שאלה:
כאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
רבי נחמן מברסלב מדבר באורך על זה שצריכים להוציא דייקא מכוח אל הפועל, כמו שהבורא ברא את העולם, שהוציא אותו מכוח אל הפועל וכולי.
וכן בעוד מקומות מובא שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל את שכלו / רצונותיו וכולי breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%9B%D7%97+%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C&cid=0 אך לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
וגם בעוד מקומות, מבאר רבי נחמן מברסלב כי צריכים דייקא לכלול את בחינת אחרי הבריאה בבחינת לפני הבריאה, דהיינו לכלול את בחינת בפועל בבחינת בכוח, דהיינו להחזיר את המצב לקדמותו כמו שהיה לפני הבריאה...
והקבצן שהיה ללא ידיים, הוא דייקא היה יכול להחזיר ולמשוך את החצים גם אחרי שהם כבר פגעו, משום שהוא יכל לבטל את בחינת בפועל ולכלול אותה בבחינת בכוח.
וכיו"ב מובא כאן בצורה חדה יותר breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
"שאין שנוי בידיעתו ואין שנוי כשיודע הדבר בכח, ואחר כך שבפעל"
והיינו כי אצל השי"ת אין הבדל בין הבכוח לבין הבפועל, ומי שזוכה לדעת שלמה, אין אצלו חילוק בין בכוח לבפועל.
וכיו"ב רבי נחמן מברסלב מביא גם, כי כל זמן שהאדם לא תיקן את המחשבה שלו בשלמות, אז "הדיבור אסור", והדיבור הוא עולם העשייה, והיינו שכל זמן שהאדם לא תיקן את מחשבתו, אז כל המעשים שלו הם פגומים וכולי, כי שורש המעשים שלו לא מתוקן וכולי.
והשאלה היא: כיצד יוציא מכוח אל הפועל, אם באמת צריך להגיע למצב שבו לא יהיה חילוק בין בכוח לבין בפועל?
רמז: התשובה לשאלה הזאת, כתובה כאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
בדיוק באותו המקום שבו רבי נחמן מברסלב אומר שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל.
תשובה:
העניין הוא כי ישנם 3 מצבים ולא רק 2 מצבים.
פירוש: על פניו נראה כי יש:
1 - לפני שהוציא מכוח אל הפועל.
2 - אחרי שהוציא מכוח אל הפועל.
אך באמת לפני השלב הראשון של להוציא מכוח אל הפועל, לפני כן יש שלב נוסף, שהוא: לחזור בתשובה שלמה ולכלול את בחינת הבפועל בבחינת הבכוח.
פירוש: אלו הם השלבים:
1 - על האדם לחזור בתשובה שלמה ולקשר את הבריאה אל לפני הבריאה, על ידי אמת / קדושת המחשבה / תקון הכללי וכולי.
2 - על ידי זה דעתו של האדם נשלמת והוא נכלל בבחינת לפני הבריאה, ששם הבכוח והבפועל הם בחינה אחת לגמרי.
3 - על האדם להוציא מכוח אל הפועל.
כי קודם שאדם חוזר בתשובה שלמה, עדיין אין לו הוויה כלל, והוא לא נמצא בשום מקום, לא בפועל ולא בכוח כלל. ורק אחרי שחוזר בתשובה, רק אז יש לו הוויה שהיא בבחינת לפני הבריאה. ורק אח"כ צריך להוציא מכוח אל הפועל.
תוספת: וההשתלשלות של כל זה, היא בחינת להוציא מכוח אל הפועל אצל מי שעוד לא עשה תשובה שלמה. אך באמת הוא לא מוציא מכוח אל הפועל, כי עדיין אין לו הוויה כלל.
וכמובא: breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
הַיְנוּ קדֶם הַתְּשׁוּבָה
עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה
כְּאִילוּ עַדֲיִין לא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם
כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא
וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם
הַיְנוּ אֲנָא זָמִין לְמֶהְוֵי
וכאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
וְזֶה הֶעָשָׁן מַזִּיק לְפַרְנָסָה
[שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵינוֹ נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת
זוֹכֶה לֶאֱמֶת בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתִי
בִּבְחִינוֹת: "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו"
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כְּדִלְקַמָּן]
...
וְכָל זְמַן שֶׁלּא בָּא בְּחִינַת זֶה הָרוּחַ אֶל בְּחִינַת הַיָּדַיִם
עֲדַיִן הוּא קדֶם הַהֲוָיָה
כִּי עִקַּר הַהֲוָיָה, הוּא בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם
שֶׁהֵם כְּלֵי הָעֲשִׂיָּה
שֶׁשָּׁם הוּא עִקַּר הִתְגַּלּוּת בְּחִינַת הָרוּחַ
"בְּיָדְך אַפְקִיד רוּחִי", וּבִבְחִינַת:"אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ"
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָרוּחַ בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם
עֲדַיִן שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ וּפעַל
בְּחִינַת שְׁנֵי הַיָּדַיִם יָמִין וּשְׂמאל
הֵם שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד עֲדַיִן
דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לא נִפְתְּחוּ וְנִתְפָּרְדוּ הַיָּדַיִם
שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל
כִּי עֲדַיִן הַכּחַ וְהַפּעַל נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל
וַאֲזַי אֵין נִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל כַּנַּ"ל
וְאָז עֲדַיִן בְּחִינַת קדֶם הַבְּרִיאָה
דְּהַיְנוּ קדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, שֶׁאָז הֵן נִקְשָׁרִים יַחַד כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, אָז הוּא גְּמַר הַבְּרִיאָה
וְאָז נִפְתָּחִין הַיָּדַיִם וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל
בִּבְחִינַת: "אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם"
כִּי אָז יֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶכֵּר בֵּין הַכּחַ וְהַפּעַל
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף כַּנַּ"ל
...
וּלְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
הוּא עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר
וְצָרִיך שֶׁיִּהְיוּ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר
וכיו"ב בעוד מקומות, שכל זמן שאדם לא חזר בתשובה שלמה, הוא בכלל עדיין לא עולה מדרגה לדרגה, אלא הוא מחוץ לקדושה לגמרי והוא צריך לרוץ וכולי.
כאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
רבי נחמן מברסלב מדבר באורך על זה שצריכים להוציא דייקא מכוח אל הפועל, כמו שהבורא ברא את העולם, שהוציא אותו מכוח אל הפועל וכולי.
וכן בעוד מקומות מובא שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל את שכלו / רצונותיו וכולי breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%9B%D7%97+%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C&cid=0 אך לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
וגם בעוד מקומות, מבאר רבי נחמן מברסלב כי צריכים דייקא לכלול את בחינת אחרי הבריאה בבחינת לפני הבריאה, דהיינו לכלול את בחינת בפועל בבחינת בכוח, דהיינו להחזיר את המצב לקדמותו כמו שהיה לפני הבריאה...
והקבצן שהיה ללא ידיים, הוא דייקא היה יכול להחזיר ולמשוך את החצים גם אחרי שהם כבר פגעו, משום שהוא יכל לבטל את בחינת בפועל ולכלול אותה בבחינת בכוח.
וכיו"ב מובא כאן בצורה חדה יותר breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
"שאין שנוי בידיעתו ואין שנוי כשיודע הדבר בכח, ואחר כך שבפעל"
והיינו כי אצל השי"ת אין הבדל בין הבכוח לבין הבפועל, ומי שזוכה לדעת שלמה, אין אצלו חילוק בין בכוח לבפועל.
וכיו"ב רבי נחמן מברסלב מביא גם, כי כל זמן שהאדם לא תיקן את המחשבה שלו בשלמות, אז "הדיבור אסור", והדיבור הוא עולם העשייה, והיינו שכל זמן שהאדם לא תיקן את מחשבתו, אז כל המעשים שלו הם פגומים וכולי, כי שורש המעשים שלו לא מתוקן וכולי.
והשאלה היא: כיצד יוציא מכוח אל הפועל, אם באמת צריך להגיע למצב שבו לא יהיה חילוק בין בכוח לבין בפועל?
רמז: התשובה לשאלה הזאת, כתובה כאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
בדיוק באותו המקום שבו רבי נחמן מברסלב אומר שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל.
תשובה:
העניין הוא כי ישנם 3 מצבים ולא רק 2 מצבים.
פירוש: על פניו נראה כי יש:
1 - לפני שהוציא מכוח אל הפועל.
2 - אחרי שהוציא מכוח אל הפועל.
אך באמת לפני השלב הראשון של להוציא מכוח אל הפועל, לפני כן יש שלב נוסף, שהוא: לחזור בתשובה שלמה ולכלול את בחינת הבפועל בבחינת הבכוח.
פירוש: אלו הם השלבים:
1 - על האדם לחזור בתשובה שלמה ולקשר את הבריאה אל לפני הבריאה, על ידי אמת / קדושת המחשבה / תקון הכללי וכולי.
2 - על ידי זה דעתו של האדם נשלמת והוא נכלל בבחינת לפני הבריאה, ששם הבכוח והבפועל הם בחינה אחת לגמרי.
3 - על האדם להוציא מכוח אל הפועל.
כי קודם שאדם חוזר בתשובה שלמה, עדיין אין לו הוויה כלל, והוא לא נמצא בשום מקום, לא בפועל ולא בכוח כלל. ורק אחרי שחוזר בתשובה, רק אז יש לו הוויה שהיא בבחינת לפני הבריאה. ורק אח"כ צריך להוציא מכוח אל הפועל.
תוספת: וההשתלשלות של כל זה, היא בחינת להוציא מכוח אל הפועל אצל מי שעוד לא עשה תשובה שלמה. אך באמת הוא לא מוציא מכוח אל הפועל, כי עדיין אין לו הוויה כלל.
וכמובא: breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
הַיְנוּ קדֶם הַתְּשׁוּבָה
עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה
כְּאִילוּ עַדֲיִין לא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם
כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא
וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם
הַיְנוּ אֲנָא זָמִין לְמֶהְוֵי
וכאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
וְזֶה הֶעָשָׁן מַזִּיק לְפַרְנָסָה
[שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵינוֹ נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת
זוֹכֶה לֶאֱמֶת בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתִי
בִּבְחִינוֹת: "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלקָיו"
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כְּדִלְקַמָּן]
...
וְכָל זְמַן שֶׁלּא בָּא בְּחִינַת זֶה הָרוּחַ אֶל בְּחִינַת הַיָּדַיִם
עֲדַיִן הוּא קדֶם הַהֲוָיָה
כִּי עִקַּר הַהֲוָיָה, הוּא בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם
שֶׁהֵם כְּלֵי הָעֲשִׂיָּה
שֶׁשָּׁם הוּא עִקַּר הִתְגַּלּוּת בְּחִינַת הָרוּחַ
"בְּיָדְך אַפְקִיד רוּחִי", וּבִבְחִינַת:"אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ"
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָרוּחַ בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם
עֲדַיִן שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ וּפעַל
בְּחִינַת שְׁנֵי הַיָּדַיִם יָמִין וּשְׂמאל
הֵם שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד עֲדַיִן
דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לא נִפְתְּחוּ וְנִתְפָּרְדוּ הַיָּדַיִם
שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל
כִּי עֲדַיִן הַכּחַ וְהַפּעַל נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל
וַאֲזַי אֵין נִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל כַּנַּ"ל
וְאָז עֲדַיִן בְּחִינַת קדֶם הַבְּרִיאָה
דְּהַיְנוּ קדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, שֶׁאָז הֵן נִקְשָׁרִים יַחַד כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, אָז הוּא גְּמַר הַבְּרִיאָה
וְאָז נִפְתָּחִין הַיָּדַיִם וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל
בִּבְחִינַת: "אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם"
כִּי אָז יֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶכֵּר בֵּין הַכּחַ וְהַפּעַל
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף כַּנַּ"ל
...
וּלְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
הוּא עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר
וְצָרִיך שֶׁיִּהְיוּ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָמִין אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר
וכיו"ב בעוד מקומות, שכל זמן שאדם לא חזר בתשובה שלמה, הוא בכלל עדיין לא עולה מדרגה לדרגה, אלא הוא מחוץ לקדושה לגמרי והוא צריך לרוץ וכולי.