ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקנז - עבודת השם
אות תקנז מהבעל שם טוב זכרונו לברכה מספרים שהשיג וראה כל הרפואות כמו שהם נקראים בכל השבעים לשון בפרשת עשרים וארבעה מיני עופות טמאים כמדמה לי שגם רבנו ספר זאת בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה. אות תקנח שמעתי מפיו הקדוש לענין מראין רחמנא לצלן שאמר שהקליפות של המקרות של האיש הולכים אליה ומזה בא מראין שלהם רחמנא לצלן. שמענו פעם אחת משיחותיו הקדושות שאמר בפיו הקדוש שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת השם קלה ביותר לעשות מעסק קנין שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע האדם בשביל לנסע על איזה יריד ויומא דשוקא שתכף במוצאי שבת צריך לטרח ולחפש אחר עגלה ונחפז מאד לטען סחורתו על העגלה ביגיעה גדולה ואחר כך צריך לנסע כל הלילה ולנדד שנה מעיניו ומשבר כל גופו מחמת שצריך לישב על עגלה טעונה, ושאר טרחות ויגיעות כיוצא בהן כידוע להעולם. ואחר כך צריך לעמד כל היום על רגליו וכו' ובפרט בימות הקר העצום וכו'. וכל אלו הטרחות והיגיעות הכבדות והקשות הוא מטריח עצמו על ספק כי ספק אם ירויח איזה רוח קטן או אולי יאבד גם ההוצאות כמצוי ברב הפעמים. נמצא שעל עסקי פרנסת העולם הזה מטריחין עצמן כל כך ביגיעות כאלה על ספק רוח קטן. והעבודה הגדולה שבגדולות היא התפילה ואף על פי כן כשעומדין להתפלל מתפללין וגומרין התפילה אות תקנט הבנתי משיחת רבנו זכרונו לברכה שבכל פסיעה שהאדם הולך ממקום למקום הוא בא בכל פעם בעולמות אחרים אות תקס שמעתי מאדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שכל אחד יש לו בחינת מה לפנים ומה לאחור לפי מדרגתו אות תקסא שמעתי מפיו הקדוש שכל יום יש לו שפע שלו אות תקסב שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שזמן נתינת הצדקה של ארץ ישראל הוא באדר מובא בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר הנפילה על ידי גדלות. כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל כי השם יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו. אך כשיש לו גדלות אז אומר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין וכו' נמצא שכל הנפילות הם על ידי גדלות אות תקסג שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שבימי אברהם אבינו היתה השכינה נקראת בשם שרה ובימי יצחק בשם רבקה, ובימי יעקב בשם רחל ולאה וכן מובא בזוהר הקדוש מעין זה אות תקסד אמונה היא מדה אחרונה ואף על פי כן על ידה דיקא עולין על כל המדרגות כלן. כי אמונה היא בבחינת אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כידוע. וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה בשיחותיו הקדושים שדבר עמנו אחר התורה כי מרחמם ינהגם בלקוטי תנינא סימן ז' ואמר אז שאמונה היא מדרגה אחרונה אבל על ידה זוכין לעלות על הכל, ולהגיע לבחינת רצון מפלג וכו' שעולה על הכל. עין שם בהשיחות שאחר הספורי מעשיות אות תקסה שמעתי מפיו הקדוש שיחה נוראה מנוראות גדלת הבורא יתברך, ואי אפשר לבארה בכתב. אך אחר כך נכנס על ידי זה לדברי התחזקות שאפילו אם נפלו למקום שנפלו כל אחד לפי נפילתו רחמנא לצלן אף על פי כן יחזק את עצמו ואל יתיאש עצמו לעולם. כי גדלתו יתברך שגבה מאד למעלה מהתורה ששם יכול הכל להתתקן וכו', כי תשובה למעלה מהתורה. ושאלתי אותו אבל איך זוכין לזה. והשיב יכולין לבוא לזה ובלבד שלא יתיאשו עצמן מן הצעקה ותפילה ובקשה, רק לעסק בצעקה ותפילה ותחנה וכו' ולא יתיגע לעולם עד שיבוא לזה לעלות וכו'. כי עקר התשובה הוא צעקה וזעקה להשם יתברך וכו' אות תקסו עקר שלמות האמת והאמונה הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה. כמו ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה. אות תקסז פעם אחת מכלל דבריו הקדושים הייתי שומע שעקר שם עשיה דקדשה הוא צדקה. אות תקסח עקר התקוה על ידי בחינת למעלה מהזמן שמשיגים הצדיקים שהם בבחינת משיח. כאשר הבנתי מפיו הקדוש שאמר סמוך להסתלקותו שהוא הולך עתה עם המאמר שגלה על פסוק אני היום ילדתיך, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' ואי אפשר לבאר ענין זה בכתב כלל. רק מה שהבנתי אני מדבריו הוא שאמר זאת לענין זה שהוא עוסק ביגיעות גדולות כל כך לקרב נפשות רבות להשם יתברך, ועדין לא עלתה בידו כרצונו והמחלוקות והמניעות בגשמיות וברוחניות מתגברין ומתפשטין מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד עד אשר כשל כח הסבל, ורבים נכשלו ונפלו על ידי זה וכו'. ולענין זה אמר, שהוא מחיה עצמו בענין זה של אני היום ילדתיך הינו שהשם יתברך יעזרנו לדלג על הכל, וסוף כל סוף יתגלה האמת, וכלנו נשוב להשם יתברך באמת והימים הראשונים יפלו כי כל הזמן יתבטל, ויכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן ושם יתתקן הכל וכו'.
אות תקנז

מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מְסַפְּרִים שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה כָּל הָרְפוּאוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם נִקְרָאִים בְּכָל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן בְּפָרָשַׁת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי עוֹפוֹת טְמֵאִים

כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁגַּם רַבֵּנוּ סִפֵּר זאת בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אות תקנח

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לְעִנְיַן מַרְאִין רַחֲמָנָא לִצְלַן

שֶׁאָמַר שֶׁהַקְּלִיפּוֹת שֶׁל הַמִּקְרוֹת שֶׁל הָאִישׁ הוֹלְכִים אֵלֶיהָ

וּמִזֶּה בָּא מַרְאִין שֶׁלָּהֶם רַחֲמָנָא לִצְלַן.

שָׁמַעְנוּ פַּעַם אַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁאָמַר בְּפִיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם קַלָּה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מֵעֵסֶק קִנְיָן שֶׁמַּטְרִיחִין עַצְמָן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה

כִּי הֲלא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגֵע הָאָדָם בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ עַל אֵיזֶה יָרִיד וְיוֹמָא דְשׁוּקָא

שֶׁתֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת צָרִיךְ לִטְרחַ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר עֲגָלָה

וְנֶחְפָּז מְאד לִטְען סְחוֹרָתוֹ עַל הָעֲגָלָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה

וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לִנְסֹעַ כָּל הַלָּיְלָה וּלְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו וּמְשַׁבֵּר כָּל גּוּפוֹ מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵישֵׁב עַל עֲגָלָה טְעוּנָה, וּשְׁאָר טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.

וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לַעֲמד כָּל הַיּוֹם עַל רַגְלָיו וְכוּ'

וּבִפְרָט בִּימוֹת הַקּר הֶעָצוּם וְכוּ'.

וְכָל אֵלּוּ הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַקָּשׁוֹת הוּא מַטְרִיחַ עַצְמוֹ עַל סָפֵק

כִּי סָפֵק אִם יַרְוִיחַ אֵיזֶה רֶוַח קָטָן

אוֹ אוּלַי יְאַבֵּד גַּם הַהוֹצָאוֹת כַּמָּצוּי בְּרב הַפְּעָמִים.

נִמְצָא שֶׁעַל עִסְקֵי פַּרְנָסַת הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְרִיחִין עַצְמָן כָּל כָּךְ בִּיגִיעוֹת כָּאֵלֶּה עַל סָפֵק רֶוַח קָטָן.

וְהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת הִיא הַתְּפִילָּה

וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל מִתְפַּלְּלִין וְגוֹמְרִין הַתְּפִילָּה

אות תקנט

הֵבַנְתִּי מִשִּׂיחַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁבְּכָל פְּסִיעָה שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם

הוּא בָּא בְּכָל פַּעַם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים

אות תקס

שָׁמַעְתִּי מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

אות תקסא

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל יוֹם יֵשׁ לוֹ שֶׁפַע שֶׁלּוֹ

אות תקסב

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁזְּמַן נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בַּאֲדָר

מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁעִקַּר הַנְּפִילָה עַל יְדֵי גַּדְלוּת.

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כִּי מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת

אָז אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁכָּל הַנְּפִילוֹת הֵם עַל יְדֵי גַּדְלוּת

אות תקסג

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁבִּימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם שָׂרָה

וּבִימֵי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבְקָה, וּבִימֵי יַעֲקב בְּשֵׁם רָחֵל וְלֵאָה

וְכֵן מוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ מֵעֵין זֶה

אות תקסד

אֱמוּנָה הִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה

וְאַף עַל פִּי כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן.

כִּי אֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה כַּיָּדוּעַ.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ אַחַר הַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ז'

וְאָמַר אָז שֶׁאֱמוּנָה הִיא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה

אֲבָל עַל יָדָהּ זוֹכִין לַעֲלוֹת עַל הַכּל, וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכוּ' שֶׁעוֹלֶה עַל הַכּל.

עַיֵּן שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

אות תקסה

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שִׂיחָה נוֹרָאָה מִנּוֹרְאוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֲרָהּ בִּכְתָב.

אַךְ אַחַר כָּךְ נִכְנַס עַל יְדֵי זֶה לְדִבְרֵי הִתְחַזְּקוּת

שֶׁאֲפִילּוּ אִם נָפְלוּ לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ כָּל אֶחָד לְפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלַן

אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ לְעוֹלָם.

כִּי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שָׂגְבָה מְאד לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁשָּׁם יָכוֹל הַכּל לְהִתְתַּקֵּן וְכוּ', כִּי תְּשׁוּבָה לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה.

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה.

וְהֵשִׁיב יְכוֹלִין לָבוֹא לָזֶה וּבִלְבַד שֶׁלּא יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִן הַצְּעָקָה וּתְפִילָּה וּבַקָּשָׁה, רַק לַעֲסֹק בִּצְעָקָה וּתְפִילָּה וּתְחִנָּה וְכוּ'

וְלא יִתְיַגַּע לְעוֹלָם עַד שֶׁיָּבוֹא לָזֶה לַעֲלוֹת וְכוּ'.

כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא צְעָקָה וּזְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

אות תקסו

עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה הוּא לְכָל חָד כְּפוּם מָה דִמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ.

כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אות תקסז

פַּעַם אַחַת מִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ

שֶׁעִקָּר שֵׁם עֲשִׂיָּה דִּקְדֻשָּׁה הוּא צְדָקָה.

אות תקסח

עִקַּר הַתִּקְוָה

עַל יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁמַּשִּׂיגִים הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ.

כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַתָּה עִם הַמַּאֲמָר שֶׁגִּלָּה עַל פָּסוּק אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ'

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָן זֶה בִּכְתָב כְּלָל.

רַק מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי אֲנִי מִדְּבָרָיו הוּא

שֶׁאָמַר זאת לְעִנְיַן זֶה שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַעֲדַיִן לא עָלְתָה בְּיָדוֹ כִּרְצוֹנוֹ

וְהַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין מְאד מְאד בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד

עַד אֲשֶׁר כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ עַל יְדֵי זֶה וְכוּ'.

וּלְעִנְיָן זֶה אָמַר, שֶׁהוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ

הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזְרֵנוּ לְדַלֵּג עַל הַכּל, וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, וְכֻלָּנוּ נָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת

וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ

כִּי כָּל הַזְּמַן יִתְבַּטֵּל, וְיֻכְלַל הַכּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן

וְשָׁם יִתְתַּקֵּן הַכּל וְכוּ'.
חיי מוהר"ן - תקלא - עבודת השם
...מכבר דבר לענין שמוש הצדיקים שצריכים אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות. ואמר שזה מרמז בפסוק: "צדיק ה' בכל דרכיו" הינו מתי זוכה הצדיק שיהיה ה' בכל דרכיו בחינת "בכל דרכיך דעהו" מתי יוכל הצדיק לקים שיהיה ה' בכל דרכיו כד "וחסיד בכל מעשיו" כשהחסיד בכל מעשיו. הינו שאנשיו של הצדיק שהם נקראים חסידים כשהם עוסקים בכל מעשיו של הצדיק. כי אין צריך לפנות לשום דבר כי אנשיו עושין לו מה שצריך אות תקלב "משך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם" הינו שאנו מבקשים שהשם יתברך ימשיך חסד ליודעיו...
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...לבורא הוא חיסרון. לעיון בדברי רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי...
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת עמדתי לפניו והוא זכרונו לברכה, היה מנח על מטתו ונזרקו דבורים אלו, מתוך פיו הקדוש ואמר בזו הלשון. דער עקר איז "מבטן שאול שועתי" [העקר הוא: מבטן שאול שועתי]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...- הגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה...
שיחות הר"ן - אות פא
...אדם הם מונעים גדולים מאד ודע, אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם היה עובר עברה חס ושלום רחמנא לצלן אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיא או לכת לצים והם החכמות הנהוגים...
ספר המידות - יחוס
ספר המידות - יחוס חלק שני א. אין כח הקללה חל על מיחס. ב. אפילו אשה צדקת כשהיא אינה מיחסת, על ידי זה מולדת בנים שאינם מהגנים. ג. קשה לפני הקדוש ברוך הוא להעביר ולבטל גדולי היחוס.
חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
...שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים ונגררים אחר העוון הראשון שבכל חבילה...
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תז מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס...
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים.
שיחות הר"ן - אות ס
...שיחתו הקדוש של רבנו, זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש: 'כל העוסק בבנין מתמסכן' 'מתמסכן'...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 14_11_2025 השעה 23:45:14 - wesi2