ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נד - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים... בחינת נצח והוד, שהם בחינת הוד והדר וכמו שכתוב בסבא הנ"ל "הוד והדר לבשת", אלין תרי בדי ערבות וכו' עין שם שהם בחינת נצח והוד בחינת רגלין כידוע]. ואפילו מי שיודע ומבין בזה הינו שזוכה להבין הרמזים שמרמז לו ... וכנסת ישראל, הנקראים משא ומתן כנ"ל ד. וכדי לשמר הזכרון הנ"ל צריך לשמר את עצמו שלא יפל לבחינת רע עין לבחינת מיתת הלב כי עקר הזכרון תולה בעין, בבחינת: "ולזכרון בין עיניך" כי השכחה בא על ידי רע עין על ידי מיתת הלב, בבחינת "נשכחתי כמת מלב" כי רע עין ומיתת הלב הם בחינה אחת כי שורינא דעינא בלבא תליא "וימת לבו בקרבו" ומיתת הלב, היא בחינת שברי לוחות ... חכמינו, זכרונם לברכה 'אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה בעולם' נמצא שעקר השכחה, היא על ידי רע עין, שהוא בחינת מיתת הלב שהיא בחינת שברי לוחות שמשם עקר השכחה כנ"ל. ואבשלום שהיה עינו רעה במלכות אביו על ידי זה נאמר בו מיתת הלב שנאמר: "ויקח שלשה שבטים ויתקעם בלב אבשלום" כי פגם בזכרון, על ידי רע עין כנ"ל. ודוד המלך, עליו השלום, ברח אז ממלכותו מפני אבשלום וקלל אותו שמעי בן גרא, ואמר "אולי יראה ה' בעיני" "בעיני" דיקא כי מי שרואה שנופל לרע עין אם אינו מרגיש בעצמו שיוכל לעמד בזה להנצל ממנו צריך לברח ממנו אבל מי שיכול לתקן, אזי צריך לתקן וצריך לראות מהות בחינת הרע עין כדי לידע השרש שצריך לתקן על ידו כי יש כמה בחינות רע עין וכשנופל לרע עין של התנשאות שעינו צרה בהתנשאות של חברו צריך להכניע בהשרש של ההתנשאות הינו בשרש המלכות, שהוא בחינת משיח והוא שרש המלכות, בבחינת: "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו" והוא בחינת טוב עין, בבחינת: "יפה עינים וטוב ראי" הנאמר בדוד, שהוא משיח תניא: אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי פעם אחת נפתחה מערה מתחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת, עד חטמי כשחזרתי לאחורי, אמרו עין של אבשלום הוה וזה שאמר אבא שאול, קובר מתים הייתי כי אבא שאול השתדל לתקן תמיד את הרע עין, הנקרא מיתה כנ"ל פעם אחת נפתחה מערה מתחתי הינו בחינת דבקות, בחינת: "כמער איש וליות" מתחתי, הינו בחינת אמת: "אמת מארץ תצמח" כי "טוב עין הוא יברך" והברכות הם בחינת אמת כמו שכתוב: "המתברך בארץ יתברך באלקי אמן" וזה שאמר אבא שאול שעל ידי ... בגלגל עינו של מת עד חטמי הינו מחמת הדבקות העמדתי עצמי בסכנה לכנס בגלגל עינו של מת, הינו ברע עין עד שהצרכתי להשתמש בבחינת משיח, כדי להכניע את הרע עין וזה עד חטמי, שהוא בחינת: "רוח אפינו משיח ה'" וכשחזרתי לאחורי אמרו לי עינו של אבשלום היתה הינו שאבשלום נפל לבחינת הרע עין הזה וזהו כשחזרתי לאחורי הינו אחר התקון שחזרתי בחינת משיח למקומו, לבחינת אחורי כי שם שרש המלך המשיח בבחינת: ... היתה עד שחזר לאחוריו כי אלו היה יודע מקדם מזה אפשר לא היה מסכן עצמו כל כך לכנס ברע עין כזה כי הוא סכנה גדולה ה. וצריך לשמר את העין מכח המדמה ואפילו מי שהוא טוב עין צריך לשמר מזה כמו שאנו רואים, כי אפילו מי שיש לו ראיה יפה יכול לטעות, על ידי שרואה מרחוק, ... כמו שכתוב:יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' אך כשהחדושים הם על ידי כח המדמה אזי נבראין רקיעין דשוא ועל ידם בא רעב לעולם ואף שיש בהם גם כן טוב, שהם דברי תורה, שהם בחינת שבע אך ... שהם בחינת הכח המדמה נבראו בערב שבת בין השמשות ובתוך כך קדש עליו היום ונשארו רוח בלא גוף וכו' עין שם ועל כן זה הכח המדמה, שהוא בחינת הקליפות, שהוא רוח בלא גוף הוא מבקש לעצמו גוף לשרות בו ... תקחו עוד חרפת רעב בגוים" "איש אשר רוח אלהים בו" "ויוסף ישית ידו על עיניך" שעל ידי היד, נשמר העין מכח המדמה כנ"ל עין בסבא מה שדרש על פסוק: "ה' אלקי גדלת מאד" וכו' וזה בחינת: "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש ... הרוח בידו על ידי זה יזלו מים בחינת מי צרר מים שהוא בחינת הלב, בחינת: "שפכי כמים לבך" כנ"ל, עין שם. כלל הענין, הוא מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה אין אדם דן גזרה שוה מעצמו כי יכול להיות שהוא דן גזרה שוה מעצמו והוא מכח המדמה שמדמה מלתא למלתא כנ"ל עין שם על כן אסור לדון גזרה שוה, הינו לדמות מלתא למלתא מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו, ורבו מרבו ...