ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקסט - עבודת השם
אות תקסט שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שבזה שמחדשין בתורה, עושין טובה גדולה מאד מאד לאביו ולאמו ספר לי רבנו זכרונו לברכה שדבר עם אחד שהיה קובל לפניו מאד על רבוי מעשיו המכערין כי זה האיש היה חפץ מאד להתקרב להשם יתברך ולצאת ממעשיו הרעים אך בכל פעם התגברו עליו יותר עד שעברו עליו ימים ושנים הרבה ולא זכה לצאת ממה שהיה צריך לצאת. אך אף על פי כן התחזק את עצמו ביותר וחתר בכל פעם להתקרב להשם יתברך והיה קובל מאד מאד לפניו זכרונו לברכה על עכירת מעשיו רחמנא לצלן. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בחכמתו בתמימות ובפשיטות אין לי עם מי לדבר, כי כבר כלו רע. ותכף נתעורר האיש הנ"ל וענה ואמר לרבנו זכרונו לברכה הלא עם כל זה אני מתגבר לפעמים להמשיך את עצמי לקדשת ישראל וכו'. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר לו: הוא מעט דמעט. ותכף אמר לו, שירגיל עצמו לילך עם מאמר אזמרה לאל קי בעודי וכו' כל זה ספר לי רבנו זכרונו לברכה. והבנתי כונתו הקדושה שדיקא על ידי זה החיה את האיש. כי כבר נפל בעיני עצמו כל כך עד שלא היה אפשר להחיותו בשום דבר רק כשאמר לו שהוא כלו רע אז נתעורר בעצמו והתחיל להרגיש מעט קדשת הנקדות טובות שנמצאין בו עדין ואז אמר לו שילך עם מאמר אזמרה וכו' כנ"ל אות תקע שמעתי מפי רבנו זכרונו לברכה שאמר לענין מה שהיו בני הנעורים קובלין לפניו על צרת נפשם שאינם זוכים להתקדש באמת ולעבד את השם כראוי ופעם אחת ענה ואמר שיש עצות שהיו מועילים בודאי. אבל גם העצות בעצמן קשה לקים. אות תקעא שמעתי מאדוננו מורנו ורבנו שיש טיקלא [מקום סגור] שנלכדו בה כמה גדולי הדור ועל כן לפעמים מתפללים כראוי כדרך הגדולים וגם עושים טוב הרבה ואף על פי כן לפעמים להפך חס ושלום. וזה על ידי אמה ידועה שלכדה וכבשה את המדינה וכו' אך עכשו מחמת שישראל הרבה יושבין אצלם על ידי זה אינו רע כל כך כמקדם ה' ישמרנו וכו'. אות תקעב שמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה שאמר שזה יצר הרע גדול אצל כמה בני אדם ובפרט הגדולים במעלה שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל ובאים על ידי זה לקלקולים רבים ובפרט כשבאים על ידי זה לידי מחלוקות וכו'. אות תקעג אמר המעתיק שמעתי שבשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר נכספתי מאד להמשיך העולם על העשיה וכו' והפליג אז בשבח עסק התורה כמבאר בהשיחות שאחר הספורי מעשיות סימן י"ט שאל לו הרב רבי נתן זכרונו לברכה ואם אחד הוא בעל עברה ממש רחמנא לצלן. השיב לו רבנו זכרונו לברכה וכי אתה יודע גדל מעלת התורה הקדושה הלא עסק התורה הוא גדול במעלה משמירת הברית. כי ברית ביסוד ואוריתא בתפארת אות תקעד לענין מה שמבאר במקום אחר מהסודות שבספר הנשרף. שמעתי ששם היה מבאר סוד גדל קדשת ומעלת מצות הכנסת אורחים וענין מעלת מצות הצעת המטה בשביל האורח אות תקעה ראיתי מאמר אחד בשם רבנו זכרונו לברכה מלשון החברים והמאמר הזה נאמר פרשת עקב תקס"ו ויסוד הענין כי כאשר האדם צריך לעצה אזי ישאל עצה מהצדיקים או מתלמידיהם או על כל פנים מבני הצדיקים וכו' עין שם ועל ידי זה נמתקין כל הדינים וזוכה להנצל מיסורים שלא יבואו עליו כלל. ואפילו אם חס ושלום יבואו עליו היסורים זוכה על ידי זה לקבל אותם באהבה ובשמחה וזוכה לראות ההתגלות אל קות איך שהשם יתברך מצמצם את עצמו כביכול, ומתלבש עצמו בהם ועל ידי זה מגיע על ידי היסורים לרב טוב ולחסד גדול. גם על ידי שמחה הנ"ל זוכה לשמירת הברית שהשם יתברך בעצמו כביכול ישמר את בריתו וכו' אות תקעו יכול להיות שימות אחד בן שמונים שנה ואף על פי כן מת בקצור ימים לגמרי כלומר מאחר שלא הטיב מעשיו בודאי כל שנותיו הבל. אין צריכין רק לחיות אפילו מעט רק שיהיה יפה ונאה אות תקעז שמעתי שאמר לאחד שיהדר שיהיה לו כוס נאה ויקרה לקדוש וזה מסגל לעשירות. ואמר לו אז כי כוס גימטריא אלהים ואל קים הוא בחינת יראה ויראה היא בחינת אשה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא מציעא נט. ) : 'אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו' אות תקעח עוד שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה 'פסל לך הפסלת יהיה שלך' (נדרים לח. ) הינו שבכל מקום שתראה איזה פסלת יהיה הפסלת שלך שתתלה הפסלת בך. 'משם נתעשר משה' הינו על ידי זה זכה לחכמה וכו' [אולי רצונו לומר על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דעת קנית מה חסרת] כי החכמה מאין תמצא ומחמת שהיה לו מדת הענווה כל כך שכל הפסלת היה רק שלו על ידי זה זכה לחכמה אות תקעט שמעתי איך שספר רבנו זכרונו לברכה לאחד מאנשיו החשובים שבעת היותו בלבוב אז היה שם גם כן הרב הקדוש רבי צבי אריה זכרונו לברכה מאליק. ופעם אחת נסעו שניהם יחד לתוך איזה יער ודברו אז מכל הצדיקים ומה היה עבודתם. ונשא רבנו זכרונו לברכה עיניו למעלה וסים אבל מה הוא הענין שלי זה אינו יודע שום אדם. אחר כך אמר להאיש הנ"ל אספר לך מהו החולאת שלי וכו' זכות אבות לא יספיק על רפואת החולאת רק בדבר אחד בטחתי קצת על שכמה אנשים החזרתי אותם למוטב. השיב לו האיש הנ"ל אמת הדבר כי ידעתי שהרב רבי נתן בודאי יהיה צדיק [גוטער יוד] השיב לו מה שאתה יכול לומר אני אומר לך שהוא כבר גם עכשו צדיק אות תקפ אמר המעתיק עוד שמעתי מאחד שספר לו האיש שהיה משמש אז את הרב רבי צבי אריה הנ"ל שכשחזר רבי צבי אריה לביתו מהנסיעה להיער הנ"ל אמר אז אני ראיתיו [הינו את רבנו זכרונו לברכה] לפני כמה שנים בהיותו בביתי וגם אז לא היה לי בו שום השגה כלל רק עכשו איני יודע כלל. וכפי הנראה צריכין כלנו להתביש מפניו
אות תקסט

שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁבָּזֶה שֶׁמְּחַדְּשִׁין בַּתּוֹרָה, עוֹשִׂין טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ

סִפֶּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁדִּבֵּר עִם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו מְאד עַל רִבּוּי מַעֲשָׂיו הַמְכעָרִין

כִּי זֶה הָאִישׁ הָיָה חָפֵץ מְאד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָצֵאת מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים

אַךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו יוֹתֵר

עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלא זָכָה לָצֵאת מִמַּה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְחָתַר בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהָיָה קוֹבֵל מְאד מְאד לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עֲכִירַת מַעֲשָׂיו רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּחָכְמָתוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת

אֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר, כִּי כְּבָר כֻּלּוֹ רַע.

וְתֵכֶף נִתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַנַּ"ל וְעָנָה וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הֲלא עִם כָּל זֶה אֲנִי מִתְגַּבֵר לִפְעָמִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְכוּ'.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: הוּא מְעַט דִּמְעַט.

וְתֵכֶף אָמַר לוֹ, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה לֵאל קַי בְּעוֹדִי וְכוּ'

כָּל זֶה סִפֵּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְהֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה הֶחֱיָה אֶת הָאִישׁ.

כִּי כְּבָר נָפַל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹתוֹ בְּשׁוּם דָּבָר

רַק כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע

אָז נִתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ מְעַט קְדֻשַּׁת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בּוֹ עֲדַיִן

וְאָז אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל

אות תקע

שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאָמַר לְעִנְיַן מַה שֶּׁהָיוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים קוֹבְלִין לְפָנָיו עַל צָרַת נַפְשָׁם שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְהִתְקַדֵּשׁ בֶּאֱמֶת וְלַעֲבד אֶת הַשֵּׁם כָּרָאוּי

וּפַעַם אַחַת עָנָה וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ עֵצוֹת שֶׁהָיוּ מוֹעִילִים בְּוַדַּאי.

אֲבָל גַּם הָעֵצוֹת בְּעַצְמָן קָשֶׁה לְקַיֵּם.

אות תקעא

שָׁמַעְתִּי מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ

שֶׁיֵּשׁ טִיקְלָא [מָקוֹם סָגוּר] שֶׁנִּלְכְּדוּ בָּהּ כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר

וְעַל כֵּן לִפְעָמִים מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי כְּדֶרֶךְ הַגְּדוֹלִים

וְגַם עוֹשִׂים טוֹב הַרְבֵּה

וְאַף עַל פִּי כֵן לִפְעָמִים לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה עַל יְדֵי אֻמָּה יְדוּעָה שֶׁלָּכְדָה וְכָבְשָׁה אֶת הַמְּדִינָה וְכוּ'

אַךְ עַכְשָׁו מֵחֲמַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַרְבֵּה יוֹשְׁבִין אֶצְלָם

עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ כְּמִקּדֶם ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְכוּ'.

אות תקעב

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר

שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה

שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה

הֵם מַפְקִירִים הַכּל וּבָאִים עַל יְדֵי זֶה לְקִלְקוּלִים רַבִּים

וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל יְדֵי זֶה לִידֵי מַחֲלוֹקוֹת וְכוּ'.

אות תקעג

אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמַר נִכְסַפְתִּי מְאד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם עַל הָעֲשִׂיָּה וְכוּ' וְהִפְלִיג אָז בְּשֶׁבַח עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּמְבאָר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת סִימָן י"ט

שָׁאַל לוֹ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאִם אֶחָד הוּא בַּעַל עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְכִי אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

הֲלא עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מִשְּׁמִירַת הַבְּרִית.

כִּי בְּרִית בִּיסוֹד וְאוֹרַיְתָא בְּתִפְאֶרֶת

אות תקעד

לְעִנְיַן מַה שֶּׁמְּבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵהַסּוֹדוֹת שֶׁבַּסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף.

שָׁמַעְתִּי שֶׁשָּׁם הָיָה מְבאָר

סוֹד גּדֶל קְדֻשַּׁת וּמַעֲלַת מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים

וְעִנְיַן מַעֲלַת מִצְוַת הַצָּעַת הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הָאוֹרֵחַ

אות תקעה

רָאִיתִי מַאֲמָר אֶחָד בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִלְּשׁוֹן הַחֲבֵרִים וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נֶאֱמַר פָּרָשַׁת עֵקֶב תקס"ו

וִיסוֹד הָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם צָרִיךְ לְעֵצָה אֲזַי יִשְׁאַל עֵצָה מֵהַצַּדִּיקִים אוֹ מִתַּלְמִידֵיהֶם אוֹ עַל כָּל פָּנִים מִבְּנֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְזוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִיִּסּוּרִים שֶׁלּא יָבוֹאוּ עָלָיו כְּלָל.

וַאֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יָבוֹאוּ עָלָיו הַיִּסּוּרִים

זוֹכֶה עַל יְדֵי זֶה לְקַבֵּל אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וְזוֹכֶה לִרְאוֹת הַהִתְגַּלּוּת אֱל קוּת אֵיךְ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בָּהֶם

וְעַל יְדֵי זֶה מַגִּיעַ עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים לְרב טוּב וּלְחֶסֶד גָּדוֹל.

גַּם עַל יְדֵי שִׂמְחָה הַנַּ"ל זוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יִשְׁמר אֶת בְּרִיתוֹ וְכוּ'

אות תקעו

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּמוּת אֶחָד בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה

וְאַף עַל פִּי כֵן מֵת בְּקִצּוּר יָמִים לְגַמְרֵי

כְּלוֹמַר מֵאַחַר שֶׁלּא הֵטִיב מַעֲשָׂיו בְּוַדַּאי כָּל שְׁנוֹתָיו הָבֶל.

אֵין צְרִיכִין רַק לִחְיוֹת אֲפִילּוּ מְעַט

רַק שֶׁיִּהְיֶה יָפֶה וְנָאֶה

אות תקעז

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר לְאֶחָד שֶׁיְּהַדֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כּוֹס נָאָה וִיקָרָה לְקִדּוּשׁ וְזֶה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת.

וְאָמַר לוֹ אָז כִּי כּוֹס גִּימַטְרִיָּא אֱלהִים

וֵאל קִים הוּא בְּחִינַת יִרְאָה

וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה.

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְרוּ'

אות תקעח

עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה 'פְּסָל לְךָ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ'

הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה אֵיזֶה פְּסֹלֶת

יִהְיֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ שֶׁתִּתְלֶה הַפְּסֹלֶת בְּךָ.

'מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה' הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה וכוּ'

[אוּלַי רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ]

כִּי הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא

וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָוה כָּל כָּךְ

שֶׁכָּל הַפְּסֹלֶת הָיָה רַק שֶׁלּוֹ

עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְחָכְמָה

אות תקעט

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו הַחֲשׁוּבִים

שֶׁבְּעֵת הֱיוֹתוֹ בְּלֶבוּב אָז הָיָה שָׁם גַּם כֵּן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֲלִיק.

וּפַעַם אַחַת נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְתוֹךְ אֵיזֶה יַעַר

וְדִבְּרוּ אָז מִכָּל הַצַּדִּיקִים וּמֶה הָיָה עֲבוֹדָתָם.

וְנָשָׂא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עֵינָיו לְמַעְלָה וְסִיֵּם

אֲבָל מַה הוּא הָעִנְיָן שֶׁלִּי זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם אָדָם.

אַחַר כָּךְ אָמַר לְהָאִישׁ הַנַּ"ל אֲסַפֵּר לְךָ מַהוּ הַחוֹלַאַת שֶׁלִּי וְכוּ'

זְכוּת אָבוֹת לא יַסְפִּיק עַל רְפוּאַת הַחוֹלַאַת

רַק בְּדָבָר אֶחָד בָּטַחְתִּי קְצָת עַל שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים הֶחֱזַרְתִּי אוֹתָם לְמוּטָב.

הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אֱמֶת הַדָּבָר

כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהָרַב רַבִּי נָתָן בְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק [גוּטֶער יוּד]

הֵשִׁיב לוֹ מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לוֹמַר

אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁהוּא כְּבָר גַּם עַכְשָׁו צַדִּיק

אות תקפ

אָמַר הַמַּעְתִּיק עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁסִּפֵּר לוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אָז אֶת הָרַב רַבִּי צְבִי אַרְיֵה הַנַּ"ל

שֶׁכְּשֶׁחָזַר רַבִּי צְבִי אַרְיֵה לְבֵיתוֹ מֵהַנְּסִיעָה לְהַיַּעַר הַנַּ"ל

אָמַר אָז אֲנִי רְאִיתִיו [הַיְנוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתִי

וְגַם אָז לא הָיָה לִי בּוֹ שׁוּם הַשָּׂגָה כְּלָל

רַק עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל.

וּכְפִי הַנִּרְאֶה צְרִיכִין כֻּלָּנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צד - זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל
...צד - זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל [לשון החברים] זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל דכתיב: "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" דהינו 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה' לא נברא אלא לכבודי וכבודי הינו ישראל, דכתיב: "ושכנתי בתוכם" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל' נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש ולבוש נקרא כבוד כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...שיר, הביא לוי לעולם עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין כלי זמר שמנגנין על החתנה כנ"ל [כי כן ה...
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו פעם אחת נכנס לבית וענה ואמר. מה לעשות כשעומד לפני האדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מנח אוצר טוב ויקר ונחמד מאד מאד אבל אי אפשר לבוא אל האוצר כי אם כשעוברין דרך ההר של האש וההכרח לבוא לאותו האוצר הנחמד והיקר וכו' אחר איזה ימים שוב דבר מזה ושחק ואמר כבר נודע לי הדבר הזה מה לעשות לזה
כוורא דאפיק רישה ממיא - לקו"מ ח"א טז
...ח"א טז breslev.eip.co.il/?key=45 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טז - האי כורא דאפיק רישה ממיא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה' וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה כמו שכתוב:...
אזהרה למוכיח שלא ידבק בו הרע של השומע
...למוכיח שלא ידבק בו הרע של השומע breslev.eip.co.il/?key=330 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם ... ואפשר עכשו כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה על זה, שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב שההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת: "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש" ואש הזה הוא שורף אותם... כיו"ב מובא כאן breslev...
פושט את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן
...עדן breslev.eip.co.il/?key=260 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת: "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת: "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת: "בשר מבשרי" **** מה הפשט של פשיטת הגוף המצורע ולבישת הגוף הקדוש מגן עדן? * תשובה בפשטות: כל בחינה ביחס לבחינה שמעליה, היא בחינת גוף ביחס לנשמה. מצד השורש...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין סוף ואין ת...
שיחות הר"ן - אות קנ
שיחות הר"ן - אות קנ פעם אחת אמר אצל מי שאני לוקח ומקבל ממון וכיוצא, אני נותן לו כי בזה שאני מקבל אני נותן [והוא ענין המבאר בהמעשה של יום הששי מהשבעה בעטלירס שהתפאר אחד את עצמו בנפלאות הכח שיש לו בידו, עין שם]
סיפורי מעשיות - מעשה מעני אחד שהיה מתפרנס מטיט
...מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט שהיה חופר טיט ומוכרם פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאד ולא ידע כמה שויו והלך לסוחר שיאמוד אותה בשויה וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויו כי הוא שוה הון רב וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים ורצה לעלות על הספינה אולם לא היו לו מספיק מעות והלך להקאפיטאן והראה לו המרגלית כשראה הקאפיטאן את האבן הבין שאדם עשיר הוא ולקחו על ה...
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...סדר הזמנים של אמירת המאמרים הנודעים לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף זה בטיראויצע קדם פורים. מאמר "אני ה' הוא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 03_11_2025 השעה 04:47:31 - wesi2