ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כי תצא למלחמה "כי תצא למלחמה" וכו' כתיב: "אחור וקדם צרתני" זה בחינת כסדר ושלא כסדר 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר הוי"ה במלוי אלפין גימטריא מ"ה...פה קרינן לה' "ולילה ללילה יחוה דעת" הינו מלכות פה כי המלכות נקרא דבור, על שם 'כי אין מלך בלא עם' ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דבורו נמצא שעקר הנהגות מלכותו אינו אלא על ידי דבור וזה פרוש: 'מלכות פה' וזה שאנו רואים שלפעמים הולך...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סא - השם יתברך הוא למעלה מהזמן השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כמובא וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים דהינו מחמת ששכלנו קטן כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן...נסתלק, ואין לו [אלא] רק [את] כח המדמה אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד ואחר כך כשנתעוררים מהשנה אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום הוא זמן מעט מאד באמת וזה מחמת שאחר כך בהקיץ אז חוזר

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עח - בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת הינו כי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש [שקורין פראסטיק] שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות ואינו מגלה שום תורה ועוסק בשיחת חלין וכיוצא והוא אז בחינת איש פשוט...היא התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך וארך ימיך" 'וכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים' ועל כן לכאורה, הדבר תמוה ונפלא איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה, תמיד יומם ולילה, בלי הפסק רגע וכל בעל תורה הן למדן שעוסק בלמוד התורה בגמפ"

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קב - מענין בעז ורות פעם אחד באתי אליו, זכרונו לברכה וספר לי, שזה בסמוך היה אצלו רב אחד, ודבר עמו ואמר לפניו תורה [הינו שרבנו, זכרונו לברכה, אמר לפני הרב הנ"ל תורה] ולא זכיתי, שיחזר ויאמר אותה התורה לפני רק אלו הדבורים שמעתי מפיו...מענין בעז ורות שבעז ורות הם סוד סמיכת גאלה לתפילה כי בעז הוא בחינת גואל, כמו שכתוב: "כי גואל אנכי" וכו' ורות היא בחינת תפילה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד, שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות' והיה מובן מדבריו, זכרונו לברכה, שגלה בזה תורה...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה צריך לזהר מאד, שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה וכמו 'שאסור לקץ אילן בלא זמנו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כן אסור לתלש פרי קדם בשולה וכן אסור לאכלה והאוכל פרי קדם גמר בשולה, יכולה להזיק...מאד לנשמתו כי יוכל לאבד נפשו על ידי זה כי הפרי כל זמן שהיא צריכה להתגדל, יש לה כח המושך כי היא צריכה חיות להתגדל ועל כן בודאי יש לה כח המושך שמושכת יניקתה וחיותה וכשתולשין אותה קדם זמנה, קדם שנתבשלה עדין כל צרכה עדין יש לה כח המושך כי כשמתבשלת כל צרכה, שוב פסק ממנה כח המושך כי אינה צריכה עוד...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מד - האמונה תולה בפה של אדם האמונה תולה בפה של אדם בבחינת: "אודיע אמונתך בפי" הינו על ידי שמדברין האמונה בפה, זהו בעצמו אמונה וגם על ידי זה באים לאמונה ומחמת זה צריך לזהר מאד מדבורים של כפירה ואפיקורסות אף על פי שאינו אומרם מלבו...בעצמו מאמין ואינו כופר, חס ושלום רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע בשם אחרים, שהם אפיקורסים והוא מתלוצץ מהם אף על פי כן גם מזה צריך לזהר מאד כי הדבור הזה של כפירה מזיק לאמונה גם, הוא אסור גמור כי על השם יתברך, ברוך הוא, אסור לומר דברי הלצות אפילו בדרך שחוק וכבר מבאר בספרים ובדברינ

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מענין קבר הבעל שם טוב ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה שטוב מאד להיות שם על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פה - אגוזים הנקראים לוזים אגוזים הנקראים לוזים הם רומזים לבחינת לאה שהיא בערף שהיא נקבא ראשונה ואחר כך נכנסין לבית המקדש שהוא בחינת: יעקב קראו בית אל וזהו שפרש רש"י, שדרך לוז, נכנסין לבית אל וזהו:"נחמו נחמו" נחמו גימטריא קדקד...וזהו שלשה שבועות שהם עשרים ואחד יום שבין המצרים וכנגדו באילן לוז בשביל זה נוהגין לאכל ביצה בסעדה המפסקת בתשעה באב כי הביצה נגמרת בעשרים ואחד יום כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . תרנגלת מולדת לעשרים ואחד יום וכו', וכנגדו באילן לוז וזהו העצם לוז שיש בערף אדם, שישאר...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תקעו בחדש שופר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן...ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רעו

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה