ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קח אחר כך נתגלגל הדבר והיה מכרח להסתלק משלחן חותנו כי חמותו נפטרה ולקח חותנו אשה אחרת מקהלת קדש מאהליב ורבנו זכרונו לברכה בעצמו השיאה לו כי הוא זכרונו לברכה נסע עמו לעיר מאהליב ועל ידו נגמר השדוך ונשאת לו. כי אף על פי שהיה עדין בימי נעוריו ממש וכמדמה ששמעתי שהיה אז בערך שמונה עשרה שנים אף על פי כן נשאו לו פנים קצת אנשים מחמת שהיה נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה וגם ראו והבינו בו בעצמו שהוא כלי יקר מפז ומפנינים. והמשכילים הבינו גם אז שכאשר יתגדל יהיה חדוש בעולם. ומעשה שהיה במאהליב כך היה כי נתאכסן שם בבית איש נכבד אחד מהמקרבים להרב הקדוש דודו רבי ברוך זכרונו לברכה. והאיש היה עשיר נכבד. וקבלו בכבוד גדול ועשה סעדה עבורו. והיו שם עוד אנשים חשובים מהמקרבים להרב הנ"ל ונתנו לו יין לשתות והוא זכרונו לברכה היה עדין סגור ולא היה רגיל לומר תורה ברבים אך אז בשעת משתה היין נתלהב לבו ופתח פיו וגלה לפניהם דברים נפלאים ונוראים. והאנשים אשר היו שם ראו את המראה הזאת, המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד, ואז היה הנשואין של חותנו ושבו לביתם. ובאותו הזמן בא לשם הרב הצדיק המפרסם מורנו דב מזאסלאב הנקרא בפי כל רבי בער ברבי בונים שזכה לנסע לארץ ישראל ונסתלק שם. וספרו לפניו כל הנ"ל כל מה ששמעו מפיו אז ונבהל ונשתומם מאד ואמר שיהיה חדוש גדול בעולם. ובהיותו יושב בכפר עדין על שלחן חותנו התחילו אנשים ממקומות הסמוכים להתקרב אליו. ולפעמים נסעו אליו והיה מלהיב לבם מאד להשם יתברך ונתקרבו על ידו להשם יתברך ונעשו אנשים כשרים מאד עד היום הזה אשרי להם. אחר כך עדין היה יושב קצת על שלחן חותנו אך במשך הזמן קצת לא יצאה חמותו ידי חובתה נגדו כי בבית חותנו הנ"ל היה לרבנו זכרונו לברכה חדר מיחד בתוך הבית דירה שקורין אלקיר [חדר צדדי קטן]. ושם היה יושב ומתבודד ועוסק בעבודתו ולפרקים היה יוצא לחוץ להתבודד בשדה או ליער וכיוצא. ויהי היום ונסע רבנו זכרונו לברכה אל העיר והלכה חמותו והעמידה מטתה שם. כי רצתה לקח את החדר בשבילה. ותכף כשבא רבנו זכרונו לברכה לשם ומצא שלקחה ממנו מקום קדשתו, לא היה יכול עוד להיות סמוך על שלחן חותנו. ואז יצא מן הכפר, ונכנס לתוך העיר וקבע דירתו במעדוועדיווקע אות קט והנה בכל הענינים האלה יש הרבה מאד לספר כמה וכמה אלפים ורבבות מעשיות שעברו עליו באלו הימים והשנים שישב במקומות הנ"ל, שאז היה עקר יגיעתו וטרחתו בעבודתו יתברך ביגיעה גדולה מאד והיו לו מלחמות גדולות בכל יום ובכל שעה קדם שהכניע ושבר כל מדה ומדה, וכל תאוה ותאוה. ומחמת שלא זכיתי להתקרב אליו אז רק בבואו לפה ברסלב, וכל אלו הדברים שמעתי בסרוגין רבם מפיו הקדוש, והשאר משאר אנשים שהכירו אותו אז על כן איני יכול לספר הכל כסדר הראוי ואני מכרח לדלג הרבה מענין לענין. וכל מה שיעלה על זכרוני לא אמנע מלספר כי גם ממה ששמעתי כבר נשכח הרב אות קי וארשם איזה מעשיות קטנות ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה שספר שבימי נעוריו בעת עסקו בעבודת השם ביגיעה גדולה היה חפץ מאד שהשם יתברך יהיה מראה לו מופת למען תתחזק אמונתו יותר והיה מעתיר ומפציר ומרבה בתפילות להשם יתברך על זה. וספר שלשה מופתים שנעשו לו אז. אחד כי במקום שהיה רגיל לילך בחוץ אנה ואנה ועסק בהתבודדות ודבקות להשם יתברך היה עומד באותו הדרך צלם גדול שלהם הינו שתי וערב כדרכם, בפרט בכפרים. והיה מבלבל אותו מאד כי היו לו יסורים על שהשתי וערב עומד לנגדו בעת הלוכו בדבקות והתבודדות. והתפלל להשם יתברך שיעשה לו מופת זה שיהיה נעקר הצלם. ויגזר אמר ויקם ופתאום נעקר הצלם ונפל לארץ. השני. מענין הדגים שהיה הולך לפני הנהר ורצה שיבואו לו דגים לידו בלי מצודה ונתקים כך. והשלישי שכחתי כמדמה שהיה מה שחפץ שיראה מת והפציר להשם יתברך על זה ונתקים כך שבא אליו פתאום מת אחד והוא היה שוכב בחדרו הינו בהאלקיר שלו בבית חותנו. ונפחד רבנו זכרונו לברכה אז מאד מאד כי אז היה אצלו פעם הראשון שראה בעיניו את המת כי זה היה בתחלת ימי נעוריו. וגם אמר אחר כך שאותו המת היה רשע על כן נפל עליו פחד גדול עצום מאד בלי שעור. והתחיל לצעק מאד בצעקה משנה מאד ובאו במרוצה אנשי הבית ורצו לכנס לחדרו. ולא יכלו לכנס מחמת שרבנו זכרונו לברכה סגר מתחלה את החדר מבפנים. והכרחו לעשות תחבולות לכנס ואיני זוכר אם ספר שסתרו הכתל, או שנכנסו מלמעלה מן הכתל האלקיר ובאו אליו ואחר כך נח מפחדו. ואמר שאותו המת היה רשע ובשביל זה נפחד כל כך. ואחר כך ראה כמה וכמה מתים ולא נפחד עוד מכל שכן בסוף ימיו שאז נעשה בעל השדה שאז באו אליו לאלפים ולרבבות בלי שעור בשביל תקון. כי בזה היה עוסק ביותר לתקן נשמות המתים ונשמות ערטילאין שעדין לא נכנסו בגוף כלל וכו' כמבאר במקום אחר. וספר שהיה עני שבוע אחד ופעם אחת לא היה לו מה לאכל בערב והלך בשדה כדרכו ומצא [כעין מטפחת עם גריסים] והביא לביתו לבשל וכפי הנשמע מפיו שזה הדבר היה יקר בעיניו כמוצא שלל רב על שהיה לו בטחון בהשם יתברך והשם יתברך הזמין לו פרנסה בשדה. כי שמעתי מפיו הקדוש שאמר שהוא יודע מבטחון שאפילו אם היה יושב בשדה ממש היה לו בטחון בהשם יתברך שיזמין לו פרנסתו. אך זה הדבר קשה וכבד יותר הינו שהצדיק האמתי יחזיק המעות אצלו, ולא יפזר מיד זה קשה וכבד יותר וכו' וספר לפני שהיו לו של ש מאות אדמים נדן שלו והיה אוכל מאותו המעות עד שכלו ואחר כך עבר עליו הנ"ל שהיה עני וכו' כנ"ל אבל בתחלה לא חשב כלל רק עסק בעבודתו ואכל מהסך הנ"ל וכו' כנ"ל
אות קח

אַחַר כָּךְ נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְהָיָה מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק מִשֻּׁלְחַן חוֹתְנוֹ

כִּי חֲמוֹתוֹ נִפְטְרָה וְלָקַח חוֹתְנוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת מִקְּהִלַּת קדֶשׁ מָאהְלִיב

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הִשִּׂיאָהּ לוֹ

כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע עִמּוֹ לָעִיר מָאהְלִיב וְעַל יָדוֹ נִגְמַר הַשִּׁדּוּךְ וְנִשֵּׂאת לוֹ.

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֲדַיִן בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁהָיָה אָז בְּעֶרֶךְ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנִים

אַף עַל פִּי כֵן נָשְׂאוּ לוֹ פָּנִים קְצָת אֲנָשִׁים מֵחֲמַת שֶׁהָיָה נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְגַם רָאוּ וְהֵבִינוּ בּוֹ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כְּלִי יָקָר מִפָּז וּמִפְּנִינִים.

וְהַמַּשְׂכִּילִים הֵבִינוּ גַּם אָז שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְגַּדֵּל יִהְיֶה חִדּוּשׁ בָּעוֹלָם.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּמָאהְלִיב כָּךְ הָיָה

כִּי נִתְאַכְסֵן שָׁם בְּבֵית אִישׁ נִכְבָּד אֶחָד מֵהַמְקרָבִים לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ דּוֹדוֹ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהָאִישׁ הָיָה עָשִׁיר נִכְבָּד.

וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְעָשָׂה סְעֻדָּה עֲבוּרוֹ.

וְהָיוּ שָׁם עוֹד אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים מֵהַמְקרָבִים לְהָרַב הַנַּ"ל

וְנָתְנוּ לוֹ יַיִן לִשְׁתּוֹת

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה עֲדַיִן סָגוּר וְלא הָיָה רָגִיל לוֹמַר תּוֹרָה בָּרַבִּים

אַךְ אָז בִּשְׁעַת מִשְׁתֵּה הַיַּיִן נִתְלַהֵב לִבּוֹ וּפָתַח פִּיו וְגִלָּה לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים.

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה הַזּאת, הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, וְנִבְהֲלוּ מְאד, וְאָז הָיָה הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל חוֹתְנוֹ וְשָׁבוּ לְבֵיתָם.

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן בָּא לְשָׁם הָרַב הַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ דּב מִזַּאסְלַאב הַנִּקְרָא בְּפִי כּל רַבִּי בֶּער בְּרַבִּי בּוּנִים שֶׁזָּכָה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִסְתַּלֵּק שָׁם.

וְסִפְּרוּ לְפָנָיו כָּל הַנַּ"ל כָּל מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו אָז

וְנִבְהַל וְנִשְׁתּוֹמֵם מְאד

וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם.

וּבִהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בַּכְּפָר עֲדַיִן עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ הִתְחִילוּ אֲנָשִׁים מִמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.

וְלִפְעָמִים נָסְעוּ אֵלָיו וְהָיָה מַלְהִיב לִבָּם מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְנִתְקָרְבוּ עַל יָדוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְנַעֲשׂוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים מְאד עַד הַיּוֹם הַזֶּה אַשְׁרֵי לָהֶם.

אַחַר כָּךְ עֲדַיִן הָיָה יוֹשֵׁב קְצָת עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ

אַךְ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן קְצָת לא יָצְאָה חֲמוֹתוֹ יְדֵי חוֹבָתָהּ נֶגְדּוֹ

כִּי בְּבֵית חוֹתְנוֹ הַנַּ"ל הָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חֶדֶר מְיֻחָד בְּתוֹךְ הַבֵּית דִּירָה שֶׁקּוֹרִין אַלְקִיר [חֶדֶר צְדָדִי קָטָן].

וְשָׁם הָיָה יוֹשֵׁב וּמִתְבּוֹדֵד וְעוֹסֵק בַּעֲבוֹדָתוֹ

וְלִפְרָקִים הָיָה יוֹצֵא לַחוּץ לְהִתְבּוֹדֵד בַּשָּׂדֶה אוֹ לַיַּעַר וְכַיּוֹצֵא.

וַיְהִי הַיּוֹם וְנָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶל הָעִיר

וְהָלְכָה חֲמוֹתוֹ וְהֶעֱמִידָה מִטָּתָהּ שָׁם.

כִּי רָצְתָה לִקַּח אֶת הַחֶדֶר בִּשְׁבִילָהּ.

וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְשָׁם וּמָצָא שֶׁלָּקְחָה מִמֶּנּוּ מְקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ, לא הָיָה יָכוֹל עוֹד לִהְיוֹת סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ.

וְאָז יָצָא מִן הַכְּפָר, וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָעִיר וְקָבַע דִּירָתוֹ בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע

אות קט

וְהִנֵּה בְּכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה יֵשׁ הַרְבֵּה מְאד לְסַפֵּר

כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּאֵלּוּ הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים שֶׁיָּשַׁב בַּמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל, שֶׁאָז הָיָה עִקַּר יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה מְאד

וְהָיוּ לוֹ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה קדֶם שֶׁהִכְנִיעַ וְשִׁבֵּר כָּל מִדָּה וּמִדָּה, וְכָל תַּאֲוָה וְתַאֲוָה.

וּמֵחֲמַת שֶׁלּא זָכִיתִי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אָז רַק בְּבוֹאוֹ לְפה בְּרֶסְלַב, וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שָׁמַעְתִּי בְּסֵרוּגִין רֻבָּם מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְהַשְּׁאָר מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁהִכִּירוּ אוֹתוֹ אָז

עַל כֵּן אֵינִי יָכוֹל לְסַפֵּר הַכּל כַּסֵּדֶר הָרָאוּי

וַאֲנִי מֻכְרָח לְדַלֵּג הַרְבֵּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן.

וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲלֶה עַל זִכְרוֹנִי לא אֶמָּנַע מִלְּסַפֵּר

כִּי גַּם מִמַּה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי כְּבָר נִשְׁכַּח הָרב

אות קי

וְאֶרְשׁם אֵיזֶה מַעֲשִׂיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁסִּפֵּר שֶׁבִּימֵי נְעוּרָיו בְּעֵת עָסְקוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה

הָיָה חָפֵץ מְאד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ מוֹפֵת לְמַעַן תִּתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ יוֹתֵר

וְהָיָה מַעְתִּיר וּמַפְצִיר וּמַרְבֶּה בִּתְפִילּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה.

וְסִפֵּר שְׁלשָׁה מוֹפְתִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ אָז.

אֶחָד כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה רָגִיל לֵילֵךְ בַּחוּץ אָנֶה וָאָנָה

וְעָסַק בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

הָיָה עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ צֶלֶם גָּדוֹל שֶׁלָּהֶם

הַיְנוּ שְׁתִי וָעֵרֶב כְּדַרְכָּם, בִּפְרָט בַּכְּפָרִים.

וְהָיָה מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ מְאד

כִּי הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים עַל שֶׁהַשְּׁתִי וָעֵרֶב עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ בְּעֵת הִלּוּכוֹ בִּדְבֵקוּת וְהִתְבּוֹדְדוּת.

וְהִתְפַּלֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מוֹפֵת זֶה שֶׁיִּהְיֶה נֶעֱקָר הַצֶּלֶם.

וַיִּגְזר אמֶר וַיָּקָם

וּפִתְאוֹם נֶעֱקַר הַצֶּלֶם וְנָפַל לָאָרֶץ.

הַשֵּׁנִי. מֵעִנְיַן הַדָּגִים שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַנָּהָר

וְרָצָה שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ דָּגִים לְיָדוֹ בְּלִי מְצוּדָה וְנִתְקַיֵּם כָּךְ.

וְהַשְּׁלִישִׁי שָׁכַחְתִּי

כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה מַה שֶּׁחָפֵץ שֶׁיִּרְאֶה מֵת

וְהִפְצִיר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה

וְנִתְקַיֵּם כָּךְ שֶׁבָּא אֵלָיו פִּתְאוֹם מֵת אֶחָד

וְהוּא הָיָה שׁוֹכֵב בְּחַדְרוֹ הַיְנוּ בְּהָאַלְקִיר שֶׁלּוֹ בְּבֵית חוֹתְנוֹ.

וְנִפְחַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז מְאד מְאד

כִּי אָז הָיָה אֶצְלוֹ פַּעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו אֶת הַמֵּת

כִּי זֶה הָיָה בִּתְחִלַּת יְמֵי נְעוּרָיו.

וְגַם אָמַר אַחַר כָּךְ שֶׁאוֹתוֹ הַמֵּת הָיָה רָשָׁע

עַל כֵּן נָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל עָצוּם מְאד בְּלִי שִׁעוּר.

וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד בִּצְעָקָה מְשֻׁנָּה מְאד

וּבָאוּ בִּמְרוּצָה אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְרָצוּ לִכְנס לְחַדְרוֹ.

וְלא יָכְלוּ לִכְנס מֵחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה סָגַר מִתְּחִלָּה אֶת הַחֶדֶר מִבִּפְנִים.

וְהֻכְרְחוּ לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת לִכְנס

וְאֵינִי זוֹכֵר אִם סִפֵּר שֶׁסָּתְרוּ הַכּתֶל, אוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ מִלְמַעְלָה מִן הַכּתֶל הָאַלְקִיר וּבָאוּ אֵלָיו

וְאַחַר כָּךְ נָח מִפַּחְדּוֹ.

וְאָמַר שֶׁאוֹתוֹ הַמֵּת הָיָה רָשָׁע וּבִשְׁבִיל זֶה נִפְחַד כָּל כָּךְ.

וְאַחַר כָּךְ רָאָה כַּמָּה וְכַמָּה מֵתִים וְלא נִפְחַד עוֹד

מִכָּל שֶׁכֵּן בְּסוֹף יָמָיו שֶׁאָז נַעֲשָׂה בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁאָז בָּאוּ אֵלָיו לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת בְּלִי שִׁעוּר בִּשְׁבִיל תִּקּוּן.

כִּי בָּזֶה הָיָה עוֹסֵק בְּיוֹתֵר לְתַקֵּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים וּנְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין שֶׁעֲדַיִן לא נִכְנְסוּ בַּגּוּף כְּלָל וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְסִפֵּר שֶׁהָיָה עָנִי שָׁבוּעַ אֶחָד

וּפַעַם אַחַת לא הָיָה לוֹ מַה לֶּאֱכל בָּעֶרֶב

וְהָלַךְ בַּשָּׂדֶה כְּדַרְכּוֹ וּמָצָא [כְּעֵין מִטְפַּחַת עִם גְרִיסִים]

וְהֵבִיא לְבֵיתוֹ לְבַשֵּׁל

וּכְפִי הַנִּשְׁמַע מִפִּיו שֶׁזֶּה הַדָּבָר הָיָה יָקָר בְּעֵינָיו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב

עַל שֶׁהָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין לוֹ פַּרְנָסָה בַּשָּׂדֶה.

כִּי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִבִּטָּחוֹן

שֶׁאֲפִילּוּ אִם הָיָה יוֹשֵׁב בַּשָּׂדֶה מַמָּשׁ

הָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ.

אַךְ זֶה הַדָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר

הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק הַמָּעוֹת אֶצְלוֹ, וְלא יְפַזֵּר מִיָּד

זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר וְכוּ'

וְסִפֵּר לְפָנַי

שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁל שׁ מְאוֹת אֲדֻמִּים נָדָן שֶׁלּוֹ

וְהָיָה אוֹכֵל מֵאוֹתוֹ הַמָּעוֹת עַד שֶׁכָּלוּ

וְאַחַר כָּךְ עָבַר עָלָיו הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עָנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל

אֲבָל בִּתְחִלָּה לא חָשַׁב כְּלָל

רַק עָסַק בַּעֲבוֹדָתוֹ וְאָכַל מֵהַסָּךְ הַנַּ"ל וְכוּ' כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי
...בדרך יחידי רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחיב בנפשו כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות ולפי דעתם הרעה המשבשת נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות כי הוא יתברך בראם יש מאין וביכלתו וכחו ואפשרותו יתברך היה לבראם או שלא לבראם על כן בודאי כל העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות אך...
שיחות הר"ן - אות קיח
שיחות הר"ן - אות קיח שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה, שאמר בלשון תמה על השם יתברך קשה קשיות הרבה מאד מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קשיא כלל והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה' וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר על השם יתברך קשה קשיות וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קשיות הרבה וגדולות על השם יתברך, חס ושלום אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו' רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום אפן
חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
...חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות, מי ינוח מי ישפל ואומרם בנגון הידוע ואחר...
שיחות הר"ן - אות קמז
...- אות קמז שמעתי מאיש אחד מאנשינו שאמר שקדם שספר רבנו זכרונו לברכה, המעשה של המלך שהיה לו בן שכלו מאבנים טובות הנדפסת [בספורי מעשיות מעשה ה] אמר קדם שספר: אני יודע מעשה שיש בה כל השם של מ"ב ואחר כך ספר זאת המעשה ואף על פי כן אין אנו יודעים אם זאת היא המעשה של השם מ"ב וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש לפני כמה שנים שאמר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה, היה יודע מעשה שהיה בה השם של מ"ב ודבר עמי אז מהשם של מ"ב ושאל אותי למצא פרוש בלשון לעז על שתי אותיות ו' צ' שנמצא בשם הנ"ל ולא יכלתי למצא וכפי המובן היה שכבר יודע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיח - כְּשֶׁלּוֹמֵד אֵיזֶה דָּבָר, טוֹב לְפָרֵשׁ הַדָּבָר
...ח"א - תורה קיח - כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין [והוא טובה להעולם] והענין, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח כמו שכתוב: "עד כי יבא שילה", הינו משיח ושילה בגימטריא משה ועל כן קראו התנאים אחד לחברו משה כמו שכתוב: 'משה שפיר קאמרת' וכשמחדש דבר בתורה, אלו הדברים של החדוש הם בבחינת משה משיח כמו שכתוב בזוהר "ורוח אלהים", דא רוחא דמשיח "מרחפת על פני המים" הינו התורה וזהו שאמרנו כי החדושי תורה שמחדש, הם בעצמם בבחינת משיח כי שם רוחו מרחפת והינו...
שיחות הר"ן - אות צד
שיחות הר"ן - אות צד דע כשיש שלום בעיר הוא מפני שאין בר דעת בעיר הזאת כי 'אם אין דעת הבדלה מנין' אבל כשיש בר דעת בעיר אזי יש הבדלה דהינו שיש אנשים שנוטים להבר דעת ודבקים בו ויש אנשים שחולקים עליו
חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
...אות תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר יהיה נעשה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
...- אות י כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך ?! וראו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא', זה בחינת נסיעה וטלטול. גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה "והמסכה צרה כהתכנס" גם על ידי עבודת אלילים...
שיחות הר"ן - אות קעט - גדולות נוראות השגתו
...קעט - גדולות נוראות השגתו קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלבשין בהגוף ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת אפילו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה אפילו לתכלית המעלה אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבאר במקום אחר ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אפן ועל כן היה מכרח להסתלק ואמר בזו הלשון:...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 22_02_2026 השעה 10:46:20 - wesi2