ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לראות את עצמו עם הצדיק האמת דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה אבל גם כשאין שומעין תורה הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד כי על ידי...... 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' כי עקר הגדלה היא שפלות ולעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד כי השפלות של כל אחד ואחד...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש "כי אליו הוא נושא את נפשו" דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון ואחר...... איתא במדרש הנעלם, שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו' הינו מסירת נפש כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לנוס ולברח מהם ועל זה נאמר: 'כי עליך הרגנו' וכו', כמובא במדרש הנעלם נמצא שהוא מסירת נפש וכן כיוצא בז

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וביום הבכורים וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו . א. "ואת הערבים צויתי לכלכלך" זה בחינת צדקה כי בתחלה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות...... יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם רק עקר העבודה לשבר האכזריות להפכו לרחמנות וזה בחינת: "ואת הערבים צויתי לכלכלך" כי העורב הוא בטבעו אכזרי, ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו כמו כן צריכין בצדקה כנ"ל וכל הנדיבי לב, כ

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת: "ובריתי נאמנת לו" . "ויהי...... "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין: אש, רוח, מים בת היה לו ובכל שמה

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נא - היצר הרע נוקש באדם בכל פעם היצר הרע נוקש באדם בכל פעם ומעוררו למה שמעוררו ואף אם אין האדם שומע לו ופונה ערף ממנו אף על פי כן הוא נוקש בו עוד פעם שני ושלישי ורביעי ויותר אבל אם האדם הוא חזק בדעתו ועקשן נגד היצר הרע ואינו...... כלל אזי היצר הרע מסתלק והולך לו וכן בתפילה, בענין המחשבות הבאים לבלבל, הוא ממש כנ"ל שהמחשבה באה כמה פעמים פעם אחר פעם, לבלבל וצריך להיות חזק לבלי להסתכל עליה כלל בשום אפן ואזי תסתלק ועין במקום אחר מזה

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צ - טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך הוא בשני ענינים כי באמת צריכין לזהר מאד מאד, שלא לגרש את אשתו כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'שלשה אינם רואים פני גיהנום וכו', ומי שיש לו אשה רעה למאי נפקא מנה...... המפרשים, שמפני זה לא אמר כאן הנפקא מנה דלעיל כי קדם לזה איתא שם. שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו למאי נפקא מנה למבעי רחמי וכאן לא אמר נפקא מנה זו כי באלו השלשה צריכין לקבל באהבה דוקא מאחר שעל ידם אינו רואה פני גיהנום וזהו בחינת שבירת כלי חרס בשעת השדוך כי שער הח

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צא - וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר דע, כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד מאד כי על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עוון ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי ונעשה על ידי זה יחוד...... נועדו" 'תרין עלמין קדישין, עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו', כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם כי דע כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל משם והוא כמו הרב והתלמיד כי מ

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כט - כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר ואין בהתר כדי לבטל את האסור בזה מראין לו, שפגם באיזהו יחוד של מעלה כי כל היחודים והזווגים הם בחינת ביטול אסור וזה בחינת 'ואסר לנו את...... והתיר לנו את הנשואות' נמצא שמאסור נעשה התר כי בתחלה היא ארוסה, ואז היא אסורה ואחר כך נעשית התר בנשואין ועל כן גם בזווג התחתון של זה העולם נאמר: "אלהים מושיב יחידים ביתה", הינו זווגים כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, זה הפסוק לענין זווגים אזי: "מוציא אסירים בכושרות" הינו שנעשה האסור כשר והתר

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נו - כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא, הוא מקומו של עולם וכו' כי האלקות הוא בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" ואצל השם יתברך נאמר: "הנה מקום אתי" שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו נמצא, מי שיש לו לב ישראלי אין ראוי לו לומר שמקום זה אין טוב לפניו כי אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כנ"ל

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כשחלה רבי אליעזר הגדול כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי...... יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד לרפואתו, כפי שנגזר למעלה כמו שאמרו...