ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקכ - עבודת השם
אות תקכ היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות וכו' והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים וכו' כנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן ק"ד ואמר אני מקנא את ר"י חתן ר"י שיכול לומר הרבה. הינו שפה ברסלב היה איש אחד שהיה רגיל לומר הרבה תחנות ותהלים ומעמדות בכל יום ואמר רבנו זכרונו לברכה שהוא מקנא את האיש הזה שיכול לומר הרבה וגם הוא בעצמו זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו קדם לזה כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת ומי שלא שמע אותו כשהיה מזמר בשבת אזמר בשבחין בליל שבת ואסדר לסעדתא בבקר וכן שאר הזמירות כל מקדש ומנוחה ושמחה וכו' לא שמע טוב מעולם אשרי אזן שמעה זאת ואשרי מי שישמע זאת לעתיד בעולם הבא אות תקכא לענין מעלת המחדש בתורה שהוא תקון גדול להרהורים כמבאר במקום אחר [ב"לקוטי תנינא" סימן ק"ה]. אנכי שמעתי מפיו הקדוש כמה וכמה פעמים שהזהיר מאד לחדש בתורה. ואמר שהוא תקון גדול מאד על העבר. ואמר שאפילו דבור אחד כשזוכין לחדש הוא גם כן טוב מאד כי הוא תקון גדול מאד. גם אמר שהוא טובה לנשמת אבותיו שכבר נסתלקו. ואמר, כבר נתתי לכם כח המדמה כשר וטוב ואתם רשאים לחדש בתורה. ואמר אתם יכולים להשיג בכח המדמה שלכם מה שאני יכול להשיג בשכל אות תקכב ספר לי מצדיק אחד ממדינת ליטא שקדם מותו הכה באצבע צרדה כדרך העולם שמכין באצבעותיהם זו על זו אגודל על אצבע אמה עד שנשמע קול מביניהם ואמר בשמחה בזה הלשון איבער גישפרינגין. כלומר שהיה בשמחה גדולה על שקפץ ודלג על העולם הזה והבליו, אשרי לו. והיה רבנו זכרונו לברכה משבח מאד את הצדיק הזה שזכה לומר כך קדם מותו. אשרי מי שמדלג וקופץ על הבלי עולם הזה ותענוגיו. גם ספר בשם זה הצדיק דבור נאה שהיה אומר (תהלים קמ"ה) תהלת ה' ידבר פי הינו כשגם פי זוכה לדבר תהלות ה' אזי בודאי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. הינו כי זה הצדיק היה ענו ושפל בעיניו מאד על כן היה אומר מאחר ששפל כמותי זוכה לדבר תהלות ה' על כן בודאי ויברך כל בשר שם קדשו וכו' הינו שבודאי יש רשות לכל בשר לכל נברא שבעולם לברך שם קדשו כי בודאי אינם גרועים ממני. וזה תהלת ה' ידבר פי על כן בודאי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד כנ"ל אות תקכג פעם אחת עמדתי לפניו כשתקנו מלבוש שלו הינו שתפרו תחת מלבושו עורות ארנבת לימי החרף. אמר לי אז, שבכל עת שהאדם לובש מלבוש חדש נאה נעשה בו שנוי שנשתנה פניו בעת שנשתנה לבישת המלבוש. ואפילו אם יהיה אותו האדם חכם הגדול שבגדולים ואפילו אם יהיה עשיר מפלג שאין המלבוש חשוב אצלו כל כך ואפילו מלך אף על פי כן בכל עת שלובש מלבוש חדש בהכרח שיהיה בו שנוי שנשתנה פניו ונעשה בו שנויים בתנועותיו על ידי זה אות תקכד שמעתי מפיו הקדוש שאמר הבעל שם טוב זכרונו לברכה כשהיה המלבוש שלו לא תפור כראוי, כדרך החיטים שלפעמים מקלקלין המלבוש בתפירתם היה מצוה לעשות לעצמו פדיון אות תקכה בעת שלבש זיפיצל [מעיל עליון מיחד] אחד וצבעו היה מה שקורין פאפילאטע [אפור] ענה ואמר בליל שבת "ואנכי עפר ואפר" (בראשית י"ח) בלשונם פאפיל אות תקכו איש אחד עמד לפניו שהיה עוסק ללמד בספרי קבלה ובאמת לא היה ראוי ללמד קבלה. והוכיח אותו שלא ילמד קבלה, ואמר לו קבלה בגימטריא נואף. ושוב שמעתי מאחד, שהיה מדבר עם איש אחד והיה אותו האיש קובל לפניו שאין לו לב הינו שאין לו התעוררות הלב לתפילה ועבודה. השיב לו רבנו זכרונו לברכה שזהו בשביל שלומד קבלה כי "נאף אשה חסר לב" (משלי ו. ) וקבלה בגימטריא נואף. וכל זה למי שאין ראוי לזה אבל לכמה אנשים הזהיר בעצמו שילמדו קבלה וצריכין להתפלל להשם יתברך שיוליכו בדרך האמת אם ללמד קבלה ואם לחדל אות תקכז לענין הקצים, שיש כמה גדולים שמחשבין קצים ואומרים שראוי שיבוא משיח באותו הקץ שהם אומרים כמו שארע בזמננו שהיו אומרים על כמה פרטים שאז יבוא משיח, וכן בדורות שלפניו. ורבנו זכרונו לברכה לא היה מסכים על זה כלל ואמר שבכל זמן שאומרים איזה קץ אז בודאי לא יבוא משיח בשום אפן באותו הקץ שהם אומרים. וכבר מבאר בזוהר הקדוש שמקלל מאד כל המחשבי קצין כי אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת. והנה עכשו אומרים העולם שיבוא משיח בשנת ת"ר לפ"ק ונדמה להם שיש רמזים בזוהר הקדוש על זה. ובאמת אז בודאי לא יבוא בשום אפן ויכול להיות שיבוא קדם לשנת ת"ר או לאחריו אבל בשנת ת"ר לא יבוא בשום אפן מאחר שהעולם מצפין לאותו הזמן. והכלל בכל עת וזמן שנמצאים מחשבי קצים שאומרים שיבוא באותו הזמן אז דיקא לא יבוא בשום אפן באותו הזמן. רק בוא יבוא לא יאחר במהרה בימינו בהסח הדעת לגמרי הינו שלא יחשבו כלל על אותו הקץ שיבוא ופתאום יבוא במהרה בימינו אמן אות תקכח פעם אחת דברו לפניו מדאגת פרנסה גער בהם ואמר מה לדאג על פרנסה הלא לחם עם איגירקיס [קשוא מלפפון] הוא מאכל טוב אות תקכח אמר, ביום התענית טוב לומר פרשת כל הקרבנות אות תקכט פעם אחת דבר עמי מענין הרחקת תאוה הכללית שהיא תאוות ניאוף והיה מתלוצץ מאד מתאוה זו כדרכו. ענה ואמר, תמיד קשה אצלי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים כ:) שיהיה דומה בעיניו כאלו כפאו שד, מי כופה אותך. כלומר שאם ירצה האדם לכבש תאוותו לגמרי אין מי שיכפה אותו והבן
אות תקכ

הָיָה אוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת וְכוּ'

וְהָיָה אוֹהֵב מְאד מִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים וְכוּ' כַּנִּדְפָּס בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ק"ד

וְאָמַר אֲנִי מְקַנֵּא אֶת ר"י חֲתַן ר"י שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה.

הַיְנוּ שֶׁפּה בְּרֶסְלַב הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רָגִיל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּתְהִלִּים וּמַעֲמָדוֹת בְּכָל יוֹם

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהוּא מְקַנֵּא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה

וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קדֶם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל יָדוֹ

קדֶם לָזֶה כָּל יָמָיו הָיָה מְזַמֵּר זְמִירוֹת הַרְבֵּה בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת

וּמִי שֶׁלּא שָׁמַע אוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה מְזַמֵּר בְּשַׁבָּת אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין בְּלֵיל שַׁבָּת וַאֲסַדֵּר לִסְעֻדָּתָא בַּבּקֶר וְכֵן שְׁאָר הַזְּמִירוֹת כָּל מְקַדֵּשׁ וּמְנוּחָה וְשִׂמְחָה וְכוּ' לא שָׁמַע טוֹב מֵעוֹלָם

אַשְׁרֵי אזֶן שָׁמְעָה זאת

וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּשְׁמַע זאת לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא

אות תקכא

לְעִנְיַן מַעֲלַת הַמְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר [בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ק"ה].

אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה.

וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד עַל הֶעָבָר.

וְאָמַר שֶׁאֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאד

כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד.

גַּם אָמַר שֶׁהוּא טוֹבָה לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלְּקוּ.

וְאָמַר, כְּבָר נָתַתִּי לָכֶם כּחַ הַמְדַמֶּה כָּשֵׁר וָטוֹב

וְאַתֶּם רַשָּׁאִים לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה.

וְאָמַר אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג בְּכחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלָּכֶם

מַה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג בַּשֵּׂכֶל

אות תקכב

סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד מִמְּדִינַת לִיטָא

שֶׁקּדֶם מוֹתוֹ הִכָּה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁמַּכִּין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם זוֹ עַל זוֹ אֲגוּדָל עַל אֶצְבַּע אַמָּה עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל מִבֵּינֵיהֶם

וְאָמַר בְּשִׂמְחָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אִיבֶּער גִּישְׁפְּרִינְגֶין.

כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁקָּפַץ וְדִלֵּג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, אַשְׁרֵי לוֹ.

וְהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְשַׁבֵּחַ מְאד אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁזָּכָה לוֹמַר כָּךְ קדֶם מוֹתוֹ.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַלֵּג וְקוֹפֵץ עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו.

גַּם סִפֵּר בְּשֵׁם זֶה הַצַּדִּיק דִּבּוּר נָאֶה

שֶׁהָיָה אוֹמֵר תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי

הַיְנוּ כְּשֶׁגַּם פִּי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה'

אֲזַי בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

הַיְנוּ כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָיָה עָנָו וְשָׁפָל בְּעֵינָיו מְאד

עַל כֵּן הָיָה אוֹמֵר מֵאַחַר שֶׁשָּׁפָל כְּמוֹתִי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה'

עַל כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ וְכוּ'

הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ רְשׁוּת לְכָל בָּשָׂר לְכָל נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם לְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ

כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם גְּרוּעִים מִמֶּנִּי.

וְזֶה תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי

עַל כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כַּנַּ"ל

אות תקכג

פַּעַם אַחַת עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּשֶׁתִּקְנוּ מַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ

הַיְנוּ שֶׁתָּפְרוּ תַּחַת מַלְבּוּשׁוֹ עוֹרוֹת אַרְנֶבֶת לִימֵי הַחֹרֶף.

אָמַר לִי אָז, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם לוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ נָאֶה

נַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּי שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְבִישַׁת הַמַּלְבּוּשׁ.

וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאָדָם חָכָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים

וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה עָשִׁיר מֻפְלָג שֶׁאֵין הַמַּלְבּוּשׁ חָשׁוּב אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ

וַאֲפִילּוּ מֶלֶךְ

אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל עֵת שֶׁלּוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שִׁנּוּי

שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּיִים בִּתְנוּעוֹתָיו עַל יְדֵי זֶה

אות תקכד

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּשֶׁהָיָה הַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ לא תָּפוּר כָּרָאוּי, כְּדֶרֶךְ הַחַיָּטִים שֶׁלִּפְעָמִים מְקַלְקְלִין הַמַּלְבּוּשׁ בִּתְפִירָתָם

הָיָה מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ פִּדְיוֹן

אות תקכה

בָּעֵת שֶׁלָּבַשׁ זִיפִּיצְל [מְעִיל עֶלְיוֹן מְיֻחָד] אֶחָד

וְצִבְעוֹ הָיָה מַה שֶּׁקּוֹרִין פָּאפִּילָאטֶע [אָפוֹר]

עָנָה וְאָמַר בְּלֵיל שַׁבָּת "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר" בִּלְשׁוֹנָם פָּאפִּיל

אות תקכו

אִישׁ אֶחָד עָמַד לְפָנָיו שֶׁהָיָה עוֹסֵק לִלְמד בְּסִפְרֵי קַבָּלָה

וּבֶאֱמֶת לא הָיָה רָאוּי לִלְמד קַבָּלָה.

וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִלְמַד קַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף.

וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד

וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ לֵב הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב לִתְפִילָּה וַעֲבוֹדָה.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלּוֹמֵד קַבָּלָה

כִּי "נאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" וְקַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף.

וְכָל זֶה לְמִי שֶׁאֵין רָאוּי לָזֶה

אֲבָל לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִזְהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ קַבָּלָה

וּצְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת

אִם לִלְמד קַבָּלָה וְאִם לַחְדּל

אות תקכז

לְעִנְיַן הַקִּצִּים, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין קִצִּים וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּאוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים

כְּמוֹ שֶׁאֵרַע בִּזְמַנֵּנוּ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַל כַּמָּה פְּרָטִים שֶׁאָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְכֵן בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה מַסְכִּים עַל זֶה כְּלָל

וְאָמַר שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁאוֹמְרִים אֵיזֶה קֵץ

אָז בְּוַדַּאי לא יָבוֹא מָשִׁיחַ בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים.

וּכְבָר מְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁמְּקַלֵּל מְאד כָּל הַמְחַשְּׁבֵי קִצִּין

כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת.

וְהִנֵּה עַכְשָׁו אוֹמְרִים הָעוֹלָם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּשְׁנַת ת"ר לפ"ק

וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ רְמָזִים בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ עַל זֶה.

וּבֶאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי לא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן

וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּבוֹא קדֶם לִשְׁנַת ת"ר אוֹ לְאַחֲרָיו

אֲבָל בִּשְׁנַת ת"ר לא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן

מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם מְצַפִּין לְאוֹתוֹ הַזְּמַן.

וְהַכְּלָל בְּכָל עֵת וּזְמַן שֶׁנִּמְצָאִים מְחַשְּׁבֵי קִצִּים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁיָּבוֹא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן

אָז דַּיְקָא לא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן.

רַק בּוֹא יָבוֹא לא יְאַחֵר בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ בְּהֶסַּח הַדַּעַת לְגַמְרֵי

הַיְנוּ שֶׁלּא יַחְשְׁבוּ כְּלָל עַל אוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁיָּבוֹא

וּפִתְאוֹם יָבוֹא

בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן

אות תקכח

פַּעַם אַחַת דִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה

גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר

מַה לִּדְאג עַל פַּרְנָסָה

הֲלא לֶחֶם עִם אִיגֶירְקֶיס [קִשׁוּא מְלַפְפוֹן] הוּא מַאֲכָל טוֹב

אות תקכח

אָמַר, בְּיוֹם הַתַּעֲנִית טוֹב לוֹמַר פָּרָשַׁת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת

אות תקכט

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן הַרְחָקַת תַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא תַּאֲוָות נִיאוּף

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מִתַּאֲוָה זוֹ כְּדַרְכּוֹ.

עָנָה וְאָמַר, תָּמִיד קָשֶׁה אֶצְלִי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד, מִי כּוֹפֶה אוֹתְךָ.

כְּלוֹמַר שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לִכְבּשׁ תַּאֲוָותוֹ לְגַמְרֵי

אֵין מִי שֶׁיִּכְפֶּה אוֹתוֹ

וְהָבֵן
ספר המידות - נדה
...בעיני בני אדם, גם תרחץ את עצמה במי מעינות, גם אל תיגע את עצמה הרבה, גם בעלה יזהר בנטילת ידים, גם אל תכעס, גם אחר הטבילה תתן צדקה. גם בעלה ילמד מסכת נדה ואחר כך יאמר שיר של יום. גם תרחץ את עצמו בדברים, העולים מתוך המצודה מן הנהר, גם תשתה חלב עז, גם תרחץ בנוצת עזים, גם תעשן את עצמה בלבונה. ב. אשה ששופעת דם, תכתב אותיות "לא אחד" ותשא עליה. ג. אשה שהיא פרוצה, על ידי זה אין לה וסת ומרבה בדמים. ד. נדה שראתה דם דרך מקרה הוא מחמת חטא האיש. חלק שני א. אשה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערה - כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד
...נר אחד דע שכל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא שיחפש ויקח לו מה שירצה מגנזי המלך יתברך וזהו תכלית כל תענוגי עולם הבא ולחפוש: צריכין נרות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'שחפוש בנרות' ולמדו מפסוק "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" והנרות נעשין מן המצוות כנ"ל, בבחינת: "נר מצוה" ואצל אלו הנרות, מחפשת הנשמה אחר ההסתלקות בגנזיא דמלכא וזה בחינת "במתים...
שיחות הר"ן - אות קכח
שיחות הר"ן - אות קכח ספר בשבחו שידע כל דברי ה"עץ חיים ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה מספר הזוהר והעקר מהתקונים והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זוהר והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מְסִירַת נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה
...- מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש "כי אליו הוא נושא את נפשו" דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך נמצא מוסר נפשו וכן בתפילה איתא במדרש הנעלם, שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו' הינו מסירת נפש כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לנוס ולברח מהם ועל זה נאמר:...
ספר המידות - ודוי דברים
ספר המידות - ודוי דברים חלק שני א. על ידי ודוי דברים גורמים שהקדוש ברוך הוא מזמין מלמדי תינוקות, שלומדין באמונה. ב. גם גורמים, שנתקנים הדרכים ממכשולות. ג. על ידי ודוי דברים זוכים להתנשאות. ד. מי שאינו מתודה על עונותיו, מורא בא עליו.
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות...
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
...ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך...
הנצחנות אינו סובל את האמת
...il/?key=394 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום וכמובן ששורש העניין הוא הגאווה של האדם שהופכת אותו לטיפש ממש וכולי. ורק מי שהוא נכלל בהשי"ת ממש, רק הוא יש לו ענווה בשלמות, והוא נמצא באמת האמיתית תמיד, והוא נקי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נח - יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁכְּשֶׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה
...נח - יש בני אדם שאומרים, שכשהצדיק גדול במעלה יש בני אדם שאומרים שכשהצדיק גדול במעלה מחמת גדלתו אינו יכול להשגיח ולהסתכל על בני העולם כי הוא רחוק מהעולם ובאמת אינו כן כי אדרבא, כשהצדיק גדול מאד הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם וכמו שמצינו ברבן יוחנן בן זכאי שבודאי היה גדול במעלה מאד מאד יותר ויותר הרבה מהצדיקים שבזמן הזה ואף על פי כן אמר: 'אוי לי אם אמר, אוי לי אם לא אמר' נמצא שרבן יוחנן בן זכאי היה בקי כל כך בתוך העולם עד שהיה מתירא לומר דברי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיז - מַה שֶּׁמְּבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם, כְּשֶׁנִּכְנָס לִקְדֻשָּׁה גְבוֹהָה
...שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה כגון כשמתקרב לצדיק האמת וכיוצא אזי דיקא יקרה לו מקרה בלתי טהור, חס ושלום כבר מבאר מזה במקום אחר [שכשהאדם נכנס לקדשה מתגבר עליו היצר הרע ביותר כי כל מה שנכנס בקדשה יותר יש לו בכל פעם יצר הרע חדש גדול מבתחלה עין בלקוטי הראשון בסימן עב ובמקום אחר] ובאמת הבלבול הזה שטות כי ממה נפשך אם יקרה לו מחמת הרהור מי חיב בזה ואין לו להתרעם כלל, מאחר שהוא בעצמו גרם לו ואם אינו מחמת הרהור, אזי בודאי אינו סימן רע כלל כי אם היה ענין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5625 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 21:10:45 - wesi2