ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - מג - שיחות השיכים להתורות
אות מג בהתורה "תקעו תוכחה", בלקוטי תנינא בסימן ח' מובא לענין גדל עצם המעלה כשזוכין שנתוסף נפש אחד להקבוץ הקדוש של ישראל שעל ידי זה נתרבין הבתים של התפילה אלפי אלפים ורבי רבבות מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב כי איתא בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע עשרים וארבעה בתים, חמש מאה ועשרים, שש שבע מאות ועשרים וכו' עין שם. והנני מבאר לך הכלל בזה כדי שתדע חשבון עצם רבוי הבתים בברור, ותבין גדלות הבורא יתברך ומעלת הקבוץ של ישראל, כמה וכמה בתים בלי שעור וערך נתוספין ונתרבין כשנתוסף נפש אחד להקבוץ הקדוש של ישראל. והוא שכל מה שנתוסף אבן אחת, אזי נתרבין הבתים כמספר כפולות של כל מספר האבנים האלו בכל המספר של כל הצרופים שהם הבתים הקודמים. למשל בתחלה היו שתי אבנים והיו בונים שני בתים. הינו כי מן תבה של שתי אותיות אין נעשין ממנו כי אם שני צרופים, למשל א"ב אין יכולין לצרפן כי אם בשני צרופים הינו א"ב ב"א. וכשנתוסף עוד אבן הינו אות שלישית, ונעשה תבה של שלש אותיות, כגון אב"ג אזי נתרבין הבתים כפי כפולות מספר אלו האבנים שהם שלש בכל המספר של הבתים הראשונים, דהינו כפי כפולות מספר שלש שהוא מספר האבנים של עכשו במספר הבתים הקודמים שהם שנים, הינו שלש פעמים שנים שהיא ששה. ועל כן שלש אבנים בונות ששה בתים. וכן אחר כך כשנתוסף עוד אות אחת ונעשה תבה של ארבע אותיות כגון אבג"ד אזי נתרבין הבתים כמספר ארבע פעמים ששה שהוא עשרים וארבעה. וכשנתוסף עוד אות אחת ונעשה תבה של חמש אותיות, אזי נתרבה הבתים כמספר חמש פעמים עשרים וארבעה שהוא מאה ועשרים. וכן כשנתוסף עוד אות אחת ונעשה תבה של שש אותיות אזי נתרבין הבתים כמספר שש פעמים מאה ועשרים שהוא שבע מאות ועשרים. וכן לעולם שכל מה שנתרבה אות אחת נתרבו הבתים כפי כפולות כל מספר האבנים האלו הנמצאים עתה במספר כל הבתים שנבנו מהאבנים שהיו מקדם, והבן היטב. ועין בפרדס שם מבאר ענין זה. ודעת לנבון נקל להבין הטעם מי שיבין היטב מהות הצרופים, ואין להאריך בזה. ומזה תבין לענין הנפשות הנ"ל והא לך החשבון ממספר כמה אותיות שנקראים אבנים וכן לענין הנפשות הנ"ל וכו'. נמצא שמשלש עשרה אבנים נעשים ששה אלפים ושתי מאות ושבעה ועשרים מיליון ועשרים אלף ושמונה מאות (008, 020, 722, 6). ועל פי דרך זה תחשב לעולם. והבן היטב עד היכן הרבוי מגיע כשנתוסף אבן אחד על האבנים הינו נפש אחד על הקבוץ הקדוש של הנפשות שהיו כבר. השם יתברך יזכנו לשמח באלו הבתים אשר עליהם נאמר (ישעיה נ"ו) : "ושמחתים בבית תפילתי" כמובן בהתורה הנ"ל אשרי הזוכה לזה. ארבעים ושמונה פעמים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (05506x8) עולה עשרים ושמונה מיליון ותשע מאות ושבעים אלפים ארבע מאות שש מאות ושלש עשרה פעמים כל הנ"ל. כי על כל מצוה מתרי"ג [שש מאות ושלש עשרה] מצוות נכרתו כל הבריתות הנ"ל. עולה 002. 558. 857. 71. ולמאן דאמר ערבא וערבא דערבא צריכין לכפל עוד שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ככל הנ"ל כמובן שם בפרוש רש"י ותוספות עין שם היטב עולה וזכר היטב שהם שבע עשרה אותיות [ספרות] שהוא מספר גדול ומפלג מאד אשר אין לשער כי הם יותר מעשרת אלפים פעמים מילי מיליון ואם ידעת מספר המילי מיליון שהוא מיליון פעמים מיליון אשר נודע לבעלי חשבון אשר אם יחיה האדם חמשה עשר אלף שנים ויותר אינו מספיק לספר מספר הזה אחד לאחד אפילו לחשבון שיכולים לספר מספר מאה במינוט [בדקה] אחת. ודבר זה מבאר לכל הרוצה לבוא לחשבון הזה. וזה ידוע שעל מילי מיליון אחד אין צריכין לסדר ולצרף רק מספר שלש עשרה אותיות ציפער [ספרות] וכאן במספר כפולות הבריתות הנ"ל עולה החשבון עד במספר שבע עשרה אותיות שזה המספר גדול ועצום ורב מאד. כי הוא עשרת אלפים פעמים מילי מיליון ועוד שבע מאות ושמונה עשרה פעמים מילי מיליון מלבד כמה וכמה אלפים פעמים מיליון שבשאר החשבון. ועתה בוא וראה והבן שאחר כל עצם רבוי הבריתות שהתחיב כל אחד מישראל על כל מצוה ומצוה אפילו למאן דאמר ערבא דערבא אף על פי כן כשמקרבין נפש אחת לקבוץ הקדוש של עשרים מישראל עולים הבתים בכפלי כפלים כמה פעמים יותר מכל עצם מספר רבוי הבריתות הנ"ל דק עין ותשכח על פי מה שכתבנו לעיל במספר העולה מהצרופים הנעשים משלש עשרה נפשות. ואחר כך תחשב ארבע עשרה פעמים ואחר כך חמש עשרה פעמים עד שבאין לחשבון שממספר עשרים נפש מישראל נצטרפין צרופים תשע עשרה אותיות ציפער כי עולה לסך הראית אחי כמה וכמה עולה מספר הצרופים מעשרים נפשות שהם כפלי כפלים ממספר הבריתות הנ"ל. וכשמוסיפין עליהם עוד נפש אחד, שאז נכפל עשרים ואחת פעמים בכל הנ"ל מכל שכן וכל שכן עוד אחד ועוד אחד עמד מרעיד ומשתומם כמה וכמה אלפי אלפים ורבי רבבות בתים נעשים מהצרופים מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב כמובן בספר יצירה לענין צרופי אותיות. ועל ידי זה יכול לצאת ידי הערבות וכל עצם מספר רבוי הבריתות הנ"ל. והכל בכח הצדיקים האמתיים המפלגים במעלה העוסקים בענין הבתים הקדושים של נפשות ישראל שהם בחינת שכנים שנתוספין על הקבוץ, כמו שמבאר על פסוק (ישעיה ל"ג) : "ובל יאמר שכן חליתי" בלקוטי תנינא סימן ח' עין שם היטב. שים לבך היטב ותשוב ותתפלא תסמר שערת ראשך וארכבותיך דא לדא יהיו נקשן מאימת גדלתו של יוצר בראשית, ומאימת גדלת הצדיקים הקדושים האמתיים וכמה גדל הזכות של הזוכה לחסות בצל כנפיהם ולהיות נמנה עם נדיבי עם ה' של הקבוץ שלהם. מכל שכן וכל שכן מי שזוכה לדבר עם חברו ביראת שמים עד שמביאו לידי מעשה שיעסק בתורה ובתפילה באמת ובתמימות עד שיתוסף גם כן על הקבוץ הקדוש, אשריהם אשרי חלקם. עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ובזה תוכל להבין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה (עקצין פרק ג) : "עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י [שלש מאות ועשרה] עולמות" והדבר נפלא ונשגב מדעת האדם איך יתרבו אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות כל כך עד שיגיע לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. כי מימות עולם עד הסוף בודאי נמצאים צדיקים רבים מאד וכמו שכתוב (תהלים קל"ט) : "אספרם מחול ירבון" וגם כתיב (ישעיה ס) : "ועמך כלם צדיקים" כי בודאי כל ישראל יזדככו ויהיו בכלל צדיקים. אך על פי חשבון הנ"ל של עצם מספר הבתים שנעשים על ידי הקבוץ של ישראל בכל פעם שנתוסף עליהם שכן אחד, על ידי זה יעלו לעולמות רבים עד אין מספר. אף על פי שבודאי בכל עולם ועולם בודאי יש בו אלפי אלפים ורבי רבבות בתים, אף על פי כן עצם מספר הבתים הנ"ל על ידי הצרופים הנ"ל ממאה נפשות ומאלף ומיותר וכו' וכו' עולה עד אין חקר ואין מספר מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. עד שיהיה נעשה מהם ש"י עולמות לכל אחד ואחד ובכל עולם ועולם יהיו אלפי אלפים ורבי רבי רבבות בתים. שים לבך היטב לכל זה והבן היטב כי דעת לנבון נקל, והעקר שתהיה באמת ובתמימות. [התורה הנ"ל אמר רבנו זכרונו לברכה בראש השנה האחרון שהיה סמוך להסתלקותו כי נסתלק בחל המועד של סוכות שאחריו. וזאת התורה היא התורה האחרונה של ימי חייו הקדושים. ושם מדבר מענין תוכחה, כי עקר התוכחה של גדולי הצדיקים היא סמוך למיתתן כמו שפרש רש"י על פסוק (דברים א) : "אלה הדברים" וכו'. גם שם מדבר מענין מלחמת עוג וכו' שזה בחינת אלה הדברים אשר דבר משה וכו' אחרי הכתו את סיחון ואת עוג וכו'] [ודע אחי המעין שבענין השיר חדש שיתער לעתיד המבאר במאמר זה שהוא בחינת הקול המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות והיראות שזה בחינת קול המוכיח הראוי שמוסיף ונותן ריח טוב בנשמות ישראל השומעין תוכחתו, שזה בחינת משיח בחינת ויהי למס עובד עין שם יש בכל אלה סודות עמקים וגבוהים מאד, סתרי נסתרות רזין דרזין נוראים מאד כמובן מרמזיו הקדושים בשעה שהזכיר הפסוק (רות ד) : "ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל" וכו'. ושמעתי שמתנועותיו הקדושות זכרונו לברכה אז ומנעימות הקול והנגון שאמר פסוק זה היה נראה כנותן בעצמו גם כן שבח והודאה להשם יתברך שנתן להם גואל כזה לעסק בתקון וגאלת נפשותם ובהמשכת רוחו של משיח על ידי המשכת תקונים נפלאים ונוראים כאלה. ואז בראש השנה הזה ספר מענין הנגון והשיר שיהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים, כמבאר במקום אחר. והמובן היה שזה שיך לבחינת השיר החדש המבאר במאמר זה. ועין עוד מזה בספר פרפראות לחכמה על מאמר זה
אות מג

בְּהַתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכָחָה", בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן ח'

מוּבָא לְעִנְיַן גּדֶל עצֶם הַמַּעֲלָה כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁנִּתּוֹסֵף נֶפֶשׁ אֶחָד לְהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִּים שֶׁל הַתְּפִילָּה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב

כִּי אִיתָא בְּסֵפֶר יְצִירָה שְׁתֵּי אֲבָנִים בּוֹנוֹת שְׁנֵי בָּתִּים שָׁלשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים אַרְבַּע עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתִּים, חָמֵשׁ מֵאָה וְעֶשְׂרִים, שֵׁשׁ שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.

וְהִנְנִי מְבָאֵר לְךָ הַכְּלָל בָּזֶה כְּדֵי שֶׁתֵּדַע חֶשְׁבּוֹן עצֶם רִבּוּי הַבָּתִּים בְּבֵרוּר, וְתָבִין גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּמַעֲלַת הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה וְכַמָּה בָּתִּים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ נִתּוֹסְפִין וְנִתְרַבִּין כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף נֶפֶשׁ אֶחָד לְהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְהוּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אַחַת, אֲזַי נִתְרַבִּין הַבָּתִּים כְּמִסְפַּר כְּפוּלוֹת שֶׁל כָּל מִסְפַּר הָאֲבָנִים הָאֵלּוּ בְּכָל הַמִּסְפָּר שֶׁל כָּל הַצֵּרוּפִים שֶׁהֵם הַבָּתִּים הַקּוֹדְמִים.

לְמָשָׁל בִּתְחִלָּה הָיוּ שְׁתֵּי אֲבָנִים וְהָיוּ בּוֹנִים שְׁנֵי בָּתִּים. הַיְנוּ כִּי מִן תֵּבָה שֶׁל שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֵין נַעֲשִׂין מִמֶּנּוּ כִּי אִם שְׁנֵי צֵרוּפִים, לְמָשָׁל א"ב אֵין יְכוֹלִין לְצָרְפָן כִּי אִם בִּשְׁנֵי צֵרוּפִים הַיְנוּ א"ב ב"א. וּכְשֶׁנִּתּוֹסֵף עוֹד אֶבֶן הַיְנוּ אוֹת שְׁלִישִׁית, וְנַעֲשָׂה תֵּבָה שֶׁל שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן אב"ג אֲזַי נִתְרַבִּין הַבָּתִּים כְּפִי כְּפוּלוֹת מִסְפַּר אֵלּוּ הָאֲבָנִים שֶׁהֵם שָׁלשׁ בְּכָל הַמִּסְפָּר שֶׁל הַבָּתִּים הָרִאשׁוֹנִים, דְּהַיְנוּ כְּפִי כְּפוּלוֹת מִסְפָּר שָׁלשׁ שֶׁהוּא מִסְפַּר הָאֲבָנִים שֶׁל עַכְשָׁו בְּמִסְפַּר הַבָּתִּים הַקּוֹדְמִים שֶׁהֵם שְׁנַיִם, הַיְנוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים שְׁנַיִם שֶׁהִיא שִׁשָּׁה. וְעַל כֵּן שָׁלשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים.

וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף עוֹד אוֹת אַחַת וְנַעֲשֶׂה תֵּבָה שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת כְּגוֹן אבג"ד אֲזַי נִתְרַבִּין הַבָּתִּים כְּמִסְפַּר אַרְבַּע פְּעָמִים שִׁשָּׁה שֶׁהוּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. וּכְשֶׁנִּתּוֹסֵף עוֹד אוֹת אַחַת וְנַעֲשֶׂה תֵּבָה שֶׁל חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, אֲזַי נִתְרַבָּה הַבָּתִּים כְּמִסְפַּר חָמֵשׁ פְּעָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שֶׁהוּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים. וְכֵן כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף עוֹד אוֹת אַחַת וְנַעֲשֶׂה תֵּבָה שֶׁל שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת אֲזַי נִתְרַבִּין הַבָּתִּים כְּמִסְפַּר שֵׁשׁ פְּעָמִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁהוּא שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים.

וְכֵן לְעוֹלָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּתְרַבָּה אוֹת אַחַת נִתְרַבּוּ הַבָּתִּים כְּפִי כְּפוּלוֹת כָּל מִסְפַּר הָאֲבָנִים הָאֵלּוּ הַנִּמְצָאִים עַתָּה בְּמִסְפַּר כָּל הַבָּתִּים שֶׁנִּבְנוּ מֵהָאֲבָנִים שֶׁהָיוּ מִקּדֶם, וְהָבֵן הֵיטֵב. וְעַיֵּן בְּפַרְדֵּס שָׁם מְבאָר עִנְיָן זֶה. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל לְהָבִין הַטַּעַם מִי שֶׁיָּבִין הֵיטֵב מַהוּת הַצֵּרוּפִים, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה. וּמִזֶּה תָּבִין לְעִנְיַן הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל וְהֵא לְךָ הַחֶשְׁבּוֹן מִמִּסְפַּר כַּמָּה אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּקְרָאִים אֲבָנִים וְכֵן לְעִנְיַן הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל וְכוּ'.

נִמְצָא שֶׁמִּשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נַעֲשִׂים שִׁשָּׁה אֲלָפִים וּשְׁתֵּי מֵאוֹת וְשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים מִילְיוֹן וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְמוֹנֶה מֵאוֹת . וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה תַּחֲשׁב לְעוֹלָם. וְהָבֵן הֵיטֵב עַד הֵיכָן הָרִבּוּי מַגִּיעַ כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אֶחָד עַל הָאֲבָנִים הַיְנוּ נֶפֶשׁ אֶחָד עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ כְּבָר.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לִשְׂמחַ בְּאֵלּוּ הַבָּתִּים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִילָּתִי" כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה.

אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה פְּעָמִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים עוֹלֶה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה מִילְיוֹן וּתְשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֲלָפִים אַרְבַּע מֵאוֹת שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים כָּל הַנַּ"ל.

כִּי עַל כָּל מִצְוָה מִתַּרְיַ"ג [שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה] מִצְווֹת נִכְרְתוּ כָּל הַבְּרִיתוֹת הַנַּ"ל.

עוֹלֶה 002. 558. 857. 71.

וּלְמָאן דַּאֲמַר עַרְבָא וְעַרְבָא דְעַרְבָא צְרִיכִין לִכְפּל עוֹד שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כְּכָל הַנַּ"ל כַּמּוּבָן שָׁם בְּפֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י וְתוֹסָפוֹת עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב עוֹלֶה

וּזְכר הֵיטֵב שֶׁהֵם שְׁבַע עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת [סְפָרוֹת] שֶׁהוּא מִסְפָּר גָּדוֹל וּמֻפְלָג מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר כִּי הֵם יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים פְּעָמִים מִילֵי מִילְיוֹן

וְאִם יָדַעְתָּ מִסְפַּר הַמִּילֵי מִילְיוֹן שֶׁהוּא מִילְיוֹן פְּעָמִים מִילְיוֹן אֲשֶׁר נוֹדַע לְבַעֲלֵי חֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר אִם יִחְיֶה הָאָדָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שָׁנִים וְיוֹתֵר אֵינוֹ מַסְפִּיק לִסְפּר מִסְפַּר הַזֶּה אֶחָד לְאֶחָד אֲפִילּוּ לַחֶשְׁבּוֹן שֶׁיְּכוֹלִים לִסְפּר מִסְפַּר מֵאָה בְּמִינוּט [בְּדַקָּה] אַחַת. וְדָבָר זֶה מְבאָר לְכָל הָרוֹצֶה לָבוֹא לַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה.

וְזֶה יָדוּעַ שֶׁעַל מִילֵי מִילְיוֹן אֶחָד אֵין צְרִיכִין לְסַדֵּר וּלְצָרֵף רַק מִסְפַּר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת צִיפֶער [סְפָרוֹת] וְכָאן בְּמִסְפַּר כְּפוּלוֹת הַבְּרִיתוֹת הַנַּ"ל עוֹלֶה הַחֶשְׁבּוֹן עַד בְּמִסְפַּר שְׁבַע עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת שֶׁזֶּה הַמִּסְפָּר גָּדוֹל וְעָצוּם וְרַב מְאד. כִּי הוּא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים פְּעָמִים מִילֵי מִילְיוֹן וְעוֹד שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה פְּעָמִים מִילֵי מִילְיוֹן מִלְּבַד כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פְּעָמִים מִילְיוֹן שֶׁבִּשְׁאָר הַחֶשְׁבּוֹן.

וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן שֶׁאַחַר כָּל עצֶם רִבּוּי הַבְּרִיתוֹת שֶׁהִתְחַיֵּב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה אֲפִילּוּ לְמָאן דַּאֲמַר עַרְבָא דְעַרְבָא אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁמְּקָרְבִין נֶפֶשׁ אַחַת לַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל עֶשְׂרִים מִיִּשְׂרָאֵל עוֹלִים הַבָּתִּים בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם כַּמָּה פְּעָמִים יוֹתֵר מִכָּל עצֶם מִסְפַּר רִבּוּי הַבְּרִיתוֹת הַנַּ"ל דּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח עַל פִּי מַה שֶּׁכָתַבְנוּ לְעֵיל בַּמִּסְפָּר הָעוֹלֶה מֵהַצֵּרוּפִים הַנַּעֲשִׂים מִשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת.

וְאַחַר כָּךְ תַּחֲשׁב אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פְּעָמִים וְאַחַר כָּךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים עַד שֶׁבָּאִין לְחֶשְׁבּוֹן שֶׁמִּמִּסְפַּר עֶשְׂרִים נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל נִצְטָרְפִין צֵרוּפִים תְּשַׁע עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת צִיפֶער כִּי עוֹלֶה לְסַךְ הֲרָאִיתָ אָחִי כַּמָּה וְכַמָּה עוֹלֶה מִסְפַּר הַצֵּרוּפִים מֵעֶשְׂרִים נְפָשׁוֹת שֶׁהֵם כִּפְלֵי כִפְלַיִם מִמִּסְפַּר הַבְּרִיתוֹת הַנַּ"ל.

וּכְשֶׁמּוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד נֶפֶשׁ אֶחָד, שֶׁאָז נִכְפָּל עֶשְׂרִים וְאַחַת פְּעָמִים בְּכָל הַנַּ"ל מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן עוֹד אֶחָד וְעוֹד אֶחָד

עֲמד מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם כַּמָּה וְכַמָּה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים נַעֲשִׂים מֵהַצֵּרוּפִים מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב כַּמּוּבָן בְּסֵפֶר יְצִירָה לְעִנְיַן צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת.

וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי הָעַרְבוּת וְכָל עצֶם מִסְפַּר רִבּוּי הַבְּרִיתוֹת הַנַּ"ל. וְהַכּל בְּכחַ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה הָעוֹסְקִים בְּעִנְיַן הַבָּתִּים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁכֵנִים שֶׁנִּתּוֹסְפִין עַל הַקִּבּוּץ, כְּמוֹ שֶׁמְּבאָר עַל פָּסוּק: "וּבַל יאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי" בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ח' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

שִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב וְתָשׁוּב וְתִתְפַּלֵּא תִּסָּמֵר שַׂעֲרַת ראשְׁךָ וְאַרְכֻּבּוֹתֶיךָ דָּא לְדָא יִהְיוּ נָקְשָׁן מֵאֵימַת גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, וּמֵאֵימַת גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים וְכַמָּה גּדֶל הַזְּכוּת שֶׁל הַזּוֹכֶה לַחֲסוֹת בְּצֵל כַּנְפֵיהֶם וְלִהְיוֹת נִמְנֶה עִם נְדִיבֵי עַם ה' שֶׁל הַקִּבּוּץ שֶׁלָּהֶם.

מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם עַד שֶּׁמְּבִיאוֹ לִידֵי מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבִתְפִילָּה בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת עַד שֶׁיִּתּוֹסֵף גַּם כֵּן עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם. עַיִן לא רָאֲתָה אֱלהִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לּוֹ.

וּבָזֶה תּוּכַל לְהָבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה: "עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ"י [שְׁלשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה] עוֹלָמוֹת"

וְהַדָּבָר נִפְלָא וְנִשְׂגָּב מִדַּעַת הָאָדָם אֵיךְ יִתְרַבּוּ אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ"י עוֹלָמוֹת.

כִּי מִימוֹת עוֹלָם עַד הַסּוֹף בְּוַדַּאי נִמְצָאִים צַדִּיקִים רַבִּים מְאד וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן"

וְגַם כְּתִיב: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"

כִּי בְּוַדַּאי כָּל יִשְׂרָאֵל יִזְדַּכְּכוּ וְיִהְיוּ בִּכְלַל צַדִּיקִים.

אַךְ עַל פִּי חֶשְׁבּוֹן הַנַּ"ל שֶׁל עצֶם מִסְפַּר הַבָּתִּים שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם שָׁכֵן אֶחָד, עַל יְדֵי זֶה יַעֲלוּ לְעוֹלָמוֹת רַבִּים עַד אֵין מִסְפָּר.

אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם בְּוַדַּאי יֵשׁ בּוֹ אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים, אַף עַל פִּי כֵן עצֶם מִסְפַּר הַבָּתִּים הַנַּ"ל עַל יְדֵי הַצֵּרוּפִים הַנַּ"ל מִמֵּאָה נְפָשׁוֹת וּמֵאֶלֶף וּמִיּוֹתֵר וְכוּ' וְכוּ' עוֹלֶה עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב.

עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם שַׁ"י עוֹלָמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד

וּבְכָל עוֹלָם וְעוֹלָם יִהְיוּ אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים.

שִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לְכָל זֶה וְהָבֵן הֵיטֵב כִּי דַּעַת לְנָבוֹן נָקָל, וְהָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת.

[הַתּוֹרָה הַנַּ"ל אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ כִּי נִסְתַּלֵּק בְּחֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל סוכּוֹת שֶׁאַחֲרָיו.

וְזאת הַתּוֹרָה הִיא הַתּוֹרָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל יְמֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים.

וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן תּוֹכָחָה, כִּי עִקַּר הַתּוֹכָחָה שֶׁל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הִיא סָמוּךְ לְמִיתָתָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י עַל פָּסוּק: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" וְכוּ'.

גַּם שָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן מִלְחֶמֶת עוֹג וְכוּ' שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וְכוּ' אַחֲרֵי הַכּתוֹ אֶת סִיחוֹן וְאֶת עוֹג וְכוּ']

[וְדַע אָחִי הַמְעַיֵּן

שֶׁבְּעִנְיַן הַשִּׁיר חָדָשׁ שֶׁיִּתְעָר לֶעָתִיד הַמְבאָר בְּמַאֲמָר זֶה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקּוֹל הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת וְהַיְרָאוֹת שֶׁזֶּה בְּחִינַת קוֹל הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי שֶׁמּוֹסִיף וְנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹמְעִין תּוֹכַחְתּוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָשִׁיחַ בְּחִינַת וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד עַיֵּן שָׁם

יֵשׁ בְּכָל אֵלֶּה סוֹדוֹת עֲמֻקִּים וּגְבוֹהִים מְאד, סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת רָזִין דְּרָזִין נוֹרָאִים מְאד

כַּמּוּבָן מֵרְמָזָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁהִזְכִּיר הַפָּסוּק: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לא הִשְׁבִּית לָךְ גּוֹאֵל" וְכוּ'.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁמִּתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז וּמִנְּעִימוּת הַקּוֹל וְהַנִּגּוּן שֶׁאָמַר פָּסוּק זֶה

הָיָה נִרְאֶה כְּנוֹתֵן בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּתַן לָהֶם גּוֹאֵל כָּזֶה לַעֲסֹק בְּתִקּוּן וּגְאֻלַּת נַפְשׁוֹתָם וּבְהַמְשָׁכַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלֶּה.

וְאָז בְּראשׁ הַשָּׁנָה הַזֶּה סִפֵּר מֵעִנְיַן הַנִּגּוּן וְהַשִּׁיר שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים, כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְהַמּוּבָן הָיָה שֶׁזֶּה שַׁיָּךְ לִבְחִינַת הַשִּׁיר הֶחָדָשׁ הַמְבאָר בְּמַאֲמָר זֶה.

וְעַיֵּן עוֹד מִזֶּה בַּסֵּפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לְחָכְמָה עַל מַאֲמָר זֶה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכּל, לְכָל טוּב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - על ידי תפלה יכולין לבוא לכל, לכל טוב אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך וצוה לו ללמד וכו' ושאל אותו: הלא איני יכול ללמד השיב לו: על ידי תפילה יכולין לבוא לכל, לכל טוב לתורה ועבודה ולכל הקדשות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות פעם אחד אמר אם היו מניחין מת לעולם הזה להתפלל בודאי היה מתפלל יפה יפה בכל כחו
חיי מוהר"ן - עח - שיחות שהיה אצל כל תורה
...שקדם ראש השנה של שנת תקס"ג בשבת הראשון שנתקרבתי אליו. ושם מדבר מענין מחיאת כפים בשעת התפילה. ודע שבאותו העת שאמר התורה הזאת אז היה סמוך לכניסתו לפה ברסלב ואז דבר הרבה מענין מחיאת כפים בתפילה. וספר לי שבתחלת כניסתו לפה עמד פעם אחת על פתח בית המדרש שבביתו והוכיח את העולם על אודות התפילה שאינם מתפללים כראוי. וענה ואמר שאין שומעין משום אחד מהמתפללין שום המחאת כף. ומזה הבנו מיד שהוא רוצה להחזיר העטרה לישנה שיחזרו להתעורר להתפלל בכונה והתלהבות ובכח גדול...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יג
...לארץ ישראל - אות יג ואמר רבנו זכרונו לברכה שכל כך נכנס בהקטנות, ונעשה רגיל בעניני הקטנות כל כך עד שאחר כך כשבא לארץ ישראל ורצה להשליך זאת היה מכרח להכריח עצמו בכחות לשבר ולהשליך את עניני קטנות הנ"ל כי כבר היה קשה עליו להשליך זאת מחמת גדל הרגילות כל כך היה נכנס בהקטנות בתחלה גם אחר כך כשבא מארץ ישראל היה חדוש נפלא בענין זה ועצם הפלגת גדלת חכמתו בענין זה עמק עמק לא נשמע ולא נראה כזאת כי זה ידוע שקדם שיוצאין מדרגא לדרגה צריך שיהיה ירידה קדם העליה וכו'...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הַקּוֹל קוֹל יַעֲקב
...יד רבנו, זכרונו לברכה והם ראשי פרקים מאיזה תורה נפלאה] הקול קול יעקב כרוז עשו, וישא קולו יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו יצחק בן אברהם זמן נתאחד אברהם אוהבי בעיניו כימים אחדים באהבתו ושאר ישוב בנך אם תשוב ואשיבך לפני תעמד כי בא השמש קחו עמכם דברים ושובו מאבני המקום אבנים אותיות מראשותיו מחשבה מברר הכל וישלח יעקב מלאכים מצוות זמניות עשה מצוות הרבה נברא כמה מלאכים לפניו תשובה ואשיבך לפני ארצה שעיר נ'ד'ת'ה'ר' [נוקבא דתהומא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
...לחזר על אבדתו דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה: 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו' וצריך לחזר ולבקש אבדתו והאבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
...הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל ירושלים עם החכם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
...לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' . ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן...
רבי נחמן מברסלב הוא האלוהים?
...שיש חסידי ברסלב שחושבים שרבי נחמן הוא בורא עולם והוא המלך והוא השי"ת. ואשמח להבין את פשר העניין הזה, ואיך נוצרה המחשבה הזאת? לשואל: שאלה יפה שאלת, והנושא הזה הובא כבר כאן בפורום: אך כאן התשובה בהרחבה. קודם כל מצד האמת, השי"ת מלא כל הארץ כבודו, ולכן הכל זה השי"ת. וזאת נקודת האמת שנמצאת גם בתוך כל עבודת אלילים באשר היא. ועכשיו מצד אחר: מי שלומד ליקוטי מוהרן, רואה שרבי נחמן מברסלב רימז יותר מפעם אחת שהוא השי"ת. כיצד? אמר רבי נחמן מברסלב, אילו ידעתיו...
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1
...הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1 רבות נכתב בשבח ובמעלת הלימוד של הספר ליקוטי מוהר"ן (ראה כאן). יחד עם זאת לכל אחד ישנם קשיים שונים ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, כל אחד ומניעותיו הוא. מי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהמניעות הגדולות ביותר ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, מגיעה דווקא מהצד של ה"יצר הטוב". וכמו שאמר רבנו מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה . דהיינו שהיצר הרע מפיל את האדם על ידי זה שהוא מציע לו לעשות דברים "חיוביים"...
ספר המידות - פידיון שבויים
...נופל בידיהון, אלא כל דבריהם תסתר. ג. האומר דבר בשם אומרו, מביא גאלה לעולם. ד. על ידי פדיון שבויים נתקבץ נדחיו של הפודה. ה. מי שאינו יוצא מביתו חשוב, כתפיסה. ו. בעוון משכב זכר נתפס בתפיסה. ז. מי שמרחם על השבויים, הקדוש ברוך הוא מצילו ממיתה. ח. מי שהוא בתפיסה, בידוע שגם נשמתו למעלה בתפיסה. ט. מי שבא לצדיק ושואל את הצדיק עצה ומפר עצתו אחר כך, על ידי זה נתפס בתפיסה. י. מי שמאכיל לחם לרעבים, הקדוש ברוך הוא מציל אותו מבית האסורים. יא. מי שלא תקן חטאות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 17_08_2025 השעה 17:06:49 - wesi2