ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סו - הַצַּדִּיק הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּעַד יִשְׂרָאֵל... לצדיק לא טוב" כי הענש שמעניש את אחד, הוא נוגע להצדיק בעצמו אש, רוח, מים עפר וכל אלו הארבעה יסודות נמשכין מיסוד הפשוט, שהוא בחינת הצדיק בחינת "צדיק יסוד עולם" שהצדיק הוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות בבחינת: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים "נהר יצא מעדן" זה בחינת 'צדיק יסוד עולם', בחינת יסוד הפשוט אשר "משם יפרד" הארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ"ל נמצא שכלם נמשכין מהצדיק ועל כן אם הוא מעניש את אחד, נוגע את הצדיק ... שיסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם על ידי ראית פני הצדיק כי כל המדות נמשכין מהארבעה יסודות הנ"ל, כמובא [עי' בלקו"א סי' ד' אות ח'] ועל כן כשרואה את הצדיק שהוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות ראוי לו שיסתכל וירגיש על ידי זה איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מן הארבעה יסודות שנמשכין מהצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט כנ"ל וזה: והיו עיניך ראות את מוריך ראשי תבות: אש רוח מים עפר שהם הארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל המדות שכלם נמשכין מהצדיק כנ"ל ועל כן כשרואין את הצדיק, שזה בחינת: והיו עיניך ראות את מוריך על ידי זה רואין בעצמו איך הוא אוחז בכל המדות שבאין מארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר שנמשכין מהצדיק כנ"ל וזה שקורין העולם את מחרת יום הכפורים שם ה' כי אחר יום ...