ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כח - בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא
[לשון רבנו זכרונו לברכה] בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו, אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא. א. המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין (עיין זוהר פנחס רנ"ג:) כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים ובאלפין אלו כתיב בשלמה (מלכים א' ה') "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" כי שלמה זכה להם בקדשה אבל תלמידי חכמים שדין יהודאין מקבלין מהם דרך הקליפות ובשביל זה כל דבורם דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים כי שרשה מאלו אלפין הנ"ל ואלו התלמידי חכמים, נאמר עליהם (ישעיה ז'). "המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלהים" כי מיגעים אנשים שבאים לשמע דרושם ותורתם ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם הינו שיבואו לדעת את ה' איך לעבד והם האנשים אין משיגים שום תועלת כי תורתם של אלו התלמידי חכמים אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב כי מבישא לא הוי טבא (עיין ברכות כ"ט ב"ר פ' כ"ב מצורע פ' י"ט ועיין שבת קכ"ט) ולא עוד, כי תלאו גם אלהים כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר לעובדים אותו נמצא שעל ידי זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות וחושבים, חס ושלום, "לא יראה ולא יבין אלהים במעשה בני אדם" על ידי זה "את יראי ה' לא יכבדו" ומחרפים ומבישים אותם ובשביל זה בושה נקרא עבודת אלילים כמו שכתוב (הושע ט') : "וינזרו לבשת" כי הבושה והחרוף נעשה מהכפירות ב. וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו עצה על זה: "אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם" (תהלים כ"ב) לחרפות ובזיונות, הסגלה לזה בחינת תולע שעל ידי בחינה הזאת, מנצח אויביו כי תולע הוא בחינת אמונה כמו שכתוב (איכה ד') : "האמנים עלי תולע" והוא בחינת אברהם שהוא ראש למאמינים כמו שכתוב (בראשית ט"ו) : "והאמין בה'" ובבחינת אברהם שהוא בחינת אמונה משבר ומבטל עבודת אלילים והכפירות והבזיונות ומתגבר על הכופרים בבחינת (תהלים כ') : "בגבורות ישע ימינו" כי אברהם שהוא בחינת חסד, בחינת אמונה בחינת (שם פ"ט) : "וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי" בימין הזאת הוא מתגבר על אויביו כי נעשה בבחינת (נחום ב') : "אנשי חיל מתלעים" ובזה החסד הוא מתקן אלו האלפין הנפולים הנ"ל בבחינת (שמות כ') : "ועושה חסד לאלפים" ג. ולבוא לחסד אי אפשר לבוא אלא על ידי שיכניס תלמידי חכמים צדיקים לתוך ביתו כי 'המכניס אורחים תלמידי חכמים אמתיים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין' כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י:). 'איש קדוש עובר עלינו תמיד' וכו' ובזה השמוש שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד הנ"ל כמאמר (כתבות צ"ו) : 'כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד' ובשביל זה היה התמיד כבש כי ממנו נתתקנו האלפין בבחינת (ירמיה י"א) : "ואני ככבש אלוף" וזה בחינת כבש שכבוש תחת יד רבו ומשמש אותם וזה תמד גימטריא ד' אלפין שהוא תקון האלפין כנ"ל וזהו (משלי כ"ג) : "למי מדנים למי שיח" הינו על ידי שי"ח על ידי חכם שד יהודאי על ידו מדנים על ידו בא התנגדות וזהו שאמרו סבי דבי אתונא: בני לן ביתא באוירא דעלמא כי אלו בני אדם הרוצים לערך עבודתם על ידי התורה ששומעים מתלמידי חכמים שדין יהודאין ובאמת אין להם על מה שיסמכו והוי כאלו רוצים לבנות בית באוירא ואין להם על מה שיסמכו כמו השדין שפורחים באויר ואמר שם, וקם בין שמיא לארעא הינו התלמיד חכם האמתי הוא בין שמיא לארעא כתרגומו: "כי כל בשמים ובארץ" [דאחיד בשמיא וארעא] ואמר אפיקו לי לבני וטינא מהתם כי טינא נכנס בלבם של אלו כנ"ל ונעשה לבם לב האבן וכשתלמיד חכם האמתי רואה מחשבתם הרעה אומר להם שיוציאו הטינא מלבם שיוציאו הטינא שבלב האבן ואל יכפרו בהקדוש ברוך הוא כי הטינא ולב האבן מהתם הינו מבחינת האלפין הנפולים הנ"ל שהן גימטריא התם [כי ארבע פעמים אלף עם הכולל עולה התם] אמרו: מי איכא דמצי לאסוקי התם שאמרו לו: מי יכול לעלות האלפין הנפולים והשיב להם, מי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא הינו מי שבונה ביתו על ידי תלמידי חכמים האמתיים כי יש להם על מה שיסמכו כי תלמידי חכמים אמתיים הם יסוד כל דבר ומי שביתו בית ועד לחכמים שבונה ביתו בבחינת: "איש קדוש עובר עלינו תמיד, נעשה עלית קיר" (מלכים ב ד') אלו האנשים מעלין האלפין כנ"ל. וזה אלף בית גימל דלת גימל דלת דא שמיא וארעא בית מי שבונה ביתו בין שמיא לארעא, זה תקון האלפין זין חית הינו אלו בני אדם המקבלים תורתם משדין יהודאין, המכנים בשם זין בחינת (ויקרא י"ז) : "לשעירים אשר הם זונים" מהם החרוף והבזיונות בבחינת (איוב ל"א) "ובוז משפחות יחתני", בחינת חית הא ואו הוי וי לשון צעקה ומריבה כנ"ל 'למי מדנים למי שיח' הינו זין חית טית יוד טובא גנז בגוה כי צריך כששומע תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין שיאכל טוב שבגוה כמו (חגיגה ט"ו:) 'רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל' כמו שכתוב (משלי כ"ג) : "בני תנה לבך לי" וכתיב (שם כ"ב) : "שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" וכשעושה כן, מעלה טוב הגנוז בגוה, הינו האלפין הנפולים וזה טית, טובא גנז בגוה (הקדמת הזוהר ג) שתשית לבך לטוב הגנוז בדבריו ועל ידי זה יוד הינו תתקן על ידי זה האלפין בחינת (ישעיה כ"ה) : "אודה שמך כי עשית פלא" דא אלף וזה יוד צורת אלף וזה יוד, לשון אודה יוד, בחינת (איכה ג') : "וידו אבן" לשון השלכה הינו קלפתו זרק [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] ושמענו מפיו הקדוש, שזאת התורה מרמז בה כל הכונות של פרשת התמיד שאומרים בבקר. ובאר לנו קצת. ועין בכונות ותראה ותבין שכל הכונות של פרשת התמיד מבארים בתורה הזאת. כי מבאר שם בכונות, שתמיד מכניע קליפות דעשיה וכו', שהם בחינת עבודה זרה וכו' ו"עולת" גימטריא שם אב"ג ית"ץ וכו', שהוא בחסד, וכו' בסוד:"וישכם אברהם בבקר", והוא סוד:"אל תיראי תולעת" וכו' ויש כנגדו בקלפה תולע אשר מכלה ואוכל הכל וכו' ועל כן צוה השם יתברך ברחמיו להקריב עולת תמיד להתגבר עולת תמיד שבקדשה שהוא בחינת תולעת יעקב, על התולע שבקלפה וכו' ודע כי כל קרבן עולה, היא בבחינת לאה וכו' ולכן בא עולת תמיד כנגדה, כדי למתק דיניה כדי שלא ישלט וימשל התולעת הטמא, ותולע יחזר לעולת וזה שכתוב: עולת תמד כי תמד בגימטריא ד' אלפין שלוקחת לאה וכו' כל זה מבאר ב"פרי עץ חיים" שער הקרבנות, פרק ד' עין שם היטב ותדקדק ותראה שכל זה מבאר בהתורה הנ"ל כי מבאר שם, שהמתנגדים המחרפין יראי השם, זה נמשך מהאלפין הנפולים שאלו האלפין בקדשה הם בחינת לאה ואצלם נעשה מזה בחינת: "המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלהים" כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר וכו' כי מלאה, נעשה אצלם בחינת לואה כי הם יונקים מהדינים הקשים שבלאה שמשם אחיזת הקליפות הקשות שהם בחינת עבודה זרה הנ"ל וזה מה שמבאר בהתורה הנ"ל שנופלים בכפירות בחינת עבודה זרה, עין שם והתקון: 'אנכי תולעת ולא איש' וכו' הינו בחינת תולע דקדשה שמכניע תולע דקלפה וזה שמובא לעיל בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם כי כן מבאר שם בכונות, שתולע דקדשה, בחינת עולת תמד, הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת חסד שבגבורה וזה שמובא בהתורה הנ"ל שהוא בחינת: "בגבורות ישע ימינו" הינו בחינת חסד שבגבורה. וזה שמובא שם, שעקר התקון על ידי שיכניס אורחים תלמידי חכמים בתוך ביתו, שנחשב כאלו הקריב תמידין כי תמד בגימטריא ד' אלפין כי עקר התקון על ידי בחינת קרבן תמד, שעולה ד' אלפין שעל ידי זה נתתקנין האלפין הנ"ל וזוכין לבחינת תולע דקדשה שהוא בחינת עולת תמיד בחינת חסד לאברהם עין בהתורה הנ"ל ובכונות היטב, ותבין איך נכללו כל הכונות של פרשת התמיד בהתורה הנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא, אָמַר שֵׁם, קָם וְתָלָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא. אֲמַר לְהוֹ, אַפִּיקוּ לִי לִבְנֵי וְטִינָא מֵהָתָם. אָמְרוּ: וּמִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְאַסּוּקֵי הָתָם. אָמַר: וּמִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְמִבְנֵי בֵּיתָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא.

א. הַמִּתְנַגְּדִים הַמְבַזִּים וְהַמְחָרְפִים יִרְאֵי הַשֵּׁם

זֶה מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

כִּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

הֵם מְקַבְּלִים תּוֹרָתָם מֵהַשֵּׁדִין

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תּוֹרָה נְפוּלָה מְאַלְפִין נְפוּלִים

וּבְאַלְפִין אֵלּוּ כְּתִיב בִּשְׁלמה

"וַיְדַבֵּר שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף"

כִּי שְׁלמה זָכָה לָהֶם בִּקְדֻשָּׁה

אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

מְקַבְּלִין מֵהֶם דֶּרֶךְ הַקְּלִיפּוֹת

וּבִשְׁבִיל זֶה כָּל דִּבּוּרָם דֶּרֶךְ מָשָׁל וּמְלִיצָה וּטְעָמִים נִפְלָאִים

כִּי שָׁרְשָׁהּ מֵאֵלּוּ אַלְפִין הַנַּ"ל

וְאֵלּוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם .

"הַמְּעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים"

כִּי מְיַגְּעִים אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לִשְׁמע דְּרוּשָׁם וְתוֹרָתָם

וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְאֵיזֶהוּ תּוֹעֶלֶת עַל יָדָם

הַיְנוּ שֶׁיָּבוֹאוּ לָדַעַת אֶת ה' אֵיךְ לַעֲבד

וְהֵם הָאֲנָשִׁים אֵין מַשִּׂיגִים שׁוּם תּוֹעֶלֶת

כִּי תּוֹרָתָם שֶׁל אֵלּוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים

אֵין לָהּ כּחַ לְהַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב

כִּי מִבִּישָׁא לָא הֲוֵי טָבָא

וְלא עוֹד, כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים

כְּאִלּוּ לוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלַּעֲזר לָעוֹבְדִים אוֹתוֹ

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נוֹפְלִים בִּכְפִירוֹת גְּדוֹלוֹת

וְחוֹשְׁבִים, חַס וְשָׁלוֹם, "לא יִרְאֶה וְלא יָבִין אֱלהִים בְּמַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם"

עַל יְדֵי זֶה "אֶת יִרְאֵי ה' לא יְכַבְּדוּ"

וּמְחָרְפִים וּמְבַיְּשִׁים אוֹתָם

וּבִשְׁבִיל זֶה

בּוּשָׁה נִקְרָא עֲבוֹדַת אֱלִילִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת"

כִּי הַבּוּשָׁה וְהַחֵרוּף נַעֲשֶׂה מֵהַכְּפִירוֹת

ב. וּכְשֶׁיֵּשׁ לְיִרְאֵי הַשֵּׁם חֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת מֵהַכּוֹפְרִים הָאֵלּוּ

עֵצָה עַל זֶה: "אָנכִי תּוֹלַעַת וְלא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם"

לַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, הַסְּגֻלָּה לָזֶה בְּחִינַת תּוֹלָע

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינָה הַזּאת, מְנַצֵּחַ אוֹיְבָיו

כִּי תּוֹלָע הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תּוֹלָע"

וְהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא ראשׁ לַמַּאֲמִינִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהֶאֱמִין בַּה'"

וּבִבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה

מְשַׁבֵּר וּמְבַטֵּל עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְהַכְּפִירוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת

וּמִתְגַּבֵּר עַל הַכּוֹפְרִים

בִּבְחִינַת: "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"

כִּי אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אֱמוּנָה

בְּחִינַת: "וְחַסְדִּי לא אָפִיר וְלא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי"

בַּיָּמִין הַזּאת הוּא מִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבָיו

כִּי נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת: "אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים"

וּבְזֶה הַחֶסֶד הוּא מְתַקֵּן אֵלּוּ הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים הַנַּ"ל

בִּבְחִינַת: "וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים"

ג. וְלָבוֹא לְחֶסֶד

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא

אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיַּכְנִיס תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צַדִּיקִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ

כִּי 'הַמַּכְנִיס אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין'

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'אִישׁ קָדוֹשׁ עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד' וְכוּ'

וּבְזֶה הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם וּמְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם

זוֹכֶה לַחֶסֶד הַנַּ"ל

כְּמַאֲמַר: 'כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד'

וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הַתָּמִיד כֶּבֶשׂ

כִּי מִמֶּנּוּ נִתְתַּקְּנוּ הָאַלְפִין

בִּבְחִינַת: "וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף"

וְזֶה בְּחִינַת כֶּבֶשׂ

שֶׁכָּבוּשׁ תַּחַת יַד רַבּוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם

וְזֶה תָּמִד גִּימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין שֶׁהוּא תִּקּוּן הָאַלְפִין כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ"

הַיְנוּ עַל יְדֵי שִׂי"חַ

עַל יְדֵי חָכָם שֵׁד יְהוּדַאי

עַל יָדוֹ מְדָנִים

עַל יָדוֹ בָּא הִתְנַגְּדוּת

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא: בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא

כִּי אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הָרוֹצִים לַעֲרךְ עֲבוֹדָתָם

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁשּׁוֹמְעִים מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

וּבֶאֱמֶת אֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ

וַהֲוֵי כְּאִלּוּ רוֹצִים לִבְנוֹת בַּיִת בַּאֲוִירָא

וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ

כְּמוֹ הַשֵּׁדִין שֶׁפּוֹרְחִים בָּאֲוִיר

וְאָמַר שֵׁם, וְקָם בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא

הַיְנוּ הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי

הוּא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא

כְּתַרְגּוּמוֹ: "כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ"

[דַּאֲחִיד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא]

וְאָמַר אַפִּיקוּ לִי לִבְנֵי וְטִינָא מֵהָתָם

כִּי טִינָא נִכְנָס בְּלִבָּם שֶׁל אֵלּוּ כַּנַּ"ל

וְנַעֲשֶׂה לִבָּם לֵב הָאֶבֶן

וּכְשֶׁתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי רוֹאֶה מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה

אוֹמֵר לָהֶם שֶׁיּוֹצִיאוּ הַטִּינָא מִלִּבָּם

שֶׁיּוֹצִיאוּ הַטִּינָא שֶׁבְּלֵב הָאֶבֶן

וְאַל יִכְפְּרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כִּי הַטִּינָא וְלֵב הָאֶבֶן מֵהָתָם

הַיְנוּ מִבְּחִינַת הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים הַנַּ"ל

שֶׁהֵן גִּימַטְרִיָּא הָתָם

[כִּי אַרְבַּע פְּעָמִים אָלֶף עִם הַכּוֹלֵל עוֹלֶה הָתָם]

אָמְרוּ: מִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְאַסּוּקֵי הָתָם

שֶׁאָמְרוּ לוֹ: מִי יָכוֹל לַעֲלוֹת הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים

וְהֵשִׁיב לָהֶם, מִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְמִבְנֵי בֵּיתָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא

הַיְנוּ מִי שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ עַל יְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים

כִּי יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ

כִּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הֵם יְסוֹד כָּל דָּבָר

וּמִי שֶׁבֵּיתוֹ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים

שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת: "אִישׁ קָדוֹשׁ עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד, נַעֲשֶׂה עֲלִיַּת קִיר"

אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים מַעֲלִין הָאַלְפִין כַּנַּ"ל.

וְזֶה אָלֶף בֵּית גִּימֶל דָּלֶת

גִּימֶל דָּלֶת

דָּא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא

בֵּית מִי שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא, זֶה תִּקּוּן הָאַלְפִין

זַיִן חֵית

הַיְנוּ אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם

הַמְקַבְּלִים תּוֹרָתָם מִשֵּׁדִין יְהוּדָאִין, הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם זַיִן

בְּחִינַת: "לַשְּׂעִירִים אֲשֶׁר הֵם זוֹנִים"

מהם החרוף והבזיונות

בבחינת "וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי", בְּחִינַת חֵית

הֵא וָאו

הוֹי וַי לְשׁוֹן צְעָקָה וּמְרִיבָה כַּנַּ"ל

'לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ'

הַיְנוּ זַיִן חֵית

טֵית יוּד

טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ

כִּי צָרִיךְ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

שֶׁיּאכַל טוֹב שֶׁבְּגַוֵּהּ

כְּמוֹ 'רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל'

כמו שכתוב: "בְּנִי תְּנָה לִבְּךָ לִי"

וּכְתִיב: "שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי"

וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, מַעֲלֶה טוֹב הַגָּנוּז בְּגַוֵּהּ, הַיְנוּ הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים

וזה טֵית, טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ

שֶׁתָּשִׁית לִבְּךָ לַטּוֹב הַגָּנוּז בִּדְבָרָיו

וְעַל יְדֵי זֶה יוּד

הַיְנוּ תְּתַקֵּן עַל יְדֵי זֶה הָאַלְפִין

בְּחִינַת: "אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶלֶא" דָּא אָלֶף

וְזֶה יוּד צוּרַת אָלֶף

וְזֶה יוּד, לְשׁוֹן אוֹדֶה

יוּד, בְּחִינַת: "וַיַּדּוּ אֶבֶן" לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה

הַיְנוּ קְלִפָּתוֹ זָרַק

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזּאת הַתּוֹרָה מְרֻמָּז בָּהּ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד שֶׁאוֹמְרִים בַּבּקֶר. וּבֵאֵר לָנוּ קְצָת. וְעַיֵּן בַּכַּוָּנוֹת וְתִרְאֶה וְתָבִין שֶׁכָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד מְבאָרִים בַּתּוֹרָה הַזּאת.

כִּי מְבאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁתָּמִיד מַכְנִיעַ קְלִיפּוֹת דַּעֲשִׂיָּה וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ' וְ"עוֹלַת" גִּימַטְרִיָּא שֵׁם אב"ג ית"ץ וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחֶסֶד, וְכוּ' בְּסוֹד:"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר", וְהוּא סוֹד:"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת" וְכוּ'

וְיֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ בַּקְּלִפָּה תּוֹלָע אֲשֶׁר מְכַלֶּה וְאוֹכֵל הַכּל וְכוּ'

וְעַל כֵּן צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לְהַקְרִיב עוֹלַת תָּמִיד

לְהִתְגַּבֵּר עוֹלַת תָּמִיד שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹלַעַת יַעֲקב, עַל הַתּוֹלָע שֶׁבַּקְּלִפָּה וְכוּ'

וְדַע כִּי כָּל קָרְבָּן עוֹלָה, הִיא בִּבְחִינַת לֵאָה וְכוּ'

וְלָכֵן בָּא עוֹלַת תָּמִיד כְּנֶגְדָּהּ, כְּדֵי לְמַתֵּק דִּינֶיהָ

כְּדֵי שֶׁלּא יִשְׁלט וְיִמְשׁל הַתּוֹלַעַת הַטָּמֵא, וְתוֹלָע יַחֲזר לְעוֹלַת

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: עוֹלַת תָּמִד

כִּי תָּמִד בְּגִימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין שֶׁלּוֹקַחַת לֵאָה וְכוּ'

כָּל זֶה מְבאָר בַּ"פְּרִי עֵץ חַיִּים" שַׁעַר הַקָּרְבָּנוֹת, פֶּרֶק ד'

עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וּתְדַקְדֵּק וְתִרְאֶה שֶׁכָּל זֶה מְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

כִּי מְבאָר שָׁם, שֶׁהַמִּתְנַגְּדִים הַמְחָרְפִין יִרְאֵי הַשֵּׁם, זֶה נִמְשָׁךְ מֵהָאַלְפִין הַנְּפוּלִים

שֶׁאֵלּוּ הָאַלְפִין בִּקְדֻשָּׁה הֵם בְּחִינַת לֵאָה

וְאֶצְלָם נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת: "הַמְּעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים"

כְּאִלּוּ לוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלַּעֲזר וְכוּ'

כִּי מִלֵּאָה, נַעֲשֶׂה אֶצְלָם בְּחִינַת לוֹאֶה

כִּי הֵם יוֹנְקִים מֵהַדִּינִים הַקָּשִׁים שֶׁבְּלֵאָה

שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִיפּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה הַנַּ"ל

וְזֶה מַה שֶּׁמְּבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

שֶׁנּוֹפְלִים בִּכְפִירוּת בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, עַיֵּן שָׁם

וְהַתִּקּוּן: 'אָנכִי תּוֹלַעַת וְלא אִישׁ' וְכוּ'

הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמַּכְנִיעַ תּוֹלָע דִּקְלִפָּה

וְזֶה שֶׁמּוּבָא לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם

כִּי כֵן מְבאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁתּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת עוֹלַת תָּמִד, הוּא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה

וְזֶה שֶׁמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

שֶׁהוּא בְּחִינַת: "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"

הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה.

וְזֶה שֶׁמּוּבָא שָׁם, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיַּכְנִיס אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין

כִּי תָּמִד בְּגִימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין

כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי בְּחִינַת קָרְבַּן תָּמִד, שֶׁעוֹלֶה ד' אַלְפִין

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִין הָאַלְפִין הַנַּ"ל

וְזוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלַת תָּמִיד

בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם

עַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבַכַּוָּנוֹת הֵיטֵב, וְתָבִין אֵיךְ נִכְלְלוּ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות רסד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הזהיר לכבד וליקר את אשתו כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם צער העבור והלדה והגדול כאשר ידוע לכל עצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אפנים הקשים וכבדים מאד מאד על כן ראוי לרחם עליהם, וליקרם, ולכבדם וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו' וכן אמרו: 'דינו שמגדלות את בנינו' וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
...מישרא דסכינא במאי קטלי לה, בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא לחמרא, ומישרא דסכינא מי הוי איתו לה תרי ביעי, אמרו לה, הי זוגתא חורתא והי זוגתא אכמתא איתי איהו תרי גביני, אמר להו, הי דעזא חורתא והי דעזא אכמתא רש"י: במאי קטלי לה, ערוגת סכינין במאי גוזזין וקוצצין אותה מישרא דסכינא במאי קטלי לה וכו' א. השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד הוא...
שבחי הר"ן - אות יג
...יג והיה עושה כל מיני עבודות פשוטות של עבודת השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל וחזר...
חיי מוהר"ן - תמט - עבודת השם
...תמט - עבודת השם אות תמט אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה אות תנ תקס"א אחר שבועות בסמוך ספר זאת מעשה: אחד מאנשי שלומנו היה הולך כמה שנים עם מחשבה של עולם הבא, והיה רוצה לדבר עמו מזה ולא אסתיעא מלתא. ומי ידע מזה כי מי הוא נביא שידע מחשבתו. והוא היה הולך עם מחשבה זו כמה שנים. בשבועות...
ספר המידות - עצה
ספר המידות - עצה א. אל תשאל עצה אלא ממי שיודע סתרי תורה. ב. טוב לשאל עצה מזקנים. ג. הנותן לחברו, עצה שאינה הוגנת לו, על ידי זה נופלים לו מחשבות עבודה זרה. ד. מי שהוא בעל מחשבות רעות, אל תקח עצה ממנו. ה. על ידי שאתה נוטל עצה מהרב, על ידי זה תזכה לישועה. ו. כשאתה רואה, שרעיך אינם עוזרים לך, בידוע שאין שום עצה מועיל לך. ז. כשאתה עוזר לבני ישראל, יועיל לך עצה. ח. העצה היא מסגלת יותר בשדה. ט. ההולך אחר עצת אשתו, נופל בגיהנם. י. אל תשאל עצה אלא מאיש ולא מאשה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עט - בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב
...עט - בטח בה' ועשה טוב [לשון החברים] בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הנה הכלל שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם לכן מי שהוא צדיק באמת ויודע שפלותו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...- טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם כנ"ל...
שיחות הר"ן - אות צח
...צח אמירת תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו כי הוא אמרם ברוח הקדש והרוח הקדש מנח בתוך התבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את הרוח הקדש עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך, עליו השלום בעצמו והוא מסגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על השם יתברך שעל ידי אמירת תהלים יושיעו ה' והבטחון הוא בחינת משענת כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שבוטח שיושיעו ה' כמו שאמר דוד: "ויהי ה' למשען לי" ועל כן על ידי זה נתרפא החולה כמו שכתוב: "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה" וזה בחינת: "ויצא חטר מגזע ישי"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
...- ארץ אכלת יושביה ארץ אכלת יושביה כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה וכן מחי למדבר כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים וזהו ארץ אכלת יושביה כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב:...
שיחות הר"ן - אות רצב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספרו לי שיחתו הקדושה שחסיד אחד בא לפניו שהיה חשוב קצת וכבר היה בא בימים קצת, והיה לו ידיעה בכתבי האר"י זכרונו לברכה ורצה להתקרב לרבנו זכרונו לברכה והתחיל לדבר עם רבנו זכרונו לברכה, כדרך החסידים החשובים ואמר לרבנו זכרונו לברכה: יורנו רבנו דרך לעבודת הבורא יתברך ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, בלשון תמיהה: "לדעת בארץ דרכך" ? הינו מי שהוא עדין משקע בארציות גמור הוא רוצה לדעת דרך להתקרב להשם יתברך ? וכפי המובן מהספור, שקפדתו היה מה שמדבר עמו בלשון גדלות שרוצה לידע דרך להשם יתברך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4219 שניות - עכשיו 08_02_2026 השעה 01:34:39 - wesi2