ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא (עיר באטליא) וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך ?! וראו שעדין לא עמדו עליו ובכל פעם היה לו שם אחר ובכל שם שקראו אותו נענה להם ובא אליהם פתאם יצא מפיהם וקראו ישעיה כדי לנסותו אם הוא בן הקאמרנער ששמו ישעיה ובא הוא זכרונו לברכה, תכף ומיד אליהם ונדמה להם בודאי שהוא בן הקאמרנער ואמרו לו: אתה הוא בודאי בן הנ"ל והשיב להם, והוכיח להם שאינו בנו בתוך כך התחילו לדבר מהמתנה ששלח הקאמרנער לבנו והתחיל הוא זכרונו לברכה, תכף לבקשם ולהפציר אותם שיהיו מראין לו את המתנה שלו וראו שוב שהוא בנו ואחר כך דברו עמו עוד וקללו אותו ונבהלו מאד מאד ובאו בכעס גדול ובזו אותו מאד מאד וכששאלו אותו: למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך ? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכלם וכל מה שעבר בענין זה יקצרו המון יריעות לספר והוא זכרונו לברכה, היה מעורר אותם לפעמים מהשנה והתחיל לדבר עמהם עד שבאו בכעס גדול והתחילו עוד לקלל ולבזות אותו מאד ובערב שבת קדש באו הם מבית הטבילה והוא זכרונו לברכה, היה שוכב על הדרגש יחף בלי חגורה ובלי כובע עליון ושאל אותם: מפני מה בכל השבוע הגוף שלי קל ואין לי כבדות ועכשו יש לי כבדות גדול מאד עד שכמעט איני יכול לעמד ממקום זה ? והשיבו לו: מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה ואצלך הלכה הנשמה שלך ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל על כן נשאר גופך כאבן והשיב להם: אוי לכם ואפילו בדבר קל כזה אינכם יודעים מה להשיב ובקש אותם שיקבלו אותו על שבת אצלם ולא רצו ובשבת קבלו את האיש שהיה עמו אצלם על שבת ואותו לא רצו לקבל והכרח לאכל מאכלי חלב כי לא רצו לאכל שם בשר רק הם, היה להם איזה שוחט וגם בשבת היה להם מחלקת גדול מאד עמו ורצו לדחפו לחוץ כי הוא נכנס אצלם אף על פי שלא אכל עמהם והם התחילו לריב עמו עד שרצו לדחפו לחוץ והיה רעש גדול שם וכן בבקר היה גם כן כך כלל הדבר כי הוא זכרונו לברכה, עשה בכונה והניח עצמו לבזות בכל מיני בזיונות ואמר להאיש שהיה עמו שאלו הבזיונות יהיו לו לו טובה גדולה בהליכה ובחזרה כי גדל עצם המניעות הגדולות שהיה לו לבוא לארץ ישראל אי אפשר לשער ולהעריך ולספר ולא היה לו באפשרי לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי קטנות זאת כאשר נשמע אחר כך מפיו בפרוש ואמר, שאם לא היו לו אלו הבזיונות והקטנות לא היה לו באפשרי לבוא לשם בשום אפן ואמר שראה שהוא מכרח לשאר שם בסטנבול דהינו למות שם אך זאת הקטנות והבזיונות הצילו אותו כי קדם שבאין לארץ ישראל וכו' כנ"ל אחר כך צוה רבנו, זכרונו לברכה, להאיש שהיה עמו שיתן להאנשים הנ"ל שבזו אותו כנ"ל, מהמאכלים ומשקאות ומיני מרקחת שלהם שהיה עמהם לתן להם מהכל ונסעו אלו האנשים לביתם ולא רצו לקבל אגרת מרבנו לביתו רק מהאיש שהיה עמו קבלו אגרת ורבנו זכרונו לברכה, הניח אגרת שלו בתוך אגרת של האיש הנ"ל ואלו האנשים היו רוצים לפתח את האגרת של האיש הנ"ל אולי יוכלו להבין ממנו איזה דבר מרבנו זכרונו לברכה, מי הוא ומאין הוא אבל לא היו יכולים למצא האגרת אצלם כי נעלם מהם היכן שהניחו את האגרת ולא בא לידם האגרת עד שבאו אל הקאמער [תחנת מעבר גבול] בוליחאי אז מצאו האגרת אצלם וראו מן האגרת שזה היה רבנו זכרונו לברכה המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד והאיש ההוא שבזה אותו הרבה כנ"ל בא לביתו ונפטר בסמוך לביאתו ממש
כְּלַל הַדָּבָר

כִּי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל בִּזּוּ אוֹתוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וְכוּ'

וְהוּא סָבַל הַכּל וְלא רָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם אפֶן מִי הוּא

וְרִמָּה אוֹתָם בְּכַוָּנָה וּבִלְבֵּל דַּעְתָּם מְאד מְאד

עַד שֶׁהָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם עַל שֶׁבְּכָל פַּעַם הוּא מְשַׁנֶּה עִנְיָנָיו

פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר עִמָּהֶם עַד שֶׁנִּדְמָה לָהֶם בְּבֵרוּר שֶׁהוּא מִלַּגּוֹרְנָא וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ רָאוּ שֶׁלּא כֵּן הוּא וּבִזּוּ אוֹתוֹ מְאד מְאד

וּפַעַם אֶחָד דִּבֵּר עִמָּהֶם וְנִדְמָה לָהֶם שֶׁהוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער

דְּהַיְנוּ בֶּן הַמַּגִּיד מִקָּאמַרְנָא שֶׁהָיָה אָז מַחֲלקֶת גָּדוֹל עִמּוֹ כַּמְפֻרְסָם

וְאַחַר כָּךְ בְּתוֹךְ הַדְּבָרִים הִתְחִיל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְקַלֵּל אֶת הַקָּאמַרְנֶער

וְגָעֲרוּ בּוֹ: הֲלא הוּא אָבִיךָ ?!

וְרָאוּ שֶׁעֲדַיִן לא עָמְדוּ עָלָיו

וּבְכָל פַּעַם הָיָה לוֹ שֵׁם אַחֵר

וּבְכָל שֵׁם שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ נַעֲנָה לָהֶם וּבָא אֲלֵיהֶם

פִּתְאם יָצָא מִפִּיהֶם וְקָרְאוּ יְשַׁעְיָה כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ אִם הוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער שֶׁשְּׁמוֹ יְשַׁעְיָה

וּבָא הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף וּמִיָּד אֲלֵיהֶם

וְנִדְמָה לָהֶם בְּוַדַּאי שֶׁהוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער

וְאָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא בְּוַדַּאי בֶּן הַנַּ"ל

וְהֵשִׁיב לָהֶם, וְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ בְּנוֹ

בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִילוּ לְדַבֵּר מֵהַמַּתָּנָה שֶׁשָּׁלַח הַקָּאמַרְנֶער לִבְנוֹ

וְהִתְחִיל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף לְבַקְּשָׁם וּלְהַפְצִיר אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ מַרְאִין לוֹ אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁלּוֹ

וְרָאוּ שׁוּב שֶׁהוּא בְּנוֹ

וְאַחַר כָּךְ דִּבְּרוּ עִמּוֹ עוֹד וְקִלְּלוּ אוֹתוֹ

וְנִבְהֲלוּ מְאד מְאד

וּבָאוּ בְּכַעַס גָּדוֹל וּבִזּוּ אוֹתוֹ מְאד מְאד

וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: לָמָה אַתָּה אוֹמֵר עַכְשָׁו שֶׁשִּׁמְךָ כָּךְ וְאַחַר כָּךְ שֵׁם אַחֵר וְכֵן בְּשֵׁם מְקוֹמְךָ ?

הֵשִׁיב לָהֶם גַּם כֵּן

שֶׁכָּל שֵׁם וְשֵׁם הוּא כְּפִי הַמִּדָּה וְהַסְּפִירָה שֶׁנּאחֵז בּוֹ וְכוּ'

וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם כָּלוּל מִכֻּלָּם

וְכָל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה מְעוֹרֵר אוֹתָם לִפְעָמִים מֵהַשֵּׁנָה

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם

עַד שֶׁבָּאוּ בְּכַעַס גָּדוֹל וְהִתְחִילוּ עוֹד לְקַלֵּל וּלְבַזּוֹת אוֹתוֹ מְאד

וּבְעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ בָּאוּ הֵם מִבֵּית הַטְּבִילָה

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה שׁוֹכֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ יָחֵף בְּלִי חֲגוֹרָה וּבְלִי כּוֹבַע עֶלְיוֹן

וְשָׁאַל אוֹתָם: מִפְּנֵי מָה בְּכָל הַשָּׁבוּעַ הַגּוּף שֶׁלִּי קַל וְאֵין לִי כְּבֵדוּת

וְעַכְשָׁו יֵשׁ לִי כְּבֵדוּת גָּדוֹל מְאד

עַד שֶׁכִּמְעַט אֵינִי יָכוֹל לַעֲמד מִמָּקוֹם זֶה ?

וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ הַנְּשָׁמָה זוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה

וּנְשָׁמָה הַיְתֵרָה בָּאָה לְמַטָּה

וְאֶצְלְךָ הָלְכָה הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ

וּנְשָׁמָה יְתֵרָה אֵינְךָ זוֹכֶה לְקַבֵּל

עַל כֵּן נִשְׁאָר גּוּפְךָ כְּאֶבֶן

וְהֵשִׁיב לָהֶם: אוֹי לָכֶם

וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר קַל כָּזֶה אֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה לְּהָשִׁיב

וּבִקֵּשׁ אוֹתָם שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ עַל שַׁבָּת אֶצְלָם

וְלא רָצוּ

וּבְשַׁבָּת קִבְּלוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ אֶצְלָם עַל שַׁבָּת

וְאוֹתוֹ לא רָצוּ לְקַבֵּל

וְהֻכְרַח לֶאֱכל מַאַכְלֵי חָלָב

כִּי לא רָצוּ לֶאֱכל שָׁם בָּשָׂר

רַק הֵם, הָיָה לָהֶם אֵיזֶה שׁוֹחֵט

וְגַם בְּשַׁבָּת הָיָה לָהֶם מַחֲלקֶת גָּדוֹל מְאד עִמּוֹ

וְרָצוּ לְדָחְפוֹ לַחוּץ

כִּי הוּא נִכְנַס אֶצְלָם אַף עַל פִּי שֶׁלּא אָכַל עִמָּהֶם

וְהֵם הִתְחִילוּ לָרִיב עִמּוֹ

עַד שֶׁרָצוּ לְדָחְפוֹ לַחוּץ

וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל שָׁם

וְכֵן בַּבּקֶר הָיָה גַּם כֵּן כָּךְ

כְּלַל הַדָּבָר

כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָשָׂה בְּכַוָּנָה

וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַזּוֹת בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת

וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁאֵלּוּ הַבִּזְיוֹנוֹת יִהְיוּ לוֹ לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּהֲלִיכָה וּבַחֲזָרָה

כִּי גּדֶל עצֶם הַמְּנִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהָיָה לוֹ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר וּלְהַעֲרִיךְ וּלְסַפֵּר

וְלא הָיָה לוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי אִם עַל יְדֵי קַטְנוּת זאת כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע אַחַר כָּךְ מִפִּיו בְּפֵרוּשׁ

וְאָמַר, שֶׁאִם לא הָיוּ לוֹ אֵלּוּ הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַקַּטְנוּת

לא הָיָה לוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לָבוֹא לְשָׁם בְּשׁוּם אפֶן

וְאָמַר שֶׁרָאָה שֶׁהוּא מֻכְרָח לִשָּׁאֵר שָׁם בִּסְטַנְבּוּל דְּהַיְנוּ לָמוּת שָׁם

אַךְ זאת הַקַּטְנוּת וְהַבִּזְיוֹנוֹת הִצִּילוּ אוֹתוֹ

כִּי קדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כַּנַּ"ל

אַחַר כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

שֶׁיִּתֵּן לְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל שֶׁבִּזּוּ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל, מֵהַמַּאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת וּמִינֵי מִרְקַחַת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיָה עִמָּהֶם

לִתֵּן לָהֶם מֵהַכּל

וְנָסְעוּ אֵלּוּ הָאַנָשִׁים לְבֵיתָם

וְלא רָצוּ לְקַבֵּל אִגֶּרֶת מֵרַבֵּנוּ לְבֵיתוֹ

רַק מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ קִבְּלוּ אִגֶּרֶת

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִנִּיחַ אִגֶּרֶת שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ אִגֶּרֶת שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל

וְאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הָיוּ רוֹצִים לִפְתּחַ אֶת הָאִגֶּרֶת שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל

אוּלַי יוּכְלוּ לְהָבִין מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מִי הוּא וּמֵאַיִן הוּא

אֲבָל לא הָיוּ יְכוֹלִים לִמְצא הָאִגֶּרֶת אֶצְלָם

כִּי נֶעְלַם מֵהֶם הֵיכָן שֶׁהִנִּיחוּ אֶת הָאִגֶּרֶת

וְלא בָּא לְיָדָם הָאִגֶּרֶת עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הַקַּאמֶער [תַּחֲנַת מַעֲבַר גְּבוּל] בְּוָלִיחַאי

אָז מָצְאוּ הָאִגֶּרֶת אֶצְלָם

וְרָאוּ מִן הָאִגֶּרֶת שֶׁזֶּה הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, וְנִבְהֲלוּ מְאד

וְהָאִישׁ הַהוּא שֶׁבִּזָּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל

בָּא לְבֵיתוֹ

וְנִפְטַר בְּסָמוּךְ לְבִיאָתוֹ מַמָּשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסב - עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה נְהָרוֹת
...רסב - על ידי התחדשות התורה נעשה נהרות דע, שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבע מעין בבחינת: "ומעין מבית ה' יצא" שהוא השכל כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית" וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן ואחר כך מתרחב ומתפשט יותר ויותר, עד שנעשה ממנו נהרות והכל באים לשתות מאלו הנהרות על כן מי שרוצה לחדש חדושין דאוריתא שיש בהן ממש הוא צריך לבכות מקדם כי כשנעשין נהרות הנ"ל והכל באים לשתות מהם אזי יבואו גם כן קליפות וסטרא אחרא, חס ושלום, לשתות גם כן משם על כן צריך לבכות מקדם ואזי עושה על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
...- ארץ אכלת יושביה ארץ אכלת יושביה כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה וכן מחי למדבר כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים וזהו ארץ אכלת יושביה כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצ - וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'
...משה את דברי העם אל ה' "ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה', ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך וכו' ויגד משה את דברי העם אל ה'" והוא תמוה ונפלא מאד כי מה הם דברי העם שנית שעליהם נאמר: "ויגד משה את דברי העם" כי לא נמצא בכתוב שום מענה ודברים שהשיבוהו העם שנית אחר מענה הראשון "כל אשר דבר" וכו' ומה זה שוב "ויגד משה את דברי העם אל ה'" אך דע כי ישראל טענו ואמרו על מה שאמר להם משה לקבל את התורה ענו הם "כל אשר דבר ה'" כלומר כל אשר...
שיחות הר"ן - אות ג
...הר"ן - אות ג הפליג מאד בגדלת הבורא יתברך שמו ואי אפשר לבאר זאת בכתב ואמר: כי לגדלת הבורא יתברך אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל הינו שעדין אין יודעים שום ידיעה כלל כלל לא וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע הינו גם כן אצל כל ידיעה וידיעה הינו שאפילו כשמגיעין להתכלית של הידיעה דהינו לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית כי זה התכלית הוא רק באותה הידיעה אבל בהידיעה הגבוה ממנה עדין לא התחיל בה כלל וכן למעלה מעלה נמצא שלעולם אין יודעין כלל כלל לא ואף על פי...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה
...- אות לה ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית האחרון כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר וכן לעולם נמצא שלעולם אין יודעין כלל ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית [וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר] וענין זה עמק ונסתר מאד מאד ועוד יש בענין זה מה ששמענו פעם אחת אחר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטו - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת
...- דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות כי יש עשרים וארבעה בתי דינים וכנגד כל בית דין ובית דין יש פדיון מיחד להמתיק הדין שיש שם על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כלם ועל כן כשאינו עושה הפדיון המיחד לאותו הדין על ידי זה אינו מועיל אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות מצח הרצון כמו בשבת במנחה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם
...חותם פרקא חמישאה דספרא דצניעותא בראשית ברא. 'בראשית' מאמר, 'ברא' חצי מאמר, אב ובן, סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה א. דע שיש חותם ויש חותם בתוך חותם הוא כי יש מוכיחי הדור והם בחינות רגלין ונקראים רגלין על שם שהם למודי ה' הינו שלומדין כביכול את ה' שנותנין לו עצות והם הולכים בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך ועל שם זה נקראים בחינות רגלין על שם העצה כמו שפרש רש"י על "וכל העם אשר ברגליך" 'ההולכים אחר עצתך' ועל שם ההליכה שהולכים בשליחותו להוכיח כנ"ל. וכשהשם יתברך גוזר גזר דין בעולם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד קצת אמרו שנסע כדי למצא שם את הכתבים של הבעל שם טוב שסגרם באבן ואומרים קצת שהם טמונים שם בקאמיניץ ואמרו שנסע לשם בשביל זה והוא זכרונו לברכה, התלוצץ מזה ואמר שלא נסע כלל בשביל זה כי אינו צריך להם כלל ואמר, אלו היה רוצה אותן הכתבים היו מביאים אותם לביתו אך הוא אין צריך להם כלל
ספר המידות - התנשאות
...חלק א' א. מי שמטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש ברוך הוא שולח...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ
...של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ דע כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ וגם המחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמחין של ארץ ישראל כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש: 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו' וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמחין של ארץ ישראל נמצא שכל המחין הם בחינת מחין של ארץ ישראל כי כלם מקבלים משם כי שם בארץ ישראל עקר המח והחכמה כנ"ל אבל אף על פי כן יש מחין של חוץ לארץ וזה נעשה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5781 שניות - עכשיו 01_09_2026 השעה 08:47:28 - wesi2