ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת (בראשית מ"ז) : "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת (עיין ז"ח שה"ש ע"פ נאוו לחייך) כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת (שם ד) "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' (סנהדרין ס"ח:) ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כמובא ואז דעתו יונק מדעת השם יתברך, שהיא בחינת ה"א, ואז מוליד ולהשלים את דעתו, שיהא שלם בדעת אי אפשר אלא על ידי עסק שעוסק עם בני אדם לקרבם לעבודת השם יתברך על ידי זה נשלם דעתו כי הם מחדדין דעתו, בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלן' (מכות י) ובשביל זה תלמידים נקראים בנים (ספרי פרשת ואתחנן על פסוק ושננתם לבניך), כי על ידם בא ההולדה ובשביל זה אברהם ושרה טרחו את עצמן לגיר גרים כי על ידי זה השלימו דעתם, ונתקרבו לה"א הזאת הינו לדעת השם יתברך וזכו לבנים כי על ידי גרים נתגדל דעתם, בבחינת 'ומתלמידי יותר מכלם'. אבל מי שאין שלם בדעתו, והוא רחוק מדעת האדם כל שכן מדעת השם יתברך שהוא בחינת ה"א ואזי הוא קטן ואין מוליד וזה הטעם שהצדיקים מיגעים את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך אין זה כדי להרבות כבודם, חס ושלום אלא כדי להשלים דעתם בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלם'. ובשביל זה ביד הצדיקים לפקד עקרות כי הם שלמים בדעת וקרובים לדעת עליון ואין בין דעתם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כנ"ל וחמשה דברים, היא היא דעת השם יתברך שמשם ההולדה וזה (ברכות נ"ז:) 'שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, אשה נאה, ודירה, וכלים' אשה, הינו החמר מכנה בשם אשה שיהא לו חמר ממזג במזג השוה, שיהא ראוי לקבל שכל. ודירה נאה, הינו היראה, כמאמר (שבת ל"א:) : 'חבל על מאן דלית לה דרתא' כי צריך שיהא יראת חטאו קודמת לחכמתו (אבות פרק ג) וכלים, הינו תלמידים הגונים שיקבלו ממנו וכשיש לו כל אלו הכנות, יכול לבוא לשלמות הדעת. ואלו הן חמשה דברים שנבדל מדעו מן מדענו הראשון, שבמדעו האחד יודע ידיעות רבות, ואין רבוי במדעו. השני, יודע הדברים קדם המצאם, אפילו כשאין להם הויה כלל והשלישי, שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית. והרביעי, שאין שנוי בידיעתו ואין שנוי כשיודע הדבר בכח, ואחר כך שבפעל. והחמישי שידיעתו אין מוציא הדבר מאפשרותו [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה] [והא לך נסחא שניה שכתבתי בעצמי קצת מזה כפי מה ששמעתי וזהו :] כשאדם זוכה לשלמות הדעת הינו שזוכה לדעת שאי אפשר לאדם לידע יותר אזי יש הפרש בין דעת האדם בשלמות, לדעת השם יתברך בחמש בחינות והם מפרשים בספרים וצריך האדם להשתדל שיגיע לשלמות הדעת מה שאי אפשר לאדם לידע יותר ולא יהיה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך רק בחמשה דברים אלו שאלו חמשה דברים אי אפשר לשכל אנושי לדעת אם לא מי שהוא למעלה ממין אנושי אך לזכות לשלמות הדעת, הוא על ידי גרים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכלם' כי על ידי שכל אחד מקשה ושואל כי כל אחד יש לו מניעה לעבודת השם יתברך וצריך להשיב לכל אחד על שאלתו על ידי זה נשלם דעתו ועל ידי זה זוכה לבנים כי קטן אינו מוליד כי אין לו דעת השלם אך כשזוכה לדעת השלם, זוכה לבנים ועל כן באברהם שהוא היה מגיר אנשים, ושרה מגירת נשים (בראשית רבה פרשה ל"ט) על ידי זה זכה לשלמות הדעת שלא היה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך אלא אלו החמשה דברים ועל ידי זה זכה להה"א הנ"ל ועל כן 'אברם אינו מוליד אברהם מוליד' (שם פרשה מ"ד) כי על ידי שלמות הדעת, שהוא בחינת ה"א, זכה להוליד
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א, בִּבְחִינַת: "הֵא לָכֶם זֶרַע"

וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה לא הוֹלִידוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַהֵ"א הַזּאת

כִּי עִקַּר הוֹלָדָה עַל יְדֵי הַדַּעַת

בִּבְחִינַת "וַיֵּדַע אָדָם" וְכוּ', 'וְקָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד'

וְעִקַּר הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ

הַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

כִּי גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת

אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכחַ וְלא בְּפעַל

כִּי לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וְהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ

אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא

וְאָז דַּעְתּוֹ יוֹנֵק מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵ"א, וְאָז מוֹלִיד

וּלְהַשְׁלִים אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּדַעַת

אִי אֶפְשָׁר

אֶלָּא עַל יְדֵי עֵסֶק שֶׁעוֹסֵק עִם בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ כִּי הֵם מְחַדְּדִין דַּעְתּוֹ, בִּבְחִינוֹת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן'

וּבִשְׁבִיל זֶה תַּלְמִידִים נִקְרָאִים בָּנִים, כִּי עַל יָדָם בָּא הַהוֹלָדָה

וּבִשְׁבִיל זֶה אַבְרָהָם וְשָׂרָה טָרְחוּ אֶת עַצְמָן לְגַיֵּר גֵּרִים

כִּי עַל יְדֵי זֶה הִשְׁלִימוּ דַּעְתָּם, וְנִתְקָרְבוּ לַהֵ"א הַזּאת

הַיְנוּ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזָכוּ לְבָנִים

כִּי עַל יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּדֵּל דַּעְתָּם, בִּבְחִינַת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'.

אֲבָל מִי שֶׁאֵין שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ, וְהוּא רָחוֹק מִדַּעַת הָאָדָם

כָּל שֶׁכֵּן מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵ"א

וַאֲזַי הוּא קָטָן וְאֵין מוֹלִיד

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים מְיַגְּעִים אֶת עַצְמָן

וְרוֹדְפִים אַחַר בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך

אֵין זֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם, חַס וְשָׁלוֹם

אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁלִים דַּעְתָּם בִּבְחִינוֹת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'.

וּבִשְׁבִיל זֶה בְּיַד הַצַּדִּיקִים לִפְקד עֲקָרוֹת

כִּי הֵם שְׁלֵמִים בְּדַעַת

וּקְרוֹבִים לְדַעַת עֶלְיוֹן

וְאֵין בֵּין דַּעְתָּם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּנַּ"ל

וַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הִיא הִיא דַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה

וְזֶה 'שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אִשָּׁה נָאָה, וְדִירָה, וְכֵלִים'

אִשָּׁה, הַיְנוּ הַחֹמֶר מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אִשָּׁה

שֶׁיְּהֵא לוֹ חֹמֶר מְמֻזָּג בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְקַבֵּל שֵׂכֶל.

וְדִירָה נָאָה, הַיְנוּ הַיִּרְאָה, כַּמַּאֲמָר: 'חֲבָל עַל מָאן דְּלֵית לֵהּ דַּרְתָא'

כִּי צָרִיך שֶׁיְּהֵא יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ

וְכֵלִים, הַיְנוּ תַּלְמִידִים הֲגוּנִים שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל אֵלּוּ הֲכָנוֹת, יָכוֹל לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת.

וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ

הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ.

הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל

וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית.

וְהַרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ

וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכחַ, וְאַחַר כָּך שׁבפּעַל.

וְהַחֲמִישִׁי שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ

[עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

[וְהֵא לְך נֻסְחָא שְׁנִיָּה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּעַצְמִי קְצָת מִזֶּה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי

וְזֶהוּ:]

כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לָדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר

אֲזַי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעַת הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת, לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

בְּחָמֵשׁ בְּחִינוֹת

וְהֵם מְפרָשִׁים בַּסְּפָרִים

וְצָרִיך הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר

וְלא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

רַק בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵלּוּ

שֶׁאֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים

אִי אֶפְשָׁר לְשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לָדַעַת

אִם לא מִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמִּין אֱנוֹשִׁי

אַך לִזְכּוֹת לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, הוּא עַל יְדֵי גֵּרִים

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'

כִּי עַל יְדֵי שֶׁכָּל אֶחָד מַקְשֶׁה וְשׁוֹאֵל

כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְצָרִיך לְהָשִׁיב לְכָל אֶחָד עַל שְׁאֵלָתוֹ

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָנִים כִּי קָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד

כִּי אֵין לוֹ דַּעַת הַשָּׁלֵם

אַך כְּשֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת הַשָּׁלֵם, זוֹכֶה לְבָנִים

וְעַל כֵּן בְּאַבְרָהָם

שֶׁהוּא הָיָה מְגַיֵּר אֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת נָשִׁים

עַל יְדֵי זֶה זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

שֶׁלּא הָיָה הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֶלָּא אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים

וְעַל יְדֵי זֶה זָכָה לְהַהֵ"א הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן 'אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד אַבְרָהָם מוֹלִיד'

כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵ"א, זָכָה לְהוֹלִיד
שיחות הר"ן - אות רכב - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...שמעתי בשמו שדבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה כמה פעמים שעקר הבריאה היה בזכות האמונה כמו שכתוב: "וכל מעשה
ספר המידות - תשובה
...ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה הזאת אפילו בדרך ליצנות, כי דבורו מכריח...
סיפורי מעשיות - מעשה מחוזה בכוכבים
...מעשה מחוזה בכוכבים הנקרא "וירוש ביט" שבא פעם לעיר אחת והלכו אליו כל תושבי העיר כל אחד לשאלו עצה על מצוקתו ומכאוביו. באותה עיר דר עני מרוד וירא שמים, שישב כל ימיו רק על התורה והעבודה, ואחר שהתפרסם שמו של זה החוזה בכוכבים וישועותיו ועצותיו, הפצירה בו זוגתו שילך גם הוא לזה החוזה, ואולי ייעץ לו איזה עצה טובה שיוכלו להגאל מעניותם הקשה והמרה, ומחמת שהיה ירא שמים ובעל אמונה לא שמע לקולה כלל וכלל, אולם אחר שהציקה לו עד מאד לא עמד כנגדה "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", בלשון זה אמר רבנו ז"ל בספורו מעשה זה: "יא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלא - וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים
...- תורה רלא - וצבא השמים לך משתחוים בשעה שאומרים: "וצבא השמים לך משתחוים" ראוי להתפלל על כל דבר כי כל הרפואות על ידי כחות הגלגלים שהם צבא השמים וכל אחד נותן כח באיזה סם ועשב השיך לו ומהם מקבלים הסמים ועשבים כח לרפאות וכשצריכים רפואה מתחברים כמה כחות מהגלגלים שזה נותן כח בעשב זה וזה בעשב אחר וכיוצא ומתחברים כלם ועושין מהם הרכבה לרפואה על כן טוב לבקש מהשם יתברך בעת שאומרים: "וצבא השמים" וכו' שאז באים כלם להשתחוות ולתן שבח והודיה אליו יתברך שיצוה השם יתברך להם שימשיכו אלו הכחות הצריכים לרפואתו בתוך...
שיחות הר"ן - אות קיג
שיחות הר"ן - אות קיג העולם אומרים מי שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשותו נער הוא לוקח אשתו ממנו כי אשה כשרה היא בחינת: "אשת חיל עטרת בעלה" וכשמתה חס ושלום הוא בחינת: "נ'פלה ע'טרת ר'אשנו" ראשי תבות נער
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פ - ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
...לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום [לשון החברים] ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה . 'שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים בפסוק: "עושה שלום במרומיו" כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים. כי מים מכבה אש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם ומחברם יחד והוא בחינת יוסף כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות לכך נאמר ביוסף . "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות "את אחי אנכי מבקש", הוא בחינת חסדים כי 'ימין...
חיי מוהר"ן - רפט - גדולת נוראות השגתו
...- רפט - גדולת נוראות השגתו אות רפט שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני קנקן חדש מלא ישן. גם נמצא בכתב ידו הקדושה אני זקן שבקדשה וכו' שמגלה דברים שכסה עתיק יומין וכו' אות רצ שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני יכול עכשו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום. רק שאין לי החוץ וחצי דבר איני רוצה לומר. פרוש כי בן עזאי אמר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום חוץ מן הקרח הזה ואמר הוא זכרונו לברכה שיש לו כח לומר זאת שהם דומין לפניו כנ"ל רק שאין לו החוץ לומר עליו חוץ מזה והבן. גם נראה מכונתו שיש לו בזה ענין. רק שאין יכול לגמר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם
...חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו נא רפא בגימטריא מרים יוכבד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ט - אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ
...הרוח ללכת ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו איתא בתקוני זוהר . כלהו ערקין דלבא מתנהגין בתר רוחא הדא הוא דכתיב: "אל אשר יהיה הרוח ללכת" וכו' דהינו הרוח היוצא מכנפי הראה כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' כי על ידי הרוח מכבין הנר ומדליקין הנר כנראה בחוש שלפעמים נכבה הנר על ידי הרוח המנשב ולפעמים מדליקין הנר שנכבה על ידי הרוח שמנשבין בו כי כבוי הנר הוא על ידי שנופל על הנר עפרוריות ונפרדין חלקי האש, שיש בו מיסוד האש ואינם יכולים לבער ועל כן כשמנפחין בו אזי הרוח מנפח מן הנר הע...
מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל?
...השכל? שאלה: יוצא לי לשמוע יותר מפעם אחת בכמה צורות שונות שחסידי ברסלב הם נגד שימוש בשכל, ולזרוק את השכל, ולהיות רק בפשיטות, ולא להתעסק בחוכמות וכיו"ב. השאלה שלי היא מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל. האם הם כולם נבערים מדעת ומשום כך הם מפחדים להשתמש בשכלם? אינסטנקטיבית כאשר מישהו מבקש ממני להאמין לו ולא להשתמש בשכל שלי, אני ישר קולט שהוא נוכל רמאי ושקרן במקרה הרע, או טיפש במקרה הטוב. לא ברור לי מדוע חסידי ברסלב בורחים משימוש בשכל. האם האמונה שלהם כ"כ חלשה שהם מפחדים לגלות שהיא שקרית? האם יש כאן שקר שאנשים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 16_02_2026 השעה 09:36:55 - wesi2