ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקנז - עבודת השם
אות תקנז מהבעל שם טוב זכרונו לברכה מספרים שהשיג וראה כל הרפואות כמו שהם נקראים בכל השבעים לשון בפרשת עשרים וארבעה מיני עופות טמאים כמדמה לי שגם רבנו ספר זאת בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה. אות תקנח שמעתי מפיו הקדוש לענין מראין רחמנא לצלן שאמר שהקליפות של המקרות של האיש הולכים אליה ומזה בא מראין שלהם רחמנא לצלן. שמענו פעם אחת משיחותיו הקדושות שאמר בפיו הקדוש שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת השם קלה ביותר לעשות מעסק קנין שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע האדם בשביל לנסע על איזה יריד ויומא דשוקא שתכף במוצאי שבת צריך לטרח ולחפש אחר עגלה ונחפז מאד לטען סחורתו על העגלה ביגיעה גדולה ואחר כך צריך לנסע כל הלילה ולנדד שנה מעיניו ומשבר כל גופו מחמת שצריך לישב על עגלה טעונה, ושאר טרחות ויגיעות כיוצא בהן כידוע להעולם. ואחר כך צריך לעמד כל היום על רגליו וכו' ובפרט בימות הקר העצום וכו'. וכל אלו הטרחות והיגיעות הכבדות והקשות הוא מטריח עצמו על ספק כי ספק אם ירויח איזה רוח קטן או אולי יאבד גם ההוצאות כמצוי ברב הפעמים. נמצא שעל עסקי פרנסת העולם הזה מטריחין עצמן כל כך ביגיעות כאלה על ספק רוח קטן. והעבודה הגדולה שבגדולות היא התפילה ואף על פי כן כשעומדין להתפלל מתפללין וגומרין התפילה אות תקנט הבנתי משיחת רבנו זכרונו לברכה שבכל פסיעה שהאדם הולך ממקום למקום הוא בא בכל פעם בעולמות אחרים אות תקס שמעתי מאדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שכל אחד יש לו בחינת מה לפנים ומה לאחור לפי מדרגתו אות תקסא שמעתי מפיו הקדוש שכל יום יש לו שפע שלו אות תקסב שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שזמן נתינת הצדקה של ארץ ישראל הוא באדר מובא בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר הנפילה על ידי גדלות. כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל כי השם יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו. אך כשיש לו גדלות אז אומר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין וכו' נמצא שכל הנפילות הם על ידי גדלות אות תקסג שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שבימי אברהם אבינו היתה השכינה נקראת בשם שרה ובימי יצחק בשם רבקה, ובימי יעקב בשם רחל ולאה וכן מובא בזוהר הקדוש מעין זה אות תקסד אמונה היא מדה אחרונה ואף על פי כן על ידה דיקא עולין על כל המדרגות כלן. כי אמונה היא בבחינת אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כידוע. וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה בשיחותיו הקדושים שדבר עמנו אחר התורה כי מרחמם ינהגם בלקוטי תנינא סימן ז' ואמר אז שאמונה היא מדרגה אחרונה אבל על ידה זוכין לעלות על הכל, ולהגיע לבחינת רצון מפלג וכו' שעולה על הכל. עין שם בהשיחות שאחר הספורי מעשיות אות תקסה שמעתי מפיו הקדוש שיחה נוראה מנוראות גדלת הבורא יתברך, ואי אפשר לבארה בכתב. אך אחר כך נכנס על ידי זה לדברי התחזקות שאפילו אם נפלו למקום שנפלו כל אחד לפי נפילתו רחמנא לצלן אף על פי כן יחזק את עצמו ואל יתיאש עצמו לעולם. כי גדלתו יתברך שגבה מאד למעלה מהתורה ששם יכול הכל להתתקן וכו', כי תשובה למעלה מהתורה. ושאלתי אותו אבל איך זוכין לזה. והשיב יכולין לבוא לזה ובלבד שלא יתיאשו עצמן מן הצעקה ותפילה ובקשה, רק לעסק בצעקה ותפילה ותחנה וכו' ולא יתיגע לעולם עד שיבוא לזה לעלות וכו'. כי עקר התשובה הוא צעקה וזעקה להשם יתברך וכו' אות תקסו עקר שלמות האמת והאמונה הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה. כמו ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה. אות תקסז פעם אחת מכלל דבריו הקדושים הייתי שומע שעקר שם עשיה דקדשה הוא צדקה. אות תקסח עקר התקוה על ידי בחינת למעלה מהזמן שמשיגים הצדיקים שהם בבחינת משיח. כאשר הבנתי מפיו הקדוש שאמר סמוך להסתלקותו שהוא הולך עתה עם המאמר שגלה על פסוק אני היום ילדתיך, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' ואי אפשר לבאר ענין זה בכתב כלל. רק מה שהבנתי אני מדבריו הוא שאמר זאת לענין זה שהוא עוסק ביגיעות גדולות כל כך לקרב נפשות רבות להשם יתברך, ועדין לא עלתה בידו כרצונו והמחלוקות והמניעות בגשמיות וברוחניות מתגברין ומתפשטין מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד עד אשר כשל כח הסבל, ורבים נכשלו ונפלו על ידי זה וכו'. ולענין זה אמר, שהוא מחיה עצמו בענין זה של אני היום ילדתיך הינו שהשם יתברך יעזרנו לדלג על הכל, וסוף כל סוף יתגלה האמת, וכלנו נשוב להשם יתברך באמת והימים הראשונים יפלו כי כל הזמן יתבטל, ויכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן ושם יתתקן הכל וכו'.
אות תקנז

מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מְסַפְּרִים שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה כָּל הָרְפוּאוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵם נִקְרָאִים בְּכָל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן בְּפָרָשַׁת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי עוֹפוֹת טְמֵאִים

כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁגַּם רַבֵּנוּ סִפֵּר זאת בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אות תקנח

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לְעִנְיַן מַרְאִין רַחֲמָנָא לִצְלַן

שֶׁאָמַר שֶׁהַקְּלִיפּוֹת שֶׁל הַמִּקְרוֹת שֶׁל הָאִישׁ הוֹלְכִים אֵלֶיהָ

וּמִזֶּה בָּא מַרְאִין שֶׁלָּהֶם רַחֲמָנָא לִצְלַן.

שָׁמַעְנוּ פַּעַם אַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁאָמַר בְּפִיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם קַלָּה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מֵעֵסֶק קִנְיָן שֶׁמַּטְרִיחִין עַצְמָן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה

כִּי הֲלא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגֵע הָאָדָם בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ עַל אֵיזֶה יָרִיד וְיוֹמָא דְשׁוּקָא

שֶׁתֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת צָרִיךְ לִטְרחַ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר עֲגָלָה

וְנֶחְפָּז מְאד לִטְען סְחוֹרָתוֹ עַל הָעֲגָלָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה

וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לִנְסֹעַ כָּל הַלָּיְלָה וּלְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו וּמְשַׁבֵּר כָּל גּוּפוֹ מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵישֵׁב עַל עֲגָלָה טְעוּנָה, וּשְׁאָר טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם.

וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לַעֲמד כָּל הַיּוֹם עַל רַגְלָיו וְכוּ'

וּבִפְרָט בִּימוֹת הַקּר הֶעָצוּם וְכוּ'.

וְכָל אֵלּוּ הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַקָּשׁוֹת הוּא מַטְרִיחַ עַצְמוֹ עַל סָפֵק

כִּי סָפֵק אִם יַרְוִיחַ אֵיזֶה רֶוַח קָטָן

אוֹ אוּלַי יְאַבֵּד גַּם הַהוֹצָאוֹת כַּמָּצוּי בְּרב הַפְּעָמִים.

נִמְצָא שֶׁעַל עִסְקֵי פַּרְנָסַת הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְרִיחִין עַצְמָן כָּל כָּךְ בִּיגִיעוֹת כָּאֵלֶּה עַל סָפֵק רֶוַח קָטָן.

וְהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת הִיא הַתְּפִילָּה

וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל מִתְפַּלְּלִין וְגוֹמְרִין הַתְּפִילָּה

אות תקנט

הֵבַנְתִּי מִשִּׂיחַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁבְּכָל פְּסִיעָה שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם

הוּא בָּא בְּכָל פַּעַם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים

אות תקס

שָׁמַעְתִּי מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

אות תקסא

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל יוֹם יֵשׁ לוֹ שֶׁפַע שֶׁלּוֹ

אות תקסב

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁזְּמַן נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בַּאֲדָר

מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁעִקַּר הַנְּפִילָה עַל יְדֵי גַּדְלוּת.

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כִּי מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת

אָז אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁכָּל הַנְּפִילוֹת הֵם עַל יְדֵי גַּדְלוּת

אות תקסג

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁבִּימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם שָׂרָה

וּבִימֵי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבְקָה, וּבִימֵי יַעֲקב בְּשֵׁם רָחֵל וְלֵאָה

וְכֵן מוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ מֵעֵין זֶה

אות תקסד

אֱמוּנָה הִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה

וְאַף עַל פִּי כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן.

כִּי אֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה כַּיָּדוּעַ.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ אַחַר הַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ז'

וְאָמַר אָז שֶׁאֱמוּנָה הִיא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה

אֲבָל עַל יָדָהּ זוֹכִין לַעֲלוֹת עַל הַכּל, וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכוּ' שֶׁעוֹלֶה עַל הַכּל.

עַיֵּן שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

אות תקסה

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שִׂיחָה נוֹרָאָה מִנּוֹרְאוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֲרָהּ בִּכְתָב.

אַךְ אַחַר כָּךְ נִכְנַס עַל יְדֵי זֶה לְדִבְרֵי הִתְחַזְּקוּת

שֶׁאֲפִילּוּ אִם נָפְלוּ לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ כָּל אֶחָד לְפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלַן

אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ לְעוֹלָם.

כִּי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שָׂגְבָה מְאד לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁשָּׁם יָכוֹל הַכּל לְהִתְתַּקֵּן וְכוּ', כִּי תְּשׁוּבָה לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה.

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה.

וְהֵשִׁיב יְכוֹלִין לָבוֹא לָזֶה וּבִלְבַד שֶׁלּא יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן מִן הַצְּעָקָה וּתְפִילָּה וּבַקָּשָׁה, רַק לַעֲסֹק בִּצְעָקָה וּתְפִילָּה וּתְחִנָּה וְכוּ'

וְלא יִתְיַגַּע לְעוֹלָם עַד שֶׁיָּבוֹא לָזֶה לַעֲלוֹת וְכוּ'.

כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא צְעָקָה וּזְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

אות תקסו

עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה הוּא לְכָל חָד כְּפוּם מָה דִמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ.

כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אות תקסז

פַּעַם אַחַת מִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ

שֶׁעִקָּר שֵׁם עֲשִׂיָּה דִּקְדֻשָּׁה הוּא צְדָקָה.

אות תקסח

עִקַּר הַתִּקְוָה

עַל יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁמַּשִּׂיגִים הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ.

כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַתָּה עִם הַמַּאֲמָר שֶׁגִּלָּה עַל פָּסוּק אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ'

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָן זֶה בִּכְתָב כְּלָל.

רַק מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי אֲנִי מִדְּבָרָיו הוּא

שֶׁאָמַר זאת לְעִנְיַן זֶה שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַעֲדַיִן לא עָלְתָה בְּיָדוֹ כִּרְצוֹנוֹ

וְהַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין מְאד מְאד בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד

עַד אֲשֶׁר כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ עַל יְדֵי זֶה וְכוּ'.

וּלְעִנְיָן זֶה אָמַר, שֶׁהוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ

הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזְרֵנוּ לְדַלֵּג עַל הַכּל, וְסוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, וְכֻלָּנוּ נָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת

וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ

כִּי כָּל הַזְּמַן יִתְבַּטֵּל, וְיֻכְלַל הַכּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן

וְשָׁם יִתְתַּקֵּן הַכּל וְכוּ'.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך וכו' כשאדם רואה ולומד בספר ובכל מקום שהוא רואה ולומד, מוצא את עצמו הינו שלוקח לעצמו מוסר, ורואה פחיתותו ושפלותו בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי זה סימן לעשות רצונך אלקי חפצתי כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת
...מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל...
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז
...ישראל - אות יז אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסוכות והוא לא השגיח על כל זה ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס [שם מטבע] והלך אל שדה ישמעאל והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד בתוך כך שהיה יושב שם בחיפה בא ישמעאל אחד רך בשנים וישב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסב - עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה נְהָרוֹת
...- תורה רסב - על ידי התחדשות התורה נעשה נהרות דע, שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבע מעין בבחינת: "ומעין מבית ה' יצא" שהוא השכל כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית" וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן ואחר כך מתרחב ומתפשט יותר ויותר, עד שנעשה ממנו נהרות והכל באים לשתות מאלו הנהרות על כן מי שרוצה לחדש חדושין דאוריתא שיש בהן ממש הוא צריך לבכות מקדם כי כשנעשין נהרות הנ"ל והכל באים לשתות מהם אזי יבואו גם כן קליפות וסטרא אחרא, חס ושלום, לשתות גם כן משם על כן צריך לבכות מקדם ואזי עושה...
חיי מוהר"ן - נד - שיחות השיכים להתורות
...- שיחות השיכים להתורות אות נד דבר עמנו מענין התורה הנדפסת בלקוטי תנינא סימן מם המתחלת מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל ואמר שהוא היה יודע זאת מכבר כי הלא נסעתי לארץ ישראל ומסתמא היה לי מקדם תאוה והשתוקקות לנסע לארץ ישראל וגם חלם לי ארץ ישראל. ופעם אחת היה אצלי איש אחד ודברתי עמו והתחיל להתעורר אצלי תשוקה וחמדה גדולה לארץ ישראל. ואחר כך שאלתי אותו אם היה אצל צדיקים על ראש השנה וספר לי שהיה אצל כמה צדיקים גדולים אמתיים על ראש השנה ומחמת זה היה לי השתוקקות גדול כשדברתי עמו כמבאר בהתורה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא...
מדוע בסוף השקר נמצאת האמת?
...eip.co.il/?key=542 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי ... על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת אזי תכף ומיד מתי
איך לזהות מפורסמים של שקר?
...שאלה: ראיתי כי הבאתם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=65 ציטוטים רבים של רבי נחמן מברסלב על העניין של מפורסמים של שקר ומנהיגים שאינם ראויים להנהיג. השאלה שלי היא, מה רבי נחמן מברסלב אומר לגבי כיצד ניתן לזהות את המפורסמים של שקר האלו? כיצד ניתן לדעת מיהו מפורסם של שקר ומיהו מפורסם של אמת? תודה תשובה: הדרך לגלות מי הם המפורסמים של שקר, היא אך ורק על ידי זה שהאדם מחפש תמיד את האמת. ולא רק את האמת, אלא את האמת לאמיתה וכולי. מצד האמת, הדרך היחידה לדעת מיהו מפורסם של שקר באמת, היא אך ורק על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רז - כָּל הַדִּבּוּרִים הֵם בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
...הם בחינת גבורות כל הדבורים הם בחינת גבורות כמו שכתוב "וגבורתך ידברו" וכמו שכתוב בכתבים שהה' גבורות שבדעת בוקעין ויוצאין בהפה ונעשה מהם ה' מוצאות הפה נמצא שכל הדבורים הם בחינת גבורות וצריך להמתיקם וההמתקה הוא על ידי למוד התורה ודבורים טובים שמדברים על ידי זה ממתיקים הדבורים שהם בחינת הגבורות ודע שלפעמים יוצאין גבורות קשות רחמנא לצלן והם באים בזה העולם לגדולי הדור מחמת שיש להם דעת גדול על כן כשיוצאין, חס ושלום, גבורות קשות, באים בדעת הגדולים ושם בוקעין ויוצאין מהפה, ונעשה מהם דבורים כנ"ל ואזי הדבורים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:46 - wesi2