ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... אבל מה שאין יכול לכנס לתוך שכלו דהינו מה שאי אפשר לו להבין זה בחינת מקיפים כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו ואי אפשר לו להכניסו בפנים בתוך שכלו כי אי אפשר לו להבין זאת, מחמת שהוא בחינת מקיף אצלו וכשעוסק לדבר עם בני אדם, ומכניס בהם דעתו נמצא שנתרוקן מחו מהשכל והדעת שהיה לו אזי על ידי זה נכנס השכל המקיף לפנים כי על ידי שנתרוקן שכלו על ידי שהכניס דעתו בחברו על ידי זה נכנס המקיף לפנים, וזוכה להבין בחינת השכל המקיף דהינו שמבין מה שלא היה יכול להבין מתחילה כנ"ל ויש כמה בחינות במקיפים כי מה שמקיף לזה, הוא בחינת פנימי אצל חברו שהוא במדרגה למעלה ממנו וכן למעלה מעלה ויש שכל, שהוא בחינת מקיף לזה ואצל אחר זה השכל הוא נמוך אפילו מבחינת פנימי מחמת שהוא במדרגה גבוה ממנו הרבה ועל ידי שמדבר אחד עם חברו ביראת שמים ומכניס בו דעתו על ידי זה נכנס מקיף שלו לפנים כנ"ל וכן למעלה מעלה שכל אחד לפי בחינתו ומדרגתו נכנס מקיף שלו לפנים על ידי שמדבר עם חברו ותלמידו ומכניס בו דעתו כנ"ל וזהו: כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ... בחינת "מה חמית מה פשפשת" בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' וזה בחינת שפע הכתר כי כתר הוא בחינת מקיף, כמו שכתוב: "כתרו את בנימין" וכו'. ז. וזה החכם שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל, בחינת שפע הכתר הוא צריך שיהיה ... תלמידו איזה פשט בגמפ"ת [גמרא, פרוש, תוספות] ובתוך דבריו הוא בא על איזה קשיא ואותו הקשיא היה בתחלה בבחינת מקיף אצלו כי לא ידע ממנה בתחלה ותכף כשנופל בשכלו זאת הקשיא, הוא אומרה בפני תלמידו ובתוך כך כשמסביר לו הקשיא, נופל בשכלו תרוץ על הקשיא נמצא שחוזר ומשיג מקיף אחר, שהוא תרוץ על הקשיא ואזי אומר גם התרוץ בפני התלמיד אך כשמגלה גם התרוץ בפני התלמיד אזי נכנס בו עוד מקיף אחר ואז על ידי זה השכל שבא עליו עתה, הדרא קשיא לדוכתא ואדרבא, עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה נמצא שעל ידי שגלה התרוץ בפני התלמיד שעל ידי זה נכנס בו מקיף אחר, דהינו שכל חדש שעל ידי זה חזרה הקשיא למקומה ביתר עז כי עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה כמו כן יש בהשגות שיש דברים שאסור לגלותם כי אם יגלה זה התרוץ בפני התלמיד יכנס בו מקיף חדש שעל ידו יהיה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה עד שיוכל לכנס בהשגות מקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן ... הם למעלה מהזמן כי כל מה שהוא מגלה איזה שכל, קשיא או תרוץ נכנס בו שכל חדש שהוא בחינת מקיף כנ"ל על כן אם לא יהיה נזהר בדבריו לדקדק איזה דבר לגלות ואיזהו דבר שלא לגלות על ידי זה ... אך תכף כשאמר משה הקשיא, נפל בשכלו תרוץ על הקשיא אך אם היה אומר את התרוץ, היה נכנס בו מקיף אחר והיה בא על קשיא יותר חזקה ורחבה מבתחלה שתק על התרוץ, הינו שישתק ולא יגלה את התרוץ כדי ... על קשיא יותר חזקה מבתחלה הינו שתכף כשמגלין את השכל הפנימי אזי עולה במחשבה שכל אחר חדש כי נכנס מקיף אחר לפנים ועל כן צריכין לשתק, כדי שלא יבוא למקיפים שאין צריכין להשיגם כנ"ל וזהו: שתק, כך עלה במחשבה ...