ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכא - היה מחזק את אנשיו היה מחזק את אנשיו שקבלו לפניו בקבלנא גדולה, על שהם רחוקים מתפילה מאד וקשה עליהם מאד להתפלל והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה לשונות שלא יפלו בדעתיהן בשביל זה ואמר הלא אצל הגר שנתגיר כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה...כן ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו על אשר על כל פנים הוא זוכה לומר התבות של התפילה ושמעתי שהיה מדבר עם איש פשוט אחד מענין תפילה שקשה מאד להתפלל ונתן לו עצה ואמר לו שיחשב בלבו, שאינו צריך להתפלל כי אם עד ברוך שאמר כי אולי הוא צריך בגלגול זה לתקן רק חלק ז

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטו - ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו ולא הניח עצמו לבלבל כלל ודרכו היה שהיה בורר לו איזהו דרך ישרה איך להתנהג בעבודת השם והתחיל להתנהג באלו ההנהגות ובאותו הדרך שבחר לו והיה מתנהג באלו ההנהגות...לבלבלו מהנהגה זאת ולהתנהג בדרך אחר לא היה שומע לאלו המחשבות כלל והיה דוחה את אלו המחשבות מדעתו ולא הניחם לכנס בדעתו כלל רק היה חזק ואמיץ בדעתו מאד והיה הולך ומתנהג בדרך שבחר לו איזה זמן אך אחר כך בהמשך הזמן, אחר כמה שבועות חזר ובא על דעתו איזה מחשבות, שצ

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כב - בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות כי אם כן הוא נכנס לקטנות ועל כן בהכרח שיש בזה...כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה ואמר לו בהכנעה: אמן, כן יעשה ה' ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה,...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מי שיודע מארץ ישראל מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן ואם הוא צדיק אמתי אם לאו או אם הוא בעצמו צדיק כי טעם ארץ ישראל יכולין...מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת אבל מי שיודע משכל כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקשיא כדרך הלומדים או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל יכולין להבין טעם ארץ ישראל כי 'אוירא דארץ ישראל מחכים' וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד אך עקר מעלת קדשת ארץ י

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מענין מעשה בני אדם פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם ענה ואמר: הלא האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: א מענטש פון איין תענוג'ל וועגן פון א פערטל שעה, קאן ער אן ווערן גאר דעם עולם הזה מיט דעם עולם הבא

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קז - מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית פעם אחד דבר מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית, שהיא תאוות ניאוף ענה ואמר הנה אכילה, על כל פנים נתוסף להאדם כח וחיות על ידי זה אבל זאת התאוה הלא אדרבא, היא מפסדת ומזקת החיות מאד ומתשת כחו של אדם מאד בודאי אין צריכין אותה כלל כי אם בשביל קיום המין לבד

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יעקב אבינו, כששלח את בניו דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע...ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב: "ותלד עדה את יבל, הוא היה אבי ישב אהל ומקנה

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הקול קול יעקב [עוד מצאנו כתב יד רבנו, זכרונו לברכה והם ראשי פרקים מאיזה תורה נפלאה] הקול קול יעקב כרוז עשו, וישא קולו יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו יצחק בן אברהם זמן נתאחד אברהם אוהבי בעיניו כימים...ושאר ישוב בנך אם תשוב ואשיבך לפני תעמד כי בא השמש קחו עמכם דברים ושובו מאבני המקום אבנים אותיות מראשותיו מחשבה מברר הכל וישלח יעקב מלאכים מצוות זמניות עשה מצוות הרבה נברא כמה מלאכים לפניו תשובה ואשיבך לפני ארצה שעיר נ'ד'ת'ה'ר' [נוקבא דתהומא רבה] אציגה סכה תשובה תסכני בבטן אמי הולדה

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מענין קבר הבעל שם טוב ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה שטוב מאד להיות שם על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה