ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות ל
על המבלים זמן בשביל נקיות ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה והכלל 'כי לא נתנה תורה למלאכי השרת' (ברכות כה:) ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא (שם כג) : 'הנצרך לנקביו אל יתפלל' 'הנצרך' דיקא ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שלחן ערוך" (ארח חיים) סימן צ"ב עין שם במגן אברהם (ס"ק א) שהרי"ף (ברכות י"ד) מתיר לכתחלה ביכול לעמד עצמו עד פרסה וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחנם מחמת חששות וחמרות יתרות ושגעון בעלמא רק טוב להתפלל בבקר תכף אחר עמידתו ממטתו אם אפשר בקל לפנות אפשר, ואם לאו לאו ויתפלל כך ואפילו אם חושש במעיו לא ישגיח ולא יסתכל על זה כלל גם אין צריכין להאריך בבית הכסא כי הוא מזיק מאד לבריאות הגוף וכמה חלאים באים מזה בפרט בבית הכסא שלנו שצריכים להיות תולה בהם והתולה בבית הכסא מזיק מאד מאד בפרט החלי הידוע [שקורין טחורים] בא מזה מאד רחמנא לצלן על כן צריכין לזהר מאד מלהאריך בבית הכסא ואין לחפש אחר חמרות ומרה שחורה בזה כי לא נאמר כלל בדורות הללו והוא עצמו היה גם כן בזאת הטעות מקדם והיה עושה דברים זרים מאד בשביל נקיות וכמעט שבא לידי סכנה על ידי זה וגם לא נמלט מחלאים רחמנא לצלן על ידי זה ועתה הוא יודע ואומר שהכל שגעון וחלילה לבלות זמן היקר על זה ובאמת אי אפשר בשום אפן שיהיה הגוף נקי לגמרי ולא ישאר בתוכו כלום כי הלא אפילו מי שמתענה משבת לשבת הוא צריך לנקביו גם בסוף השבוע אף על פי שלא אכל מקדם כמה ימים כי בהכרח שישאר קצת בהגוף ואמר שדבר גדול הוא אצלו שדבר מענין זה כי יוצא מזה דבר גדול מאד דהינו שלא לבלות זמן בשביל זה ושלא להאריך שם ואפילו אם לפעמים הוא מכרח להאריך טוב לצאת ולחזר מלישב הרבה שם
עַל הַמְבַלִּים זְמַן בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת וּמַאֲרִיכִין בְּבֵית הַכִּסֵּא

הִקְפִּיד מְאד מְאד

וְהִתְלוֹצֵץ מֵאוֹתָן הָאֲנָשִׁים מְאד

וְהֶאֱרִיךְ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה

וְהַכְּלָל 'כִּי לא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'

וְאֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר יוֹתֵר מִן הַדִּין

וְעַל פִּי הַדִּין הָאִסּוּר הוּא רַק כְּשֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: 'הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל'

'הַנִּצְרָךְ' דַּיְקָא

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

יֵשׁ גַּם כֵּן דִּינִים בָּזֶה בְּדִיעֲבַד וּבִשְׁעַת הַדְּחַק כַּמּוּבָא בְּ"שֻׁלְחָן עָרוּךְ" סִימָן צ"ב עַיֵּן שָׁם בְּמָגֵן אַבְרָהָם שֶׁהָרִי"ף מַתִּיר לְכַתְּחִלָּה בְּיָכוֹל לַעֲמד עַצְמוֹ עַד פַּרְסָה וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁעַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ

אֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם מֵחֲמַת חֲשָׁשׁוֹת וְחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן בְּעָלְמָא

רַק טוֹב לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר תֵּכֶף אַחֵר עֲמִידָתוֹ מִמִּטָּתוֹ

אִם אֶפְשָׁר בְּקַל לִפנוֹת אֶפְשָׁר, וְאִם לָאו לָאו

וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ

וַאֲפִילּוּ אִם חוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו לא יַשְׁגִּיחַ וְלא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל

גַּם אֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא

כִּי הוּא מַזִּיק מְאד לִבְרִיאוּת הַגּוּף

וְכַמָּה חֳלָאִים בָּאִים מִזֶּה

בִּפְרָט בְּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁלָּנוּ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת תּוֹלֶה בָּהֶם

וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית הַכִּסֵּא מַזִּיק מְאד מְאד

בִּפְרָט הַחֹלִי הַיָּדוּעַ [שֶׁקּוֹרִין טְחוֹרִים] בָּא מִזֶּה מְאד רַחֲמָנָא לִצְלָן

עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד מִלְּהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא

וְאֵין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בָּזֶה

כִּי לא נֶאֱמַר כְּלָל בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ

וְהוּא עַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן בְּזאת הַטָּעוּת מִקּדֶם

וְהָיָה עוֹשֶׂה דְּבָרִים זָרִים מְאד בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת

וְכִמְעַט שֶׁבָּא לִידֵי סַכָּנָה עַל יְדֵי זֶה

וְגַם לא נִמְלַט מֵחֳלָאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן עַל יְדֵי זֶה

וְעַתָּה הוּא יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר שֶׁהַכּל שִׁגָּעוֹן

וְחָלִילָה לְבַלּוֹת זְמַן הַיָּקָר עַל זֶה

וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי לְגַמְרֵי וְלא יִשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ כְּלוּם

כִּי הֲלא אֲפִילּוּ מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו גַּם בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ

אַף עַל פִּי שֶׁלּא אָכַל מִקּדֶם כַּמָּה יָמִים

כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קְצָת בְּהַגּוּף

וְאָמַר שֶׁדָּבָר גָּדוֹל הוּא אֶצְלוֹ שֶׁדִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה

כִּי יוֹצֵא מִזֶּה דָּבָר גָּדוֹל מְאד

דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לְבַלּוֹת זְמַן בִּשְׁבִיל זֶה וְשֶׁלּא לְהַאֲרִיךְ שָׁם

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מֻכְרָח לְהַאֲרִיךְ

טוֹב לָצֵאת וְלַחֲזר

מִלֵּישֵׁב הַרְבֵּה שָׁם
שיחות הר"ן - אות עה
...ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
...ריב - זה בחינת מחאת כף אל כף [לשון רבנו, זכרונו לברכה] זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת: "וידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כו - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 1
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כו - רציצא דמית בביעותה 1 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא? ואמר להו: בהינו דעאל רש"י: רציצא דמית, אפרוח שמת בתוך קלפתו רציצא, זה אפרוח זה בחינת צדיק בחינת: "יפרח בימיו צדיק" ששאלו אותו: הצדיק שממית את עצמו ומוסר את נפשו בצלותה ובעותה באיזה מן המקומות מן התפילה צריך לו למסר את נפשו ביותר? והשיב להם: היכא דעאל הינו איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדשה הינו איך שנכנסים בו מחשבות זרות וצריך להעלותם כידוע שם צריך לו למסר נפשו
ילד וילדה הלכו לאיבוד ביער - סיפורי מעשיות
...ביער - סיפורי מעשיות breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים ויהי היום והיה בריחה באיזה מדינה וברחו כלם ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער ואבדו שם זכר ונקבה. אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה ועדין היו בנים קטנים בני ארבע וחמש שנים ולא היה להם מה לאכל וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכל מדוע ילד וילדה? מדוע לא 2 ילדים או שתי ילדות? רמז: מה רבי נחמן מברסלב מסביר על ההבדל שבין בנים לבנות? ומה רבי נחמן מברסלב מסביר על ילדים בכלל? מהו הנמשל של הילד ושל הילדה שהלכו לאיבוד ביער? ואיך זה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל ואי אפשר לדבר ולספר בזה והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל ואמר: זה אני יודע מכבר שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה וכו' כמבאר כל זה לקמן
שיחות הר"ן - אות שה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שיך להשיחות ששמעתי ממנו זכרונו לברכה, כמה פעמים שאמר בזה הלשון: [אין מה לעשות] וכבר נדפסו [לעיל רסט רפז] כמה שיחות נפלאות וכן מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, "תנא דבי רבי ישמעאל דברי תורה לא יהיה עליך חובה ואי אתה רשאי לפטר עצמך מהן" והוא עצה נפלאה למי שמבינה מעט
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...העניין? שאלה: מהו שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל ידי זה לבטל את הרע...
ספר המידות - התבודדות
ספר המידות - התבודדות חלק א' א. מי שמתבודד את עצמו ובודל את עצמו מבני אדם, מזדקקין עליו מלמעלה. ב. על ידי התבודדות ומפנה לבו לבטלה בא לכעס. חלק שני א. השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עז - וְהָיָה ה' לְמֶלֶך עַל כָּל הָאָרֶץ
...ח"א - תורה עז - והיה ה' למלך על כל הארץ [לשון החברים] והיה ה' למלך על כל הארץ דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפילה, והן למוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך כי ההבל פה הוא בחינת ה והקול הוא בהמשכה, הוא בחינת ו וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא וההלכות הן עלמין דילה כי 'אין מלך בלא עם' וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו. [מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו כי עקר המכון חסר מן הספר ולא זכיתי לעמד כלל על דברים...
חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו
...המתקרבים אליו אות רצא אמר לרבי יודל ורבי שמואל אייזיק זכרונו לברכה כשהיו נוסעים אליו מדאשוב למעדוועדיווקע ופעם אחת היו רוצים לצאת לסביבות מעדוועדיוקע כדי להיות סמוכים אליו תמיד וכן עשו. אז אמר שהוא מתגעגע מאד אחר הדרכים שלהם שהיו נוסעים בהם אליו. ואמר שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ואמרו לו הלא גם כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכין קדם ששוכרין העגלה לנסע. השיב בודאי גם זה בכלל כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ובערב ראש השנה האחרון באומין דבר מזה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 09_02_2026 השעה 03:33:47 - wesi2