ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת בעלי המשנה והגמרא הקדושים שאסרו ללמד ספרי חכמות יונית היה על ספרים הללו של אלו האפיקורסים שכלם היו אז אצל היונים וכל מקום שזכרו רבותינו זכרונם לברכה אפיקורס כונתם על מי שנמשך לדרכיהם ולסברותיהם. אשר על כן גם שאר רשעים גמורים שיש להם כפירה כל שהוא נקרא גם כן אפיקורוס, כי תולין הקלקלה במקלקל. כי היה פילוסוף אחד ששמו הרע היה אפיקורוס כשמו כן הוא ימח שמו וזכרו, ודעתו הרעה מפרסם בספריהם הרעים. ואיך יעלה על דעת מי שרוצה להיות יהודי לעין בספרים כאלו הבנויים על יסודות רעים של אפיקורסים מפרסמים שמהם נמשכין כל האפיקורסים והכופרים שבעולם. ואי אפשר לבאר בכתב כל מה שדבר רבנו זכרונו לברכה בענין האסור העצום הזה ללמד באלו הספרים חס ושלום. ואז דבר רבנו זכרונו לברכה עמנו, ואמר שאין ללמד ספרים של דרושים ומוסר כי אם אותם ההולכים על פי דברי רבותינו זכרונם לברכה, בגמרא ומדרשים וספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה וכן כל הספרים שחברו הצדיקים הסמוכים לדורותינו שהם בנויים על יסודות הררי קדש על פי דברי הבעל שם טוב זכרונו לברכה. שהם ספרי הרב הקדוש מפולנאה, וספר לקוטי אמרים. וחשב עוד כמה ספרים כאלה שטוב ללמדם. והמשכיל יבין מאליו על פי דברים האלה מאיזה ספרים לרחק, ובאיזה ספרים יתחזק ויאחז בהם. הינו אותם שהם בנויים רק על פי הגמרא ומדרשים וספרי הזוהר הקדוש והאר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, אשרי שיאחז בהם אות תיא והתלוצץ מאד מטעמי המצוות שבספר מורה נבוכים ואמר איך יעלה על הדעת לומר טעמי הבל כאלו על קרבנות וקטרת הלא כמה תקונים נוראים עצומים נעשים בכל העולמות למעלה למעלה עד אין סוף על ידי אמירת הקטרת לבד. [הינו שאם חס ושלום כדבריהם המטעים, מה היה מועיל אמירת הקטרת והקרבנות]. ואיך יבוא אחד לומר שטות כזה על טעם הקטרת שמגיעים עד מקום שמגיעים, שאפילו האמירה לבד פועל מה שפועל למעלה למעלה, כמבאר בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י זכרונו לברכה. אך באמת טעם הקטרת והקרבנות אי אפשר להשיג כלל רק אנו מאמינים לדברי משה רבנו עליו השלום. ובודאי יש בזה טעמים נוראים שאי אפשר להשיג בשום שכל אנושי כלל. ומעצם גדלתם, גם אמירת פרשיות הקרבנות והקטרת מסגל מאד, ונעשה מזה תקונים נוראים בכל העולמות. וכן טעמי כל המצוות הקדושים גבוהים ונשגבים מאד ונעלמים מעין כל חי, כמו שכתוב (איוב כ"ח) : "ונעלמה מעיני כל חי" וכו', וכמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "פלאות עדותיך". גם שמעתי מפיו הקדוש שכשעוסקים בספרים אלו הוא כמו מי שהולך במדבר שמם שאין לו עם מי לפגע כך כשנכנסין בספרים אלו הנ"ל אין מוצאין בהם דבר קדשה והוא כמו הולך במדבר שמם שאין מוצאין עם מי לפגע אות תיב וזה שהוא זכרונו לברכה בעצמו היה מעין לפעמים באלו הספרים, הוא בחינת סוד שהלכו ישראל במדבר שהוא מקום הסטרא אחרא. ואיתא בזוהר הקדוש שבשביל זה הלכו ישראל במדבר כי הם דרכו על הסטרא אחרא בהליכתם שם. ובכונה זו הוא מעין בהם בספרים אלו שהם בחינת מדבר, והבן. אבל לנו הוא אסור גדול מאד להביט בספרים של חקירות הנ"ל. גם עין בהתורה בא אל פרעה בסימן ס"ד בליק"א שמבאר שם גדל האסור לכנס בחקירות, כי נמשכין מחלל הפנוי וכו' ושם מבאר שהצדיק הגדול מאד צריך דיקא לעין בהם כדי להעלות משם הנשמות שנפלו לשם עין שם
אות תי

וּפַעַם אַחַת בְּראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה גַּם כֵּן מִזֶּה מִגּדֶל הָאִסּוּר לִלְמד אֵלּוּ הַסְּפָרִים הַמְפָרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה עַל פִּי דַּרְכֵי הַמְחַקְּרִים

[כְּגוֹן סִפְרֵי הָאִבְּן עֶזְרָא, וּבִפְרָט הַפֵּרוּשׁ הָרַע שֶׁעָלָיו הַנִּקְרָא מַרְגָּלִית רָעָה, וְסִפְרֵי הָרַלְבַּ"ג שֶׁמְּפֻרְסָם לַכּל מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁחַיָּב אָדָם לִקְרעַ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ חַס וְשָׁלוֹם דִּבּוּר אֶחָד מִדְּבָרִים אֵלֶּה. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר סְפָרִים הַהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה]

אֲשֶׁר כָּל הַהַקְדָּמוֹת שֶׁלָּהֶם לָקְחוּ מֵאֲרִיסְטוֹ הַיָּוָן יִמַּח שְׁמוֹ וְנִמַּח זִכְרוֹ

וּשְׁאָר הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַמְפֻרְסָמִים שֶׁהָיוּ קְצָתָם קדֶם חַכְמֵי הַתַּלְמוּד וּקְצָתָם בִּימֵיהֶם

אֲשֶׁר כָּל כַּוָּנַת בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָסְרוּ לִלְמד סִפְרֵי חָכְמוֹת יְוָנִית הָיָה עַל סְפָרִים הַלָּלוּ שֶׁל אֵלּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכֻּלָּם הָיוּ אָז אֵצֶל הַיְּוָנִים

וְכָל מָקוֹם שֶׁזָּכְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֶפִּיקוֹרֶס

כַּוָּנָתָם עַל מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ לְדַרְכֵיהֶם וְלִסְבָרוֹתֵיהֶם.

אֲשֶׁר עַל כֵּן גַּם שְׁאָר רְשָׁעִים גְּמוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּפִירָה כָּל שֶׁהוּא נִקְרָא גַּם כֵּן אֶפִּיקוֹרוֹס, כִּי תּוֹלִין הַקַּלְקָלָה בַּמְקֻלְקָל.

כִּי הָיָה פִילוֹסוֹף אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ הָרַע הָיָה אֶפִּיקוֹרוֹס כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ, וְדַעְתּוֹ הָרָעָה מְפֻרְסָם בְּסִפְרֵיהֶם הָרָעִים.

וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעַת מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יְהוּדִי לְעַיֵּן בִּסְפָרִים כָּאֵלּוּ הַבְּנוּיִים עַל יְסוֹדוֹת רָעִים שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִים מְפֻרְסָמִים שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהַכּוֹפְרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כָּל מַה שֶּׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיַן הָאִסּוּר הֶעָצוּם הַזֶּה לִלְמד בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים חַס וְשָׁלוֹם.

וְאָז דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמָּנוּ, וְאָמַר שֶׁאֵין לִלְמד סְפָרִים שֶׁל דְּרוּשִׁים וּמוּסָר כִּי אִם אוֹתָם הַהוֹלְכִים עַל פִּי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וְסִפְרֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְכֵן כָּל הַסְּפָרִים שֶׁחִבְּרוּ הַצַּדִּיקִים הַסְּמוּכִים לְדוֹרוֹתֵינוּ שֶׁהֵם בְּנוּיִים עַל יְסוֹדוֹת הַרְרֵי קדֶשׁ עַל פִּי דִּבְרֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

שֶׁהֵם סִפְרֵי הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִפּוֹלְנָאָה, וְסֵפֶר לִקּוּטֵי אֲמָרִים.

וְחִשֵּׁב עוֹד כַּמָּה סְפָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁטּוֹב לְלָמְדָם.

וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵאֵלָיו עַל פִּי דְּבָרִים הָאֵלֶּה מֵאֵיזֶה סְפָרִים לְרַחֵק, וּבְאֵיזֶה סְפָרִים יִתְחַזֵּק וְיאחַז בָּהֶם.

הַיְנוּ אוֹתָם שֶׁהֵם בְּנוּיִים רַק עַל פִּי הַגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אַשְׁרֵי שֶׁיּאחַז בָּהֶם

אות תיא

וְהִתְלוֹצֵץ מְאד מִטַּעֲמֵי הַמִּצְווֹת שֶׁבְּסֵפֶר מוֹרֵה נְבוּכִים

וְאָמַר אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר טַעֲמֵי הֶבֶל כָּאֵלּוּ עַל קָרְבָּנוֹת וּקְטרֶת

הֲלא כַּמָּה תִּקּוּנִים נוֹרָאִים עֲצוּמִים נַעֲשִׂים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד אֵין סוֹף עַל יְדֵי אֲמִירַת הַקְּטרֶת לְבַד.

[הַיְנוּ שֶׁאִם חַס וְשָׁלוֹם כְּדִבְרֵיהֶם הַמֻּטְעִים, מֶה הָיָה מוֹעִיל אֲמִירַת הַקְּטרֶת וְהַקָּרְבָּנוֹת].

וְאֵיךְ יָבוֹא אֶחָד לוֹמַר שְׁטוּת כָּזֶה עַל טַעַם הַקְּטרֶת שֶׁמַּגִּיעִים עַד מָקוֹם שֶׁמַּגִּיעִים, שֶׁאֲפִילּוּ הָאֲמִירָה לְבַד פּוֹעֵל מַה שֶּׁפּוֹעֵל לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כַּמְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אַךְ בֶּאֱמֶת טַעַם הַקְּטרֶת וְהַקָּרְבָּנוֹת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל

רַק אָנוּ מַאֲמִינִים לְדִבְרֵי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

וּבְוַדַּאי יֵשׁ בָּזֶה טְעָמִים נוֹרָאִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי כְּלָל.

וּמֵעצֶם גְּדֻלָּתָם, גַּם אֲמִירַת פָּרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְּטרֶת מְסֻגָּל מְאד, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים נוֹרָאִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

וְכֵן טַעֲמֵי כָּל הַמִּצְווֹת הַקְּדוֹשִׁים גְּבוֹהִים וְנִשְׂגָּבִים מְאד וְנֶעְלָמִים מֵעֵין כָּל חָי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנֶעֱלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי" וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ".

גַּם שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁכְּשֶׁעוֹסְקִים בִּסְפָרִים אֵלּוּ הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּמִדְבָּר שָׁמֵם שֶׁאֵין לוֹ עִם מִי לִפְגּעַ

כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנָסִין בִּסְפָרִים אֵלּוּ הַנַּ"ל אֵין מוֹצְאִין בָּהֶם דְּבַר קְדֻשָּׁה

וְהוּא כְּמוֹ הוֹלֵךְ בְּמִדְבָּר שָׁמֵם שֶׁאֵין מוֹצְאִין עִם מִי לִפְגּעַ

אות תיב

וְזֶה שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ הָיָה מְעַיֵּן לִפְעָמִים בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים, הוּא בְּחִינַת סוֹד שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁהוּא מְקוֹם הַסִּטְרָא אָחֳרָא.

וְאִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר

כִּי הֵם דָּרְכוּ עַל הַסִּטְרָא אָחֳרָא בַּהֲלִיכָתָם שָׁם.

וּבְכַוָּנָה זוֹ הוּא מְעַיֵּן בָּהֶם בִּסְפָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת מִדְּבָּר, וְהָבֵן.

אֲבָל לָנוּ הוּא אִסּוּר גָּדוֹל מְאד לְהַבִּיט בִּסְפָרִים שֶׁל חֲקִירוֹת הַנַּ"ל.

גַּם עַיֵּן בְּהַתּוֹרָה בּא אֶל פַּרְעה בְּסִימָן ס"ד בליק"א שֶׁמְּבאָר שָׁם גּדֶל הָאִסּוּר לִכְנס בַּחֲקִירוֹת, כִּי נִמְשָׁכִין מֵחָלָל הַפָּנוּי וְכוּ'

וְשָׁם מְבאָר שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד צָרִיךְ דַּיְקָא לְעַיֵּן בָּהֶם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם עַיֵּן שָׁם
שיחות הר"ן - אות יד
...דקין וכרכשות ואברים כשאר כל העולם ואף על פי כן באמת הוא ענין אחר לגמרי כי איש כשר יקר מאד אשרי לו והעקר הוא הרצון והכסופין ואף על פי שאין לצאת בזה [כמבאר במאמר ויהיו נא פי שנים, ב"לקוטי מוהר"ו ס"ו] כי צריכין להוציא מכח אל הפעל דוקא כי אף על פי שאנס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האנס רק לעשות עבודת ה' בפעל [כמבאר כל זה במאמר הנזכר לעיל עין שם] אף על פי כן גם זה טוב כשאוחזין בזה שאין רוצין...
ספר המידות - קליפה
...את הקליפות. ב. שמירה ליולדת, שתכתב על קלף פסוק: "ה' רמה ידך בל יחזיון". ג. בחרבות קליפות שכיחים. ד. הנר מכניע שליטת הקליפות. ה. מזלו של אדם שומר את האדם מלהיות נזוק. ו. השבעה קולות שאמר דוד על המים, בדבורן מכניעין הרוח רעה. ז. מזיקין מצויים בבורות כמו שמצויין בשדות. ח. מקום שאין בני אדם מצויין, שכיחים שם שדים אפילו ביום, אבל בעיר אפילו בלילה לא חישינן. ט. לצד צפון השדים נגלים לבני אדם מאד. י. סגלה להבריח רוח הטומאה, לקרות פרשת נח. יא. כשמדבר עם רשע...
איך לתקן את החטא של אדם הראשון?
...אשמח לדעת מהו חטא אדם הראשון? האם אפשר לתקן אותו כאן בעולם הזה? וכיצד? כמו כן, כתב רבי נחמן שכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, אז הוא פושט את גופו המצורע ולובש גוף חדש מגן עדן. אשמח לדעת את פשר העניין הזה? תודה תשובה: אדם הראשון חטא כידוע בחטא עץ הדעת. לפני שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, הוא חי בגן עדן. ואח"כ הוא נזרק משם, נגזרה עליו מיתה, התקלל וכולי. העניין של חטא עץ הדעת הוא כדלקמן: החטא של אדם הראשון הוא החטא של פגם הדעת. פגם הדעת היינו הפגם של השכל...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
שיחות הר"ן - אות רנח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הוכיח אותנו מאד לעשות מצוות הרבה והנראה מכונתו היה שרצונו שנהיה עוסקים במצוות גם כן דהינו לקבץ נדבות ולעסק בגמילות חסדים וכיוצא בזה ואמר לנו בזו הלשון: [כלום אינכם עושים מצוות כלל ? ] וכונתו היה כנזכר לעיל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ
...מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ דע כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ וגם המחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמחין של ארץ ישראל כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש: 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו' וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמחין של ארץ ישראל נמצא שכל המחין הם בחינת מחין של ארץ ישראל כי כלם מקבלים משם...
ספר המידות - חנפה
...המידות - חנפה חלק א' א. על ידי החנפה בא לידי נבול פה, והוא הדין להפך. ב. על ידי חנפה נעשית אשתו אלמנה ובניו יתומים ואין מרחם עליהם. ג. על ידי חנפה בא פחד. ד. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שיש בו חנפה. ה. על ידי חנפה בא כאב לב. ו. מי שבטחונו על אחרים, בא לידי חנפה. ז. מי ששומר את עצמו מחנפה, על ידי זה בא לו ישועה. ח. מתר להחניף לרשעים בעולם הזה. ט. על ידי חנפה נתעורר הדין. י. גם תפילתו אינו נשמעת ומאוס בעיני כל. חלק שני א. על ידי חנפה בא לידי כפירה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסא - הַמַּחֲלקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסא - המחלקת מגביה ומרים את האדם המחלקת מגביה ומרים את האדם כי "האדם עץ השדה" והנה עץ המנח על הארץ אי אפשר לו להגביה את עצמו כי אם על ידי שבאין עליו מים שוטפין אזי המים מרימין ונושאין את העץ והמחלקת נקרא מים כמו שכתוב: "סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד"
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...- שיחות וספורים וענינים שהיה בכל תורה ומעשה כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין...
החלל הפנוי - מהו?
...ואכן הגיע הזמן לבאר אותו. העניין הוא כדלקמן: מקור הביטוי החלל הפנוי, הוא מגיע מהתיאור של תורת הקבלה את העניין של בריאת העולם. פירוש, ע"פ התאור הקבלי של בריאת העולם, לפני בריאת העולם כל מה שהיה היא אור אין סוף ולא היו מקום וזמן לבריאת העולם. וכדי לברוא את העולם, לשם כך הוצרך הבורא לצמצם את האור אין סוף שלו לצדדים וליצור מעין חלל פנוי שבו הוא לא יהיה. ובאותו החלל הפנוי בתוכו קיימים הזמן המקום וכל העולם וכולי... העניין הזה בתורת הקבלה נקרא גם סוד ה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:48:42 - wesi2