ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע... חיים, כמו שכתוב: "ה' עליהם יחיו" וזה שבחה, "אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות ולא מחמת חסרון תאוה לתענוגים אחרים אבל אם היה לו שאר מאכלים לא היה אוכל לחם לבד וזה שבח ארץ ישראל שלא מחמת עניות תאכל לחם אלא מחמת שבור וביטול תאוות אכילה כי היא מקבלת הארה והשפעה מבחינת תפילין, מבחינת יעקב, מבחינת אמת, שמשם בא עשירות נמצא מה שתאכל לחם לבד לא מחמת מסכנות אלא מחמת שבור תאוות אכילה וזה פרוש: "ארץ אכלת יושביה" פרוש שהיא מקבלת שפעה מבחינת יעקב כמו שכתוב: "וישב יעקב בארץ" ... בה לחם" כלומר 'ארץ', שהוא בחינות אמת ואז הוא בבחינות הארת פנים ואינו בוחר בתפנוקים ועל כן 'לא במסכנת', מחמת דלות ועניות 'תאכל בה לחם', ולא שאר מעדנים רק מחמת שהוא בבחינות אמת והוא מפשט מתאוות אכילה ואינו בוחר רק בלחם לאכל ועל כן נקראת ארץ ישראל, ארץ החיים ... אלקיך בה" אך ארץ ישראל, שהיא מדת אמת, "תמיד עיני ה' בה" וכו'. והנה כשהצדיק אוכל לשבע נפשו ולא מחמת תאוה הגשמיות אזי הוא בבחינת נשיאות פנים, ונזון ממדת אמת וכאשר בכח אכילה זו עומד להודות ולהלל לה' אזי ...