ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תכא אמר, הצדיקים אפילו אלו הצדיקים של עכשו הם יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך. ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקים ממנהגי הקלי עולם ההולכים ומנהיגים עצמם דיקא בדרכי העכו"ם והולכים בדרכי החקירות וחכמות וכונתם דיקא להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי העכו"ם כאשר נתפשט עכשו בעוונותינו הרבים. ואם לא היו פועלים הצדיקים כי אם מה שמרחקין מהם גם כן דים. כי כל מנהיג איך שהוא מתנהג בעבודתו על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם, וכן המקרבים אליהם. כי מאחר שמדקדקין לבלי להניח שער אחורי פאות הראש ממילא אינם מגדלים בלורית שקורין ביי האר וממילא הם רחוקין ממנהגי העכו"ם ומכת הפילוסופים והמחקרים שמנהיגים עצמם בדרכים כאלו. וזהו דבר גדול מאד כי דרכי החקירות והפילוסופיה הוא הרעה הגדולה שבכל הרעות ואין רע מזה, אשרי מי שרחוק מהם. שוב אמר שגם הצדיקים של עכשו הם גם כן בבחינת התערבות עמהם, כי הם מנהיגים בביתם כמו מנהגי השרים והאדונים. כמו שאומרים עכשו על הצדיקים שהם מנהיגים עכשו כמו שרים ועל ידי בחינה זו נחשב גם כן שהם מערבים עמהם ועל ידי זה אינם יכולים לומר תורה. אף על פי שאומרים קצת מה ששיך להעולם אף על פי כן תורה גמורה אין יכולין לומר. ומאחר שאין יודעין תורה, אין יודעין כלל. כי אפילו נבואה הוא גם כן קטנה מהתורה כי התורה גדולה מן הכל וכוללת הכל וזה תלוי בזה מאחר שמנהיגים בדרכי השרים אינם יודעים תורה. ומאחר שאינם יודעים תורה על ידי זה הם מנהיגים עצמם במנהגי השרים. כי מאחר שאינם יודעים תורה הם מכרחים על כל פנים לנהג עצמם במנהגים הנ"ל. [כי בלא זה במה יהיה נכר מעלתם וחשיבותם מאחר שאינם בני תורה] וזהו בחינת (איכה ב) : "מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'" אות תכב ענה ואמר זה אין אתה יודע שבאשכנז אינם נמצאים ספרי הזוהר הקדוש. ואף על פי שנדפסו שם ספרי הזוהר הקדוש, עם כל זה אינם מצויים שם רק נמכרו למדינתנו. ומחמת שאין שם ספרי הזוהר הקדוש, על כן הם הולכים מלבשים במלבושי דייטש [גרמניה] כי הלבושים הם בחינת מקיפים. ומחמת זה צריכים לדקדק מאד להחזיק המלבושים בנקיות ולכבדם כראוי. [ופסק באמצע ולא גלה כלל מה שיכות יש למלבושי דייטש למה שאין נמצאים שם ספרי הזוהר הקדוש] אות תכג לענין חקירת המחקרים שהזהיר מאד להתרחק מאד מהם בכל מיני הרחקות ואמר שהמחקרים חקרו בגדלת השם יתברך ורוממותו כמו שהוא באמת. כי חקרו שהוא יתברך מרומם ומנשא מאד מכל מיני מחשבות כאשר הוא באמת אבל אינם יכולים להבין ולהשיג בחקירתם שום מצוה ממצוות התורה כי המצוות אינם יכולין להשיג ולהבין בחקירתם בשום אפן ומחמת זה הם כופרים גדולים על כן צריכים להתרחק מהם מאד וכנ"ל אות תכד בענין השמטות שיש ספרי מקבלים שסוברים ענין זה כמבאר בספרים אמר רבנו זכרונו לברכה שאינו כן. וכל פעם שספר מענין זה לא היה מסכים כלל. והספר "שערי גן עדן", שיצא מחדש בימינו, היה למראה עיני רבנו זכרונו לברכה, ולא הוטב בעיניו מחמת זה, שכל יסודו על פי ענין השמיטות. ופעם אחד אמר רבנו ז"ל בפרוש על ענין זה שאינו כן ואנו חפצנו לשמע ממנו יותר ענה ואמר: מה יהיה אם אגלה לכם יותר זאת גם כן וכי לא אמרתי לכם מה שיש בו די, ולא רצה לגלות. אבל זאת אמר בפרוש, שאינו כן כמו הסוברים ענין השמיטות כנ"ל וגם דעת האר"י זכרונו לברכה אינו מסכים כלל לענין השמטות. והקשיא שהקשה בספר "שערי גן עדן" הנ"ל בתחלת הספר אינו מישב כלל בתרוצו, שמישב על פי השמיטות כי סוף כל סוף צריכין להשאר רק באמונה ואסור לחקר כלל מה לפנים וכו' על כן טוב טוב אם אינו מתחילים לכנס כלל בחקירה בקשיא זו וסומכים מיד על האמונה כי בכל עניני חקירות וקשיות כאלו, שיש בהנהגתו יתברך ויתעלה ובענין בריאת העולם, אסור לכנס בהם כלל בחקירות וקשיות רק לסמך על האמונה, כמבאר בדבריו כמה וכמה פעמים. ועין בספר "שבחי האר"י ז"ל" הגדול, המחבר לספר "לקוטי הש"ס" וזה לשונו שם (בדף לא. ) : ולאפוקי מהסוברים שיש שמיטות, ומקדם היה שמיטת החסד ועתה היא שמיטת הפחד, כל זה אינו אמת, ושמעו מרבו וכו' והוא הביא מדעתו סברת השמיטות והאמת אינו כך וכו' כנ"ל אות תכה פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה בזה הלשון [על ידי אמונה אפשר להגיע לכזו רצון שלא ידעו מה רוצים שיצעקו: גיוואלד ! קשר אותי אני נקרע לחתיכות אני רוצה להכלל בך וכו']
אות תכא

אָמַר, הַצַּדִּיקִים אֲפִילּוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו

הֵם יְקָרִים גַּם כֵּן מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאִלְמָלֵא לא הָיָה בָּהֶם רַק מַה שֶּׁמְּרַחֲקִים מִמִּנְהֲגֵי הַקַּלֵּי עוֹלָם

הַהוֹלְכִים וּמַנְהִיגִים עַצְמָם דַּיְקָא בְּדַרְכֵי הָעַכּוּ"ם

וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת

וְכַוָּנָתָם דַּיְקָא לְהִדַּמּוֹת עַצְמָם בְּמַהֲלָכָן וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּבְמִנְהֲגֵיהֶם כְּמִנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם כַּאֲשֶׁר נִתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.

וְאִם לא הָיוּ פּוֹעֲלִים הַצַּדִּיקִים כִּי אִם מַה שֶּׁמְּרַחֲקִין מֵהֶם גַּם כֵּן דַּיָּם.

כִּי כָּל מַנְהִיג אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדָתוֹ

עַל כָּל פָּנִים הוּא רָחוֹק מִדַּרְכֵיהֶם, וְכֵן הַמְקרָבִים אֲלֵיהֶם.

כִּי מֵאַחַר שֶׁמְּדַקְדְּקִין לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֵׂעָר אֲחוֹרֵי פֵּאוֹת הָראשׁ

מִמֵּילָא אֵינָם מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית שֶׁקּוֹרִין בַּיי הָאר

וּמִמֵּילָא הֵם רְחוֹקִין מִמִּנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם וּמִכַּת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים שֶׁמַּנְהִיגִים עַצְמָם בִּדְרָכִים כָּאֵלּוּ.

וְזֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל מְאד

כִּי דַּרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְהַפִילוֹסוֹפְיָה הוּא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הָרָעוֹת וְאֵין רַע מִזֶּה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָחוֹק מֵהֶם.

שׁוּב אָמַר שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו הֵם גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, כִּי הֵם מַנְהִיגִים בְּבֵיתָם כְּמוֹ מִנְהֲגֵי הַשָּׂרִים וְהָאֲדוֹנִים.

כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַכְשָׁו עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מַנְהִיגִים עַכְשָׁו כְּמוֹ שָׂרִים

וְעַל יְדֵי בְחִינָה זוֹ נֶחְשָׁב גַּם כֵּן שֶׁהֵם מְערָבִים עִמָּהֶם

וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה.

אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים קְצָת מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהָעוֹלָם

אַף עַל פִּי כֵן תּוֹרָה גְּמוּרָה אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר.

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין תּוֹרָה, אֵין יוֹדְעִין כְּלָל.

כִּי אֲפִילּוּ נְבוּאָה הוּא גַּם כֵּן קְטַנָּה מֵהַתּוֹרָה

כִּי הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה מִן הַכּל וְכוֹלֶלֶת הַכּל

וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה

מֵאַחַר שֶׁמַּנְהִיגִים בְּדַרְכֵי הַשָּׂרִים אֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה.

וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה הֵם מַנְהִיגִים עַצְמָם בְּמִנְהָגֵי הַשָּׂרִים.

כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה

הֵם מֻכְרָחִים עַל כָּל פָּנִים לִנְהג עַצְמָם בַּמִּנְהָגִים הַנַּ"ל.

[כִּי בְּלא זֶה בַּמֶּה יִהְיֶה נִכָּר מַעֲלָתָם וַחֲשִׁיבוּתָם מֵאַחַר שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה]

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "מַלְכָּה וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה

גַּם נְבִיאֶיהָ לא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'"

אות תכב

עָנָה וְאָמַר זֶה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּאַשְׁכְּנַז אֵינָם נִמְצָאִים סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְפְּסוּ שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עִם כָּל זֶה אֵינָם מְצוּיִים שָׁם רַק נִמְכְּרוּ לִמְדִינָתֵנוּ.

וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל כֵּן הֵם הוֹלְכִים מְלֻבָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ [גְרְמַנְיָה] כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים.

וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִים לְדַקְדֵּק מְאד לְהַחֲזִיק הַמַּלְבּוּשִׁים בִּנְקִיּוּת וּלְכַבְּדָם כָּרָאוּי.

[וּפָסַק בָּאֶמְצַע וְלא גִּלָּה כְּלָל מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ לְמַה שֶּׁאֵין נִמְצָאִים שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ]

אות תכג

לְעִנְיַן חֲקִירַת הַמְחַקְּרִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְהִתְרַחֵק מְאד מֵהֶם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת

וְאָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים חָקְרוּ בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת.

כִּי חָקְרוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאד מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא בֶּאֱמֶת

אֲבָל אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בַּחֲקִירָתָם שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה

כִּי הַמִּצְווֹת אֵינָם יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין בַּחֲקִירָתָם בְּשׁוּם אפֶן

וּמֵחֲמַת זֶה הֵם כּוֹפְרִים גְּדוֹלִים

עַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד וְכַנַּ"ל

אות תכד

בְּעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת

שֶׁיֵּשׁ סִפְרֵי מְקֻבָּלִים שֶׁסּוֹבְרִים עִנְיָן זֶה כַּמְבאָר בִּסְפָרִים

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ כֵן.

וְכָל פַּעַם שֶׁסִּפֵּר מֵעִנְיָן זֶה לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל.

וְהַסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן", שֶׁיָּצָא מֵחָדָשׁ בְּיָמֵינוּ, הָיָה לְמַרְאֵה עֵינֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו מֵחֲמַת זֶה, שֶׁכָּל יְסוֹדוֹ עַל פִּי עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת.

וּפַעַם אֶחָד אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל בֶּפֵרוּשׁ עַל עִנְיָן זֶה שֶׁאֵינוֹ כֵן

וְאָנוּ חָפַצְנוּ לִשְׁמעַ מִמֶּנוּ יוֹתֵר

עָנָה וְאָמַר: מַה יִּהְיֶה אִם אֲגַלֶּה לָכֶם יוֹתֵר זאת גַּם כֵּן

וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת.

אֲבָל זאת אָמַר בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ כֵּן כְּמוֹ הַסּוֹבְרִים עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת כַּנַּ"ל

וְגַם דַּעַת הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינוֹ מַסְכִּים כְּלָל לְעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת.

וְהַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשָׁה בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן" הַנַּ"ל בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר אֵינוֹ מְיֻשָּׁב כְּלָל בְּתֵרוּצוֹ, שֶׁמְּיַשֵּׁב עַל פִּי הַשְּׁמִיטוֹת

כִּי סוֹף כָּל סוֹף צְרִיכִין לְהִשָּׁאֵר רַק בָּאֱמוּנָה וְאָסוּר לַחְקר כְּלָל מַה לְּפָנִים וְכוּ'

עַל כֵּן טוֹב טוֹב אִם אֵינוֹ מַתְחִילִים לִכְנס כְּלָל בַּחֲקִירָה בְּקֻשְׁיָא זוּ וְסוֹמְכִים מִיָּד עַל הָאֱמוּנָה

כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי חֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּהַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה וּבְעִנְיַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם, אָסוּר לִכְנס בָּהֶם כְּלָל בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת רַק לִסְמךְ עַל הָאֱמוּנָה, כַּמְבאָר בִּדְבָרָיו כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "שִׁבְחֵי הָאֲרִ"י זַ"ל" הַגָּדוֹל, הַמְחֻבָּר לְסֵפֶר "לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: וּלְאַפּוּקֵי מֵהַסּוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ שְׁמִיטוֹת, וּמִקּדֶם הָיָה שְׁמִיטַת הַחֶסֶד וְעַתָּה הִיא שְׁמִיטַת הַפַּחַד, כָּל זֶה אֵינוֹ אֱמֶת, וְשָׁמְעוּ מֵרַבּוֹ וְכוּ'

וְהוּא הֵבִיא מִדַּעְתּוֹ סְבָרַת הַשְּׁמִיטוֹת

וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כַּךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל

אות תכה

פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

[עַל יְדֵי אֱמוּנָה

אֶפְשַׁר לְהַגִּיעַ לְכָזוֹ רָצוֹן שֶׁלּא יֵדְעוּ מַה רוֹצִים

שֶׁיִּצְעֲקוּ: גִּיוַואלְד ! קְשׁר אוֹתִי אֲנִי נִקְרָע לַחֲתִיכוֹת

אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּלֵל בְּךָ וְכוּ']
אחדות שבין הצדיקים - מסירות נפש וממון
...מסירות נפש וממון אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=522 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנב - כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן אבל על ידי האחדות שבין הצדיקים יוכל לתן צדקה ולא יחסר כלל וכן על ידי זה יכולים שיהיה להאדם מסירת נפש באמת ואף על פי כן לא יזיק לו וישאר בחיים נשאל: 1 - מהי האחדות שבין הצדיקים הזו? 2 - כיצד זה גורם לכך שיוכל לתת צדקה ולא יחסר ממונו? 3 - מהו ואיך הוא עניין המסירות נפש שמוסר את נפשו...
שיחות הר"ן - אות פו
...הר"ן - אות פו מה שאומרים על החתנה מלתא דבדיחותא ואומרים מקדם: עלא רמז שאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו וזה "עלא" במלתא דבדיחותא הינו עולה עמו לכל שמחה וטוב ותענוג אבל אינה יורדת עמו מה שמכסין את הכלה בדעק טוך [צעיף] כי הכלה רומזת לרחל "עולימתא שפירתא דלית לה עינין" גם רמז על בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר" מה שמשליכין אופין [חטין וכדומה] לרמז [... חסר] וזה שמשליכין על החתן אופין, לרמז: "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים" והחתן הוא בחינת רוח מה שנותנין כל אחד מעות שקורין "שבת" בשביל המרקדין על...
ספר המידות - גאוה
...[כל] גאוה מן העולם. ב. על ידי גאוה בא לידי תאוות משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל אותם. י. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שהוא גדלן. יא. סגלה לבטל גאוה, שישתתף בצר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אָבוֹת
...המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות [לשון החברים] איתא בגמרא: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו' וכיון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין [לב] בני ישראל מנחלת אבותם בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא' הדבר הזה קבלתם מרבניכם שרבכם גזל מכם הלכות והלכות הם נחלת אבות כנ"ל ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם ובפרק קמא דבבא בתרא: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" 'אלו מלמדי תינוקות' ועכשו שראה...
שיחות הר"ן - אות רצב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רצב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספרו לי שיחתו הקדושה שחסיד אחד בא לפניו שהיה חשוב קצת וכבר היה בא בימים קצת, והיה לו ידיעה בכתבי האר"י זכרונו לברכה ורצה להתקרב לרבנו זכרונו לברכה והתחיל לדבר עם רבנו זכרונו לברכה, כדרך החסידים החשובים ואמר לרבנו זכרונו לברכה: יורנו רבנו דרך לעבודת הבורא יתברך ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, בלשון תמיהה: "לדעת בארץ דרכך" ? הינו מי שהוא עדין משקע בארציות גמור הוא רוצה לדעת דרך להתקרב להשם יתברך ? וכפי המובן מהספור, שקפדתו היה מה שמדבר עמו בלשון גדלות שרוצה לידע...
ספר המידות - עבירה
ספר המידות - עבירה א. יש עברות שהמקום גורם. ב. מי שעובר עברה להכעיס, לסוף שנתבזה בעיני בני אדם והוא כועס עליהם.
בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
...נחמן אמר בכמה מקומות שאין תשובה לשאלת הבחירה והידיעה ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי ומי שיבין זאת תתבטל אצלו הבחירה. אך שמעתי תירוץ די פשוט על השאלה הזאת, והוא כי לפני שהאדם עושה את מעשיו עליו לדעת שיש לו בחירה. אך שניה אחרי שהוא עשה את מעשיו עליו לדעת שהכל בהשגחה פרטית ושאין לו בחירה כי זה כבר קרה. כך שלא ברור לי מדוע רבי נחמן אמר שאין לשאלה הזאת תשובה בשכל אנושי. אשמח לדעת את האמת. האם באמת יש שאלה? מהי השאלה? והאם אפשר לדעת תשובה? תודה תשובה: הנושא הוא די פשוט. אין תשובה בשכל אנושי לשאלה של הידיעה...
מה עושים בעולם הבא כל היום?
...חוזרים בתשובה. איפה רבי נחמן מברסלב אומר דבר כזה? ומה פשר העניין? ואיך זה קשור לעניין המקיפים שיש כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים תשובה: אומר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי בעולם הבא חוזרים בתשובה כל היום. ועיקר השכר הוא שחוזרים בתשובה. וככל שהאדם היה יותר צדיק בעולם הזה, כך הוא זוכה לזכות לחזור בתשובה גדולה יותר בעולם הבא. והעניין הוא, כי באמת עיקר האדם הוא השכל. והשכר האמיתי שהשכל רוצה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נב - מַה שֶּׁקָּשֶׁה קֻשְׁיוֹת עַל הַצַּדִּיקִים
...נב - מה שקשה קשיות על הצדיקים מה שקשה קשיות על הצדיקים, זהו מכרח להיות כי הצדיקים מתדמים ליוצרם, כמובא וכמו שקשה קשיות על השם יתברך כמו כן בהכרח שיהיה קשה קשיות על הצדיק כי הוא מתדמה אליו יתברך ובענין הקשיות שקשה על השם יתברך מרגלא בפמה לומר אדרבא, כך ראוי להיות דיקא, שיהיו קשיות על השם יתברך וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדלתו ורוממותו כי מעצם גדלתו ורוממותו, שהוא מרומם מאד מדעתנו על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קשיות כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה...
שיחות הר"ן - אות כג
...הרחמנות של העולם הזה הכל רואין ובשביל זה הכל רודפין אחר העולם הזה כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו וכן מי שהולך ערם ויחף יש רחמנות גדול עליו אבל מי שיש לו עינים ורואה גדל הרחמנות שיש על הנשמות שבעולם הבא כי שם בעולם הבא נמצאים בני אדם שהולכים ערמים ממש ואי אפשר לרחם עליהם כלל כי בעולם הזה כשהאדם ערם בלא מלבוש אזי אפשר לקבץ נדבות עבורו ולעשות לו קאפטין אבל בעולם הבא מי שהולך ערם אי אפשר לרחם עליו כלל כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך ? הלא הוא רק מלבוש...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 22_11_2025 השעה 06:39:13 - wesi2