ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - פו - סיפורים חדשים
אות פו תקס"ט חלם לו שהיה קבוץ אחד של יהודים עם מנהיג אחד שהיה גדול מאד בעולם. וגזרו גזרה להרג את כל היהודים והמנהיג נפל על עצה שצריכין לשנות עצמו לערל. והלך וקרא אמן וגלח לו הזקן עם הפאות. ואחר כך נתברר שהוא שקר שלא נגזר כלל הגזרה הנ"ל. כמה בושה הגיע לאותו מנהיג בודאי לא היה אפשר לו להתראות לפני העולם והצרך לעקר ולברח. ואיך יוצאין מן הפתח ואיך שוכרין עגלה וכיוצא בזה בודאי היה לו בושה וכלמה גדולה מאד אשר אי אפשר לבאר. ובודאי הצרך לישב איזה זמן אצל ערל עד שיצמח זקנו. זה הראו לו וכו' אות פז תקס"ד ליל שבת קדש אחר הקדוש וארא בחלום והייתי בתוך עיר ונדמה לי בחלום שהעיר היתה גדולה מאד ובא לשם צדיק גדול מצדיקים הישנים שהיה מחזק לצדיק גדול והלכו הכל אליו. וגם אני הלכתי אליו וראיתי והיו כלם עוברים אצלו בצדו ולא נתנו לו שלום והיה נראה שעושין זה בכונה. ותמהתי מאד שהיה להם עזות כזה, כי ידעתי שהוא צדיק גדול. ושאלתי על זה איך יש להם עזות כזה לבלי לתן לו שלום בכונה כנ"ל. והיה התרוץ כי באמת הוא צדיק גדול אך יש לו גוף מלקט מכמה מקומות שהוא בחינת מקומות המטנפים אבל הוא בעצמו אדם גדול וקבל על עצמו שהוא יתקן זה הגוף ואין שואלין בשלום חברו במקומות המטנפים על כן לא נתנו לו שלום אות פח בחל וארא בחלום והיתה חתנה והיו שם כלות הרבה וכלה אחת היתה ביניהם חשובה מכלם והיתה נראה בעיני העולם חשובה מהם והיו שם קפליעס [מקהלות] הינו כלי שיר שהיו מנגנים. וראיתי שנפתח פתח ונכנסו אל הישיבה והיו מתאספים המון רב אל הישיבה. וכשראיתי שהם מתרבים והולכים הייתי מחשב איך אוכל לכנס בין המון רב כזה. וחטפתי עצמי לשם והייתי עומד על גבם והיה שם ראש ישיבה שהיה לומד עמהם והיה שם כבוד התורה גדול מאד מאד והכלות היו מרקדים. ועקר היה הכלה החשובה הנ"ל שהיא היתה מרקדת שם. וכל מה שהיתה הקפליע מנגנת איזה נגון היתה היא מזמרת הנגון בעצמה אחר כך. והיה שם כבוד התורה גדול מאד ונפלאתי הרבה מאד על גדל כבוד התורה שהיה שם. ודברתי עם אנשים שהייתי מכיר עמהם הראיתם כבוד התורה כזה. וכפי הנראה היו עוסקים בלמוד הפשוט בנגלה כי הנראה שהיו שם רבנים וגם הספרים היו מראים על זה שהיו ספרים גדולים מאד כדרך הלמוד הנ"ל אות פט שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה מוצאי שבת פרשת תולדת תק"ע פה ברסלב. כל סדר הזמנים של כל השנה דהינו ראש השנה יום כפורים סוכות הושענא רבא שמיני עצרת חנוכה ופורים. ומקדם לו חמשה עשר פסח שבועות וכו' בכל זמן וזמן מאלו הזמנים אין אני כמו מקדם [המובן מדבריו היה שבכל אלו הזמנים הוא בא על השגה ודעת חדש לגמרי ואינו עובד את השם יתברך באלו הזמנים עם העבודה שעבד כבר באלו הזמנים בשנים שעברו רק בכל שנה ושנה הוא בא על השגה חדשה לגמרי ויש לו עבודה חדשה באלו הזמנים]. בחנוכה של אשתקד הייתי מדליק הנרות ושאר הנהגות חנוכה בכונות של התורה שנאמר אז וכן בראש השנה ויום כפור וכו' היתה עבודתו בהם על פי הכונות של התורה שנאמרה בראש השנה זה רק שהיתה בדקות יותר הינו שעבודתו היתה בדקות יותר ממה שנאמר בהתורה הנ"ל אות צ בפורים נודע לי נפלאות. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר אוריתא שמא דקדשא בריך הוא סתום וגליא. בתחלה התורה מגלית פנים אל האדם, ואחר כך נסתרת. ומי שהוא בעל נפש הוא מסבב ומחזר אחריה ומוסר נפשו עליה ויש לו געגועים גדולים והשתוקקות נמרץ במסירת נפש עד שזוכה שתתגלה התורה אליו. כי בתחלה נתגלה לי ענין של פורים בקטנות ובהעלם [הינו שלא נגלה לו הענין בהתגלות גמור רק ברמז והתנוצצות בעלמא] ואחר כך עזרני השם יתברך כי הוא יתברך עוזר לי תמיד ונתגלה לי הענין. והענין של פורים שנתגלה אז היה סתום ונעלם מכל העולמות רק בעולמות עליונים שהם רחוקים מאד מאד רק שם יודעים זאת. כי עבודה שלי בפורים הנ"ל היה לתקן פגם קרח וכשנתגלה לי זאת היה רחוק בעיני מאד מה סמיכות יש לפורים עם קרח עד שעזר לי השם יתברך וכו' כי יש דברים סתומים מאד בהתורה הקדושה ונתגלה לי שאותיות פורים הם ראשי תבות (ויקרא י"ג) : "ואם מפאת פניו ימרט ראשו קרח הוא" בחינת קרח [והשאר לא באר]. אחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה שלא היה יכול לישן כל אותה הלילה שספר זאת מחמת שהיה מצטער על שגלה זאת ואמר שנחמתו היתה כי עדין לא גלה כלל. גם באמת אין כתוב כך בתורה רק כך כתיב ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא רק מקדם כתוב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא והדברים סתומים ונעלמים מאד. אשרי המחכה לביאת הגואל אז ישיגו שיחתו הקדושה
אות פו

תקס"ט

חָלַם לוֹ שֶׁהָיָה קִבּוּץ אֶחָד שֶׁל יְהוּדִים עִם מַנְהִיג אֶחָד שֶׁהָיָה גָּדוֹל מְאד בָּעוֹלָם.

וְגָזְרוּ גְּזֵרָה לַהֲרג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים

וְהַמַּנְהִיג נָפַל עַל עֵצָה שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁנּוֹת עַצְמוֹ לְעָרֵל.

וְהָלַךְ וְקָרָא אֻמָּן וְגִלַּח לוֹ הַזָּקָן עִם הַפֵּאוֹת.

וְאַחַר כָּךְ נִתְבָּרֵר שֶׁהוּא שֶׁקֶר שֶׁלּא נִגְזַר כְּלָל הַגְּזֵרָה הַנַּ"ל.

כַּמָּה בּוּשָׁה הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מַנְהִיג

בְּוַדַּאי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הָעוֹלָם

וְהֻצְרַךְ לַעֲקר וְלִבְרחַ.

וְאֵיךְ יוֹצְאִין מִן הַפֶּתַח וְאֵיךְ שׂוֹכְרִין עֲגָלָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה גְּדוֹלָה מְאד

אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר.

וּבְוַדַּאי הֻצְרַךְ לֵישֵׁב אֵיזֶה זְמַן אֵצֶל עָרֵל

עַד שֶׁיִּצְמַח זְקָנוֹ.

זֶה הֶרְאוּ לוֹ וְכוּ'

אות פז

תקס"ד לֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ אַחַר הַקִּדּוּשׁ

וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהָיִיתִי בְּתוֹךְ עִיר

וְנִדְמָה לִי בַּחֲלוֹם שֶׁהָעִיר הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאד

וּבָא לְשָׁם צַדִּיק גָּדוֹל מִצַּדִּיקִים הַיְשָׁנִים שֶׁהָיָה מֻחְזָק לְצַדִּיק גָּדוֹל

וְהָלְכוּ הַכּל אֵלָיו.

וְגַם אֲנִי הָלַכְתִּי אֵלָיו

וְרָאִיתִי וְהָיוּ כֻּלָּם עוֹבְרִים אֶצְלוֹ בְּצִדּוֹ וְלא נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם

וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁעוֹשִׂין זֶה בְּכַוָּנָה.

וְתָמַהְתִּי מְאד שֶׁהָיָה לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל.

וְשָׁאַלְתִּי עַל זֶה אֵיךְ יֵשׁ לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה לִבְלִי לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם בְּכַוָּנָה כַּנַּ"ל.

וְהָיָה הַתֵּרוּץ כִּי בֶּאֱמֶת הוּא צַדִּיק גָּדוֹל

אַךְ יֵשׁ לוֹ גּוּף מְלֻקָּט מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים

אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ אָדָם גָּדוֹל

וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא יְתַקֵּן זֶה הַגּוּף

וְאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים

עַל כֵּן לא נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם

אות פח

בַּחֹל

וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהָיְתָה חֲתֻנָּה

וְהָיוּ שָׁם כַּלּוֹת הַרְבֵּה

וְכַלָּה אַחַת הָיְתָה בֵּינֵיהֶם חֲשׁוּבָה מִכֻּלָּם

וְהָיְתָה נִרְאָה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם חֲשׁוּבָה מֵהֶם

וְהָיוּ שָׁם קַפֶּלְיֶעס [מַקְהֵלוֹת] הַיְנוּ כְּלֵי שִׁיר שֶׁהָיוּ מְנַגְּנִים.

וְרָאִיתִי שֶׁנִּפְתַּח פֶּתַח וְנִכְנְסוּ אֶל הַיְשִׁיבָה

וְהָיוּ מִתְאַסְּפִים הָמוֹן רַב אֶל הַיְשִׁיבָה.

וּכְשֶׁרָאִיתִי שֶׁהֵם מִתְרַבִּים וְהוֹלְכִים

הָיִיתִי מְחַשֵּׁב אֵיךְ אוּכַל לִכְנס בֵּין הָמוֹן רַב כָּזֶה.

וְחָטַפְתִּי עַצְמִי לְשָׁם וְהָיִיתִי עוֹמֵד עַל גַּבָּם

וְהָיָה שָׁם ראשׁ יְשִׁיבָה שֶׁהָיָה לוֹמֵד עִמָּהֶם

וְהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאד מְאד

וְהַכַּלּוֹת הָיוּ מְרַקְּדִים.

וְעִקָּר הָיָה הַכַּלָּה הַחֲשׁוּבָה הַנַּ"ל שֶׁהִיא הָיְתָה מְרַקֶּדֶת שָׁם.

וְכָל מַה שֶּׁהָיְתָה הַקַּפֶּלְיֶע מְנַגֶּנֶת אֵיזֶה נִגּוּן

הָיְתָה הִיא מְזַמֶּרֶת הַנִּגּוּן בְּעַצְמָהּ אַחַר כָּךְ.

וְהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאד

וְנִפְלֵאתִי הַרְבֵּה מְאד עַל גּדֶל כְּבוֹד הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה שָׁם.

וְדִבַּרְתִּי עִם אֲנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי מַכִּיר עִמָּהֶם

הַרְאִיתֶם כְּבוֹד הַתּוֹרָה כָּזֶה.

וּכְפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ עוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַפָּשׁוּט בְּנִגְלֶה

כִּי הַנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ שָׁם רַבָּנִים

וְגַם הַסְּפָרִים הָיוּ מַרְאִים עַל זֶה שֶׁהָיוּ סְפָרִים גְּדוֹלִים מְאד

כְּדֶרֶךְ הַלִּמּוּד הַנַּ"ל

אות פט

שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת תּוֹלְדת תק"ע פּה בְּרֶסְלַב.

כָּל סֵדֶר הַזְּמַנִּים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה

דְּהַיְנוּ ראשׁ הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּרִים סוכּוֹת הוֹשַׁעְנָא רַבָּא שְׁמִינִי עֲצֶרֶת חֲנוּכָּה וּפוּרִים.

וּמִקּדֶם לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֶּסַח שָׁבוּעוֹת וְכוּ'

בְּכָל זְמַן וּזְמַן מֵאֵלּוּ הַזְּמַנִּים אֵין אֲנִי כְּמוֹ מִקּדֶם

[הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁבְּכָל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים הוּא בָּא עַל הַשָּׂגָה וְדַעַת חָדָשׁ לְגַמְרֵי

וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים עִם הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד כְּבָר בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים בַּשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ

רַק בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הוּא בָּא עַל הַשָּׂגָה חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי

וְיֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה בְּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים].

בַּחֲנוּכָּה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד הָיִיתִי מַדְלִיק הַנֵּרוֹת וּשְׁאָר הַנְהָגוֹת חֲנוּכָּה בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר אָז וְכֵן בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר וְכוּ'

הָיְתָה עֲבוֹדָתוֹ בָּהֶם עַל פִּי הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה זֶה

רַק שֶׁהָיְתָה בְּדַקּוּת יוֹתֵר

הַיְנוּ שֶׁעֲבוֹדָתוֹ הָיְתָה בְּדַקּוּת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

אות צ

בְּפוּרִים נוֹדַע לִי נִפְלָאוֹת.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר

אוֹרַיְתָא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָתוּם וְגַלְיָא.

בִּתְחִלָּה הַתּוֹרָה מְגַלֵּית פָּנִים אֶל הָאָדָם, וְאַחַר כָּךְ נִסְתֶּרֶת.

וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ

הוּא מְסַבֵּב וּמְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ

וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ

וְיֵשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים

וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ

עַד שֶׁזּוֹכֶה שֶׁתִּתְגַּלֶּה הַתּוֹרָה אֵלָיו.

כִּי בִּתְחִלָּה נִתְגַּלָּה לִי עִנְיָן שֶׁל פּוּרִים בְּקַטְנוּת וּבְהֶעְלֵם

[הַיְנוּ שֶׁלּא נִגְלָה לוֹ הָעִנְיָן בְּהִתְגַּלּוּת גָּמוּר רַק בְּרֶמֶז וְהִתְנוֹצְצוּת בְּעָלְמָא]

וְאַחַר כָּךְ עֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לִי תָּמִיד

וְנִתְגַּלָּה לִי הָעִנְיָן.

וְהָעִנְיָן שֶׁל פּוּרִים שֶׁנִּתְגַּלָּה אָז הָיָה סָתוּם וְנֶעְלָם מִכָּל הָעוֹלָמוֹת

רַק בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאד מְאד

רַק שָׁם יוֹדְעִים זאת.

כִּי עֲבוֹדָה שֶׁלִּי בְּפוּרִים הַנַּ"ל הָיָה לְתַקֵּן פְּגַם קרַח

וּכְשֶׁנִּתְגַּלָּה לִי זאת הָיָה רָחוֹק בְּעֵינַי מְאד

מַה סְּמִיכוּת יֵשׁ לְפוּרִים עִם קרַח

עַד שֶׁעָזַר לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים סְתוּמִים מְאד בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

וְנִתְגַּלָּה לִי שֶׁאוֹתִיּוֹת פּוּרִים הֵם רָאשֵׁי תֵבוֹת: "וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט ראשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא" בְּחִינַת קרַח

[וְהַשְּׁאָר לא בֵּאֵר].

אַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לִישׁן כָּל אוֹתָהּ הַלַּיְלָה שֶׁסִּפֵּר זאת

מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל שֶׁגִּלָּה זאת

וְאָמַר שֶׁנֶּחָמָתוֹ הָיְתָה כִּי עֲדַיִן לא גִּלָּה כְּלָל.

גַּם בֶּאֱמֶת אֵין כָּתוּב כָּךְ בַּתּוֹרָה

רַק כָּךְ כְּתִיב וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט ראשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא

רַק מִקּדֶם כָּתוּב וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט ראשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים וְנֶעְלָמִים מְאד.

אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה לְבִיאַת הַגּוֹאֵל אָז יַשִּׂיגוּ שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ק - צַדִּיקִים אֲשֶׁר מִזְגָּם וְטִבְעָם
...- תורה ק - צדיקים אשר מזגם וטבעם [לשון החברים] הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה כי היא המורה דרך וממנה לקחה צדקתו והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה...
ספר המידות - צדקה
...- צדקה א. כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון,...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה בערב חג הפסח יצא אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מהמקוה ואמר לזה שהלך עמו, שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה ובחג הפסח אמר תורה על פסוק: "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו" והקשה מרישא לסיפא ואמר תורה על זה בתרוץ קשיא זו ומתוך דברי תורתו הקדושה נתודע לכל באי אליו שבודאי יסע לארץ ישראל
שיחות הר"ן - אות עד
...התלהבות בהתפילה וצריכין לעשות לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפילה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז כמו כן ממש בקדשה בענין התפילה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפילה ועל ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפילה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך, ויתפלל בהתלהבות גדול וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריכין שתהיה התפילה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול כדי...
חיי מוהר"ן - רלח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...בעבודת ה' אות רלח אמר המעתיק. שמעתי, שפעם אחת דחקה אותו אמו הצדקת זכרונה לברכה באשר שהעולם משבחין אותו ואומרים עליו גדולות כאלה על כן יאמר נא לה גם כן ויספר לה מה מדרגתו בעבודת השם. השיב לה מה אמר לך אני סר מרע באמת. עוד שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת שאלה אותו אמו למה אינו דוחק את עצמו לאכל קצת כי במה יחיה. והשיב לה, אני חי עכשו רק עם החכמה תחיה את בעליה. ואמר לה עוד, יש אצלי אנשים כאלו שיודעים דברים כאלו שיכולים לחיות בהם בלא אכילה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלב - הללו את ה' מן השמים וכו' בשעה שאומר: "הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" וכו' אזי האדם קורא לכלם ומצוה לכלם שיהללו את ה' ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפילה בכונת הלב מאחר שבתפילתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך
שיחות הר"ן - אות לה
...ונמשך אפיקורסות גדול בעוונותינו הרבים בעולם אשרי מי שיחזיק עצמו באמונה באלו העתים ואמר: אף על פי שאינו מועיל כלל מה שהוא מספר זאת שיהיה אפיקורסות בעולם ושצריכין להתחזק עצמו באמונה כי אף על פי שהוא אומר זאת אף על פי כן מתגברת האפיקורסות והבלבולים כי הלא גם דניאל וכיוצא הודיעו מקדם שקדם שיבוא משיח, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, "והרשיעו רשעים והמשכילים יבינו" וכו' ואם כן מאחר שהודיע מקדם שזה יהיה הנסיון קדם ביאת משיח שיתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים באמונה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יֵשׁ גַּן עֵדֶן, וְהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: גַּן וְעֵדֶן
...והם שני בחינות: גן ועדן [שמעתי משמו מכבר מה שאמר על פרשת שפטים ושטרים ונשכח הרב וזהו היוצא משם, מה שאנו זוכרים עדין] כי יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן והם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כי עקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלקות הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן שעל ידי זה זוכין לכנס לגן עדן דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ,...
שיחות הר"ן - אות ט
שיחות הר"ן - אות ט בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה שסכין אין נותנין במתנה הינו שאחד לא יתן לחברו סכין במתנה
חשק חושק ונחשק - נחשק מעל נחשק
...תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק דהינו האדם החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק גדול ביותר כי כל מה שהמניעה יותר גדול החשק מתגבר ביותר כנ"ל ... והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק גדול ביותר כנ"ל וע
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4219 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 18:14:58 - wesi2