ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה
[לשון החברים] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שירת הים שמות ט"ו) הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב (דברים ל) : "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו' והנה איתא בזוהר (נשא דף קל"ז:) : 'אית רחמים ואית רחמים אית רחמים פשוטים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה' כמו שכתוב (ישעיה נ"ד) : "וברחמים גדולים אקבצך" ואנו צריכין רחמים אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים מחמת שאין מי שיכיר גדלת הבורא כל כך, מפני גדל הגלות והדחקות והקדוש ברוך הוא בעצמו צריך להתפלל על זה כדאיתא בגמרא (ברכות ז) : 'מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל שנאמר "ושמחתים בבית תפילתי", תפילתם לא נאמר אלא תפילתי מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. ומה מתפלל, יהי רצון וכו' ובמה יכול לבוא שהוא יתברך יתפלל, על ידי תורה כי בכל אדם יש בו חלק מכללות כל העולמות וצרופים ובכל מה שהוא מדבק את עצמו, לשם הוא מקשר חלקו וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאוותו הוא מקשר חלקו והאותיות והצרופים לסטרא אחרא, חס ושלום ומתבלבלים האותיות והצרופים והדעת גם כן מתבלבל, והוא גלות השכינה וכל מי שאין בו דעת, אין בו מדת רחמנות, וכמו שכתוב (קהלת ז) "כעס בחיק כסילים ינוח" לכן 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' כמו שאמרו רבותינו, זכרונו לברכה (ברכות לג), כי אין בו מדת רחמנות וכששב בתשובה שלמה ישובו חלקיו מכלליות העולמות והאותיות והצרופים גם כן למקומן ואז הדעת שלם, ומתעורר רחמנות (דברים ל) "ושב ה' אלקיך את שבותך" (עין תרגום שם) דהינו החלק מכלליות העולמות אשר שם שבוי אזי, "ורחמך", כי הדעת שלם (מגלה יב:) : על הפסוק: "ובגולה לא הלך" שכל דבר שהוא במקומו דעתו שלם והנה בכל דבר שבקדשה יש בו שלשה דברים, 'עבור' 'יניקה' 'מחין' כי כל זמן שהדבר בכח נקרא 'עבור', [כי הוא נעלם וכשבא מכח אל הפעל נקרא] 'לדה ויניקה' וכשפשט הדבר לעשות הפעלה הצריכה, אזי נקרא 'מחין' וכשלומד תורה גם כן צריכין להיות בו שלשה דברים הנ"ל כי כשיושב ללמד ונותן מחשבתו ולבו בהתורה, ומתעלם בה, נקרא עבור כי הוא מתעלם בה כעבר במעי אמו וכשלומד התורה ומבין בה נקרא 'לדה ויניקה', כמו שכתוב (משלי ה) : "דדיה ירוך בכל עת" ואחר כך כשמבין דבר מתוך דבר ורוצה לחדש בה, נקרא 'מחין' כדאיתא בגמרא (ירושלמי ראש השנה פרק ראוהו בית דין) : על פסוק "ממרחק תביא לחמה" כי התורה נקרא עניה במקומה ועשירה במקום אחר שצריך להביא ראיה ממקום אחר ולכך נקרא חכמה, על דרך (קהלת ז) : "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" נמצא כשמבין דבר מתוך דבר נקרא מחין, הינו חכמה וכשלומד באפן זה, אז היא תשובה גמורה ומקשר האותיות והצרופים שבחלקו מכללות העולמות אל שרשן ואל מקומן ונעשה בריה חדשה ואז הדעת שלם, ומתעורר רחמנות והנה על דרך משל כשיש שני בעלי רחמים, האחד אינו יכול לרחם רק בדבר מעט והשני כשהוא מרחם פועל ברחמנות שלו ישועה שלמה על כן, מי שצריך לרחמים למה לו להשתמש ברחמנות של ראשון ולא יהיה רק ישועה מעטת מוטב שיתפלל הבעל הרחמים הראשון לבעל הרחמים השני ויפעל ברחמים של הראשון ישועה שלמה כך השם יתברך ברחמים הפשוטים שלו מתפלל ומרחם על ישראל ברחמים גדולים שהוא הדעת, והתפילה עזי, ואין עז אלא תורה (עיין זבחים קטז) זמרת יה, הינו התפילה והרחמים של השם יתברך, אז ויהי לי לישועה [גם זאת התורה היא מלשון החברים, ולא נכתבה בבאור היטב אך אחר כך שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ענין תפילת ה' המבאר כאן] והוא כי יש אצל השם יתברך רחמים פשוטים ורחמים גדולים (כמו שכתוב בזוהר הקדוש כנ"ל) והנה למשל, כשיש בעיר שני עשירים אחד יש לו עשירות פשוט והשני הוא עשיר גדול מאד ומפלג בעשירות עצום והון רב מאד מאד אשר אי אפשר להעריך עשירותו והצרך אדם אחד לישועה גדולה העולה לסך רב והוא אינו יכול להתקרב לבקש מבקשו, כי אם להעשיר הקטן במעלה כי להעשיר הגדול אי אפשר לו לבוא אליו אבל זה העשיר הקטן, אף על פי שהוא רוצה לעזר לו בכל יכלתו אף על פי כן לא יוכל לקבל מבקשו ממנו כי אין ביכלתו למלאת משאלותיו של זה האיש, כי משאלותיו גדולים מיכלתו על כן עצה היעוצה לזה האיש הצריך ישועה, שיעשה כך שילך לזה העשיר הקטן שבקל יכול להתקרב אליו, ולעורר רחמים אליו שיבוא אליו ויאמר לו, הנה אני נצרך לישועה גדולה ואני יודע שאתה חפץ לרחם עלי אבל אין ביכלתך למלאות משאלותי, על כן מבקשי ממך כי הלא אתה רוצה לרחם עלי, יהיה זאת הרחמנות שלך עלי שאתה תלך להעשיר הגדול מאד לבקש רחמים ממנו שימלא משאלותי כי לעצם עשירותו הגדול, הוא יכול למלאת משאלותי, בכפלי כפלים רק שאנכי איני יכול לכנס ולבוא לאיש גדול כזה אבל אתה יכול לבוא אליו תרחם עלי בזה, לבקש ממנו עבורי שימלא משאלותי ובזה תושיעני בודאי כל צרכי ישועתי בשלמות כמו כן הוא ממש כביכול, שאנו מבקשים אצל הרחמים פשוטים שיעוררו רחמים אצל הרחמים הגדולים ומשם יקבלו רחמים להושיענו כל צרכינו בשלמות וזהו בחינות תפילת הקדוש ברוך הוא שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל' הינו שכביכול בחינות הרחמים פשוטים מבקשים ומתפללים ומעוררים הרחמים הגדולים כי אנו אין בנו כח כי אם לעורר הרחמים פשוטים שהם בחינות רחמים סתם דזעיר אנפין אבל אלו הרחמים יש להם גבול וכפי מדת הרחמים הפשוטים האלו, חס ושלום, אי אפשר להושיע לנו על כן אנו צריכין לבקש שהרחמים סתם שאנו מעוררין בתפילתנו אצל השם יתברך שאלו הרחמים בעצמם יתפללו ויעוררו הרחמים הגדולים, שיהיה נמשך עלינו רחמים רבים משם ועל ידי זה יהיה לנו ישועה בודאי וזהו בחינת תפילת הקדוש ברוך הוא כנ"ל והבן היטב, כי הם דברים נפלאים ונוראים מאד עוד שמעתי, שזהו פרוש הפסוק (במדבר י"ב) : "אל נא רפא נא לה" דלכאורה תמוה מאד, כפל תבת נא אך עתה מבאר היטב, שמשה רבנו, עליו השלום, בקש זאת מהשם יתברך שהשם יתברך בעצמו כביכול יתפלל ויבקש מעצמו שירפא אותה ועתה מה מתוק מדבש התכת המקרא הזה וזהו, אל נא, הינו שמשה רבנו, עליו השלום התפלל לפניו יתברך ואמר לו אל, נא, ובקש והתפלל בעצמך מלפניך רפא נא לה הינו כנ"ל שמשה התפלל להשם יתברך ובקש אותו יתברך שהוא בעצמו יתפלל ויבקש רפא נא לה ועתה מדקדק ומבאר היטב כפל תבת נא וכלל הדברים האלה הוא שעל ידי התורה זוכין לתשובה דהינו להשיב כל הדברים וכל הצרופים והאותיות שנדחו בעוונותיו למקום שנדחו ונתגרשו ממקומם שעל ידי זה לא היה הדעת מישב כי כל זמן שאינם במקומם אין הדעת מישב וכו' כנ"ל כי על ידי העוונות נתגרשין ממקומם חלקי האותיות והצרופים שבכל העולמות כפי שרש נשמתו וזה בחינת גלות השכינה ועל ידי זה אין הדעת מישב כנ"ל ומחמת זה אין יכול לעורר רחמים כנ"ל וצריך לעשות תשובה ועקר התשובה הוא על ידי התורה, שהיא עניה במקומה ועשירה במקום אחר ומקרב ומקשר על ידי זה כל האותיות והצרופים שנתרחקו ממקומם, ומשיב כלם למקומם ואז הדעת מישב, וזוכה לעורר רחמים כי עקר הרחמים תלוי בדעת, כי 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו וכו' [וכמבאר מזה כמה פעמים במקומות אחרים בדברי רבנו, זכרונו לברכה, עין שם] נמצא על ידי תורה זוכין לתשובה ונשלם הדעת ואז זוכין לעורר רחמים אצלו יתברך ועקר הרחמנות הוא, שאנו מעוררים רחמים אצלו יתברך שבאלו הרחמים, יעורר בעצמו את הרחמים הגדולים שאין אנו יכולים להגיע אליהם רק הוא בעצמו יתברך צריך להתפלל על זה כנ"ל דהינו שברחמיו הפשוטים שאנו מעוררים על ידי אלו הרחמים ירחם עלינו, ויעורר בהם הרחמים הגדולים שלו שהם רחמים גדולים דעתיקא סתימאה, ומשם יהיה לנו ישועה בודאי וזהו עזי, אין עז אלא תורה שעל ידי זה זוכין לתשובה ולדעת שעל ידי זה מעוררים רחמים אצלו יתברך עד שהוא בעצמו כביכול מתפלל עלינו כנ"ל וזמרת י"ק, זמרת י"ק דיקא, הינו תפילת ה' ויהי לי לישועה, ודאי, כי על ידי זמרת י"ק, שהוא תפילת ה' שמתפלל ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הגדולים אז בודאי יקבל ישועה שלמה כנ"ל כי רחמיו הגדולים אינם נפסקים לעולם וכשהשם יתברך ירחם עלינו באלו הרחמים בודאי אין שום עוון ופגם שיהיה חוצץ בפני אלו הרחמים הגדולים ובודאי יהיה לנו ישועה בשלמות אמן ואמן
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה

הִנֵּה הָעוֹלָם צְרִיכִין רַחֲמִים גְּדוֹלִים, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת הֵן בְּגַשְׁמִי

וְכָל אֶחָד מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא

וְהָרַחֲמִים הוּא לְעֵינֵי כּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא רְחוֹקָה הִיא וְלא בַשָּׁמַיִם" וְכוּ'

וְהִנֵּה אִיתָא בַּזוהַר: 'אִית רַחֲמִים וְאִית רַחֲמִים

אִית רַחֲמִים פְּשׁוּטִים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דִּזְעֵיר אַנְפִּין

וְאִית רַחֲמִים גְּדוֹלִים דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵך"

וְאָנוּ צְרִיכִין רַחֲמִים

אַך בַּעֲווֹנֵינוּ הָרַבִּים בַּדּוֹר הַזֶּה אֵין מִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּך, שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיך הָרַחֲמִים

מֵחֲמַת שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּכִּיר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא כָּל כָּך, מִפְּנֵי גּדֶל הַגָּלוּת וְהַדַּחֲקוּת

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא בְּעַצְמוֹ צָרִיך לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה

כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: 'מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְפַּלֵּל

שֶׁנֶּאֱמַר "וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִילָּתִי", תְּפִילָּתָם לא נֶאֱמַר אֶלָּא תְּפִילָּתִי

מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְפַּלֵּל. וּמַה מִּתְפַּלֵּל, יְהִי רָצוֹן וְכוּ'

וּבַמֶּה יָכוֹל לָבוֹא שֶׁהוּא יִתְבָּרַך יִתְפַּלֵּל, עַל יְדֵי תּוֹרָה

כִּי בְּכָל אָדָם יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק מִכְּלָלוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת וְצֵרוּפִים

וּבְכָל מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ, לְשָׁם הוּא מְקַשֵּׁר חֶלְקוֹ

וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵך אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְתַאֲוַותוֹ

הוּא מְקַשֵּׁר חֶלְקוֹ וְהָאוֹתִיּוֹת וְהַצֵּרוּפִים לְסִטְרָא אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם

וּמִתְבַּלְבְּלִים הָאוֹתִיּוֹת וְהַצֵּרוּפִים

וְהַדַּעַת גַּם כֵּן מִתְבַּלְבֵּל, וְהוּא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה

וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, אֵין בּוֹ מִדַּת רַחֲמָנוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"

לָכֵן 'כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אֵין בּוֹ מִדַּת רַחֲמָנוּת

וּכְשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה

יָשׁוּבוּ חֲלָקָיו מִכְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת וְהַצֵּרוּפִים גַּם כֵּן לִמְקוֹמָן

וְאָז הַדַּעַת שָׁלֵם, וּמִתְעוֹרֵר רַחֲמָנוּת

"וְשָׁב ה' אֱלקֶיך אֶת שְׁבוּתְך"

דְּהַיְנוּ הַחֵלֶק מִכְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת אֲשֶׁר שָׁם שָׁבוּי

אֲזַי, "וְרִחֲמֶך", כִּי הַדַּעַת שָׁלֵם

עַל הַפָּסוּק: "וּבַגּוֹלָה לא הָלַך"

שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹ דַּעְתּוֹ שָׁלֵם

וְהִנֵּה בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, 'עִבּוּר' 'יְנִיקָה' 'מחִין'

כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַדָּבָר בְּכחַ נִקְרָא 'עִבּוּר', [כִּי הוּא נֶעְלָם

וּכְשֶׁבָּא מִכּחַ אֶל הַפּעַל נִקְרָא] 'לֵדָה וִינִיקָה'

וּכְשֶׁפָּשַׁט הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת הַפְּעֻלָּה הַצְּרִיכָה, אֲזַי נִקְרָא 'מחִין'

וּכְשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה גַּם כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת בּוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַנַּ"ל

כִּי כְּשֶׁיּוֹשֵׁב לִלְמד

וְנוֹתֵן מַחֲשַׁבְתּוֹ וְלִבּוֹ בְּהַתּוֹרָה, וּמִתְעַלֵּם בָּהּ, נִקְרָא עִבּוּר

כִּי הוּא מִתְעַלֵּם בָּהּ כְּעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ

וּכְשֶׁלּוֹמֵד הַתּוֹרָה וּמֵבִין בָּהּ נִקְרָא 'לֵדָה וִינִיקָה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דַּדֶּיהָ יְרַוֻּך בְכָל עֵת"

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹך דָּבָר וְרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בָּהּ, נִקְרָא 'מחִין'

כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: עַל פָּסוּק "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ"

כִּי הַתּוֹרָה נִקְרָא עֲנִיָּה בִּמְקוֹמָהּ וַעֲשִׁירָה בְּמָקוֹם אַחֵר

שֶׁצָּרִיך לְהָבִיא רְאָיָה מִמָּקוֹם אַחֵר

וּלְכָך נִקְרָא חָכְמָה, עַל דֶּרֶך: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"

נִמְצָא כְּשֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹך דָּבָר נִקְרָא מחִין, הַיְנוּ חָכְמָה

וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּאפֶן זֶה, אָז הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה

וּמְקַשֵּׁר הָאוֹתִיּוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁבְּחֶלְקוֹ מִכְּלָלוּת הָעוֹלָמוֹת אֶל שָׁרְשָׁן וְאֶל מְקוֹמָן

וְנַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה

וְאָז הַדַּעַת שָׁלֵם, וּמִתְעוֹרֵר רַחֲמָנוּת

וְהִנֵּה עַל דֶּרֶך מָשָׁל

כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בַּעֲלֵי רַחֲמִים, הָאֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְרַחֵם רַק בְּדָבָר מֻעָט

וְהַשֵּׁנִי כְּשֶׁהוּא מְרַחֵם פּוֹעֵל בָּרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה

עַל כֵּן, מִי שֶׁצָּרִיך לְרַחֲמִים

לָמָּה לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּרַחֲמָנוּת שֶׁל רִאשׁוֹן וְלא יִהְיֶה רַק יְשׁוּעָה מֻעֶטֶת

מוּטָב שֶׁיִּתְפַּלֵּל הַבַּעַל הָרַחֲמִים הָרִאשׁוֹן לְבַעַל הָרַחֲמִים הַשֵּׁנִי

וְיִפְעל בָּרַחֲמִים שֶׁל הָרִאשׁוֹן יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה

כָּך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בָּרַחֲמִים הַפְּשׁוּטִים שֶׁלּוֹ

מִתְפַּלֵּל וּמְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים שֶׁהוּא הַדַּעַת, וְהַתְּפִילָּה

עָזִּי, וְאֵין עז אֶלָּא תּוֹרָה

זִמְרָת יָהּ, הַיְנוּ הַתְּפִילָּה

וְהָרַחֲמִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אָז וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה

[גַּם זאת הַתּוֹרָה הִיא מִלָּשׁוֹן הַחֲבֵרִים, וְלא נִכְתְּבָה בְּבֵאוּר הֵיטֵב

אַך אַחַר כָּך שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ עִנְיַן תְּפִילַּת ה' הַמְבאָר כָּאן]

וְהוּא כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך רַחֲמִים פְּשׁוּטִים וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים

וְהִנֵּה לְמָשָׁל, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּעִיר שְׁנֵי עֲשִׁירִים

אֶחָד יֵשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת פָּשׁוּט

וְהַשֵּׁנִי הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל מְאד וּמֻפְלָג בַּעֲשִׁירוּת עָצוּם וְהוֹן רַב מְאד מְאד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיך עֲשִׁירוּתוֹ

וְהֻצְרַך אָדָם אֶחָד לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה

הָעוֹלָה לְסַך רַב וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ, כִּי אִם לְהֶעָשִׁיר הַקָּטָן בְּמַעֲלָה

כִּי לְהֶעָשִׁיר הַגָּדוֹל אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא אֵלָיו

אֲבָל זֶה הֶעָשִׁיר הַקָּטָן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲזר לוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ

אַף עַל פִּי כֵן לא יוּכַל לְקַבֵּל מְבֻקָּשׁוֹ מִמֶּנּוּ

כִּי אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְמַלּאת מִשְׁאֲלוֹתָיו שֶׁל זֶה הָאִישׁ, כִּי מִשְׁאֲלוֹתָיו גְּדוֹלִים מִיכָלְתּוֹ

עַל כֵּן עֵצָה הַיְּעוּצָה לְזֶה הָאִישׁ הַצָּרִיך יְשׁוּעָה, שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּך

שֶׁיֵּלֵך לְזֶה הֶעָשִׁיר הַקָּטָן שֶׁבְּקַל יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים אֵלָיו

שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו וְיאמַר לוֹ, הִנֵּה אֲנִי נִצְרָך לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה

וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְרַחֵם עָלַי

אֲבָל אֵין בִּיכָלְתְּך לְמַלְאוֹת מִשְׁאֲלוֹתַי, עַל כֵּן מְבֻקָּשִׁי מִמְּך

כִּי הֲלא אַתָּה רוֹצֶה לְרַחֵם עָלַי, יִהְיֶה זאת הָרַחֲמָנוּת שֶׁלְּך עָלַי

שֶׁאַתָּה תֵּלֵך לְהֶעָשִׁיר הַגָּדוֹל מְאד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמֶּנּוּ שֶׁיְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי

כִּי לְעצֶם עֲשִׁירוּתוֹ הַגָּדוֹל, הוּא יָכוֹל לְמַלּאת מִשְׁאֲלוֹתַי, בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם

רַק שֶׁאָנכִי אֵינִי יָכוֹל לִכְנס וְלָבוֹא לְאִישׁ גָּדוֹל כָּזֶה

אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לָבוֹא אֵלָיו תְּרַחֵם עָלַי בָּזֶה, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֲבוּרִי שֶׁיְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי

וּבָזֶה תּוֹשִׁיעֵנִי בְּוַדַּאי כָּל צָרְכֵי יְשׁוּעָתִי בִּשְׁלֵמוּת

כְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים אֵצֶל הָרַחֲמִים פְּשׁוּטִים

שֶׁיְּעוֹרְרוּ רַחֲמִים אֵצֶל הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים

וּמִשָּׁם יְקַבְּלוּ רַחֲמִים לְהוֹשִׁיעֵנוּ כָּל צְרָכֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת

וְזֶהוּ בְּחִינוֹת תְּפִילַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא

שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְפַּלֵּל'

הַיְנוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל בְּחִינוֹת הָרַחֲמִים פְּשׁוּטִים מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים וּמְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים

כִּי אָנוּ אֵין בָּנוּ כּחַ כִּי אִם לְעוֹרֵר הָרַחֲמִים פְּשׁוּטִים

שֶׁהֵם בְּחִינוֹת רַחֲמִים סְתָם דִּזְעֵיר אַנְפִּין

אֲבָל אֵלּוּ הָרַחֲמִים יֵשׁ לָהֶם גְּבוּל

וּכְפִי מִדַּת הָרַחֲמִים הַפְּשׁוּטִים הָאֵלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְהוֹשִׁיעַ לָנוּ

עַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ שֶׁהָרַחֲמִים סְתָם שֶׁאָנוּ מְעוֹרְרִין בִּתְפִילָּתֵנוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁאֵלּוּ הָרַחֲמִים בְּעַצְמָם יִתְפַּלְּלוּ וִיעוֹרְרוּ הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁך עָלֵינוּ רַחֲמִים רַבִּים מִשָּׁם

וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לָנוּ יְשׁוּעָה בְּוַדַּאי

וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִילַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כַּנַּ"ל

וְהָבֵן הֵיטֵב, כִּי הֵם דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד

עוֹד שָׁמַעְתִּי, שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ"

דְּלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ מְאד, כֶּפֶל תֵּבַת נָא

אַך עַתָּה מְבאָר הֵיטֵב, שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בִּקֵּשׁ זאת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יִתְפַּלֵּל וִיבַקֵּשׁ מֵעַצְמוֹ שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתָהּ

וְעַתָּה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ הֲתָכַת הַמִּקְרָא הַזֶּה

וְזֶהוּ, אֵל נָא, הַיְנוּ שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִתְפַּלֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַך וְאָמַר לוֹ

אֵל, נָא, וּבַקֵּשׁ וְהִתְפַּלֵּל בְּעַצְמְך מִלְּפָנֶיך רְפָא נָא לָהּ הַיְנוּ כַּנַּ"ל

שֶׁמּשֶׁה הִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַך

שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יִתְפַּלֵּל וִיבַקֵּשׁ רְפָא נָא לָהּ

וְעַתָּה מְדֻקְדָּק וּמְבאָר הֵיטֵב כֶּפֶל תֵּבַת נָא

וּכְלַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוּא

שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה

דְּהַיְנוּ לְהָשִׁיב כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַצֵּרוּפִים וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּדְּחוּ בַּעֲווֹנוֹתָיו לְמָקוֹם שֶׁנִּדְּחוּ וְנִתְגָּרְשׁוּ מִמְּקוֹמָם

שֶׁעַל יְדֵי זֶה לא הָיָה הַדַּעַת מְיֻשָּׁב

כִּי כָל זְמַן שֶׁאֵינָם בִּמְקוֹמָם אֵין הַדַּעַת מְיֻשָּׁב וְכוּ' כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי הָעֲווֹנוֹת נִתְגָּרְשִׁין מִמְּקוֹמָם חֶלְקֵי הָאוֹתִיּוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת כְּפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ

וְזֶה בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה

וְעַל יְדֵי זֶה אֵין הַדַּעַת מְיֻשָּׁב כַּנַּ"ל

וּמֵחֲמַת זֶה אֵין יָכוֹל לְעוֹרֵר רַחֲמִים כַּנַּ"ל

וְצָרִיך לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה

וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא עֲנִיָּה בִּמְקוֹמָהּ וַעֲשִׁירָה בְּמָקוֹם אַחֵר

וּמְקָרֵב וּמְקַשֵּׁר עַל יְדֵי זֶה כָּל הָאוֹתִיּוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מִמְּקוֹמָם, וּמֵשִׁיב כֻּלָּם לִמְקוֹמָם

וְאָז הַדַּעַת מְיֻשָּׁב, וְזוֹכֶה לְעוֹרֵר רַחֲמִים

כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בַּדַּעַת, כִּי 'כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו וְכוּ'

[וְכַמְבאָר מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַיֵּן שָׁם]

נִמְצָא עַל יְדֵי תּוֹרָה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה וְנִשְׁלָם הַדַּעַת

וְאָז זוֹכִין לְעוֹרֵר רַחֲמִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך

וְעִקַּר הָרַחֲמָנוּת הוּא, שֶׁאָנוּ מְעוֹרְרִים רַחֲמִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך

שֶׁבְּאֵלּוּ הָרַחֲמִים, יְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ אֶת הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם

רַק הוּא בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַך צָרִיך לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה כַּנַּ"ל

דְּהַיְנוּ שֶׁבְּרַחֲמָיו הַפְּשׁוּטִים שֶׁאָנוּ מְעוֹרְרִים

עַל יְדֵי אֵלּוּ הָרַחֲמִים יְרַחֵם עָלֵינוּ, וִיעוֹרֵר בָּהֶם הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלּוֹ

שֶׁהֵם רַחֲמִים גְּדוֹלִים דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה, וּמִשָּׁם יִהְיֶה לָנוּ יְשׁוּעָה בְּוַדַּאי

וְזֶהוּ עָזִּי, אֵין עז אֶלָּא תּוֹרָה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה וּלְדַעַת

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְעוֹרְרִים רַחֲמִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך

עַד שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ כַּנַּ"ל

וְזִמְרָת י"ק, זִמְרָת י"ק דַּיְקָא, הַיְנוּ תְּפִילַּת ה'

וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, וַדַּאי, כִּי עַל יְדֵי זִמְרָת י"ק, שֶׁהוּא תְּפִילַּת ה'

שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּרַחֲמָיו הַפְּשׁוּטִים לְעוֹרֵר רַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים

אָז בְּוַדַּאי יְקַבֵּל יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל

כִּי רַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים אֵינָם נִפְסָקִים לְעוֹלָם

וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יְרַחֵם עָלֵינוּ בְּאֵלּוּ הָרַחֲמִים

בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם עָווֹן וּפְגָם שֶׁיִּהְיֶה חוֹצֵץ בִּפְנֵי אֵלּוּ הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים

וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לָנוּ יְשׁוּעָה בִּשְׁלֵמוּת אָמֵן וְאָמֵן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
...ח"ב - תורה ה - תקעו בחדש שופר, העקר הוא האמונה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת: "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים והם גדלים רק על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לט - וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך
...ח"א - תורה לט - ונתתי עשב בשדך לבהמתך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" . עשב ראשי תבות עושה שלום במרומיו 'בשדך', לשון שדוד ושבירה כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאוות אכילה ידע שיש לו שונאים "השם גבולך שלום" ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל כי עקר הרעבון הוא לבהמיות 'בא זדון ויבוא קלון, דא קלונו של רעב', כמו שכתוב "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים" נמצא המחלקת, הינו מה שמחרפין לאדם בא על ידי זה בחינת רעב ורעב הזה, הינו...
שיחות הר"ן - אות פט
...דע שיש חבילות חבילות של עברות, רחמנא לצלן כי 'עברה גוררת עברה' הינו כשאדם עובר עברה חס ושלום אזי עברה ראשונה גוררת אותו לעשות עברות אחרות השיכים לה דיקא וכן כשעושה עברה אחרת חס ושלום אזי גוררת גם כן עברות השיכים לה כי כל עברה ועברה גוררת עברות השיכים לה ונגררין אחריה אבל לא עברות שאין שיכים לה וזה בחינת חבילות חבילות עברות חס ושלום כי עברה הראשונה עם העברות שנגררו אחריה דהינו השיכים לה כנ"ל הם בחינת חבילה אחת של עברות וכן עברה אחרת עם העברות השיכים לה שנגררו אחריה הם חבילה אחרת וכו' עד שנעשו חס...
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
...טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' א. מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד צריך להעלות מדת היראה לשרשה ב. ובמה מעלין את היראה ? בבחינת משפט כמו שכתוב: "מלך במשפט יעמיד ארץ" וארץ הוא בחינת יראה כמו שכתוב: "ארץ יראה" הינו שישפט את כל עסקיו כמו שכתוב: "יכלכל דבריו במשפט" הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו אזי דנין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה
...קה - עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה [לשון החברים] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב: "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו' והנה איתא בזוהר: 'אית רחמים ואית רחמים אית רחמים פשוטים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה' כמו שכתוב: "וברחמים גדולים אקבצך" ואנו צריכין רחמים אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים מחמת שאין מי שיכיר...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...תפילה סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת...
חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות
...א התורה בחצוצרות [סימן ה] אמר בראש השנה פה ברסלב שנת תקס"ג. וראש השנה חל אז ביום שני ושלישי. והוא היה ראש השנה הראשון לישיבתו פה ולהתקרבותי אליו. ואז נשמע בעולם הגזרות שרצו לגזר בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים הינו לקח את בני ישראל לחיל רחמנא לצלן מעתה כי אלו הגזרות התחילו לצמח בימי מלכות פולין קדם שכבש הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] מרוסיא את מדינתנו, ואחר כך בתחלת כבישתו את מדינתנו נשקט הדבר קצת, ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזר כמה גזרות שקורין פונקטין. ואז אמר רבנו זכרונו לברכה התורה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסו - מִּיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלא זְמַנָּן
...בלא זמנן דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא על ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין', בחינות: "אם לבינה תקרא" וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" שעשה לה דדים במקום בינה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה ועל כן כשפוגם במצות סכה אזי נופל מבחינות דדי אדם שהם במקום...
ראש השנה / התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל?
...השנה / התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=202 "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" והשאלה היא מדוע? מדוע התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? מה השורש של העניין הזה? מה פישרו? כמו כן, במספר מקומות אמר רבי נחמן מברסלב על עוד דבר שאין דבר אחר שגדול יותר ממנו, והוא על ראש השנה שלו. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=568 - חיי מוהר"ן - תג - גודל יקרת ראש השנה שלו breslev.eip.co.il/?key=558 - חיי מוהר"ן - קד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 23_09_2025 השעה 10:11:29 - wesi2