ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - פו - סיפורים חדשים
אות פו תקס"ט חלם לו שהיה קבוץ אחד של יהודים עם מנהיג אחד שהיה גדול מאד בעולם. וגזרו גזרה להרג את כל היהודים והמנהיג נפל על עצה שצריכין לשנות עצמו לערל. והלך וקרא אמן וגלח לו הזקן עם הפאות. ואחר כך נתברר שהוא שקר שלא נגזר כלל הגזרה הנ"ל. כמה בושה הגיע לאותו מנהיג בודאי לא היה אפשר לו להתראות לפני העולם והצרך לעקר ולברח. ואיך יוצאין מן הפתח ואיך שוכרין עגלה וכיוצא בזה בודאי היה לו בושה וכלמה גדולה מאד אשר אי אפשר לבאר. ובודאי הצרך לישב איזה זמן אצל ערל עד שיצמח זקנו. זה הראו לו וכו' אות פז תקס"ד ליל שבת קדש אחר הקדוש וארא בחלום והייתי בתוך עיר ונדמה לי בחלום שהעיר היתה גדולה מאד ובא לשם צדיק גדול מצדיקים הישנים שהיה מחזק לצדיק גדול והלכו הכל אליו. וגם אני הלכתי אליו וראיתי והיו כלם עוברים אצלו בצדו ולא נתנו לו שלום והיה נראה שעושין זה בכונה. ותמהתי מאד שהיה להם עזות כזה, כי ידעתי שהוא צדיק גדול. ושאלתי על זה איך יש להם עזות כזה לבלי לתן לו שלום בכונה כנ"ל. והיה התרוץ כי באמת הוא צדיק גדול אך יש לו גוף מלקט מכמה מקומות שהוא בחינת מקומות המטנפים אבל הוא בעצמו אדם גדול וקבל על עצמו שהוא יתקן זה הגוף ואין שואלין בשלום חברו במקומות המטנפים על כן לא נתנו לו שלום אות פח בחל וארא בחלום והיתה חתנה והיו שם כלות הרבה וכלה אחת היתה ביניהם חשובה מכלם והיתה נראה בעיני העולם חשובה מהם והיו שם קפליעס [מקהלות] הינו כלי שיר שהיו מנגנים. וראיתי שנפתח פתח ונכנסו אל הישיבה והיו מתאספים המון רב אל הישיבה. וכשראיתי שהם מתרבים והולכים הייתי מחשב איך אוכל לכנס בין המון רב כזה. וחטפתי עצמי לשם והייתי עומד על גבם והיה שם ראש ישיבה שהיה לומד עמהם והיה שם כבוד התורה גדול מאד מאד והכלות היו מרקדים. ועקר היה הכלה החשובה הנ"ל שהיא היתה מרקדת שם. וכל מה שהיתה הקפליע מנגנת איזה נגון היתה היא מזמרת הנגון בעצמה אחר כך. והיה שם כבוד התורה גדול מאד ונפלאתי הרבה מאד על גדל כבוד התורה שהיה שם. ודברתי עם אנשים שהייתי מכיר עמהם הראיתם כבוד התורה כזה. וכפי הנראה היו עוסקים בלמוד הפשוט בנגלה כי הנראה שהיו שם רבנים וגם הספרים היו מראים על זה שהיו ספרים גדולים מאד כדרך הלמוד הנ"ל אות פט שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה מוצאי שבת פרשת תולדת תק"ע פה ברסלב. כל סדר הזמנים של כל השנה דהינו ראש השנה יום כפורים סוכות הושענא רבא שמיני עצרת חנוכה ופורים. ומקדם לו חמשה עשר פסח שבועות וכו' בכל זמן וזמן מאלו הזמנים אין אני כמו מקדם [המובן מדבריו היה שבכל אלו הזמנים הוא בא על השגה ודעת חדש לגמרי ואינו עובד את השם יתברך באלו הזמנים עם העבודה שעבד כבר באלו הזמנים בשנים שעברו רק בכל שנה ושנה הוא בא על השגה חדשה לגמרי ויש לו עבודה חדשה באלו הזמנים]. בחנוכה של אשתקד הייתי מדליק הנרות ושאר הנהגות חנוכה בכונות של התורה שנאמר אז וכן בראש השנה ויום כפור וכו' היתה עבודתו בהם על פי הכונות של התורה שנאמרה בראש השנה זה רק שהיתה בדקות יותר הינו שעבודתו היתה בדקות יותר ממה שנאמר בהתורה הנ"ל אות צ בפורים נודע לי נפלאות. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר אוריתא שמא דקדשא בריך הוא סתום וגליא. בתחלה התורה מגלית פנים אל האדם, ואחר כך נסתרת. ומי שהוא בעל נפש הוא מסבב ומחזר אחריה ומוסר נפשו עליה ויש לו געגועים גדולים והשתוקקות נמרץ במסירת נפש עד שזוכה שתתגלה התורה אליו. כי בתחלה נתגלה לי ענין של פורים בקטנות ובהעלם [הינו שלא נגלה לו הענין בהתגלות גמור רק ברמז והתנוצצות בעלמא] ואחר כך עזרני השם יתברך כי הוא יתברך עוזר לי תמיד ונתגלה לי הענין. והענין של פורים שנתגלה אז היה סתום ונעלם מכל העולמות רק בעולמות עליונים שהם רחוקים מאד מאד רק שם יודעים זאת. כי עבודה שלי בפורים הנ"ל היה לתקן פגם קרח וכשנתגלה לי זאת היה רחוק בעיני מאד מה סמיכות יש לפורים עם קרח עד שעזר לי השם יתברך וכו' כי יש דברים סתומים מאד בהתורה הקדושה ונתגלה לי שאותיות פורים הם ראשי תבות (ויקרא י"ג) : "ואם מפאת פניו ימרט ראשו קרח הוא" בחינת קרח [והשאר לא באר]. אחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה שלא היה יכול לישן כל אותה הלילה שספר זאת מחמת שהיה מצטער על שגלה זאת ואמר שנחמתו היתה כי עדין לא גלה כלל. גם באמת אין כתוב כך בתורה רק כך כתיב ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא רק מקדם כתוב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא והדברים סתומים ונעלמים מאד. אשרי המחכה לביאת הגואל אז ישיגו שיחתו הקדושה
אות פו

תקס"ט

חָלַם לוֹ שֶׁהָיָה קִבּוּץ אֶחָד שֶׁל יְהוּדִים עִם מַנְהִיג אֶחָד שֶׁהָיָה גָּדוֹל מְאד בָּעוֹלָם.

וְגָזְרוּ גְּזֵרָה לַהֲרג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים

וְהַמַּנְהִיג נָפַל עַל עֵצָה שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁנּוֹת עַצְמוֹ לְעָרֵל.

וְהָלַךְ וְקָרָא אֻמָּן וְגִלַּח לוֹ הַזָּקָן עִם הַפֵּאוֹת.

וְאַחַר כָּךְ נִתְבָּרֵר שֶׁהוּא שֶׁקֶר שֶׁלּא נִגְזַר כְּלָל הַגְּזֵרָה הַנַּ"ל.

כַּמָּה בּוּשָׁה הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מַנְהִיג

בְּוַדַּאי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הָעוֹלָם

וְהֻצְרַךְ לַעֲקר וְלִבְרחַ.

וְאֵיךְ יוֹצְאִין מִן הַפֶּתַח וְאֵיךְ שׂוֹכְרִין עֲגָלָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה גְּדוֹלָה מְאד

אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר.

וּבְוַדַּאי הֻצְרַךְ לֵישֵׁב אֵיזֶה זְמַן אֵצֶל עָרֵל

עַד שֶׁיִּצְמַח זְקָנוֹ.

זֶה הֶרְאוּ לוֹ וְכוּ'

אות פז

תקס"ד לֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ אַחַר הַקִּדּוּשׁ

וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהָיִיתִי בְּתוֹךְ עִיר

וְנִדְמָה לִי בַּחֲלוֹם שֶׁהָעִיר הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאד

וּבָא לְשָׁם צַדִּיק גָּדוֹל מִצַּדִּיקִים הַיְשָׁנִים שֶׁהָיָה מֻחְזָק לְצַדִּיק גָּדוֹל

וְהָלְכוּ הַכּל אֵלָיו.

וְגַם אֲנִי הָלַכְתִּי אֵלָיו

וְרָאִיתִי וְהָיוּ כֻּלָּם עוֹבְרִים אֶצְלוֹ בְּצִדּוֹ וְלא נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם

וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁעוֹשִׂין זֶה בְּכַוָּנָה.

וְתָמַהְתִּי מְאד שֶׁהָיָה לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל.

וְשָׁאַלְתִּי עַל זֶה אֵיךְ יֵשׁ לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה לִבְלִי לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם בְּכַוָּנָה כַּנַּ"ל.

וְהָיָה הַתֵּרוּץ כִּי בֶּאֱמֶת הוּא צַדִּיק גָּדוֹל

אַךְ יֵשׁ לוֹ גּוּף מְלֻקָּט מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים

אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ אָדָם גָּדוֹל

וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא יְתַקֵּן זֶה הַגּוּף

וְאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים

עַל כֵּן לא נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם

אות פח

בַּחֹל

וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהָיְתָה חֲתֻנָּה

וְהָיוּ שָׁם כַּלּוֹת הַרְבֵּה

וְכַלָּה אַחַת הָיְתָה בֵּינֵיהֶם חֲשׁוּבָה מִכֻּלָּם

וְהָיְתָה נִרְאָה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם חֲשׁוּבָה מֵהֶם

וְהָיוּ שָׁם קַפֶּלְיֶעס [מַקְהֵלוֹת] הַיְנוּ כְּלֵי שִׁיר שֶׁהָיוּ מְנַגְּנִים.

וְרָאִיתִי שֶׁנִּפְתַּח פֶּתַח וְנִכְנְסוּ אֶל הַיְשִׁיבָה

וְהָיוּ מִתְאַסְּפִים הָמוֹן רַב אֶל הַיְשִׁיבָה.

וּכְשֶׁרָאִיתִי שֶׁהֵם מִתְרַבִּים וְהוֹלְכִים

הָיִיתִי מְחַשֵּׁב אֵיךְ אוּכַל לִכְנס בֵּין הָמוֹן רַב כָּזֶה.

וְחָטַפְתִּי עַצְמִי לְשָׁם וְהָיִיתִי עוֹמֵד עַל גַּבָּם

וְהָיָה שָׁם ראשׁ יְשִׁיבָה שֶׁהָיָה לוֹמֵד עִמָּהֶם

וְהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאד מְאד

וְהַכַּלּוֹת הָיוּ מְרַקְּדִים.

וְעִקָּר הָיָה הַכַּלָּה הַחֲשׁוּבָה הַנַּ"ל שֶׁהִיא הָיְתָה מְרַקֶּדֶת שָׁם.

וְכָל מַה שֶּׁהָיְתָה הַקַּפֶּלְיֶע מְנַגֶּנֶת אֵיזֶה נִגּוּן

הָיְתָה הִיא מְזַמֶּרֶת הַנִּגּוּן בְּעַצְמָהּ אַחַר כָּךְ.

וְהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאד

וְנִפְלֵאתִי הַרְבֵּה מְאד עַל גּדֶל כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה שָׁם.

וְדִבַּרְתִּי עִם אֲנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי מַכִּיר עִמָּהֶם

הַרְאִיתֶם כְּבוֹד הַתּוֹרָה כָּזֶה.

וּכְפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ עוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַפָּשׁוּט בְּנִגְלֶה

כִּי הַנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ שָׁם רַבָּנִים

וְגַם הַסְּפָרִים הָיוּ מַרְאִים עַל זֶה שֶׁהָיוּ סְפָרִים גְּדוֹלִים מְאד

כְּדֶרֶךְ הַלִּמּוּד הַנַּ"ל

אות פט

שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת תּוֹלְדת תק"ע פּה בְּרֶסְלַב.

כָּל סֵדֶר הַזְּמַנִּים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה

דְּהַיְנוּ ראשׁ הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּרִים סוכּוֹת הוֹשַׁעְנָא רַבָּא שְׁמִינִי עֲצֶרֶת חֲנוּכָּה וּפוּרִים.

וּמִקּדֶם לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֶּסַח שָׁבוּעוֹת וְכוּ'

בְּכָל זְמַן וּזְמַן מֵאֵלּוּ הַזְּמַנִּים אֵין אֲנִי כְּמוֹ מִקּדֶם

[הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁבְּכָל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים הוּא בָּא עַל הַשָּׂגָה וְדַעַת חָדָשׁ לְגַמְרֵי

וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים עִם הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד כְּבָר בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים בַּשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ

רַק בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הוּא בָּא עַל הַשָּׂגָה חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי

וְיֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים].

בַּחֲנוּכָּה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד הָיִיתִי מַדְלִיק הַנֵּרוֹת וּשְׁאָר הַנְהָגוֹת חֲנוּכָּה בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר אָז וְכֵן בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר וְכוּ'

הָיְתָה עֲבוֹדָתוֹ בָּהֶם עַל פִּי הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה זֶה

רַק שֶׁהָיְתָה בְּדַקּוּת יוֹתֵר

הַיְנוּ שֶׁעֲבוֹדָתוֹ הָיְתָה בְּדַקּוּת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

אות צ

בְּפוּרִים נוֹדַע לִי נִפְלָאוֹת.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר

אוֹרַיְתָא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָתוּם וְגַלְיָא.

בִּתְחִלָּה הַתּוֹרָה מְגַלֵּית פָּנִים אֶל הָאָדָם, וְאַחַר כָּךְ נִסְתֶּרֶת.

וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ

הוּא מְסַבֵּב וּמְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ

וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ

וְיֵשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים

וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ

עַד שֶׁזּוֹכֶה שֶׁתִּתְגַּלֶּה הַתּוֹרָה אֵלָיו.

כִּי בִּתְחִלָּה נִתְגַּלָּה לִי עִנְיָן שֶׁל פּוּרִים בְּקַטְנוּת וּבְהֶעְלֵם

[הַיְנוּ שֶׁלּא נִגְלָה לוֹ הָעִנְיָן בְּהִתְגַּלּוּת גָּמוּר רַק בְּרֶמֶז וְהִתְנוֹצְצוּת בְּעָלְמָא]

וְאַחַר כָּךְ עֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לִי תָּמִיד

וְנִתְגַּלָּה לִי הָעִנְיָן.

וְהָעִנְיָן שֶׁל פּוּרִים שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז הָיָה סָתוּם וְנֶעְלָם מִכָּל הָעוֹלָמוֹת

רַק בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאד מְאד

רַק שָׁם יוֹדְעִים זאת.

כִּי עֲבוֹדָה שֶׁלִּי בְּפוּרִים הַנַּ"ל הָיָה לְתַקֵּן פְּגַם קרַח

וּכְשֶׁנִּתְגַּלָּה לִי זאת הָיָה רָחוֹק בְּעֵינַי מְאד

מַה סְּמִיכוּת יֵשׁ לְפוּרִים עִם קרַח

עַד שֶׁעָזַר לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים סְתוּמִים מְאד בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

וְנִתְגַּלָּה לִי שֶׁאוֹתִיּוֹת פּוּרִים הֵם רָאשֵׁי תֵבוֹת: "וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט ראשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא" בְּחִינַת קרַח

[וְהַשְּׁאָר לא בֵּאֵר].

אַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לִישׁן כָּל אוֹתָהּ הַלַּיְלָה שֶׁסִּפֵּר זאת

מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל שֶׁגִּלָּה זאת

וְאָמַר שֶׁנֶּחָמָתוֹ הָיְתָה כִּי עֲדַיִן לא גִּלָּה כְּלָל.

גַּם בֶּאֱמֶת אֵין כָּתוּב כָּךְ בַּתּוֹרָה

רַק כָּךְ כְּתִיב וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט ראשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא

רַק מִקּדֶם כָּתוּב וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט ראשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים וְנֶעְלָמִים מְאד.

אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה לְבִיאַת הַגּוֹאֵל אָז יַשִּׂיגוּ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
שיחות הר"ן - אות קנג
...בענין הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלט - צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך וְיָשֵׂם לְדֶרֶך פְּעָמָיו
...- תורה קלט - צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כי יקרא דשבתא הוא כי בחל שיש שליטת החיצונים כשהאדם עושה מצוה, אזי יונקת הקלפה מהרגלין של המצוה כי כל מצוה היא קומה שלמה ואזי אין להמצוה ההיא בחינת רגלין לעלות בהם ולילך לפני הקדוש ברוך הוא . ["רגליה יורדות מות"] וכשבא שבת, ונתבטל שליטת החיצונים אזי עולים הרגלין מהמצוה שהיו בתוך החיצונים בחל שינקו מהם ואזי עולה המצוה והולכת לפני הקדוש ברוך הוא וזהו: "אם תשיב משבת רגלך" שעל ידי שבת תשיב ותחזר הרגלין להוציאם מבין החיצונים ואזי...
שיחות הר"ן - אות קפה - גדולות נוראות השגתו
...- גדולות נוראות השגתו ואמר רבנו זכרונו לברכה, שהוא יודע כל שרשי נשמות ישראל ומתחלה אמר שיודע אותם מתורה שבכתב ועדין אינו יודע אותם מתורה שבעל פה אחר איזה זמן אמר שכבר זכה לידע את שרשי הנשמות ישראל גם מתורה שבעל פה והיה יודע לתת תקונים לכל אחד ואחד כפי שרש נשמתו וכל הדברים שצוה לא היה עניני סודות לכון כונות ויחודים רק כל ההנהגות שצוה למקרביו היו עניני עבדות לאחד צוה בתחלה להתענות איזה הפסקות והזהיר על מקרביו שלא יתענו מעצמן כלל רק בימים שצוה עליהם ולפעמים צוה לאחד להתענות משבת לשבת וצוה לכמה אנשים...
חיי מוהר"ן - פ - שיחות שהיה אצל כל תורה
...- פ - שיחות שהיה אצל כל תורה אות פ מה שנאמר שם בסוף על פסוק ויהי מקץ על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על בר בי רב דחד יומא. זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנוכה מברסלב ונתעכב בנעמרוב ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן ורבנו זכרונו לברכה בעת שאמר התורה ימי חנוכה הנ"ל לא סים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי התורה הנ"ל עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה מענין בר בי רב דחד יומא. והיה מענינו כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא כי בשבת לא...
שיחות הר"ן - אות סב
...- אות סב דע שיש בבני אדם סגלות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים ואפילו היקרות חס ושלום, הוא בא ממחשבות בני אדם כי כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כלם עד הנקדה וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה
...פרעה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב: כל הנחלים הולכים אל הים והוא בחינת אדני, כמו שכתוב "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה כי כ"ז אותיות כל אחד כלול...
סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר / מעשה במלך וקיסר
...מעשה בקיסר אחד, שלא היה לו בנים גם מלך אחד לא היה לו בנים ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפנדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה והכיר הקיסר בהמלך, שיש לו נמוס [של מלכות] ושאל אותו והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה באפן שיהיו יכולים להתחתן אזי יתחתנו בין שניהם ונסע הקיסר לביתו והוליד בת והמלך נסע לביתו והוליד בן וההתקשרות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
...מוהר"ן ח"א - תורה ע - ויהי ביום השמיני קרא משה ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון: אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח...
סיפורי מעשיות - מעשה מחוזה בכוכבים
...מחוזה בכוכבים מעשה מחוזה בכוכבים הנקרא "וירוש ביט" שבא פעם לעיר אחת והלכו אליו כל תושבי העיר כל אחד לשאלו עצה על מצוקתו ומכאוביו. באותה עיר דר עני מרוד וירא שמים, שישב כל ימיו רק על התורה והעבודה, ואחר שהתפרסם שמו של זה החוזה בכוכבים וישועותיו ועצותיו, הפצירה בו זוגתו שילך גם הוא לזה החוזה, ואולי ייעץ לו איזה עצה טובה שיוכלו להגאל מעניותם הקשה והמרה, ומחמת שהיה ירא שמים ובעל אמונה לא שמע לקולה כלל וכלל, אולם אחר שהציקה לו עד מאד לא עמד כנגדה "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", בלשון זה אמר רבנו ז"ל בספורו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2969 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:44 - wesi2