ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב) : "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו). 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר (אחרי ס"ח) "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" 'שמעלת התענית לאכנעא לבא לאדבקא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא' שעל ידי התענית נכנע ונחלש הלב ונתבטל כל הרצונות האחרים שלו מפני רצון הקדוש ברוך הוא לאדבקא רעותא דלבא וכו' ועל כן על ידי זה נתבטל המחלקת שהוא בחינת רצונות אחרים שלא כרצונו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב'). 'בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך' ועל ידי התענית כבר נתבטל רצונו מפני רצון השם יתברך כנ"ל על כן נתבטל רצון אחרים מפני רצונו ונתבטל המחלקת ונעשה שלום כנ"ל 'מרבה צדקה מרבה שלום' (ראש השנה י"ח:) : "צום הרביעי וצום החמישי וכו' יהיו לששון ולשמחה" 'קרי לה צום וקרי לה ששון וכו' אלא כשאין שלום צום' הינו כשאין שלום ויש מחלקת, אזי צום, כי צריך לזה תענית כנ"ל ועל ידי התענית נעשה שלום ואזי כשיש שלום ששון ושמחה כי על ידי התענית נבנה קומת וחיות השמחה כי מעלת התענית שמעורר ומחיה מתים הינו הימים שעברו בחשך, ואין להם שום חיות כי כל יום ויום נמשך עליו שפע מלמעלה וכשעושה בזה היום מצוות ומעשים טובים אזי מחיה היום וממשיך לו חיות ושפע רב מלמעלה אך אם, חס ושלום, אם אינו עושה בו מצוות אזי אינו יורד עליו שפע מלמעלה כי אם בצמצום גדול מאד רק כדי חיונו בצמצום וכשהוא נוטל זה היום ועושה בו, חס ושלום, רע אזי מוריד ומיניק ומוצץ השפע המעט שיש בזה היום עד שמוצץ גם עצם החיות שיש להיום בעצמו מלבד השפע הבא מלמעלה דבר יום ביומו כי כל יום הוא בריאה, ויש לו חיות עצמו מלבד השפע והוא מוצץ גם חיותו העצמי של היום עד שנשארו הימים הללו פגרים מתים כמו משל התינוק היונק משדי אמו כל זמן שיש לה חלב יונק החלב וכשנפסק החלב מוצץ דמה וחיותה ממש אך על ידי התענית הוא מעורר ומחיה הימים הללו והכל לפי התענית ויש להבינו בגשמיות כי כשמתענה, נמצא אין לו חיות וכח מזה היום מאחר שאינו אוכל ושותה בו ואף על פי כן עובד את השם נמצא שעובד השם בכח שיש לו מאתמול, כי בלא זה מאין לו כח נמצא שעובד היום בכח של אתמול על כן מביא חיות באותו היום של אתמול ואחר כך כשמתענה עוד ואזי אין מספיק לו כח של אתמול כי כבר נחלש הגוף, ואז צריך להשתמש בכח של ימים הקודמים למפרע עוד נמצא שמביא בכל פעם חיות והארה לימים הראשונים שנפלו ומתו עד שאפשר להתענות כל כך שיצטרך להשתמש בכח של הימים שינק משדי אמו ואזי מחיה ומאיר כל הימים [ועל כן על ידי התענית נבנה קומת השמחה שהיא החיות ונקדות של כל המצוות [כמבאר במקום אחר, לעיל בסי' קעח]. [זה הענין לא באר היטב. והעקר שעל ידי התענית, על ידי מה שמוציא הכח של כל יום ויום שעבר ומכניס אותו בעבודת ה', ומחיה כל הימים המתים שפגם בהם כנ"ל על ידי זה נבנה השמחה כנ"ל] וזה שכתוב (תהלים צ) : "שמחנו כימות עניתנו", 'עניתנו' לשון תענית הינו שתהיה השמחה כימות התענית כי כפי ימי התענית, כן מחיה הימים הראשונים במצוות ומעשים טובים שלו וכן נבנה השמחה כנ"ל וזה שכתבו רבותינו, זכרונם לברכה (שם) : 'כשיש שלום ששון ושמחה' כי כשיש שלום הינו על ידי התענית כנ"ל על ידי זה ששון ושמחה כנ"ל, בחינת: "שמחנו כימות עניתנו" כפי ימי התענית כן השמחה (תהלים קל"ט) : "גלמי ראו עיניך וכו' ימים יצרו", כל יום הוא יצירה בפני עצמו "ולו אחד בהם" זה יום הכפורים (כמו שפרש רש"י שם) שהוא תענית שמחיה כל הימים כי יום הכפורים הוא כללות כל הימים ועליו נאמר: "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" הינו הרצונות כמו שכתוב בזוהר הנ"ל 'לאכללא כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא. ויהא רעותא דילהון בקדשא בריך הוא' וכו' כי נפש הוא בחינת רצון, והעקר להכניע הרצון וזה: "בעצם היום הזה" על ידי פנימיות העצמיות של היום, שהוא כלול מכל הימים, תענו וכו' כנ"ל
דַּע שֶׁכְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת

הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁצָּרִיך בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

הַכּל בִּכְלַל מַחֲלקֶת

שֶׁעוֹמְדִים וְחוֹלְקִים עָלָיו וְרוֹצִים לְבַטֵּל דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת

וּכְדֵי לְבַטֵּל הַמַּחֲלקֶת מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁתִּהְיֶה וְלַעֲשוֹת שָׁלוֹם

עַל זֶה צָרִיך תַּעֲנִית

וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם"

צְדָקָה הוּא בְּחִינַת תַּעֲנִית

כִּי עִקַּר הַתַּעֲנִית הוּא צְדָקָה

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא'

כִּי בְּחִינַת הַמַּחֲלקֶת, הוּא רָצוֹן אַחֵר, שֶׁעוֹמְדִים עָלָיו לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ

וּסְגֻלַּת הַתַּעֲנִית אִיתָא בְּזוהַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁתֵיכֶם"

'שֶׁמַּעֲלַת הַתַּעֲנִית לְאַכְנָעָא לִבָּא לְאַדְבְּקָא רְעוּתָא דְּלִבָּא לְקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא'

שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִכְנָע וְנֶחֱלָשׁ הַלֵּב

וְנִתְבַּטֵּל כָּל הָרְצוֹנוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

לְאַדְבְּקָא רְעוּתָא דְּלִבָּא וְכוּ'

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלקֶת

שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלּא כִּרְצוֹנוֹ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'בַּטֵּל רְצוֹנְך מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶך'

וְעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית כְּבָר נִתְבַּטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

עַל כֵּן נִתְבַּטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ

וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלקֶת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם כַּנַּ"ל

'מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם'

"צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְכוּ' יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה"

'קָרֵי לֵהּ צוֹם וְקָרֵי לֵהּ שָׂשׂוֹן וְכוּ' אֶלָּא כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם צוֹם'

הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם וְיֵשׁ מַחֲלקֶת, אֲזַי צוֹם, כִּי צָרִיך לָזֶה תַּעֲנִית כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם

וַאֲזַי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה

כִּי עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִבְנֶה קוֹמַת וְחִיּוּת הַשִּׂמְחָה

כִּי מַעֲלַת הַתַּעֲנִית שֶׁמְּעוֹרֵר וּמְחַיֶּה מֵתִים

הַיְנוּ הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶך, וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת

כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם נִמְשָׁך עָלָיו שֶׁפַע מִלְּמַעְלָה

וּכְשֶׁעוֹשֶׂה בְּזֶה הַיּוֹם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים

אֲזַי מְחַיֶּה הַיּוֹם וּמַמְשִׁיך לוֹ חִיּוּת וְשֶׁפַע רַב מִלְּמַעְלָה

אַך אִם, חַס וְשָׁלוֹם, אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מִצְווֹת

אֲזַי אֵינוֹ יוֹרֵד עָלָיו שֶׁפַע מִלְּמַעְלָה

כִּי אִם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל מְאד רַק כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם

וּכְשֶׁהוּא נוֹטֵל זֶה הַיּוֹם וְעוֹשֶׂה בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, רַע

אֲזַי מוֹרִיד וּמֵינִיק וּמוֹצֵץ הַשֶּׁפַע הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה הַיּוֹם

עַד שֶׁמּוֹצֵץ גַּם עֶצֶם הַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לְהַיּוֹם בְּעַצְמוֹ

מִלְּבַד הַשֶּׁפַע הַבָּא מִלְמַעְלָה דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

כִּי כָּל יוֹם הוּא בְּרִיאָה, וְיֵשׁ לוֹ חִיּוּת עַצְמוֹ מִלְּבַד הַשֶּׁפַע

וְהוּא מוֹצֵץ גַּם חִיּוּתוֹ הָעַצְמִי שֶׁל הַיּוֹם

עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ הַיָּמִים הַלָּלוּ פְּגָרִים מֵתִים

כְּמוֹ מְשַׁל הַתִּינוֹק הַיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהּ חָלָב יוֹנֵק הֶחָלָב

וּכְשֶׁנִּפְסָק הֶחָלָב מוֹצֵץ דָּמָהּ וְחִיּוּתָהּ מַמָּשׁ

אַך עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית הוּא מְעוֹרֵר וּמְחַיֶּה הַיָּמִים הַלָּלוּ

וְהַכּל לְפִי הַתַּעֲנִית

וְיֵשׁ לַהֲבִינוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת

כִּי כְּשֶׁמִּתְעַנֶּה, נִמְצָא אֵין לוֹ חִיּוּת וְכחַ מִזֶּה הַיּוֹם

מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בּוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם

נִמְצָא שֶׁעוֹבֵד הַשֵּׁם בַּכּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאֶתְמוֹל, כִּי בְּלא זֶה מֵאַיִן לוֹ כּחַ

נִמְצָא שֶׁעוֹבֵד הַיּוֹם בַּכּחַ שֶׁל אֶתְמוֹל

עַל כֵּן מֵבִיא חִיּוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל אֶתְמוֹל

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמִּתְעַנֶּה עוֹד

וַאֲזַי אֵין מַסְפִּיק לוֹ כּחַ שֶׁל אֶתְמוֹל

כִּי כְּבָר נֶחֱלַשׁ הַגּוּף, וְאָז צָרִיך לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכחַ שֶׁל יָמִים הַקּוֹדְמִים לְמַפְרֵעַ עוֹד

נִמְצָא שֶׁמֵּבִיא בְּכָל פַּעַם חִיּוּת וְהֶאָרָה לַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנָּפְלוּ וּמֵתוּ

עַד שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְעַנּוֹת כָּל כָּך

שֶׁיִּצְטָרֵך לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכּחַ שֶׁל הַיָּמִים שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ

וַאֲזַי מְחַיֶּה וּמֵאִיר כָּל הַיָּמִים

[וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִבְנֶה קוֹמַת הַשִּׂמְחָה

שֶׁהִיא הַחִיּוּת וּנְקֻדּוֹת שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת

[כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, לעיל בסי' קעח].

[זֶה הָעִנְיָן לא בֵּאֵר הֵיטֵב. וְהָעִקָּר שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצִיא הַכּחַ שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁעָבַר וּמַכְנִיס אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה', וּמְחַיֶּה כָּל הַיָּמִים הַמֵּתִים שֶׁפָּגַם בָּהֶם כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה נִבְנֶה הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל]

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ", 'עִנִּיתָנוּ' לְשׁוֹן תַּעֲנִית

הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה כִּימוֹת הַתַּעֲנִית

כִּי כְּפִי יְמֵי הַתַּעֲנִית, כֵּן מְחַיֶּה הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בַּמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלּוֹ וְכֵן נִבְנֶה הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה'

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת: "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ"

כְּפִי יְמֵי הַתַּעֲנִית כֵּן הַשִּׂמְחָה

"גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיך וְכוּ' יָמִים יֻצָּרוּ", כָּל יוֹם הוּא יְצִירָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ

"וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם" זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא תַּעֲנִית שֶׁמְּחַיֶּה כָּל הַיָּמִים

כִּי יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא כְּלָלוּת כָּל הַיָּמִים

וְעָלָיו נֶאֱמַר: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁתֵיכֶם" הַיְנוּ הָרְצוֹנוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַנַּ"ל 'לְאַכְלָלָא כּלָּא גּוּפָא וְנַפְשָׁא וּלְאִתְכְּנָעָא בְּהַאי יוֹמָא. וִיהֵא רְעוּתָא דִּילְהוֹן בְּקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא' וְכוּ'

כִּי נֶפֶשׁ הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, וְהָעִקָּר לְהַכְנִיעַ הָרָצוֹן

וְזֶה: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"

עַל יְדֵי פְּנִימִיּוּת הָעַצְמִיּוּת שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁהוּא כָּלוּל מִכָּל הַיָּמִים, תְּעַנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל
ספר המידות - עזות
...בידוע שעבר עברה להכעיס. ב. עזות בא על ידי כעס. ג. על ידי עזות לא יקבל מוסר. ד. על ידי עזות נעשה אביר לב, גם בידוע שעדין לא תקן פשעי אביו. ה. מי שיש לו עזות, תקונו שיניח תפלין, שהיו על ראש צדיק. ו. כשרשע מעז בפני ישר, אין זה אלא כדי שהישר יפשפש במעשיו. ז. מי שיש לו עזות, בידוע שאינו מסתפק במה שיש לו. ח. התורה היא תקון לעזות. ט. על ידי עזות גשמים נעצרים, ובידוע שנכשל בעברה, וסופו שיכשל בעברה, ומתר לקרותו רשע, ומתר לשנאתו, והוא אחד מתתקע"ד דורות. י. חצפה אפלו כלפי שמיא מהני, והוא מלכותא בלא תגא. חלק...
שיחות הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לענין בני הנעורים הכשרים והמתפללים בכונה ובהתלהבות ויש בני אדם המבלבלים אותם ועושים להם יסורים וכשאלו המתפללים מתחילים להקפיד ולהתקוטט עמהם עם אלו המצערים אותם ומבלבלים אותם אזי אומרים המבלבלים אם אתם מתפללים בכונה גדולה באמת לאמתו ואתם טרודים וקשורים בתפילתכם בכונה באמת מדוע אתם שומעים הבלבולים ? כי מחמת גדל כונת התפילה ראוי לכם לבלי לשמע שום בלבול כלל אמר רבנו זכרונו לברכה, שהאמת אינו כן כי באמת אפילו צדיק גדול אמתי מגדולי המפרסמים באמת המתפללים בכח...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נז - כְּשֶׁצַּדִּיק גָּדוֹל אֲמִתִּי מְגַלֶּה תּוֹרָה
...- תורה נז - כשצדיק גדול אמתי מגלה תורה דע, כשצדיק גדול אמתי מגלה תורה חדושים נפלאים ונוראים הוא טובה להקטנים במעלה שעל ידי זה נתגדל הקטן במעלה שהכל רצים ובאים אליו וגם בהסטרא אחרא נתגדל אחד על ידי זה כמו שמצינו בבלעם כשנתן השם יתברך את התורה לישראל באו כל האמות לבלעם נמצא שעל ידי נתינת התורה לישראל נתגדל בלעם ובאו אליו כל העולם והוא עמד עצמו על איזה פסוק ואמר להם תורה כי אז כשבאו אליו, שאלו אותו מה ששאלו "ה' למבול ישב" והוא עמד על פסוק, והשיב להם: "ה' עז" וכו' וכן בישראל בעצמן שהם בקדשה ואינם באים...
שבחי הר"ן - אות כה
...הר"ן - אות כה כלל הדברים שבכל עניני קדשה ופרישות הן בתאוות והן במדות והן בעניני יגיעות ועבודות וטרחות ויסורים וכו' בשבילו יתברך הכל כאשר לכל, היה חדוש נפלא ונורא מאד והיה מפשט מכל התאוות ומכל המדות בתכלית עד שלא נשאר לו משום תאוה ומדה שום שמץ בעלמא וזכה למעלה נוראה מאד מאד בתכלית המעלה ואי אפשר לדבר כלל בעצם הפלגת מעלתו כי 'כל המוסיף גורע' וכל מה שספרנו עד הנה, אם אמנם כגנות נחשבו כל הספורים הנ"ל לנגדו לפי עצם מעלתו שזכה אחר כך עם כל זה ספרנו כל זה מענין עבודתו ודרכו בימי ילדותו למען נדע ונשכיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יֵּשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם
...ויגעים כל ימיהם דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי כי הנקדה הקדושה של קדשת ישראל שיש עדין בתוכם אף על פי שהם רשעים גמורים היא מבלבלת אותם ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול ומחמת זה אין להם תענוג מהעברות והתאוות שלהם על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד ודע...
ספר המידות - מסור
ספר המידות - מסור חלק א' א. מי שאומר מסירות על חברו, לסוף שיהא מטלטל, ושונאים קמים עליו, ורואה בעצמו מה שרצה לראות על חברו, וכל הנסמכין עליו נופלים, ומשפחת הנרדף לוקחין גדלתו. ב. מי שמוסר את הצדיק, יורד מנכסיו. ג. מתר להרג את המסור. ד. אסור למסר אפילו את הרשע להריגה.
יראת הרוממות - מהי? חלק 2
...- מהי? חלק 2 * יראת הרוממות - מהי ? חלק 1. מצד האמת באמת, מי שמפחד מהשי"ת שיעניש אותו, זה נובע רק מפגם אמונה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=134 - צדיק ורע לו רשע וטוב לו - מידה כנגד מידה? לגבי להתפלל על דברים שהם אינם התכלית, ראה כאן באורך forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=47 - לעיון: תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע. שאכן מצד האמת זאת טעות... ודרך אגב, אם תסתכל בכל המקורות שיש שם, תראה שרבי נחמן מברסלב אמר שכדי לזכות לסתרי תורה, לשם כך צריך תפילה במסירות נפש, דהיינו על התכלית...
שיחות הר"ן - אות רמד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי מאחד מחשובי אנשים איש כשר וירא שמים ועובד את השם באמת שאמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש בני אדם עובדי ה' שאין השם יתברך מראה להם מה שפעלו כל ימי חייהם רק אחר מותם בעולם הבא, אז יראו מה שפעלו והבנתי שרבנו זכרונו לברכה, אמר לו דבר זה לענין התחזקות לבל יפל בדעתו מה שכבר עסק בעבודת השם ועדין אינו רואה בעצמו שום פעלה כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו מה שפעל כי אם לאחר כך כנזכר לעיל
שיחות הר"ן - אות נט
שיחות הר"ן - אות נט מסגל יותר לבנים להיות רחוק מהם לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם רק לבלי להסתכל עליהם כלל
מחלוקת שבין הצדיקים
...key=34 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בחצוצרות וקול שופר וזה פרוש: "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" לשון תלונה ומריבה כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מחך שעל זה נאמר: "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" ... הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך ובודאי אם לא היה נפגם מחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה *********...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 25_08_2025 השעה 20:28:09 - wesi2