ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב) : "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו). 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר (אחרי ס"ח) "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" 'שמעלת התענית לאכנעא לבא לאדבקא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא' שעל ידי התענית נכנע ונחלש הלב ונתבטל כל הרצונות האחרים שלו מפני רצון הקדוש ברוך הוא לאדבקא רעותא דלבא וכו' ועל כן על ידי זה נתבטל המחלקת שהוא בחינת רצונות אחרים שלא כרצונו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב'). 'בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך' ועל ידי התענית כבר נתבטל רצונו מפני רצון השם יתברך כנ"ל על כן נתבטל רצון אחרים מפני רצונו ונתבטל המחלקת ונעשה שלום כנ"ל 'מרבה צדקה מרבה שלום' (ראש השנה י"ח:) : "צום הרביעי וצום החמישי וכו' יהיו לששון ולשמחה" 'קרי לה צום וקרי לה ששון וכו' אלא כשאין שלום צום' הינו כשאין שלום ויש מחלקת, אזי צום, כי צריך לזה תענית כנ"ל ועל ידי התענית נעשה שלום ואזי כשיש שלום ששון ושמחה כי על ידי התענית נבנה קומת וחיות השמחה כי מעלת התענית שמעורר ומחיה מתים הינו הימים שעברו בחשך, ואין להם שום חיות כי כל יום ויום נמשך עליו שפע מלמעלה וכשעושה בזה היום מצוות ומעשים טובים אזי מחיה היום וממשיך לו חיות ושפע רב מלמעלה אך אם, חס ושלום, אם אינו עושה בו מצוות אזי אינו יורד עליו שפע מלמעלה כי אם בצמצום גדול מאד רק כדי חיונו בצמצום וכשהוא נוטל זה היום ועושה בו, חס ושלום, רע אזי מוריד ומיניק ומוצץ השפע המעט שיש בזה היום עד שמוצץ גם עצם החיות שיש להיום בעצמו מלבד השפע הבא מלמעלה דבר יום ביומו כי כל יום הוא בריאה, ויש לו חיות עצמו מלבד השפע והוא מוצץ גם חיותו העצמי של היום עד שנשארו הימים הללו פגרים מתים כמו משל התינוק היונק משדי אמו כל זמן שיש לה חלב יונק החלב וכשנפסק החלב מוצץ דמה וחיותה ממש אך על ידי התענית הוא מעורר ומחיה הימים הללו והכל לפי התענית ויש להבינו בגשמיות כי כשמתענה, נמצא אין לו חיות וכח מזה היום מאחר שאינו אוכל ושותה בו ואף על פי כן עובד את השם נמצא שעובד השם בכח שיש לו מאתמול, כי בלא זה מאין לו כח נמצא שעובד היום בכח של אתמול על כן מביא חיות באותו היום של אתמול ואחר כך כשמתענה עוד ואזי אין מספיק לו כח של אתמול כי כבר נחלש הגוף, ואז צריך להשתמש בכח של ימים הקודמים למפרע עוד נמצא שמביא בכל פעם חיות והארה לימים הראשונים שנפלו ומתו עד שאפשר להתענות כל כך שיצטרך להשתמש בכח של הימים שינק משדי אמו ואזי מחיה ומאיר כל הימים [ועל כן על ידי התענית נבנה קומת השמחה שהיא החיות ונקדות של כל המצוות [כמבאר במקום אחר, לעיל בסי' קעח]. [זה הענין לא באר היטב. והעקר שעל ידי התענית, על ידי מה שמוציא הכח של כל יום ויום שעבר ומכניס אותו בעבודת ה', ומחיה כל הימים המתים שפגם בהם כנ"ל על ידי זה נבנה השמחה כנ"ל] וזה שכתוב (תהלים צ) : "שמחנו כימות עניתנו", 'עניתנו' לשון תענית הינו שתהיה השמחה כימות התענית כי כפי ימי התענית, כן מחיה הימים הראשונים במצוות ומעשים טובים שלו וכן נבנה השמחה כנ"ל וזה שכתבו רבותינו, זכרונם לברכה (שם) : 'כשיש שלום ששון ושמחה' כי כשיש שלום הינו על ידי התענית כנ"ל על ידי זה ששון ושמחה כנ"ל, בחינת: "שמחנו כימות עניתנו" כפי ימי התענית כן השמחה (תהלים קל"ט) : "גלמי ראו עיניך וכו' ימים יצרו", כל יום הוא יצירה בפני עצמו "ולו אחד בהם" זה יום הכפורים (כמו שפרש רש"י שם) שהוא תענית שמחיה כל הימים כי יום הכפורים הוא כללות כל הימים ועליו נאמר: "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" הינו הרצונות כמו שכתוב בזוהר הנ"ל 'לאכללא כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא. ויהא רעותא דילהון בקדשא בריך הוא' וכו' כי נפש הוא בחינת רצון, והעקר להכניע הרצון וזה: "בעצם היום הזה" על ידי פנימיות העצמיות של היום, שהוא כלול מכל הימים, תענו וכו' כנ"ל
דַּע שֶׁכְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת

הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁצָּרִיך בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

הַכּל בִּכְלַל מַחֲלקֶת

שֶׁעוֹמְדִים וְחוֹלְקִים עָלָיו וְרוֹצִים לְבַטֵּל דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת

וּכְדֵי לְבַטֵּל הַמַּחֲלקֶת מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁתִּהְיֶה וְלַעֲשוֹת שָׁלוֹם

עַל זֶה צָרִיך תַּעֲנִית

וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם"

צְדָקָה הוּא בְּחִינַת תַּעֲנִית

כִּי עִקַּר הַתַּעֲנִית הוּא צְדָקָה

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא'

כִּי בְּחִינַת הַמַּחֲלקֶת, הוּא רָצוֹן אַחֵר, שֶׁעוֹמְדִים עָלָיו לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ

וּסְגֻלַּת הַתַּעֲנִית אִיתָא בְּזוהַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁתֵיכֶם"

'שֶׁמַּעֲלַת הַתַּעֲנִית לְאַכְנָעָא לִבָּא לְאַדְבְּקָא רְעוּתָא דְּלִבָּא לְקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא'

שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִכְנָע וְנֶחֱלָשׁ הַלֵּב

וְנִתְבַּטֵּל כָּל הָרְצוֹנוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

לְאַדְבְּקָא רְעוּתָא דְּלִבָּא וְכוּ'

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלקֶת

שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלּא כִּרְצוֹנוֹ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'בַּטֵּל רְצוֹנְך מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶך'

וְעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית כְּבָר נִתְבַּטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

עַל כֵּן נִתְבַּטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ

וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלקֶת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם כַּנַּ"ל

'מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם'

"צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְכוּ' יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה"

'קָרֵי לֵהּ צוֹם וְקָרֵי לֵהּ שָׂשׂוֹן וְכוּ' אֶלָּא כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם צוֹם'

הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם וְיֵשׁ מַחֲלקֶת, אֲזַי צוֹם, כִּי צָרִיך לָזֶה תַּעֲנִית כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם

וַאֲזַי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה

כִּי עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִבְנֶה קוֹמַת וְחִיּוּת הַשִּׂמְחָה

כִּי מַעֲלַת הַתַּעֲנִית שֶׁמְּעוֹרֵר וּמְחַיֶּה מֵתִים

הַיְנוּ הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶך, וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת

כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְשָׁך עָלָיו שֶׁפַע מִלְּמַעְלָה

וּכְשֶׁעוֹשֶׂה בְּזֶה הַיּוֹם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים

אֲזַי מְחַיֶּה הַיּוֹם וּמַמְשִׁיך לוֹ חִיּוּת וְשֶׁפַע רַב מִלְּמַעְלָה

אַך אִם, חַס וְשָׁלוֹם, אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מִצְווֹת

אֲזַי אֵינוֹ יוֹרֵד עָלָיו שֶׁפַע מִלְּמַעְלָה

כִּי אִם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל מְאד רַק כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם

וּכְשֶׁהוּא נוֹטֵל זֶה הַיּוֹם וְעוֹשֶׂה בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, רַע

אֲזַי מוֹרִיד וּמֵינִיק וּמוֹצֵץ הַשֶּׁפַע הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה הַיּוֹם

עַד שֶׁמּוֹצֵץ גַּם עֶצֶם הַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לְהַיּוֹם בְּעַצְמוֹ

מִלְּבַד הַשֶּׁפַע הַבָּא מִלְמַעְלָה דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

כִּי כָּל יוֹם הוּא בְּרִיאָה, וְיֵשׁ לוֹ חִיּוּת עַצְמוֹ מִלְּבַד הַשֶּׁפַע

וְהוּא מוֹצֵץ גַּם חִיּוּתוֹ הָעַצְמִי שֶׁל הַיּוֹם

עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ הַיָּמִים הַלָּלוּ פְּגָרִים מֵתִים

כְּמוֹ מְשַׁל הַתִּינוֹק הַיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהּ חָלָב יוֹנֵק הֶחָלָב

וּכְשֶׁנִּפְסָק הֶחָלָב מוֹצֵץ דָּמָהּ וְחִיּוּתָהּ מַמָּשׁ

אַך עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית הוּא מְעוֹרֵר וּמְחַיֶּה הַיָּמִים הַלָּלוּ

וְהַכּל לְפִי הַתַּעֲנִית

וְיֵשׁ לַהֲבִינוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת

כִּי כְּשֶׁמִּתְעַנֶּה, נִמְצָא אֵין לוֹ חִיּוּת וְכחַ מִזֶּה הַיּוֹם

מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בּוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם

נִמְצָא שֶׁעוֹבֵד הַשֵּׁם בַּכּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאֶתְמוֹל, כִּי בְּלא זֶה מֵאַיִן לוֹ כּחַ

נִמְצָא שֶׁעוֹבֵד הַיּוֹם בַּכּחַ שֶׁל אֶתְמוֹל

עַל כֵּן מֵבִיא חִיּוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל אֶתְמוֹל

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמִּתְעַנֶּה עוֹד

וַאֲזַי אֵין מַסְפִּיק לוֹ כּחַ שֶׁל אֶתְמוֹל

כִּי כְּבָר נֶחֱלַשׁ הַגּוּף, וְאָז צָרִיך לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכחַ שֶׁל יָמִים הַקּוֹדְמִים לְמַפְרֵעַ עוֹד

נִמְצָא שֶׁמֵּבִיא בְּכָל פַּעַם חִיּוּת וְהֶאָרָה לַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנָּפְלוּ וּמֵתוּ

עַד שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְעַנּוֹת כָּל כָּך

שֶׁיִּצְטָרֵך לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכּחַ שֶׁל הַיָּמִים שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ

וַאֲזַי מְחַיֶּה וּמֵאִיר כָּל הַיָּמִים

[וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִבְנֶה קוֹמַת הַשִּׂמְחָה

שֶׁהִיא הַחִיּוּת וּנְקֻדּוֹת שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת

[כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, לעיל בסי' קעח].

[זֶה הָעִנְיָן לא בֵּאֵר הֵיטֵב. וְהָעִקָּר שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצִיא הַכּחַ שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁעָבַר וּמַכְנִיס אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה', וּמְחַיֶּה כָּל הַיָּמִים הַמֵּתִים שֶׁפָּגַם בָּהֶם כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה נִבְנֶה הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל]

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ", 'עִנִּיתָנוּ' לְשׁוֹן תַּעֲנִית

הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה כִּימוֹת הַתַּעֲנִית

כִּי כְּפִי יְמֵי הַתַּעֲנִית, כֵּן מְחַיֶּה הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בַּמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלּוֹ וְכֵן נִבְנֶה הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה'

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת: "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ"

כְּפִי יְמֵי הַתַּעֲנִית כֵּן הַשִּׂמְחָה

"גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיך וְכוּ' יָמִים יֻצָּרוּ", כָּל יוֹם הוּא יְצִירָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ

"וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם" זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא תַּעֲנִית שֶׁמְּחַיֶּה כָּל הַיָּמִים

כִּי יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא כְּלָלוּת כָּל הַיָּמִים

וְעָלָיו נֶאֱמַר: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁתֵיכֶם" הַיְנוּ הָרְצוֹנוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַנַּ"ל 'לְאַכְלָלָא כּלָּא גּוּפָא וְנַפְשָׁא וּלְאִתְכְּנָעָא בְּהַאי יוֹמָא. וִיהֵא רְעוּתָא דִּילְהוֹן בְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא' וְכוּ'

כִּי נֶפֶשׁ הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, וְהָעִקָּר לְהַכְנִיעַ הָרָצוֹן

וְזֶה: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"

עַל יְדֵי פְּנִימִיּוּת הָעַצְמִיּוּת שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁהוּא כָּלוּל מִכָּל הַיָּמִים, תְּעַנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - תקצג - עבודת השם
...הלך אנה ואנה בבית המיחד שהיה לו פה בברסלב וספר עמי מענין דרכי עבודת ה'. שיש לפעמים על פי רב יסורים גדולים לעבודתו ואחר כך מניחין לו לפעמים מעט, ויש לו איזה ניחא כידוע למי שנכנס קצת בעבודת ה'. ענה ואמר אין רשאים לותר להשם יתברך ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון, [... ] כלומר שבתחלה היו לו יסורים ובלבולים ואחר כך כשיש לו ניחא קצת יאמר, שכבר מלא השם יתברך שאלתו ואין צריכים להפצירו עוד כי באמת עדין לא נתן השם יתברך הישועה בשלמות ועדין צריכין להסתכל לישועה ולהתחטא לפניו הרבה כבן המתחטא לפני אביו ולהרבות בגעגועים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
...בעולם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב: "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים", כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא'...
ספר המידות - פידיון שבויים
...א. על ידי גבהות הלב נופל לתפיסה. ב. דמודה לנכרים נופל בידיהון, אלא כל דבריהם תסתר. ג. האומר דבר בשם אומרו, מביא גאלה לעולם. ד. על ידי פדיון שבויים נתקבץ נדחיו של הפודה. ה. מי שאינו יוצא מביתו חשוב, כתפיסה. ו. בעוון משכב זכר נתפס בתפיסה. ז. מי שמרחם על השבויים, הקדוש ברוך הוא מצילו ממיתה. ח. מי שהוא בתפיסה, בידוע שגם נשמתו למעלה בתפיסה. ט. מי שבא לצדיק ושואל את הצדיק עצה ומפר עצתו אחר כך, על ידי זה נתפס בתפיסה. י. מי שמאכיל לחם לרעבים, הקדוש ברוך הוא מציל אותו מבית האסורים. יא. מי שלא תקן חטאות נעורים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כו - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 1
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כו - רציצא דמית בביעותה 1 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא? ואמר להו: בהינו דעאל רש"י: רציצא דמית, אפרוח שמת בתוך קלפתו רציצא, זה אפרוח זה בחינת צדיק בחינת: "יפרח בימיו צדיק" ששאלו אותו: הצדיק שממית את עצמו ומוסר את נפשו בצלותה ובעותה באיזה מן המקומות מן התפילה צריך לו למסר את נפשו ביותר? והשיב להם: היכא דעאל הינו איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדשה הינו איך שנכנסים בו מחשבות זרות וצריך להעלותם כידוע שם צריך לו למסר נפשו
שיחות הר"ן - אות סז
...אמתיים הוא יכול להשתגע כי עקר שגעון של כל המשגעים הוא רק מחמת שהוא אינו מצית ושומע לדברי הבעלי שכל כי המשגע אם היה שומע וצית לדברי אחרים שהם הבעלי שכל בודאי לא היה משגע כלל כי אף על פי שלפי רוח שטות ושגעון שלו נדמה לו בברור גמור שהוא צריך לילך קרוע ולהתגלגל באשפה וכיוצא בזה מדרכי השטות ושגעון אף על פי כן מאחר שהגדול ממנו אומר לו שאינו צריך לעשות כן אם היה מבטל דעתו נגד דעת הגדול ממנו בחכמה בודאי היה מתבטל כל השגעון שלו נמצא שעקר השגעון הוא רק מחמת שהוא אינו רוצה לשמע ולצית לדברי חכמים והבן הדב
שיחות הר"ן - אות נח
שיחות הר"ן - אות נח כשחושבין תורה צריך להיות חושב הדבר תורה שרוצה לחדש בה לחשב ולחזר במחשבתו אותו הפסוק או אותו הענין כמה וכמה פעמים הרבה מאד ולהיות נוקש ודופק על הפתח עד שיפתחו לו. יש דבר שפורח במחשבה כמו זריקה ואחר כך פורח מהמחשבה וצריך שיהיה לזה בריה ואיש חיל כנזכר לעיל לרדף ולרוץ אחריה להשיגה
שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שיודע כל מה שחטא האדם ואמר: "עיני ה' אל צדיקים" הינו שהצדיקים יש להם עיני ה' וזהו "עיני ה' אל צדיקים", שעיני ה' הם אצל הצדיקים ועל כן בודאי הם יכולים להסתכל בעיני ה' ולדעת כל מה שעבר האדם ולכמה בני אדם גלה ואמר להם כל מה שעברו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...- תורה עב - לראות את עצמו עם הצדיק האמת דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה אבל גם כשאין שומעין תורה הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק על ידי זה מקבלין גדלה ועקר הגדלה היא שפלות כמו שמצינו אצל השם יתברך: 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' כי עקר הגדלה היא שפלות ולעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של...
חיי מוהר"ן - תקמג - עבודת השם
...מוהר"ן - תקמג - עבודת השם אות תקמג כמה פעמים היה מדבר הרבה עמנו והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות להשם יתברך, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם לקרבם להשם יתברך. ורצונו היה אפילו לדבר עם בני העולם שיחות חלין בעסקי העולם אולי יצמח ויתגלגל מזה דבורים שיעוררו אותם להשם יתברך ואפילו אם לא יפעל כי אם תנועה בעלמא, שיכנס בהם איזה הרהור תשובה או התעוררות לפי שעה, גם כן טוב מאד מכל שכן שיכול להיות שברבות הימים, כשידבר עמהם ויחזר וידבר אולי יזכה לעוררם באמת להשם יתברך ולקרבם לעבודתו יתברך אשר אין דבר...
שיחות הר"ן - אות רסב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...עוד מצאתי מכתב יד החברים. דע שיש חן שמי שיכול להשתמש בזה החן הוא יכול לעשות שאלת חלום ולידע עתידות על ידי החלומות כי בכל החלומות בודאי יש בהם עתידות רק שיש בהן כמה פסלת ותבן כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אין חלום וכו' וגם יש חלומות ברורים כמו שכתוב: "בחלום אדבר בו" ומי שיש לו זה החן הנ"ל חלומותיו צודקים בודאי אלא שאפילו כששומע חלום מאחר שמספר לו אזי נופל התבן והפסלת מן החלום ועל ידי זה שומע רק החלום המברר ועל ידי זה יכול לפתר החלום ולידע העתידות מהם ויוסף היה לו זה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.0156 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 02:48:35 - wesi2