ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שסט - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שסט ענה ואמר לי ועם זה אין אתה רשאי להחיות את עצמך [בלשון תמה] שיש לך חלק גדול בהספר. הינו בהספר לקוטי מוהר"ו שלו שנדפס אז באותה העת והאריך בשיחה זאת קצת. ואמר שכל הספר הוא שלי שאם לא הייתי לא היה הספר בעולם. והסביר לי הדבר שכן הוא שכל הספר נעשה על ידי וכו' ואמר לי מעט אתה יודע מעצם מעלת גדלת הספר וקדשתו ויותר מזה ראוי לך להאמין בעצם גדלת הספר הזה וכו' וכו' ואמר לי הלא נדפסו אלף ספרים, וכל ספר בא ליד כמה אנשים. הינו שראוי לי להחיות את עצמי שזכיתי לזכות את הרבים בזכות כזה וכו'. גם שלא בפני דבר עם כמה אנשים מאנשי שלומנו שיש לי חלק גדול בהספר ואמר שראוי להם להחזיק לי טובה כי אם לא הייתי עוסק בזה לא היה נשאר אפילו עלה אחד מספריו אות שע אמר כל אחד מכם יש לו חלק בהתורה שלי. אבל נתן יש לו חלק גדול יותר מכלכם. ענה ואמר אתם יודעים זאת שאם לא היה הוא לא היה לכם אפילו עלה אחד מהספר. אות שעא אמר לי האתה תהיה במרה שחורה. אתה מחיב להיות בשמחה תמיד [בפרוש אמר לי כן]. גם אמר לי [תרשה להפיל את עצמך] [בתמיה] גם אמר לי [אחי, עוד יעבר אחוז עצמך]. גם אמר לי ה' עמך וכו' [אל תפחד] [מה שאמר לר' נתן כבר טוב לו כל כך שרשאי להיות במרה שחורה רחמנא לצלן שמעתי מרבי יצחק ליב זכרונו לברכה מטעפליק ששמע מפיו הקדוש שאם היה מספר עמו החצי שיחות ממה שספר עם רבי נתן ורבי נפתלי לא היה לך קיום כלל וגם כל העולם כלו לא היה לו קיום] אות שעב אמר שאין שום איבר באדם שלא אמר עליו תורה כי כבר אמר תורה על כל איבר ואיבר שיש להאדם כי ידוע שקומת האדם מרמז למה שמרמז וכו' אות שעג אמר, הבעל שם טוב זכרונו לברכה וכמה צדיקים עשו ותקנו בעולם מה שתקנו ואחר כך כשנפטרו ונסתלקו נפסק הדבר הינו ההארה שהאירו בתלמידיהם והחזירום להשם יתברך לא נמשך מדור לדור רק נפסק. על כן צריכין לעשות דבר שיהיה לו קיום לעד. וכן דבר עוד פעם אחת שצריכין להשאיר תלמידים שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים וכן התלמידי תלמידים יאירו להלן יותר ויותר וכן לדורי דורות אות שעד שמעתי בשמו שאמר שכל ההשגות הגבוהות שהוא משיג אינם חשובים אצלו כל כך רק העקר הוא כשזוכה להכניס איזה דבור בתוך העולם. כי בכל דבור ודבור שהוא מדבר בפני העולם תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים אות שעה פעם אחת עמדנו לפניו בלילה ודברנו עמו הרבה מכמה וכמה תורות שגלה לפנינו [אשר עתה כבר נדפסו כלם אבל אז עדין לא נדפסו ספריו] והייתי מזכיר לפניו איזה תורות והייתי מפליג לפניו עצם שבח הפלגת חדושיו. וכן כמה וכמה תורות, כי כל תורה ותורה היא חדוש נפלא ומפלג מאד מאד אשר תכלה הנפש מעצם ערבות והפלגת החדוש למי שזוכה לעין בהם באמת. והיינו מדברים הרבה מזה אחר כך למחרתו בבקר נסעתי עמו ללוותו בדרך. ענה ואמר, אתמול הנחנו וסדרנו הסחורה שלנו ברוך השם היא סחורה יפה מאד מאד. וטוב היה שיהיה לחנות זה משרת טוב ויפה שיכול להניח ולקפל ולסדר כל חתיכה סחורה יפה יפה עם הקצה לחוץ [כדרך המשרתים המבחרים שמקפלין הסחורה ומניחין קצת לחוץ כדי שיראה הקונה בבואו תכף מהות יופי הסחורה] וכשיבוא אחד לקנות איזה סחורה יוכל המשרת לחטף מיד בזריזות אותו המין סחורה שצריך הקונה ויפתח אותו במהירות לפני הקונה ויהיה מראה לו מיד הוד יופי פאר הסחורה הטובה הזאת. והנמשל מובן שצריכין אחד שיהיה בקי היטב מאד בכל תורותיו שגלה שיוכל לסדר כל תורה יפה יפה עם הקצה לחוץ. וכשיבוא אחד וירצה להתקרב ולדבר מתורתו יוכל להושיט לו מיד איזה תורה שהוא צריך אז כפי ענינו. כי כל תורותיו הם כלליות גדול מאד מאד שיכולין למצא בהם מה שצריך כל אחד ואחד רק צריכין אחד שיהיה בקי בהם היטב היטב שיוכל להושיט לכל אחד ואחד מה שצריך באותה העת. והבן השאר מאליך אות שעו ספר עמי ואמר שיש לו דברים גבוהים ונעלמים מאד בענין שיחתו שמשיח עם בני אדם, אך אי אפשר לי לגלות זאת. כי הלא אני צריך לדבר גם עמך ואם יגלה דרכי שיחתו הקדושה שוב לא יוכל לדבר ולפעל מה שרוצה. גם אמר להרב דפה ברסלב מורנו הרב אהרון הלא אני אוהב אותך מאד מאד ואני מברכך הלואי שתזכה בעולם הבא להבין שיחות חלין שלי. וזה היה קדם שהיה בארץ ישראל אות שעז שמעתי בשם מורנו הרב יחיאל זכרונו לברכה, אחיו של רבנו הקדוש זכרונו לברכה שספר בשם רבנו הקדוש שפעם אחת שאל אותו על ענין שהוא זכרונו לברכה הזהיר את אחיו מורנו הרב יחיאל זכרונו לברכה שיהיה רגיל לדבר עם בני אדם כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך ושאל אותו שכמה פעמים מכרחים לדבר עם בני אדם דברים בטלים ושיחת חלין. השיב לו רבנו זכרונו לברכה מאחר שעל כל פנים נכנסין בתוך הדבורים שמספרין עמהם איזה דברים מדברי תורה על ידי זה נתתקנין כל הדבורים וכעין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת ל:) : בקשו לגנז ספר קהלת, ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה. וכבר מבאר במקום אחר שמי שבקי בספריו היטב יכולין למצא כל שיחות העולם בתוך תורתו וכו'. ואי אפשר שלא יהיה שיחה בעולם שלא יהיה לה שיכות לתורתו הקדושה
אות שסט

עָנָה וְאָמַר לִי

וְעִם זֶה אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמְךָ [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]

שֶׁיֵּשׁ לְךָ חֵלֶק גָּדוֹל בְּהַסֵּפֶר.

הַיְנוּ בְּהַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו שֶׁלּוֹ שֶׁנִּדְפַּס אָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת קְצָת.

וְאָמַר שֶׁכָּל הַסֵּפֶר הוּא שֶׁלִּי

שֶׁאִם לא הָיִיתִי לא הָיָה הַסֵּפֶר בָּעוֹלָם.

וְהִסְבִּיר לִי הַדָּבָר שֶׁכֵּן הוּא שֶׁכָּל הַסֵּפֶר נַעֲשָׂה עַל יָדִי וְכוּ'

וְאָמַר לִי מְעַט אַתָּה יוֹדֵעַ מֵעצֶם מַעֲלַת גְּדֻלַּת הַסֵּפֶר וּקְדֻשָּׁתוֹ

וְיוֹתֵר מִזֶּה רָאוּי לְךָ לְהַאֲמִין בְּעצֶם גְּדֻלַּת הַסֵּפֶר הַזֶּה וְכוּ' וְכוּ'

וְאָמַר לִי הֲלא נִדְפְּסוּ אֶלֶף סְפָרִים, וְכָל סֵפֶר בָּא לְיַד כַּמָּה אֲנָשִׁים.

הַיְנוּ שֶׁרָאוּי לִי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמִי שֶׁזָּכִיתִי לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים בִּזְכוּת כָּזֶה וְכוּ'.

גַּם שֶׁלּא בְּפָנַי דִּבֵּר עִם כַמָּה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיֵּשׁ לִי חֵלֶק גָּדוֹל בְּהַסֵּפֶר

וְאָמַר שֶׁרָאוּי לָהֶם לְהַחֲזִיק לִי טוֹבָה

כִּי אִם לא הָיִיתִי עוֹסֵק בָּזֶה לא הָיָה נִשְׁאָר אֲפִילּוּ עָלֶה אֶחָד מִסְּפָרָיו

אות שע

אָמַר כָּל אֶחָד מִכֶּם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה שֶׁלִּי.

אֲבָל נָתָן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל יוֹתֵר מִכֻּלְּכֶם.

עָנָה וְאָמַר אַתֶּם יוֹדְעִים זאת

שֶׁאִם לא הָיָה הוּא לא הָיָה לָכֶם אֲפִילּוּ עָלֶה אֶחָד מֵהַסֵּפֶר.

אות שעא

אָמַר לִי הַאַתָּה תִּהְיֶה בְּמָרָה שְׁחוֹרָה.

אַתָּה מְחֻיָּב לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד [בְּפֵרוּשׁ אָמַר לִי כֵּן].

גַּם אָמַר לִי [תַּרְשֶׁה לְהַפִּיל אֶת עַצְמֶךָ] [בִּתְמִיָּה]

גַּם אָמַר לִי [אָחִי, עוֹד יַעֲבר אֶחוֹז עַצְמֶךָ].

גַּם אָמַר לִי ה' עִמְּךָ וְכוּ' [אַל תְּפַחֵד]

[מַה שֶּׁאָמַר לְר' נָתָן כְּבָר טוֹב לוֹ כָּל כָּךְ שֶׁרַשַּׁאי לִהְיוֹת בְּמָרָה שְׁחוֹרָה רַחֲמָנָא לִצְלַן

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יִצְחָק לֵיבּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִטֶּעפְּלִיק שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁאִם הָיָה מְסַפֵּר עִמּוֹ הַחֲצִי שִׂיחוֹת מִמַּה שֶּׁסִּפֵּר עִם רַבִּי נָתָן וְרַבִּי נַפְתָּלִי

לא הָיָה לְךָ קִיּוּם כְּלָל וְגַם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לא הָיָה לוֹ קִיּוּם]

אות שעב

אָמַר שֶׁאֵין שׁוּם אֵיבָר בָּאָדָם שֶׁלּא אָמַר עָלָיו תּוֹרָה

כִּי כְּבָר אָמַר תּוֹרָה עַל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם

כִּי יָדוּעַ שֶׁקּוֹמַת הָאָדָם מְרַמֵּז לְמַה שֶּׁמְּרַמֵּז וְכוּ'

אות שעג

אָמַר, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכַמָּה צַדִּיקִים עָשׂוּ וְתִקְּנוּ בָּעוֹלָם מַה שֶּׁתִּקְּנוּ

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּפְטְרוּ וְנִסְתַּלְּקוּ נִפְסַק הַדָּבָר

הַיְנוּ הַהֶאָרָה שֶׁהֵאִירוּ בְּתַלְמִידֵיהֶם וְהֶחֱזִירוּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

לא נִמְשַׁךְ מִדּוֹר לְדוֹר רַק נִפְסַק.

עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קִיּוּם לָעַד.

וְכֵן דִּבֵּר עוֹד פַּעַם אַחַת

שֶׁצְּרִיכִין לְהַשְׁאִיר תַּלְמִידִים שֶׁאֵלּוּ הַתַּלְמִידִים יַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים אֲחֵרִים

וְכֵן הַתַּלְמִידֵי תַלְמִידִים יָאִירוּ לְהַלָּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת

אות שעד

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

שֶׁכָּל הַהַשָּׂגוֹת הַגְּבוֹהוֹת שֶׁהוּא מַשִּׂיג אֵינָם חֲשׁוּבִים אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ

רַק הָעִקָּר הוּא כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַכְנִיס אֵיזֶה דִּבּוּר בְּתוֹךְ הָעוֹלָם.

כִּי בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּפְנֵי הָעוֹלָם

תְּלוּיִים בּוֹ כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים

אות שעה

פַּעַם אַחַת עָמַדְנוּ לְפָנָיו בַּלַּיְלָה

וְדִבַּרְנוּ עִמּוֹ הַרְבֵּה מִכַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה לְפָנֵינוּ

[אֲשֶׁר עַתָּה כְּבָר נִדְפְּסוּ כֻּלָּם אֲבָל אָז עֲדַיִן לא נִדְפְּסוּ סְפָרָיו]

וְהָיִיתִי מַזְכִּיר לְפָנָיו אֵיזֶה תּוֹרוֹת

וְהָיִיתִי מַפְלִיג לְפָנָיו עצֶם שֶׁבַח הַפְלָגַת חִדּוּשָׁיו.

וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת, כִּי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה הִיא חִדּוּשׁ נִפְלָא וּמֻפְלָג מְאד מְאד אֲשֶׁר תִּכְלֶה הַנֶּפֶשׁ מֵעצֶם עֲרֵבוּת וְהַפְלָגַת הַחִדּוּשׁ

לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְעַיֵּן בָּהֶם בֶּאֱמֶת.

וְהָיִינוּ מְדַבְּרִים הַרְבֵּה מִזֶּה

אַחַר כָּךְ לְמָחֳרָתוֹ בַּבּקֶר נָסַעְתִּי עִמּוֹ לְלַוּוֹתוֹ בַּדֶרֶךְ.

עָנָה וְאָמַר, אֶתְמוֹל הִנַּחְנוּ וְסִדַּרְנוּ הַסְּחוֹרָה שֶׁלָּנוּ

בָּרוּךְ הַשֵּׁם הִיא סְחוֹרָה יָפָה מְאד מְאד.

וְטוֹב הָיָה שֶׁיִּהְיֶה לַחֲנוּת זֶה מְשָׁרֵת טוֹב וְיָפֶה

שֶׁיָּכוֹל לְהַנִּיחַ וְלִקְפּל וּלְסַדֵּר כָּל חֲתִיכָה סְחוֹרָה יָפֶה יָפֶה עִם הַקָּצֶה לַחוּץ

[כְּדֶרֶךְ הַמְשָׁרְתִים הַמֻּבְחָרִים שֶׁמְּקַפְּלִין הַסְּחוֹרָה וּמַנִּיחִין קְצָת לַחוּץ

כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הַקּוֹנֶה בְּבוֹאוֹ תֵּכֶף מַהוּת יוֹפִי הַסְּחוֹרָה]

וּכְשֶׁיָּבוֹא אֶחָד לִקְנוֹת אֵיזֶה סְחוֹרָה

יוּכַל הַמְשָׁרֵת לַחֲטף מִיָּד בִּזְרִיזוּת אוֹתוֹ הַמִּין סְחוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ הַקּוֹנֶה

וְיִפְתַּח אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת לִפְנֵי הַקּוֹנֶה

וְיִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ מִיָּד הוֹד יוֹפִי פְּאֵר הַסְּחוֹרָה הַטּוֹבָה הַזּאת.

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן

שֶׁצְּרִיכִין אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי הֵיטֵב מְאד בְּכָל תּוֹרוֹתָיו שֶׁגִּלָּה

שֶׁיּוּכַל לְסַדֵּר כָּל תּוֹרָה יָפֶה יָפֶה עִם הַקָּצֶה לַחוּץ.

וּכְשֶׁיָּבוֹא אֶחָד וְיִרְצֶה לְהִתְקָרֵב וּלְדַבֵּר מִתּוֹרָתוֹ

יוּכַל לְהוֹשִׁיט לוֹ מִיָּד אֵיזֶה תּוֹרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ אָז כְּפִי עִנְיָנוֹ.

כִּי כָּל תּוֹרוֹתָיו הֵם כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל מְאד מְאד

שֶׁיְּכוֹלִין לִמְצא בָּהֶם מַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד

רַק צְרִיכִין אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בָּהֶם הֵיטֵב הֵיטֵב שֶׁיּוּכַל לְהוֹשִׁיט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁצָּרִיךְ בְּאוֹתָהּ הָעֵת.

וְהָבֵן הַשְּׁאָר מֵאֵלֶיךָ

אות שעו

סִפֵּר עִמִּי וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְנֶעְלָמִים מְאד בְּעִנְיַן שִׂיחָתוֹ שֶׁמֵּשִׂיחַ עִם בְּנֵי אָדָם, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִי לְגַלּוֹת זאת.

כִּי הֲלא אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר גַּם עִמְּךָ

וְאִם יְגַלֶּה דַּרְכֵי שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שׁוּב לא יוּכַל לְדַבֵּר וְלִפעל מַה שֶּׁרוֹצֶה.

גַּם אָמַר לְהָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב מוֹרֵנוּ הָרַב אַהֲרון

הֲלא אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאד מְאד

וַאֲנִי מְבָרֶכְךָ הַלְּוַאי שֶׁתִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לְהָבִין שִׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלִּי.

וְזֶה הָיָה קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אות שעז

שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם מוֹרֵנוּ הָרַב יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָחִיו שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁסִּפֵּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ

שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל אוֹתוֹ עַל עִנְיָן שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִזְהִיר אֶת אָחִיו מוֹרֵנוּ הָרַב יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְקָרְבָם עַל יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְשָׁאַל אוֹתוֹ שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים מֻכְרָחִים לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם דְּבָרִים בְּטֵלִים וְשִׂיחַת חֻלִּין.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים נִכְנָסִין בְּתוֹךְ הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּסַפְּרִין עִמָּהֶם אֵיזֶה דְּבָרִים מִדִּבְרֵי תּוֹרָה

עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִין כָּל הַדִּבּוּרִים

וּכְעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בִּקְּשׁוּ לִגְנז סֵפֶר קהֶלֶת, וּמִפְנֵי מָה לא גְּנָזוּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְסוֹפוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה.

וּכְבַר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁמִּי שֶׁבָּקִי בִּסְפָרָיו הֵיטֵב

יְכוֹלִין לִמְצא כָּל שִׂיחוֹת הָעוֹלָם בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ וְכוּ'.

וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה שִׂיחָה בָּעוֹלָם

שֶׁלּא יִהְיֶה לָהּ שַׁיָּכוּת לְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה
שיחות הר"ן - אות ריא - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו היה מתלוצץ מאד מהחולקים עליו ואומרים שתורתו קבל מזקנו רבי נחמן הארידענקיר זכרונו לברכה ואמר בדרך צחות: כמה היטיב עמי זקני שהשאיר לי תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא וכפי מה שצריכין האנשים השומעים, כגון על שבת חנוכה מחנוכה, ועל שבת נחמו כיוצא בו וכו' וכל האנשים עם כל הצטרכותם בגשמיות וברוחניות יהיו נכללים בזאת התורה באותו העת, וכל מה שעבר בעולם אז וכו' כלומר הלא בתורתו היה כלול כל מה שהיה צריך כל אחד ואחד מהשומעים כאשר ראינו בעינינו בפשיטות כמה וכמה מעשיות נוראות...
שיחות הר"ן - אות טו
שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סא - הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
...הוא למעלה מהזמן השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כמובא וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים דהינו מחמת ששכלנו קטן כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו [אלא] רק [את] כח המדמה אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד ואחר כך כשנתעוררים מהשנה אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום הוא זמן מעט מאד באמת וזה מחמת שאחר כך בהקיץ...
שיחות הר"ן - אות יז
...יז הוכיח את אחד על התמדת הלמוד ואמר לו. מדוע לא תלמד ? מה תפסיד בזה, הלא תקבל עולם הבא על הלמוד ?! ואין צריך לומר כשהתורה מראה אהבה לאחד אז אין רוצה כלל עולם הבא רק שרוצה את התורה בעצמה והלא גם השם יתברך לומד כמו שמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, סדר היום שיש להקדוש ברוך הוא שלש שעות עוסק בתורה וכו' ובדורות הללו בעוונותינו הרבים נפל למוד התורה מאד ודע שהגדולים שהיו בדורות שלפנינו דהינו הרבנים הגדולים שהיו אז לא היו יודעים שום כונות ואף על פי כן היו יכולים לעשות מופתים רק על ידי למוד התורה הקדושה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפד - כְּשֶׁאֶחָד מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
...מוהר"ן ח"א - תורה קפד - כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואזי האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם]. כמו מי שמכה...
שיחות הר"ן - אות קצב - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצב - גדולות נוראות השגתו פעם אחת דברתי עמו זכרונו לברכה מענין זה שאין העולם רוצים להאמין שיהיו נמצאים עכשו צדיקים גדולים במעלה מאד כמו בדורות הראשונים ענה ואמר: אם מאמינים בהשם יתברך צריכים להאמין שיש צדיקים גם כן כי כמו שהשם יתברך נמצא בודאי כמו כן נמצאים צדיקים בודאי בכל דור ודור והבן מאד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אַשְׁרֵי הָעָם ידְעֵי תְרוּעָה
...מוהר"ן ח"א - תורה לה - אשרי העם ידעי תרועה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "אשרי העם ידעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" א. דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" לכן צריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות המכנה בשם בת פרעה כי עקר החכמה לקנות שלמות אינם רק חכמות אלקות ושאר החכמות הם רק חכמות בטלות ואינם חכמות כלל ובת היא מרמזת על החכמה שאינה חכמה כמו שאמרו...
חיי מוהר"ן - כה - שיחות השיכים להתורות
...אות כה שיך למאמר פתח רבי שמעון אחר שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר זה הנ"ל אמר בדרך צחות. היום אמרתי שלשה דברים שלא כדברי העולם. א העולם אומרים שספורי מעשיות מסגל לשנה. ואני אמרתי שעל ידי ספורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם. ב העולם אומרים שמספורי דברים אינם באים לידי הריון ואני אמרתי שמספורי דברים של הצדיק שמעורר על ידי זה בני אדם משנתם על ידי זה בא פקידת עקרות. ג העולם אומרים כי הצדיק האמת המפלג במעלה אין צריך למעות הרבה כי למה לו מעות ואני אמרתי שיש התבוננות כזה שצריך לזה כל הון דעלמא [אמר המעתיק...
שיחות הר"ן - אות רסא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שיחות מורנו הרב רבי נחמן [מה שמצאתי מכתב יד איש ולא נכתב כסדר וכתקונו ומה שהוצאתי משם העתקתי וזהו] "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף" כתיב: "רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה" רגל הוא בחינת אמונה שעליה עומדים כל המדות וכל התורה כלה כמו שמובא במקום אחר וכמו שאמרו "בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה" כי האמונה יסוד ושרש כל התורה והעבודה וצריך שיהיה האמונה ברורה וזכה בלי שום ערבוב שלא תהיה בבחינת ערב ואמונה היא צנור כל ההשפעות וכל הברכות כמו שכתוב: "איש אמונות רב ברכות"...
סיפורי מעשיות - מעשה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם
...רבנו משל לעניין שטות העולם הזה שכל בני העולם עובדים ומשתדלים בשביל פרנסתם ונדמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים. ובאמת מקבלים פרנסתם רק מידו הרחבה יתברך. שפעם דרו בבנין אחד שני עשירים אחד קמצן גדול ואחד בעל מכניס אורחים ובעל צדקה גדול. פעם בא עני אחד אל הקמצן ובקש ממנו נדבה עבור כדי שיוכל לשבור את רעבונו. אמר לו העשיר: הנה יש לי עצים שצריך לחתכם לחתיכות קטנות ובכן עבוד אצלי ואתן לך אחר כך לאכול עבור עבודתך. בלית ברירה עבד אצלו העני עבודה מפרכת זו. כשסיים עבודתו אמר לו העשיר שיפנה לבית שכ
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 23:58:23 - wesi2