ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - עח - שיחות שהיה אצל כל תורה
אות עח התורה אתם נצבים בלקוטי א' בסימן מ"ד אמר בשבת שקדם ראש השנה של שנת תקס"ג בשבת הראשון שנתקרבתי אליו. ושם מדבר מענין מחיאת כפים בשעת התפילה. ודע שבאותו העת שאמר התורה הזאת אז היה סמוך לכניסתו לפה ברסלב ואז דבר הרבה מענין מחיאת כפים בתפילה. וספר לי שבתחלת כניסתו לפה עמד פעם אחת על פתח בית המדרש שבביתו והוכיח את העולם על אודות התפילה שאינם מתפללים כראוי. וענה ואמר שאין שומעין משום אחד מהמתפללין שום המחאת כף. ומזה הבנו מיד שהוא רוצה להחזיר העטרה לישנה שיחזרו להתעורר להתפלל בכונה והתלהבות ובכח גדול כמו החסידים הראשונים שהיו בימי הבעל שם טוב זכרונו לברכה ותלמידיו הקדושים שהיו בדורות שלפנינו. כי בתחלת ימי רבנו זכרונו לברכה כבר התחילו החסידים להתקרר וכו' והוא זכרונו לברכה יגע וטרח הרבה לתקן כל זה להחזיר העטרה לישנה. גם בעת ההיא קדם השבת שלפני ראש השנה הנ"ל היו אצלו שני חסידים מהחשובים קצת וסעדו אצלו זכרונו לברכה ובתוך שיחתן עמו היו מתלוצצים מאחד בנעמריב שדרכו להרבות במחיאת כפים בשעת התפילה והקפיד רבנו זכרונו לברכה על זה ודבר אתם קשות ואמר להם וכי אתם יודעים מהו מחיאת כפים בתפילה וכל הענינים שיש בזה עד שאתם מתלוצצים מזה האיש הנ"ל שלא נתקבל אצלכם מחיאת כפים שלו. ואחר כך בשבת שאחר זה שהוא שבת שלפני ראש השנה באתי אנכי על שבת. ואז אמר התורה אתם נצבים על ענין מחיאת כפים והיא היתה התורה הראשונה שזכיתי לשמע מפיו הקדוש ותכף כתבתי אותה בעזרתו הגדולה תהלה לאל חיי. גם אחר כך בסמוך אחר סוכות בא איש אחד מנעמריב אליו והוא היה האיש שהיה אצלו קדם ראש השנה שהיה מתלוצץ ממחיאת כפים של אחד כנ"ל. והאיש הזה בא על אודות בנו שנחלה אצלו רחמנא לצלן והראה לו רבנו זכרונו לברכה מאמר אחד בפרי עץ החיים בענין וישם לך שלום שהוא ראשי תבות שלו שהוא בחינת שלו הייתי ויפרפרני וכו'. וצוה לו שיאמר לפניו זה הענין והכרח לומר לפניו. ואחר כך אמר לו רבנו זכרונו לברכה התורה על מחיאת כף שבסימן מ"ו. מענין השלש ידים וכו' עין שם אבל זה האיש מיאן להטות שכמו לסבל על תורה ולהתקרב אליו זכרונו לברכה. וחזר לביתו והילד נחלש יותר. וספר לי האיש כל הענין הנ"ל שעסק עמו רבנו זכרונו לברכה וכל התורה הזאת שאמר לו אז גם ספר לי שרבנו זכרונו לברכה ספר לו איזה מעשה מאדון אחד שהיה עז פנים וקשה ביותר שקורין באניט, ואינו זוכר היטב המעשה. ובקש ממני האיש שכשאסע אליו שאזכיר לפניו את הילד ולבקש אותו שיושיע לו. ואני נסעתי בסמוך אליו זכרונו לברכה ודברתי עמו מזה. ענה ואמר עוד הילד חי בלשון תמיהה ועמדתי מרעיד ומשתומם כי הבנתי מדבריו שכבר נחתם הגזר דין על הילד למיתה. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר אם היה האיש הנ"ל מקבל דברי כבר היה הילד שב לבריאותו. [כאומר אבל עכשו שלא קבל דברי אי אפשר שיחיה הילד] וכן הוה שבסמוך נפטר הילד. וכשדבר רבנו זכרונו לברכה עמי מאיש הנ"ל שלא קבל דבריו התחלתי להמליץ עבורו ואמרתי: איך אפשר לו להתקרב והלא הוא כבר מקרב [הינו לאחד מהחולקים]. השיב הוא זכרונו לברכה אם כן, יש לו נסיון גדול כלומר וכי מה בכך וכי מפני זה אי אפשר לו להתקרב רק שהנסיון שלו גדול. ובודאי הוא צריך לעמד בנסיון ולשבר כל המניעות ולהתקרב אות עט התורה ימי חנוכה הם ימי הודאה בחינת תודה וכו' בלקוטי תנינא בסימן ב. זאת התורה אמר בשבת חנוכה ובאותה שנה בא מלמברג ולפי עניות דעתי המשיך בזה בחינת תקון קרבן תודה שהיה צריך להביא על שחזר משם בשלום לביתו. כי זה ישועה גדולה ונפלאה מאד לנו ולכל ישראל כי אם היה נשאר שם בלמברג אפשר האור היה מסתלק לגמרי חס ושלום ולא היינו שומעין כל הנוראות שהיה מגלה לנו אחר כך בתורותיו ושיחותיו שאמר אחר כך. בפרט המעשיות שעקר המעשיות הגדולות גלה לנו אחר כך בפרט המעשה של השבעה בעטלירס. ובודאי ראוי להביא קרבן תודה על ישועה כזאת. גם כמה פעמים אחר שבא מלמברג שמענו ממנו זכרונו לברכה שנתן שבח והודיה גדולה להשם יתברך על שחזר משם. ובעת הטיול בכל עת שבא על איזה מקום שהיה שם מכבר קדם שנסע לשם היה אומר שראוי לשבח להשם יתברך על שחזר והביאני לכאן לחזר ולהיות באלו המקומות כי הייתי סבור שחס ושלום לא אשוב לראותם עוד
אות עח

הַתּוֹרָה אַתֶּם נִצָּבִים בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן מ"ד

אָמַר בְּשַׁבָּת שֶׁקּדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תקס"ג בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו.

וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה.

וְדַע שֶׁבְּאוֹתוֹ הָעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת

אָז הָיָה סָמוּךְ לִכְנִיסָתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב

וְאָז דִבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִילָּה.

וְסִפֵּר לִי שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְפה עָמַד פַּעַם אַחַת עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּבֵיתוֹ

וְהוֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם עַל אוֹדוֹת הַתְּפִילָּה שֶׁאֵינָם מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי.

וְעָנָה וְאָמַר שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין מִשּׁוּם אֶחָד מֵהַמִּתְפַּלְּלִין שׁוּם הַמְחָאַת כַּף.

וּמִזֶּה הֵבַנּוּ מִיָּד שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ שֶׁיַּחְזְרוּ לְהִתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְהִתְלַהֲבוּת וּבְכחַ גָּדוֹל

כְּמוֹ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ.

כִּי בִּתְחִלַּת יְמֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר הִתְחִילוּ הַחֲסִידִים לְהִתְקָרֵר וְכוּ'

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָגַע וְטָרַח הַרְבֵּה לְתַקֵּן כָּל זֶה לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ.

גַּם בָּעֵת הַהִיא קדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה הַנַּ"ל

הָיוּ אֶצְלוֹ שְׁנֵי חֲסִידִים מֵהַחֲשׁוּבִים קְצָת וְסָעֲדוּ אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּבְתוֹךְ שִׂיחָתָן עִמּוֹ הָיוּ מִתְלוֹצְצִים מֵאֶחָד בְּנֶעמְרִיב שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַרְבּוֹת בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

וְהִקְפִּיד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל זֶה

וְדִבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת

וְאָמַר לָהֶם וְכִי אַתֶּם יוֹדְעִים מַהוּ מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִילָּה וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה

עַד שֶׁאַתֶּם מִתְלוֹצְצִים מִזֶּה הָאִישׁ הַנַּ"ל

שֶׁלּא נִתְקַבֵּל אֶצְלְכֶם מְחִיאַת כַּפַּיִם שֶׁלּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר זֶה שֶׁהוּא שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה בָּאתִי אָנכִי עַל שַׁבָּת.

וְאָז אָמַר הַתּוֹרָה אַתֶּם נִצָּבִים עַל עִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם

וְהִיא הָיְתָה הַתּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְתֵכֶף כָּתַבְתִּי אוֹתָהּ בְּעֶזְרָתוֹ הַגְּדוֹלָה תְּהִלָּה לְאֵל חַיָּי.

גַּם אַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ אַחַר סוכּוֹת בָּא אִישׁ אֶחָד מִנֶּעמְרִיב אֵלָיו

וְהוּא הָיָה הָאִישׁ שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה

שֶׁהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִמְּחִיאַת כַּפַּיִם שֶׁל אֶחָד כַּנַּ"ל.

וְהָאִישׁ הַזֶּה בָּא עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁנֶּחֱלָה אֶצְלוֹ רַחֲמָנָא לִצְלַן

וְהֶרְאָה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמָר אֶחָד בִּפְרִי עֵץ הַחַיִּים בְּעִנְיַן וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת שָׁלֵו

שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְכוּ'.

וְצִוָּה לוֹ שֶׁיּאמַר לְפָנָיו זֶה הָעִנְיָן וְהֻכְרַח לוֹמַר לְפָנָיו.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה עַל מְחִיאַת כַּף שֶׁבְּסִימָן מ"ו. מֵעִנְיַן הַשָׁלשׁ יָדַיִם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

אֲבָל זֶה הָאִישׁ מִיאֵן לְהַטּוֹת שִׁכְמוֹ לִסְבּל על תּוֹרָה וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְחָזַר לְבֵיתוֹ וְהַיֶּלֶד נֶחֱלַשׁ יוֹתֵר.

וְסִפֵּר לִי הָאִישׁ כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁעָסַק עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְכָל הַתּוֹרָה הַזּאת שֶׁאָמַר לוֹ אָז

גַּם סִפֵּר לִי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה סִפֵּר לוֹ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה

מֵאָדוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה עָז פָּנִים וְקָשֶׁה בְּיוֹתֵר שֶׁקּוֹרִין בַּאנִיט, וְאֵינוֹ זוֹכֵר הֵיטֵב הַמַּעֲשֶׂה.

וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי הָאִישׁ שֶׁכְּשֶׁאֶסַּע אֵלָיו שֶׁאַזְכִּיר לְפָנָיו אֶת הַיֶּלֶד וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשִׁיעַ לוֹ.

וַאֲנִי נָסַעְתִּי בְּסָמוּךְ אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה.

עָנָה וְאָמַר עוֹד הַיֶּלֶד חַי בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה

וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם כִּי הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁכְּבָר נֶחְתַּם הַגְּזַר דִּין עַל הַיֶּלֶד לְמִיתָה.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר אִם הָיָה הָאִישׁ הַנַּ"ל מְקַבֵּל דְּבָרַי כְּבָר הָיָה הַיֶּלֶד שָׁב לִבְרִיאוּתוֹ.

[כְּאוֹמֵר אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁלּא קִבֵּל דְּבָרַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הַיֶּלֶד]

וְכֵן הֲוָה שֶׁבְּסָמוּךְ נִפְטַר הַיֶּלֶד.

וּכְשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמִּי מֵאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁלּא קִבֵּל דְּבָרָיו

הִתְחַלְתִּי לְהַמְלִיץ עֲבוּרוֹ

וְאָמַרְתִּי: אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב

וַהֲלא הוּא כְּבָר מְקרָב [הַיְנוּ לְאֶחָד מֵהַחוֹלְקִים].

הֵשִׁיב הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אִם כֵּן, יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל

כְּלוֹמַר וְכִי מַה בְּכָךְ

וְכִי מִפְּנֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב

רַק שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ גָּדוֹל.

וּבְוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לַעֲמד בַּנִּסָּיוֹן וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְקָרֵב

אות עט

הַתּוֹרָה יְמֵי חֲנוּכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה בְּחִינַת תּוֹדָה וְכוּ'

בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן ב.

זאת הַתּוֹרָה אָמַר בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה

וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה בָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ

וּלְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי הִמְשִׁיךְ בָּזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן קָרְבַּן תּוֹדָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא עַל שֶׁחָזַר מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ.

כִּי זֶה יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה מְאד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל

כִּי אִם הָיָה נִשְׁאָר שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ אֶפְשָׁר הָאוֹר הָיָה מִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם

וְלא הָיִינוּ שׁוֹמְעִין כָּל הַנּוֹרָאוֹת שֶׁהָיָה מְגַלֶּה לָנוּ אַחַר כָּךְ בְּתוֹרוֹתָיו וְשִׂיחוֹתָיו שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ.

בִּפְרָט הַמַּעֲשִׂיּוֹת

שֶׁעִקַּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת גִּלָּה לָנוּ אַחַר כָּךְ

בִּפְרָט הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס.

וּבְוַדַּאי רָאוּי לְהָבִיא קָרְבַּן תּוֹדָה עַל יְשׁוּעָה כָּזאת.

גַּם כַּמָּה פְּעָמִים אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ

שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁנָּתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה גְּדוֹלָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁחָזַר מִשָּׁם.

וּבְעֵת הַטִּיּוּל

בְּכָל עֵת שֶׁבָּא עַל אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם מִכְּבָר קדֶם שֶׁנָּסַע לְשָׁם

הָיָה אוֹמֵר שֶׁרָאוּי לְשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁחָזַר וֶהֱבִיאַנִי לְכָאן לַחֲזר וְלִהְיוֹת בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת

כִּי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לא אָשׁוּב לִרְאוֹתָם עוֹד
חיי מוהר"ן - תקכ - עבודת השם
...- תקכ - עבודת השם אות תקכ היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות וכו' והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים וכו' כנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן ק"ד ואמר אני מקנא את ר"י חתן ר"י שיכול לומר הרבה. הינו שפה ברסלב היה איש אחד שהיה רגיל לומר הרבה תחנות ותהלים ומעמדות בכל יום ואמר רבנו זכרונו לברכה שהוא מקנא את האיש הזה שיכול לומר הרבה וגם הוא בעצמו זכרונו לברכה קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו קדם לזה כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת ומי שלא שמע אותו כשהיה מזמר...
שיחות הר"ן - אות קמג
...לסימן רס"ג בחלק ראשון] כי יש שני מיני אכילת הבהמיות דהינו שיש אדם שאוכל בתאוה גדולה כבהמה והמאכל הוא מאכל אדם ויש אדם שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם דהינו שהניצוצות לא נתבררו כל כך שראוי לאדם אלא הוא מאכל בהמה והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי חלי הקדחת וזה שכתוב: "הרכבת אנוש לראשנו" דהינו כשאנו במדרגה קטנה שאדם גדול ממנו שאנו אוכלים משני המאכלים הנ"ל אזי "באנו באש ובמים" הינו קר וחם דהינו קדחת ואפילו הרופאים אומרים גם כן כך שקדחת בא מן מאכל יותר וזה בגשמיות וברוחניות גם כן כך כי כשאדם הוא בב...
גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 2
...מוהר"ן - חלק 2 גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 1. בלילה קדם הברית מילה של בנו של מה אפרים זכרונו לברכה אז ישב עמנו הרבה ודבר עמנו הרבה מענין גדלתו ואמתת הפלגת מעלתו ושמענו אז כמה דברים. ואמר אז שקשה להכניס בלב ענין גדלתו ואי אפשר לדבר מזה כי גם אחרים אומרים כך לשונות כאלו. וכל מה שהפה יכול לדבר אומר השני גם כן כך אבל רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יכול להבין קצת היכן נקדות האמת לאמתו והבן כיו"ב לגבי השי"ת, שלמרות שהוא בתכלית ההסתרה, אף על פי כן הוא המלך באמת. וכיו"ב מובא שיש פלטין של עבד ופלטין...
ספר המידות - עצבות
...חטאת נעורים, על ידי זה באים לו דאגות. ב. לרב בא הצער לאדם על ידי דבורו. ג. כשיש לך צער, תדבר מזה הצער. ד. על ידי דאגה בלב נופל על האדם אימת מות. ה. על ידי הכנעה נתבטל רעה ויגון. ו. מי שיש לו עצבות, יסתכל על הצדיקים, ויבא לו שמחה בלבו. ז. כשאתה נכנס בבית נכרי, על ידי זה בא עצבות. ח. על ידי עצבות אדם נחלש. ט. על ידי לב רע הפנים נשתנה. י. כשיש לך צער ביום שמחה, וכל שמחתך נשבת, תדע שתמה זכות אבותיך. יא. מי שיש לו עצבות, יתן מתנה לצדיק תדיר. יב. על ידי עצבות בא שרפה. יג. עצבות סימן לאיזה חלאת, שממשמש...
חיי מוהר"ן - מח - שיחות השיכים להתורות
...שיחות השיכים להתורות אות מח התורה חיים נצחיים שבסימן ע"ב בלקוטי תנינא נאמרה בעת שבא אצלו על שבת קדש פרשת יתרו צדיק אחד מפרסם גדול, והוא זכרונו לברכה לא אמר שום תורה בליל שבת קדש ולא ביום שבת קדש. וכשגמרנו סעדת שחרית של שבת וכבר ברכנו ברכת המזון והיינו סבורים להסתלק מהשלחן כנהוג אחר ברכת המזון אבל הוא זכרונו לברכה נשאר אז יושב על מקומו וגם אנחנו כלנו נשארנו אז יושבים לפניו, וגם הצדיק הנ"ל נשאר עדין יושב לפניו. בתוך כך ענה ואמר כשרואין את עצמו עם הצדיק אפילו כשאין שומעין תורה גם זה טוב מאד כי על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...מוהר"ן ח"א - תורה ס - דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול האדרא רבא קדישא פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי...
ספר המידות - גאוה
...משיח בא, עד שיכלה [כל] גאוה מן העולם. ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל אותם. י. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שהוא גדלן. יא. סגלה לבטל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קך - הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר
...שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר מפרש בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק וכמו שאמרו במדרש על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו' וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת, שמרי את השניה כך קדש הקדוש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
...לתבה צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה פרש רש"י: צהר יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון הנה ידוע כי "סביב רשעים יתהלכון" כי הסטרא אחרא מסבבת הקדשה כי את זה לעמת זה עשה ובפרט מי שכבר נמשך אחר עברות, חס ושלום ונמשך אחר הסטרא אחרא, ושם מקומו, חס ושלום והם מסבבין אותו מכל צד וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה' קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה' כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו וחיות כראוי לכן...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט
...אות ט וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא יבואו עליהם והיו ברקים ורעמים ורוחות גדולות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 12:59:38 - wesi2