ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקסט - עבודת השם
אות תקסט שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שבזה שמחדשין בתורה, עושין טובה גדולה מאד מאד לאביו ולאמו ספר לי רבנו זכרונו לברכה שדבר עם אחד שהיה קובל לפניו מאד על רבוי מעשיו המכערין כי זה האיש היה חפץ מאד להתקרב להשם יתברך ולצאת ממעשיו הרעים אך בכל פעם התגברו עליו יותר עד שעברו עליו ימים ושנים הרבה ולא זכה לצאת ממה שהיה צריך לצאת. אך אף על פי כן התחזק את עצמו ביותר וחתר בכל פעם להתקרב להשם יתברך והיה קובל מאד מאד לפניו זכרונו לברכה על עכירת מעשיו רחמנא לצלן. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בחכמתו בתמימות ובפשיטות אין לי עם מי לדבר, כי כבר כלו רע. ותכף נתעורר האיש הנ"ל וענה ואמר לרבנו זכרונו לברכה הלא עם כל זה אני מתגבר לפעמים להמשיך את עצמי לקדשת ישראל וכו'. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר לו: הוא מעט דמעט. ותכף אמר לו, שירגיל עצמו לילך עם מאמר אזמרה לאל קי בעודי וכו' כל זה ספר לי רבנו זכרונו לברכה. והבנתי כונתו הקדושה שדיקא על ידי זה החיה את האיש. כי כבר נפל בעיני עצמו כל כך עד שלא היה אפשר להחיותו בשום דבר רק כשאמר לו שהוא כלו רע אז נתעורר בעצמו והתחיל להרגיש מעט קדשת הנקדות טובות שנמצאין בו עדין ואז אמר לו שילך עם מאמר אזמרה וכו' כנ"ל אות תקע שמעתי מפי רבנו זכרונו לברכה שאמר לענין מה שהיו בני הנעורים קובלין לפניו על צרת נפשם שאינם זוכים להתקדש באמת ולעבד את השם כראוי ופעם אחת ענה ואמר שיש עצות שהיו מועילים בודאי. אבל גם העצות בעצמן קשה לקים. אות תקעא שמעתי מאדוננו מורנו ורבנו שיש טיקלא [מקום סגור] שנלכדו בה כמה גדולי הדור ועל כן לפעמים מתפללים כראוי כדרך הגדולים וגם עושים טוב הרבה ואף על פי כן לפעמים להפך חס ושלום. וזה על ידי אמה ידועה שלכדה וכבשה את המדינה וכו' אך עכשו מחמת שישראל הרבה יושבין אצלם על ידי זה אינו רע כל כך כמקדם ה' ישמרנו וכו'. אות תקעב שמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה שאמר שזה יצר הרע גדול אצל כמה בני אדם ובפרט הגדולים במעלה שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל ובאים על ידי זה לקלקולים רבים ובפרט כשבאים על ידי זה לידי מחלוקות וכו'. אות תקעג אמר המעתיק שמעתי שבשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר נכספתי מאד להמשיך העולם על העשיה וכו' והפליג אז בשבח עסק התורה כמבאר בהשיחות שאחר הספורי מעשיות סימן י"ט שאל לו הרב רבי נתן זכרונו לברכה ואם אחד הוא בעל עברה ממש רחמנא לצלן. השיב לו רבנו זכרונו לברכה וכי אתה יודע גדל מעלת התורה הקדושה הלא עסק התורה הוא גדול במעלה משמירת הברית. כי ברית ביסוד ואוריתא בתפארת אות תקעד לענין מה שמבאר במקום אחר מהסודות שבספר הנשרף. שמעתי ששם היה מבאר סוד גדל קדשת ומעלת מצות הכנסת אורחים וענין מעלת מצות הצעת המטה בשביל האורח אות תקעה ראיתי מאמר אחד בשם רבנו זכרונו לברכה מלשון החברים והמאמר הזה נאמר פרשת עקב תקס"ו ויסוד הענין כי כאשר האדם צריך לעצה אזי ישאל עצה מהצדיקים או מתלמידיהם או על כל פנים מבני הצדיקים וכו' עין שם ועל ידי זה נמתקין כל הדינים וזוכה להנצל מיסורים שלא יבואו עליו כלל. ואפילו אם חס ושלום יבואו עליו היסורים זוכה על ידי זה לקבל אותם באהבה ובשמחה וזוכה לראות ההתגלות אל קות איך שהשם יתברך מצמצם את עצמו כביכול, ומתלבש עצמו בהם ועל ידי זה מגיע על ידי היסורים לרב טוב ולחסד גדול. גם על ידי שמחה הנ"ל זוכה לשמירת הברית שהשם יתברך בעצמו כביכול ישמר את בריתו וכו' אות תקעו יכול להיות שימות אחד בן שמונים שנה ואף על פי כן מת בקצור ימים לגמרי כלומר מאחר שלא הטיב מעשיו בודאי כל שנותיו הבל. אין צריכין רק לחיות אפילו מעט רק שיהיה יפה ונאה אות תקעז שמעתי שאמר לאחד שיהדר שיהיה לו כוס נאה ויקרה לקדוש וזה מסגל לעשירות. ואמר לו אז כי כוס גימטריא אלהים ואל קים הוא בחינת יראה ויראה היא בחינת אשה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא מציעא נט. ) : 'אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו' אות תקעח עוד שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה 'פסל לך הפסלת יהיה שלך' (נדרים לח. ) הינו שבכל מקום שתראה איזה פסלת יהיה הפסלת שלך שתתלה הפסלת בך. 'משם נתעשר משה' הינו על ידי זה זכה לחכמה וכו' [אולי רצונו לומר על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דעת קנית מה חסרת] כי החכמה מאין תמצא ומחמת שהיה לו מדת הענווה כל כך שכל הפסלת היה רק שלו על ידי זה זכה לחכמה אות תקעט שמעתי איך שספר רבנו זכרונו לברכה לאחד מאנשיו החשובים שבעת היותו בלבוב אז היה שם גם כן הרב הקדוש רבי צבי אריה זכרונו לברכה מאליק. ופעם אחת נסעו שניהם יחד לתוך איזה יער ודברו אז מכל הצדיקים ומה היה עבודתם. ונשא רבנו זכרונו לברכה עיניו למעלה וסים אבל מה הוא הענין שלי זה אינו יודע שום אדם. אחר כך אמר להאיש הנ"ל אספר לך מהו החולאת שלי וכו' זכות אבות לא יספיק על רפואת החולאת רק בדבר אחד בטחתי קצת על שכמה אנשים החזרתי אותם למוטב. השיב לו האיש הנ"ל אמת הדבר כי ידעתי שהרב רבי נתן בודאי יהיה צדיק [גוטער יוד] השיב לו מה שאתה יכול לומר אני אומר לך שהוא כבר גם עכשו צדיק אות תקפ אמר המעתיק עוד שמעתי מאחד שספר לו האיש שהיה משמש אז את הרב רבי צבי אריה הנ"ל שכשחזר רבי צבי אריה לביתו מהנסיעה להיער הנ"ל אמר אז אני ראיתיו [הינו את רבנו זכרונו לברכה] לפני כמה שנים בהיותו בביתי וגם אז לא היה לי בו שום השגה כלל רק עכשו איני יודע כלל. וכפי הנראה צריכין כלנו להתביש מפניו
אות תקסט

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁבָּזֶה שֶׁמְּחַדְּשִׁין בַּתּוֹרָה, עוֹשִׂין טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ

סִפֶּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁדִּבֵּר עִם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו מְאד עַל רִבּוּי מַעֲשָׂיו הַמְכעָרִין

כִּי זֶה הָאִישׁ הָיָה חָפֵץ מְאד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָצֵאת מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים

אַךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו יוֹתֵר

עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלא זָכָה לָצֵאת מִמַּה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְחָתַר בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהָיָה קוֹבֵל מְאד מְאד לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עֲכִירַת מַעֲשָׂיו רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּחָכְמָתוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת

אֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר, כִּי כְּבָר כֻּלּוֹ רַע.

וְתֵכֶף נִתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַנַּ"ל וְעָנָה וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הֲלא עִם כָּל זֶה אֲנִי מִתְגַּבֵר לִפְעָמִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְכוּ'.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: הוּא מְעַט דִּמְעַט.

וְתֵכֶף אָמַר לוֹ, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה לֵאל קַי בְּעוֹדִי וְכוּ'

כָּל זֶה סִפֵּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְהֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה הֶחֱיָה אֶת הָאִישׁ.

כִּי כְּבָר נָפַל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹתוֹ בְּשׁוּם דָּבָר

רַק כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע

אָז נִתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ מְעַט קְדֻשַּׁת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בּוֹ עֲדַיִן

וְאָז אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל

אות תקע

שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאָמַר לְעִנְיַן מַה שֶּׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים קוֹבְלִין לְפָנָיו עַל צָרַת נַפְשָׁם שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְהִתְקַדֵּשׁ בֶּאֱמֶת וְלַעֲבד אֶת הַשֵּׁם כָּרָאוּי

וּפַעַם אַחַת עָנָה וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ עֵצוֹת שֶׁהָיוּ מוֹעִילִים בְּוַדַּאי.

אֲבָל גַּם הָעֵצוֹת בְּעַצְמָן קָשֶׁה לְקַיֵּם.

אות תקעא

שָׁמַעְתִּי מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ

שֶׁיֵּשׁ טִיקְלָא [מָקוֹם סָגוּר] שֶׁנִּלְכְּדוּ בָּהּ כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר

וְעַל כֵּן לִפְעָמִים מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי כְּדֶרֶךְ הַגְּדוֹלִים

וְגַם עוֹשִׂים טוֹב הַרְבֵּה

וְאַף עַל פִּי כֵן לִפְעָמִים לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה עַל יְדֵי אֻמָּה יְדוּעָה שֶׁלָּכְדָה וְכָבְשָׁה אֶת הַמְּדִינָה וְכוּ'

אַךְ עַכְשָׁו מֵחֲמַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַרְבֵּה יוֹשְׁבִין אֶצְלָם

עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ כְּמִקּדֶם ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְכוּ'.

אות תקעב

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר

שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה

שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה

הֵם מַפְקִירִים הַכּל וּבָאִים עַל יְדֵי זֶה לְקִלְקוּלִים רַבִּים

וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל יְדֵי זֶה לִידֵי מַחֲלוֹקוֹת וְכוּ'.

אות תקעג

אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמַר נִכְסַפְתִּי מְאד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם עַל הָעֲשִׂיָּה וְכוּ' וְהִפְלִיג אָז בְּשֶׁבַח עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּמְבאָר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת סִימָן י"ט

שָׁאַל לוֹ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאִם אֶחָד הוּא בַּעַל עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְכִי אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

הֲלא עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מִשְּׁמִירַת הַבְּרִית.

כִּי בְּרִית בִּיסוֹד וְאוֹרַיְתָא בְּתִפְאֶרֶת

אות תקעד

לְעִנְיַן מַה שֶּׁמְּבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵהַסּוֹדוֹת שֶׁבַּסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף.

שָׁמַעְתִּי שֶׁשָּׁם הָיָה מְבאָר

סוֹד גּדֶל קְדֻשַּׁת וּמַעֲלַת מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים

וְעִנְיַן מַעֲלַת מִצְוַת הַצָּעַת הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הָאוֹרֵחַ

אות תקעה

רָאִיתִי מַאֲמָר אֶחָד בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִלְּשׁוֹן הַחֲבֵרִים וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נֶאֱמַר פָּרָשַׁת עֵקֶב תקס"ו

וִיסוֹד הָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם צָרִיךְ לְעֵצָה אֲזַי יִשְׁאַל עֵצָה מֵהַצַּדִּיקִים אוֹ מִתַּלְמִידֵיהֶם אוֹ עַל כָּל פָּנִים מִבְּנֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְזוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִיִּסּוּרִים שֶׁלּא יָבוֹאוּ עָלָיו כְּלָל.

וַאֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יָבוֹאוּ עָלָיו הַיִּסּוּרִים

זוֹכֶה עַל יְדֵי זֶה לְקַבֵּל אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וְזוֹכֶה לִרְאוֹת הַהִתְגַּלּוּת אֱל קוּת אֵיךְ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בָּהֶם

וְעַל יְדֵי זֶה מַגִּיעַ עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים לְרב טוּב וּלְחֶסֶד גָּדוֹל.

גַּם עַל יְדֵי שִׂמְחָה הַנַּ"ל זוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יִשְׁמר אֶת בְּרִיתוֹ וְכוּ'

אות תקעו

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּמוּת אֶחָד בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה

וְאַף עַל פִּי כֵן מֵת בְּקִצּוּר יָמִים לְגַמְרֵי

כְּלוֹמַר מֵאַחַר שֶׁלּא הֵטִיב מַעֲשָׂיו בְּוַדַּאי כָּל שְׁנוֹתָיו הָבֶל.

אֵין צְרִיכִין רַק לִחְיוֹת אֲפִילּוּ מְעַט

רַק שֶׁיִּהְיֶה יָפֶה וְנָאֶה

אות תקעז

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר לְאֶחָד שֶׁיְּהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּוֹס נָאָה וִיקָרָה לְקִדּוּשׁ וְזֶה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת.

וְאָמַר לוֹ אָז כִּי כּוֹס גִּימַטְרִיָּא אֱלהִים

וֵאל קִים הוּא בְּחִינַת יִרְאָה

וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה.

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְרוּ'

אות תקעח

עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ'

הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת

יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ.

'מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה' הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה וכוּ'

[אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ]

כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה כָּל כָּךְ

שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ

עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה

אות תקעט

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו הַחֲשׁוּבִים

שֶׁבְּעֵת הֱיוֹתוֹ בְּלֶבוּב אָז הָיָה שָׁם גַּם כֵּן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֲלִיק.

וּפַעַם אַחַת נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר

וְדִבְּרוּ אָז מִכָּל הַצַּדִּיקִים וּמֶה הָיָה עֲבוֹדָתָם.

וְנָשָׂא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עֵינָיו לְמַעְלָה וְסִיֵּם

אֲבָל מַה הוּא הָעִנְיָן שֶׁלִּי זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם אָדָם.

אַחַר כָּךְ אָמַר לְהָאִישׁ הַנַּ"ל אֲסַפֵּר לְךָ מַהוּ הַחוֹלַאַת שֶׁלִּי וְכוּ'

זְכוּת אָבוֹת לא יַסְפִּיק עַל רְפוּאַת הַחוֹלַאַת

רַק בְּדָבָר אֶחָד בָּטַחְתִּי קְצָת עַל שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים הֶחֱזַרְתִּי אוֹתָם לְמוּטָב.

הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אֱמֶת הַדָּבָר

כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהָרַב רַבִּי נָתָן בְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק [גוּטֶער יוּד]

הֵשִׁיב לוֹ מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לוֹמַר

אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁהוּא כְּבָר גַּם עַכְשָׁו צַדִּיק

אות תקפ

אָמַר הַמַּעְתִּיק עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁסִּפֵּר לוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אָז אֶת הָרַב רַבִּי צְבִי אַרְיֵה הַנַּ"ל

שֶׁכְּשֶׁחָזַר רַבִּי צְבִי אַרְיֵה לְבֵיתוֹ מֵהַנְּסִיעָה לְהַיַּעַר הַנַּ"ל

אָמַר אָז אֲנִי רְאִיתִיו [הַיְנוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתִי

וְגַם אָז לא הָיָה לִי בּוֹ שׁוּם הַשָּׂגָה כְּלָל

רַק עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל.

וּכְפִי הַנִּרְאֶה צְרִיכִין כֻּלָּנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכב - צָרִיך לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבד ה' בְּשִׂמְחָה
...ולעבד ה' בשמחה צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא ומאמינים בו והולכים אחריו וגם הסומא מאמין למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם דהינו כמו שאז היה מתעורר לבו להתחזק
כיצד תהיה חלוקת השכר לעתיד לבוא?
...eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור מובאת השאלה הבאה: ועל כן שכר עולם הבא, "עין לא ראתה אלקים זולתך" כי מאחר שיהיה כלו אחד, לא יהיה עין שיראה, רק "אלוהים זולתך" ואמר אז, שגם בזה יש קשיא מה שאי אפשר להבין כי אם כן איך יהיה חלוק השכר לכל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי עבודתו ויגיעתו בזה העולם בשביל השם יתברך כי בודאי גם בהסוף האחרון, לא יהיו כלם שוים ומאחר שיהיה כלו אחד, איך שיך חלוק בין אחד לחברו לפי מדרגתו אך יש בזה סוד שאי אפשר להבינו, והדברים עתיקים. **** ה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פו - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...- פוסעים בו פסיעה קטנה [לשון החברים] פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים וכו' הנה ידוע כי בימי החל הוא שליטת החיצונים וערב שבת קדש בין השמשות אין להם שליטה כלל כמו שמובא בזוהר הקדוש: 'כד אתקדש יומא כדין "יתפרדו כל פועלי און" ועקר שליטה שלהן בימי החל, הוא בבחינות רגלין שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השם יתברך דאיתא בגמרא: 'הני ברכי דרבנן דשלהי מניהו' ובשבת קדש חוזרין להם כח ההליכה כמו שכתוב: "אם תשיב משבת רגלך" הינו כמו שאמרנו, שבשבת קדש יכול לילך בדרכי השם יתברך אך למשל, תינוק כשמתחיל לילך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כז - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 2
...ח"א - תורה כז - רציצא דמית בביעותה 2 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא ? אמר להו, בהינו דעאל א. כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור כי על ידי השלום שיש בין בני האדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת ב. ואי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים הדרת פנים וזה: "ויבא יעקב שלם עיר שכם" אתערותא של בחינת: "לעבדו שכם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...מוהר"ן ח"א - תורה רי - על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה...
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...- ת - ענין המחלוקת שעליו אות ת שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום אחר וכמו שנמצאים בני אדם שחיים חיי צער ואין נכר להעולם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כה
...ישראל - אות כה ואז באו שניהם אל העיר רבנו זכרונו לברכה, עם האיש המשמש שלו הנ"ל ובבואם אל העיר אמרו הישמעאלים שהם מרגלים ונפל פחד גדול על הספרדים בעצמם ותכף הביאו להם מלבושים שלהם והכרחו להלביש עצמם במלבושים שלהם כמנהגם והיה רבנו בצער גדול מחמת זה והאיש הנ"ל שחק וכעס עליו רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו. אין אתה יודע מהקטרוג שיש עלינו בעולם העליון ואמר אז דבר נפלא להאיש הנ"ל, ואינו רוצה לגלות ונתקבל רבנו, זכרונו לברכה, לפני החכמים, והוטב בעיניהם מאד והחזיקו אותו לחדוש גדול ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה...
שבחי הר"ן - אות כג
שבחי הר"ן - אות כג ואמר: שהוא ענו בתכלית העניוות בכל האיברים כי יש אחד שהוא ענו ואין הענווה בלב ויש שהוא ענו ואין הענווה מגיע באיזה איבר אבל אצלו הענווה בתכלית בכל האיברים כי לבו וכל איבריו הם בתכלית הביטול
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יֵשׁ גַּן עֵדֶן, וְהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: גַּן וְעֵדֶן
...- יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן [שמעתי משמו מכבר מה שאמר על פרשת שפטים ושטרים ונשכח הרב וזהו היוצא משם, מה שאנו זוכרים עדין] כי יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן והם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כי עקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלקות הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן שעל ידי זה זוכין לכנס לגן עדן דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת: "טבעו בארץ שעריה" וצריכים לזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רַבִּים לוֹחֲמִים לִי מָרוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רבים לוחמים לי מרום "רבים לוחמים לי מרום", הינו שיש לו שונאים למעלה במרום וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשם שיש צרים למטה, כך יש צרים מלמעלה'.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:31 - wesi2