ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות ל
על המבלים זמן בשביל נקיות ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה והכלל 'כי לא נתנה תורה למלאכי השרת' (ברכות כה:) ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא (שם כג) : 'הנצרך לנקביו אל יתפלל' 'הנצרך' דיקא ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שלחן ערוך" (ארח חיים) סימן צ"ב עין שם במגן אברהם (ס"ק א) שהרי"ף (ברכות י"ד) מתיר לכתחלה ביכול לעמד עצמו עד פרסה וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחנם מחמת חששות וחמרות יתרות ושגעון בעלמא רק טוב להתפלל בבקר תכף אחר עמידתו ממטתו אם אפשר בקל לפנות אפשר, ואם לאו לאו ויתפלל כך ואפילו אם חושש במעיו לא ישגיח ולא יסתכל על זה כלל גם אין צריכין להאריך בבית הכסא כי הוא מזיק מאד לבריאות הגוף וכמה חלאים באים מזה בפרט בבית הכסא שלנו שצריכים להיות תולה בהם והתולה בבית הכסא מזיק מאד מאד בפרט החלי הידוע [שקורין טחורים] בא מזה מאד רחמנא לצלן על כן צריכין לזהר מאד מלהאריך בבית הכסא ואין לחפש אחר חמרות ומרה שחורה בזה כי לא נאמר כלל בדורות הללו והוא עצמו היה גם כן בזאת הטעות מקדם והיה עושה דברים זרים מאד בשביל נקיות וכמעט שבא לידי סכנה על ידי זה וגם לא נמלט מחלאים רחמנא לצלן על ידי זה ועתה הוא יודע ואומר שהכל שגעון וחלילה לבלות זמן היקר על זה ובאמת אי אפשר בשום אפן שיהיה הגוף נקי לגמרי ולא ישאר בתוכו כלום כי הלא אפילו מי שמתענה משבת לשבת הוא צריך לנקביו גם בסוף השבוע אף על פי שלא אכל מקדם כמה ימים כי בהכרח שישאר קצת בהגוף ואמר שדבר גדול הוא אצלו שדבר מענין זה כי יוצא מזה דבר גדול מאד דהינו שלא לבלות זמן בשביל זה ושלא להאריך שם ואפילו אם לפעמים הוא מכרח להאריך טוב לצאת ולחזר מלישב הרבה שם
עַל הַמְבַלִּים זְמַן בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת וּמַאֲרִיכִין בְּבֵית הַכִּסֵּא

הִקְפִּיד מְאד מְאד

וְהִתְלוֹצֵץ מֵאוֹתָן הָאֲנָשִׁים מְאד

וְהֶאֱרִיךְ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה

וְהַכְּלָל 'כִּי לא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'

וְאֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר יוֹתֵר מִן הַדִּין

וְעַל פִּי הַדִּין הָאִסּוּר הוּא רַק כְּשֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: 'הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל'

'הַנִּצְרָךְ' דַּיְקָא

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

יֵשׁ גַּם כֵּן דִּינִים בָּזֶה בְּדִיעֲבַד וּבִשְׁעַת הַדְּחַק כַּמּוּבָא בְּ"שֻׁלְחָן עָרוּךְ" סִימָן צ"ב עַיֵּן שָׁם בְּמָגֵן אַבְרָהָם שֶׁהָרִי"ף מַתִּיר לְכַתְּחִלָּה בְּיָכוֹל לַעֲמד עַצְמוֹ עַד פַּרְסָה וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁעַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

אֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם מֵחֲמַת חֲשָׁשׁוֹת וְחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן בְּעָלְמָא

רַק טוֹב לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר תֵּכֶף אַחֵר עֲמִידָתוֹ מִמִּטָּתוֹ

אִם אֶפְשָׁר בְּקַל לִפנוֹת אֶפְשָׁר, וְאִם לָאו לָאו

וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ

וַאֲפִילּוּ אִם חוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו לא יַשְׁגִּיחַ וְלא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל

גַּם אֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא

כִּי הוּא מַזִּיק מְאד לִבְרִיאוּת הַגּוּף

וְכַמָּה חֳלָאִים בָּאִים מִזֶּה

בִּפְרָט בְּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁלָּנוּ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת תּוֹלֶה בָּהֶם

וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית הַכִּסֵּא מַזִּיק מְאד מְאד

בִּפְרָט הַחֹלִי הַיָּדוּעַ [שֶׁקּוֹרִין טְחוֹרִים] בָּא מִזֶּה מְאד רַחֲמָנָא לִצְלָן

עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד מִלְּהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא

וְאֵין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בָּזֶה

כִּי לא נֶאֱמַר כְּלָל בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ

וְהוּא עַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן בְּזאת הַטָּעוּת מִקּדֶם

וְהָיָה עוֹשֶׂה דְּבָרִים זָרִים מְאד בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת

וְכִמְעַט שֶׁבָּא לִידֵי סַכָּנָה עַל יְדֵי זֶה

וְגַם לא נִמְלַט מֵחֳלָאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן עַל יְדֵי זֶה

וְעַתָּה הוּא יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר שֶׁהַכּל שִׁגָּעוֹן

וְחָלִילָה לְבַלּוֹת זְמַן הַיָּקָר עַל זֶה

וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי לְגַמְרֵי וְלא יִשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ כְּלוּם

כִּי הֲלא אֲפִילּוּ מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו גַּם בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ

אַף עַל פִּי שֶׁלּא אָכַל מִקּדֶם כַּמָּה יָמִים

כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קְצָת בְּהַגּוּף

וְאָמַר שֶׁדָּבָר גָּדוֹל הוּא אֶצְלוֹ שֶׁדִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה

כִּי יוֹצֵא מִזֶּה דָּבָר גָּדוֹל מְאד

דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לְבַלּוֹת זְמַן בִּשְׁבִיל זֶה וְשֶׁלּא לְהַאֲרִיךְ שָׁם

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מֻכְרָח לְהַאֲרִיךְ

טוֹב לָצֵאת וְלַחֲזר

מִלֵּישֵׁב הַרְבֵּה שָׁם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מִפְּנֵי מַה כְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה
...טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן ? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך כמו שכתוב במלך: "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה אנת הוא מלכא" ועקר המלכות הוא על ידי ענווה, בבחינת: "ולפני כבוד ענווה" שעקר כבוד וגדלת המלכות הוא על ידי ענווה דיקא כי כן...
שיחות הר"ן - אות מה
שיחות הר"ן - אות מה אחר לב נשבר בא שמחה וזה סימן אם היה לו לב נשבר כשבא אחר כך לשמחה
שבחי הר"ן - אות ו
שבחי הר"ן - אות ו והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש דהינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מיאש עצמו בשביל זה רק אמר שיתחיל מחדש כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש והיה לו כמה התחלות ביום אחד שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש וכן כמה פעמים ביום אחד
שיחות הר"ן - אות סב
...הר"ן - אות סב דע שיש בבני אדם סגלות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים ואפילו היקרות חס ושלום, הוא בא ממחשבות בני אדם כי כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כלם עד הנקדה וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה
...תורה קצד - מי שרוצה כבוד הוא שוטה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו ושאל לו על עסקי המדינה ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו השר על עסק העיר והערל השוטר לא הכיר את השר רק את הפקיד ותכף נפל...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כב
...- אות כב וגדל עצם הסכנות שהיה להם בחזירתם אי אפשר לספר כי היו על הספינה הזו של מלחמה שהיתה מלאה ישמעאלים והם היו רק שני יהודים לבד ודרך הישמעאלים, בפרט אנשי מלחמה לתפס יהודים ולמכרם במרחקים לעבדים והיה לרבנו זכרונו לברכה, פחד גדול מזה ואמר: שהתחיל לחשב בעצמו מה יעשה אם יוליכו אותו לאיזה מקום על הים שאין שם יהודי וימכרו אותו שם, ומי ידע מזה ? והיה לו צער גדול, איך יוכל לקים שם את מצוות התורה ? והתחיל לחשב בדעתו בענין זה עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפילו כשלא יוכל, חס ושלום, לקים המצוות...
ספר המידות - הצלחה
...המידות - הצלחה חלק א' א. כל המוציא מעשרותיו כראוי, אינו מפסיד כלום. ב. תתחבר למצליח ותצליח. ג. אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. ד. הצלחה סיעתא דשמיא היא. ה. מי שנפסקה לו ההצלחה ואינו מצליח, לא במהרה יצליח. ו. תכף לתלמידי חכמים ברכה במעשה ידיהם. ז. עסק התורה היא סגלה להצלחה. ח. מי שאינו משיר פת על שלחנו, אינו רואה סימן ברכה לעולם. ט. כיון שלא הזכיר אלא צד אחד הטוב ולא ההפך, אין זה נחוש. י. בית, תינוק ואשה הם סימן להצלחה. יא. מי שמגרש את אשתו, אינו מצליח. יב. מי שהשעה מצלחת לו, לבו רם עליו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
...מגיעין לאבני שיש טהור אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש] כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת "ומשקרות עינים" כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמות שהוא כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת כי העינים נעשו כהות מן הדמעות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' ודמעות הן ממותרי המרה שחורה שהטבע דוחה אותם לחוץ דרך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כְּשֶׁיֵּשׁ אַחְדוּת בֵּין הַצַּדִּיקִים, אֵין הַצְּדָקָה מַזֶּקֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן אבל על ידי האחדות שבין הצדיקים יוכל לתן צדקה ולא יחסר כלל וכן על ידי זה יכולים שיהיה להאדם מסירת נפש באמת ואף על פי כן לא יזיק לו וישאר בחיים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...- תורה רפ - מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1416 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:29 - wesi2