ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רסא - גדולת נוראות השגתו
אות רסא בלילה קדם הברית מילה של בנו שלמה אפרים זכרונו לברכה אז ישב עמנו הרבה ודבר עמנו הרבה מענין גדלתו ואמתת הפלגת מעלתו ושמענו אז כמה דברים. ואמר אז שקשה להכניס בלב ענין גדלתו ואי אפשר לדבר מזה כי גם אחרים אומרים כך לשונות כאלו. וכל מה שהפה יכול לדבר אומר השני גם כן כך אבל רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יכול להבין קצת היכן נקדות האמת לאמתו והבן אות רסב כמה פעמים חזר בעצמו דברי העולם שאומרים עליו שאין כאן ממצע, רק או שהוא חס ושלום כמו שהמתנגדים בודים עליו וכו' הדוברים על צדיק עתק רחמנא לצלן וכו' או אם הוא להפך שהוא צדיק אמתי, אזי הוא חדוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במח אנושי כלל. כי כך היו רגילים רב העולם לומר עליו זכרונו לברכה. והוא זכרונו לברכה חזר בעצמו דבורים אלו כמה פעמים ורמז לנו שהאמת הוא כן שאין כאן ממצע. והבוחר יבחר לו האמת כי האמת הוא אחד. [ועין בסימן נ"א בלקוטי א] ומזאת השיחה בעצמה יוכל להבין מעט גדלתו כי על ידי עצם ההתנגדות והמחלקת יוכל להבין האמת בהפך ממש ויתפלא על עצם גדלתו בלי שעור כי אין כאן ממצע כנ"ל והבן היטב האמת לאמתו אות רסג בשנת תקס"ג שהוא ראש השנה הראשון שהיה בכאן בברסלב אז הייתי אצלו על ראש השנה וכל עשרת ימי תשובה עד אחר יום כפור. ואחר יום כפור נסעתי לביתי ורבי יודל ורבי שמואל אייזיק נשארו בכאן על חג הסוכות. ושמעתי כמה דבורים יקרים מרבי יודל מה ששמע אז ואיני זוכרם היטב. פעם אחת ביום הושענא רבא אמר בפני העולם ומה אעשה ששני רוצחים עומדים עלי ואומרים אף על פי כן שאני מנהיג (שקורין גיטר יוד) והראה בידו על רבי יודל ורבי שמואל אייזיק בעת שאמר שני רוצחים הינו שעליהם היה נתכון מחמת שהם היו כרוכים אחריו מאד. ומי יזכה להבין פרוש דברים אלו כי האנשים הנ"ל היו יקרים בעיניו מאד מגדולי מקרביו. וביום שמיני עצרת דבר עמהם מענין רקודין והמחאת כף ומה שמהפכין את עצמו שזה בחינת ומשה עלה אל האלהים וירד ה' על הר סיני [כמבאר במקום אחר] וענין הפריסטאקיט שעושין וכו' ודבר עמהם דברים נפלאים. אחר כך התחילו לכנס המון עם מאנשי העיר שבאו אליו בנגון ושמחה כנהוג ביום שמיני עצרת ואז אמר לרבי יודל ולרבי שמואל אייזיק לכו לכם כי אני צריך לעסק עמהם ואין זה שיך לכם והלכו להם ממנו. ואחר כך נעשה שם שמחה גדולה בקול רעש גדול של שיר ושמחה. ואז רקד רבנו זכרונו לברכה בעצמו הרבה מאד מן איזה זמן קדם הלילה עד איזה שעות בתוך הלילה של שמחת תורה. וכבר ידוע גדל נפלאות ערבות נעימות קדשת הרקוד שלו, כי מי שלא ראה זאת לא ראה טוב מימיו. וכבר מבאר במקום אחר שבאותה השנה רקד רבנו זכרונו לברכה הרבה. הינו בשמיני עצרת הנ"ל ובשבת חנוכה בהסעדה שלישית אחר שאמר התורה הנוראה ראיתי מנורת זהב בלקוטי א' סימן ח', ובפורים ואחר כך בראש חדש ניסן היתה החתנה של בתו שרה ורקד הרבה עם בתו הכלה בהסעדה שלישית של השבת חתנה אחר שאמר התורה הנוראה והוא כחתן יצא מחפתו [בלקוטי א' סימן מ"ט]. כי בעת אמירת התורה התחיל בקול נפלא מאלו התבות והוא כחתן יצא מחפתו רק כשמסר לנו התורה הזאת בכתב ידו הקדוש התחיל מפסוק לשמש שם אהל בהם כנדפס [בלקוטי א' סימן מ"ט הנ"ל] ואחר שאמר התורה הנ"ל רקד הרבה עם בתו אשרי עין ראתה זאת. ושמעתי מפיו הקדוש שאמר בעצמו בשנה הזאת רקדתי הרבה מחמת שנשמע אז שיוצאין גזרות (שקורין פונקטן) על ישראל כי על ידי רקודין והמחאות כף ממתיקין הדינים ומבטלין הגזרות כמבאר בהתורה ואלה המשפטים בסימן י' לקוטי א' שנאמר לענין זה כנרשם במקום אחר אות רסד אמר התפללו עלי שאשוב לבריאותי ואוליך אתכם בדרך חדש שלא היה מעולם. אף על פי שהוא בדרך הישן מכבר אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות רסה פעם אחת ספר שזה סמוך התחיל ללמד את החשן המשפט עם הש"ך והסמ"ע ולמד בזמן מועט עד סימן צ"א שהוא בערך מאתים דפין ואמר שהוא יודע וזוכר כל סעיף קטן מהיכן הוא מתחיל. ואז היה לפניו רב אחד והתחיל לדבר עמו בשאלות ודינים ולא ידע אותו הרב להשיבו. ואחר כך היה לפניו דאקטיר אחד ודבר עמו ולא ידע גם כן כלל. ואמר איך לוקחין וכו' ואיני זוכר כל זה היטב. וכמה פעמים ספר עם אנשים מכמה דינים מהארבעה שלחן ערוך הגדולים בעל פה והיה בקי בכל הדינים בבקיאות גדול מאד. ואפילו מי שלמד אותו הפוסק בסמוך לא היה יכול לעמד נגדו נגד בקיאותו הגדולה כי תמיד נתבטלו לפניו כל הלומדים שהיה מדבר עמהם בבקיאות הארבעה שלחן ערוך הגדולים. גם שמעתי בשמו שאמר אם הייתי אומר פשטים בגמפ"ת [בגמרא פרוש רש"י תוספות] היו כל הלומדים והגדולים מנחים תחת כפות רגלי אך עדין אין לי חשק לזה. ועין במקום אחר שאמר שבנגלה קל יותר לחדש וכו' ומי שמעין היטב בדבריו יוכל להבין מאליו עצם גדלת חכמתו עד אין סוף ואין תכלית אות רסו אמר כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל אני יכול לעשות רק שהחלוק היא שמשיח יגזר אמר ויקום אבל אני [ופסק ולא דבר יותר] נסח אחר אבל אני, איני יכול לגמר עדין אות רסז שמעתי בשמו שאמר, שהשיג יחידה בתכלית מדרגה עליונה. כי זה ידוע, שנפש דנשמה גבוה יותר מיחידה דרוח, וכן כיוצא בזה בכלם והוא השיג יחידה בתכלית מדרגה העליונה. ואמר: נמצא, שאני יודע "מעט", ואני עומד במדרגה גבוה אף על פי כן עדין אני רוצה יותר כי מי יודע, אולי יש עוד וכו' וכו'
אות רסא

בַּלַּיְלָה קדֶם הַבְּרִית מִילָה שֶׁל בְּנוֹ שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אָז יָשַׁב עִמָּנוּ הַרְבֵּה וְדִבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ וַאֲמִתַּת הַפְלָגַת מַעֲלָתוֹ

וְשָׁמַעְנוּ אָז כַּמָּה דְּבָרִים.

וְאָמַר אָז שֶׁקָּשֶׁה לְהַכְנִיס בַּלֵּב עִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ

וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה

כִּי גַּם אֲחֵרִים אוֹמְרִים כָּךְ לְשׁוֹנוֹת כָּאֵלּוּ.

וְכָל מַה שֶּׁהַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר אוֹמֵר הַשֵּׁנִי גַּם כֵּן כָּךְ

אֲבָל רַק כָּל חָד כְּפוּם מַה דִמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ

יָכוֹל לְהָבִין קְצָת הֵיכָן נְקֻדּוֹת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

וְהָבֵן

אות רסב

כַּמָּה פְּעָמִים חָזַר בְּעַצְמוֹ דִּבְרֵי הָעוֹלָם

שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁאֵין כָּאן מְמֻצָּע, רַק אוֹ שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁהַמִּתְנַגְּדִים בּוֹדִים עָלָיו וְכוּ' הַדּוֹבְרִים עַל צַדִּיק עָתָק רַחֲמָנָא לִצְלַן וְכוּ'

אוֹ אִם הוּא לְהֶפֶךְ שֶׁהוּא צַדִּיק אֲמִתִּי, אֲזַי הוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא וְנִשְׂגָּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בְּמחַ אֱנוֹשִׁי כְּלָל.

כִּי כָּךְ הָיוּ רְגִילִים רב הָעוֹלָם לוֹמַר עָלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חָזַר בְּעַצְמוֹ דִּבּוּרִים אֵלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים

וְרָמַז לָנוּ שֶׁהָאֱמֶת הוּא כֵּן

שֶׁאֵין כָּאן מְמֻצָּע.

וְהַבּוֹחֵר יִבְחַר לוֹ הָאֱמֶת כִּי הָאֱמֶת הוּא אֶחָד.

[וְעַיֵּן בְּסִימָן נ"א בְּלִקּוּטֵי א]

וּמִזּאת הַשִּׂיחָה בְּעַצְמָהּ יוּכַל לְהָבִין מְעַט גְּדֻלָּתוֹ

כִּי עַל יְדֵי עצֶם הַהִתְנַגְּדוּת וְהַמַּחֲלקֶת

יוּכַל לְהָבִין הָאֱמֶת בְּהֶפֶךְ מַמָּשׁ

וְיִתְפַּלֵּא עַל עצֶם גְּדֻלָּתוֹ בְּלִי שִׁעוּר

כִּי אֵין כָּאן מְמֻצָּע כַּנַּ"ל

וְהָבֵן הֵיטֵב הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

אות רסג

בִּשְׁנַת תקס"ג שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בְּכָאן בִּבְּרֶסְלַב

אָז הָיִיתִי אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה עַד אַחַר יוֹם כִּפּוּר.

וְאַחַר יוֹם כִּפּוּר נָסַעְתִּי לְבֵיתִי

וְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק נִשְׁאֲרוּ בְּכָאן עַל חַג הַסוכּוֹת.

וְשָׁמַעְתִּי כַּמָּה דִּבּוּרִים יְקָרִים מֵרַבִּי יוּדְל מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז וְאֵינִי זוֹכְרָם הֵיטֵב.

פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם

וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁשְּׁנֵי רוֹצְחִים עוֹמְדִים עָלַי וְאוֹמְרִים אַף עַל פִּי כֵן שֶׁאֲנִי מַנְהִיג

וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בָּעֵת שֶׁאָמַר שְׁנֵי רוֹצְחִים

הַיְנוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה נִתְכַּוֵּן

מֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו מְאד.

וּמִי יִזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ

כִּי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאד מִגְּדוֹלֵי מְקרָבָיו.

וּבְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף

וּמַה שֶּׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי [כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר]

וְעִנְיַן הַפְּרִיסְטַאקֶיט שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ'

וְדִבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים.

אַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ לִכְנס הֲמוֹן עָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בְּנִגּוּן וְשִׂמְחָה כַּנָּהוּג בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

וְאָז אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק לְכוּ לָכֶם

כִּי אֲנִי צָרִיךְ לַעֲסֹק עִמָּהֶם

וְאֵין זֶה שַׁיָּךְ לָכֶם

וְהָלְכוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ.

וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה.

וְאָז רָקַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה מְאד מִן אֵיזֶה זְמַן קדֶם הַלַּיְלָה עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה.

וּכְבָר יָדוּעַ גּדֶל נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת קְדֻשַּׁת הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁלּא רָאָה זאת לא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה רָקַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְבֵּה.

הַיְנוּ בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַנַּ"ל וּבְשַׁבַּת חֲנוּכָּה בְּהַסְּעֻדָּה שְׁלִישִׁית אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ח', וּבְפוּרִים

וְאַחַר כָּךְ בְּראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הָיְתָה הַחֲתֻנָּה שֶׁל בִּתּוֹ שָׂרָה

וְרָקַד הַרְבֵּה עִם בִּתּוֹ הַכַּלָּה בְּהַסְּעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל הַשַּׁבָּת חֲתֻנָּה

אַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ [בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן מ"ט].

כִּי בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הִתְחִיל בְּקוֹל נִפְלָא מֵאֵלּוּ הַתֵּבוֹת

וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ

רַק כְּשֶׁמָּסַר לָנוּ הַתּוֹרָה הַזּאת בִּכְתַב יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ

הִתְחִיל מִפָּסוּק לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם כַּנִּדְפַּס [בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן מ"ט הַנַּ"ל]

וְאַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנַּ"ל רָקַד הַרְבֵּה עִם בִּתּוֹ אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר בְּעַצְמוֹ

בַּשָּׁנָה הַזּאת רָקַדְתִּי הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׁמַע אָז שֶׁיּוֹצְאִין גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל

כִּי עַל יְדֵי רִקּוּדִין וְהַמְחָאוֹת כַּף מַמְתִּיקִין הַדִּינִים וּמְבַטְּלִין הַגְּזֵרוֹת

כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים בְּסִימָן י' לִקּוּטֵי א' שֶׁנֶּאֱמַר לָעִנְיָן זֶה

כַּנִּרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר

אות רסד

אָמַר הִתְפַּלְּלוּ עָלַי שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי

וְאוֹלִיךְ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ שֶׁלּא הָיָה מֵעוֹלָם.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן מִכְּבָר

אַף עַל פִּי כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי

אות רסה

פַּעַם אַחַת סִפֵּר

שֶׁזֶּה סָמוּךְ הִתְחִיל לִלְמד אֶת הַחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עִם הַשַּׁ"ךְ וְהַסְּמַ"ע וְלָמַד בִּזְמַן מוּעָט עַד סִימָן צ"א שֶׁהוּא בְּעֵרֶךְ מָאתַיִם דַּפִּין

וְאָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְזוֹכֵר כָּל סָעִיף קָטָן מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל.

וְאָז הָיָה לְפָנָיו רַב אֶחָד וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁאֵלוֹת וְדִינִים וְלא יָדַע אוֹתוֹ הָרַב לַהֲשִׁיבוֹ.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה לְפָנָיו דָּאקְטֶיר אֶחָד וְדִבֵּר עִמּוֹ וְלא יָדַע גַּם כֵּן כְּלָל.

וְאָמַר אֵיךְ לוֹקְחִין וְכוּ'

וְאֵינִי זוֹכֵר כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְכַמָּה פְּעָמִים סִפֵּר עִם אֲנָשִׁים מִכַּמָּה דִּינִים מֵהָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים בְּעַל פֶּה

וְהָיָה בָּקִי בְּכָל הַדִּינִים בִּבְקִיאוּת גָּדוֹל מְאד.

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁלָּמַד אוֹתוֹ הַפּוֹסֵק בְּסָמוּךְ לא הָיָה יָכוֹל לַעֲמד נֶגְדּוֹ נֶגֶד בְּקִיאוּתוֹ הַגְּדוֹלָה

כִּי תָּמִיד נִתְבַּטְּלוּ לְפָנָיו כָּל הַלּוֹמְדִים שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם בִּבְקִיאוּת הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים.

גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

אִם הָיִיתִי אוֹמֵר פְּשָׁטִים בגמפ"ת [בְּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י תּוֹסְפוֹת]

הָיוּ כָּל הַלּוֹמְדִים וְהַגְּדוֹלִים מֻנָּחִים תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי

אַךְ עֲדַיִן אֵין לִי חֵשֶׁק לָזֶה.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁאָמַר

שֶׁבַּנִּגְלֶה קַל יוֹתֵר לְחַדֵּשׁ וְכוּ'

וּמִי שֶׁמְּעַיֵּן הֵיטֵב בִּדְבָרָיו

יוּכַל לְהָבִין מֵאֵלָיו עצֶם גְּדֻלַּת חָכְמָתוֹ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית

אות רסו

אָמַר כָּל מַה שֶּׁמָּשִׁיחַ יַעֲשֶׂה טוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת

רַק שֶׁהַחִלּוּק הִיא שֶׁמָּשִׁיחַ יִגְזר אמֵר וְיָקוּם אֲבָל אֲנִי

[וּפָסַק וְלא דִּבֵּר יוֹתֵר]

נֻסָּח אַחֵר

אֲבָל אֲנִי, אֵינִי יָכוֹל לִגְמר עֲדַיִן

אות רסז

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁהִשִּׂיג יְחִידָה בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה.

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁנֶּפֶשׁ דִּנְשָׁמָה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִיחִידָה דְּרוּחַ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכֻלָּם

וְהוּא הִשִּׂיג יְחִידָה בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה.

וְאָמַר: נִמְצָא, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ "מְעַט", וַאֲנִי עוֹמֵד בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ

אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר

כִּי מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יֵשׁ עוֹד וְכוּ' וְכוּ'
ספר המידות - שבועה
...ותהרס חס ושלום. ב. על ידי שבועות שקר נופלים מאמונה. ג. למוד מסכת שבועות מסגל לירידת הגשם. ד. על ידי שבועת שקר באין הרהורי ניאוף. ה. מי שהוא רגיל בשבועות, מחשבות רעות באים לו תמיד. ו. על ידי העברת השבועה אין תקומה במלחמה. ז. מי שעובר על השבועה, בידוע שאינו מכבד יראי השם. ח. על כל עברות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כלו, וממנו נפרעין לאלתר. ט. דברים שאין אש ומים מכלין אותם, שבועות שקר מכלין אותן. י. מלאך גבריאל הוא ממנה על השרפה...
היכלות. מה הם ההיכלות?
...מה הם ההיכלות? שאלה: רבי נחמן בספריו מדבר במספר מקומות על היכלות שונים שבהם הוא מטייל. מה הם ההיכלות האלו? תשובה: ההיכלות האלו הם מה שנקרא אצלנו "תובנות" "שכלים". ההיכלות שרבי נחמן מדבר עליהם, הם תובנות והבנות עמוקות שיש לצדיק על השי"ת / העולם וכיו"ב. מה שנקרא גם "השגות" רוחניות. היכלי התמורות לדוגמא, היינו השכל שבו צריך לעבור האדם לפני שהוא מגיע לשכל האמיתי של השי"ת (ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא עסק בזה כלל. וכאשר הגיע סמוך לזמן המגבל...
שיחות הר"ן - אות קכח
שיחות הר"ן - אות קכח ספר בשבחו שידע כל דברי ה"עץ חיים ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה מספר הזוהר והעקר מהתקונים והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זוהר והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אֵיזֶה אָדָם, הוּא לא טוֹב
...כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו הוא לא טוב כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' [בסימן נה] שם מבאר ביטול גדול יותר בשעת התפילה שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפילה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל בשעת תפילתו רק את השם יתברך לבדו כי אז, בשעת התפילה, האדם עומד בהיכל המלך וכו' עין שם מה שכתוב שם . "מי הוא, הלא ישותו נתבטל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם
...שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה א. כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך כי יש בכל דבר רצון השם יתברך הן בכלל הבריאה דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך דהינו שהשם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכא - עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים
...שנותנין מעשר נצול משונאים על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו כי "האלהים יבקש הנרדף" 'ואפילו צדיק רודף את הרשע' וזה בחינת: "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשם יתברך אזי הוא יתברך מצילו בידו כי הוא סמוך להשם יתברך אבל כשהנרדף רשע נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלהים יבקש וכו' אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהשם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה
...תצא למלחמה "כי תצא למלחמה" וכו' כתיב: "אחור וקדם צרתני" זה בחינת כסדר ושלא כסדר 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר הוי"ה במלוי אלפין גימטריא מ"ה אדם וחוה הוא בחינת 'מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה' "ולילה ללילה יחוה דעת" הינו מלכות פה כי המלכות נקרא דבור, על שם 'כי אין מלך בלא עם' ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דבורו נמצא שעקר הנהגות מלכותו אינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנא - סְגֻלָּה לְזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא
...לזרע של קימא שיאמרו שניהם האיש ואשתו קדם הזווג פרשת "ובראשי חדשיכם" וכן כשהתינוק חולה, חס ושלום יאמרו אז גם כן האיש והאשה פרשת "ובראשי חדשיכם" כי מארת חסר ואו שהוא החיות של כל דבר וכן כלת משה חסר ואו גם כן וכל זה הוא סוד פגימת הלבנה שמשם נמשך בחינת מארת חסר ואו שהוא אסכרה לרביי חס ושלום כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר ועל כן חסרון הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים, חס ושלום ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע כי אז הגיעה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1880 שניות - עכשיו 28_06_2025 השעה 00:04:02 - wesi2