ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות ל
על המבלים זמן בשביל נקיות ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה והכלל 'כי לא נתנה תורה למלאכי השרת' (ברכות כה:) ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא (שם כג) : 'הנצרך לנקביו אל יתפלל' 'הנצרך' דיקא ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שלחן ערוך" (ארח חיים) סימן צ"ב עין שם במגן אברהם (ס"ק א) שהרי"ף (ברכות י"ד) מתיר לכתחלה ביכול לעמד עצמו עד פרסה וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחנם מחמת חששות וחמרות יתרות ושגעון בעלמא רק טוב להתפלל בבקר תכף אחר עמידתו ממטתו אם אפשר בקל לפנות אפשר, ואם לאו לאו ויתפלל כך ואפילו אם חושש במעיו לא ישגיח ולא יסתכל על זה כלל גם אין צריכין להאריך בבית הכסא כי הוא מזיק מאד לבריאות הגוף וכמה חלאים באים מזה בפרט בבית הכסא שלנו שצריכים להיות תולה בהם והתולה בבית הכסא מזיק מאד מאד בפרט החלי הידוע [שקורין טחורים] בא מזה מאד רחמנא לצלן על כן צריכין לזהר מאד מלהאריך בבית הכסא ואין לחפש אחר חמרות ומרה שחורה בזה כי לא נאמר כלל בדורות הללו והוא עצמו היה גם כן בזאת הטעות מקדם והיה עושה דברים זרים מאד בשביל נקיות וכמעט שבא לידי סכנה על ידי זה וגם לא נמלט מחלאים רחמנא לצלן על ידי זה ועתה הוא יודע ואומר שהכל שגעון וחלילה לבלות זמן היקר על זה ובאמת אי אפשר בשום אפן שיהיה הגוף נקי לגמרי ולא ישאר בתוכו כלום כי הלא אפילו מי שמתענה משבת לשבת הוא צריך לנקביו גם בסוף השבוע אף על פי שלא אכל מקדם כמה ימים כי בהכרח שישאר קצת בהגוף ואמר שדבר גדול הוא אצלו שדבר מענין זה כי יוצא מזה דבר גדול מאד דהינו שלא לבלות זמן בשביל זה ושלא להאריך שם ואפילו אם לפעמים הוא מכרח להאריך טוב לצאת ולחזר מלישב הרבה שם
עַל הַמְבַלִּים זְמַן בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת וּמַאֲרִיכִין בְּבֵית הַכִּסֵּא

הִקְפִּיד מְאד מְאד

וְהִתְלוֹצֵץ מֵאוֹתָן הָאֲנָשִׁים מְאד

וְהֶאֱרִיךְ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה

וְהַכְּלָל 'כִּי לא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'

וְאֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר יוֹתֵר מִן הַדִּין

וְעַל פִּי הַדִּין הָאִסּוּר הוּא רַק כְּשֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: 'הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל'

'הַנִּצְרָךְ' דַּיְקָא

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

יֵשׁ גַּם כֵּן דִּינִים בָּזֶה בְּדִיעֲבַד וּבִשְׁעַת הַדְּחַק כַּמּוּבָא בְּ"שֻׁלְחָן עָרוּךְ" סִימָן צ"ב עַיֵּן שָׁם בְּמָגֵן אַבְרָהָם שֶׁהָרִי"ף מַתִּיר לְכַתְּחִלָּה בְּיָכוֹל לַעֲמד עַצְמוֹ עַד פַּרְסָה וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁעַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

אֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם מֵחֲמַת חֲשָׁשׁוֹת וְחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן בְּעָלְמָא

רַק טוֹב לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר תֵּכֶף אַחֵר עֲמִידָתוֹ מִמִּטָּתוֹ

אִם אֶפְשָׁר בְּקַל לִפנוֹת אֶפְשָׁר, וְאִם לָאו לָאו

וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ

וַאֲפִילּוּ אִם חוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו לא יַשְׁגִּיחַ וְלא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל

גַּם אֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא

כִּי הוּא מַזִּיק מְאד לִבְרִיאוּת הַגּוּף

וְכַמָּה חֳלָאִים בָּאִים מִזֶּה

בִּפְרָט בְּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁלָּנוּ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת תּוֹלֶה בָּהֶם

וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית הַכִּסֵּא מַזִּיק מְאד מְאד

בִּפְרָט הַחֹלִי הַיָּדוּעַ [שֶׁקּוֹרִין טְחוֹרִים] בָּא מִזֶּה מְאד רַחֲמָנָא לִצְלָן

עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד מִלְּהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא

וְאֵין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בָּזֶה

כִּי לא נֶאֱמַר כְּלָל בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ

וְהוּא עַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן בְּזאת הַטָּעוּת מִקּדֶם

וְהָיָה עוֹשֶׂה דְּבָרִים זָרִים מְאד בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת

וְכִמְעַט שֶׁבָּא לִידֵי סַכָּנָה עַל יְדֵי זֶה

וְגַם לא נִמְלַט מֵחֳלָאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן עַל יְדֵי זֶה

וְעַתָּה הוּא יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר שֶׁהַכּל שִׁגָּעוֹן

וְחָלִילָה לְבַלּוֹת זְמַן הַיָּקָר עַל זֶה

וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי לְגַמְרֵי וְלא יִשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ כְּלוּם

כִּי הֲלא אֲפִילּוּ מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו גַּם בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ

אַף עַל פִּי שֶׁלּא אָכַל מִקּדֶם כַּמָּה יָמִים

כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קְצָת בְּהַגּוּף

וְאָמַר שֶׁדָּבָר גָּדוֹל הוּא אֶצְלוֹ שֶׁדִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה

כִּי יוֹצֵא מִזֶּה דָּבָר גָּדוֹל מְאד

דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לְבַלּוֹת זְמַן בִּשְׁבִיל זֶה וְשֶׁלּא לְהַאֲרִיךְ שָׁם

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מֻכְרָח לְהַאֲרִיךְ

טוֹב לָצֵאת וְלַחֲזר

מִלֵּישֵׁב הַרְבֵּה שָׁם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת
...מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות ענו וזה היה מעלת משה...
ספר המידות - פרישות
ספר המידות - פרישות חלק שני א. אדם המתנהג בפרישות ואחר כך חוזר מפרישותו, על ידי זה הוא נופל לתאוה נוספת ממה שהיה לו קדם פרישותו. ב. הפרישות מביא שבע. ג. פרישות מתשמיש חשוב כמו תענית. ד. חולאת של רקיקת דם בא, על ידי שמבטל עונה של ליל טבילה.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד קצת אמרו שנסע כדי למצא שם את הכתבים של הבעל שם טוב שסגרם באבן ואומרים קצת שהם טמונים שם בקאמיניץ ואמרו שנסע לשם בשביל זה והוא זכרונו לברכה, התלוצץ מזה ואמר שלא נסע כלל בשביל זה כי אינו צריך להם כלל ואמר, אלו היה רוצה אותן הכתבים היו מביאים אותם לביתו אך הוא אין צריך להם כלל
חיי מוהר"ן - יב - שיחות השיכים להתורות
...אות יב אחר כך נסע לדרך ואמר התורה עתיקא הנ"ל שם בדרך בשבת נחמו כנ"ל. בהיותו בדרך נפטרה בתו הקטנה מרת פיגא זכרונה לברכה, ובבואו לביתו העלימו ממנו ולא הודיעו לו כלל, כי לא נתגדלה בביתו רק בעיר הסמוכה בלאדיזין שהיתה שם אצל מינקת, ועל כן היו יכולין להעלים ממנו. והוא זכרונו לברכה, תכף כשירד מהעגלה ונכנס לביתו מצא אנשים מאנשי שלומנו שבאו אצלו מנעמרוב אז תכף אמר לפניהם דברי תורה הרבה מהתורה עתיקא הנ"ל והכניס בתוך דברי תורתו ענין שבעת ימי אבלות כמבאר שם עין שם. וגם בדרך קדם כניסתו לעיר הבינו מדבריו שהוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קח - מענין מעשה בני אדם פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם ענה ואמר: הלא האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: א מענטש פון איין תענוג'ל וועגן פון א פערטל שעה, קאן ער אן ווערן גאר דעם עולם הזה מיט דעם עולם הבא
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...- תורה לג - ויחד יתרו על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב אך מי...
שיחות הר"ן - אות רלח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רלח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן היה מדבר עם אחד בתוך כך שמע אחד שהיה מתפלל תפילת ערבית ואמר ותקננו בעצה טובה מלפניך ואמר אותו האיש במהירות אלו התבות ותקננו בעצה וכו' וענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לזה שעמד אצלו. הראית שזה חוטף במהירות אלו התבות ותקננו בעצה טובה וכו' הלא אלו התבות צריכין להתפלל בהתעוררות גדול ובכונה גדולה מעמקא דלבא מאד כי זאת היא תפילה יקרה מאד מאד כי מאד צריכין לבקש רחמים מהשם יתברך שנזכה שיתן לנו השם יתברך עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו' ודבר זה מובן מאד לכל מי שרוצה לכנס...
ספר המידות - כישוף
ספר המידות - כישוף חלק א' א. בנים הנולדים על ידי הלחשים של שמות הטומאה או על ידי כשוף, הם יהיו נואפים. ב. וכל העוסק בשמות הטומאה, הוא נזוק בכל דבר. ג. אין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה
...שלו לארץ ישראל - אות לה ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית האחרון כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר וכן לעולם נמצא שלעולם אין יודעין כלל ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית [וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר] וענין זה עמק ונסתר מאד מאד ועוד יש בענין זה מה ששמענו...
שיחות הר"ן - אות כט
...- אות כט ועל למוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלמודים וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר ואף...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 23_09_2025 השעה 15:06:26 - wesi2