ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - עח - שיחות שהיה אצל כל תורה
אות עח התורה אתם נצבים בלקוטי א' בסימן מ"ד אמר בשבת שקדם ראש השנה של שנת תקס"ג בשבת הראשון שנתקרבתי אליו. ושם מדבר מענין מחיאת כפים בשעת התפילה. ודע שבאותו העת שאמר התורה הזאת אז היה סמוך לכניסתו לפה ברסלב ואז דבר הרבה מענין מחיאת כפים בתפילה. וספר לי שבתחלת כניסתו לפה עמד פעם אחת על פתח בית המדרש שבביתו והוכיח את העולם על אודות התפילה שאינם מתפללים כראוי. וענה ואמר שאין שומעין משום אחד מהמתפללין שום המחאת כף. ומזה הבנו מיד שהוא רוצה להחזיר העטרה לישנה שיחזרו להתעורר להתפלל בכונה והתלהבות ובכח גדול כמו החסידים הראשונים שהיו בימי הבעל שם טוב זכרונו לברכה ותלמידיו הקדושים שהיו בדורות שלפנינו. כי בתחלת ימי רבנו זכרונו לברכה כבר התחילו החסידים להתקרר וכו' והוא זכרונו לברכה יגע וטרח הרבה לתקן כל זה להחזיר העטרה לישנה. גם בעת ההיא קדם השבת שלפני ראש השנה הנ"ל היו אצלו שני חסידים מהחשובים קצת וסעדו אצלו זכרונו לברכה ובתוך שיחתן עמו היו מתלוצצים מאחד בנעמריב שדרכו להרבות במחיאת כפים בשעת התפילה והקפיד רבנו זכרונו לברכה על זה ודבר אתם קשות ואמר להם וכי אתם יודעים מהו מחיאת כפים בתפילה וכל הענינים שיש בזה עד שאתם מתלוצצים מזה האיש הנ"ל שלא נתקבל אצלכם מחיאת כפים שלו. ואחר כך בשבת שאחר זה שהוא שבת שלפני ראש השנה באתי אנכי על שבת. ואז אמר התורה אתם נצבים על ענין מחיאת כפים והיא היתה התורה הראשונה שזכיתי לשמע מפיו הקדוש ותכף כתבתי אותה בעזרתו הגדולה תהלה לאל חיי. גם אחר כך בסמוך אחר סוכות בא איש אחד מנעמריב אליו והוא היה האיש שהיה אצלו קדם ראש השנה שהיה מתלוצץ ממחיאת כפים של אחד כנ"ל. והאיש הזה בא על אודות בנו שנחלה אצלו רחמנא לצלן והראה לו רבנו זכרונו לברכה מאמר אחד בפרי עץ החיים בענין וישם לך שלום שהוא ראשי תבות שלו שהוא בחינת שלו הייתי ויפרפרני וכו'. וצוה לו שיאמר לפניו זה הענין והכרח לומר לפניו. ואחר כך אמר לו רבנו זכרונו לברכה התורה על מחיאת כף שבסימן מ"ו. מענין השלש ידים וכו' עין שם אבל זה האיש מיאן להטות שכמו לסבל על תורה ולהתקרב אליו זכרונו לברכה. וחזר לביתו והילד נחלש יותר. וספר לי האיש כל הענין הנ"ל שעסק עמו רבנו זכרונו לברכה וכל התורה הזאת שאמר לו אז גם ספר לי שרבנו זכרונו לברכה ספר לו איזה מעשה מאדון אחד שהיה עז פנים וקשה ביותר שקורין באניט, ואינו זוכר היטב המעשה. ובקש ממני האיש שכשאסע אליו שאזכיר לפניו את הילד ולבקש אותו שיושיע לו. ואני נסעתי בסמוך אליו זכרונו לברכה ודברתי עמו מזה. ענה ואמר עוד הילד חי בלשון תמיהה ועמדתי מרעיד ומשתומם כי הבנתי מדבריו שכבר נחתם הגזר דין על הילד למיתה. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר אם היה האיש הנ"ל מקבל דברי כבר היה הילד שב לבריאותו. [כאומר אבל עכשו שלא קבל דברי אי אפשר שיחיה הילד] וכן הוה שבסמוך נפטר הילד. וכשדבר רבנו זכרונו לברכה עמי מאיש הנ"ל שלא קבל דבריו התחלתי להמליץ עבורו ואמרתי: איך אפשר לו להתקרב והלא הוא כבר מקרב [הינו לאחד מהחולקים]. השיב הוא זכרונו לברכה אם כן, יש לו נסיון גדול כלומר וכי מה בכך וכי מפני זה אי אפשר לו להתקרב רק שהנסיון שלו גדול. ובודאי הוא צריך לעמד בנסיון ולשבר כל המניעות ולהתקרב אות עט התורה ימי חנוכה הם ימי הודאה בחינת תודה וכו' בלקוטי תנינא בסימן ב. זאת התורה אמר בשבת חנוכה ובאותה שנה בא מלמברג ולפי עניות דעתי המשיך בזה בחינת תקון קרבן תודה שהיה צריך להביא על שחזר משם בשלום לביתו. כי זה ישועה גדולה ונפלאה מאד לנו ולכל ישראל כי אם היה נשאר שם בלמברג אפשר האור היה מסתלק לגמרי חס ושלום ולא היינו שומעין כל הנוראות שהיה מגלה לנו אחר כך בתורותיו ושיחותיו שאמר אחר כך. בפרט המעשיות שעקר המעשיות הגדולות גלה לנו אחר כך בפרט המעשה של השבעה בעטלירס. ובודאי ראוי להביא קרבן תודה על ישועה כזאת. גם כמה פעמים אחר שבא מלמברג שמענו ממנו זכרונו לברכה שנתן שבח והודיה גדולה להשם יתברך על שחזר משם. ובעת הטיול בכל עת שבא על איזה מקום שהיה שם מכבר קדם שנסע לשם היה אומר שראוי לשבח להשם יתברך על שחזר והביאני לכאן לחזר ולהיות באלו המקומות כי הייתי סבור שחס ושלום לא אשוב לראותם עוד
אות עח

הַתּוֹרָה אַתֶּם נִצָּבִים בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן מ"ד

אָמַר בְּשַׁבָּת שֶׁקּדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תקס"ג בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו.

וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה.

וְדַע שֶׁבְּאוֹתוֹ הָעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת

אָז הָיָה סָמוּךְ לִכְנִיסָתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב

וְאָז דִבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִילָּה.

וְסִפֵּר לִי שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְפה עָמַד פַּעַם אַחַת עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּבֵיתוֹ

וְהוֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם עַל אוֹדוֹת הַתְּפִילָּה שֶׁאֵינָם מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי.

וְעָנָה וְאָמַר שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין מִשּׁוּם אֶחָד מֵהַמִּתְפַּלְּלִין שׁוּם הַמְחָאַת כַּף.

וּמִזֶּה הֵבַנּוּ מִיָּד שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ שֶׁיַּחְזְרוּ לְהִתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְהִתְלַהֲבוּת וּבְכחַ גָּדוֹל

כְּמוֹ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ.

כִּי בִּתְחִלַּת יְמֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר הִתְחִילוּ הַחֲסִידִים לְהִתְקָרֵר וְכוּ'

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָגַע וְטָרַח הַרְבֵּה לְתַקֵּן כָּל זֶה לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ.

גַּם בָּעֵת הַהִיא קדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה הַנַּ"ל

הָיוּ אֶצְלוֹ שְׁנֵי חֲסִידִים מֵהַחֲשׁוּבִים קְצָת וְסָעֲדוּ אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּבְתוֹךְ שִׂיחָתָן עִמּוֹ הָיוּ מִתְלוֹצְצִים מֵאֶחָד בְּנֶעמְרִיב שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַרְבּוֹת בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

וְהִקְפִּיד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל זֶה

וְדִבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת

וְאָמַר לָהֶם וְכִי אַתֶּם יוֹדְעִים מַהוּ מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִילָּה וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה

עַד שֶׁאַתֶּם מִתְלוֹצְצִים מִזֶּה הָאִישׁ הַנַּ"ל

שֶׁלּא נִתְקַבֵּל אֶצְלְכֶם מְחִיאַת כַּפַּיִם שֶׁלּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר זֶה שֶׁהוּא שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה בָּאתִי אָנכִי עַל שַׁבָּת.

וְאָז אָמַר הַתּוֹרָה אַתֶּם נִצָּבִים עַל עִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם

וְהִיא הָיְתָה הַתּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְתֵכֶף כָּתַבְתִּי אוֹתָהּ בְּעֶזְרָתוֹ הַגְּדוֹלָה תְּהִלָּה לְאֵל חַיָּי.

גַּם אַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ אַחַר סוכּוֹת בָּא אִישׁ אֶחָד מִנֶּעמְרִיב אֵלָיו

וְהוּא הָיָה הָאִישׁ שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה

שֶׁהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִמְּחִיאַת כַּפַּיִם שֶׁל אֶחָד כַּנַּ"ל.

וְהָאִישׁ הַזֶּה בָּא עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁנֶּחֱלָה אֶצְלוֹ רַחֲמָנָא לִצְלַן

וְהֶרְאָה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמָר אֶחָד בִּפְרִי עֵץ הַחַיִּים בְּעִנְיַן וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת שָׁלֵו

שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְכוּ'.

וְצִוָּה לוֹ שֶׁיּאמַר לְפָנָיו זֶה הָעִנְיָן וְהֻכְרַח לוֹמַר לְפָנָיו.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה עַל מְחִיאַת כַּף שֶׁבְּסִימָן מ"ו. מֵעִנְיַן הַשָׁלשׁ יָדַיִם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

אֲבָל זֶה הָאִישׁ מִיאֵן לְהַטּוֹת שִׁכְמוֹ לִסְבּל על תּוֹרָה וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְחָזַר לְבֵיתוֹ וְהַיֶּלֶד נֶחֱלַשׁ יוֹתֵר.

וְסִפֵּר לִי הָאִישׁ כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁעָסַק עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְכָל הַתּוֹרָה הַזּאת שֶׁאָמַר לוֹ אָז

גַּם סִפֵּר לִי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה סִפֵּר לוֹ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה

מֵאָדוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה עָז פָּנִים וְקָשֶׁה בְּיוֹתֵר שֶׁקּוֹרִין בַּאנִיט, וְאֵינוֹ זוֹכֵר הֵיטֵב הַמַּעֲשֶׂה.

וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי הָאִישׁ שֶׁכְּשֶׁאֶסַּע אֵלָיו שֶׁאַזְכִּיר לְפָנָיו אֶת הַיֶּלֶד וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשִׁיעַ לוֹ.

וַאֲנִי נָסַעְתִּי בְּסָמוּךְ אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה.

עָנָה וְאָמַר עוֹד הַיֶּלֶד חַי בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה

וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם כִּי הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁכְּבָר נֶחְתַּם הַגְּזַר דִּין עַל הַיֶּלֶד לְמִיתָה.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר אִם הָיָה הָאִישׁ הַנַּ"ל מְקַבֵּל דְּבָרַי כְּבָר הָיָה הַיֶּלֶד שָׁב לִבְרִיאוּתוֹ.

[כְּאוֹמֵר אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁלּא קִבֵּל דְּבָרַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הַיֶּלֶד]

וְכֵן הֲוָה שֶׁבְּסָמוּךְ נִפְטַר הַיֶּלֶד.

וּכְשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמִּי מֵאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁלּא קִבֵּל דְּבָרָיו

הִתְחַלְתִּי לְהַמְלִיץ עֲבוּרוֹ

וְאָמַרְתִּי: אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב

וַהֲלא הוּא כְּבָר מְקרָב [הַיְנוּ לְאֶחָד מֵהַחוֹלְקִים].

הֵשִׁיב הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אִם כֵּן, יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל

כְּלוֹמַר וְכִי מַה בְּכָךְ

וְכִי מִפְּנֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב

רַק שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ גָּדוֹל.

וּבְוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לַעֲמד בַּנִּסָּיוֹן וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְקָרֵב

אות עט

הַתּוֹרָה יְמֵי חֲנוּכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה בְּחִינַת תּוֹדָה וְכוּ'

בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן ב.

זאת הַתּוֹרָה אָמַר בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה

וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה בָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ

וּלְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי הִמְשִׁיךְ בָּזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן קָרְבַּן תּוֹדָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא עַל שֶׁחָזַר מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ.

כִּי זֶה יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה מְאד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל

כִּי אִם הָיָה נִשְׁאָר שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ אֶפְשָׁר הָאוֹר הָיָה מִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם

וְלא הָיִינוּ שׁוֹמְעִין כָּל הַנּוֹרָאוֹת שֶׁהָיָה מְגַלֶּה לָנוּ אַחַר כָּךְ בְּתוֹרוֹתָיו וְשִׂיחוֹתָיו שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ.

בִּפְרָט הַמַּעֲשִׂיּוֹת

שֶׁעִקַּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת גִּלָּה לָנוּ אַחַר כָּךְ

בִּפְרָט הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס.

וּבְוַדַּאי רָאוּי לְהָבִיא קָרְבַּן תּוֹדָה עַל יְשׁוּעָה כָּזאת.

גַּם כַּמָּה פְּעָמִים אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ

שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁנָּתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה גְּדוֹלָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁחָזַר מִשָּׁם.

וּבְעֵת הַטִּיּוּל

בְּכָל עֵת שֶׁבָּא עַל אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם מִכְּבָר קדֶם שֶׁנָּסַע לְשָׁם

הָיָה אוֹמֵר שֶׁרָאוּי לְשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁחָזַר וֶהֱבִיאַנִי לְכָאן לַחֲזר וְלִהְיוֹת בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת

כִּי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לא אָשׁוּב לִרְאוֹתָם עוֹד
חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...וטלטוליו אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה והוא אוהב תורה מאד והיה שם מקום שאמר...
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו אמר: שכמה פעמים ציר לעצמו עניני מיתה כאלו הוא מת ממש עד שהרגיש טעם מיתה ממש גם אני שמעתי שאמר שבימי נעוריו היה מציר לעצמו מיתתו ואיך יבכו עליו וכו' וציר לעצמו היטב כל עניני מיתה ואמר שהוא מלאכה לציר לעצמו זאת היטב
שיחות הר"ן - אות קמ
...- אות קמ כשאמר לי ענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן פ"ו על פסוק: "מקצר רוח ומעבודה קשה" שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו' עין שם עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת ענה ואמר בלשון גערה קצת כאומר. ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא קטנות שהיה בהם בעצמן שלא האמינו בהם בעצמן ורש"י זכרונו לברכה, פרש שם כפשוטו קטנות אמונה אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנד - דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת
...מוהר"ן ח"א - תורה קנד - דע כי יש יראות נפולות דע כי יש יראות נפולות וכל היסורים והדינים שיש לאדם כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורים ממנו חמש אימות אימת חלש על הגבור שאף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים ועל כן הם במספר חמש כנגד חמש גבורות שהם חמש אותיות מנצפ"ך כפולים וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם ומקום היראה היא בלב כמו שפרש רש"י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו "ויראת" והיראה צריכה להיות עם דעת כי בלא...
חיי מוהר"ן - תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ולהתחזק באמונה אות תטז פעם אחת דברנו עמו וגלה לנו שיש מופת על חדוש העולם כי אם לא כן חס ושלום היכן היה מקום להחזיק את כל באי עולם. כי זה רואין בחוש שבכל פעם נתרבין בני אדם. כי מאדם אחד יוצאין דורי דורות אלפים ורבבות נפשות. וכן מכל אחד ואחד ואם כן [רצונו לומר אם העולם קדמון ובלי גבול וזמן חס ושלום, כדעת הכופרים ימח שמם] כבר היה ראוי שיתמלא כל העולם ולא היה מקום העולם שהוא במדה וגבול יכול להחזיק מאחר שמתרבין בכל פעם מאד. שוב פעם אחת גלה מופת שני מן המתים. כי כשאחד מת וקוברין אותו בארץ, ונתרבה על כל...
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע אז לנאווריטש ורצה לנסע להלן יותר ונת
להאמין בצדיק עם דעת
...עם דעת breslev.eip.co.il/?key=525 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן מברסלב אומר שמאמונה סתם כך שהיא בשביל מצב הרוח בלבד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...צדיקים גנוזים יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד...
שיחות הר"ן - אות קס - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...וטרחתו בעבודת ה' שמעתי מפי האיש ששמש אותו בימי ילדותו בעת שעסק בתעניתים [כמבאר בהשיחות שמקדם] וספר לפני האיש הנ"ל שפעם אחת התענה רבנו זכרונו לברכה, משבת לשבת ובאמצע השבוע ביום רביעי יצא ממנו דם מחטמו ומשתי עיניו ומשתי אזניו ומפיו וצעק האיש הנ"ל לפניו ואמר שיעשה רעש בביתו על שנחלש כל כך ופיס אותו בחכמתו, ואמר לו. כך הדרך, שמכבידין התענית באמצע השבוע הלא תראה ביום מחר יקל עלי עד שהכרח האיש לשתק כי השביע אותו תחלה שלא יגלה לשום אדם התעניתים שלו פעם אחד התענה משבת לשבת ובאמצע השבוע הכרח לשכב על מטתו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 30_09_2025 השעה 15:59:05 - wesi2