ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רסא - גדולת נוראות השגתו
אות רסא בלילה קדם הברית מילה של בנו שלמה אפרים זכרונו לברכה אז ישב עמנו הרבה ודבר עמנו הרבה מענין גדלתו ואמתת הפלגת מעלתו ושמענו אז כמה דברים. ואמר אז שקשה להכניס בלב ענין גדלתו ואי אפשר לדבר מזה כי גם אחרים אומרים כך לשונות כאלו. וכל מה שהפה יכול לדבר אומר השני גם כן כך אבל רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יכול להבין קצת היכן נקדות האמת לאמתו והבן אות רסב כמה פעמים חזר בעצמו דברי העולם שאומרים עליו שאין כאן ממצע, רק או שהוא חס ושלום כמו שהמתנגדים בודים עליו וכו' הדוברים על צדיק עתק רחמנא לצלן וכו' או אם הוא להפך שהוא צדיק אמתי, אזי הוא חדוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במח אנושי כלל. כי כך היו רגילים רב העולם לומר עליו זכרונו לברכה. והוא זכרונו לברכה חזר בעצמו דבורים אלו כמה פעמים ורמז לנו שהאמת הוא כן שאין כאן ממצע. והבוחר יבחר לו האמת כי האמת הוא אחד. [ועין בסימן נ"א בלקוטי א] ומזאת השיחה בעצמה יוכל להבין מעט גדלתו כי על ידי עצם ההתנגדות והמחלקת יוכל להבין האמת בהפך ממש ויתפלא על עצם גדלתו בלי שעור כי אין כאן ממצע כנ"ל והבן היטב האמת לאמתו אות רסג בשנת תקס"ג שהוא ראש השנה הראשון שהיה בכאן בברסלב אז הייתי אצלו על ראש השנה וכל עשרת ימי תשובה עד אחר יום כפור. ואחר יום כפור נסעתי לביתי ורבי יודל ורבי שמואל אייזיק נשארו בכאן על חג הסוכות. ושמעתי כמה דבורים יקרים מרבי יודל מה ששמע אז ואיני זוכרם היטב. פעם אחת ביום הושענא רבא אמר בפני העולם ומה אעשה ששני רוצחים עומדים עלי ואומרים אף על פי כן שאני מנהיג (שקורין גיטר יוד) והראה בידו על רבי יודל ורבי שמואל אייזיק בעת שאמר שני רוצחים הינו שעליהם היה נתכון מחמת שהם היו כרוכים אחריו מאד. ומי יזכה להבין פרוש דברים אלו כי האנשים הנ"ל היו יקרים בעיניו מאד מגדולי מקרביו. וביום שמיני עצרת דבר עמהם מענין רקודין והמחאת כף ומה שמהפכין את עצמו שזה בחינת ומשה עלה אל האלהים וירד ה' על הר סיני [כמבאר במקום אחר] וענין הפריסטאקיט שעושין וכו' ודבר עמהם דברים נפלאים. אחר כך התחילו לכנס המון עם מאנשי העיר שבאו אליו בנגון ושמחה כנהוג ביום שמיני עצרת ואז אמר לרבי יודל ולרבי שמואל אייזיק לכו לכם כי אני צריך לעסק עמהם ואין זה שיך לכם והלכו להם ממנו. ואחר כך נעשה שם שמחה גדולה בקול רעש גדול של שיר ושמחה. ואז רקד רבנו זכרונו לברכה בעצמו הרבה מאד מן איזה זמן קדם הלילה עד איזה שעות בתוך הלילה של שמחת תורה. וכבר ידוע גדל נפלאות ערבות נעימות קדשת הרקוד שלו, כי מי שלא ראה זאת לא ראה טוב מימיו. וכבר מבאר במקום אחר שבאותה השנה רקד רבנו זכרונו לברכה הרבה. הינו בשמיני עצרת הנ"ל ובשבת חנוכה בהסעדה שלישית אחר שאמר התורה הנוראה ראיתי מנורת זהב בלקוטי א' סימן ח', ובפורים ואחר כך בראש חדש ניסן היתה החתנה של בתו שרה ורקד הרבה עם בתו הכלה בהסעדה שלישית של השבת חתנה אחר שאמר התורה הנוראה והוא כחתן יצא מחפתו [בלקוטי א' סימן מ"ט]. כי בעת אמירת התורה התחיל בקול נפלא מאלו התבות והוא כחתן יצא מחפתו רק כשמסר לנו התורה הזאת בכתב ידו הקדוש התחיל מפסוק לשמש שם אהל בהם כנדפס [בלקוטי א' סימן מ"ט הנ"ל] ואחר שאמר התורה הנ"ל רקד הרבה עם בתו אשרי עין ראתה זאת. ושמעתי מפיו הקדוש שאמר בעצמו בשנה הזאת רקדתי הרבה מחמת שנשמע אז שיוצאין גזרות (שקורין פונקטן) על ישראל כי על ידי רקודין והמחאות כף ממתיקין הדינים ומבטלין הגזרות כמבאר בהתורה ואלה המשפטים בסימן י' לקוטי א' שנאמר לענין זה כנרשם במקום אחר אות רסד אמר התפללו עלי שאשוב לבריאותי ואוליך אתכם בדרך חדש שלא היה מעולם. אף על פי שהוא בדרך הישן מכבר אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות רסה פעם אחת ספר שזה סמוך התחיל ללמד את החשן המשפט עם הש"ך והסמ"ע ולמד בזמן מועט עד סימן צ"א שהוא בערך מאתים דפין ואמר שהוא יודע וזוכר כל סעיף קטן מהיכן הוא מתחיל. ואז היה לפניו רב אחד והתחיל לדבר עמו בשאלות ודינים ולא ידע אותו הרב להשיבו. ואחר כך היה לפניו דאקטיר אחד ודבר עמו ולא ידע גם כן כלל. ואמר איך לוקחין וכו' ואיני זוכר כל זה היטב. וכמה פעמים ספר עם אנשים מכמה דינים מהארבעה שלחן ערוך הגדולים בעל פה והיה בקי בכל הדינים בבקיאות גדול מאד. ואפילו מי שלמד אותו הפוסק בסמוך לא היה יכול לעמד נגדו נגד בקיאותו הגדולה כי תמיד נתבטלו לפניו כל הלומדים שהיה מדבר עמהם בבקיאות הארבעה שלחן ערוך הגדולים. גם שמעתי בשמו שאמר אם הייתי אומר פשטים בגמפ"ת [בגמרא פרוש רש"י תוספות] היו כל הלומדים והגדולים מנחים תחת כפות רגלי אך עדין אין לי חשק לזה. ועין במקום אחר שאמר שבנגלה קל יותר לחדש וכו' ומי שמעין היטב בדבריו יוכל להבין מאליו עצם גדלת חכמתו עד אין סוף ואין תכלית אות רסו אמר כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל אני יכול לעשות רק שהחלוק היא שמשיח יגזר אמר ויקום אבל אני [ופסק ולא דבר יותר] נסח אחר אבל אני, איני יכול לגמר עדין אות רסז שמעתי בשמו שאמר, שהשיג יחידה בתכלית מדרגה עליונה. כי זה ידוע, שנפש דנשמה גבוה יותר מיחידה דרוח, וכן כיוצא בזה בכלם והוא השיג יחידה בתכלית מדרגה העליונה. ואמר: נמצא, שאני יודע "מעט", ואני עומד במדרגה גבוה אף על פי כן עדין אני רוצה יותר כי מי יודע, אולי יש עוד וכו' וכו'
אות רסא

בַּלַּיְלָה קדֶם הַבְּרִית מִילָה שֶׁל בְּנוֹ שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אָז יָשַׁב עִמָּנוּ הַרְבֵּה וְדִבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ וַאֲמִתַּת הַפְלָגַת מַעֲלָתוֹ

וְשָׁמַעְנוּ אָז כַּמָּה דְּבָרִים.

וְאָמַר אָז שֶׁקָּשֶׁה לְהַכְנִיס בַּלֵּב עִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ

וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה

כִּי גַּם אֲחֵרִים אוֹמְרִים כָּךְ לְשׁוֹנוֹת כָּאֵלּוּ.

וְכָל מַה שֶּׁהַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר אוֹמֵר הַשֵּׁנִי גַּם כֵּן כָּךְ

אֲבָל רַק כָּל חָד כְּפוּם מַה דִמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ

יָכוֹל לְהָבִין קְצָת הֵיכָן נְקֻדּוֹת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

וְהָבֵן

אות רסב

כַּמָּה פְּעָמִים חָזַר בְּעַצְמוֹ דִּבְרֵי הָעוֹלָם

שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁאֵין כָּאן מְמֻצָּע, רַק אוֹ שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁהַמִּתְנַגְּדִים בּוֹדִים עָלָיו וְכוּ' הַדּוֹבְרִים עַל צַדִּיק עָתָק רַחֲמָנָא לִצְלַן וְכוּ'

אוֹ אִם הוּא לְהֶפֶךְ שֶׁהוּא צַדִּיק אֲמִתִּי, אֲזַי הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא וְנִשְׂגָּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בְּמחַ אֱנוֹשִׁי כְּלָל.

כִּי כָּךְ הָיוּ רְגִילִים רב הָעוֹלָם לוֹמַר עָלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חָזַר בְּעַצְמוֹ דִּבּוּרִים אֵלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים

וְרָמַז לָנוּ שֶׁהָאֱמֶת הוּא כֵּן

שֶׁאֵין כָּאן מְמֻצָּע.

וְהַבּוֹחֵר יִבְחַר לוֹ הָאֱמֶת כִּי הָאֱמֶת הוּא אֶחָד.

[וְעַיֵּן בְּסִימָן נ"א בְּלִקּוּטֵי א]

וּמִזּאת הַשִּׂיחָה בְּעַצְמָהּ יוּכַל לְהָבִין מְעַט גְּדֻלָּתוֹ

כִּי עַל יְדֵי עצֶם הַהִתְנַגְּדוּת וְהַמַּחֲלקֶת

יוּכַל לְהָבִין הָאֱמֶת בְּהֶפֶךְ מַמָּשׁ

וְיִתְפַּלֵּא עַל עצֶם גְּדֻלָּתוֹ בְּלִי שִׁעוּר

כִּי אֵין כָּאן מְמֻצָּע כַּנַּ"ל

וְהָבֵן הֵיטֵב הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

אות רסג

בִּשְׁנַת תקס"ג שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בְּכָאן בִּבְּרֶסְלַב

אָז הָיִיתִי אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה עַד אַחַר יוֹם כִּפּוּר.

וְאַחַר יוֹם כִּפּוּר נָסַעְתִּי לְבֵיתִי

וְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק נִשְׁאֲרוּ בְּכָאן עַל חַג הַסוכּוֹת.

וְשָׁמַעְתִּי כַּמָּה דִּבּוּרִים יְקָרִים מֵרַבִּי יוּדְל מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז וְאֵינִי זוֹכְרָם הֵיטֵב.

פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם

וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁשְּׁנֵי רוֹצְחִים עוֹמְדִים עָלַי וְאוֹמְרִים אַף עַל פִּי כֵן שֶׁאֲנִי מַנְהִיג

וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בָּעֵת שֶׁאָמַר שְׁנֵי רוֹצְחִים

הַיְנוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה נִתְכַּוֵּן

מֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו מְאד.

וּמִי יִזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ

כִּי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאד מִגְּדוֹלֵי מְקרָבָיו.

וּבְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף

וּמַה שֶּׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי [כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר]

וְעִנְיַן הַפְּרִיסְטַאקֶיט שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ'

וְדִבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים.

אַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ לִכְנס הֲמוֹן עָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בְּנִגּוּן וְשִׂמְחָה כַּנָּהוּג בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

וְאָז אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק לְכוּ לָכֶם

כִּי אֲנִי צָרִיךְ לַעֲסֹק עִמָּהֶם

וְאֵין זֶה שַׁיָּךְ לָכֶם

וְהָלְכוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ.

וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה.

וְאָז רָקַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה מְאד מִן אֵיזֶה זְמַן קדֶם הַלַּיְלָה עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה.

וּכְבָר יָדוּעַ גּדֶל נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת קְדֻשַּׁת הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁלּא רָאָה זאת לא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה רָקַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְבֵּה.

הַיְנוּ בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַנַּ"ל וּבְשַׁבַּת חֲנוּכָּה בְּהַסְּעֻדָּה שְׁלִישִׁית אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ח', וּבְפוּרִים

וְאַחַר כָּךְ בְּראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הָיְתָה הַחֲתֻנָּה שֶׁל בִּתּוֹ שָׂרָה

וְרָקַד הַרְבֵּה עִם בִּתּוֹ הַכַּלָּה בְּהַסְּעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל הַשַּׁבָּת חֲתֻנָּה

אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ [בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן מ"ט].

כִּי בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הִתְחִיל בְּקוֹל נִפְלָא מֵאֵלּוּ הַתֵּבוֹת

וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ

רַק כְּשֶׁמָּסַר לָנוּ הַתּוֹרָה הַזּאת בִּכְתַב יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ

הִתְחִיל מִפָּסוּק לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם כַּנִּדְפַּס [בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן מ"ט הַנַּ"ל]

וְאַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל רָקַד הַרְבֵּה עִם בִּתּוֹ אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר בְּעַצְמוֹ

בַּשָּׁנָה הַזּאת רָקַדְתִּי הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׁמַע אָז שֶׁיּוֹצְאִין גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל

כִּי עַל יְדֵי רִקּוּדִין וְהַמְחָאוֹת כַּף מַמְתִּיקִין הַדִּינִים וּמְבַטְּלִין הַגְּזֵרוֹת

כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים בְּסִימָן י' לִקּוּטֵי א' שֶׁנֶּאֱמַר לָעִנְיָן זֶה

כַּנִּרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר

אות רסד

אָמַר הִתְפַּלְּלוּ עָלַי שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי

וְאוֹלִיךְ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ שֶׁלּא הָיָה מֵעוֹלָם.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן מִכְּבָר

אַף עַל פִּי כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי

אות רסה

פַּעַם אַחַת סִפֵּר

שֶׁזֶּה סָמוּךְ הִתְחִיל לִלְמד אֶת הַחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עִם הַשַּׁ"ךְ וְהַסְּמַ"ע וְלָמַד בִּזְמַן מוּעָט עַד סִימָן צ"א שֶׁהוּא בְּעֵרֶךְ מָאתַיִם דַּפִּין

וְאָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְזוֹכֵר כָּל סָעִיף קָטָן מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל.

וְאָז הָיָה לְפָנָיו רַב אֶחָד וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁאֵלוֹת וְדִינִים וְלא יָדַע אוֹתוֹ הָרַב לַהֲשִׁיבוֹ.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה לְפָנָיו דָּאקְטֶיר אֶחָד וְדִבֵּר עִמּוֹ וְלא יָדַע גַּם כֵּן כְּלָל.

וְאָמַר אֵיךְ לוֹקְחִין וְכוּ'

וְאֵינִי זוֹכֵר כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְכַמָּה פְּעָמִים סִפֵּר עִם אֲנָשִׁים מִכַּמָּה דִּינִים מֵהָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים בְּעַל פֶּה

וְהָיָה בָּקִי בְּכָל הַדִּינִים בִּבְקִיאוּת גָּדוֹל מְאד.

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁלָּמַד אוֹתוֹ הַפּוֹסֵק בְּסָמוּךְ לא הָיָה יָכוֹל לַעֲמד נֶגְדּוֹ נֶגֶד בְּקִיאוּתוֹ הַגְּדוֹלָה

כִּי תָּמִיד נִתְבַּטְּלוּ לְפָנָיו כָּל הַלּוֹמְדִים שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם בִּבְקִיאוּת הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים.

גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

אִם הָיִיתִי אוֹמֵר פְּשָׁטִים בגמפ"ת [בְּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י תּוֹסְפוֹת]

הָיוּ כָּל הַלּוֹמְדִים וְהַגְּדוֹלִים מֻנָּחִים תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי

אַךְ עֲדַיִן אֵין לִי חֵשֶׁק לָזֶה.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁאָמַר

שֶׁבַּנִּגְלֶה קַל יוֹתֵר לְחַדֵּשׁ וְכוּ'

וּמִי שֶׁמְּעַיֵּן הֵיטֵב בִּדְבָרָיו

יוּכַל לְהָבִין מֵאֵלָיו עצֶם גְּדֻלַּת חָכְמָתוֹ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית

אות רסו

אָמַר כָּל מַה שֶּׁמָּשִׁיחַ יַעֲשֶׂה טוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת

רַק שֶׁהַחִלּוּק הִיא שֶׁמָּשִׁיחַ יִגְזר אמֵר וְיָקוּם אֲבָל אֲנִי

[וּפָסַק וְלא דִּבֵּר יוֹתֵר]

נֻסָּח אַחֵר

אֲבָל אֲנִי, אֵינִי יָכוֹל לִגְמר עֲדַיִן

אות רסז

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁהִשִּׂיג יְחִידָה בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה.

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁנֶּפֶשׁ דִּנְשָׁמָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִיחִידָה דְּרוּחַ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכֻלָּם

וְהוּא הִשִּׂיג יְחִידָה בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה.

וְאָמַר: נִמְצָא, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ "מְעַט", וַאֲנִי עוֹמֵד בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ

אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר

כִּי מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יֵשׁ עוֹד וְכוּ' וְכוּ'
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...שורש העניין? שאלה: מהו שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל ידי זה לבטל את...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי דנין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלב - יֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוּא מְפֻרְסָם גָּדוֹל בִּמְדִינָה אַחַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלב - יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת ובמדינה הסמוכה אינו חשוב כלל ושוב במדינה אחרת הוא מפרסם מעין דנפק מאתר חד ואזלי מתחות לארעא עד שנובע ויוצא ברחוק במקום אחר ואף במקום שהולך תחות ארעא הוא משקה שרשי אילנא.
שיחות הר"ן - אות קכד
...קכד פעם אחת שאל אותי בלשון תמה השמעת ממני דברי מוסר ? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר כי כל דבור מוסר שלו הוא מטבל ומרחץ בדמעות ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפרוש ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפרוש כדרך המוכיחים אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מענין עבודת ה' וכל דבריו היה כגחלי אש ממש ומי שזכה לשמע דבור מפיו היה נכנס בקרבו כאש בוערת ממש ואי אפשר לבאר ולציר לא בכתב ולא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם
...ידי המחלקת שיש בעולם, נעשין מפרסמים קדם זמנם שיך לא"ב חדש, מריבה, אות י על ידי המחלקת שיש בעולם על ידי זה נעשין מפרסמים קדם זמנם הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה שנעשה מפרסם קדם זמנו או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך אזי גורמין עניות וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק "וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" וכו'...
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שאמר העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה מחמת זה זכיתי למדרגתי לא כן הוא רק עם דבר אחד הצלחתי ועל ידי זה זכיתי לעלות למה שזכיתי ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: מיט איין זאך איז מיר גיראטין
שיחות הר"ן - אות ה
...- אות ה היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה...
שצריך דוקא לבקש גדולות
...גדולות breslev.eip.co.il/?key=2207 - שיחות הר"ו - אות נא העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא וכבר מבאר מזה בספרים שצריך לחפש דיקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא וצריך כל אחד לבקש מאד מלמד הגון כזה שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה דהינו השגות אלקות כי צריך לזה רבי גדול מאד מאד שיוכל להסביר שכל גדול כזה על ידי השכל התחתון כנ"ל כדי שיוכלו...
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...- אות קצה - גדולות נוראות השגתו שנת תק"ע פרשת נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לד - וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים
...ממלכת כהנים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" א. כתיב: "חרפה שברה לבי" הינו החרפות ובזיונות שוברין לבו של אדם והתקון הוא על ידי שמקשר את לבו להנקדה השיך ללבו בעת הזאת ועל ידי זה נתבטל החרפה השורה על לבו. ב. כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעל פעלות כרצונו כמו שדרשו חז"ל: "צדיק מושל" וכו' מי מושל בי צדיק וזהו בחינת: "ויוסף הוא השליט" והוא שרש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו ועקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השם יתברך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 30_03_2026 השעה 16:05:29 - wesi2