ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא (עיר באטליא) וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך ?! וראו שעדין לא עמדו עליו ובכל פעם היה לו שם אחר ובכל שם שקראו אותו נענה להם ובא אליהם פתאם יצא מפיהם וקראו ישעיה כדי לנסותו אם הוא בן הקאמרנער ששמו ישעיה ובא הוא זכרונו לברכה, תכף ומיד אליהם ונדמה להם בודאי שהוא בן הקאמרנער ואמרו לו: אתה הוא בודאי בן הנ"ל והשיב להם, והוכיח להם שאינו בנו בתוך כך התחילו לדבר מהמתנה ששלח הקאמרנער לבנו והתחיל הוא זכרונו לברכה, תכף לבקשם ולהפציר אותם שיהיו מראין לו את המתנה שלו וראו שוב שהוא בנו ואחר כך דברו עמו עוד וקללו אותו ונבהלו מאד מאד ובאו בכעס גדול ובזו אותו מאד מאד וכששאלו אותו: למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך ? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכלם וכל מה שעבר בענין זה יקצרו המון יריעות לספר והוא זכרונו לברכה, היה מעורר אותם לפעמים מהשנה והתחיל לדבר עמהם עד שבאו בכעס גדול והתחילו עוד לקלל ולבזות אותו מאד ובערב שבת קדש באו הם מבית הטבילה והוא זכרונו לברכה, היה שוכב על הדרגש יחף בלי חגורה ובלי כובע עליון ושאל אותם: מפני מה בכל השבוע הגוף שלי קל ואין לי כבדות ועכשו יש לי כבדות גדול מאד עד שכמעט איני יכול לעמד ממקום זה ? והשיבו לו: מחמת שבכל ערב שבת קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה ואצלך הלכה הנשמה שלך ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל על כן נשאר גופך כאבן והשיב להם: אוי לכם ואפילו בדבר קל כזה אינכם יודעים מה להשיב ובקש אותם שיקבלו אותו על שבת אצלם ולא רצו ובשבת קבלו את האיש שהיה עמו אצלם על שבת ואותו לא רצו לקבל והכרח לאכל מאכלי חלב כי לא רצו לאכל שם בשר רק הם, היה להם איזה שוחט וגם בשבת היה להם מחלקת גדול מאד עמו ורצו לדחפו לחוץ כי הוא נכנס אצלם אף על פי שלא אכל עמהם והם התחילו לריב עמו עד שרצו לדחפו לחוץ והיה רעש גדול שם וכן בבקר היה גם כן כך כלל הדבר כי הוא זכרונו לברכה, עשה בכונה והניח עצמו לבזות בכל מיני בזיונות ואמר להאיש שהיה עמו שאלו הבזיונות יהיו לו לו טובה גדולה בהליכה ובחזרה כי גדל עצם המניעות הגדולות שהיה לו לבוא לארץ ישראל אי אפשר לשער ולהעריך ולספר ולא היה לו באפשרי לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי קטנות זאת כאשר נשמע אחר כך מפיו בפרוש ואמר, שאם לא היו לו אלו הבזיונות והקטנות לא היה לו באפשרי לבוא לשם בשום אפן ואמר שראה שהוא מכרח לשאר שם בסטנבול דהינו למות שם אך זאת הקטנות והבזיונות הצילו אותו כי קדם שבאין לארץ ישראל וכו' כנ"ל אחר כך צוה רבנו, זכרונו לברכה, להאיש שהיה עמו שיתן להאנשים הנ"ל שבזו אותו כנ"ל, מהמאכלים ומשקאות ומיני מרקחת שלהם שהיה עמהם לתן להם מהכל ונסעו אלו האנשים לביתם ולא רצו לקבל אגרת מרבנו לביתו רק מהאיש שהיה עמו קבלו אגרת ורבנו זכרונו לברכה, הניח אגרת שלו בתוך אגרת של האיש הנ"ל ואלו האנשים היו רוצים לפתח את האגרת של האיש הנ"ל אולי יוכלו להבין ממנו איזה דבר מרבנו זכרונו לברכה, מי הוא ומאין הוא אבל לא היו יכולים למצא האגרת אצלם כי נעלם מהם היכן שהניחו את האגרת ולא בא לידם האגרת עד שבאו אל הקאמער [תחנת מעבר גבול] בוליחאי אז מצאו האגרת אצלם וראו מן האגרת שזה היה רבנו זכרונו לברכה המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד והאיש ההוא שבזה אותו הרבה כנ"ל בא לביתו ונפטר בסמוך לביאתו ממש
כְּלַל הַדָּבָר

כִּי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל בִּזּוּ אוֹתוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וְכוּ'

וְהוּא סָבַל הַכּל וְלא רָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם אפֶן מִי הוּא

וְרִמָּה אוֹתָם בְּכַוָּנָה וּבִלְבֵּל דַּעְתָּם מְאד מְאד

עַד שֶׁהָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם עַל שֶׁבְּכָל פַּעַם הוּא מְשַׁנֶּה עִנְיָנָיו

פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר עִמָּהֶם עַד שֶׁנִּדְמָה לָהֶם בְּבֵרוּר שֶׁהוּא מִלַּגּוֹרְנָא וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ רָאוּ שֶׁלּא כֵּן הוּא וּבִזּוּ אוֹתוֹ מְאד מְאד

וּפַעַם אֶחָד דִּבֵּר עִמָּהֶם וְנִדְמָה לָהֶם שֶׁהוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער

דְּהַיְנוּ בֶּן הַמַּגִּיד מִקָּאמַרְנָא שֶׁהָיָה אָז מַחֲלקֶת גָּדוֹל עִמּוֹ כַּמְפֻרְסָם

וְאַחַר כָּךְ בְּתוֹךְ הַדְּבָרִים הִתְחִיל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְקַלֵּל אֶת הַקָּאמַרְנֶער

וְגָעֲרוּ בּוֹ: הֲלא הוּא אָבִיךָ ?!

וְרָאוּ שֶׁעֲדַיִן לא עָמְדוּ עָלָיו

וּבְכָל פַּעַם הָיָה לוֹ שֵׁם אַחֵר

וּבְכָל שֵׁם שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ נַעֲנָה לָהֶם וּבָא אֲלֵיהֶם

פִּתְאם יָצָא מִפִּיהֶם וְקָרְאוּ יְשַׁעְיָה כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ אִם הוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער שֶׁשְּׁמוֹ יְשַׁעְיָה

וּבָא הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף וּמִיָּד אֲלֵיהֶם

וְנִדְמָה לָהֶם בְּוַדַּאי שֶׁהוּא בֶּן הַקָּאמַרְנֶער

וְאָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא בְּוַדַּאי בֶּן הַנַּ"ל

וְהֵשִׁיב לָהֶם, וְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ בְּנוֹ

בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִילוּ לְדַבֵּר מֵהַמַּתָּנָה שֶׁשָּׁלַח הַקָּאמַרְנֶער לִבְנוֹ

וְהִתְחִיל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף לְבַקְּשָׁם וּלְהַפְצִיר אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ מַרְאִין לוֹ אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁלּוֹ

וְרָאוּ שׁוּב שֶׁהוּא בְּנוֹ

וְאַחַר כָּךְ דִּבְּרוּ עִמּוֹ עוֹד וְקִלְּלוּ אוֹתוֹ

וְנִבְהֲלוּ מְאד מְאד

וּבָאוּ בְּכַעַס גָּדוֹל וּבִזּוּ אוֹתוֹ מְאד מְאד

וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: לָמָה אַתָּה אוֹמֵר עַכְשָׁו שֶׁשִּׁמְךָ כָּךְ וְאַחַר כָּךְ שֵׁם אַחֵר וְכֵן בְּשֵׁם מְקוֹמְךָ ?

הֵשִׁיב לָהֶם גַּם כֵּן

שֶׁכָּל שֵׁם וְשֵׁם הוּא כְּפִי הַמִּדָּה וְהַסְּפִירָה שֶׁנּאחֵז בּוֹ וְכוּ'

וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם כָּלוּל מִכֻּלָּם

וְכָל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה מְעוֹרֵר אוֹתָם לִפְעָמִים מֵהַשֵּׁנָה

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם

עַד שֶׁבָּאוּ בְּכַעַס גָּדוֹל וְהִתְחִילוּ עוֹד לְקַלֵּל וּלְבַזּוֹת אוֹתוֹ מְאד

וּבְעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ בָּאוּ הֵם מִבֵּית הַטְּבִילָה

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה שׁוֹכֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ יָחֵף בְּלִי חֲגוֹרָה וּבְלִי כּוֹבַע עֶלְיוֹן

וְשָׁאַל אוֹתָם: מִפְּנֵי מָה בְּכָל הַשָּׁבוּעַ הַגּוּף שֶׁלִּי קַל וְאֵין לִי כְּבֵדוּת

וְעַכְשָׁו יֵשׁ לִי כְּבֵדוּת גָּדוֹל מְאד

עַד שֶׁכִּמְעַט אֵינִי יָכוֹל לַעֲמד מִמָּקוֹם זֶה ?

וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ הַנְּשָׁמָה זוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה

וּנְשָׁמָה הַיְתֵרָה בָּאָה לְמַטָּה

וְאֶצְלְךָ הָלְכָה הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ

וּנְשָׁמָה יְתֵרָה אֵינְךָ זוֹכֶה לְקַבֵּל

עַל כֵּן נִשְׁאָר גּוּפְךָ כְּאֶבֶן

וְהֵשִׁיב לָהֶם: אוֹי לָכֶם

וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר קַל כָּזֶה אֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה לְּהָשִׁיב

וּבִקֵּשׁ אוֹתָם שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ עַל שַׁבָּת אֶצְלָם

וְלא רָצוּ

וּבְשַׁבָּת קִבְּלוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ אֶצְלָם עַל שַׁבָּת

וְאוֹתוֹ לא רָצוּ לְקַבֵּל

וְהֻכְרַח לֶאֱכל מַאַכְלֵי חָלָב

כִּי לא רָצוּ לֶאֱכל שָׁם בָּשָׂר

רַק הֵם, הָיָה לָהֶם אֵיזֶה שׁוֹחֵט

וְגַם בְּשַׁבָּת הָיָה לָהֶם מַחֲלקֶת גָּדוֹל מְאד עִמּוֹ

וְרָצוּ לְדָחְפוֹ לַחוּץ

כִּי הוּא נִכְנַס אֶצְלָם אַף עַל פִּי שֶׁלּא אָכַל עִמָּהֶם

וְהֵם הִתְחִילוּ לָרִיב עִמּוֹ

עַד שֶׁרָצוּ לְדָחְפוֹ לַחוּץ

וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל שָׁם

וְכֵן בַּבּקֶר הָיָה גַּם כֵּן כָּךְ

כְּלַל הַדָּבָר

כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָשָׂה בְּכַוָּנָה

וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַזּוֹת בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת

וְאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ שֶׁאֵלּוּ הַבִּזְיוֹנוֹת יִהְיוּ לוֹ לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּהֲלִיכָה וּבַחֲזָרָה

כִּי גּדֶל עצֶם הַמְּנִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהָיָה לוֹ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר וּלְהַעֲרִיךְ וּלְסַפֵּר

וְלא הָיָה לוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי אִם עַל יְדֵי קַטְנוּת זאת כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע אַחַר כָּךְ מִפִּיו בְּפֵרוּשׁ

וְאָמַר, שֶׁאִם לא הָיוּ לוֹ אֵלּוּ הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַקַּטְנוּת

לא הָיָה לוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לָבוֹא לְשָׁם בְּשׁוּם אפֶן

וְאָמַר שֶׁרָאָה שֶׁהוּא מֻכְרָח לִשָּׁאֵר שָׁם בִּסְטַנְבּוּל דְּהַיְנוּ לָמוּת שָׁם

אַךְ זאת הַקַּטְנוּת וְהַבִּזְיוֹנוֹת הִצִּילוּ אוֹתוֹ

כִּי קדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כַּנַּ"ל

אַחַר כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

שֶׁיִּתֵּן לְהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל שֶׁבִּזּוּ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל, מֵהַמַּאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת וּמִינֵי מִרְקַחַת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיָה עִמָּהֶם

לִתֵּן לָהֶם מֵהַכּל

וְנָסְעוּ אֵלּוּ הָאַנָשִׁים לְבֵיתָם

וְלא רָצוּ לְקַבֵּל אִגֶּרֶת מֵרַבֵּנוּ לְבֵיתוֹ

רַק מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ קִבְּלוּ אִגֶּרֶת

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִנִּיחַ אִגֶּרֶת שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ אִגֶּרֶת שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל

וְאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הָיוּ רוֹצִים לִפְתּחַ אֶת הָאִגֶּרֶת שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל

אוּלַי יוּכְלוּ לְהָבִין מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מִי הוּא וּמֵאַיִן הוּא

אֲבָל לא הָיוּ יְכוֹלִים לִמְצא הָאִגֶּרֶת אֶצְלָם

כִּי נֶעְלַם מֵהֶם הֵיכָן שֶׁהִנִּיחוּ אֶת הָאִגֶּרֶת

וְלא בָּא לְיָדָם הָאִגֶּרֶת עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הַקַּאמֶער [תַּחֲנַת מַעֲבַר גְּבוּל] בְּוָלִיחַאי

אָז מָצְאוּ הָאִגֶּרֶת אֶצְלָם

וְרָאוּ מִן הָאִגֶּרֶת שֶׁזֶּה הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, וְנִבְהֲלוּ מְאד

וְהָאִישׁ הַהוּא שֶׁבִּזָּה אוֹתוֹ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל

בָּא לְבֵיתוֹ

וְנִפְטַר בְּסָמוּךְ לְבִיאָתוֹ מַמָּשׁ
חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
...וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר יהיה נעשה עמך וכו'. ורמז...
חיי מוהר"ן - כא - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות כא בעת שאמר התורה מישרא דסכינא בסימן ל' בשבת חנוכה תקס"ז בסעדה השלישית של שבת. והתחיל התורה על פסוק ויהי מקץ ולא גמר לגלות פרוש הפסוק איך שיכה תורה הזאת לפסוק הנ"ל. ובמוצאי שבת אחר הבדלה דבר עמנו ואמר שאם היה רוצה לסים התורה על פסוק הנ"ל היה צריך לומר עוד הפעם תורה כמו זו שאמר. ואחר כך אמר אני דומה עכשו כמו מי שפוסקין עליו להכותו בארבע רוחות העיר ולא הבינו דבריו כלל. כעת נזכרתי שמרמז קצת בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם שצריכין לחתך המלכות שהיא...
צדיק מעל או כמו מלאכי השרת?
...il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים היינו ממשלה מעל המלאכים. כאן breslev.eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיח - כְּשֶׁלּוֹמֵד אֵיזֶה דָּבָר, טוֹב לְפָרֵשׁ הַדָּבָר
...- תורה קיח - כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין [והוא טובה להעולם] והענין, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח כמו שכתוב: "עד כי יבא שילה", הינו משיח ושילה בגימטריא משה ועל כן קראו התנאים אחד לחברו משה כמו שכתוב: 'משה שפיר קאמרת' וכשמחדש דבר בתורה, אלו הדברים של החדוש הם בבחינת משה משיח כמו שכתוב בזוהר "ורוח אלהים", דא רוחא דמשיח "מרחפת על פני המים" הינו התורה וזהו שאמרנו כי החדושי תורה שמחדש...
סיפורי מעשיות - מעשה ח - מעשה מרב ובן יחיד / מעשה ברב ובן יחיד
...מרב ובן יחיד מעשה ברב אחד, שלא היה לו בנים אחר כך היה לו בן יחיד וגדל אותו והשיא אותו והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים והיה לומד ומתפלל תמיד רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון ואינו יודע מהו ולא היה מרגיש טעם בלמודו ובתפילתו וספר לפני שני אנשים בני הנעורים ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק ואותו בן הנ"ל עשה מצוה שבא על ידה לבחינת מאור הקטן והלך אותו הבן יחיד וספר לאביו באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל וחסר לו, ואינו יודע מהו בכן הוא רוצה לנסע...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות א
...והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה כי פתאם נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסע ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז' ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע ונסע למז'בוז' ובמז'בוז' נתודע לו מן השמים שהוא צריך לנסע לקאמיניץ ונסע לקאמיניץ וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום אף על פי שאז כבר היה מפרסם בעולם אף על פי כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום שהוא נוסע ולא ידעו בשום מקום שהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לו - תֵּכֶף שֶׁנַּעֲשֶׂה סֵפֶר מִן הַתּוֹרוֹת הַגְּבוֹהוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לו - תכף שנעשה ספר מן התורות הגבוהות והנפלאות תכף שנעשה ספר מן התורות הגבוהות והנפלאות מאד מאד מאחר שנעשה מהם ספר, יש עליהם חפויים והסתרות שנחפה ונסתר אורם הצח והנפלא והדפין של כריכה הם מחפים וכו'.
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריח - לִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם
...ריח - לפעמים כשנגזר על האדם דע שלפעמים כשנגזר על האדם, חס ושלום, איזה גזרה 'ואף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי' ומחמת זה רוצה להסתיר את עצמו ומזה בא שלפעמים פתאם האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר את עצמו ואף על פי שהוא אינו יודע מזה, עם כל זה הנפש יודעת מזה על כן בא לו רצון לנסע לשם ולפעמים כשבא לשם הוא נתפרסם שם ביותר, ואז יוכל להזיק לו מאד, חס ושלום ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאם רצה לנסע לארץ ישראל והוא היה בעצמו יודע מזה שהיה צריך להסתיר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1426 שניות - עכשיו 28_06_2025 השעה 07:15:58 - wesi2