ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת (בראשית מ"ז) : "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת (עיין ז"ח שה"ש ע"פ נאוו לחייך) כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת (שם ד) "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' (סנהדרין ס"ח:) ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כמובא ואז דעתו יונק מדעת השם יתברך, שהיא בחינת ה"א, ואז מוליד ולהשלים את דעתו, שיהא שלם בדעת אי אפשר אלא על ידי עסק שעוסק עם בני אדם לקרבם לעבודת השם יתברך על ידי זה נשלם דעתו כי הם מחדדין דעתו, בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלן' (מכות י) ובשביל זה תלמידים נקראים בנים (ספרי פרשת ואתחנן על פסוק ושננתם לבניך), כי על ידם בא ההולדה ובשביל זה אברהם ושרה טרחו את עצמן לגיר גרים כי על ידי זה השלימו דעתם, ונתקרבו לה"א הזאת הינו לדעת השם יתברך וזכו לבנים כי על ידי גרים נתגדל דעתם, בבחינת 'ומתלמידי יותר מכלם'. אבל מי שאין שלם בדעתו, והוא רחוק מדעת האדם כל שכן מדעת השם יתברך שהוא בחינת ה"א ואזי הוא קטן ואין מוליד וזה הטעם שהצדיקים מיגעים את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך אין זה כדי להרבות כבודם, חס ושלום אלא כדי להשלים דעתם בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלם'. ובשביל זה ביד הצדיקים לפקד עקרות כי הם שלמים בדעת וקרובים לדעת עליון ואין בין דעתם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כנ"ל וחמשה דברים, היא היא דעת השם יתברך שמשם ההולדה וזה (ברכות נ"ז:) 'שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, אשה נאה, ודירה, וכלים' אשה, הינו החמר מכנה בשם אשה שיהא לו חמר ממזג במזג השוה, שיהא ראוי לקבל שכל. ודירה נאה, הינו היראה, כמאמר (שבת ל"א:) : 'חבל על מאן דלית לה דרתא' כי צריך שיהא יראת חטאו קודמת לחכמתו (אבות פרק ג) וכלים, הינו תלמידים הגונים שיקבלו ממנו וכשיש לו כל אלו הכנות, יכול לבוא לשלמות הדעת. ואלו הן חמשה דברים שנבדל מדעו מן מדענו הראשון, שבמדעו האחד יודע ידיעות רבות, ואין רבוי במדעו. השני, יודע הדברים קדם המצאם, אפילו כשאין להם הויה כלל והשלישי, שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית. והרביעי, שאין שנוי בידיעתו ואין שנוי כשיודע הדבר בכח, ואחר כך שבפעל. והחמישי שידיעתו אין מוציא הדבר מאפשרותו [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה] [והא לך נסחא שניה שכתבתי בעצמי קצת מזה כפי מה ששמעתי וזהו :] כשאדם זוכה לשלמות הדעת הינו שזוכה לדעת שאי אפשר לאדם לידע יותר אזי יש הפרש בין דעת האדם בשלמות, לדעת השם יתברך בחמש בחינות והם מפרשים בספרים וצריך האדם להשתדל שיגיע לשלמות הדעת מה שאי אפשר לאדם לידע יותר ולא יהיה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך רק בחמשה דברים אלו שאלו חמשה דברים אי אפשר לשכל אנושי לדעת אם לא מי שהוא למעלה ממין אנושי אך לזכות לשלמות הדעת, הוא על ידי גרים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכלם' כי על ידי שכל אחד מקשה ושואל כי כל אחד יש לו מניעה לעבודת השם יתברך וצריך להשיב לכל אחד על שאלתו על ידי זה נשלם דעתו ועל ידי זה זוכה לבנים כי קטן אינו מוליד כי אין לו דעת השלם אך כשזוכה לדעת השלם, זוכה לבנים ועל כן באברהם שהוא היה מגיר אנשים, ושרה מגירת נשים (בראשית רבה פרשה ל"ט) על ידי זה זכה לשלמות הדעת שלא היה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך אלא אלו החמשה דברים ועל ידי זה זכה להה"א הנ"ל ועל כן 'אברם אינו מוליד אברהם מוליד' (שם פרשה מ"ד) כי על ידי שלמות הדעת, שהוא בחינת ה"א, זכה להוליד
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א, בִּבְחִינַת: "הֵא לָכֶם זֶרַע"

וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה לא הוֹלִידוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַהֵ"א הַזּאת

כִּי עִקַּר הוֹלָדָה עַל יְדֵי הַדַּעַת

בִּבְחִינַת "וַיֵּדַע אָדָם" וְכוּ', 'וְקָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד'

וְעִקַּר הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ

הַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

כִּי גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת

אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכחַ וְלא בְּפעַל

כִּי לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וְהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ

אֲזַי הוּא קָרוֹב לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

וְאֵין חִלּוּק בֵּין דַּעַת הָאָדָם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּמּוּבָא

וְאָז דַּעְתּוֹ יוֹנֵק מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֵ"א, וְאָז מוֹלִיד

וּלְהַשְׁלִים אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּדַעַת

אִי אֶפְשָׁר

אֶלָּא עַל יְדֵי עֵסֶק שֶׁעוֹסֵק עִם בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ כִּי הֵם מְחַדְּדִין דַּעְתּוֹ, בִּבְחִינוֹת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן'

וּבִשְׁבִיל זֶה תַּלְמִידִים נִקְרָאִים בָּנִים, כִּי עַל יָדָם בָּא הַהוֹלָדָה

וּבִשְׁבִיל זֶה אַבְרָהָם וְשָׂרָה טָרְחוּ אֶת עַצְמָן לְגַיֵּר גֵּרִים

כִּי עַל יְדֵי זֶה הִשְׁלִימוּ דַּעְתָּם, וְנִתְקָרְבוּ לַהֵ"א הַזּאת

הַיְנוּ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזָכוּ לְבָנִים

כִּי עַל יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּדֵּל דַּעְתָּם, בִּבְחִינַת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'.

אֲבָל מִי שֶׁאֵין שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ, וְהוּא רָחוֹק מִדַּעַת הָאָדָם

כָּל שֶׁכֵּן מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵ"א

וַאֲזַי הוּא קָטָן וְאֵין מוֹלִיד

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים מְיַגְּעִים אֶת עַצְמָן

וְרוֹדְפִים אַחַר בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך

אֵין זֶה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם, חַס וְשָׁלוֹם

אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁלִים דַּעְתָּם בִּבְחִינוֹת 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'.

וּבִשְׁבִיל זֶה בְּיַד הַצַּדִּיקִים לִפְקד עֲקָרוֹת

כִּי הֵם שְׁלֵמִים בְּדַעַת

וּקְרוֹבִים לְדַעַת עֶלְיוֹן

וְאֵין בֵּין דַּעְתָּם לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶלָּא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים כַּנַּ"ל

וַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הִיא הִיא דַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁמִּשָּׁם הַהוֹלָדָה

וְזֶה 'שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אִשָּׁה נָאָה, וְדִירָה, וְכֵלִים'

אִשָּׁה, הַיְנוּ הַחֹמֶר מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אִשָּׁה

שֶׁיְּהֵא לוֹ חֹמֶר מְמֻזָּג בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְקַבֵּל שֵׂכֶל.

וְדִירָה נָאָה, הַיְנוּ הַיִּרְאָה, כַּמַּאֲמָר: 'חֲבָל עַל מָאן דְּלֵית לֵהּ דַּרְתָא'

כִּי צָרִיך שֶׁיְּהֵא יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ

וְכֵלִים, הַיְנוּ תַּלְמִידִים הֲגוּנִים שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל אֵלּוּ הֲכָנוֹת, יָכוֹל לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת.

וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ

הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ.

הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל

וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית.

וְהַרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ

וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכחַ, וְאַחַר כָּך שׁבפּעַל.

וְהַחֲמִישִׁי שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ

[עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

[וְהֵא לְך נֻסְחָא שְׁנִיָּה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּעַצְמִי קְצָת מִזֶּה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי

וְזֶהוּ:]

כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לָדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר

אֲזַי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעַת הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת, לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

בְּחָמֵשׁ בְּחִינוֹת

וְהֵם מְפרָשִׁים בַּסְּפָרִים

וְצָרִיך הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר

וְלא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

רַק בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵלּוּ

שֶׁאֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים

אִי אֶפְשָׁר לְשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לָדַעַת

אִם לא מִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמִּין אֱנוֹשִׁי

אַך לִזְכּוֹת לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, הוּא עַל יְדֵי גֵּרִים

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם'

כִּי עַל יְדֵי שֶׁכָּל אֶחָד מַקְשֶׁה וְשׁוֹאֵל

כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְצָרִיך לְהָשִׁיב לְכָל אֶחָד עַל שְׁאֵלָתוֹ

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָנִים כִּי קָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד

כִּי אֵין לוֹ דַּעַת הַשָּׁלֵם

אַך כְּשֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת הַשָּׁלֵם, זוֹכֶה לְבָנִים

וְעַל כֵּן בְּאַבְרָהָם

שֶׁהוּא הָיָה מְגַיֵּר אֲנָשִׁים, וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת נָשִׁים

עַל יְדֵי זֶה זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת

שֶׁלּא הָיָה הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֶלָּא אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים

וְעַל יְדֵי זֶה זָכָה לְהַהֵ"א הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן 'אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד אַבְרָהָם מוֹלִיד'

כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵ"א, זָכָה לְהוֹלִיד
ספר המידות - שבועה
...חס ושלום. ב. על ידי שבועות שקר נופלים מאמונה. ג. למוד מסכת שבועות מסגל לירידת הגשם. ד. על ידי שבועת שקר באין הרהורי ניאוף. ה. מי שהוא רגיל בשבועות, מחשבות רעות באים לו תמיד. ו. על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה. ז. מי שעובר על השבועה, בידוע שאינו מכבד יראי השם. ח. על כל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כלו, וממנו נפרעין לאלתר. ט. דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועות שקר מכלין אותן. י. מלאך גבריאל הוא ממנה על השרפה לשרף...
היכלות. מה הם ההיכלות?
...מקומות על היכלות שונים שבהם הוא מטייל. מה הם ההיכלות האלו? תשובה: ההיכלות האלו הם מה שנקרא אצלנו "תובנות" "שכלים". ההיכלות שרבי נחמן מדבר עליהם, הם תובנות והבנות עמוקות שיש לצדיק על השי"ת / העולם וכיו"ב. מה שנקרא גם "השגות" רוחניות. היכלי התמורות לדוגמא, היינו השכל שבו צריך לעבור האדם לפני שהוא מגיע לשכל האמיתי של השי"ת (ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת מהיכלי התמורות?). וראה כיו"ב כאן: breslev.eip.co...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...- תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...אות צח מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא...
שיחות הר"ן - אות קכח
שיחות הר"ן - אות קכח ספר בשבחו שידע כל דברי ה"עץ חיים ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה מספר הזוהר והעקר מהתקונים והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זוהר והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'
שיחות הר"ן - אות קיא
...הר"ן - אות קיא "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" פרוש: מי שאינו מקשר ומקרב לצדיק אמתי אזי כל עבודתו הוא רק כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחברו כקוף בפני אדם וזהו: "אולת אדם תסלף דרכו" הינו שהאדם על ידי אולתו כל עבודתו היא רק בבחינת תסלף דרכו כמו מי שמסלף ומעקם עצמו אחר חברו כנ"ל והטעם כי "ועל ה' יזעף לבו" הינו להצדיק שהוא בחינת "על ה'" כי "מי מושל בי צדיק" "יזעף לבו" הינו שחולק על הצדיק ואינו מקרב אליו על ידי זה "תסלף דרכו" שהוא רק כמי שמעקם עצמו כנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריט - בִּצַּע אֶמְרָתוֹ
...המקדש יכול לסבל כבודו וגאותו יתברך כמו שכתוב: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" וכו' רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בבית המקדש כדי לגלות מלכותו וזה בחינת: "ה' מלך גאות לבש" שכביכול בשביל לגלות מלכותו הלביש וצמצם את גאות שלו כדי שנוכל לסבל קבלת על מלכותו עלינו אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד וממילא נחרב הבית המקדש כי לא היה יכול לסבלו כנ"ל וזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמג - יֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל מְאד, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל קְדֻשָּׁתוֹ
...ח"א - תורה רמג - יש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה זה מחמת גדל קדשתו מאד וזה בחינות 'כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים' נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר הרבה מכל הספרים והנה מצינו ששלמה המלך עליו השלום, חבר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים ובאמת משלי וקהלת הם כלם מלאים מוסר ויראת שמים מאד ומצינו בהם תבות קדשה וטהרה כמה פעמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנז - אִם יִתְדַּבֵּק עַצְמוֹ לְדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַיּוֹצְאִים מִפִּי הַצַּדִּיק
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנז - אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק תמה אני איך אפשר אחר כך לסבל ולחפץ חיי העולם הזה וזהו: 'כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם' והבן היטב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכּל, לְכָל טוּב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - על ידי תפלה יכולין לבוא לכל, לכל טוב אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך וצוה לו ללמד וכו' ושאל אותו: הלא איני יכול ללמד השיב לו: על ידי תפילה יכולין לבוא לכל, לכל טוב לתורה ועבודה ולכל הקדשות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות פעם אחד אמר אם היו מניחין מת לעולם הזה להתפלל בודאי היה מתפלל יפה יפה בכל כחו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3125 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:31:48 - wesi2