ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קלד - נסיעתו לארץ ישראל
אות קלד שמעתי בשמו שאמר קדם שנסע לארץ ישראל שרוצה לנסע כדי להשיג חכמה עלאה כי יש חכמה עלאה ותתאה וחכמה תתאה כבר יש לו ועדין הוא צריך להשיג חכמה עלאה ובשביל זה הוא נוסע לארץ ישראל. ונשמע מפיו הקדוש שאמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל תכף זכה להשיג כל מבקשו וחפצו שנסע בשבילו לארץ ישראל וגם שמעתי מפיו הקדוש מעין זה מגדל השמחה והנחת שהיה לו תכף כשבא לארץ ישראל שנתמלא רצונו ותשוקתו וכו' אות קלה אמר אז לרבי יודל שרוצה לנסע לארץ ישראל ורבי יודל, ברך אותו. ואמר לו רבנו בודאי אתם רוצים לפעל שם איזה דבר גדול יהי רצון שהשם יתברך יעזר אתכם שתזכו לפעל שם מה שאתם רוצים. ונענע לו ראשו על ברכתו אחר כך אמר הייתי יכול לפעל מבקשי וחפצי ועניני שאני רוצה לפעל בארץ ישראל הייתי יכול לפעל גם פה על ידי תפילות ובקשות ותחנונים לבד ולא הייתי צריך לנסע לארץ ישראל. רק החלוק שכשאזכה להיות בארץ ישראל אזכה לקבל השגתי על ידי לבושים אבל כאן בחוץ לארץ לא אוכל לקבל השגתי על ידי לבושים רק בלא לבושים. וזה החלוק שבין קדשת שבת לקדשת יום טוב ופתח לו לר' יודל הנ"ל הסדור של האר"י זכרונו לברכה והראה לו בכונות שזהו החלוק בין שבת ליום טוב שבשבת האור מלבש בלבושין וביום טוב האור בלא לבושין כידוע אות קלו בעת שנסע לארץ ישראל בתחלת נסיעתו מביתו שבת בכפר סקאליע ושם ראה את הצדיק המפרסם מורנו הרב מנחם מענדל מויטפסק וגלה לו ששם "אתה" מסגל על הים כמובא בספרו בסימן רנו כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "בשוא גליו אתה תשבחם" ויש עוד בזה לספר מה ששמעתי בשמו ואיני זוכר עתה וצריכין לחקר אצל אנשי שלומנו ששמעו מרבי שמעון בזה [אמר המעתיק שמעתי מאיש אחד ששמע מרבי שמעון שהפרוש הוא כך שאתה ראשי תבות אל"ף תי"ו ה"א. על כן צריכין לכתב חמשה מכתבים שקורין קוויטליך [פתקים] ועל כל קוויטל יכתב שתי התבות ורב חסד שגימטריא שלהם היא ארבע עשרה מאות שהיא אל"ף תי"ו כי ורב חסד גימטריא מאתים ושמונים וחמש פעמים מאתים ושמונים, עולה אלף וארבע מאות. והחמשה קוויטליך הם ה"א וזה הוא שם אתה. ובשעת הרוח סערה חס ושלום ישליך חמשה קוויטליך שכתוב בהם ורב חסד לתוך הים ובודאי יועיל. ורבי שמעון אמר שהוא בעצמו השתמש בזה והועיל לו מאד וקדם שנסע פעם שניה לארץ ישראל היה פה ברסלב והלך להסופר וכתב לו כמה קוויטליך הנ"ל על גויל ובכתב אשורית] אות קלז בנסיעתו להתם תכף בנסעו מאדעס על הים השחור היה רעש גדול ורוח סערה גדולה אז בא אליו מת אחד שנפטר בסמוך ושאל רבנו זכרונו לברכה את האיש שהיה עמו הראית שהיה כאן הרך בשנים מוואלחוויץ וכו'. אך עכשו אין מעשה זו חדוש כלל כי אחר כך היה עוסק בענין זה הרבה לתקן נשמות המתים אלפים ורבבות. וזה היה עקר עבודתו כאשר נשמע מפיו הקדוש ועקר הסתלקותו היה בשביל זה כמבאר במקומו עין שם אות קלח מקדם לא היו נוסעים לארץ ישראל דרך אדעס כי היו מתיראים לנסע דרך שם והוא נסע תחלה על אדעס כשנסע לארץ ישראל ומאז והלאה נעשה דרך כבושה והכל נוסעים דרך שם. וכן כמה דברים שהוא התחיל בראשונה ואחר כך הרגל העולם אחריו. גם כשהיה בארץ ישראל והיה על הקברים היה שם קבר של ינוקא שהיו מעולם מתיראים לכנס לתוך אותו המערה כי אמרו שיש שם נחש. גם היה שם חדוש שהיה גדל אילן על המערה. והוא היה הראשון שלא חש על זה ונכנס לשם ואחז שרש האילן בידו כי היה השרש בקרקע והיה הולך דרך חלל המערה, ולא היה שם שום נחש. ומאז והלאה הכל הולכים על אותו הקבר. וגם אנכי בעצמי זכיתי להיות שם על אותו הקבר של הינוקא הנ"ל וראיתי כל זה בעיני תהלה לאל חיי אות קלט קדם שבא לארץ ישראל היו לו יסורים גדולים ומניעות גדולות מאד אשר אי אפשר לבאר ולספר. ובסטנבול השליך עצמו לתוך קטנות מפלג מאד אשר אין לשער והלביש עצמו במלבוש קרוע והלך יחף ובלא כובע העליון והלך בחוץ והלך כאחד מן הפחותים שבפחותים וכיוצא בזה ענינים רבים כאלה מעניני קטנות ופחיתות שעשה שם איזה זמן. ועשה מלחמה עם שאר אנשים בדרך צחוק כדרך הנערים שמצחקים זה עם זה וכו' וכיוצא בזה שאר עניני צחוק וקטנות אשר אי אפשר לבאר ולספר. גם נזדמן שהיה שם בסטנבול מסביבותינו שני אנשים שהיו תחלה בארץ ישראל וחזרו אז בעת שהיה רבנו זכרונו לברכה שם בסטנבול בדרך הלוכו לארץ ישראל ופגעו עמו ולא הכירו אותו ועשה בחכמתו ונדמה להם כאלו הוא איש מרמה חס ושלום והיו מבזים אותו בכל מיני בזיונות כמה ימים רצופים והוא היה מקבל על עצמו כל הבזיונות ואדרבא עשה תחבולות לזה שהם יבזו אותו. ואמר רבנו זכרונו לברכה שאלו לא היה עליו זאת הינו הקטנות שהשליך עצמו לקטנות גדול הנ"ל והבזיונות הנ"ל לא היה באפשרי לבוא לארץ ישראל מחמת המניעות שהיו לו. כי בכל מקום שבא לשם היה שם עפוש רחמנא לצלן ומלחמות גדולות היו אז בעולם ואנשי צרפת היו אז בסביבות ארץ ישראל ורב המניעות שהיו לו אי אפשר לספר. ואמר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה והגאון רבי נפתלי זכרונו לברכה לא יכלו לבוא לארץ ישראל מחמת המניעות שהיו להם והוא זכרונו לברכה היה עליו כל המניעות שהיו להם ועבר על כלם והקטנות הנ"ל הועיל לו מאד ובלא זה לא היה יכול לבוא לשם
אות קלד

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר קדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ כְּדֵי לְהַשִּׂיג חָכְמָה עִלָּאָה

כִּי יֵשׁ חָכְמָה עִלָּאָה וְתַתָּאָה

וְחָכְמָה תַתָּאָה כְּבָר יֵשׁ לוֹ

וַעֲדַיִן הוּא צָרִיךְ לְהַשִּׂיג חָכְמָה עִלָּאָה

וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְנִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁהָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

תֵּכֶף זָכָה לְהַשִּׂיג כָּל מְבֻקָּשׁוֹ וְחֶפְצוֹ שֶׁנָּסַע בִּשְׁבִילוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְגַם שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מֵעֵין זֶה

מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה וְהַנַּחַת שֶׁהָיָה לוֹ תֵּכֶף כְּשֶׁבָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁנִּתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ וְכוּ'

אות קלה

אָמַר אָז לְרַבִּי יוּדְל שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְרַבִּי יוּדְל, בֵּרַךְ אוֹתוֹ.

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ בְּוַדַּאי אַתֶּם רוֹצִים לִפְעל שָׁם אֵיזֶה דָּבָר גָּדוֹל

יְהִי רָצוֹן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזר אֶתְכֶם שֶׁתִּזְכּוּ לִפְעל שָׁם מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים.

וְנִעְנַע לוֹ ראשׁוֹ עַל בִּרְכָתוֹ

אַחַר כָּךְ אָמַר

הָיִיתִי יָכוֹל לִפְעל מְבֻקָּשִׁי וְחֶפְצִי וְעִנְיָנִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִפְעל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָיִיתִי יָכוֹל לִפְעל גַּם פּה עַל יְדֵי תְּפִילּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים לְבַד

וְלא הָיִיתִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

רַק הַחִלּוּק שֶׁכְּשֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֶזְכֶּה לְקַבֵּל הַשָּׂגָתִי עַל יְדֵי לְבוּשִׁים

אֲבָל כָּאן בְּחוּץ לָאָרֶץ לא אוּכַל לְקַבֵּל הַשָּׂגָתִי עַל יְדֵי לְבוּשִׁים

רַק בְּלא לְבוּשִׁים.

וְזֶה הַחִלּוּק שֶׁבֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב

וּפָתַח לוֹ לְר' יוּדְל הַנַּ"ל הַסִּדּוּר שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהֶרְאָה לוֹ בַּכַּוָּנוֹת

שֶׁזֶּהוּ הַחִלּוּק בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב

שֶׁבְּשַׁבָּת הָאוֹר מְלֻבָּשׁ בִּלְבוּשִׁין

וּבְיוֹם טוֹב הָאוֹר בְּלא לְבוּשִׁין כַּיָּדוּעַ

אות קלו

בְּעֵת שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת נְסִיעָתוֹ מִבֵּיתוֹ

שָׁבַת בַּכְּפָר סְקָאלְיֶע

וְשָׁם רָאָה אֶת הַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶענְדְל מִוִּיטֶפְּסְק

וְגִלָּה לוֹ שֶׁשֵּׁם "אַתָּה" מְסֻגָּל עַל הַיָּם כַּמּוּבָא בְּסִפְרוֹ בְּסִימָן רנו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם"

וְיֵשׁ עוֹד בָּזֶה לְסַפֵּר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ וְאֵינִי זוֹכֵר עַתָּה

וּצְרִיכִין לַחֲקר אֵצֶל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בָּזֶה

[אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהַפֵּרוּשׁ הוּא כָּךְ

שֶׁאַתָּה רָאשֵׁי תֵבוֹת אָלֶ"ף תָּי"ו הֵ"א.

עַל כֵּן צְרִיכִין לִכְתּב חֲמִשָּׁה מִכְתָּבִים שֶׁקּוֹרִין קְוִויטְלֶיךְ [פְתָקִים]

וְעַל כָּל קְוִויטְל יִכְתּב שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת וְרַב חֶסֶד

שֶׁגִּימַטְרְיָא שֶׁלָּהֶם הִיא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה מֵאוֹת שֶׁהִיא אָלֶ"ף תָּי"ו

כִּי וְרַב חֶסֶד גִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים

וְחָמֵשׁ פְּעָמִים מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים, עוֹלֶה אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.

וְהַחֲמִשָּׁה קְוִויטְלֶיךְ הֵם הֵ"א וְזֶה הוּא שֵׁם אַתָּה.

וּבִשְׁעַת הָרוּחַ סְעָרָה חַס וְשָׁלוֹם

יַשְׁלִיךְ חֲמִשָּׁה קְוִויטְלֶיךְ שֶׁכָּתוּב בָּהֶם וְרַב חֶסֶד לְתוֹךְ הַיָּם

וּבְוַדַּאי יוֹעִיל.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה וְהוֹעִיל לוֹ מְאד

וְקדֶם שֶׁנָּסַע פַּעַם שְׁנִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה פּה בְּרֶסְלַב

וְהָלַךְ לְהַסּוֹפֵר

וְכָתַב לוֹ כַּמָּה קְוִויטְלֶיךְ הַנַּ"ל עַל גְּוִיל וּבִכְתָב אַשּׁוּרִית]

אות קלז

בִּנְסִיעָתוֹ לְהָתָם תֵּכֶף בְּנָסְעוֹ מֵאָדֶעס עַל הַיָּם הַשָּׁחוֹר

הָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל וְרוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה

אָז בָּא אֵלָיו מֵת אֶחָד שֶׁנִּפְטַר בְּסָמוּךְ

וְשָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

הֲרָאִיתָ שֶׁהָיָה כָּאן הָרַךְ בַּשָּׁנִים מִוָּואלְחָוִויץ וְכוּ'.

אַךְ עַכְשָׁו אֵין מַעֲשֶׂה זוֹ חִדּוּשׁ כְּלָל

כִּי אַחַר כָּךְ הָיָה עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה

לְתַקֵּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת.

וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ

כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְעִקַּר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה

כַּמְבאָר בִּמְקוֹמוֹ עַיֵּן שָׁם

אות קלח

מִקּדֶם לא הָיוּ נוֹסְעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ אָדֶעס

כִּי הָיוּ מִתְיָרְאִים לִנְסֹעַ דֶּרֶךְ שָׁם

וְהוּא נָסַע תְּחִלָּה עַל אָדֶעס כְּשֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּמֵאָז וָהָלְאָה נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה וְהַכּל נוֹסְעִים דֶּרֶךְ שָׁם.

וְכֵן כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהוּא הִתְחִיל בָּרִאשׁוֹנָה

וְאַחַר כָּךְ הֻרְגַּל הָעוֹלָם אַחֲרָיו.

גַּם כְּשֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה עַל הַקְּבָרִים

הָיָה שָׁם קֶבֶר שֶׁל יְנוּקָא

שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם מִתְיָרְאִים לִכְנס לְתוֹךְ אוֹתוֹ הַמְּעָרָה

כִּי אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם נָחָשׁ.

גַּם הָיָה שָׁם חִדּוּשׁ שֶׁהָיָה גָּדֵל אִילָן עַל הַמְּעָרָה.

וְהוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלּא חָשׁ עַל זֶה

וְנִכְנַס לְשָׁם וְאָחַז שׁרֶשׁ הָאִילָן בְּיָדוֹ

כִּי הָיָה הַשּׁרֶשׁ בַּקַּרְקַע

וְהָיָה הוֹלֵךְ דֶּרֶךְ חֲלַל הַמְּעָרָה, וְלא הָיָה שָׁם שׁוּם נָחָשׁ.

וּמֵאָז וָהָלְאָה הַכּל הוֹלְכִים עַל אוֹתוֹ הַקֶּבֶר.

וְגַם אָנכִי בְּעַצְמִי זָכִיתִי לִהְיוֹת שָׁם

עַל אוֹתוֹ הַקֶּבֶר שֶׁל הַיְּנוּקָא הַנַּ"ל

וְרָאִיתִי כָּל זֶה בְּעֵינַי תְּהִלָּה לְאֵל חַיָּי

אות קלט

קדֶם שֶׁבָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר.

וּבִסְטַנְבּוּל הִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְתוֹךְ קַטְנוּת מֻפְלָג מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר

וְהִלְבִּישׁ עַצְמוֹ בְּמַלְבּוּשׁ קָרוּעַ וְהָלַךְ יָחֵף וּבְלא כּוֹבַע הָעֶלְיוֹן

וְהָלַךְ בַּחוּץ וְהָלַךְ כְּאֶחָד מִן הַפְּחוּתִים שֶׁבַּפְּחוּתִים

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים כָּאֵלֶּה

מֵעִנְיְנֵי קַטְנוּת וּפְחִיתוּת שֶׁעָשָׂה שָׁם אֵיזֶה זְמַן.

וְעָשָׂה מִלְחָמָה עִם שְׁאָר אֲנָשִׁים בְּדֶרֶךְ צְחוֹק

כְּדֶרֶךְ הַנְּעָרִים שֶׁמְּצַחֲקִים זֶה עִם זֶה וְכוּ'

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי צְחוֹק וְקַטְנוּת

אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר.

גַּם נִזְדַּמֵּן שֶׁהָיָה שָׁם בִּסְטַנְבּוּל מִסְּבִיבוֹתֵינוּ

שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְחָזְרוּ אָז בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם בִּסְטַנְבּוּל

בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּפָגְעוּ עִמּוֹ וְלא הִכִּירוּ אוֹתוֹ

וְעָשָׂה בְּחָכְמָתוֹ וְנִדְמָה לָהֶם כְּאִלּוּ הוּא אִישׁ מִרְמָה חַס וְשָׁלוֹם

וְהָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת כַּמָּה יָמִים רְצוּפִים

וְהוּא הָיָה מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת

וְאַדְּרַבָּא עָשָׂה תַּחְבּוּלוֹת לָזֶה שֶׁהֵם יְבַזּוּ אוֹתוֹ.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאִלּוּ לא הָיָה עָלָיו זאת הַיְנוּ הַקַּטְנוּת שֶׁהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְקַטְנוּת גָּדוֹל הַנַּ"ל וְהַבִּזְיוֹנוֹת הַנַּ"ל

לא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת הַמְּנִיעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ.

כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּא לְשָׁם הָיָה שָׁם עִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן

וּמִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת הָיוּ אָז בָּעוֹלָם

וְאַנְשֵׁי צָרְפַת הָיוּ אָז בִּסְבִיבוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְרב הַמְּנִיעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר.

וְאָמַר שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהַגָּאוֹן רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

לא יָכְלוּ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת הַמְּנִיעוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה עָלָיו כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם

וְעָבַר עַל כֻּלָּם

וְהַקַּטְנוּת הַנַּ"ל הוֹעִיל לוֹ מְאד

וּבְלא זֶה לא הָיָה יָכוֹל לָבוֹא לְשָׁם
חיי מוהר"ן - תקכ - עבודת השם
...- עבודת השם אות תקכ היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות וכו' והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים וכו' כנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן ק"ד ואמר אני מקנא את ר"י חתן ר"י שיכול לומר הרבה. הינו שפה ברסלב היה איש אחד שהיה רגיל לומר הרבה תחנות ותהלים ומעמדות בכל יום ואמר רבנו זכרונו לברכה שהוא מקנא את האיש הזה שיכול לומר הרבה וגם הוא בעצמו זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו קדם לזה כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת ומי שלא שמע אותו כשהיה מזמר בשבת...
שיחות הר"ן - אות קמג
...הר"ן - אות קמג [כתב יד החברים והוא שיך לסימן רס"ג בחלק ראשון] כי יש שני מיני אכילת הבהמיות דהינו שיש אדם שאוכל בתאוה גדולה כבהמה והמאכל הוא מאכל אדם ויש אדם שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם דהינו שהניצוצות לא נתבררו כל כך שראוי לאדם אלא הוא מאכל בהמה והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי חלי הקדחת וזה שכתוב: "הרכבת אנוש לראשנו" דהינו כשאנו במדרגה קטנה שאדם גדול ממנו שאנו אוכלים משני המאכלים הנ"ל אזי "באנו באש ובמים" הינו קר וחם דהינו קדחת ואפילו הרופאים אומרים גם כן כך שקדחת בא מן מאכל יותר וזה בגשמיות...
גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 2
...- חיי מוהר"ן - חלק 2 גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 1. בלילה קדם הברית מילה של בנו של מה אפרים זכרונו לברכה אז ישב עמנו הרבה ודבר עמנו הרבה מענין גדלתו ואמתת הפלגת מעלתו ושמענו אז כמה דברים. ואמר אז שקשה להכניס בלב ענין גדלתו ואי אפשר לדבר מזה כי גם אחרים אומרים כך לשונות כאלו. וכל מה שהפה יכול לדבר אומר השני גם כן כך אבל רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יכול להבין קצת היכן נקדות האמת לאמתו והבן כיו"ב לגבי השי"ת, שלמרות שהוא בתכלית ההסתרה, אף על פי כן הוא המלך באמת. וכיו"ב מובא שיש פלטין של עבד...
ספר המידות - עצבות
...א. מי שלא תקן חטאת נעורים, על ידי זה באים לו דאגות. ב. לרב בא הצער לאדם על ידי דבורו. ג. כשיש לך צער, תדבר מזה הצער. ד. על ידי דאגה בלב נופל על האדם אימת מות. ה. על ידי הכנעה נתבטל רעה ויגון. ו. מי שיש לו עצבות, יסתכל על הצדיקים, ויבא לו שמחה בלבו. ז. כשאתה נכנס בבית נכרי, על ידי זה בא עצבות. ח. על ידי עצבות אדם נחלש. ט. על ידי לב רע הפנים נשתנה. י. כשיש לך צער ביום שמחה, וכל שמחתך נשבת, תדע שתמה זכות אבותיך. יא. מי שיש לו עצבות, יתן מתנה לצדיק תדיר. יב. על ידי עצבות בא שרפה. יג. עצבות סימן לאיזה...
שיחות הר"ן - אות עה
...הר"ן - אות עה בענין התפילה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח...
שיחות הר"ן - אות קא
שיחות הר"ן - אות קא כבר מבאר כמה פעמים שאין צריכין שום חכמות בעבודת הבורא יתברך רק תמימות ופשיטות ואמונה ואמר שפשיטות הוא גבוה מן הכל כי השם יתברך ברוך הוא, הוא בודאי גבוה מן הכל והוא יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות
חיי מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן
...קצא - נסיעתו וישיבתו באומן אות קצא יום ג' ח"י תשרי שני דחל המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א נלקח ארון אלהים ונסתלק אור ישראל כבוד אדוננו מורנו ורבנו בוצינא עלאה בוצינא קדישא יקירא אור הגנוז והצפון מורנו רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה ונקבר למחרתו ביום רביעי באומין במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו כמבאר בזה הספר ספורי דבריו אשר מבאר בהם בפרוש שהוטב בעיניו לשכב באומין מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד כמפרסם. גם עקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם כאשר הבננו מדבריו שספר באומין שיש שם רבבות נשמות שהוא צריך...
ספר המידות - שבת
ספר המידות - שבת חלק שני א. התורה והמעשר והשבת הם נותנים חיים גשמיים גם כן. ב. הרגיל בקללה, על ידי זה לא יהיה לו בגדים על השבת. ג. עיר ששומרין את עצמם מללכת חוץ לתחום שבת, על ידי זה שם הבשר בזול. ד. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה. ה. על ידי שמירת שבת הוא כבן המתחטא לפני אביו והוא ממלא שאלותיו, גם הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקימה, גם הקרן של המעשים טובים שלו קימים לעולם הבא, ואינו אוכל אלא מפרותיהם.
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קנח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' ספר שפעם אחת בימי נעוריו היה אצל הרב וכו' ואמר שאז עדין לא היה אוחז במדרגה זו של עכשו שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש כי אתה סבור שבפעם אחת באין לכל המעלות ?! כי לא כן הוא רק צריכין להתיגע ולטרח בעבודתו מאד קדם שבאין לאיזה מעלה טובה ואז היה קשה לי להיות ביחד עם העולם מחמת שהיה רוצה לעסק בעבודת ה' וכן כמה פעמים בעת שספר מענין הפלגת מעלתו וכו' היה רגיל לומר [אבל מאד התיגעתי, התעניתי הרבה וכו']
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
...- תקעו בחדש שופר, העקר הוא האמונה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת: "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות כי כל הרפואות הם על ידי עשבים והם גדלים רק על ידי אמונה כמו שאמרו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 13:00:00 - wesi2