ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת (בראשית מ"ז) : "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת (עיין ז"ח שה"ש ע"פ נאוו לחייך) כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת (שם ד) "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' (סנהדרין ס"ח:) ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כמובא ואז דעתו יונק מדעת השם יתברך, שהיא בחינת ה"א, ואז מוליד ולהשלים את דעתו, שיהא שלם בדעת אי אפשר אלא על ידי עסק שעוסק עם בני אדם לקרבם לעבודת השם יתברך על ידי זה נשלם דעתו כי הם מחדדין דעתו, בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלן' (מכות י) ובשביל זה תלמידים נקראים בנים (ספרי פרשת ואתחנן על פסוק ושננתם לבניך), כי על ידם בא ההולדה ובשביל זה אברהם ושרה טרחו את עצמן לגיר גרים כי על ידי זה השלימו דעתם, ונתקרבו לה"א הזאת הינו לדעת השם יתברך וזכו לבנים כי על ידי גרים נתגדל דעתם, בבחינת 'ומתלמידי יותר מכלם'. אבל מי שאין שלם בדעתו, והוא רחוק מדעת האדם כל שכן מדעת השם יתברך שהוא בחינת ה"א ואזי הוא קטן ואין מוליד וזה הטעם שהצדיקים מיגעים את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך אין זה כדי להרבות כבודם, חס ושלום אלא כדי להשלים דעתם בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלם'. ובשביל זה ביד הצדיקים לפקד עקרות כי הם שלמים בדעת וקרובים לדעת עליון ואין בין דעתם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כנ"ל וחמשה דברים, היא היא דעת השם יתברך שמשם ההולדה וזה (ברכות נ"ז:) 'שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, אשה נאה, ודירה, וכלים' אשה, הינו החמר מכנה בשם אשה שיהא לו חמר ממזג במזג השוה, שיהא ראוי לקבל שכל. ודירה נאה, הינו היראה, כמאמר (שבת ל"א:) : 'חבל על מאן דלית לה דרתא' כי צריך שיהא יראת חטאו קודמת לחכמתו (אבות פרק ג) וכלים, הינו תלמידים הגונים שיקבלו ממנו וכשיש לו כל אלו הכנות, יכול לבוא לשלמות הדעת. ואלו הן חמשה דברים שנבדל מדעו מן מדענו הראשון, שבמדעו האחד יודע ידיעות רבות, ואין רבוי במדעו. השני, יודע הדברים קדם המצאם, אפילו כשאין להם הויה כלל והשלישי, שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית. והרביעי, שאין שנוי בידיעתו ואין שנוי כשיודע הדבר בכח, ואחר כך שבפעל. והחמישי שידיעתו אין מוציא הדבר מאפשרותו [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה] [והא לך נסחא שניה שכתבתי בעצמי קצת מזה כפי מה ששמעתי וזהו :] כשאדם זוכה לשלמות הדעת הינו שזוכה לדעת שאי אפשר לאדם לידע יותר אזי יש הפרש בין דעת האדם בשלמות, לדעת השם יתברך בחמש בחינות והם מפרשים בספרים וצריך האדם להשתדל שיגיע לשלמות הדעת מה שאי אפשר לאדם לידע יותר ולא יהיה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך רק בחמשה דברים אלו שאלו חמשה דברים אי אפשר לשכל אנושי לדעת אם לא מי שהוא למעלה ממין אנושי אך לזכות לשלמות הדעת, הוא על ידי גרים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכלם' כי על ידי שכל אחד מקשה ושואל כי כל אחד יש לו מניעה לעבודת השם יתברך וצריך להשיב לכל אחד על שאלתו על ידי זה נשלם דעתו ועל ידי זה זוכה לבנים כי קטן אינו מוליד כי אין לו דעת השלם אך כשזוכה לדעת השלם, זוכה לבנים ועל כן באברהם שהוא היה מגיר אנשים, ושרה מגירת נשים (בראשית רבה פרשה ל"ט) על ידי זה זכה לשלמות הדעת שלא היה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך אלא אלו החמשה דברים ועל ידי זה זכה להה"א הנ"ל ועל כן 'אברם אינו מוליד אברהם מוליד' (שם פרשה מ"ד) כי על ידי שלמות הדעת, שהוא בחינת ה"א, זכה להוליד
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א, בִּבְחִינַת: "הֵא לָכֶם זֶרַע"

וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה לא הוֹלִידוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַהֵ"א הַזּאת

כִּי עִקַּר הוֹלָדָה עַל יְדֵי הַדַּעַת

בִּבְחִינַת "וַיֵּדַע אָדָם" וְכוּ', 'וְקָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד'

וְעִקַּר הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ

הַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

כִּי גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת

אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכחַ וְלא בְּפעַל

כִּי לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וְהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ

אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא

וְאָז דַּעְתּוֹ יוֹנֵק מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵ"א, וְאָז מוֹלִיד

וּלְהַשְׁלִים אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּדַעַת

אִי אֶפְשָׁר

אֶלָּא עַל יְדֵי עֵסֶק שֶׁעוֹסֵק עִם בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ כִּי הֵם מְחַדְּדִין דַּעְתּוֹ, בִּבְחִינוֹת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן'

וּבִשְׁבִיל זֶה תַּלְמִידִים נִקְרָאִים בָּנִים, כִּי עַל יָדָם בָּא הַהוֹלָדָה

וּבִשְׁבִיל זֶה אַבְרָהָם וְשָׂרָה טָרְחוּ אֶת עַצְמָן לְגַיֵּר גֵּרִים

כִּי עַל יְדֵי זֶה הִשְׁלִימוּ דַּעְתָּם, וְנִתְקָרְבוּ לַהֵ"א הַזּאת

הַיְנוּ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזָכוּ לְבָנִים

כִּי עַל יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּדֵּל דַּעְתָּם, בִּבְחִינַת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'.

אֲבָל מִי שֶׁאֵין שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ, וְהוּא רָחוֹק מִדַּעַת הָאָדָם

כָּל שֶׁכֵּן מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵ"א

וַאֲזַי הוּא קָטָן וְאֵין מוֹלִיד

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים מְיַגְּעִים אֶת עַצְמָן

וְרוֹדְפִים אַחַר בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך

אֵין זֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם, חַס וְשָׁלוֹם

אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁלִים דַּעְתָּם בִּבְחִינוֹת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'.

וּבִשְׁבִיל זֶה בְּיַד הַצַּדִּיקִים לִפְקד עֲקָרוֹת

כִּי הֵם שְׁלֵמִים בְּדַעַת

וּקְרוֹבִים לְדַעַת עֶלְיוֹן

וְאֵין בֵּין דַּעְתָּם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּנַּ"ל

וַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הִיא הִיא דַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה

וְזֶה 'שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אִשָּׁה נָאָה, וְדִירָה, וְכֵלִים'

אִשָּׁה, הַיְנוּ הַחֹמֶר מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אִשָּׁה

שֶׁיְּהֵא לוֹ חֹמֶר מְמֻזָּג בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְקַבֵּל שֵׂכֶל.

וְדִירָה נָאָה, הַיְנוּ הַיִּרְאָה, כַּמַּאֲמָר: 'חֲבָל עַל מָאן דְּלֵית לֵהּ דַּרְתָא'

כִּי צָרִיך שֶׁיְּהֵא יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ

וְכֵלִים, הַיְנוּ תַּלְמִידִים הֲגוּנִים שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל אֵלּוּ הֲכָנוֹת, יָכוֹל לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת.

וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ

הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ.

הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל

וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית.

וְהַרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ

וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכחַ, וְאַחַר כָּך שׁבפּעַל.

וְהַחֲמִישִׁי שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ

[עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

[וְהֵא לְך נֻסְחָא שְׁנִיָּה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּעַצְמִי קְצָת מִזֶּה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי

וְזֶהוּ:]

כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לָדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר

אֲזַי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעַת הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת, לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

בְּחָמֵשׁ בְּחִינוֹת

וְהֵם מְפרָשִׁים בַּסְּפָרִים

וְצָרִיך הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר

וְלא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

רַק בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵלּוּ

שֶׁאֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים

אִי אֶפְשָׁר לְשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לָדַעַת

אִם לא מִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמִּין אֱנוֹשִׁי

אַך לִזְכּוֹת לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, הוּא עַל יְדֵי גֵּרִים

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'

כִּי עַל יְדֵי שֶׁכָּל אֶחָד מַקְשֶׁה וְשׁוֹאֵל

כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְצָרִיך לְהָשִׁיב לְכָל אֶחָד עַל שְׁאֵלָתוֹ

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָנִים כִּי קָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד

כִּי אֵין לוֹ דַּעַת הַשָּׁלֵם

אַך כְּשֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת הַשָּׁלֵם, זוֹכֶה לְבָנִים

וְעַל כֵּן בְּאַבְרָהָם

שֶׁהוּא הָיָה מְגַיֵּר אֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת נָשִׁים

עַל יְדֵי זֶה זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

שֶׁלּא הָיָה הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֶלָּא אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים

וְעַל יְדֵי זֶה זָכָה לְהַהֵ"א הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן 'אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד אַבְרָהָם מוֹלִיד'

כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵ"א, זָכָה לְהוֹלִיד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רז - כָּל הַדִּבּוּרִים הֵם בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
...גבורות כל הדבורים הם בחינת גבורות כמו שכתוב "וגבורתך ידברו" וכמו שכתוב בכתבים שהה' גבורות שבדעת בוקעין ויוצאין בהפה ונעשה מהם ה' מוצאות הפה נמצא שכל הדבורים הם בחינת גבורות וצריך להמתיקם וההמתקה הוא על ידי למוד התורה ודבורים טובים שמדברים על ידי זה ממתיקים הדבורים שהם בחינת הגבורות ודע שלפעמים יוצאין גבורות קשות רחמנא לצלן והם באים בזה העולם לגדולי הדור מחמת שיש להם דעת גדול על כן כשיוצאין, חס ושלום, גבורות קשות, באים בדעת הגדולים ושם בוקעין ויוצאין מהפה, ונעשה מהם דבורים כנ"ל ואזי הדבורים הם בח
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לִפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹשֶׂה מוֹפְתִים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לפעמים השם יתברך עושה מופתים לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים בבחינת: "מפתיו ומשפטי פיהו" שעל ידי 'משפטי פיהו', שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באסור והתר וכיוצא, מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענין, מקבלין דעתו, ונעשין מופתים על ידו וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו
שיחות הר"ן - אות ג
...הר"ן - אות ג הפליג מאד בגדלת הבורא יתברך שמו ואי אפשר לבאר זאת בכתב ואמר: כי לגדלת הבורא יתברך אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל הינו שעדין אין יודעים שום ידיעה כלל כלל לא וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע הינו גם כן אצל כל ידיעה וידיעה הינו שאפילו כשמגיעין להתכלית של הידיעה דהינו לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית כי זה התכלית הוא רק באותה הידיעה אבל בהידיעה הגבוה ממנה עדין לא התחיל בה כלל וכן למעלה מעלה נמצא שלעולם אין יודעין כלל כלל לא ואף על פי...
בחירה חופשית - מתי נבין את הסוד הזה?
...- מתי נבין את הסוד הזה? שאלה: קראתי בשם רבי נחמן מברסלב, שאחרי 120 שהאדם נפטר, אח"כ הוא זוכה להבין את השכל של הידיעה והבחירה. השאלה שלי היא האם אחרי שבן אדם עוזב את הגוף, האם הוא באמת זוכה לקבל תשובה לשאלה הזאת? או שאולי רק הקב"ה עצמו יודע את התשובה וגם אחרי הפטירה גם אז האדם עדיין לא יודע את התשובה? אשמח גם לקבל מקור לכך בדברי רבני נחמן מברסלב. האם הוא אמר את זה בפירוש? או שאולי זאת המצאה... בקיצור, מהי האמת בעניין הזה? תשובה: אין שום קשר מכל סוג שהוא, בין הפטירה של האדם מהגוף, לבין הבנת השכל של...
חיי מוהר"ן - שיח - מעלת המתקרבים אליו
...- שיח - מעלת המתקרבים אליו אות שיח אמר, לכנס אצלי ולהתקרב אלי הוא דבר קשה מאד ואפילו בני עצמם. וכי יש יותר מקרב מבנים אפילו הם כל אימת שרוצים לכנס אצלי יש על זה כמה בלבולים ומחשבות הטורדות וכיוצא. והעקר בשעת ההתחלה. וכל זמן שנקרא התחלה אז הוא קשה מאד להתקרב וגם אחר כך נעשה מה שנעשה אך בהתחלה כל זמן שנקרא התחלה הוא דבר נמנע וקשה וכבד מאד לכנס ולהתקרב אות שיט אמר לאחד, אני אעשה מכם כתות כתות אות שכ אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו...
שיחות הר"ן - אות נב
...נב מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ואפילו מספורי הגויים צועק גם כן כבוד השם יתברך כמו שכתוב: "ספרו בגוים כבודו" שאפילו בספורי הגויים צועק כבוד השם יתברך כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז להאדם שיקרב אליו יתברך והוא יתברך יקרב אותו ברחמים באהבה ובחבה גדולה וזה שהאדם נתלהב לפעמים בתוך תפילתו ומתחיל להתפלל בהתלהבות וחשק גדול ותפילתו שגורה ומרצה בפיו זהו אור השם יתברך בעצמו כביכול שנתלבש בו וקורא אותו לעבודתו יתברך כי זה ההתלהבות שהאדם מתלהב בתפילתו זה בחינת השם יתברך בעצמו כביכול...
ספר המידות - רפואה
...המידות - רפואה חלק שני א. דע, שיש לכל עשב ועשב כח מיחד לרפאות איזהו חולאת מיחדת, וכל זה אינו למי שלא שמר אמונתו ובריתו, ולא שמר את עצמו מלעבר על "אל תהי בז לכל אדם". אבל מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקים "אל תהי בז לכל אדם", אין רפואתו תולה בחלקי עשבים המיחדים לחולאתו, אלא נתרפא בכל מאכל וכל משקה בבחינת "וברך את לחמך" וכו', ואין צריך להמתין עד שיתרמו לו עשבים המיחדים לרפאותו. ב. על ידי עיון עמק בסודות התורה יכול לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק. ג. לצרעת מזיק דברים מלוחים ורפואתו מים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נח - בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, כֻּלָּם חָזְרוּ בִּזְכוּת משֶׁה
...- באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בזוהר בראשית: תלת נפקין מחד חד בתלת קימא חד על בין תרין תרין ינקין לחד חד יניק לכמה סטרין א. הינו כי באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו ותרצו, כי בהסתלקותם של אהרון ומרים נסתלקו ענן ובאר, וחזרו בזכות משה וכשנסתלק משה בירח אדר, אזי נסתלקו באר וענן ומן והוי כאלו מתו כל השלש בירח אחד' וזהו: 'תלת נפקי מחד' הינו: 'באר וענן ומן', היו בשביל חד, בשביל משה. ב. ומשה...
שיחות הר"ן - אות ח
שיחות הר"ן - אות ח כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא אין לעין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול כמבאר במקומות אחרים ועל כן צריכין לעבר במהירות מקומות כאלו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כז - מִי שֶׁהוּא פַּרְנַס חֹדֶשׁ אוֹ מַנְהִיג
...מוהר"ן ח"ב - תורה כז - מי שהוא פרנס חדש או מנהיג מי שהוא פרנס חדש או מנהיג והוא מנהיג בכשרות ובישר ורואה ומסתכל להטיל המשאוי על כל אחד כראוי לו כפי מה שמעריך את כל אחד בישר להכביד על זה ולהקל על זה כראוי על ידי זה מבטל הארבע מדות רעות דהינו 'עבודה זרה' 'וגלוי עריות' 'ושפיכות דמים' 'ולשון הרע' והסוד כי הנדר שנודרין צריכין לשלם מיד והמאחר נדרו גורם אלו הארבע מדות הנ"ל כדאיתא במדרש, שלמד מיעקב שבשביל שאחר נדרו בא לידי ארבע הנ"ל 'עבודה זרה' שנאמר: "הסירו את אלקי הנכר" 'גלוי עריות' "ותצא דינה" וכו' 'שפיכות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4063 שניות - עכשיו 17_11_2025 השעה 17:08:03 - wesi2