ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ... ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' שתחזיר את המלכות לאין סוף שהוא רצון שבכל הרצונות כי המלכות, שהוא בחינת אותיות הדבורים כל אות ואות מלבש בה רצון השם יתברך שרצון השם יתברך היה שזאת האות יהיה לה תמונה כזו ואות אחרת יהיה לה תמונה אחרת נמצא, שרצונות, הינו תמונות אותיות הם התגלות מלכותו יתברך שמו וכל אלו הרצונות, הינו התמונות נמשכין מרצון אין סוף, שאין בו תמונה וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות כי ישות הוא מחמת המלכות שרצה ... ועל ידי זה ברא את העולם מאין ליש וכל הרצונות, הינו התמונות, וכל הישות, הינו בחינת מלכות מקבלים חיותם מרצון אין סוף כמו שכתוב 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא' הינו מלכותו, הינו רצונות 'שם אתה מוצא ענותנותו', הינו רצון אין סוף וזה בחינת התפשטות הגשמיות. כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף צריך לבטל את הישות שלו וזהו שכתוב בזוהר שהסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה שאז התגלות רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו וזה מחמת שבטל משה כל ישותו כמו שכתוב: "ונחנו מה" וזה פרוש: ... כמו שכתוב: "כל גיא ינשא" "בארץ מואב" זה בחינת מלכות שדוד בא ממואב שנסתלק משה בתוך אין סוף בתוך רצון שברצונות, בתוך רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף המלבש ברצונות, בתמונות אותיות, בבחינת מלכות כמו שכתוב: "בכל מקום שאתה מוצא גדלתו" הינו מלכות בחינת רעוין "שם אתה מוצא" רעוא, רצון אין סוף וזה "מול בית פעור" כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'למה נקרא שמו פעור על שם שפוער פיו' ... ואזי אין חלוק בין ה' לאלוהים בין מדת הדין למדת הרחמים כי באין סוף אין שיך, חס ושלום, שנוי רצון כי השנויים אינו אלא בשנוי התמונות אבל על ידי הדבקות של אדם באין סוף ששם אין שנוי רצון, כי שם רצון פשוט ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת ואחר כך נעשה בבחינת ושוב אזי הרשימו מראה לדעת שידע שכלו ... בחינות הוא נעשה מה ועל ידי זה יש לו התפשטות הגשמיות ומדבק באור אין סוף, שאין שם שום שנוי רצון אלא: ה' הוא האלהים, כנ"ל הינו כלו הטוב והמטיב וזה בחינת חד גלגלא דעינא כמובא באידרא: 'ולזימנא דאתי ישתכח ... עצמו לעינא חד דרחמי הינו לאין סוף ואחר כך כשחוזר בבחינת רצוא ושוב אז ממשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט שם דרך המה שלו ונעשה ממה מאה כמו שנאמר: 'אל תקרי מה אלא מאה' ונעשה תלת מאה מתלת ...