ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קח אחר כך נתגלגל הדבר והיה מכרח להסתלק משלחן חותנו כי חמותו נפטרה ולקח חותנו אשה אחרת מקהלת קדש מאהליב ורבנו זכרונו לברכה בעצמו השיאה לו כי הוא זכרונו לברכה נסע עמו לעיר מאהליב ועל ידו נגמר השדוך ונשאת לו. כי אף על פי שהיה עדין בימי נעוריו ממש וכמדמה ששמעתי שהיה אז בערך שמונה עשרה שנים אף על פי כן נשאו לו פנים קצת אנשים מחמת שהיה נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה וגם ראו והבינו בו בעצמו שהוא כלי יקר מפז ומפנינים. והמשכילים הבינו גם אז שכאשר יתגדל יהיה חדוש בעולם. ומעשה שהיה במאהליב כך היה כי נתאכסן שם בבית איש נכבד אחד מהמקרבים להרב הקדוש דודו רבי ברוך זכרונו לברכה. והאיש היה עשיר נכבד. וקבלו בכבוד גדול ועשה סעדה עבורו. והיו שם עוד אנשים חשובים מהמקרבים להרב הנ"ל ונתנו לו יין לשתות והוא זכרונו לברכה היה עדין סגור ולא היה רגיל לומר תורה ברבים אך אז בשעת משתה היין נתלהב לבו ופתח פיו וגלה לפניהם דברים נפלאים ונוראים. והאנשים אשר היו שם ראו את המראה הזאת, המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד, ואז היה הנשואין של חותנו ושבו לביתם. ובאותו הזמן בא לשם הרב הצדיק המפרסם מורנו דב מזאסלאב הנקרא בפי כל רבי בער ברבי בונים שזכה לנסע לארץ ישראל ונסתלק שם. וספרו לפניו כל הנ"ל כל מה ששמעו מפיו אז ונבהל ונשתומם מאד ואמר שיהיה חדוש גדול בעולם. ובהיותו יושב בכפר עדין על שלחן חותנו התחילו אנשים ממקומות הסמוכים להתקרב אליו. ולפעמים נסעו אליו והיה מלהיב לבם מאד להשם יתברך ונתקרבו על ידו להשם יתברך ונעשו אנשים כשרים מאד עד היום הזה אשרי להם. אחר כך עדין היה יושב קצת על שלחן חותנו אך במשך הזמן קצת לא יצאה חמותו ידי חובתה נגדו כי בבית חותנו הנ"ל היה לרבנו זכרונו לברכה חדר מיחד בתוך הבית דירה שקורין אלקיר [חדר צדדי קטן]. ושם היה יושב ומתבודד ועוסק בעבודתו ולפרקים היה יוצא לחוץ להתבודד בשדה או ליער וכיוצא. ויהי היום ונסע רבנו זכרונו לברכה אל העיר והלכה חמותו והעמידה מטתה שם. כי רצתה לקח את החדר בשבילה. ותכף כשבא רבנו זכרונו לברכה לשם ומצא שלקחה ממנו מקום קדשתו, לא היה יכול עוד להיות סמוך על שלחן חותנו. ואז יצא מן הכפר, ונכנס לתוך העיר וקבע דירתו במעדוועדיווקע אות קט והנה בכל הענינים האלה יש הרבה מאד לספר כמה וכמה אלפים ורבבות מעשיות שעברו עליו באלו הימים והשנים שישב במקומות הנ"ל, שאז היה עקר יגיעתו וטרחתו בעבודתו יתברך ביגיעה גדולה מאד והיו לו מלחמות גדולות בכל יום ובכל שעה קדם שהכניע ושבר כל מדה ומדה, וכל תאוה ותאוה. ומחמת שלא זכיתי להתקרב אליו אז רק בבואו לפה ברסלב, וכל אלו הדברים שמעתי בסרוגין רבם מפיו הקדוש, והשאר משאר אנשים שהכירו אותו אז על כן איני יכול לספר הכל כסדר הראוי ואני מכרח לדלג הרבה מענין לענין. וכל מה שיעלה על זכרוני לא אמנע מלספר כי גם ממה ששמעתי כבר נשכח הרב אות קי וארשם איזה מעשיות קטנות ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה שספר שבימי נעוריו בעת עסקו בעבודת השם ביגיעה גדולה היה חפץ מאד שהשם יתברך יהיה מראה לו מופת למען תתחזק אמונתו יותר והיה מעתיר ומפציר ומרבה בתפילות להשם יתברך על זה. וספר שלשה מופתים שנעשו לו אז. אחד כי במקום שהיה רגיל לילך בחוץ אנה ואנה ועסק בהתבודדות ודבקות להשם יתברך היה עומד באותו הדרך צלם גדול שלהם הינו שתי וערב כדרכם, בפרט בכפרים. והיה מבלבל אותו מאד כי היו לו יסורים על שהשתי וערב עומד לנגדו בעת הלוכו בדבקות והתבודדות. והתפלל להשם יתברך שיעשה לו מופת זה שיהיה נעקר הצלם. ויגזר אמר ויקם ופתאום נעקר הצלם ונפל לארץ. השני. מענין הדגים שהיה הולך לפני הנהר ורצה שיבואו לו דגים לידו בלי מצודה ונתקים כך. והשלישי שכחתי כמדמה שהיה מה שחפץ שיראה מת והפציר להשם יתברך על זה ונתקים כך שבא אליו פתאום מת אחד והוא היה שוכב בחדרו הינו בהאלקיר שלו בבית חותנו. ונפחד רבנו זכרונו לברכה אז מאד מאד כי אז היה אצלו פעם הראשון שראה בעיניו את המת כי זה היה בתחלת ימי נעוריו. וגם אמר אחר כך שאותו המת היה רשע על כן נפל עליו פחד גדול עצום מאד בלי שעור. והתחיל לצעק מאד בצעקה משנה מאד ובאו במרוצה אנשי הבית ורצו לכנס לחדרו. ולא יכלו לכנס מחמת שרבנו זכרונו לברכה סגר מתחלה את החדר מבפנים. והכרחו לעשות תחבולות לכנס ואיני זוכר אם ספר שסתרו הכתל, או שנכנסו מלמעלה מן הכתל האלקיר ובאו אליו ואחר כך נח מפחדו. ואמר שאותו המת היה רשע ובשביל זה נפחד כל כך. ואחר כך ראה כמה וכמה מתים ולא נפחד עוד מכל שכן בסוף ימיו שאז נעשה בעל השדה שאז באו אליו לאלפים ולרבבות בלי שעור בשביל תקון. כי בזה היה עוסק ביותר לתקן נשמות המתים ונשמות ערטילאין שעדין לא נכנסו בגוף כלל וכו' כמבאר במקום אחר. וספר שהיה עני שבוע אחד ופעם אחת לא היה לו מה לאכל בערב והלך בשדה כדרכו ומצא [כעין מטפחת עם גריסים] והביא לביתו לבשל וכפי הנשמע מפיו שזה הדבר היה יקר בעיניו כמוצא שלל רב על שהיה לו בטחון בהשם יתברך והשם יתברך הזמין לו פרנסה בשדה. כי שמעתי מפיו הקדוש שאמר שהוא יודע מבטחון שאפילו אם היה יושב בשדה ממש היה לו בטחון בהשם יתברך שיזמין לו פרנסתו. אך זה הדבר קשה וכבד יותר הינו שהצדיק האמתי יחזיק המעות אצלו, ולא יפזר מיד זה קשה וכבד יותר וכו' וספר לפני שהיו לו של ש מאות אדמים נדן שלו והיה אוכל מאותו המעות עד שכלו ואחר כך עבר עליו הנ"ל שהיה עני וכו' כנ"ל אבל בתחלה לא חשב כלל רק עסק בעבודתו ואכל מהסך הנ"ל וכו' כנ"ל
אות קח

אַחַר כָּךְ נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְהָיָה מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק מִשֻּׁלְחַן חוֹתְנוֹ

כִּי חֲמוֹתוֹ נִפְטְרָה וְלָקַח חוֹתְנוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת מִקְּהִלַּת קדֶשׁ מָאהְלִיב

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הִשִּׂיאָהּ לוֹ

כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע עִמּוֹ לָעִיר מָאהְלִיב וְעַל יָדוֹ נִגְמַר הַשִּׁדּוּךְ וְנִשֵּׂאת לוֹ.

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֲדַיִן בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁהָיָה אָז בְּעֶרֶךְ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנִים

אַף עַל פִּי כֵן נָשְׂאוּ לוֹ פָּנִים קְצָת אֲנָשִׁים מֵחֲמַת שֶׁהָיָה נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְגַם רָאוּ וְהֵבִינוּ בּוֹ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כְּלִי יָקָר מִפָּז וּמִפְּנִינִים.

וְהַמַּשְׂכִּילִים הֵבִינוּ גַּם אָז שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְגַּדֵּל יִהְיֶה חִדּוּשׁ בָּעוֹלָם.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּמָאהְלִיב כָּךְ הָיָה

כִּי נִתְאַכְסֵן שָׁם בְּבֵית אִישׁ נִכְבָּד אֶחָד מֵהַמְקרָבִים לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ דּוֹדוֹ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהָאִישׁ הָיָה עָשִׁיר נִכְבָּד.

וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְעָשָׂה סְעֻדָּה עֲבוּרוֹ.

וְהָיוּ שָׁם עוֹד אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים מֵהַמְקרָבִים לְהָרַב הַנַּ"ל

וְנָתְנוּ לוֹ יַיִן לִשְׁתּוֹת

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה עֲדַיִן סָגוּר וְלא הָיָה רָגִיל לוֹמַר תּוֹרָה בָּרַבִּים

אַךְ אָז בִּשְׁעַת מִשְׁתֵּה הַיַּיִן נִתְלַהֵב לִבּוֹ וּפָתַח פִּיו וְגִלָּה לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים.

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה הַזּאת, הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, וְנִבְהֲלוּ מְאד, וְאָז הָיָה הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל חוֹתְנוֹ וְשָׁבוּ לְבֵיתָם.

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן בָּא לְשָׁם הָרַב הַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ דּב מִזַּאסְלַאב הַנִּקְרָא בְּפִי כּל רַבִּי בֶּער בְּרַבִּי בּוּנִים שֶׁזָּכָה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִסְתַּלֵּק שָׁם.

וְסִפְּרוּ לְפָנָיו כָּל הַנַּ"ל כָּל מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו אָז

וְנִבְהַל וְנִשְׁתּוֹמֵם מְאד

וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם.

וּבִהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בַּכְּפָר עֲדַיִן עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ הִתְחִילוּ אֲנָשִׁים מִמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.

וְלִפְעָמִים נָסְעוּ אֵלָיו וְהָיָה מַלְהִיב לִבָּם מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְנִתְקָרְבוּ עַל יָדוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְנַעֲשׂוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים מְאד עַד הַיּוֹם הַזֶּה אַשְׁרֵי לָהֶם.

אַחַר כָּךְ עֲדַיִן הָיָה יוֹשֵׁב קְצָת עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ

אַךְ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן קְצָת לא יָצְאָה חֲמוֹתוֹ יְדֵי חוֹבָתָהּ נֶגְדּוֹ

כִּי בְּבֵית חוֹתְנוֹ הַנַּ"ל הָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חֶדֶר מְיֻחָד בְּתוֹךְ הַבֵּית דִּירָה שֶׁקּוֹרִין אַלְקִיר [חֶדֶר צְדָדִי קָטָן].

וְשָׁם הָיָה יוֹשֵׁב וּמִתְבּוֹדֵד וְעוֹסֵק בַּעֲבוֹדָתוֹ

וְלִפְרָקִים הָיָה יוֹצֵא לַחוּץ לְהִתְבּוֹדֵד בַּשָּׂדֶה אוֹ לַיַּעַר וְכַיּוֹצֵא.

וַיְהִי הַיּוֹם וְנָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶל הָעִיר

וְהָלְכָה חֲמוֹתוֹ וְהֶעֱמִידָה מִטָּתָהּ שָׁם.

כִּי רָצְתָה לִקַּח אֶת הַחֶדֶר בִּשְׁבִילָהּ.

וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְשָׁם וּמָצָא שֶׁלָּקְחָה מִמֶּנּוּ מְקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ, לא הָיָה יָכוֹל עוֹד לִהְיוֹת סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ.

וְאָז יָצָא מִן הַכְּפָר, וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָעִיר וְקָבַע דִּירָתוֹ בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע

אות קט

וְהִנֵּה בְּכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה יֵשׁ הַרְבֵּה מְאד לְסַפֵּר

כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּאֵלּוּ הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים שֶׁיָּשַׁב בַּמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל, שֶׁאָז הָיָה עִקַּר יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה מְאד

וְהָיוּ לוֹ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה קדֶם שֶׁהִכְנִיעַ וְשִׁבֵּר כָּל מִדָּה וּמִדָּה, וְכָל תַּאֲוָה וְתַאֲוָה.

וּמֵחֲמַת שֶׁלּא זָכִיתִי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אָז רַק בְּבוֹאוֹ לְפה בְּרֶסְלַב, וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שָׁמַעְתִּי בְּסֵרוּגִין רֻבָּם מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְהַשְּׁאָר מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁהִכִּירוּ אוֹתוֹ אָז

עַל כֵּן אֵינִי יָכוֹל לְסַפֵּר הַכּל כַּסֵּדֶר הָרָאוּי

וַאֲנִי מֻכְרָח לְדַלֵּג הַרְבֵּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן.

וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲלֶה עַל זִכְרוֹנִי לא אֶמָּנַע מִלְּסַפֵּר

כִּי גַּם מִמַּה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי כְּבָר נִשְׁכַּח הָרב

אות קי

וְאֶרְשׁם אֵיזֶה מַעֲשִׂיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁסִּפֵּר שֶׁבִּימֵי נְעוּרָיו בְּעֵת עָסְקוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה

הָיָה חָפֵץ מְאד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ מוֹפֵת לְמַעַן תִּתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ יוֹתֵר

וְהָיָה מַעְתִּיר וּמַפְצִיר וּמַרְבֶּה בִּתְפִילּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה.

וְסִפֵּר שְׁלשָׁה מוֹפְתִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ אָז.

אֶחָד כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה רָגִיל לֵילֵךְ בַּחוּץ אָנֶה וָאָנָה

וְעָסַק בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

הָיָה עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ צֶלֶם גָּדוֹל שֶׁלָּהֶם

הַיְנוּ שְׁתִי וָעֵרֶב כְּדַרְכָּם, בִּפְרָט בַּכְּפָרִים.

וְהָיָה מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ מְאד

כִּי הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים עַל שֶׁהַשְּׁתִי וָעֵרֶב עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ בְּעֵת הִלּוּכוֹ בִּדְבֵקוּת וְהִתְבּוֹדְדוּת.

וְהִתְפַּלֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מוֹפֵת זֶה שֶׁיִּהְיֶה נֶעֱקָר הַצֶּלֶם.

וַיִּגְזר אמֶר וַיָּקָם

וּפִתְאוֹם נֶעֱקַר הַצֶּלֶם וְנָפַל לָאָרֶץ.

הַשֵּׁנִי. מֵעִנְיַן הַדָּגִים שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַנָּהָר

וְרָצָה שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ דָּגִים לְיָדוֹ בְּלִי מְצוּדָה וְנִתְקַיֵּם כָּךְ.

וְהַשְּׁלִישִׁי שָׁכַחְתִּי

כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה מַה שֶּׁחָפֵץ שֶׁיִּרְאֶה מֵת

וְהִפְצִיר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה

וְנִתְקַיֵּם כָּךְ שֶׁבָּא אֵלָיו פִּתְאוֹם מֵת אֶחָד

וְהוּא הָיָה שׁוֹכֵב בְּחַדְרוֹ הַיְנוּ בְּהָאַלְקִיר שֶׁלּוֹ בְּבֵית חוֹתְנוֹ.

וְנִפְחַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז מְאד מְאד

כִּי אָז הָיָה אֶצְלוֹ פַּעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו אֶת הַמֵּת

כִּי זֶה הָיָה בִּתְחִלַּת יְמֵי נְעוּרָיו.

וְגַם אָמַר אַחַר כָּךְ שֶׁאוֹתוֹ הַמֵּת הָיָה רָשָׁע

עַל כֵּן נָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל עָצוּם מְאד בְּלִי שִׁעוּר.

וְהִתְחִיל לִצְעק מְאד בִּצְעָקָה מְשֻׁנָּה מְאד

וּבָאוּ בִּמְרוּצָה אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְרָצוּ לִכְנס לְחַדְרוֹ.

וְלא יָכְלוּ לִכְנס מֵחֲמַת שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה סָגַר מִתְּחִלָּה אֶת הַחֶדֶר מִבִּפְנִים.

וְהֻכְרְחוּ לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת לִכְנס

וְאֵינִי זוֹכֵר אִם סִפֵּר שֶׁסָּתְרוּ הַכּתֶל, אוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ מִלְמַעְלָה מִן הַכּתֶל הָאַלְקִיר וּבָאוּ אֵלָיו

וְאַחַר כָּךְ נָח מִפַּחְדּוֹ.

וְאָמַר שֶׁאוֹתוֹ הַמֵּת הָיָה רָשָׁע וּבִשְׁבִיל זֶה נִפְחַד כָּל כָּךְ.

וְאַחַר כָּךְ רָאָה כַּמָּה וְכַמָּה מֵתִים וְלא נִפְחַד עוֹד

מִכָּל שֶׁכֵּן בְּסוֹף יָמָיו שֶׁאָז נַעֲשָׂה בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁאָז בָּאוּ אֵלָיו לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת בְּלִי שִׁעוּר בִּשְׁבִיל תִּקּוּן.

כִּי בָּזֶה הָיָה עוֹסֵק בְּיוֹתֵר לְתַקֵּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים וּנְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִין שֶׁעֲדַיִן לא נִכְנְסוּ בַּגּוּף כְּלָל וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְסִפֵּר שֶׁהָיָה עָנִי שָׁבוּעַ אֶחָד

וּפַעַם אַחַת לא הָיָה לוֹ מַה לֶּאֱכל בָּעֶרֶב

וְהָלַךְ בַּשָּׂדֶה כְּדַרְכּוֹ וּמָצָא [כְּעֵין מִטְפַּחַת עִם גְרִיסִים]

וְהֵבִיא לְבֵיתוֹ לְבַשֵּׁל

וּכְפִי הַנִּשְׁמַע מִפִּיו שֶׁזֶּה הַדָּבָר הָיָה יָקָר בְּעֵינָיו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב

עַל שֶׁהָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין לוֹ פַּרְנָסָה בַּשָּׂדֶה.

כִּי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִבִּטָּחוֹן

שֶׁאֲפִילּוּ אִם הָיָה יוֹשֵׁב בַּשָּׂדֶה מַמָּשׁ

הָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ.

אַךְ זֶה הַדָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר

הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק הַמָּעוֹת אֶצְלוֹ, וְלא יְפַזֵּר מִיָּד

זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר וְכוּ'

וְסִפֵּר לְפָנַי

שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁל שׁ מְאוֹת אֲדֻמִּים נָדָן שֶׁלּוֹ

וְהָיָה אוֹכֵל מֵאוֹתוֹ הַמָּעוֹת עַד שֶׁכָּלוּ

וְאַחַר כָּךְ עָבַר עָלָיו הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עָנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל

אֲבָל בִּתְחִלָּה לא חָשַׁב כְּלָל

רַק עָסַק בַּעֲבוֹדָתוֹ וְאָכַל מֵהַסָּךְ הַנַּ"ל וְכוּ' כַּנַּ"ל
כוורא דאפיק רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז
...טז breslev.eip.co.il/?key=45 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה' וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה כמו שכתוב:...
חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
...- קכט - נסיעתו לארץ ישראל אות קכט בתחלה קדם שנסע לארץ ישראל נסע לקאמיניץ כמבאר כבר בספר הנדפס. ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן ושחק רבי שמעון איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים והשיב לו באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו זכרונו לברכה. שיסע דרך כפר וואלחיוויץ. וקבל שם עוד איש אחד ונסע איש אחד משם גם כן עמהם, עד שבאו למעזבוז. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים. ובבואו למעזבוז לבית אביו ואמו הצדיקים זכרונו לברכה...
שיחות הר"ן - אות פה
...על ענין נסיעה לאיזה מקום, אם יסע לשם השיב לו: כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דוקא כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות שמור מן העברה חס ושלום אבל כשהוא רק שמור מן העברה חס ושלום אזי כל אדם מתקן בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשוט לגמרי כי בכל מקום שהאדם בא לשם, הוא עושה שם בודאי איזה דבר שבקדשה על כל פנים כי מתפלל שם ואוכל שם ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו וכיוצא בזה כי בודאי איש ישראלי אפילו הפחות שבפחותים, על כל פנים הוא עושה כמה דברים שבקדשה...
ספר המידות - חנפה
ספר המידות - חנפה חלק א' א. על ידי החנפה בא לידי נבול פה, והוא הדין להפך. ב. על ידי חנפה נעשית אשתו אלמנה ובניו יתומים ואין מרחם עליהם. ג. על ידי חנפה בא פחד. ד. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שיש בו חנפה. ה. על ידי חנפה בא כאב לב. ו. מי שבטחונו על אחרים, בא לידי חנפה. ז. מי ששומר את עצמו מחנפה, על ידי זה בא לו ישועה. ח. מתר להחניף לרשעים בעולם הזה. ט. על ידי חנפה נתעורר הדין. י. גם תפילתו אינו נשמעת ומאוס בעיני כל. חלק שני א. על ידי חנפה בא לידי כפירה.
פשיטות / אמונה והשגת התכלית בכל דבר.
...והשגת התכלית בכל דבר. אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=2257 - שיחות הר"ו - אות קא כבר מבאר כמה פעמים שאין צריכין שום חכמות בעבודת הבורא יתברך רק תמימות ופשיטות ואמונה ואמר שפשיטות הוא גבוה מן הכל כי השם יתברך ברוך הוא, הוא בודאי גבוה מן הכל והוא יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכאן breslev.eip.co.il/?key=263 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פו - על ידי שהעולם הם מקטני אמנה וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=2296 - שיחות הר"ו - אות קמ דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה על כן הם צריכים לתענית, דהינו עבודות...
ספר המידות - אמת
...עצמו בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמר את עצמו מלומר שקר אפלו בטעות. ב. מתר לשנות בדבר השלום. ג. כת שקרים אינם מקבלים פני השכינה. ד. שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי. ה. כל המוסיף גורע. ו. על ידי שקר באים הרהורי עבודה זרה. ז. על ידי אמת לא ימות קדם זמנו הקצוב. ח. מרוח פיו של השקרן נעשה היצר הרע, וכשיבוא משיח אז לא יהיה שקר, ובשביל זה לא יהיה יצר הרע בעולם. ט. מי שהוא איש אמת, אזי הוא מכיר באחר, אם אחר דובר שקר אם לאו. י. הסימן של השקר כשלא יסכימו עליו...
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שאמר. כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקים דבריו כן שמעתי בשמו עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקים ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון
ארץ ישראל - איזה טעם יש לה?
...יש לה? איפה רבי נחמן מברסלב מסביר את ה"טעם" שיש לארץ ישראל? טעם שדומה למה? ומי יכול להבין את הטעם הזה? איך כל זה קשור לקושיות שיש בחלל הפנוי? כאן: breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה. כיצד זה מסביר את זה שמשה רצה להגיע לארץ? ואיך זה קשור לשכל הנקנה? * כאן מבואר breslev.eip.co.il/?key=217 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מי שיודע מארץ ישראל מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו ואם אותו הצדיק...
ספר המידות - לימוד
...לאב ומשמח אותו, על ידי זה יהיה לו חשק ואהבה ללמד. ב. כשאתה רוצה להחיות איזה דבר באמירת תורתך, אל תדרש מענינים רעים, אלא תדרש פסוקים וענינים של טוב. ג. כשאדם אומר חדושי אוריתא, על ידי זה משמח את השם יתברך. ד. כשהרשע אומר תורה, תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו. ה. מי שהוא מבטל את חברו מהלמוד, בידוע שהוא סר מדרך ה'. ו. למוד התורה אפילו מתנמנם הוא טוב. ז. על ידי קבלת היסורים באהבה אינו משכח תלמודו. ח. כל מה שלמד אדם בעולם הזה והיה נמנע אצלו לעמד על אמתת כונת הלמוד בשלמות, יזכה להבין על אמתתה בעולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנח - רָאוּ לִפְעָמִים אֵשׁ בּוֹעֵר מֵרָחוֹק
...ח"א - תורה קנח - ראו לפעמים אש בוער מרחוק כמה בני אדם ספרו שראו לפעמים אש בוער מרחוק וקרבו לשם ולא היה כלום וכן נתראה גם כן לפעמים בדרך וגם על הים לפעמים נתראה כך וכבר נודע שזה בא מן האדים העולים מן הארץ ויש אדים שיש להם כח של גפרית ועולים איזה אדים ונתקבצים זה עם זה ומכה עליהם רוח קר מלמעלה ונופלים למטה ומתחילין לבער לפי שעה כמו כן יש כמה בני אדם שלפעמים נבער לבו להשם יתברך ומתחיל בעבודת השם יתברך ולאחר שעה נתבטל וחוזר לקדמותו ולפעמים נמשך חצי יום או איזה ימים או איזה שבועות אך לא לנצח ולא לזמן...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:33 - wesi2