת היצר הרע מאיזה העולם שהוא אבל האדם הוא כלליות, שכלול מכל העולמות ועל כן מניעות של בני אדם הם יותר ממניעות היצר הרע
ספר המידות - זכירה
...המידות - זכירה חלק א' א. מי שמביש פני חברו, נעשה שכחן. ב. על ידי דאגה בא שכחה. ג. על ידי למוד בפה מלא בא זכירה. ד. על ידי צער בא שכחה. ה. כשתציר לפניך צורת אביך ואמך, תבוא לזכירה. ו. על ידי מצות מעשיות האדם נתר ממדת שכחה ונקשר במדת זכירה. ז. על ידי ניאוף מאבד הזכרון. ח. על ידי כזבים בא שכחה. ט. מי שאין לו זכרון, יחזיר את בני אדם בתשובה. י. מי שאין לו זכרון, בידוע שלא תקן חטאות נעורים. יא. מי שהוא שכחן, יתן צדקה. יב. מי שאין לו זכרון, יקדש את עצמו בקדשה גדולה. יג. על ידי שפלות תזכה לזכרון. יד. על...
חיי מוהר"ן - קעא - נסיעתו ללמברג
...אות קעא עוד היה לו ספר אחד שהוא גבוה עוד יותר ויותר אפילו מהספר הנשרף והוא ספר הגנוז. ואמר שאפילו גופו סלק כשכתבו ואותו הספר לא שזפתו עין. ואמר שהוא בחינת רזין דרזין כלומר אצלו נגד שאר הדברים שהוא מגלה] ואמר שמשיח יגיד על זה פרוש וספר הגנוז הזה כבר היה נגמר אצלו בתחלת שנת תקס"ו הינו חמש שנים קדם הסתלקותו. ועתה עמד והתבונן לאיזה דרגא הגיע אחר כך כי מעולם לא עמד על מדרגה אחת עד היום שנסתלק וממש בכל שעה ושעה השיג חדשות לפי מדרגתו הנוראה מאד. והבן מאד מאד כי מעלת גדלת ספר הגנוז לית מחשבה תפיסא בה כלל...
פשיטות / אמונה והשגת התכלית בכל דבר.
...דבר. אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=2257 - שיחות הר"ו - אות קא כבר מבאר כמה פעמים שאין צריכין שום חכמות בעבודת הבורא יתברך רק תמימות ופשיטות ואמונה ואמר שפשיטות הוא גבוה מן הכל כי השם יתברך ברוך הוא, הוא בודאי גבוה מן הכל והוא יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכאן breslev.eip.co.il/?key=263 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פו - על ידי שהעולם הם מקטני אמנה וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=2296 - שיחות הר"ו - אות קמ דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה על כן הם צריכים לתענית, דהינו עבודות קשות כי בודאי...
חיי מוהר"ן - כט - שיחות השיכים להתורות
...שיחות השיכים להתורות אות כט זה שיך למאמר חמר אסור גזלה סימן ס"ט. בשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הנ"ל, עמד אז לפניו איש עשיר אחד שלא היו לו בנים ואחר איזה ימים הפציר העשיר הנ"ל את רבנו זכרונו לברכה להתפלל עליו שיהיו לו בנים השיב לו רבנו זכרונו לברכה הלא אמרתי לך תורה על ראש השנה ולא הבין כונתו. ואחר כך נודע לו שכונתו היא כי בברסלב היה איש אחד שירד מנכסיו והיה להאיש הנ"ל קנאה גדולה על העשיר הנ"ל שעלה למעלה ונתעשר כל כך וזה זמן לא כביר אשר היה בשתפות עמו והיו לו מעות הרבה יותר מהעשיר הנ"ל ולבסוף...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי איש הישראלי אם צריך לעצה
...ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי איש הישראלי אם צריך לעצה [הוספות לתורות מכתב יד רבינו ז"ל] [שמעתי מהרב וכו' יום ב' עקב תקס"ו לפ"ק] כי איש הישראלי אם צריך לעצה אזי ישאל עצה מבנים קטנים או מבני הצדיקים וכו' הן בגשמי והן ברוחני כי שם גמר העצה ועל פיהם יהי' כל דבר שבעולם ועל ידם נמתקו הדינים דהנה ידוע כי מקור העצה הוא בהחכמה המתפשט ומתהווה ע"י הדעת ונגמר ע"י הכליות כ"ש שהכליות יועצות כי הכליות הם כלי ההולדה להוציא מכח אל הפועל וע"כ ישאל להצדיק בעצמו או לתלמידי הצדיקים זולת לתלמידים של צדיקי אמת כי האדם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 12:59:29 - wesi2