ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - עח - שיחות שהיה אצל כל תורה
אות עח התורה אתם נצבים בלקוטי א' בסימן מ"ד אמר בשבת שקדם ראש השנה של שנת תקס"ג בשבת הראשון שנתקרבתי אליו. ושם מדבר מענין מחיאת כפים בשעת התפילה. ודע שבאותו העת שאמר התורה הזאת אז היה סמוך לכניסתו לפה ברסלב ואז דבר הרבה מענין מחיאת כפים בתפילה. וספר לי שבתחלת כניסתו לפה עמד פעם אחת על פתח בית המדרש שבביתו והוכיח את העולם על אודות התפילה שאינם מתפללים כראוי. וענה ואמר שאין שומעין משום אחד מהמתפללין שום המחאת כף. ומזה הבנו מיד שהוא רוצה להחזיר העטרה לישנה שיחזרו להתעורר להתפלל בכונה והתלהבות ובכח גדול כמו החסידים הראשונים שהיו בימי הבעל שם טוב זכרונו לברכה ותלמידיו הקדושים שהיו בדורות שלפנינו. כי בתחלת ימי רבנו זכרונו לברכה כבר התחילו החסידים להתקרר וכו' והוא זכרונו לברכה יגע וטרח הרבה לתקן כל זה להחזיר העטרה לישנה. גם בעת ההיא קדם השבת שלפני ראש השנה הנ"ל היו אצלו שני חסידים מהחשובים קצת וסעדו אצלו זכרונו לברכה ובתוך שיחתן עמו היו מתלוצצים מאחד בנעמריב שדרכו להרבות במחיאת כפים בשעת התפילה והקפיד רבנו זכרונו לברכה על זה ודבר אתם קשות ואמר להם וכי אתם יודעים מהו מחיאת כפים בתפילה וכל הענינים שיש בזה עד שאתם מתלוצצים מזה האיש הנ"ל שלא נתקבל אצלכם מחיאת כפים שלו. ואחר כך בשבת שאחר זה שהוא שבת שלפני ראש השנה באתי אנכי על שבת. ואז אמר התורה אתם נצבים על ענין מחיאת כפים והיא היתה התורה הראשונה שזכיתי לשמע מפיו הקדוש ותכף כתבתי אותה בעזרתו הגדולה תהלה לאל חיי. גם אחר כך בסמוך אחר סוכות בא איש אחד מנעמריב אליו והוא היה האיש שהיה אצלו קדם ראש השנה שהיה מתלוצץ ממחיאת כפים של אחד כנ"ל. והאיש הזה בא על אודות בנו שנחלה אצלו רחמנא לצלן והראה לו רבנו זכרונו לברכה מאמר אחד בפרי עץ החיים בענין וישם לך שלום שהוא ראשי תבות שלו שהוא בחינת שלו הייתי ויפרפרני וכו'. וצוה לו שיאמר לפניו זה הענין והכרח לומר לפניו. ואחר כך אמר לו רבנו זכרונו לברכה התורה על מחיאת כף שבסימן מ"ו. מענין השלש ידים וכו' עין שם אבל זה האיש מיאן להטות שכמו לסבל על תורה ולהתקרב אליו זכרונו לברכה. וחזר לביתו והילד נחלש יותר. וספר לי האיש כל הענין הנ"ל שעסק עמו רבנו זכרונו לברכה וכל התורה הזאת שאמר לו אז גם ספר לי שרבנו זכרונו לברכה ספר לו איזה מעשה מאדון אחד שהיה עז פנים וקשה ביותר שקורין באניט, ואינו זוכר היטב המעשה. ובקש ממני האיש שכשאסע אליו שאזכיר לפניו את הילד ולבקש אותו שיושיע לו. ואני נסעתי בסמוך אליו זכרונו לברכה ודברתי עמו מזה. ענה ואמר עוד הילד חי בלשון תמיהה ועמדתי מרעיד ומשתומם כי הבנתי מדבריו שכבר נחתם הגזר דין על הילד למיתה. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר אם היה האיש הנ"ל מקבל דברי כבר היה הילד שב לבריאותו. [כאומר אבל עכשו שלא קבל דברי אי אפשר שיחיה הילד] וכן הוה שבסמוך נפטר הילד. וכשדבר רבנו זכרונו לברכה עמי מאיש הנ"ל שלא קבל דבריו התחלתי להמליץ עבורו ואמרתי: איך אפשר לו להתקרב והלא הוא כבר מקרב [הינו לאחד מהחולקים]. השיב הוא זכרונו לברכה אם כן, יש לו נסיון גדול כלומר וכי מה בכך וכי מפני זה אי אפשר לו להתקרב רק שהנסיון שלו גדול. ובודאי הוא צריך לעמד בנסיון ולשבר כל המניעות ולהתקרב אות עט התורה ימי חנוכה הם ימי הודאה בחינת תודה וכו' בלקוטי תנינא בסימן ב. זאת התורה אמר בשבת חנוכה ובאותה שנה בא מלמברג ולפי עניות דעתי המשיך בזה בחינת תקון קרבן תודה שהיה צריך להביא על שחזר משם בשלום לביתו. כי זה ישועה גדולה ונפלאה מאד לנו ולכל ישראל כי אם היה נשאר שם בלמברג אפשר האור היה מסתלק לגמרי חס ושלום ולא היינו שומעין כל הנוראות שהיה מגלה לנו אחר כך בתורותיו ושיחותיו שאמר אחר כך. בפרט המעשיות שעקר המעשיות הגדולות גלה לנו אחר כך בפרט המעשה של השבעה בעטלירס. ובודאי ראוי להביא קרבן תודה על ישועה כזאת. גם כמה פעמים אחר שבא מלמברג שמענו ממנו זכרונו לברכה שנתן שבח והודיה גדולה להשם יתברך על שחזר משם. ובעת הטיול בכל עת שבא על איזה מקום שהיה שם מכבר קדם שנסע לשם היה אומר שראוי לשבח להשם יתברך על שחזר והביאני לכאן לחזר ולהיות באלו המקומות כי הייתי סבור שחס ושלום לא אשוב לראותם עוד
אות עח

הַתּוֹרָה אַתֶּם נִצָּבִים בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן מ"ד

אָמַר בְּשַׁבָּת שֶׁקּדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תקס"ג בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו.

וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה.

וְדַע שֶׁבְּאוֹתוֹ הָעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת

אָז הָיָה סָמוּךְ לִכְנִיסָתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב

וְאָז דִבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִילָּה.

וְסִפֵּר לִי שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְפה עָמַד פַּעַם אַחַת עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּבֵיתוֹ

וְהוֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם עַל אוֹדוֹת הַתְּפִילָּה שֶׁאֵינָם מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי.

וְעָנָה וְאָמַר שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין מִשּׁוּם אֶחָד מֵהַמִּתְפַּלְּלִין שׁוּם הַמְחָאַת כַּף.

וּמִזֶּה הֵבַנּוּ מִיָּד שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ שֶׁיַּחְזְרוּ לְהִתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְהִתְלַהֲבוּת וּבְכחַ גָּדוֹל

כְּמוֹ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ.

כִּי בִּתְחִלַּת יְמֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר הִתְחִילוּ הַחֲסִידִים לְהִתְקָרֵר וְכוּ'

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָגַע וְטָרַח הַרְבֵּה לְתַקֵּן כָּל זֶה לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ.

גַּם בָּעֵת הַהִיא קדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה הַנַּ"ל

הָיוּ אֶצְלוֹ שְׁנֵי חֲסִידִים מֵהַחֲשׁוּבִים קְצָת וְסָעֲדוּ אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּבְתוֹךְ שִׂיחָתָן עִמּוֹ הָיוּ מִתְלוֹצְצִים מֵאֶחָד בְּנֶעמְרִיב שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַרְבּוֹת בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

וְהִקְפִּיד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל זֶה

וְדִבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת

וְאָמַר לָהֶם וְכִי אַתֶּם יוֹדְעִים מַהוּ מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִילָּה וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה

עַד שֶׁאַתֶּם מִתְלוֹצְצִים מִזֶּה הָאִישׁ הַנַּ"ל

שֶׁלּא נִתְקַבֵּל אֶצְלְכֶם מְחִיאַת כַּפַּיִם שֶׁלּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר זֶה שֶׁהוּא שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי ראשׁ הַשָּׁנָה בָּאתִי אָנכִי עַל שַׁבָּת.

וְאָז אָמַר הַתּוֹרָה אַתֶּם נִצָּבִים עַל עִנְיַן מְחִיאַת כַּפַּיִם

וְהִיא הָיְתָה הַתּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְתֵכֶף כָּתַבְתִּי אוֹתָהּ בְּעֶזְרָתוֹ הַגְּדוֹלָה תְּהִלָּה לְאֵל חַיָּי.

גַּם אַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ אַחַר סוכּוֹת בָּא אִישׁ אֶחָד מִנֶּעמְרִיב אֵלָיו

וְהוּא הָיָה הָאִישׁ שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה

שֶׁהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִמְּחִיאַת כַּפַּיִם שֶׁל אֶחָד כַּנַּ"ל.

וְהָאִישׁ הַזֶּה בָּא עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁנֶּחֱלָה אֶצְלוֹ רַחֲמָנָא לִצְלַן

וְהֶרְאָה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמָר אֶחָד בִּפְרִי עֵץ הַחַיִּים בְּעִנְיַן וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת שָׁלֵו

שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְכוּ'.

וְצִוָּה לוֹ שֶׁיּאמַר לְפָנָיו זֶה הָעִנְיָן וְהֻכְרַח לוֹמַר לְפָנָיו.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה עַל מְחִיאַת כַּף שֶׁבְּסִימָן מ"ו. מֵעִנְיַן הַשָׁלשׁ יָדַיִם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

אֲבָל זֶה הָאִישׁ מִיאֵן לְהַטּוֹת שִׁכְמוֹ לִסְבּל על תּוֹרָה וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְחָזַר לְבֵיתוֹ וְהַיֶּלֶד נֶחֱלַשׁ יוֹתֵר.

וְסִפֵּר לִי הָאִישׁ כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁעָסַק עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְכָל הַתּוֹרָה הַזּאת שֶׁאָמַר לוֹ אָז

גַּם סִפֵּר לִי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה סִפֵּר לוֹ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה

מֵאָדוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה עָז פָּנִים וְקָשֶׁה בְּיוֹתֵר שֶׁקּוֹרִין בַּאנִיט, וְאֵינוֹ זוֹכֵר הֵיטֵב הַמַּעֲשֶׂה.

וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי הָאִישׁ שֶׁכְּשֶׁאֶסַּע אֵלָיו שֶׁאַזְכִּיר לְפָנָיו אֶת הַיֶּלֶד וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיּוֹשִׁיעַ לוֹ.

וַאֲנִי נָסַעְתִּי בְּסָמוּךְ אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה.

עָנָה וְאָמַר עוֹד הַיֶּלֶד חַי בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה

וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם כִּי הֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁכְּבָר נֶחְתַּם הַגְּזַר דִּין עַל הַיֶּלֶד לְמִיתָה.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר אִם הָיָה הָאִישׁ הַנַּ"ל מְקַבֵּל דְּבָרַי כְּבָר הָיָה הַיֶּלֶד שָׁב לִבְרִיאוּתוֹ.

[כְּאוֹמֵר אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁלּא קִבֵּל דְּבָרַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הַיֶּלֶד]

וְכֵן הֲוָה שֶׁבְּסָמוּךְ נִפְטַר הַיֶּלֶד.

וּכְשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמִּי מֵאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁלּא קִבֵּל דְּבָרָיו

הִתְחַלְתִּי לְהַמְלִיץ עֲבוּרוֹ

וְאָמַרְתִּי: אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב

וַהֲלא הוּא כְּבָר מְקרָב [הַיְנוּ לְאֶחָד מֵהַחוֹלְקִים].

הֵשִׁיב הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אִם כֵּן, יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל

כְּלוֹמַר וְכִי מַה בְּכָךְ

וְכִי מִפְּנֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב

רַק שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ גָּדוֹל.

וּבְוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לַעֲמד בַּנִּסָּיוֹן וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְקָרֵב

אות עט

הַתּוֹרָה יְמֵי חֲנוּכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה בְּחִינַת תּוֹדָה וְכוּ'

בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן ב.

זאת הַתּוֹרָה אָמַר בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה

וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה בָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ

וּלְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי הִמְשִׁיךְ בָּזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן קָרְבַּן תּוֹדָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא עַל שֶׁחָזַר מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ.

כִּי זֶה יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה מְאד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל

כִּי אִם הָיָה נִשְׁאָר שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ אֶפְשָׁר הָאוֹר הָיָה מִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם

וְלא הָיִינוּ שׁוֹמְעִין כָּל הַנּוֹרָאוֹת שֶׁהָיָה מְגַלֶּה לָנוּ אַחַר כָּךְ בְּתוֹרוֹתָיו וְשִׂיחוֹתָיו שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ.

בִּפְרָט הַמַּעֲשִׂיּוֹת

שֶׁעִקַּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת גִּלָּה לָנוּ אַחַר כָּךְ

בִּפְרָט הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס.

וּבְוַדַּאי רָאוּי לְהָבִיא קָרְבַּן תּוֹדָה עַל יְשׁוּעָה כָּזאת.

גַּם כַּמָּה פְּעָמִים אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ

שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁנָּתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה גְּדוֹלָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁחָזַר מִשָּׁם.

וּבְעֵת הַטִּיּוּל

בְּכָל עֵת שֶׁבָּא עַל אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם מִכְּבָר קדֶם שֶׁנָּסַע לְשָׁם

הָיָה אוֹמֵר שֶׁרָאוּי לְשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁחָזַר וֶהֱבִיאַנִי לְכָאן לַחֲזר וְלִהְיוֹת בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת

כִּי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לא אָשׁוּב לִרְאוֹתָם עוֹד
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד: כשנפרדין חס ושלום, מהצדיקים כאלו עובדין עבודה זרה כי איתא בזוהר הקדוש שהצדיק הוא קוצא דאות ד' וכשנפרדין ממנו חס ושלום, אזי מפרידין קוצא דאות ד' דאחד ונעשה חס ושלום אחר שהוא אל אחר כפירות כי עקר אמונת היחוד הוא על ידי הצדיקים האמתיים שהם קוצא דאות ד' דאחד וכנ"ל וכן מבאר ענין זה בכמה מקומות בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר האמונה תולה בהתקרבות לצדיקים האמתיים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריג - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם
...מוהר"ן ח"א - תורה ריג - כשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממות שנגזר עליו אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם אך תכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם אבל דע שכשחס ושלום, מוצא מקום לכנס תחת המסתר והמכסה לשלט על האדם אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש 'שראה פינחס המ"ם של...
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות נט סדר הזמנים של אמירת המאמרים הנודעים לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף זה בטיראויצע קדם פורים....
ספר המידות - ודוי דברים
ספר המידות - ודוי דברים חלק שני א. על ידי ודוי דברים גורמים שהקדוש ברוך הוא מזמין מלמדי תינוקות, שלומדין באמונה. ב. גם גורמים, שנתקנים הדרכים ממכשולות. ג. על ידי ודוי דברים זוכים להתנשאות. ד. מי שאינו מתודה על עונותיו, מורא בא עליו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמה - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'
...- אין אדם מת וחצי וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי וכו' זה בחינת מחלקת, כתרגומו "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא' ומי שאוחז תאוותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לדור בשני עולמות, אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו (מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת' אבל על ידי מחלקת, מצינו שלא אמרו הלכה משמם כמו אחרים...
שיחות הר"ן - אות נט
שיחות הר"ן - אות נט מסגל יותר לבנים להיות רחוק מהם לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם רק לבלי להסתכל עליהם כלל
שיחות הר"ן - אות טז
...הר"ן - אות טז דע, שיכולין לצעק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל, כי אינו מוציא שום קול כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יוכל כל אדם דהינו שיציר במחשבתו הצעקה ויכנס קול הצעקה במחשבה ויציר בדעתו קול הצעקה ממש עם הנגון כדרך שצועקין ויכנס בזה עד שיצעק ממש בבחינת קול דממה דקה ושום אדם לא ישמע כלל כי באמת אינו ציור כלל רק צעקה ממש כי יש סמפונות בראה שמשם יוצא הקול וגם יש סמפונות דקים היוצאים מן הראה אל המח ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסמפונות הדקים ההולכים אל המח עד שיצעק ממש במחו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ק - כֻּלָּם לא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת
...מוהר"ן ח"ב - תורה ק - כלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות ספרו לי שאמר, שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפרסמים אמתיים ואמר, שכלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות וגם תפס איש אחד פשוט מנכדי הבעל שם טוב, זכרונו לברכה ואמר: גם זה מפרש שיחתו בכל פעם לפני השם יתברך בבכיה גדולה ואמר שזרע הבעל שם טוב רגילים בזה ביותר, כי הם מזרע דוד המלך עליו השלום וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר לבו מאד לפני השם יתברך תמיד שזהו עקר ספר תהלים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...אל כף בשעת התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת יד העכו"ם...
חיי מוהר"ן - מא - שיחות השיכים להתורות
...- שיחות השיכים להתורות אות מא קדם שאמר התורה הגדולה תקעו אמונה בלקוטי תנינא בסימן ה' בראש השנה תק"ע, דבר עמנו קדם אותו ראש השנה וספר שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה וכמה סובלי חלאים היו מהם שקבלו גם כן לפניו על חסרון אמונה אחר כך אמר התורה הנ"ל שמדבר מכל זה. גם קדם ראש השנה הנ"ל בעת החזרה מהטיול היה משיח עמנו מענין המגני ארץ שקרא אותנו הזקן הידוע וכו' וגם זה נזכר בהתורה ההיא עין שם באות ז'. ואז ראיתי מרחוק נפלאות ה' אשר עדין אני רחוק מלהשיגם אפס קצתם. גם בראש השנה קדם שאמר התורה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 23:58:24 - wesi2