ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצח אמר משל לענין אנשים הידועים הנכנסים אצלו שהם חכמים בעיניהם וספרו לפניו כמה מעשיות של שטות הנמצאים בספריהם אמר בקרוב יכלה אצלם הכל כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר. ואמר משל נאה מה שמספרים מאחד שפגע בו גזלן ורצה לגזלו ושאל אותו הגזלן יש לך מעות השיב יש לי בודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי וגזל אותו הגזלן אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן איך אבוא לביתי בלי ממון כי הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקם לביתי בכן אני מבקש ממך שתהיה מורה בקנה שרפה שלך את הכובע שלי כדי שיהיה נכר שפגע בי גזלן. וכן עשה הגזלן. אחר כך בקש ממנו עוד שיירה באיזה מקומות אחרים בסוף השיב הגזלן אין לי עוד פילוויר [אבק שרפה פצצה] ואז כשהשיב שאין לו עוד פילוויר ענה הנגזל עתה שאין לך עוד פילוויר בוא לכאן ותפס אותו בערפו וקרא לסיעתו והתגבר על הגזלן ונצחו. והנמשל מובן להשומעים שעמדו באותו המעמד כשספר זאת אות קצט יום א' ראש חדש סיון באומין ענה ואמר לי בעת שיצאת עמי לדרך לנסע [הינו בתחלת קיץ זה כשנסעתי עמו לפה] ספרת לי דבר אחר כך ספר לי רבי נפתלי אותו הדבר אחר כך ספר לי רבי יודל אותו הדבר ואתה ספרת לי ברמז. ונפלאתי מאד מאד אבל הם ספרו לי בפרוש גם כפי מה שהעולם מדברים נשמע מפיהם גם כן זאת ענה ואמר עתה נראה שאלתי אותו אם הדבר היא כמו ענין עתידות כפי משמעות דבריו השיב: הן. אחר כך כשיהיה הדבר הזה יהיו יכולים לנקר עיני הפילוסופים [והדבר סתום ואין אתנו יודע עד מה מה זה הדבר שספרנו לו עד נזכה לראות אם ירצה ה'] אות ר בענין הדברים שהוא עושה לפעמים דברים שהם בעיני האדם פליאות גדולות מאד והעולם מטעין עצמם בענינים שלו שהוא עושה. כי כל אחד מטעה עצמו וחושב בדעתו שבשביל זה עשה זאת וזה מטעה עצמו בטעות אחר. כגון בענין נסיעתו לאומין שכל אחד נפל על שטות וטעות אחר מה היתה כונתו בזה [ובאמת כונתו היתה ענינים גבוהים מאד, כמובן מעט לעיל ובודאי לא כון לשום תועלת עצמו כלל רק למען שמו יתברך. ענה ואמר: טוב מאד כשמוסרין את השוטה לתוך העולם כי כל אחד משטה את אחד והאחד הוא עצמו הינו שהוא טועה ומשטה את עצמו ומי שנשמר שלא להטעות את עצמו אזי הוא מטעה את כל העולם. הינו שכל אחד טועה בו מה היתה כונתו ואינו צריך להטעות אותם כלל כי הם עצמן מטעין את עצמם כי כל אחד נופל על טעות אחר בעניניו כנ"ל. באור הדבר כי כל אדם מטעה את עצמו כי אין מי שיהיה כונתו בכל עניניו לשם שמים בשלמות בלי שום פניה רק כל אחד מטעה את עצמו. ומי שעושה כל עניניו לשם שמים בלבד בלי שום פניה וכונה להנאת עצמו ואינו טועה את עצמו כלל כלל אזי כל עניניו הם פליאות גדולות מאד בעיני בני אדם. וכל אחד טועה את עצמו בו, כי אי אפשר לבוא על כונתו הגבוה. נמצא שמסר הטעות שלו לתוך העולם כי לא רצה להטעות את עצמו ועל כן העולם טועים עצמן בו והבן כי אי אפשר לבאר בכתב. עוד פעם אחד הלעיג על ענין זה מה שהעולם טועין עצמם בו ואומרים פרושים של שקר על הנהגותיו ודרכיו וכל אחד אומר כפי הנראה לדעתו ענה ואמר בדרך הלצה הנראה שעל שכלי קל מאד לבוא [כלומר שלפי דבריהם אם כן כל אחד יכול בקל לידע מיד מה כונתי בזה ? אתמהה] אות רא לענין מלבושי כבוד שצריך לאיש כשר להדר שיהיה מלבש כראוי אם אפשר לו ולא יהיה בזוי כי גם להצדיק אין מקרבין עצמן רק על ידי מלבושיו שרואין שהוא מלבש בכבוד על ידי זה הוא נחשב בעיניהם להתקרב לו ואם לא היה מלבש לא היה נחשב כלל בעיניהם. ענה ואמר הלא גם השם יתברך היה מתלבש עצמו במצרים כי כל המעשה של מצרים היא כלה בחינת לבושין שהיה בהכרח שיתלבש עצמו השם יתברך כביכול באלו המעשיות של מצרים עד שאחר כך התחילו להכיר אותו יתברך בעצמו כביכול ובכל פעם הכירו אותו יותר ויותר והכירו גדלתו יתברך בכל פעם יותר. אבל בתחלה לא היה אפשר שיתקרבו אליו כי אם על ידי בחינת מלבושים הינו כל המעשה של מצרים שהיא בחינת מלבושים כנ"ל אות רב בשבועות תק"ע היה באומין בתחלת כניסתו לשם ולא אמר תורה באותו היום טוב. אחר כך אמר לנו בדרך הלצה אתם אינכם כל כך חוטאים שאמר לכם תורה. וסים אחר כך בעצמו כי יש כמה תורות שנעשים על ידי חטאים דיקא כגון פרשת העגל וכיוצא שהתורה שבאותן הפרשיות נעשו על ידי חטאים. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים כב:) : אלמלי לא חטאו ישראל לא היה להם רק הספר תורה וספר יהושע כי שארי נביאים וכתובים לא נעשו רק על ידי שחטאו ישראל והצרכו להוכיחם כמו שפרש רש"י שם. נמצא שעל ידי החטאים של ישראל נעשו תורות שלמות דהינו כל ספרי נביאים וכתובים אות רג י' איר ספר בכאן בבית רבי נחמן נתן שאצל השיבה שופטינו בא על דעתו רבי נחמן נתן הינו שיעשה בשבילו לתקנו
אות קצח

אָמַר מָשָׁל לְעִנְיַן אֲנָשִׂים הַיְדוּעִים הַנִּכְנָסִים אֶצְלוֹ שֶׁהֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם

וְסִפְּרוּ לְפָנָיו כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת הַנִּמְצָאִים בְּסִפְרֵיהֶם

אָמַר בְּקָרוֹב יִכְלֶה אֶצְלָם הַכּל

כִּי קַל וּמְהֵרָה לא יִהְיֶה לָהֶם מַה לְּסַפֵּר.

וְאָמַר מָשָׁל נָאֶה מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים מֵאֶחָד שֶׁפָּגַע בּוֹ גַּזְלָן וְרָצָה לְגָזְלוֹ

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַגַּזְלָן יֵשׁ לְךָ מָעוֹת

הֵשִׁיב יֵשׁ לִי בְּוַדַּאי אֶתֵּן לְךָ כָּל הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל נַפְשִׁי

וְגָזַל אוֹתוֹ הַגַּזְלָן

אַחַר כָּךְ אָמַר זֶה הַנִּגְזָל אֶל הַגַּזְלָן

אֵיךְ אָבוֹא לְבֵיתִי בְּלִי מָמוֹן

כִּי הָיִיתִי נָע וָנָד מִבֵּיתִי כָּל כָּךְ זְמַן

וְעַתָּה אֵיךְ אָבוֹא רֵיקָם לְבֵיתִי

בְּכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתִּהְיֶה מוֹרֶה בִּקְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁלְּךָ אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלִּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁפָּגַע בִּי גַּזְלָן.

וְכֵן עָשָׂה הַגַּזְלָן.

אַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד שֶׁיִּירֶה בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

בַּסּוֹף הֵשִׁיב הַגַּזְלָן אֵין לִי עוֹד פִּילְוֶויר [אַבַק שְׂרֵפָה פְּצָצָה]

וְאָז כְּשֶׁהֵשִׁיב שֶׁאֵין לוֹ עוֹד פִּילְוֶויר

עָנָה הַנִּגְזָל עַתָּה שֶׁאֵין לְךָ עוֹד פִּילְוֶויר בּוֹא לְכָאן

וְתָפַס אוֹתוֹ בְּעָרְפּוֹ

וְקָרָא לְסִיעָתוֹ וְהִתְגַּבֵּר עַל הַגַּזְלָן וְנִצְּחוֹ.

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן לְהַשּׁוֹמְעִים שֶׁעָמְדוּ בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲמָד כְּשֶׁסִּפֵּר זאת

אות קצט

יוֹם א' ראשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן בְּאוּמֶין עָנָה וְאָמַר לִי

בָּעֵת שֶׁיָּצָאתָ עִמִּי לַדֶּרֶךְ לִנְסֹעַ

[הַיְנוּ בִּתְחִלַּת קַיִץ זֶה כְּשֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ לְפה]

סִפַּרְתָּ לִי דָּבָר

אַחַר כָּךְ סִפֵּר לִי רַבִּי נַפְתָּלִי אוֹתוֹ הַדָּבָר

אַחַר כָּךְ סִפֵּר לִי רַבִּי יוּדְל אוֹתוֹ הַדָּבָר

וְאַתָּה סִפַּרְתָּ לִי בְּרֶמֶז.

וְנִפְלֵאתִי מְאד מְאד

אֲבָל הֵם סִפְּרוּ לִי בְּפֵרוּשׁ

גַּם כְּפִי מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים נִשְׁמַע מִפִּיהֶם גַּם כֵּן זאת

עָנָה וְאָמַר עַתָּה נִרְאֶה

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הַדָּבָר הִיא כְּמוֹ עִנְיַן עֲתִידוֹת כְּפִי מַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו

הֵשִׁיב: הֵן.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה יִהְיוּ יְכוֹלִים לְנַקֵּר עֵינֵי הַפִילוֹסוֹפִים

[וְהַדָּבָר סָתוּם וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה מַה זֶּה הַדָּבָר שֶׁסִּפַּרְנוּ לוֹ

עַד נִזְכֶּה לִרְאוֹת אִם יִרְצֶה ה']

אות ר

בְּעִנְיַן הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים דְּבָרִים

שֶׁהֵם בְּעֵינֵי הָאָדָם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד

וְהָעוֹלָם מַטְעִין עַצְמָם בְּעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה.

כִּי כָּל אֶחָד מַטְעֶה עַצְמוֹ וְחוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עָשָׂה זאת

וְזֶה מַטְעֶה עַצְמוֹ בְּטָעוּת אַחֵר.

כְּגוֹן בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין שֶׁכָּל אֶחָד נָפַל עַל שְׁטוּת וְטָעוּת אַחֵר מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה

[וּבֶאֱמֶת כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה עִנְיָנִים גְּבוֹהִים מְאד, כַּמּוּבָן מְעַט לְעֵיל

וּבְוַדַּאי לא כִּוֵּן לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ כְּלָל רַק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.

עָנָה וְאָמַר: טוֹב מְאד כְּשֶׁמּוֹסְרִין אֶת הַשּׁוֹטֶה לְתוֹךְ הָעוֹלָם

כִּי כָּל אֶחָד מְשַׁטֶּה אֶת אֶחָד

וְהָאֶחָד הוּא עַצְמוֹ

הַיְנוּ שֶׁהוּא טוֹעֶה וּמְשַׁטֶּה אֶת עַצְמוֹ

וּמִי שֶׁנִּשְׁמָר שֶׁלּא לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ

אֲזַי הוּא מַטְעֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם.

הַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֶה בּוֹ מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ

וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְעוֹת אוֹתָם כְּלָל

כִּי הֵם עַצְמָן מַטְעִין אֶת עַצְמָם

כִּי כָּל אֶחָד נוֹפֵל עַל טָעוּת אַחֵר בְּעִנְיָנָיו כַּנַּ"ל.

בֵּאוּר הַדָּבָר

כִּי כָּל אָדָם מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ

כִּי אֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה

רַק כָּל אֶחָד מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ.

וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וְכַוָּנָה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ

וְאֵינוֹ טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל

אֲזַי כָּל עִנְיָנָיו הֵם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.

וְכָל אֶחָד טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ בּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא עַל כַּוָּנָתוֹ הַגָּבוֹהַּ.

נִמְצָא שֶׁמָּסַר הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הָעוֹלָם

כִּי לא רָצָה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ

וְעַל כֵּן הָעוֹלָם טוֹעִים עַצְמָן בּוֹ

וְהָבֵן

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב.

עוֹד פַּעַם אֶחָד הִלְעִיג עַל עִנְיָן זֶה מַה שֶּׁהָעוֹלָם טוֹעִין עַצְמָם בּוֹ וְאוֹמְרִים פֵּרוּשִׁים שֶׁל שֶׁקֶר עַל הַנְהָגוֹתָיו וּדְרָכָיו

וְכָל אֶחָד אוֹמֵר כְּפִי הַנִּרְאֶה לְדַעְתּוֹ

עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה

הַנִּרְאֶה שֶׁעַל שִׂכְלִי קַל מְאד לָבוֹא

[כְּלוֹמַר שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם

אִם כֵּן כָּל אֶחָד יָכוֹל בְּקַל לֵידַע מִיָּד מַה כַּוָּנָתִי בָּזֶה ? אֶתְמְהָה]

אות רא

לְעִנְיַן מַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד

שֶׁצָּרִיךְ לְאִישׁ כָּשֵׁר לְהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה מְלֻבָּשׁ כָּרָאוּי אִם אֶפְשָׁר לוֹ

וְלא יִהְיֶה בָּזוּי

כִּי גַּם לְהַצַּדִּיק אֵין מְקָרְבִין עַצְמָן רַק עַל יְדֵי מַלְבּוּשָׁיו

שֶׁרוֹאִין שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּכָבוֹד

עַל יְדֵי זֶה הוּא נֶחֱשָׁב בְּעֵינֵיהֶם לְהִתְקָרֵב לוֹ

וְאִם לא הָיָה מְלֻבָּשׁ לא הָיָה נֶחֱשָׁב כְּלָל בְּעֵינֵיהֶם.

עָנָה וְאָמַר הֲלא גַּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְרַיִם

כִּי כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מִצְרַיִם הִיא כֻּלָּהּ בְּחִינַת לְבוּשִׁין

שֶׁהָיָה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל מִצְרַיִם

עַד שֶׁאַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל

וּבְכָל פַּעַם הִכִּירוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהִכִּירוּ גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר.

אֲבָל בִּתְחִלָּה לא הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקָרְבוּ אֵלָיו

כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים

הַיְנוּ כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים כַּנַּ"ל

אות רב

בְּשָׁבוּעוֹת תק"ע הָיָה בְּאוּמֶין בִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְשָׁם

וְלא אָמַר תּוֹרָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם טוֹב.

אַחַר כָּךְ אָמַר לָנוּ בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה

אַתֶּם אֵינְכֶם כָּל כָּךְ חוֹטְאִים שֶׁאמַר לָכֶם תּוֹרָה.

וְסִיֵּם אַחַר כָּךְ בְּעַצְמוֹ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי חֲטָאִים דַּיְקָא

כְּגוֹן פָּרָשַׁת הָעֵגֶל וְכַיּוֹצֵא

שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּאוֹתָן הַפָּרָשִׁיּוֹת נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי חֲטָאִים.

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִלְמָלֵי לא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לא הָיָה לָהֶם רַק הַסֵּפֶר תּוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ

כִּי שְׁאָרֵי נְבִיאִים וּכְתוּבִים לא נַעֲשׂוּ רַק עַל יְדֵי שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהֻצְרְכוּ לְהוֹכִיחָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִּׁ"י שָׁם.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַחֲטָאִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ תּוֹרוֹת שְׁלֵמוֹת

דְּהַיְנוּ כָּל סִפְרֵי נְבִיאִים וּכְתוּבִים

אות רג

י' אִיָּר סִפֵּר בְּכָאן בְּבֵית רַבִּי נַחְמָן נָתָן

שֶׁאֵצֶל הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ בָּא עַל דַּעְתּוֹ רַבִּי נַחְמָן נָתָן

הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ לְתַקְּנוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צט - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר
...ה' בעת ההיא לאמר [לשון החברים] ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו' וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפילה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת ואם...
שיחות הר"ן - אות רצט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות רצט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אחר שמחת תורה הייתי רגיל לבוא אליו זכרונו לברכה ובכל שנה כשבאתי אליו אחר שמחת תורה שאל אותי אם הייתי שמח בשמחת תורה וספר לי כמה פעמים איך היו העולם שמחים בביתו והיה לו נחת גדול מזה וכן עוד פעם אחת באמצע השנה דבר עמי מענין שמחת תורה אם אני מרגיש שמחה בלבי אז או על כל פנים פעם אחר בשנה אם אני מרגיש שמחה בלבי [וברוך ה' שעזרני בחסדו הגדול לשמח בכל לב כמה פעמים בשנה והרגשתי השמחה בלבי מה שאי אפשר לספר לחברו כלל כי שמחת...
ספר המידות - גאוה
...א' א. אין משיח בא, עד שיכלה [כל] גאוה מן העולם. ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...ח"א - תורה מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
...- תורה ריב - זה בחינת מחאת כף אל כף [לשון רבנו, זכרונו לברכה] זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה"...
סיפורי מעשיות - מעשה ד - מעשה ממלך שגזר שמד
...- מעשה ד - ממלך שגזר שמד פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי...
חיי מוהר"ן - שז - מעלת המתקרבים אליו
...לעשות בזה העולם כלל כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. אבל איני יכול לקרב כי אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו אני יכול לתקנו וכו' אות שח דבר עם אחד שהיה איש פשוט לגמרי ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש לך כח לעורר אפילו אדם גדול לעבודת השם כי עץ קטן יכול להדליק ולהבעיר עץ גדול מאד. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלו דברי תורה כעץ ? לומר מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי תורה וכו' אות שט אמר הצדיק האמתי יכול לעשות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הַדּפֶק דּוֹפֵק וְנוֹקֵשׁ בָּאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הדפק דופק ונוקש באדם הדפק דופק ונוקש באדם. לפעמים הוא נוקש באדם ומזכיר אותו לעבודת השם יתברך בבחינת: "קול דודי דופק" ולפעמים הוא מזכיר את האדם לעברה, חס ושלום כי הדפק בא מן הנשימה והנשימה בא מן האויר על ידי הדבור וכפי הדבור כן נעשה הדפק אם לטוב או להפך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ק - צַדִּיקִים אֲשֶׁר מִזְגָּם וְטִבְעָם
...וטבעם [לשון החברים] הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה כי היא המורה דרך וממנה לקחה צדקתו והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת לפיכך דעתו נוחה עם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כְּשֶׁהָעוֹלָם אֵצֶל הַצַּדִּיק אָז יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כי אלישע פעם נכתב עליו איש האלהים ופעם אלישע סתם ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'כשהיו בני הנביאים אצלו היה נקרא איש האלהים וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם'
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 26_08_2025 השעה 20:58:19 - wesi2