ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצח אמר משל לענין אנשים הידועים הנכנסים אצלו שהם חכמים בעיניהם וספרו לפניו כמה מעשיות של שטות הנמצאים בספריהם אמר בקרוב יכלה אצלם הכל כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר. ואמר משל נאה מה שמספרים מאחד שפגע בו גזלן ורצה לגזלו ושאל אותו הגזלן יש לך מעות השיב יש לי בודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי וגזל אותו הגזלן אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן איך אבוא לביתי בלי ממון כי הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקם לביתי בכן אני מבקש ממך שתהיה מורה בקנה שרפה שלך את הכובע שלי כדי שיהיה נכר שפגע בי גזלן. וכן עשה הגזלן. אחר כך בקש ממנו עוד שיירה באיזה מקומות אחרים בסוף השיב הגזלן אין לי עוד פילוויר [אבק שרפה פצצה] ואז כשהשיב שאין לו עוד פילוויר ענה הנגזל עתה שאין לך עוד פילוויר בוא לכאן ותפס אותו בערפו וקרא לסיעתו והתגבר על הגזלן ונצחו. והנמשל מובן להשומעים שעמדו באותו המעמד כשספר זאת אות קצט יום א' ראש חדש סיון באומין ענה ואמר לי בעת שיצאת עמי לדרך לנסע [הינו בתחלת קיץ זה כשנסעתי עמו לפה] ספרת לי דבר אחר כך ספר לי רבי נפתלי אותו הדבר אחר כך ספר לי רבי יודל אותו הדבר ואתה ספרת לי ברמז. ונפלאתי מאד מאד אבל הם ספרו לי בפרוש גם כפי מה שהעולם מדברים נשמע מפיהם גם כן זאת ענה ואמר עתה נראה שאלתי אותו אם הדבר היא כמו ענין עתידות כפי משמעות דבריו השיב: הן. אחר כך כשיהיה הדבר הזה יהיו יכולים לנקר עיני הפילוסופים [והדבר סתום ואין אתנו יודע עד מה מה זה הדבר שספרנו לו עד נזכה לראות אם ירצה ה'] אות ר בענין הדברים שהוא עושה לפעמים דברים שהם בעיני האדם פליאות גדולות מאד והעולם מטעין עצמם בענינים שלו שהוא עושה. כי כל אחד מטעה עצמו וחושב בדעתו שבשביל זה עשה זאת וזה מטעה עצמו בטעות אחר. כגון בענין נסיעתו לאומין שכל אחד נפל על שטות וטעות אחר מה היתה כונתו בזה [ובאמת כונתו היתה ענינים גבוהים מאד, כמובן מעט לעיל ובודאי לא כון לשום תועלת עצמו כלל רק למען שמו יתברך. ענה ואמר: טוב מאד כשמוסרין את השוטה לתוך העולם כי כל אחד משטה את אחד והאחד הוא עצמו הינו שהוא טועה ומשטה את עצמו ומי שנשמר שלא להטעות את עצמו אזי הוא מטעה את כל העולם. הינו שכל אחד טועה בו מה היתה כונתו ואינו צריך להטעות אותם כלל כי הם עצמן מטעין את עצמם כי כל אחד נופל על טעות אחר בעניניו כנ"ל. באור הדבר כי כל אדם מטעה את עצמו כי אין מי שיהיה כונתו בכל עניניו לשם שמים בשלמות בלי שום פניה רק כל אחד מטעה את עצמו. ומי שעושה כל עניניו לשם שמים בלבד בלי שום פניה וכונה להנאת עצמו ואינו טועה את עצמו כלל כלל אזי כל עניניו הם פליאות גדולות מאד בעיני בני אדם. וכל אחד טועה את עצמו בו, כי אי אפשר לבוא על כונתו הגבוה. נמצא שמסר הטעות שלו לתוך העולם כי לא רצה להטעות את עצמו ועל כן העולם טועים עצמן בו והבן כי אי אפשר לבאר בכתב. עוד פעם אחד הלעיג על ענין זה מה שהעולם טועין עצמם בו ואומרים פרושים של שקר על הנהגותיו ודרכיו וכל אחד אומר כפי הנראה לדעתו ענה ואמר בדרך הלצה הנראה שעל שכלי קל מאד לבוא [כלומר שלפי דבריהם אם כן כל אחד יכול בקל לידע מיד מה כונתי בזה ? אתמהה] אות רא לענין מלבושי כבוד שצריך לאיש כשר להדר שיהיה מלבש כראוי אם אפשר לו ולא יהיה בזוי כי גם להצדיק אין מקרבין עצמן רק על ידי מלבושיו שרואין שהוא מלבש בכבוד על ידי זה הוא נחשב בעיניהם להתקרב לו ואם לא היה מלבש לא היה נחשב כלל בעיניהם. ענה ואמר הלא גם השם יתברך היה מתלבש עצמו במצרים כי כל המעשה של מצרים היא כלה בחינת לבושין שהיה בהכרח שיתלבש עצמו השם יתברך כביכול באלו המעשיות של מצרים עד שאחר כך התחילו להכיר אותו יתברך בעצמו כביכול ובכל פעם הכירו אותו יותר ויותר והכירו גדלתו יתברך בכל פעם יותר. אבל בתחלה לא היה אפשר שיתקרבו אליו כי אם על ידי בחינת מלבושים הינו כל המעשה של מצרים שהיא בחינת מלבושים כנ"ל אות רב בשבועות תק"ע היה באומין בתחלת כניסתו לשם ולא אמר תורה באותו היום טוב. אחר כך אמר לנו בדרך הלצה אתם אינכם כל כך חוטאים שאמר לכם תורה. וסים אחר כך בעצמו כי יש כמה תורות שנעשים על ידי חטאים דיקא כגון פרשת העגל וכיוצא שהתורה שבאותן הפרשיות נעשו על ידי חטאים. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים כב:) : אלמלי לא חטאו ישראל לא היה להם רק הספר תורה וספר יהושע כי שארי נביאים וכתובים לא נעשו רק על ידי שחטאו ישראל והצרכו להוכיחם כמו שפרש רש"י שם. נמצא שעל ידי החטאים של ישראל נעשו תורות שלמות דהינו כל ספרי נביאים וכתובים אות רג י' איר ספר בכאן בבית רבי נחמן נתן שאצל השיבה שופטינו בא על דעתו רבי נחמן נתן הינו שיעשה בשבילו לתקנו
אות קצח

אָמַר מָשָׁל לְעִנְיַן אֲנָשִׂים הַיְדוּעִים הַנִּכְנָסִים אֶצְלוֹ שֶׁהֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם

וְסִפְּרוּ לְפָנָיו כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת הַנִּמְצָאִים בְּסִפְרֵיהֶם

אָמַר בְּקָרוֹב יִכְלֶה אֶצְלָם הַכּל

כִּי קַל וּמְהֵרָה לא יִהְיֶה לָהֶם מַה לְּסַפֵּר.

וְאָמַר מָשָׁל נָאֶה מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים מֵאֶחָד שֶׁפָּגַע בּוֹ גַּזְלָן וְרָצָה לְגָזְלוֹ

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַגַּזְלָן יֵשׁ לְךָ מָעוֹת

הֵשִׁיב יֵשׁ לִי בְּוַדַּאי אֶתֵּן לְךָ כָּל הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל נַפְשִׁי

וְגָזַל אוֹתוֹ הַגַּזְלָן

אַחַר כָּךְ אָמַר זֶה הַנִּגְזָל אֶל הַגַּזְלָן

אֵיךְ אָבוֹא לְבֵיתִי בְּלִי מָמוֹן

כִּי הָיִיתִי נָע וָנָד מִבֵּיתִי כָּל כָּךְ זְמַן

וְעַתָּה אֵיךְ אָבוֹא רֵיקָם לְבֵיתִי

בְּכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתִּהְיֶה מוֹרֶה בִּקְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁלְּךָ אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלִּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁפָּגַע בִּי גַּזְלָן.

וְכֵן עָשָׂה הַגַּזְלָן.

אַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד שֶׁיִּירֶה בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

בַּסּוֹף הֵשִׁיב הַגַּזְלָן אֵין לִי עוֹד פִּילְוֶויר [אַבַק שְׂרֵפָה פְּצָצָה]

וְאָז כְּשֶׁהֵשִׁיב שֶׁאֵין לוֹ עוֹד פִּילְוֶויר

עָנָה הַנִּגְזָל עַתָּה שֶׁאֵין לְךָ עוֹד פִּילְוֶויר בּוֹא לְכָאן

וְתָפַס אוֹתוֹ בְּעָרְפּוֹ

וְקָרָא לְסִיעָתוֹ וְהִתְגַּבֵּר עַל הַגַּזְלָן וְנִצְּחוֹ.

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן לְהַשּׁוֹמְעִים שֶׁעָמְדוּ בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲמָד כְּשֶׁסִּפֵּר זאת

אות קצט

יוֹם א' ראשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן בְּאוּמֶין עָנָה וְאָמַר לִי

בָּעֵת שֶׁיָּצָאתָ עִמִּי לַדֶּרֶךְ לִנְסֹעַ

[הַיְנוּ בִּתְחִלַּת קַיִץ זֶה כְּשֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ לְפה]

סִפַּרְתָּ לִי דָּבָר

אַחַר כָּךְ סִפֵּר לִי רַבִּי נַפְתָּלִי אוֹתוֹ הַדָּבָר

אַחַר כָּךְ סִפֵּר לִי רַבִּי יוּדְל אוֹתוֹ הַדָּבָר

וְאַתָּה סִפַּרְתָּ לִי בְּרֶמֶז.

וְנִפְלֵאתִי מְאד מְאד

אֲבָל הֵם סִפְּרוּ לִי בְּפֵרוּשׁ

גַּם כְּפִי מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים נִשְׁמַע מִפִּיהֶם גַּם כֵּן זאת

עָנָה וְאָמַר עַתָּה נִרְאֶה

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הַדָּבָר הִיא כְּמוֹ עִנְיַן עֲתִידוֹת כְּפִי מַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו

הֵשִׁיב: הֵן.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה יִהְיוּ יְכוֹלִים לְנַקֵּר עֵינֵי הַפִילוֹסוֹפִים

[וְהַדָּבָר סָתוּם וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה מַה זֶּה הַדָּבָר שֶׁסִּפַּרְנוּ לוֹ

עַד נִזְכֶּה לִרְאוֹת אִם יִרְצֶה ה']

אות ר

בְּעִנְיַן הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים דְּבָרִים

שֶׁהֵם בְּעֵינֵי הָאָדָם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד

וְהָעוֹלָם מַטְעִין עַצְמָם בְּעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה.

כִּי כָּל אֶחָד מַטְעֶה עַצְמוֹ וְחוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עָשָׂה זאת

וְזֶה מַטְעֶה עַצְמוֹ בְּטָעוּת אַחֵר.

כְּגוֹן בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין שֶׁכָּל אֶחָד נָפַל עַל שְׁטוּת וְטָעוּת אַחֵר מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה

[וּבֶאֱמֶת כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה עִנְיָנִים גְּבוֹהִים מְאד, כַּמּוּבָן מְעַט לְעֵיל

וּבְוַדַּאי לא כִּוֵּן לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ כְּלָל רַק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.

עָנָה וְאָמַר: טוֹב מְאד כְּשֶׁמּוֹסְרִין אֶת הַשּׁוֹטֶה לְתוֹךְ הָעוֹלָם

כִּי כָּל אֶחָד מְשַׁטֶּה אֶת אֶחָד

וְהָאֶחָד הוּא עַצְמוֹ

הַיְנוּ שֶׁהוּא טוֹעֶה וּמְשַׁטֶּה אֶת עַצְמוֹ

וּמִי שֶׁנִּשְׁמָר שֶׁלּא לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ

אֲזַי הוּא מַטְעֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם.

הַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֶה בּוֹ מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ

וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְעוֹת אוֹתָם כְּלָל

כִּי הֵם עַצְמָן מַטְעִין אֶת עַצְמָם

כִּי כָּל אֶחָד נוֹפֵל עַל טָעוּת אַחֵר בְּעִנְיָנָיו כַּנַּ"ל.

בֵּאוּר הַדָּבָר

כִּי כָּל אָדָם מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ

כִּי אֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה

רַק כָּל אֶחָד מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ.

וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וְכַוָּנָה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ

וְאֵינוֹ טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל

אֲזַי כָּל עִנְיָנָיו הֵם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.

וְכָל אֶחָד טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ בּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא עַל כַּוָּנָתוֹ הַגָּבוֹהַּ.

נִמְצָא שֶׁמָּסַר הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הָעוֹלָם

כִּי לא רָצָה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ

וְעַל כֵּן הָעוֹלָם טוֹעִים עַצְמָן בּוֹ

וְהָבֵן

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב.

עוֹד פַּעַם אֶחָד הִלְעִיג עַל עִנְיָן זֶה מַה שֶּׁהָעוֹלָם טוֹעִין עַצְמָם בּוֹ וְאוֹמְרִים פֵּרוּשִׁים שֶׁל שֶׁקֶר עַל הַנְהָגוֹתָיו וּדְרָכָיו

וְכָל אֶחָד אוֹמֵר כְּפִי הַנִּרְאֶה לְדַעְתּוֹ

עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה

הַנִּרְאֶה שֶׁעַל שִׂכְלִי קַל מְאד לָבוֹא

[כְּלוֹמַר שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם

אִם כֵּן כָּל אֶחָד יָכוֹל בְּקַל לֵידַע מִיָּד מַה כַּוָּנָתִי בָּזֶה ? אֶתְמְהָה]

אות רא

לְעִנְיַן מַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד

שֶׁצָּרִיךְ לְאִישׁ כָּשֵׁר לְהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה מְלֻבָּשׁ כָּרָאוּי אִם אֶפְשָׁר לוֹ

וְלא יִהְיֶה בָּזוּי

כִּי גַּם לְהַצַּדִּיק אֵין מְקָרְבִין עַצְמָן רַק עַל יְדֵי מַלְבּוּשָׁיו

שֶׁרוֹאִין שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּכָבוֹד

עַל יְדֵי זֶה הוּא נֶחֱשָׁב בְּעֵינֵיהֶם לְהִתְקָרֵב לוֹ

וְאִם לא הָיָה מְלֻבָּשׁ לא הָיָה נֶחֱשָׁב כְּלָל בְּעֵינֵיהֶם.

עָנָה וְאָמַר הֲלא גַּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְרַיִם

כִּי כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מִצְרַיִם הִיא כֻּלָּהּ בְּחִינַת לְבוּשִׁין

שֶׁהָיָה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל מִצְרַיִם

עַד שֶׁאַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל

וּבְכָל פַּעַם הִכִּירוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהִכִּירוּ גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר.

אֲבָל בִּתְחִלָּה לא הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקָרְבוּ אֵלָיו

כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים

הַיְנוּ כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים כַּנַּ"ל

אות רב

בְּשָׁבוּעוֹת תק"ע הָיָה בְּאוּמֶין בִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְשָׁם

וְלא אָמַר תּוֹרָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם טוֹב.

אַחַר כָּךְ אָמַר לָנוּ בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה

אַתֶּם אֵינְכֶם כָּל כָּךְ חוֹטְאִים שֶׁאמַר לָכֶם תּוֹרָה.

וְסִיֵּם אַחַר כָּךְ בְּעַצְמוֹ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי חֲטָאִים דַּיְקָא

כְּגוֹן פָּרָשַׁת הָעֵגֶל וְכַיּוֹצֵא

שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּאוֹתָן הַפָּרָשִׁיּוֹת נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי חֲטָאִים.

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִלְמָלֵי לא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לא הָיָה לָהֶם רַק הַסֵּפֶר תּוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ

כִּי שְׁאָרֵי נְבִיאִים וּכְתוּבִים לא נַעֲשׂוּ רַק עַל יְדֵי שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהֻצְרְכוּ לְהוֹכִיחָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִּׁ"י שָׁם.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַחֲטָאִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ תּוֹרוֹת שְׁלֵמוֹת

דְּהַיְנוּ כָּל סִפְרֵי נְבִיאִים וּכְתוּבִים

אות רג

י' אִיָּר סִפֵּר בְּכָאן בְּבֵית רַבִּי נַחְמָן נָתָן

שֶׁאֵצֶל הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ בָּא עַל דַּעְתּוֹ רַבִּי נַחְמָן נָתָן

הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ לְתַקְּנוֹ
ספר המידות - ברכה
ספר המידות - ברכה חלק שני א. המתברך צריך לתן למברך איזה מתנה. ב. אל תהי ברכת גוי קלה בעיניך. ג. מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השם יתברך הברכות מסורים בידו.
תורה או תפילה? מה גדול יותר?
...יותר? שאלה: אשמח לדעת מה דעתו של רבי נחמן לגבי העניין הזה של תורה ותפילה. מי מהם גדול יותר ומדוע? תשובה: עניין זה הוא די מורכב, אך ננסה להשיב בפשיטות. ראשית יש להקדים ולומר, כי מצד האמת באמת, אין שום הבדל בין תורה לתפילה. כי בשורש של התורה והתפילה הכל אחד ממש, ואין שום הבדל בין תורה לתפילה. יחד עם זאת, מאחר שהאדם אינו נמצא בשורש של התורה ושל התפילה, אלא הוא לומד תורה ומתפלל בצורה מאוד נמוכה ומגושמת, מכאן מתחילים לנבוע החילוקים שבין תורה לתפילה. אצל צדיק אמיתי באמת, שנכלל באין סוף לגמרי, אצלו התורה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'
...- בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'. כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות כדי להיטב לזולתו כי מידתו להיטב והיה אורו מתפשט לאין סוף וצמצם את אורו לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכ"ש כולם בחכמה עשית והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה כי שם גילה אורותיו אח"כ וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה אבל היו בבחי' אין סוף כי לא היו מוגבלים וע"י הצמצום עשה אח"כ גבול לכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עז - וְהָיָה ה' לְמֶלֶך עַל כָּל הָאָרֶץ
...מוהר"ן ח"א - תורה עז - והיה ה' למלך על כל הארץ [לשון החברים] והיה ה' למלך על כל הארץ דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפילה, והן למוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך כי ההבל פה הוא בחינת ה והקול הוא בהמשכה, הוא בחינת ו וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא וההלכות הן עלמין דילה כי 'אין מלך בלא עם' וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו. [מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו כי עקר המכון חסר מן הספר ולא זכיתי לעמד כלל...
מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף?
...breslev.eip.co.il/?key=188 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך ... והכלל שצריכין לראות את המלך בבחינת: "מלך ביפיו תחזינה עינך" דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו, ולא בשעת קטנות ואם היו נותנין לו פרנסתו תכף...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ב - אֱמר אֶל הַכּהֲנִים
...ב - אמר אל הכהנים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו . איתא בספרא דצניעותא 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא' א. כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפילה שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב: "ותהלתי אחטם לך" ומשם עקר חיותו וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" וכו' זה בחינת חטם וזה עקר כלי זינו כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י: 'תפילה ובקשה' וכמו שכתוב: "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלוהים הללנו" בחינת: "תהלתי אחטם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה קשה לפניו קריעת ים סוף נמצא על ידי...
ספר המידות - עצלות
ספר המידות - עצלות א. על ידי תאוות שאדם תאב, ואינו משיג אותם, על ידי זה בא עצלות והוא הדין להפך. ב. על ידי זריזות מסיר את השנה ומחיה את המחין.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
...ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך "ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי בטן שרוצה למלאות בטנו ותא
שיחות הר"ן - אות רצא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן מצאתי בספר "לקוטי מוהר"ו" ענין אחד שלא נדפס עדין וזהו דע שבכל דור ודור נתחדשין בו חלאים חדשים רחמנא לצלן בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" הינו מחמת שבכל דור שבא מאחר נתוסף הדעת של הפילוסופים כי בכל דור באים על חכמות חדשות ועל ידי זה יוסיף מכאוב שנתחדשו חלאים חדשים רחמנא לצלן ה' יצילנו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 11_03_2026 השעה 23:41:03 - wesi2