ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בגמרא (נדה כד:) אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת וכו' א. דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר, אלא על ידי בחינת ארץ ישראל (תהלים ק"י) : "שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך" (עיין זוהר לך לך פ"ו:) ימין, זה בחינת ארץ ישראל בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל (כמובא בפרש"י פרשת וישלח). ב. ולהמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפילו בגלות המר הזה (ויקרא כ"ו) : "ואף גם זאת בארץ איביהם" הינו אפילו בגלות המר, יכולין לגלות בחינת גם זאת ועל ידי מה יכולין להמשיך את קדשת ארץ ישראל על ידי התנוצצות אור זכות אבות (שלח דף קע"ד) 'באתר דאית תמן אבות אית תמן שכינתא' (שם) "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכר" כשמתנוצץ אור זכות אבות, אזי נתגלה קדשת ארץ ישראל ולא די שהאדם נצול מהרשע אלא גם רואה בהרשע מה שהרשע רצה לראות בו ג. כי הרשעים ממשיכים בחינת רע עין על שונאיהם בחינת (ברכות ז:) 'ולא עוד אלא שרואה בשונאיו' והאדם נצול מרע עין הזה, על ידי למוד זכות שלמד על הרשע כי גם הקדוש ברוך הוא מלמד זכות על הרשע בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם) 'ולא עוד אלא שזוכה בדין' שנאמר "מרום משפטיך מנגדו" וזאת הזכיה שזוכה בדין שמלמדין עליו זכות על ידי זה נצול הצדיק מרע עין של הרשע כי לסלק הדין והמשפט, צריך לזה התגלות היד, בבחינת (דברים ל"ב) "ותאחז במשפט ידי" שלא לשלט על הרשע וכשנתגלה יד ה', אזי נעשה צל שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין בבחינת (ישעיה נ"א) "ובצל ידי כסיתיך" כי הרשעים בגלות המר הזה, עיניהם לטושים כראי מוצק וארס עיניו מביטים למרחוק, בבחינת (תהלים כ"ב) : "המה יביטו יראו בי" ועל ידי הצל כהו מאור עיניו ונחשכים שאין הארס שלהם יכול להזיק אבל הצדיקים שמאור עיניהם בזמן הזה קטן, בבחינת (ישעיה מ"ב) : "מי עור כמשלם" ועל ידי הצל נתחזק מאור עיניהם כדרך חלושי הראות שאינם יכולים לראות היטב כשאור חזק וגדול וצריכים לצל כדי שיוכלו לראות וזהו (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו הינו עם רע עין כנ"ל וה' לא יעזבנו בידו "בידו" דיקא, הינו בהתגלות יד ה' כנ"ל ולא ירשיענו בהשפטו על ידי בחינת: "ותאחז במשפט ידי", בחינת "מרום משפטיך" כנ"ל כי על ידי זה כהו מאור עיני הרשע בבחינת (ישעיה כ"ח) : "שגו בראיה, על ידי פקו פליליה" זהו בחינת משפט שזוכה בדין על ידי זה שגו בראיה, נחשך מאור עיניו כנ"ל. ועל ידי הצל נתחזק מאור עיניו של הצדיק כנ"ל ויכול לראות למרחוק בבחינת (תהלים קכ"א) : "אשא עיני אל ההרים" ורואה ומשיג צדקתו של השם יתברך ויכול לידע ולהבין כי ה' הצדיק אף על פי שהרשע זוכה בדין, ואין זה ממדת הצדק ורואה שהצדק שהקדוש ברוך הוא מצדיק את הרשע במשפט זהו צדקתו של הקדוש ברוך הוא, (שמות כ"ג) : "כי לא אצדיק רשע" וזהו, "אשא עיני אל ההרים" זהו בחינת צדקתו של הקדוש ברוך הוא בבחינת (תהלים ל"ו) : "צדקתך כהררי אל" אף על פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה. ד. ועל ידי חזוק הראיה של הצדיק, שרואה צדקת ה' נתחזק אמונתו, ויכול להתפלל כי לבו נתפשט מעקמימותו, שהיה לו קדם שראה צדקת ה' כי על ידי הצדקות של ה' שרואה נתפשט הלב מעקמימותו, ונתישר בבחינת (שם) : "וצדקתך לישרי לב" כי מתחלה נעקם לבו מלהאמין בשלמות בהשם יתברך כי היה נדמה לו שעות, חס ושלום, הקדוש ברוך הוא את הדין אבל עכשו שרואה צדקות ה', נתישר לבו בשלמות אמונה ואז מחזק את עצמו, ומתפלל על צרכיו כי עקר התפילה היא על ידי אמונה שמאמין שהכל ברשות הקדוש ברוך הוא, אפילו לשנות הטבע ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, כי צדיק ה' (תהלים קי"ט) "אודך בישר לבב", על ידי ישרת לב, שהיא בחינת אמונה נעשה בחינת תפילה וזהו בחינת פרה אדמה, כמאמר הזוהר (חקת דף ק"פ:) 'פרה דקבילת משור' פרה, זהו בחינת תפילה, בחינת (הושע י"ד) : "ונשלמה פרים שפתינו" דקבילת משור, בחינת הסתכלות לשון (במדבר כ"ד) : "אשורנו ולא קרוב" כי על ידי בחינת: "אשא עיני אל ההרים" כנ"ל, נעשה בחינת תפילה וזהו : "אדמה תמימה" 'אדמה', דא גזרת דינא 'תמימה', דא שור תם, דינא רפיא (כמו שכתוב בזוהר שם) הינו שרואה שהקדוש ברוך הוא מחליש כח הדין, בבחינת "ותאחז במשפט ידי" "אשר לא עלה עליה על", דא שלומי אמוני ישראל (גם זה שם בזוהר הנ"ל) זהו בחינת חזוק אמונה, בחינת תפילה שנעשה על ידי חזוק הראיה כנ"ל, בחינת "וצדקתך לישרי לב" כנ"ל ה. וזהו בחינת עפר ואפר הנאמר בפרה כי בחינת התפילה, צריכה לבחינת עפר ואפר כי צריך להכניע הרע, הן בפרט הן בכלל, תחת הטוב בבחינת (מלאכי ג) : "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם" (עיין זוהר פקודי רל"ז:) וזה בחינת אפר שיש בבחינת התפילה ורגל, זה בחינת תפילה, בבחינת (תהלים כ"ו) : "רגלי עמדה" וכו'. הרע שבפרט, הינו גופו המגשם וחמרו, יבטל בשעת תפילה כמו חסידים הראשונים, שהיה להם בשעת תפילה התפשטות הגשמיות (עיין שו"ע או"ח סי' צ"ח:) והרע שבכלל, הינו התפילות של פושעי ישראל שמתפלל עמהם יבטל הרע שלהם, ויעשה מהרע כסא לקדשה ועפר שבתפילה, הינו שיקשר את עצמו בכלל ובפרט עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר ויעורר אותם בתפילתו שיתפללו עמו, בבחינת (ישעיה כ"ו) : "הקיצו ורננו שוכני עפר" וזהו (איכה ג) : "יתן בעפר פיהו" כלומר שיקשר דבורו עם שוכני עפר כנ"ל וזהו שאמר אברהם בתפילתו (בראשית י"ח) : "הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר" כי זה צריך לבחינת התפילה וזהו נקרא תפילה בצבור כי אותיות צבר ראשי תבות צדיקים בינונים, רשעים 'בינוני', הוא המתפלל, כמאמר חכמינו ז"ל (קדושין מ:) : 'לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו זכאי' וכו' 'צדיקים', זהו בחינת עפר 'רשעים', זהו בחינת אפר כנ"ל ולעורר שוכני עפר, זה יש בפרט ובכלל בפרט, הינו חלקי נפש רוח נשמה שלו שבאו כבר בגלגול ונתקן נפש רוח נשמה של שוכני עפר אחרים לעורר אותם שיתפללו עמו וזהו בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה, שכל ענינה שבעה (בזוהר אחרי ע"ו: ובמדבר רבה פרשה י"ט) שבעה כבוסין שבעה כהנים וכו' זהו בחינת תפילה, בחינת (תהלים קי"ט) : "שבע ביום הללתיך" ו. גם צריך לתקן בתפילתו בחינת שלש קולות (קהלת ה) : "קול כסיל ברב דברים" ובחינת (שמות ל"ב) : "קול ענות אנכי שומע" ובחינת קול, בחינת (תהלים מ"ד) : "כל היום כלמתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף" וזהו בחינת עץ ארז, ואזוב, ושני תולעת, הנאמר בפרה. ארז זה בחינת: 'קול כסיל ברב דברים', ברב ההנהגות ואמונות כוזבות שהם בחינת דרכי האמורי, כי "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד) וזהו בחינת ארז, בחינת (עמוס ב) : "ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגבה ארזים גבהו" והגבוהי קומה, על פי הרב הן כסילים כי מחמת גבה קומתו העשנים העולים מהלב אל המח להתבשל במח ולהתהוות מהם מחשבות העשנים האלו נחלשים ברב הדרך שיש מהלב אל המח מחמת גבה קומתם ואינם ביכלתם להתהוות מהן מחשבות שכליות ומחמת זה, הגבוהי קומה הם שוטים וזה בחינת דרכי אמורי, שאין להם שום שכל מחמת "כי כגבה ארזים גבהו" בשביל זה, הם מאמינים אמונות רבות כזביות וקטני קומה, שהעשנים שלהם נתבשלים היטב ונעשה מהם מחשבות שכליות אבל מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים בחינת (אבות פרק ג) : 'כל שחכמתו מרבה ממעשיו' על ידי זה כשהמחשבה שכליות חוזרת אל לבם אין כח בלבם להכיל את השכל כי עקר חזוק הלב, הוא על ידי מעשים טובים (משלי י"ז) "לקנות חכמה ולב אין" ועל ידי זה השכל הם מחטיאים והן הן הפילוסופים, שאין להם לב טוב וטהור (עיין אבות פ"ב תהלים נ"א:) ואינם בבחינת (תהלים קי"ט) : "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך" ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר והן, בחינת (מלכים א ה) "אזוב היוצא בקיר" 'אזוב', זה בחינת קטני קומה הם בעלי השכל אבל הלב אינו יכול להצפין כח השכל בתוכו כי לבם חלש וחסר ובפרט הנואפים העוסקים בחכמת פילוסופיא שמאד מאד מזיק להם כי לבם חסר, בבחינת (משלי ו) : "נואף אשה חסר לב" וזהו "אזוב היוצא בקיר", הינו בקירות הלב שהשכל יוצא דרך קירות הלב ואין הלב יכולה להכיל בתוכה את השכל, בבחינת "בלבי צפנתי" וכו' וזהו בחינת: "קול ענות אנכי שומע", קול חרופין וגדופין (כמובא בפירש"י שם) שמגדפין כלפי מעלה בחכמתם כידוע (קהלת ז) : ואל תתחכם יותר ושני תולעת, זהו בחינת קול שלישי שיש לאדם בזיונות וחרפות משונאים בבחינת: "כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני, מקול מחרף ומגדף" (תהלים כ"ב) : "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם" וזהו, 'שחיטה', 'שרפה', 'אסיפה' הנאמר בפרה, שהם שלש בחינות אלו 'שחיטה', זהו בחינת ביטול אמונת כסילים בבחינת (הושע ה) : "ושחטה שטים העמיקו" 'שרפה', זהו בחינת חזוק הלב, שיוכל להכיל את דברי החכמה בתוכו בבחינת (תהלים ל"ט) : "חם לבי בקרבי" כי על ידי שנעצר דברי השכל בלב, נתחמם הלב כי השכל הוא כאש עצור (עיין ירמיה כ) וזהו 'שרפה'. ו'אסיפה', זהו בחינת ביטול הבזיונות של השונאים בבחינת (בראשית ל) : "אסף אלהים את חרפתי" זה בחינת ביטול קול שלישי כנ"ל ז. וכל זה, צריך המתפלל לתקן בתפילתו להעלות את הנופלים באמונות כזביות להעלותם בתפילתו לאמונה אמתית שהיא התפילה ולקבע בלבם אמונה שלמה ולתקן את לב המחקרים החכמי פילוסופיא שיוכל לבם להכיל את שכלם שלא יחטיא אותם בבחינת: "בלבי צפנתי" וכו' וזה נעשה על ידי כונת הלב שבתפילה מתקן את לבם. ולהפך כל הבזיונות והחרפות, להפך לכבוד כי כשאדם עומד בהיכל המלך ומבטל את עצמו מכל וכל ואין רואה שום דבר, אלא את המלך רואה בודאי כששומע איזהו חרפה ובזוי הוא מפרש את החרפה והבזוי לפרוש של כבוד להמלך כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך, ויבזה את המלך אלא בודאי אלו דברים הם דבורי כבוד ומתבונן בהדבורים איך לפרש ולצרף אותם, שיתהוו מהם כבוד להמלך ואין לחשב, שמא אלו החרפות עליו נאמרים זה אינו, כי מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו וזהו (תהלים כ"ט) : "ובהיכלו כלו אומר כבוד" כל האמירות, צריך לצרפם להתהוות מהם כבוד ובשעת התפילה האדם עומד בהיכל המלך (שם נ"א) : "אדני שפתי תפתח", אדני זהו היכל (תקון י"ח דף ל"א:) בכן צריך לעשות מכל הבזיונות, צרופי כבוד להמלך ח. ועל ידי תפילה כתקונו, מתנוצץ אור זכות אבות בבחינת 'חלה זכות אבות' (עין בזוהר שלח, הנ"ל באות ב) וזה נעשה על ידי תפילות כתקונו כי חלה זכות אבות, על ידי: "ויחל משה את" וכו' (שמות ל"ב) על ידי בחינת תפילה ובאתר דאבות תמן, שכינתא תמן שהיא בחינת חלה שהיא גם זאת גם בחינת חלה, שהיא שעור מ"ג ביצים והוא בחינת ירשת ארץ ישראל, כי זאת המצוה נצטוו שיעשו תכף כמו שכתוב (במדבר ט"ו) : "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה מראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" (עיין ספרי והובא בפירש"י שם) כי 'באתר דאבהן תמן, שכינתא תמן' דהיא בחינת חלה, היא ארץ ישראל ועל ידי בחינת ארץ ישראל, לא די שנצול מרע עין של רשעים אלא גם רואה בהם, מה שהם רצו לראות בו (עיין תהלים עג) שהשיגו יותר ממה שהתאוו ועכשו על ידי "ויחל", על ידי חלה זכות אבות על ידי חלה תרומה, על ידי ארץ ישראל נעשה לבם, "תוחלת ממשכה מחלת לב" (משלי י"ג) וזהו, (תהלים ל"ז) "קוה אל ה' ושמר דרכו" זה בחינת תקון התפילה בחינת דריכת הקשת, בחינת התפילה והן תלת גונין דקשת, שהם אור האבות המתנוצץ כנ"ל על ידי זה, "וירוממך לרשת ארץ", זהו בחינת ארץ ישראל ועל ידי זה, "בהכרת רשעים תראה", בחינת "שב לימיני" וכו' כנ"ל וזהו : "שכן ארץ ורעה אמונה" (תהלים שם) על ידי אמונה, שהיא התפילה על ידי זה בא לבחינת ארץ ישראל ט. ודע, שלאו כל אדם יכול לתקן קולות הנ"ל בתפילתו כי לפעמים הקולות הנ"ל בתפילתו, הם יוצאים מרשעים גדולים כל כך עד כי כל מי שעומד כנגדם הוא מסכן נפשו וצריך לזה תפילה גדולה, כמו תפילת משה רבנו, עליו השלום ואפילו משה רבנו עליו השלום היה ירא מעוג מלך הבשן כי אחיזת עוג היה סמוך לימין, שהוא ארץ ישראל עד שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "אל תירא אותו" (במדבר כ"א) כי אמר: 'הא ימינא דילי אסתלק', כמובא בזוהר (חקת דף קפ"ד) ועוג אחיזתו בימין, שהוא מבני ביתא דאברהם וארצו סמוך לארץ ישראל ובשביל זה היה ירא משה ממנו להתגרות כל שכן שאר בני אדם שצריך מאד לפשפש את עצמו, ולהבין שרש הרשע איך אחיזתו אם יוכל להתגרות בו ולשיצאה לו וזהו שאמר אבא שאול: 'קובר מתים הייתי' שהיתה השתדלותו תמיד לראות בהכרת 'רשעים שבחייהם קרויין מתים' (ברכות יח:) פעם אחת רצתי אחר צבי כי עקר מפלתן של רשעים, הוא על ידי ירשת ארץ ישראל על ידי המשכת קדשת ארץ ישראל, בבחינת "שב לימיני" וכו' כנ"ל וארץ ישראל "צבי היא לכל הארצות" (יחזקאל כ) ונכנסתי בקולית של מת, הינו שרצה לתקן קולות הנ"ל ורצתי אחריו שלש פרסאות הינו בחינת התפילה, שהם שלש תפילות ועל ידם מתנוצץ אור שלשת אבות, שהם בבחינת רגלי הכסא כדי להמשיך אור ארץ ישראל, שהיא בחינת צבי הנ"ל וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה שלא השיג בחינת ארץ ישראל, ביטול קולות הנ"ל וכשחזרתי לאחורי, הינו אחר גמר תפילתי שאז פוסע האדם לאחוריו שלש פסיעות אמרו לי של עוג מלך הבשן היא ואין כל אדם יכול לתקן קולות כאלו כי אחיזתו בימין ואפילו משה רבנו היה ירא מפניו עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא אל תירא אותו כמובא בזוהר (שם) ובשביל זה, בחינת רשע כעוג, נקרא פליט (בראשית י"ד) "ויבא הפליט" זה עוג (בראשית רבה לך לך פרשה מ"ב ועין נדה ס"א ובתוספות שם ועין מדרש רבה דברים פרשה א) שרצה שיהרג אברהם וישא את שרה והוא בבחינת: "צופה רשע לצדיק, אברהם וכו', ה' לא יעזבנו בידו" בבחינת: "ותאחז במשפט ידי" והקדוש ברוך הוא כבש משפטו ממנו זמן רב עד זמן משה רבנו, עליו השלום ובשביל זה נקרא פליט, בבחינת (איוב כ"ג) : "ואפלטה לנצח משפטי" שנמלט מהמשפט זמן כביר ועל ידי זה, הצדיקים שהם עושי טוב זוכים לפני ה' כי קדם כריתות הרשעים היה פני ה' מכסה ומסתר בעושי רע כדי להכריתם בבחינת (תהלים ל"ד) : "פני ה' בעושי רע להכריתם" ועכשו, תכף כשרואים בכריתות רשעים תכף נתגלה פני ה' לעושי טוב וזהו (שם ק"ה) : "בקשו פניו תמיד" כי על ידי תמיד, שהוא בחינת ארץ ישראל (עיין רש שוח"ט שם) כמו שכתוב (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה" על ידי ארץ ישראל תזכו למצא פני ה' כי על ידי ארץ ישראל תזכו לראות בהכריתות רשעים כנ"ל וזהו בחינת כלליות מלאך סנד"ל במלאך מט"ט שר הפנים כלליות עשיה ביצירה על ידי שכופלין הפסוק "כל הנשמה" (כמובא בכונות) בכל נשימה ונשימה, צריך להלל את ה' (בראשית רבה פרשה י"ד) ועל ידי עין הרע נכפל הנשימה, כנראה בחוש כשיש לאדם עין הרע אזי מגהק ופותח פיו לקבל נשימה כפולה וכשהנשימה כפולה, גם ההלל צריך לכפל כנ"ל ובפרט שצריך להלל ולהודות לה' שהציל אותו מעין הרע הזאת והוא רואה בהכרת רשעים וזהו בחינת מט"ט שר הפנים מאיר לעשיה הינו שעושי טוב זוכין לפני ה' כנ"ל על ידי כריתות הרע עין שגרמו לכפילת הנשימה [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אִיתָא בַּגְּמָרָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת וְכוּ'

א. דַּע, כִּי לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים

אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא עַל יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

"שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיך הֲדם לְרַגְלֶיך"

יָמִין, זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּחִינַת בִּנְיָמִין, בֶּן יָמִין, שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל .

ב. וּלְהַמְשִׁיך בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַכְשָׁו בַּגָּלוּת, שֶׁהִיא תַּחַת יַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְאֵין יְכלֶת בִּקְדֻשָּׁתָהּ לְהִתְגַּלּוֹת

אַף עַל פִּי כֵן יְכוֹלִין לְגַלּוֹת וּלְהַמְשִׁיך קְדֻשָּׁתָהּ אֲפִילּוּ בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה

"וְאַף גַּם זאת בְּאֶרֶץ איְבֵיהֶם"

הַיְנוּ אֲפִילּוּ בַּגָּלוּת הַמַּר, יְכוֹלִין לְגַלּוֹת בְּחִינַת גַּם זאת

וְעַל יְדֵי מָה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיך אֶת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת אוֹר זְכוּת אָבוֹת

'בַּאֲתַר דְּאִית תַּמָּן אָבוֹת אִית תַּמָּן שְׁכִינְתָּא'

"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקב וְכוּ' וְהָאָרֶץ אֶזְכּר"

כְּשֶׁמִּתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת, אֲזַי נִתְגַּלֶּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְלא דַּי שֶׁהָאָדָם נִצּוֹל מֵהָרָשָׁע

אֶלָּא גַּם רוֹאֶה בְּהָרָשָׁע מַה שֶּׁהָרָשָׁע רָצָה לִרְאוֹת בּוֹ

ג. כִּי הָרְשָׁעִים מַמְשִׁיכִים בְּחִינַת רַע עַיִן עַל שׂוֹנְאֵיהֶם

בְּחִינַת 'וְלא עוֹד אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה בְּשׂוֹנְאָיו'

וְהָאָדָם נִצּוֹל מֵרַע עַיִן הַזֶּה, עַל יְדֵי לִמּוּד זְכוּת שֶׁלִּמֵּד עַל הָרָשָׁע

כִּי גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע

בִּשְׁבִיל לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'וְלא עוֹד אֶלָּא שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין'

שֶׁנֶּאֱמַר "מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיך מִנֶּגְדּוֹ"

וְזאת הַזְּכִיָּה שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין

שֶׁמְּלַמְּדִין עָלָיו זְכוּת עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִּן שֶׁל הָרָשָׁע

כִּי לְסַלֵּק הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, צָרִיך לָזֶה הִתְגַּלּוּת הַיָּד, בִּבְחִינַת "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי"

שֶׁלּא לִשְׁלט עַל הָרָשָׁע

וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה יַד ה', אֲזַי נַעֲשֶׂה צֵל

שֶׁבּוֹ נִתְכַּסֶּה הַצַּדִּיק מֵאֶרֶס שֶׁל הָרַע עַיִן

בִּבְחִינַת "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך"

כִּי הָרְשָׁעִים בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, עֵינֵיהֶם לְטוּשִׁים כִּרְאִי מוּצָק

וְאֶרֶס עֵינָיו מַבִּיטִים לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת: "הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי"

וְעַל יְדֵי הַצֵּל כָּהוּ מְאוֹר עֵינָיו וְנֶחֱשָׁכִים

שֶׁאֵין הָאֶרֶס שֶׁלָּהֶם יָכוֹל לְהַזִּיק

אֲבָל הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּאוֹר עֵינֵיהֶם בַּזְּמַן הַזֶּה קָטָן, בִּבְחִינַת: "מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם"

וְעַל יְדֵי הַצֵּל נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינֵיהֶם

כְּדֶרֶך חֲלוּשֵׁי הָרְאוּת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִרְאוֹת הֵיטֵב כְּשֶׁאוֹר חָזָק וְגָדוֹל

וּצְרִיכִים לְצֵל כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת

וְזֶהוּ צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ

הַיְנוּ עִם רַע עַיִן כַּנַּ"ל

וַה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ "בְיָדוֹ" דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּהִתְגַּלּוּת יַד ה' כַּנַּ"ל

וְלא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ

עַל יְדֵי בְּחִינַת: "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי", בְּחִינַת "מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיך" כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי זֶה כָּהוּ מְאוֹר עֵינֵי הָרָשָׁע

בִּבְחִינַת: "שָׁגוּ בִּרְאִיָּה, עַל יְדֵי פָּקוּ פְּלִילִיָּה"

זֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין

עַל יְדֵי זֶה שָׁגוּ בִּרְאִיָּה, נֶחֱשָׁך מְאוֹר עֵינָיו כַּנַּ"ל.

וְעַל יְדֵי הַצֵּל נִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְיָכוֹל לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק בִּבְחִינַת: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים"

וְרוֹאֶה וּמַשִּׂיג צִדְקָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְיָכוֹל לֵידַע וּלְהָבִין כִּי ה' הַצַּדִּיק

אַף עַל פִּי שֶׁהָרָשָׁע זוֹכֶה בַּדִּין, וְאֵין זֶה מִמִּדַּת הַצֶּדֶק

וְרוֹאֶה שֶׁהַצֶּדֶק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מַצְדִּיק אֶת הָרָשָׁע בַּמִּשְׁפָּט

זֶהוּ צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא,: "כִּי לא אַצְדִּיק רָשָׁע"

וְזֶהוּ, "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים"

זֶהוּ בְּחִינַת צִדְקָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

בִּבְחִינַת: "צִדְקָתְך כְּהַרְרֵי אֵל"

אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁפָּטֶיך כָּבוּשׁ בִּתְהוֹם רַבָּה.

ד. וְעַל יְדֵי חִזּוּק הָרְאִיָּה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁרוֹאֶה צִדְקַת ה'

נִתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל

כִּי לִבּוֹ נִתְפַּשֵּׁט מֵעַקְמִימוּתוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ קדֶם שֶׁרָאָה צִדְקַת ה'

כִּי עַל יְדֵי הַצִּדְקוּת שֶׁל ה' שֶׁרוֹאֶה

נִתְפַּשֵּׁט הַלֵּב מֵעַקְמִימוּתוֹ, וְנִתְיַשֵּׁר

בִּבְחִינַת: "וְצִדְקָתְך לְיִשְׁרֵי לֵב"

כִּי מִתְּחִלָּה נֶעֱקַם לִבּוֹ מִלְּהַאֲמִין בִּשְׁלֵמוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי הָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁעִוֵּת, חַס וְשָׁלוֹם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֶת הַדִּין

אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁרוֹאֶה צְדָקוֹת ה', נִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה

וְאָז מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו

כִּי עִקַּר הַתְּפִילָּה הִיא עַל יְדֵי אֱמוּנָה

שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכּל בִּרְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, אֲפִילּוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע

וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, כִּי צַדִּיק ה'

"אוֹדְך בְּישֶׁר לֵבָב", עַל יְדֵי יִשְׁרַת לֵב, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה

נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִילָּה

וְזֶהוּ בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה, כְּמַאֲמַר הַזוהַר 'פָּרָה דְּקָבֵילַת מִשּׁוֹר'

פָּרָה, זֶהוּ בְּחִינַת תְּפִילָּה, בְּחִינַת: "וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ"

דְּקָבֵילַת מִשּׁוֹר, בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת לְשׁוֹן: "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלא קָרוֹב"

כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" כַּנַּ"ל, נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִילָּה

וְזֶהוּ: "אֲדֻמָּה תְּמִימָה"

'אֲדֻמָּה', דָּא גְּזֵרַת דִּינָא

'תְּמִימָה', דָּא שׁוֹר תָּם, דִּינָא רַפְיָא

הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מַחֲלִישׁ כּחַ הַדִּין, בִּבְחִינַת "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי"

"אֲשֶׁר לא עָלָה עָלֶיהָ על", דָּא שְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל

זֶהוּ בְּחִינַת חִזּוּק אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִילָּה

שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי חִזּוּק הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת "וְצִדְקָתְך לְיִשְׁרֵי לֵב" כַּנַּ"ל

ה. וְזֶהוּ בְּחִינַת עָפָר וָאֵפֶר הַנֶּאֱמַר בַּפָּרָה

כִּי בְּחִינַת הַתְּפִילָּה, צְרִיכָה לִבְחִינַת עָפָר וָאֵפֶר

כִּי צָרִיך לְהַכְנִיעַ הָרַע, הֵן בִּפְרָט הֵן בִּכְלָל, תַּחַת הַטּוֹב

בִּבְחִינַת: "וַעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם"

וְזֶה בְּחִינַת אֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת הַתְּפִילָּה

וְרֶגֶל, זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה, בִּבְחִינַת: "רַגְלִי עָמְדָה" וְכוּ'.

הָרָע שֶׁבַּפְּרָט, הַיְנוּ גּוּפוֹ הַמְּגֻשָּׁם וְחָמְרוֹ, יְבַטֵּל בִּשְׁעַת תְּפִילָּה

כְּמוֹ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיָה לָהֶם בִּשְׁעַת תְּפִילָּה הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת

וְהָרָע שֶׁבַּכְּלָל, הַיְנוּ הַתְּפִילּוֹת שֶׁל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְפַּלֵּל עִמָּהֶם

יְבַטֵּל הָרָע שֶׁלָּהֶם, וְיַעֲשֶׂה מֵהָרָע כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה

וְעָפָר שֶׁבַּתְּפִילָּה, הַיְנוּ שֶׁיְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בִּכְלָל וּבִפְרָט

עִם נַפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר

וִיעוֹרֵר אוֹתָם בִּתְפִילָּתוֹ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עִמּוֹ, בִּבְחִינַת: "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר"

וְזֶהוּ: "יִתֵּן בְּעָפָר פִּיהוּ" כְּלוֹמַר שֶׁיְּקַשֵּׁר דִּבּוּרוֹ עִם שׁוֹכְנֵי עָפָר כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם בִּתְפִילָּתוֹ

"הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל ה' וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר"

כִּי זֶה צָרִיך לִבְחִינַת הַתְּפִילָּה

וְזֶהוּ נִקְרָא תְּפִילָּה בְּצִבּוּר

כִּי אוֹתִיּוֹת צִבֻּר רָאשֵׁי תֵּבוֹת צַדִּיקִים בֵּינוֹנִים, רְשָׁעִים

'בֵּינוֹנִי', הוּא הַמִּתְפַּלֵּל, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל: 'לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי' וְכוּ'

'צַדִּיקִים', זֶהוּ בְּחִינַת עָפָר

'רְשָׁעִים', זֶהוּ בְּחִינַת אֵפֶר כַּנַּ"ל

וּלְעוֹרֵר שׁוֹכְנֵי עָפָר, זֶה יֵשׁ בִּפְרָט וּבִכְלָל

בִּפְרָט, הַיְנוּ חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ שֶׁבָּאוּ כְּבָר בְּגִלְגּוּל

וְנִתְקַן נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר אֲחֵרִים

לְעוֹרֵר אוֹתָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עִמּוֹ

וְזֶהוּ בְּחִינַת שִׁבְעָה שִׁבְעָה הַנֶּאֱמָר בַּפָּרָה, שֶׁכָּל עִנְיָנָהּ שִׁבְעָה שִׁבְעָה כִּבּוּסִין שִׁבְעָה כּהֲנִים וְכוּ'

זֶהוּ בְּחִינַת תְּפִילָּה, בְּחִינַת: "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיך"

ו. גַּם צָרִיך לְתַקֵּן בִּתְפִילָּתוֹ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת

"קוֹל כְּסִיל בְּרב דְּבָרִים"

וּבְחִינַת: "קוֹל עֲנוֹת אָנכִי שׁוֹמֵעַ"

וּבְחִינַת קוֹל, בְּחִינַת: "כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וְכוּ' מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף"

וְזֶהוּ בְּחִינַת עֵץ אֶרֶז, וְאֵזוֹב, וּשְׁנִי תּוֹלַעַת, הַנֶּאֱמָר בַּפָּרָה.

אֶרֶז זֶה בְּחִינַת: 'קוֹל כְּסִיל בְּרב דְּבָרִים', בְּרב הַהַנְהָגוֹת וֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת

שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כִּי "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר"

וְזֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶז, בְּחִינַת: "וְאָנכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר כְּגבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ"

וְהַגְּבוֹהֵי קוֹמָה, עַל פִּי הָרב הֵן כְּסִילִים

כִּי מֵחֲמַת גּבַהּ קוֹמָתוֹ

הָעֲשָׁנִים הָעוֹלִים מֵהַלֵּב אֶל הַמּחַ לְהִתְבַּשֵּׁל בַּמּחַ וּלְהִתְהַוּוֹת מֵהֶם מַחֲשָׁבוֹת

הָעֲשָׁנִים הָאֵלּוּ נֶחֱלָשִׁים בְּרב הַדֶּרֶך שֶׁיֵּשׁ מֵהַלֵּב אֶל הַמּחַ

מֵחֲמַת גּבַהּ קוֹמָתָם

וְאֵינָם בִּיכָלְתָּם לְהִתְהַוּוֹת מֵהֶן מַחֲשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת

וּמֵחֲמַת זֶה, הַגְּבוֹהֵי קוֹמָה הֵם שׁוֹטִים

וְזֶה בְּחִינַת דַּרְכֵי אֱמוֹרִי, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם שֵׂכֶל

מֵחֲמַת "כִּי כְּגבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ"

בִּשְׁבִיל זֶה, הֵם מַאֲמִינִים אֱמוּנוֹת רַבּוֹת כָּזְבִּיּוֹת

וּקְטַנֵּי קוֹמָה, שֶׁהָעֲשָׁנִים שֶׁלָּהֶם נִתְבַּשְּׁלִים הֵיטֵב

וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם מַחֲשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת

אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁשִּׂכְלָם יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים בְּחִינַת: 'כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו'

עַל יְדֵי זֶה כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה שִׂכְלִיּוֹת חוֹזֶרֶת אֶל לִבָּם

אֵין כּחַ בְּלִבָּם לְהָכִיל אֶת הַשֵּׂכֶל

כִּי עִקַּר חִזּוּק הַלֵּב, הוּא עַל יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים "לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן"

וְעַל יְדֵי זֶה הַשֵּׂכֶל הֵם מַחֲטִיאִים

וְהֵן הֵן הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁאֵין לָהֶם לֵב טוֹב וְטָהוֹר

וְאֵינָם בִּבְחִינַת: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶך לְמַעַן לא אֶחֱטָא לָך"

וּמַחֲמַת זֶה הַשֵּׂכֶל מַחֲטִיאִים בְּיוֹתֵר

וְהֵן, בְּחִינַת "אֵזוֹב הַיּוֹצֵא בַּקִּיר"

'אֵזוֹב', זֶה בְּחִינַת קְטַנֵּי קוֹמָה

הֵם בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל

אֲבָל הַלֵּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצְפִּין כּחַ הַשֵּׂכֶל בְּתוֹכוֹ

כִּי לִבָּם חַלָּשׁ וְחָסֵר

וּבִפְרָט הַנּוֹאֲפִים הָעוֹסְקִים בְּחָכְמַת פִילוֹסוֹפְיָא

שֶׁמְּאד מְאד מַזִּיק לָהֶם כִּי לִבָּם חָסֵר, בִּבְחִינַת: "נוֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב"

וְזֶהוּ "אֵזוֹב הַיּוֹצֵא בַּקִּיר", הַיְנוּ בְּקִירוֹת הַלֵּב

שֶׁהַשֵּׂכֶל יוֹצֵא דֶּרֶך קִירוֹת הַלֵּב

וְאֵין הַלֵּב יְכוֹלָה לְהָכִיל בְּתוֹכָהּ אֶת הַשֵּׂכֶל, בִּבְחִינַת "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי" וְכוּ'

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "קוֹל עֲנוֹת אָנכִי שׁוֹמֵעַ", קוֹל חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין

שֶׁמְּגַדְּפִין כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּחָכְמָתָם כַּיָּדוּעַ

וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר

וּשְׁנִי תּוֹלַעַת, זֶהוּ בְּחִינַת קוֹל שְׁלִישִׁי

שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בִּזְיוֹנוֹת וַחֲרָפוֹת מִשּׂוֹנְאִים

בִּבְחִינַת: "כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבשֶׁת פָּנַי כִּסָתְנִי, מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף"

"וְאָנכִי תוֹלַעַת וְלא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם"

וְזֶהוּ, 'שְׁחִיטָה', 'שְׂרֵפָה', 'אֲסִיפָה'

הַנֶּאֱמָר בַּפָּרָה, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ

'שְׁחִיטָה', זֶהוּ בְּחִינַת בִּיטּוּל אֱמוּנַת כְּסִילִים בִּבְחִינַת: "וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ"

'שְׂרֵפָה', זֶהוּ בְּחִינַת חִזּוּק הַלֵּב, שֶׁיּוּכַל לְהָכִיל אֶת דִּבְרֵי הַחָכְמָה בְּתוֹכוֹ

בִּבְחִינַת: "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי"

כִּי עַל יְדֵי שֶׁנֶּעֱצָר דִּבְרֵי הַשֵּׂכֶל בַּלֵּב, נִתְחַמֵּם הַלֵּב

כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא כְּאֵשׁ עָצוּר

וְזֶהוּ 'שְׂרֵפָה'.

וַ'אֲסִיפָה', זֶהוּ בְּחִינַת בִּיטּוּל הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁל הַשּׂוֹנְאִים

בִּבְחִינַת: "אָסַף אֱלהִים אֶת חֶרְפָּתִי"

זֶה בְּחִינַת בִּיטּוּל קוֹל שְׁלִישִׁי כַּנַּ"ל

ז. וְכָל זֶה, צָרִיך הַמִּתְפַּלֵּל לְתַקֵּן בִּתְפִילָּתוֹ

לְהַעֲלוֹת אֶת הַנּוֹפְלִים בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת

לְהַעֲלוֹתָם בִּתְפִילָּתוֹ לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה

וְלִקְבּעַ בְּלִבָּם אֱמוּנָה שְׁלֵמָה

וּלְתַקֵּן אֶת לֵב הַמְחַקְּרִים הַחַכְמֵי פִילוֹסוֹפְיָא

שֶׁיּוּכַל לִבָּם לְהָכִיל אֶת שִׂכְלָם

שֶׁלּא יַחֲטִיא אוֹתָם בִּבְחִינַת: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי" וְכוּ'

וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כַּוָּנַת הַלֵּב שֶׁבַּתְּפִילָּה מְתַקֵּן אֶת לִבָּם.

וְלַהֲפך כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַחֲרָפוֹת, לַהֲפך לְכָבוֹד

כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶך

וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכּל וָכל

וְאֵין רוֹאֶה שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא אֶת הַמֶּלֶך רוֹאֶה

בְּוַדַּאי כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אֵיזֶהוּ חֶרְפָּה וּבִזּוּי

הוּא מְפָרֵשׁ אֶת הַחֶרְפָּה וְהַבִּזּוּי לְפֵרוּשׁ שֶׁל כָּבוֹד לְהַמֶּלֶך

כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אֶחָד לְתוֹך הֵיכַל הַמֶּלֶך, וִיבַזֶּה אֶת הַמֶּלֶך

אֶלָּא בְּוַדַּאי אֵלּוּ דְּבָרִים הֵם דִּבּוּרֵי כָּבוֹד

וּמִתְבּוֹנֵן בְּהַדִּבּוּרִים אֵיך לְפָרֵשׁ וּלְצָרֵף אוֹתָם, שֶׁיִּתְהַוּוּ מֵהֶם כָּבוֹד לְהַמֶּלֶך

וְאֵין לַחְשׁב, שֶׁמָּא אֵלּוּ הַחֲרָפוֹת עָלָיו נֶאֱמָרִים

זֶה אֵינוֹ, כִּי מִי הוּא, הֲלא יֵשׁוּתוֹ נִתְבַּטֵּל, וְאֵין כָּאן אֶלָּא הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ

וְזֶהוּ: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד"

כָּל הָאֲמִירוֹת, צָרִיך לְצָרְפָם לְהִתְהַוּוֹת מֵהֶם כָּבוֹד

וּבִשְׁעַת הַתְּפִילָּה הָאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶך

"אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", אֲדנָי זֶהוּ הֵיכָל

בְּכֵן צָרִיך לַעֲשׂוֹת מִכָּל הַבִּזְיוֹנוֹת, צֵרוּפֵי כָּבוֹד לְהַמֶּלֶך

ח. וְעַל יְדֵי תְּפִילָּה כְּתִקּוּנוֹ, מִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת

בִּבְחִינַת 'חָלָה זְכוּת אָבוֹת'

וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי תְּפִילּוֹת כְּתִקּוּנוֹ

כִּי חָלָה זְכוּת אָבוֹת, עַל יְדֵי: "וַיְחַל משֶׁה אֶת" וְכוּ'

עַל יְדֵי בְּחִינַת תְּפִילָּה

וּבַאֲתַר דְּאָבוֹת תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן

שֶׁהִיא בְּחִינַת חַלָּה

שֶׁהִיא גַּם זאת

גַּם בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהִיא שִׁעוּר מ"ג בֵּיצִים

וְהוּא בְּחִינַת יְרֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי זאת הַמִּצְוָה נִצְטַוּוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ תֵּכֶף

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְּרוּמָה מֵרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְּרוּמָה"

כִּי 'בְּאַתַר דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן'

דְּהִיא בְּחִינַת חַלָּה, הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לא דַּי שֶׁנִּצּוֹל מֵרַע עַיִן שֶׁל רְשָׁעִים

אֶלָּא גַּם רוֹאֶה בָּהֶם, מַה שֶּׁהֵם רָצוּ לִרְאוֹת בּוֹ

שֶׁהִשִּׂיגוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִתְאַוּוּ

וְעַכְשָׁו עַל יְדֵי "וַיְחַל", עַל יְדֵי חָלָה זְכוּת אָבוֹת

עַל יְדֵי חַלָּה תְּרוּמָה, עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

נַעֲשֶׂה לִבָּם, "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלַת לֵב"

וְזֶהוּ, "קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמר דַּרְכּוֹ"

זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִילָּה בְּחִינַת דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת, בְּחִינַת הַתְּפִילָּה

וְהֵן תְּלָת גְּוָנִין דְּקֶשֶׁת, שֶׁהֵם אוֹר הָאָבוֹת הַמִּתְנוֹצֵץ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה, "וִירוֹמִמְך לָרֶשֶׁת אָרֶץ", זֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי זֶה, "בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה", בְּחִינַת "שֵׁב לִימִינִי" וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"

עַל יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה

עַל יְדֵי זֶה בָּא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

ט. וְדַע, שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת הַנַּ"ל בִּתְפִילָּתוֹ

כִּי לִפְעָמִים הַקּוֹלוֹת הַנַּ"ל בִּתְפִילָּתוֹ, הֵם יוֹצְאִים מֵרְשָׁעִים גְּדוֹלִים כָּל כָּך

עַד כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדָּם הוּא מְסַכֵּן נַפְשׁוֹ

וְצָרִיך לָזֶה תְּפִילָּה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ תְּפִילַּת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וַאֲפִילּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יָרֵא מֵעוֹג מֶלֶך הַבָּשָׁן

כִּי אֲחִיזַת עוֹג הָיָה סָמוּך לְיָמִין, שֶׁהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַד שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְמשֶׁה: "אַל תִּירָא אוֹתוֹ"

כִּי אָמַר: 'הָא יְמִינָא דִּילִי אִסְתַּלַּק', כַּמּוּבָא בַּזוהַר

וְעוֹג אֲחִיזָתוֹ בְּיָמִין, שֶׁהוּא מִבְּנֵי בֵּיתָא דְּאַבְרָהָם

וְאַרְצוֹ סָמוּך לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה יָרֵא משֶׁה מִמֶּנּוּ לְהִתְגָּרוֹת

כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּנֵי אָדָם

שֶׁצָּרִיך מְאד לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ, וּלְהָבִין שׁרֶשׁ הָרָשָׁע אֵיך אֲחִיזָתוֹ

אִם יוּכַל לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וּלְשֵׁיצָאָה לוֹ

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַבָּא שָׁאוּל: 'קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי'

שֶׁהָיְתָה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ תָּמִיד לִרְאוֹת בְּהִכָּרֵת 'רְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִין מֵתִים'

פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי

כִּי עִקַּר מַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, הוּא עַל יְדֵי יְרֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת "שֵׁב לִימִינִי" וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל "צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת"

וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת, הַיְנוּ שֶׁרָצָה לְתַקֵּן קוֹלוֹת הַנַּ"ל

וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת

הַיְנוּ בְּחִינַת הַתְּפִילָּה, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ תְּפִילּוֹת

וְעַל יָדָם מִתְנוֹצֵץ אוֹר שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת רַגְלֵי הַכִּסֵּא

כְּדֵי לְהַמְשִׁיך אוֹר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בְּחִינַת צְבִי הַנַּ"ל

וּצְבִי לא הִגַּעְתִּי וְקוּלִית לא כָּלְתָה

שֶׁלּא הִשִּׂיג בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּיטּוּל קוֹלוֹת הַנַּ"ל

וּכְשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי, הַיְנוּ אַחַר גְּמַר תְּפִילָּתִי

שֶׁאָז פּוֹסֵעַ הָאָדָם לַאֲחוֹרָיו שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת

אָמְרוּ לִי שֶׁל עוֹג מֶלֶך הַבָּשָׁן הִיא

וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת כָּאֵלּוּ

כִּי אֲחִיזָתוֹ בְּיָמִין

וַאֲפִילּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה יָרֵא מִפָּנָיו

עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אַל תִּירָא אוֹתוֹ כַּמּוּבָא בַּזוהַר

וּבִשְׁבִיל זֶה, בְּחִינַת רָשָׁע כְּעוֹג, נִקְרָא פָּלִיט

"וַיָּבא הַפָּלִיט" זֶה עוֹג

שֶׁרָצָה שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָהָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָה

וְהוּא בִּבְחִינַת: "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק, אַבְרָהָם וְכוּ', ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ"

בִּבְחִינַת: "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי"

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כָּבַשׁ מִשְׁפָּטוֹ מִמֶּנּוּ זְמַן רַב

עַד זְמַן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא פָּלִיט, בִּבְחִינַת: "וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשּׁפְטִי"

שֶׁנִּמְלַט מֵהַמִּשְׁפָּט זְמַן כַּבִּיר

וְעַל יְדֵי זֶה, הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם עוֹשֵׂי טוֹב זוֹכִים לִפְּנֵי ה'

כִּי קדֶם כְּרִיתוּת הָרְשָׁעִים הָיָה פְּנֵי ה' מְכֻסֶּה וּמֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רַע

כְּדֵי לְהַכְרִיתָם בִּבְחִינַת: "פְּנֵי ה' בְּעוֹשֵׂי רָע לְהַכְרִיתָם"

וְעַכְשָׁו, תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִים בִּכְרִיתוּת רְשָׁעִים תֵּכֶף נִתְגַּלֶּה פְּנֵי ה' לְעוֹשֵׂי טוֹב

וְזֶהוּ: "בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד"

כִּי עַל יְדֵי תָּמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"

עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּזְכּוּ לִמְצא פְּנֵי ה'

כִּי עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּהַכְּרִיתוּת רְשָׁעִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת מַלְאָך סנד"ל בַּמַּלְאָך מט"ט שַׂר הַפָּנִים

כְּלָלִיּוּת עֲשִׂיָּה בִּיצִירָה

עַל יְדֵי שֶׁכּוֹפְלִין הַפָּסוּק "כּל הַנְּשָׁמָה"

בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, צָרִיך לְהַלֵּל אֶת ה'

וְעַל יְדֵי עַיִן הָרָע נִכְפָּל הַנְּשִׁימָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ

כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם עַיִן הָרָע אֲזַי מְגַהֵק וּפוֹתֵחַ פִּיו לְקַבֵּל נְשִׁימָה כְּפוּלָה

וּכְשֶׁהַנְּשִׁימָה כְּפוּלָה, גַּם הַהַלֵּל צָרִיך לִכְפּל כַּנַּ"ל

וּבִפְרָט שֶׁצָּרִיך לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לַה'

שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מֵעַיִן הָרָע הַזּאת

וְהוּא רוֹאֶה בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים

וְזֶהוּ בְּחִינַת מט"ט שַׂר הַפָּנִים מֵאִיר לַעֲשִׂיָּה

הַיְנוּ שֶׁעוֹשֵׂי טוֹב זוֹכִין לִפְּנֵי ה' כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי כְּרִיתוּת הָרַע עַיִן

שֶׁגָּרְמוּ לִכְפִילַת הַנְּשִׁימָה

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
למה המשיח לא בא? במה זה תלוי?
...מברסלב לגבי הסיבה שבגללה המשיח לא בא. במה זה תלוי בדיוק? באיזו מצווה? באיזה עניין בדיוק צריך להתחזק כדי שיבוא המשיח? תודה תשובה: דעתו של רבי נחמן מברסלב בעניין הזה היא חד משמעית. ביאת המשיח לא תלויה בשום פעולה מעשית, אלא אך ורק באמונה שלמה של האדם בהשי"ת בלבד. breslev.eip.co.il/?key=40 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אני ה' הוא שמי זה בחינת הגדלות שהוא בחינת שבע בתי עבודה זרה כנ"ל וזהו: ולא מטי לארעא הינו שעל ידי העוון הזה עדין לא חזרנו לארצנו כי...
האם הגעתי לתכלית ומה היא ידיעה שלמה?
...שלו? האם יש דרך לדעת בוודאות מוחלטת האם האדם כבר הגיע לתכלית שלו? איך אפשר לדעת את הדבר הזה? אולי אני רק מטעה את עצמי? תודה תשובה: קיימת דרך פשוטה לדעת אם הגעת לתכלית, והיא על ידי זה שהספק של האם הגעת לתכלית יעלם. ז"א כל זמן שיש ספק כלשהו האם הגעת לתכלית, הרי שלא הגעת לתכלית. אתה שבע, רק כאשר אתה לא רעב. אם יש לאדם שאלה כלשהי בנושא כלשהו, כגון לדוגמא השאלות שבאות מהחלל הפנוי, הרי שהוא לא הגיע לתכלית ולא חזר בתשובה שלמה. בתכלית הסופית, אין את הש
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק רביעי, בחינת נגה...
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיח - כְּשֶׁלּוֹמֵד אֵיזֶה דָּבָר, טוֹב לְפָרֵשׁ הַדָּבָר
...איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין [והוא טובה להעולם] והענין, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח כמו שכתוב: "עד כי יבא שילה", הינו משיח ושילה בגימטריא משה ועל כן קראו התנאים אחד לחברו משה כמו שכתוב: 'משה שפיר קאמרת' וכשמחדש דבר בתורה, אלו הדברים של החדוש הם בבחינת משה משיח כמו שכתוב בזוהר "ורוח אלהים", דא רוחא דמשיח "מרחפת על פני המים" הינו התורה וזהו שאמרנו כי החדושי תורה שמחדש, הם בעצמם בבחינת משיח כי שם רוחו מרחפת והינו "רוח...
מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
...הבא! שאלה כידוע התכלית היא העולם הבא. אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן? ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן? אשמח לתשובה בעניין. תודה תשובה: השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה. מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת...
שיחות הר"ן - אות קיא
...קיא "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" פרוש: מי שאינו מקשר ומקרב לצדיק אמתי אזי כל עבודתו הוא רק כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחברו כקוף בפני אדם וזהו: "אולת אדם תסלף דרכו" הינו שהאדם על ידי אולתו כל עבודתו היא רק בבחינת תסלף דרכו כמו מי שמסלף ומעקם עצמו אחר חברו כנ"ל והטעם כי "ועל ה' יזעף לבו" הינו להצדיק שהוא בחינת "על ה'" כי "מי מושל בי צדיק" "יזעף לבו" הינו שחולק על הצדיק ואינו מקרב אליו על ידי זה "תסלף דרכו" שהוא רק כמי שמעקם עצמו כנ"ל כי אין...
כוורא דאפיק רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז
...eip.co.il/?key=45 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה' וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, זָרִיז וְנִפְסָד
...ח"ב - תורה נט - יש זריז ונשכר, זריז ונפסד יש זריז ונשכר, זריז ונפסד כי דע, כי "מצוה גוררת מצוה" נמצא שהמצוה גוררת את חברתה ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות מה שהוא בין מצוה למצוה שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה אשר על ידי זה המצוות נגררים אחת אחר חברתה ובאמת זאת הבחינה בעצמה, הינו מה שהוא בין המצוות כנ"ל זאת הבחינה היא גם כן יקרה מאד ועל כן מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו מדרגא לדרגא כמו שכתוב באברהם: "ואברהם זקן בא בימים" שאברהם בא לדרגא שלו...
שיחות הר"ן - אות עב
...ובלבולים שבתפילה רק לעשות את שלו לילך בתפילתו כסדר ולא ישגיח על שום בלבול ומחשבה זרה כלל רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפילה כראוי לא היה אפשר לסבל כלל את גדל עצם הקטרוגים שיש על התפילה שהיא כראוי אבל על ידי שהתפילה מלבשת במחשבות זרות על ידי זה אין החיצונים מסתכלין עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך ועל ידי זה יכול התפילה לעלות ובוחן לבבות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2773 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 14:18:41 - wesi2