ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
אות קסז שנת תקס"ח אחר סוכות נסע ללעמברג בחפזון גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה בלמברג ושם היה בסכנה גדולה כי עסק שם ברפואות והיה זמן רב שהיה שוכב על צד אחד ולא היה יכול לשכב על צדו השני. אחר כך עשה השם יתברך עמו נסים נפלאים ונוראים והתחיל לשוב לאיתנו קצת ופתאום בלילה התהפך על צדו השני ושכב עליו ואמר שהרפואה שלו אינו על ידי הדאקטיר רק שבלילה בא אחד ואמר לו שהמלכות גזר עליך לשכב על צד ימין, ושכב כדרכו על צד ימין [אשר זמן רב לא היה יכול לשכב על אותו הצד] ואותו האחד שבא אליו בלילה הוא היה הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי אהרון זכרונו לברכה מטיטיב נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר רבנו זכרונו לברכה שעכשו הרב הנ"ל הוא אוהב נאמן אליו באהבה גדולה מאד אות קסט בלמברג בין פורים לפסח בשנת תקס"ח הלך אל חדר מיחד ובכה הרבה מאד שם וקרא לר' שמעון ודמעתו על לחייו ונאנח ואמר אין עם מי להתיעץ. וספר לו אז מענין באשר שיש לו ספר בביתו שאבד אשתו ובניו בשביל זה כי נסתלקו עבור זה ומסר נפשו על זה ועכשיו אינו יודע מה לעשות. והענין היה כי ראה שמכרח להסתלק שם בלמברג אך אם ישרף זה הספר יוכל לחיות. ועל כן היה רבנו זכרונו לברכה מספק ולא ידע לתת עצה בנפשו מה לעשות כי היה צר לו מאד לשרף זה הספר הקדוש והנורא מאד אשר מסר נפשו על זה וכו' ועצם קדשת ונוראות של זה הספר אי אפשר לדבר מזה כלל ואם היה נשאר זה הספר בעולם היו רואין גדלת רבנו זכרונו לברכה עין בעין וכו' השיב לו רבי שמעון בודאי אם יש איזה סברא שחייכם תלוי בזה בודאי טוב יותר לשרף הספר כדי שתשארו בחיים. השיב רבנו זכרונו לברכה על כל פנים יתארך הזמן בודאי הינו אם ישרף זה הספר על כל פנים יהיה לו ארכא לחיות בעולם הזה עוד איזה זמן אבל אף על פי כן צר לי מאד לשרפו כי אין אתה יודע גדל יקרת קדשתו של זה הספר ואנכי אבדתי אשתי הראשונה ובני וכמה יסורים עצומים שהיו לי בשביל זה וכו' והיה בוכה מאד מאד. ואחר כך בא הדאקטיר לביתו ורבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה היו עוסקים בענין שיחה הנ"ל וספר רבי שמעון לדאקטיר בדרך קבלנא על רבנו זכרונו לברכה על שהוא בוכה עכשו בעת הזאת שחליו כבד עליו כל כך והדאקטיר נבהל אז מאד לפני רבנו זכרונו לברכה. ואחר כך דבר עמו הדאקטיר קצת והלך ואחר כך דברו עוד רבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה והוא זכרונו לברכה היה בוכה הרבה הרבה מאד. ואחר כך אמר לרבי שמעון אם כן אפוא הא לך המפתח של הקאמאדע [ארון] שלי ולך מהרה חושה אל תעמד ותשכר עגלה לברסלב ואל יעצרך הגשם והשלג ורוץ מהרה חושה לברסלב ותבוא לשם ותקח שני ספרים אחד מנח בהקאמאדע והשני מנח בתוך תבה של בתי אדל ותקח אותם ותשרף אותם. ושני הספרים היו אחד כי אחד היה מועתק מחברו [וההעתקה היתה על ידי שזכיתי להעתיק אצלו אך תכף אחר שהעתקתיו לקח שניהם הינו ספר כתיבת ידו הקדוש והספר שהעתקתי וטמנם שניהם אצלו ואלו שני ספרים צוה לשרף] אך למען השם הזדרז מאד בזה והזהיר את רבי שמעון מאד לבל יהיה חכם בזה הינו שלא יתחכם לשנות דבריו חס ושלום לבלי לשרף איזה ענין ולגנזו אצלו רק יקים דבריו בזריזות גדול. ותכף הלך רבי שמעון בזריזות גדול ושכר עגלה לברסלב לבית רבנו זכרונו לברכה ובבואו לדאשיב שהיא סמוך לברסלב נפל רבי שמעון פתאום והטל על ערש דוי ולא היה יכול לקום. והבין שהוא מעשה בעל דבר שרוצין למנעו מלקים דבריו [כידוע לנו כבר שעל כל מה שצוה רבנו זכרונו לברכה לעשות יש על זה אלפים ורבבות מניעות גדולות מאד בפרט על דבר גדול כזה שחיי רבנו זכרונו לברכה היו תלויים בזה] וצוה רבי שמעון להניח אותו על העגלה לנסע לברסלב כי התישב שהוא יהיה מנח על העגלה ויסע לברסלב כל עוד נפשו בו. והיה מצפה רק שיבוא לברסלב שיוכל על כל פנים לצוות לאחרים שישרפו הספרים לפניו. וכן היה שהניחו אותו על העגלה ונסע לשם ובבואו לברסלב חזר תכף לאיתנו והבריא כבתחלה ולקח שני הספרים ושרפם שניהם [אוי לנו שלא זכינו שישאר אור הזה של הספר הזה ובעוונותינו הרבים גזרו עליו מן השמים לשרפו (כתב יד) ] ואמר רבנו זכרונו לברכה שזה הספר לא יהיה עוד בעולם חבל על דאבדין בעוונותינו הרבים אבדה שאינה חוזרת ואמר שזה הספר בהכרח לשרפו וזה הספר לקוטי מוהר"ו יהיה נדפס ויתפשט בעולם אות קע כשכתבתי לפניו זה הספר הקדוש שנשרף על פי פקדתו כנ"ל ענה ואמר בעת שכתבתי לפניו אם היית יודע מה שאתה כותב וכו' השבתי לו בהכנעת הלב בודאי איני יודע כלל השיב אין אתה יודע מה שאין אתה יודע
אות קסז

שְׁנַת תקס"ח אַחַר סוכּוֹת נָסַע לְלֶעמְבֶּרְג בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל

וְרָדַפְתִּי וְרַצְתִּי אַחֲרָיו עַד קְרָאסְנֶע

אָז עָנָה וְאָמַר לִי [אָנוּ נִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה וְנִתְרַאֶה]

וְכָפַל הַדָּבָר כַּמָּה פְּעָמִים

וְאָמַר אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר מָה אַתָּה דּוֹאֵג

כָּל הָעוֹלָם יְגֵעִים וְטוֹרְחִים בִּשְׁבִילְךָ

זֶה נוֹסֵעַ לִבְּרֶעְסְלָא, וְזֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן הַכּל בִּשְׁבִילְךָ.

וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם בַּבּקֶר נָסַע פִּתְאוֹם מִקְּרָאסְנֶע

וְרָדַפְתִּי אַחֲרָיו עַד שֶׁזָּכִינוּ לְהַשִּׂיגוֹ אֵצֶל הַגֶּשֶׁר וְכוּ'

וְנֶהֱנָה קְצָת

וְאָמַר אָז עַל עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן

שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים בּוֹנִים וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רפ"ב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאל קַי בְּעוֹדִי

אות קסח

כְּשֶׁהָיָה בְּלֶמְבֶּרְגְּ וְשָׁם הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה

כִּי עָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת

וְהָיָה זְמַן רַב שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל צַד אֶחָד וְלא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים

וְהִתְחִיל לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ קְצָת

וּפִתְאוֹם בַּלַּיְלָה הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי וְשָׁכַב עָלָיו

וְאָמַר שֶׁהָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ עַל יְדֵי הַדָּאקְטֶיר

רַק שֶׁבַּלַּיְלָה בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁהַמַּלְכוּת גָּזַר עָלֶיךָ לִשְׁכַּב עַל צַד יָמִין, וְשָׁכַב כְּדַרְכּוֹ עַל צַד יָמִין

[אֲשֶׁר זְמַן רַב לא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל אוֹתוֹ הַצַּד]

וְאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה הוּא הָיָה הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אַהֲרון זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִטִּיטַיֶב נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַכְשָׁו הָרַב הַנַּ"ל הוּא אוֹהֵב נֶאֱמָן אֵלָיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאד

אות קסט

בְּלֶמְבֶּרְגְּ בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח בִּשְׁנַת תקס"ח

הָלַךְ אֶל חֶדֶר מְיֻחָד וּבָכָה הַרְבֵּה מְאד שָׁם

וְקָרָא לְר' שִׁמְעוֹן וְדִמְעָתוֹ עַל לְחָיָיו

וְנֶאֱנַח וְאָמַר

אֵין עִם מִי לְהִתְיַעֵץ.

וְסִפֵּר לוֹ אָז מֵעִנְיָן

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֵפֶר בְּבֵיתוֹ שֶׁאָבַד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו בִּשְׁבִיל זֶה

כִּי נִסְתַּלְּקוּ עֲבוּר זֶה

וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה

וְעַכְשָׁיו אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת.

וְהָעִנְיָן הָיָה

כִּי רָאָה שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ

אַךְ אִם יֻשְׂרַף זֶה הַסֵּפֶר יוּכַל לִחְיוֹת.

וְעַל כֵּן הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְסֻפָּק וְלא יָדַע לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת

כִּי הָיָה צַר לוֹ מְאד לִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאד אֲשֶׁר מָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה וְכוּ'

וְעצֶם קְדֻשַּׁת וְנוֹרָאוֹת שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה כְּלָל

וְאִם הָיָה נִשְׁאָר זֶה הַסֵּפֶר בָּעוֹלָם הָיוּ רוֹאִין גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַיִן בְּעַיִן וְכוּ'

הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּוַדַּאי אִם יֵשׁ אֵיזֶה סְבָרָא שֶׁחַיֵּיכֶם תָּלוּי בָּזֶה

בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר לִשְׂרף הַסֵּפֶר כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים.

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל כָּל פָּנִים יִתְאָרֵךְ הַזְּמַן בְּוַדַּאי

הַיְנוּ אִם יִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה לוֹ אַרְכָּא לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עוֹד אֵיזֶה זְמַן

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן צַר לִי מְאד לְשָׂרְפוֹ

כִּי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל יִקְרַת קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר

וְאָנכִי אָבַדְתִּי אִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה וּבָנַי וְכַמָּה יִסּוּרִים עֲצוּמִים שֶׁהָיוּ לִי בִּשְׁבִיל זֶה וְכוּ' וְהָיָה בּוֹכֶה מְאד מְאד.

וְאַחַר כָּךְ בָּא הַדָּאקְטֶיר לְבֵיתוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ עוֹסְקִים בְּעִנְיַן שִׂיחָה הַנַּ"ל

וְסִפֵּר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַדָּאקְטֶיר בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל שֶׁהוּא בּוֹכֶה עַכְשָׁו בָּעֵת הַזּאת שֶׁחָלְיוֹ כָּבֵד עָלָיו כָּל כָּךְ

וְהַדָּאקְטֶיר נִבְהַל אָז מְאד לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמּוֹ הַדָּאקְטֶיר קְצָת וְהָלַךְ

וְאַחַר כָּךְ דִּבְּרוּ עוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בּוֹכֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאד.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִם כֵּן אֵפוֹא

הֵא לְךָ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַקַּאמָאדֶע [אָרוֹן] שֶׁלִּי

וְלֵךְ מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמד וְתִשְׂכּר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב

וְאַל יַעֲצָרְךָ הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג

וְרוּץ מְהֵרָה חוּשָׁה לִבְּרֶסְלַב וְתָבוֹא לְשָׁם וְתִקַּח שְׁנֵי סְפָרִים

אֶחָד מֻנָּח בְּהַקַּאמָאדֶע וְהַשֵּׁנִי מֻנָּח בְּתוֹךְ תֵּבָה שֶׁל בִּתִּי אָדְל

וְתִקַּח אוֹתָם וְתִשְׂרף אוֹתָם.

וּשְׁנֵי הַסְּפָרִים הָיוּ אֶחָד

כִּי אֶחָד הָיָה מוּעַתָּק מֵחֲבֵרוֹ

[וְהַהַעְתָּקָה הָיְתָה עַל יָדִי שֶׁזָּכִיתִי לְהַעְתִּיק אֶצְלוֹ

אַךְ תֵּכֶף אַחַר שֶׁהֶעְתַּקְתִּיו לָקַח שְׁנֵיהֶם

הַיְנוּ סֵפֶר כְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַסֵּפֶר שֶׁהֶעְתַּקְתִּי

וּטְמָנָם שְׁנֵיהֶם אֶצְלוֹ

וְאֵלּוּ שְׁנֵי סְפָרִים צִוָּה לִשְׂרף]

אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם הִזְדָּרֵז מְאד בָּזֶה

וְהִזְהִיר אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן מְאד לְבַל יִהְיֶה חָכָם בָּזֶה

הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְחַכֵּם לְשַׁנּוֹת דְּבָרָיו חַס וְשָׁלוֹם לִבְלִי לִשְׂרף אֵיזֶה עִנְיָן וּלְגָנְזוֹ אֶצְלוֹ

רַק יְקַיֵּם דְּבָרָיו בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל.

וְתֵכֶף הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל

וְשָׂכַר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב לְבֵית רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּבְבוֹאוֹ לְדָאשִׁיב שֶׁהִיא סָמוּךְ לִבְּרֶסְלַב

נָפַל רַבִּי שִׁמְעוֹן פִּתְאוֹם וְהֻטַּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי וְלא הָיָה יָכוֹל לָקוּם.

וְהֵבִין שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר שֶׁרוֹצִין לְמָנְעוֹ מִלְּקַיֵּם דְּבָרָיו

[כַּיָּדוּעַ לָנוּ כְּבָר שֶׁעַל כָּל מַה שֶּׁצִּוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לַעֲשׂוֹת

יֵשׁ עַל זֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד

בִּפְרָט עַל דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁחַיֵּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ תְּלוּיִים בָּזֶה]

וְצִוָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה לִנְסֹעַ לִבְּרֶסְלַב

כִּי הִתְיַשֵּׁב שֶׁהוּא יִהְיֶה מֻנָּח עַל הָעֲגָלָה וְיִסַּע לִבְּרֶסְלַב כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ.

וְהָיָה מְצַפֶּה רַק שֶׁיָּבוֹא לִבְּרֶסְלַב

שֶׁיּוּכַל עַל כָּל פָּנִים לְצַוּוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁיִּשְׂרְפוּ הַסְּפָרִים לְפָנָיו.

וְכֵן הָיָה שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה וְנָסַע לְשָׁם

וּבְבוֹאוֹ לִבְּרֶסְלַב חָזַר תֵּכֶף לְאֵיתָנוֹ וְהִבְרִיא כְּבַתְּחִלָּה

וְלָקַח שְׁנֵי הַסְּפָרִים וּשְׂרָפָם שְׁנֵיהֶם

[אוֹי לָנוּ שֶׁלּא זָכִינוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר אוֹר הַזֶּה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּזְרוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם לְשָׂרְפוֹ ]

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר לא יִהְיֶה עוֹד בָּעוֹלָם

חֲבָל עַל דְּאָבְדִין בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲבֵדָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת

וְאָמַר שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר בְּהֶכְרֵחַ לְשָׂרְפוֹ

וְזֶה הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו יִהְיֶה נִדְפָּס וְיִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם

אות קע

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּשְׂרַף עַל פִּי פְּקֻדָּתוֹ כַּנַּ"ל

עָנָה וְאָמַר בָּעֵת שֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו אִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאַתָּה כּוֹתֵב וְכוּ'

הֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּהַכְנָעַת הַלֵּב בְּוַדַּאי אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל

הֵשִׁיב אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ
ראש השנה / התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל?
...השנה / התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=202 "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" והשאלה היא מדוע? מדוע התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? מה השורש של העניין הזה? מה פישרו? כמו כן, במספר מקומות אמר רבי נחמן מברסלב על עוד דבר שאין דבר אחר שגדול יותר ממנו, והוא על ראש השנה שלו. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=568 - חיי מוהר"ן - תג - גודל יקרת ראש השנה שלו breslev.eip.co.il/?key=558 - חיי מוהר"ן - קד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו...
שבחי הר"ן - אות ג
שבחי הר"ן - אות ג אחר כך נתגדל יותר וכשנעשה בר מצוה קרא אותו דודו הרב הקדוש מורנו הרב אפרים זכר צדיק לברכה אב בית דין דקהלת קדש סידילקוב ואמר לו הפסוק: "אני היום ילדתיך" [כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר מצוה כמובא בספרים] ואמר לו קצת מעט דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד: "כמוצא שלל רב" אחר כך נכנס לחפה ותכף ביציאתו מן החפה היה מתלהב מאד ומתגעגע מאד לעבודת השם יתברך ונכנס בעבודת השם מיום אל יום
שיחות הר"ן - אות סד
...אין ראיה כלל כי ההתנשאות הוא דבר בפני עצמו לפעמים עושים דבר שעל ידי זה זוכין לגדלה והתנשאות וכיון שעלה לא ירד ומצינו במלכי ישראל שבשביל דבר אחד זכו למלוכה עד דור רביעי כמו שכתוב: "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" ודבר זה באמת קשה להבין על כל פנים זה הדור רביעי מכרח שיפסק אצלו הגדלה והמלוכה ואפילו אם יעשה דבר זה שעשה זקנו ויותר ויותר מזה לא יועיל מחמת שנגזר כבר שאצלו יפסק המלוכה והוא צריך לסבל ענש אבותיו נמצא שהוא פליאה נשגבה מאד כי אבותיו זכו על ידי דבר זה לבד למלוכה עד דור רביעי והדור הרביעי בעצמו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין סוף...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי ממון זה כוח כמה שיש לך יותר ממון יש...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עז - דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם
...מישראל, צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום דע, שכל אחד מישראל, אפילו צדיק גדול צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום וגם מי שדעתו יותר גדולה, צערו גדול ביותר בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" וההמתקה הוא על ידי אכילה בקדשה וביראת שמים הינו, שעל ידי אכילה בקדשה על ידי זה נעשה המתקה, שלא יתגבר הצער ביותר חס ושלום וגם שלא יהיה נשתלשל מן הצער, חס ושלום השתלשלות אל הסטרא אחרא, שהיא דין קשה, חס ושלום ועל ידי זה, הינו על ידי אכילה בקדשה שעל ידי זה נעשה ההמתקה כנ"ל על ידי זה נעשה הפה בבחינת קומת אדם בבחינת: "מי שם פה...
ספר המידות - ארץ ישראל
...שני א. על ידי ישיבת ארץ ישראל משיגין השגחת השם יתברך על העולם. ב. לפי החדוש שאדם מחדש בתורה, כן נמשך לו הארה מקדשת ארץ ישראל. ג. על ידי השתוקקות שאדם משתוקק לביאת ארץ ישראל, על ידי זה נשפע פרנסה גדולה. ד. מי שהוא מפרנס את הרבים, על ידי זה ממשיך הברכה מארץ ישראל לחוץ לארץ. ה. מי שמשתוקק לארץ ישראל, על ידי זה מעורר השתוקקות אצל אביו ואמו, הינו נשמותיהם, ובאים לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא בא עמם ומצפים ומשתוקקים אליו. ו. על ידי הממון שנותן לעניי ארץ ישראל, על ידי זה ממונו נתקים בידו. ז. מי שיודע מארץ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד
...יב - תהלה לדוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' א. מה שאנו רואים שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו מכון גדול מאת השם יתברך כי יש בחינת יעקב ולבן. יעקב הוא הצדיק המחדש חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' ועל שם ששכרו לבסוף על שם זה נקרא יעקב לשון עקב וסוף שכרו לבסוף ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי שתורתו להתיהר ולקנטר ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו וזה ידוע, שאינו נקרא...
חיי מוהר"ן - כד - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות כד פעם אחת באנו אליו אני וחברי רבי נפתלי סמוך לשבועות תקס"ה, ואמר לנו שעתה אינו יודע כלל רק זאת נודע לי בעתים הללו שעל ידי לשון הרע שבעולם אין הצדיקים יכולין להיות ענוים וכו' כמבאר בסימן קצ"ז ויתר מזה אינו יודע ואמר בפרוש כמו שאתה אינך יודע, כך ממש אני איני יודע עכשו כלום. ואמר שעכשו הוא מתנהג בפשיטות שעומד בבקר ומתפלל תפילתו, ואחר כך הוא לומד קצת, ואחר כך הוא אומר תהלים, ואחר כך אוכל אכילתו ומניח עצמו לישן קצת ואחר כך הוא עומד ומפרש שיחתו קצת לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים. ויש לי רחמנות...
שיחות הר"ן - אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת התלוצץ מזה ואמר שעל זה מבקשים בכל יום ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר מזה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 30_09_2025 השעה 16:04:30 - wesi2