אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים.
מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון.
כמו שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שֵׂכֶל גָּדוֹל
כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת בַּשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
...
ולָבוֹא לְהַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה
אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שׂוֹנֵא בֶּצַע
שֶׁיִּשְׂנָא הַמָּמוֹן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה
והשאלה היא למה? למה ואיך על ידי שנאת הממון יזכה לשכל התחתון שיוביל אותו בסוף לשכל העליון?
תשובה:
תאוות ממון מרחיקה את האדם מהתכלית.
הממון מייצג את ההקדמה של התכלית. כי הממון עצמו הוא אינו התכלית, אלא הוא רק אמצעי לקנות בממון וכולי.
וכאשר מתאווה לממון עצמו, על ידי זה הוא מרחיק את עצמו מהתכלית, כי הוא מתאווה לאמצעי במקום לתכלית.
ושנאת הממון, נכלל בה גם שנאת ההקדמות דהיינו שנאת הספקות.
פירוש:
כי יש התבוננות כזה שצריך אליו כל הון דעלמא דייקא כמובא.
וההון הזה הוא ההקדמות השכליות.
וצריך דייקא את ההקדמות האלו כדי להשיג את האור א"ס.
אך כדי להשיג את האור א"ס, לשם כך צריך לשנוא את הממון, דהיינו את ההקדמות.
כי על ידי זה ששונא את ההקדמות, על ידי זה הוא עולה מדרגה לדרגה ועובר בתוך היכלי התמורות והקליפות עד שמגיע אל הפרי ממש, שהוא האמת עצמה.
כך שבכלל שנאת הממון, נכלל גם שנאת האמצעים באשר הם.
וכיו"ב מובא גם כי ההקדמות של החוכמה, הם העבדים והאמצעים של החוכמה, דהיינו הממון של החוכמה, בחינת פסול לך...
ועל ידי שנאת ההקדמות, על ידי זה זוכה להשיג הקדמות גדולות יותר עד שמגיע אל המכוון עצמו.
ועד שמגיע אל המכוון, הוא מעורב טוב ורע, ולכן יש לו ספקות. בפרט הספקות של החלל הפנוי, שמהם אף אחד אינו יכול להנצל.
ועל ידי ששונא את הספקות, על ידי זה מברר את האמת, ועובר בשלום גם את החלל הפנוי, וזוכה לשכל הנקנה, שהוא החוכמה עילאה וכולי...
הַשָּׂגוֹת אֱלקוּת
אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים.
מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון.
כמו שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שֵׂכֶל גָּדוֹל
כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת בַּשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן
...
ולָבוֹא לְהַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה
אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שׂוֹנֵא בֶּצַע
שֶׁיִּשְׂנָא הַמָּמוֹן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה
והשאלה היא למה? למה ואיך על ידי שנאת הממון יזכה לשכל התחתון שיוביל אותו בסוף לשכל העליון?
תשובה:
תאוות ממון מרחיקה את האדם מהתכלית.
הממון מייצג את ההקדמה של התכלית. כי הממון עצמו הוא אינו התכלית, אלא הוא רק אמצעי לקנות בממון וכולי.
וכאשר מתאווה לממון עצמו, על ידי זה הוא מרחיק את עצמו מהתכלית, כי הוא מתאווה לאמצעי במקום לתכלית.
ושנאת הממון, נכלל בה גם שנאת ההקדמות דהיינו שנאת הספקות.
פירוש:
כי יש התבוננות כזה שצריך אליו כל הון דעלמא דייקא כמובא.
וההון הזה הוא ההקדמות השכליות.
וצריך דייקא את ההקדמות האלו כדי להשיג את האור א"ס.
אך כדי להשיג את האור א"ס, לשם כך צריך לשנוא את הממון, דהיינו את ההקדמות.
כי על ידי זה ששונא את ההקדמות, על ידי זה הוא עולה מדרגה לדרגה ועובר בתוך היכלי התמורות והקליפות עד שמגיע אל הפרי ממש, שהוא האמת עצמה.
כך שבכלל שנאת הממון, נכלל גם שנאת האמצעים באשר הם.
וכיו"ב מובא גם כי ההקדמות של החוכמה, הם העבדים והאמצעים של החוכמה, דהיינו הממון של החוכמה, בחינת פסול לך...
ועל ידי שנאת ההקדמות, על ידי זה זוכה להשיג הקדמות גדולות יותר עד שמגיע אל המכוון עצמו.
ועד שמגיע אל המכוון, הוא מעורב טוב ורע, ולכן יש לו ספקות. בפרט הספקות של החלל הפנוי, שמהם אף אחד אינו יכול להנצל.
ועל ידי ששונא את הספקות, על ידי זה מברר את האמת, ועובר בשלום גם את החלל הפנוי, וזוכה לשכל הנקנה, שהוא החוכמה עילאה וכולי...