ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כח - בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא
[לשון רבנו זכרונו לברכה] בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו, אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא. א. המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין (עיין זוהר פנחס רנ"ג:) כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים ובאלפין אלו כתיב בשלמה (מלכים א' ה') "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" כי שלמה זכה להם בקדשה אבל תלמידי חכמים שדין יהודאין מקבלין מהם דרך הקליפות ובשביל זה כל דבורם דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים כי שרשה מאלו אלפין הנ"ל ואלו התלמידי חכמים, נאמר עליהם (ישעיה ז'). "המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלהים" כי מיגעים אנשים שבאים לשמע דרושם ותורתם ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם הינו שיבואו לדעת את ה' איך לעבד והם האנשים אין משיגים שום תועלת כי תורתם של אלו התלמידי חכמים אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב כי מבישא לא הוי טבא (עיין ברכות כ"ט ב"ר פ' כ"ב מצורע פ' י"ט ועיין שבת קכ"ט) ולא עוד, כי תלאו גם אלהים כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר לעובדים אותו נמצא שעל ידי זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות וחושבים, חס ושלום, "לא יראה ולא יבין אלהים במעשה בני אדם" על ידי זה "את יראי ה' לא יכבדו" ומחרפים ומבישים אותם ובשביל זה בושה נקרא עבודת אלילים כמו שכתוב (הושע ט') : "וינזרו לבשת" כי הבושה והחרוף נעשה מהכפירות ב. וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו עצה על זה: "אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם" (תהלים כ"ב) לחרפות ובזיונות, הסגלה לזה בחינת תולע שעל ידי בחינה הזאת, מנצח אויביו כי תולע הוא בחינת אמונה כמו שכתוב (איכה ד') : "האמנים עלי תולע" והוא בחינת אברהם שהוא ראש למאמינים כמו שכתוב (בראשית ט"ו) : "והאמין בה'" ובבחינת אברהם שהוא בחינת אמונה משבר ומבטל עבודת אלילים והכפירות והבזיונות ומתגבר על הכופרים בבחינת (תהלים כ') : "בגבורות ישע ימינו" כי אברהם שהוא בחינת חסד, בחינת אמונה בחינת (שם פ"ט) : "וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי" בימין הזאת הוא מתגבר על אויביו כי נעשה בבחינת (נחום ב') : "אנשי חיל מתלעים" ובזה החסד הוא מתקן אלו האלפין הנפולים הנ"ל בבחינת (שמות כ') : "ועושה חסד לאלפים" ג. ולבוא לחסד אי אפשר לבוא אלא על ידי שיכניס תלמידי חכמים צדיקים לתוך ביתו כי 'המכניס אורחים תלמידי חכמים אמתיים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין' כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י:). 'איש קדוש עובר עלינו תמיד' וכו' ובזה השמוש שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד הנ"ל כמאמר (כתבות צ"ו) : 'כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד' ובשביל זה היה התמיד כבש כי ממנו נתתקנו האלפין בבחינת (ירמיה י"א) : "ואני ככבש אלוף" וזה בחינת כבש שכבוש תחת יד רבו ומשמש אותם וזה תמד גימטריא ד' אלפין שהוא תקון האלפין כנ"ל וזהו (משלי כ"ג) : "למי מדנים למי שיח" הינו על ידי שי"ח על ידי חכם שד יהודאי על ידו מדנים על ידו בא התנגדות וזהו שאמרו סבי דבי אתונא: בני לן ביתא באוירא דעלמא כי אלו בני אדם הרוצים לערך עבודתם על ידי התורה ששומעים מתלמידי חכמים שדין יהודאין ובאמת אין להם על מה שיסמכו והוי כאלו רוצים לבנות בית באוירא ואין להם על מה שיסמכו כמו השדין שפורחים באויר ואמר שם, וקם בין שמיא לארעא הינו התלמיד חכם האמתי הוא בין שמיא לארעא כתרגומו: "כי כל בשמים ובארץ" [דאחיד בשמיא וארעא] ואמר אפיקו לי לבני וטינא מהתם כי טינא נכנס בלבם של אלו כנ"ל ונעשה לבם לב האבן וכשתלמיד חכם האמתי רואה מחשבתם הרעה אומר להם שיוציאו הטינא מלבם שיוציאו הטינא שבלב האבן ואל יכפרו בהקדוש ברוך הוא כי הטינא ולב האבן מהתם הינו מבחינת האלפין הנפולים הנ"ל שהן גימטריא התם [כי ארבע פעמים אלף עם הכולל עולה התם] אמרו: מי איכא דמצי לאסוקי התם שאמרו לו: מי יכול לעלות האלפין הנפולים והשיב להם, מי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא הינו מי שבונה ביתו על ידי תלמידי חכמים האמתיים כי יש להם על מה שיסמכו כי תלמידי חכמים אמתיים הם יסוד כל דבר ומי שביתו בית ועד לחכמים שבונה ביתו בבחינת: "איש קדוש עובר עלינו תמיד, נעשה עלית קיר" (מלכים ב ד') אלו האנשים מעלין האלפין כנ"ל. וזה אלף בית גימל דלת גימל דלת דא שמיא וארעא בית מי שבונה ביתו בין שמיא לארעא, זה תקון האלפין זין חית הינו אלו בני אדם המקבלים תורתם משדין יהודאין, המכנים בשם זין בחינת (ויקרא י"ז) : "לשעירים אשר הם זונים" מהם החרוף והבזיונות בבחינת (איוב ל"א) "ובוז משפחות יחתני", בחינת חית הא ואו הוי וי לשון צעקה ומריבה כנ"ל 'למי מדנים למי שיח' הינו זין חית טית יוד טובא גנז בגוה כי צריך כששומע תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין שיאכל טוב שבגוה כמו (חגיגה ט"ו:) 'רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל' כמו שכתוב (משלי כ"ג) : "בני תנה לבך לי" וכתיב (שם כ"ב) : "שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" וכשעושה כן, מעלה טוב הגנוז בגוה, הינו האלפין הנפולים וזה טית, טובא גנז בגוה (הקדמת הזוהר ג) שתשית לבך לטוב הגנוז בדבריו ועל ידי זה יוד הינו תתקן על ידי זה האלפין בחינת (ישעיה כ"ה) : "אודה שמך כי עשית פלא" דא אלף וזה יוד צורת אלף וזה יוד, לשון אודה יוד, בחינת (איכה ג') : "וידו אבן" לשון השלכה הינו קלפתו זרק [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] ושמענו מפיו הקדוש, שזאת התורה מרמז בה כל הכונות של פרשת התמיד שאומרים בבקר. ובאר לנו קצת. ועין בכונות ותראה ותבין שכל הכונות של פרשת התמיד מבארים בתורה הזאת. כי מבאר שם בכונות, שתמיד מכניע קליפות דעשיה וכו', שהם בחינת עבודה זרה וכו' ו"עולת" גימטריא שם אב"ג ית"ץ וכו', שהוא בחסד, וכו' בסוד:"וישכם אברהם בבקר", והוא סוד:"אל תיראי תולעת" וכו' ויש כנגדו בקלפה תולע אשר מכלה ואוכל הכל וכו' ועל כן צוה השם יתברך ברחמיו להקריב עולת תמיד להתגבר עולת תמיד שבקדשה שהוא בחינת תולעת יעקב, על התולע שבקלפה וכו' ודע כי כל קרבן עולה, היא בבחינת לאה וכו' ולכן בא עולת תמיד כנגדה, כדי למתק דיניה כדי שלא ישלט וימשל התולעת הטמא, ותולע יחזר לעולת וזה שכתוב: עולת תמד כי תמד בגימטריא ד' אלפין שלוקחת לאה וכו' כל זה מבאר ב"פרי עץ חיים" שער הקרבנות, פרק ד' עין שם היטב ותדקדק ותראה שכל זה מבאר בהתורה הנ"ל כי מבאר שם, שהמתנגדים המחרפין יראי השם, זה נמשך מהאלפין הנפולים שאלו האלפין בקדשה הם בחינת לאה ואצלם נעשה מזה בחינת: "המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלהים" כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר וכו' כי מלאה, נעשה אצלם בחינת לואה כי הם יונקים מהדינים הקשים שבלאה שמשם אחיזת הקליפות הקשות שהם בחינת עבודה זרה הנ"ל וזה מה שמבאר בהתורה הנ"ל שנופלים בכפירות בחינת עבודה זרה, עין שם והתקון: 'אנכי תולעת ולא איש' וכו' הינו בחינת תולע דקדשה שמכניע תולע דקלפה וזה שמובא לעיל בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם כי כן מבאר שם בכונות, שתולע דקדשה, בחינת עולת תמד, הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת חסד שבגבורה וזה שמובא בהתורה הנ"ל שהוא בחינת: "בגבורות ישע ימינו" הינו בחינת חסד שבגבורה. וזה שמובא שם, שעקר התקון על ידי שיכניס אורחים תלמידי חכמים בתוך ביתו, שנחשב כאלו הקריב תמידין כי תמד בגימטריא ד' אלפין כי עקר התקון על ידי בחינת קרבן תמד, שעולה ד' אלפין שעל ידי זה נתתקנין האלפין הנ"ל וזוכין לבחינת תולע דקדשה שהוא בחינת עולת תמיד בחינת חסד לאברהם עין בהתורה הנ"ל ובכונות היטב, ותבין איך נכללו כל הכונות של פרשת התמיד בהתורה הנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא, אָמַר שֵׁם, קָם וְתָלָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא. אֲמַר לְהוֹ, אַפִּיקוּ לִי לִבְנֵי וְטִינָא מֵהָתָם. אָמְרוּ: וּמִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְאַסּוּקֵי הָתָם. אָמַר: וּמִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְמִבְנֵי בֵּיתָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא.

א. הַמִּתְנַגְּדִים הַמְבַזִּים וְהַמְחָרְפִים יִרְאֵי הַשֵּׁם

זֶה מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

כִּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

הֵם מְקַבְּלִים תּוֹרָתָם מֵהַשֵּׁדִין

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תּוֹרָה נְפוּלָה מְאַלְפִין נְפוּלִים

וּבְאַלְפִין אֵלּוּ כְּתִיב בִּשְׁלמה

"וַיְדַבֵּר שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף"

כִּי שְׁלמה זָכָה לָהֶם בִּקְדֻשָּׁה

אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

מְקַבְּלִין מֵהֶם דֶּרֶךְ הַקְּלִיפּוֹת

וּבִשְׁבִיל זֶה כָּל דִּבּוּרָם דֶּרֶךְ מָשָׁל וּמְלִיצָה וּטְעָמִים נִפְלָאִים

כִּי שָׁרְשָׁהּ מֵאֵלּוּ אַלְפִין הַנַּ"ל

וְאֵלּוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם .

"הַמְּעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים"

כִּי מְיַגְּעִים אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לִשְׁמע דְּרוּשָׁם וְתוֹרָתָם

וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְאֵיזֶהוּ תּוֹעֶלֶת עַל יָדָם

הַיְנוּ שֶׁיָּבוֹאוּ לָדַעַת אֶת ה' אֵיךְ לַעֲבד

וְהֵם הָאֲנָשִׁים אֵין מַשִּׂיגִים שׁוּם תּוֹעֶלֶת

כִּי תּוֹרָתָם שֶׁל אֵלּוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים

אֵין לָהּ כּחַ לְהַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב

כִּי מִבִּישָׁא לָא הֲוֵי טָבָא

וְלא עוֹד, כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים

כְּאִלּוּ לוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלַּעֲזר לָעוֹבְדִים אוֹתוֹ

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נוֹפְלִים בִּכְפִירוֹת גְּדוֹלוֹת

וְחוֹשְׁבִים, חַס וְשָׁלוֹם, "לא יִרְאֶה וְלא יָבִין אֱלהִים בְּמַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם"

עַל יְדֵי זֶה "אֶת יִרְאֵי ה' לא יְכַבְּדוּ"

וּמְחָרְפִים וּמְבַיְּשִׁים אוֹתָם

וּבִשְׁבִיל זֶה

בּוּשָׁה נִקְרָא עֲבוֹדַת אֱלִילִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת"

כִּי הַבּוּשָׁה וְהַחֵרוּף נַעֲשֶׂה מֵהַכְּפִירוֹת

ב. וּכְשֶׁיֵּשׁ לְיִרְאֵי הַשֵּׁם חֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת מֵהַכּוֹפְרִים הָאֵלּוּ

עֵצָה עַל זֶה: "אָנכִי תּוֹלַעַת וְלא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם"

לַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, הַסְּגֻלָּה לָזֶה בְּחִינַת תּוֹלָע

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינָה הַזּאת, מְנַצֵּחַ אוֹיְבָיו

כִּי תּוֹלָע הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תּוֹלָע"

וְהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא ראשׁ לַמַּאֲמִינִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהֶאֱמִין בַּה'"

וּבִבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה

מְשַׁבֵּר וּמְבַטֵּל עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְהַכְּפִירוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת

וּמִתְגַּבֵּר עַל הַכּוֹפְרִים

בִּבְחִינַת: "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"

כִּי אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אֱמוּנָה

בְּחִינַת: "וְחַסְדִּי לא אָפִיר וְלא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי"

בַּיָּמִין הַזּאת הוּא מִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבָיו

כִּי נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת: "אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים"

וּבְזֶה הַחֶסֶד הוּא מְתַקֵּן אֵלּוּ הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים הַנַּ"ל

בִּבְחִינַת: "וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים"

ג. וְלָבוֹא לְחֶסֶד

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא

אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיַּכְנִיס תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צַדִּיקִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ

כִּי 'הַמַּכְנִיס אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין'

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'אִישׁ קָדוֹשׁ עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד' וְכוּ'

וּבְזֶה הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם וּמְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם

זוֹכֶה לַחֶסֶד הַנַּ"ל

כְּמַאֲמַר: 'כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד'

וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הַתָּמִיד כֶּבֶשׂ

כִּי מִמֶּנּוּ נִתְתַּקְּנוּ הָאַלְפִין

בִּבְחִינַת: "וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף"

וְזֶה בְּחִינַת כֶּבֶשׂ

שֶׁכָּבוּשׁ תַּחַת יַד רַבּוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם

וְזֶה תָּמִד גִּימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין שֶׁהוּא תִּקּוּן הָאַלְפִין כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ"

הַיְנוּ עַל יְדֵי שִׂי"חַ

עַל יְדֵי חָכָם שֵׁד יְהוּדַאי

עַל יָדוֹ מְדָנִים

עַל יָדוֹ בָּא הִתְנַגְּדוּת

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא: בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא

כִּי אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הָרוֹצִים לַעֲרךְ עֲבוֹדָתָם

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁשּׁוֹמְעִים מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

וּבֶאֱמֶת אֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ

וַהֲוֵי כְּאִלּוּ רוֹצִים לִבְנוֹת בַּיִת בַּאֲוִירָא

וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ

כְּמוֹ הַשֵּׁדִין שֶׁפּוֹרְחִים בָּאֲוִיר

וְאָמַר שֵׁם, וְקָם בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא

הַיְנוּ הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי

הוּא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא

כְּתַרְגּוּמוֹ: "כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ"

[דַּאֲחִיד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא]

וְאָמַר אַפִּיקוּ לִי לִבְנֵי וְטִינָא מֵהָתָם

כִּי טִינָא נִכְנָס בְּלִבָּם שֶׁל אֵלּוּ כַּנַּ"ל

וְנַעֲשֶׂה לִבָּם לֵב הָאֶבֶן

וּכְשֶׁתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי רוֹאֶה מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה

אוֹמֵר לָהֶם שֶׁיּוֹצִיאוּ הַטִּינָא מִלִּבָּם

שֶׁיּוֹצִיאוּ הַטִּינָא שֶׁבְּלֵב הָאֶבֶן

וְאַל יִכְפְּרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כִּי הַטִּינָא וְלֵב הָאֶבֶן מֵהָתָם

הַיְנוּ מִבְּחִינַת הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים הַנַּ"ל

שֶׁהֵן גִּימַטְרִיָּא הָתָם

[כִּי אַרְבַּע פְּעָמִים אָלֶף עִם הַכּוֹלֵל עוֹלֶה הָתָם]

אָמְרוּ: מִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְאַסּוּקֵי הָתָם

שֶׁאָמְרוּ לוֹ: מִי יָכוֹל לַעֲלוֹת הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים

וְהֵשִׁיב לָהֶם, מִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְמִבְנֵי בֵּיתָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא

הַיְנוּ מִי שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ עַל יְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים

כִּי יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ

כִּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הֵם יְסוֹד כָּל דָּבָר

וּמִי שֶׁבֵּיתוֹ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים

שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת: "אִישׁ קָדוֹשׁ עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד, נַעֲשֶׂה עֲלִיַּת קִיר"

אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים מַעֲלִין הָאַלְפִין כַּנַּ"ל.

וְזֶה אָלֶף בֵּית גִּימֶל דָּלֶת

גִּימֶל דָּלֶת

דָּא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא

בֵּית מִי שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא, זֶה תִּקּוּן הָאַלְפִין

זַיִן חֵית

הַיְנוּ אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם

הַמְקַבְּלִים תּוֹרָתָם מִשֵּׁדִין יְהוּדָאִין, הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם זַיִן

בְּחִינַת: "לַשְּׂעִירִים אֲשֶׁר הֵם זוֹנִים"

מהם החרוף והבזיונות

בבחינת "וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי", בְּחִינַת חֵית

הֵא וָאו

הוֹי וַי לְשׁוֹן צְעָקָה וּמְרִיבָה כַּנַּ"ל

'לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ'

הַיְנוּ זַיִן חֵית

טֵית יוּד

טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ

כִּי צָרִיךְ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

שֶׁיּאכַל טוֹב שֶׁבְּגַוֵּהּ

כְּמוֹ 'רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל'

כמו שכתוב: "בְּנִי תְּנָה לִבְּךָ לִי"

וּכְתִיב: "שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי"

וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, מַעֲלֶה טוֹב הַגָּנוּז בְּגַוֵּהּ, הַיְנוּ הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים

וזה טֵית, טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ

שֶׁתָּשִׁית לִבְּךָ לַטּוֹב הַגָּנוּז בִּדְבָרָיו

וְעַל יְדֵי זֶה יוּד

הַיְנוּ תְּתַקֵּן עַל יְדֵי זֶה הָאַלְפִין

בְּחִינַת: "אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶלֶא" דָּא אָלֶף

וְזֶה יוּד צוּרַת אָלֶף

וְזֶה יוּד, לְשׁוֹן אוֹדֶה

יוּד, בְּחִינַת: "וַיַּדּוּ אֶבֶן" לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה

הַיְנוּ קְלִפָּתוֹ זָרַק

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזּאת הַתּוֹרָה מְרֻמָּז בָּהּ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד שֶׁאוֹמְרִים בַּבּקֶר. וּבֵאֵר לָנוּ קְצָת. וְעַיֵּן בַּכַּוָּנוֹת וְתִרְאֶה וְתָבִין שֶׁכָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד מְבאָרִים בַּתּוֹרָה הַזּאת.

כִּי מְבאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁתָּמִיד מַכְנִיעַ קְלִיפּוֹת דַּעֲשִׂיָּה וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ' וְ"עוֹלַת" גִּימַטְרִיָּא שֵׁם אב"ג ית"ץ וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחֶסֶד, וְכוּ' בְּסוֹד:"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר", וְהוּא סוֹד:"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת" וְכוּ'

וְיֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ בַּקְּלִפָּה תּוֹלָע אֲשֶׁר מְכַלֶּה וְאוֹכֵל הַכּל וְכוּ'

וְעַל כֵּן צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לְהַקְרִיב עוֹלַת תָּמִיד

לְהִתְגַּבֵּר עוֹלַת תָּמִיד שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹלַעַת יַעֲקב, עַל הַתּוֹלָע שֶׁבַּקְּלִפָּה וְכוּ'

וְדַע כִּי כָּל קָרְבָּן עוֹלָה, הִיא בִּבְחִינַת לֵאָה וְכוּ'

וְלָכֵן בָּא עוֹלַת תָּמִיד כְּנֶגְדָּהּ, כְּדֵי לְמַתֵּק דִּינֶיהָ

כְּדֵי שֶׁלּא יִשְׁלט וְיִמְשׁל הַתּוֹלַעַת הַטָּמֵא, וְתוֹלָע יַחֲזר לְעוֹלַת

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: עוֹלַת תָּמִד

כִּי תָּמִד בְּגִימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין שֶׁלּוֹקַחַת לֵאָה וְכוּ'

כָּל זֶה מְבאָר בַּ"פְּרִי עֵץ חַיִּים" שַׁעַר הַקָּרְבָּנוֹת, פֶּרֶק ד'

עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וּתְדַקְדֵּק וְתִרְאֶה שֶׁכָּל זֶה מְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

כִּי מְבאָר שָׁם, שֶׁהַמִּתְנַגְּדִים הַמְחָרְפִין יִרְאֵי הַשֵּׁם, זֶה נִמְשָׁךְ מֵהָאַלְפִין הַנְּפוּלִים

שֶׁאֵלּוּ הָאַלְפִין בִּקְדֻשָּׁה הֵם בְּחִינַת לֵאָה

וְאֶצְלָם נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת: "הַמְּעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים"

כְּאִלּוּ לוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלַּעֲזר וְכוּ'

כִּי מִלֵּאָה, נַעֲשֶׂה אֶצְלָם בְּחִינַת לוֹאֶה

כִּי הֵם יוֹנְקִים מֵהַדִּינִים הַקָּשִׁים שֶׁבְּלֵאָה

שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִיפּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה הַנַּ"ל

וְזֶה מַה שֶּׁמְּבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

שֶׁנּוֹפְלִים בִּכְפִירוּת בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, עַיֵּן שָׁם

וְהַתִּקּוּן: 'אָנכִי תּוֹלַעַת וְלא אִישׁ' וְכוּ'

הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמַּכְנִיעַ תּוֹלָע דִּקְלִפָּה

וְזֶה שֶׁמּוּבָא לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם

כִּי כֵן מְבאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁתּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת עוֹלַת תָּמִד, הוּא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה

וְזֶה שֶׁמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

שֶׁהוּא בְּחִינַת: "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"

הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה.

וְזֶה שֶׁמּוּבָא שָׁם, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיַּכְנִיס אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין

כִּי תָּמִד בְּגִימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין

כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי בְּחִינַת קָרְבַּן תָּמִד, שֶׁעוֹלֶה ד' אַלְפִין

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִין הָאַלְפִין הַנַּ"ל

וְזוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה

שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלַת תָּמִיד

בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם

עַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבַכַּוָּנוֹת הֵיטֵב, וְתָבִין אֵיךְ נִכְלְלוּ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות יט
...מאד להמשיך את העולם אל עשיה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבר וכיוצא ואמר: שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדשה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעברות חס ושלום, רחמנא לצלן רחמנא לשזבן אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק ללמד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד וכל עקר מגמתו וחפצו היה תמיד רק לעבדות ועשיות של קדשה בלי שום חכמות כלל...
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' לענין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אנחה שוברת גופו של אדם' ספר שאצלו היה כך ממש כי בימי נעוריו בעת שיגע בעבודת ה' היה לפעמים עושה איזה אנחה ואחר כך היה מנסה עצמו אם יוכל להגביה ידיו ולא היה יכול אז להגביה ידיו כי גופו היה משתבר באמת ממש מחמת אנחתו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנג - מִּעוּט שֵׁנָה, הוּא מְמַעֵט תַּאֲוַת נִאוּף
...שנה, הוא ממעט תאות נאוף דע שמעוט שנה, הוא ממעט תאוות ניאוף כי יש אש באדם מתחלת התולדה שמהאש הזה בוערין באדם כל התבערות של כל התאוות וגם כל האכילה ושתיה שנותנין להגוף האש הזה הוא מכלה ושורף הכל ועל ידי מעוט שנה, האש הזה נחלש ואין לו כח לבער אך שמזיק להמח מעוט שנה וכן רבוי שנה כשהאדם מכריח עצמו לישן הרבה גם זה מחליש וממעט האש הנ"ל וגם זה מזיק להמח רק כשאדם ישן במדה כראוי אזי תאוות המשגל בתקפה וכחה כי לא נחלש האש הנ"ל [כל זה שמענו מתוך שיחותיו הקדושים. ותכן כונתו בזה לא באר היטב. אך כפי מה שהבנתי משיחתו...
חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
...חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות, מי ינוח מי ישפל ואומרם בנגון הידוע ואחר...
שיחות הר"ן - אות רכ - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...פעם אחת אמר לאחד. אגלה לך סוד, שיהיה אפיקורסות גדול בעולם כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון ואני יודע שאנשים שלי גם בלא זה יתחזקו באמונה באמת וישארו קימים באמונתם אך אני מגלה לך זאת כדי שיתחזקו יותר כשיראו שדברו מזה מקדם וכדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים והיה מתאנח מאד על זה ואמר אוי, איך יוכלו לעמד אנשים מעטים נגד כל העולם והנה סמוך מאד אחר הסתלקותו זכרונו לברכה ראינו בעינינו זאת, שתכף התחיל להתפשט אפיקורסית גדול בעולם מה שלא היה כזאת מימי קדם כי אף על פי שכבר התחיל לצמח נגע המס
ספר המידות - אמת
...בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמר את עצמו מלומר שקר אפלו בטעות. ב. מתר לשנות בדבר השלום. ג. כת שקרים אינם מקבלים פני השכינה. ד. שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי. ה. כל המוסיף גורע. ו. על ידי שקר באים הרהורי עבודה זרה. ז. על ידי אמת לא ימות קדם זמנו הקצוב. ח. מרוח פיו של השקרן נעשה היצר הרע, וכשיבוא משיח אז לא יהיה שקר, ובשביל זה לא יהיה יצר הרע בעולם. ט. מי שהוא איש אמת, אזי הוא מכיר באחר, אם אחר דובר שקר אם לאו. י. הסימן של השקר כשלא יסכימו עליו ר...
שיחות הר"ן - אות רסז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: מי שרוצה לחדש בתורה מתר לו לחדש ולדרש כל מה שירצה כל מה שיזכה לחדש בשכלו ובלבד שלא יוציא איזה דין חדש על פי דרושיו שדורש בדרך דרוש וסוד והמובן מדבריו היה שאפילו בכונות האר"י זכרונו לברכה, ודרכי הקבלה מתר לחדש בהם כאשר ישיג שכלו ובלבד שלא יוציא מהם שום דין חס ושלום
שיחות הר"ן - אות קמח
שיחות הר"ן - אות קמח וכשספר המעשה של הבעל תפילה הנדפסת בספורי המעשיות מעשה יב שאל אותנו אחר כך: מי ספר המעשה שהיה כתוב בהקראויניקוס [כרוניקות] שלהם מענין הכתות שנעשו בעת שהיה רוח סערה בעולם וכו' ? השבנו לו שזה ספר אחד מהגבורים של הגבור להבעל תפילה כמבאר שם ונענע בראשו שכן הוא והבנו מדבריו שיש בזה מכון גדול מאד מה שדיקא אחד מהגבורים ספר זאת ומזה תלמד שבכל דבור ודבור של המעשיות יש מכון גדול מאד מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
...מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יעקב אבינו, כששלח את בניו דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב:...
שבחי הר"ן - אות יד
...ודבר שרצה לעשות בעבודת השם היה קשה עליו מאד בכל מיני כבדות שבעולם ובתחלה היה קשה עליו מאד לישב יחידי בבית מיחד איזה שעות רצופים לעסק בעבודת ה' וזה הדבר היה קשה עליו מאד בתחלה אך הוא זכרונו לברכה, היה מכריח עצמו מאד ושבר תאוותו וישב כמה וכמה שעות בכל יום בהתבודדות בחדר מיחד וכן היה קשה עליו מאד מאד העבודה שהיה צריך לעשות בכל יום וכל כך היה קשה עליו עד שלא היה אפשר לשא כלל העל מגדל הכבדות שהיה כבד וקשה עליו מאד מאד ורק על ידי עצה זו נשא עליו על העבודה הינו שבכל יום היה חושב בדעתו שאין לו רק זה היום...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 10_05_2026 השעה 18:28:56 - wesi2