ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סא - הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כמובא וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים דהינו מחמת ששכלנו קטן כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו [אלא] רק [את] כח המדמה אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד ואחר כך כשנתעוררים מהשנה אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום הוא זמן מעט מאד באמת וזה מחמת שאחר כך בהקיץ אז חוזר השכל אליו ואצל השכל כל אלו השבעים שנה שעברו בחלום הם רק רבע שעה אצלו רק שבעים שנה ממש, הם שבעים שנה גם אצל השכל שלנו ובאמת בהשכל הגבוה למעלה משכלנו גם מה שנחשב אצלנו לשבעים שנה ממש הוא גם כן רק רבע שעה או פחות כי כמו שאנו רואין שיכולין לעבר שבעים שנה בחלום ובאמת אנו יודעין אחר כך בשכל שלנו שהוא רק רבע שעה כמו כן ממש, מה שנחשב לפי שכלנו שבעים שנה ממש הוא בשכל הגבוה למעלה יותר רק רבע שעה [אלא] רק שאין אנו מבינים זאת כי גם בחלום אם היה אחד בא אצלו בשעת החלום והיה אומר לו, שכל זה שנדמה לו שעוברים ימים ושנים שבאמת אינם כלום, והכל הוא רק רבע שעה בודאי לא היה מאמין לו כלל כי לפי הדמיון שבחלום נדמה לו שעוברים ימים ושנים ממש כמו כן ממש, אף על פי שאצלנו לפי שכלנו נדמה שזהו זמן של שבעים שנה בשכל הגדול יותר הוא רק רבע שעה וכן למעלה מעלה שבשכל שהוא גבוה עוד יותר למעלה גם אותו הזמן שבשכל הגבוה משכלנו אינו נחשב שם, בשכל הגבוה עוד יותר רק לזמן מעט ופחות מאד וכן למעלה מעלה עד אשר יש שכל גבוה כל כך ששם כל הזמן כלו אינו נחשב כלל כי מחמת גדל השכל מאד, כל הזמן אין ואפס לגמרי כמו שאצלנו השבעים שנה שעוברים בחלום הם רק רבע שעה באמת כנ"ל כמו כן יש שכל למעלה משכל, עד שהזמן נתבטל לגמרי ועל כן משיח שעבר עליו מה שעבר מיום בריאת העולם וסבל מה שסבל ואחר כל זה, בסוף יאמר לו השם יתברך: "בני אתה, אני היום ילדתיך" (תהלים ב) והדבר תמוה ונפלא מאד, לכאורה אך כל זה מחמת גדל עצם שכלו של משיח לפי גדל מדרגתו שיאחז אז ומחמת הפלגת עצם מעלת שכלו שיגדל אז מאד מאד על כן יהיה כל הזמן שעבר עליו מיום בריאת העולם עד אותו הזמן כלו אין ואפס ממש ויהיה ממש כאלו נולד היום כי יתבטל כל הזמן בשכלו, שיהיה גדול מאד ועל כן יאמר לו השם יתברך "אני היום ילדתיך" 'היום' ממש כי כל הזמן שעבר, אין ואפס לגמרי כנ"ל וכן אנו רואים במקום, גם כן שהבעל כח יכול לעבר מקום גדול בשעה מעטת נמצא שאצלו כל זה המקום הוא קטן ואצל החלושי כח נחשב זה המקום גדול וצריכים לילך שעה מרבה עד שעוברים אותו המקום וכמו כן למעלה מעלה כל מה שהכח גדול יותר, המקום נקטן אצלו יותר וכן למעלה מעלה עד שהמקום נתבטל לגמרי רק שבשכלנו אי אפשר להבין כל זה כמו שאי אפשר להבין בחלום את האמת שכל אותו הזמן שנדמה בחלום אינו כלום באמת כמו כן גם אנו אי אפשר לנו להבין שכל הזמן שלנו אינו כלום למעלה בשכל הגבוה כנ"ל.
הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כַּמּוּבָא

וְזֶה הָעִנְיָן הוּא בֶּאֱמֶת דָּבָר נִפְלָא וְנֶעְלָם מְאד

וְאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי

אַך דַּע, שֶׁעִקָּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְבִינִים

דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁשִּׂכְלֵנוּ קָטָן

כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַזְּמַן נִקְטָן וְנִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר

כִּי בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ [אלא] רַק [את] כּחַ הַמְדַמֶּה

אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה

כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה בַּחֲלוֹם, שֶׁעוֹבֵר וְהוֹלֵך כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת מְאד

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה

אֲזַי רוֹאִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים וְהַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם

הוּא זְמַן מֻעָט מְאד בֶּאֱמֶת

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁאַחַר כָּך בְּהָקִיץ אָז חוֹזֵר הַשֵּׂכֶל אֵלָיו

וְאֵצֶל הַשֵּׂכֶל כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה אֶצְלוֹ

רַק שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הֵם שִׁבְעִים שָׁנָה גַּם אֵצֶל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ

וּבֶאֱמֶת בְּהַשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מִשִּׂכְלֵנוּ

גַּם מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב אֶצְלֵנוּ לְשִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ

הוּא גַם כֵּן רַק רֶבַע שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת

כִּי כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲבר שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם

וּבֶאֱמֶת אָנוּ יוֹדְעִין אַחַר כָּך בַּשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא רַק רֶבַע שָׁעָה

כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לְפִי שִׂכְלֵנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ

הוּא בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה יוֹתֵר רַק רֶבַע שָׁעָה

[אלא] רַק שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים זאת

כִּי גַּם בַּחֲלוֹם אִם הָיָה אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַחֲלוֹם

וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ, שֶׁכָּל זֶה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים

שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם, וְהַכּל הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה

בְּוַדַּאי לא הָיָה מַאֲמִין לוֹ כְּלָל

כִּי לְפִי הַדִּמְיוֹן שֶׁבַּחֲלוֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים מַמָּשׁ

כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶצְלֵנוּ לְפִי שִׂכְלֵנוּ נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ זְמַן שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה

בַּשֵּׂכֶל הַגָּדוֹל יוֹתֵר הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה

וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה

שֶׁבַּשֵּׂכֶל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה

גַּם אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ מִשִּׂכְלֵנוּ

אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שָׁם, בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר

רַק לִזְמַן מֻעָט וּפָחוּת מְאד

וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה

עַד אֲשֶׁר יֵשׁ שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ כָּל כָּך

שֶׁשָּׁם כָּל הַזְּמַן כֻּלּוֹ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל

כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הַשֵּׂכֶל מְאד, כָּל הַזְּמַן אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי

כְּמוֹ שֶׁאֶצְלֵנוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעוֹבְרִים בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ שֵׂכֶל לְמַעְלָה מִשֵּׂכֶל, עַד שֶׁהַזְּמַן נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי

וְעַל כֵּן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְסָבַל מַה שֶּׁסָּבַל

וְאַחַר כָּל זֶה, בַּסּוֹף יאמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך: "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיך"

וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ וְנִפְלָא מְאד, לִכְאוֹרָה

אַך כָּל זֶה מֵחֲמַת גּדֶל עצֶם שִׂכְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ

לְפִי גּדֶל מַדְרֵגָתוֹ שֶׁיּאחַז אָז

וּמֵחֲמַת הַפְלָגַת עצֶם מַעֲלַת שִׂכְלוֹ שֶׁיִּגְדַּל אָז מְאד מְאד

עַל כֵּן יִהְיֶה כָּל הַזְּמַן שֶׁעָבַר עָלָיו מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן

כֻּלּוֹ אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ

וְיִהְיֶה מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם

כִּי יִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מְאד

וְעַל כֵּן יאמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיך"

'הַיּוֹם' מַמָּשׁ

כִּי כָל הַזְּמַן שֶׁעָבַר, אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל

וְכֵן אָנוּ רוֹאִים בְּמָקוֹם, גַם כֵּן

שֶׁהַבַּעַל כּחַ יָכוֹל לַעֲבר מָקוֹם גָּדוֹל בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת

נִמְצָא שֶׁאֶצְלוֹ כָּל זֶה הַמָּקוֹם הוּא קָטָן

וְאֵצֶל הַחֲלוּשֵׁי כחַ נֶחֱשָׁב זֶה הַמָּקוֹם גָּדוֹל

וּצְרִיכִים לֵילֵך שָׁעָה מְרֻבָּה עַד שֶׁעוֹבְרִים אוֹתוֹ הַמָּקוֹם

וּכְמוֹ כֵן לְמַעְלָה מַעְלָה

כָּל מַה שֶּׁהַכּחַ גָּדוֹל יוֹתֵר, הַמָּקוֹם נִקְטָן אֶצְלוֹ יוֹתֵר

וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה

עַד שֶׁהַמָּקוֹם נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי

רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה

כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּחֲלוֹם אֶת הָאֱמֶת

שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּדְמֶה בַּחֲלוֹם אֵינוֹ כְּלוּם בֶּאֱמֶת

כְּמוֹ כֵן גַּם אָנוּ אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין

שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ כְּלוּם לְמַעְלָה בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל.
ספר המידות - כעס
...חלק א' א. מי ששומר את עצמו מכעס, שונאיו אינם שולטים עליו. ב. גם ישכן בביתו, לא ידורו אחרים במקומו. ג. על ידי הכעס נתבזה. ד. לא תרתח ולא תחטא. ה. כל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת, ואפילו פוסקין לו גדלה מן השמים, מורידין אותו מגדלתו. ו. הקדוש ברוך הוא אוהב למי שאינו כועס ולמי שאינו מעמיד על מדותיו. ז. הרתחן חייו אינם חיים. ח. גם כל מיני גיהנום שולטות בו. ט. ותחתוניות שולטת בו. י. שכינה אינה חשובה כנגדו. יא. ומשכח תלמודו. יב. ומוסיף טפשות. יג. ובידוע שעוונותיו מרבים מזכיותיו. יד. כעס אחר אכילה מזיק מאד...
תאוות אכילה / אכילה לשם שמים ועוד
...ועוד בעניין תאוות אכילה, מבוסס על מ"ש רבי נחמן מברסלב כי אצל הצדיק האמת יש בחינת הארת הרצון בשעת האכילה. כי הצדיק האמת נהנה מהאותיות שיש בכל דבר, דהיינו מהתגלות הרצונות של הבורא שיש בכל דבר. כמו כן אצל הצדיק הגוף קדוש כמו הנשמה, אז הוא אינו חושש מתאוות הגוף, כי אצל הצדיק האמת כל תאוות הגוף הן כולן קודש ואין אצלו חילוק בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה, כי הגוף קדוש בקדושת הנשמה. כמו כן במספר מקומות מבואר כי התאוות הן בחינת רעב וצמא. ובכלל, לחם הוא גם בחינת אישה. ואישה היא בחינת גוף. ועקרונית כל תאוות...
חיי מוהר"ן - מג - שיחות השיכים להתורות
...מג בהתורה "תקעו תוכחה", בלקוטי תנינא בסימן ח' מובא לענין גדל עצם המעלה כשזוכין שנתוסף נפש אחד להקבוץ הקדוש של ישראל שעל ידי זה נתרבין הבתים של התפילה אלפי אלפים ורבי רבבות מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב כי איתא בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע עשרים וארבעה בתים, חמש מאה ועשרים, שש שבע מאות ועשרים וכו' עין שם. והנני מבאר לך הכלל בזה כדי שתדע חשבון עצם רבוי הבתים בברור, ותבין גדלות הבורא יתברך ומעלת הקבוץ של ישראל, כמה וכמה בתים בלי שעור וערך נתוספין ונתרבין כשנתוסף...
מעשה ממלך עניו - סיפורי מעשיות
...eip.co.il/?key=53 - סיפורי מעשיות - מעשה ו - ממלך עניו להלן מספר ביאורים במעשה הנ"ל. מעשה במלך אחד = המלך הוא האדם עצמו. היינו בחינת המלכות של האדם. דהיינו האגו / ה"אני" / הנשמה של האדם, שהיא בחינת מלכות, השכינה וכולי. והיה לו חכם = והיה לו חכם, היינו שיש לאדם שכל. שהוא החכם של המלך שהוא האדם. אמר המלך להחכם. = חשב האדם לעצמו. התייעצה בחינת המלכות של האדם עם השכל של האדם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו = זה הקב"ה. שהעולם נברא יש מאין. ולכן הוא מלך ענו, כי שורש ה"יש" הוא ה"אין"...
החלל הפנוי - האם באמת אין שם שכל?
...הפנוי - האם באמת אין שם שכל? breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה שאלה: מצד אחד מסביר רבי נחמן מברסלב בכל התורה הנ"ל כי בחלל הפנוי אין שום שכל לתרץ את הקושיות שבאות משם. מצד שני הוא כותב שם: אבל יש עוד מין אפיקורסית והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם ומחמת זה נראים כחכמות כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות] ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על ידי סברא זו על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה אף שבאמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ב - אֱמר אֶל הַכּהֲנִים
...מוהר"ן ח"א - תורה ב - אמר אל הכהנים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו . איתא בספרא דצניעותא 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא' א. כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפילה שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב: "ותהלתי אחטם לך" ומשם עקר חיותו וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" וכו' זה בחינת חטם וזה עקר כלי זינו כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י: 'תפילה ובקשה' וכמו שכתוב: "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלוהים הללנו"...
שיחות הר"ן - אות קצד - גדולות נוראות השגתו
...- אות קצד - גדולות נוראות השגתו אמר. אחר כל היסורים, אף על פי כן השם יתברך מטיב עמנו רק שאין אנו רוצים להקטין את היסורים וגם באמת בודאי אינם יסורים קטנים אבל נגד דבקות אחד להשם יתברך מה שזוכין לאיזה בחינה של דבקות במחשבה או בבחינה אחרת כל היסורים אינם כלום נגד זה ועל ידם בעצמם מתקרבים ומתדבקים אליו יתברך כי נוטלין ממני הבריאות גופי מי נוטל ממני הבריאות ? השם יתברך ! אם כן אני נדבק בו יתברך וכן כשלוקח חס ושלום, איזה בן מי לוקח ? השם יתברך ! אם כן אדרבא עתה הוא סמוך יותר אליו יתברך כי בעולם הבא סמוכין...
קושיות וסתירות בספרי רבי נחמן מברסלב
...בספרי רבי נחמן מברסלב רבי נחמן מברסלב מביא, כי הכרחי שימצאו סתירות וקושיות בדברים שלו. היכן הוא מביא עניין זה? ומה פשר עניין זה? דבר נוסף, איך כל זה קשור לעניין של רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עקר הולדה תלוי בה"א לגבי ה' הדעת, שבו תלוי ההולדה. ואיך זה קשור לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה תשובה: רבי נחמן מברסלב מביא כי על הצדיק מוכרח שיהיו קושיות, כי הצדיק דומה לבורא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמח - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים, הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמח - ספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד דע שספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד כי על ידי ספורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
...ישראל - אות יט ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 22_02_2026 השעה 13:42:33 - wesi2