ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תכא אמר, הצדיקים אפילו אלו הצדיקים של עכשו הם יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך. ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקים ממנהגי הקלי עולם ההולכים ומנהיגים עצמם דיקא בדרכי העכו"ם והולכים בדרכי החקירות וחכמות וכונתם דיקא להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי העכו"ם כאשר נתפשט עכשו בעוונותינו הרבים. ואם לא היו פועלים הצדיקים כי אם מה שמרחקין מהם גם כן דים. כי כל מנהיג איך שהוא מתנהג בעבודתו על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם, וכן המקרבים אליהם. כי מאחר שמדקדקין לבלי להניח שער אחורי פאות הראש ממילא אינם מגדלים בלורית שקורין ביי האר וממילא הם רחוקין ממנהגי העכו"ם ומכת הפילוסופים והמחקרים שמנהיגים עצמם בדרכים כאלו. וזהו דבר גדול מאד כי דרכי החקירות והפילוסופיה הוא הרעה הגדולה שבכל הרעות ואין רע מזה, אשרי מי שרחוק מהם. שוב אמר שגם הצדיקים של עכשו הם גם כן בבחינת התערבות עמהם, כי הם מנהיגים בביתם כמו מנהגי השרים והאדונים. כמו שאומרים עכשו על הצדיקים שהם מנהיגים עכשו כמו שרים ועל ידי בחינה זו נחשב גם כן שהם מערבים עמהם ועל ידי זה אינם יכולים לומר תורה. אף על פי שאומרים קצת מה ששיך להעולם אף על פי כן תורה גמורה אין יכולין לומר. ומאחר שאין יודעין תורה, אין יודעין כלל. כי אפילו נבואה הוא גם כן קטנה מהתורה כי התורה גדולה מן הכל וכוללת הכל וזה תלוי בזה מאחר שמנהיגים בדרכי השרים אינם יודעים תורה. ומאחר שאינם יודעים תורה על ידי זה הם מנהיגים עצמם במנהגי השרים. כי מאחר שאינם יודעים תורה הם מכרחים על כל פנים לנהג עצמם במנהגים הנ"ל. [כי בלא זה במה יהיה נכר מעלתם וחשיבותם מאחר שאינם בני תורה] וזהו בחינת (איכה ב) : "מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'" אות תכב ענה ואמר זה אין אתה יודע שבאשכנז אינם נמצאים ספרי הזוהר הקדוש. ואף על פי שנדפסו שם ספרי הזוהר הקדוש, עם כל זה אינם מצויים שם רק נמכרו למדינתנו. ומחמת שאין שם ספרי הזוהר הקדוש, על כן הם הולכים מלבשים במלבושי דייטש [גרמניה] כי הלבושים הם בחינת מקיפים. ומחמת זה צריכים לדקדק מאד להחזיק המלבושים בנקיות ולכבדם כראוי. [ופסק באמצע ולא גלה כלל מה שיכות יש למלבושי דייטש למה שאין נמצאים שם ספרי הזוהר הקדוש] אות תכג לענין חקירת המחקרים שהזהיר מאד להתרחק מאד מהם בכל מיני הרחקות ואמר שהמחקרים חקרו בגדלת השם יתברך ורוממותו כמו שהוא באמת. כי חקרו שהוא יתברך מרומם ומנשא מאד מכל מיני מחשבות כאשר הוא באמת אבל אינם יכולים להבין ולהשיג בחקירתם שום מצוה ממצוות התורה כי המצוות אינם יכולין להשיג ולהבין בחקירתם בשום אפן ומחמת זה הם כופרים גדולים על כן צריכים להתרחק מהם מאד וכנ"ל אות תכד בענין השמטות שיש ספרי מקבלים שסוברים ענין זה כמבאר בספרים אמר רבנו זכרונו לברכה שאינו כן. וכל פעם שספר מענין זה לא היה מסכים כלל. והספר "שערי גן עדן", שיצא מחדש בימינו, היה למראה עיני רבנו זכרונו לברכה, ולא הוטב בעיניו מחמת זה, שכל יסודו על פי ענין השמיטות. ופעם אחד אמר רבנו ז"ל בפרוש על ענין זה שאינו כן ואנו חפצנו לשמע ממנו יותר ענה ואמר: מה יהיה אם אגלה לכם יותר זאת גם כן וכי לא אמרתי לכם מה שיש בו די, ולא רצה לגלות. אבל זאת אמר בפרוש, שאינו כן כמו הסוברים ענין השמיטות כנ"ל וגם דעת האר"י זכרונו לברכה אינו מסכים כלל לענין השמטות. והקשיא שהקשה בספר "שערי גן עדן" הנ"ל בתחלת הספר אינו מישב כלל בתרוצו, שמישב על פי השמיטות כי סוף כל סוף צריכין להשאר רק באמונה ואסור לחקר כלל מה לפנים וכו' על כן טוב טוב אם אינו מתחילים לכנס כלל בחקירה בקשיא זו וסומכים מיד על האמונה כי בכל עניני חקירות וקשיות כאלו, שיש בהנהגתו יתברך ויתעלה ובענין בריאת העולם, אסור לכנס בהם כלל בחקירות וקשיות רק לסמך על האמונה, כמבאר בדבריו כמה וכמה פעמים. ועין בספר "שבחי האר"י ז"ל" הגדול, המחבר לספר "לקוטי הש"ס" וזה לשונו שם (בדף לא. ) : ולאפוקי מהסוברים שיש שמיטות, ומקדם היה שמיטת החסד ועתה היא שמיטת הפחד, כל זה אינו אמת, ושמעו מרבו וכו' והוא הביא מדעתו סברת השמיטות והאמת אינו כך וכו' כנ"ל אות תכה פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה בזה הלשון [על ידי אמונה אפשר להגיע לכזו רצון שלא ידעו מה רוצים שיצעקו: גיוואלד ! קשר אותי אני נקרע לחתיכות אני רוצה להכלל בך וכו']
אות תכא

אָמַר, הַצַּדִּיקִים אֲפִילּוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו

הֵם יְקָרִים גַּם כֵּן מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאִלְמָלֵא לא הָיָה בָּהֶם רַק מַה שֶּׁמְּרַחֲקִים מִמִּנְהֲגֵי הַקַּלֵּי עוֹלָם

הַהוֹלְכִים וּמַנְהִיגִים עַצְמָם דַּיְקָא בְּדַרְכֵי הָעַכּוּ"ם

וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת

וְכַוָּנָתָם דַּיְקָא לְהִדַּמּוֹת עַצְמָם בְּמַהֲלָכָן וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּבְמִנְהֲגֵיהֶם כְּמִנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם כַּאֲשֶׁר נִתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.

וְאִם לא הָיוּ פּוֹעֲלִים הַצַּדִּיקִים כִּי אִם מַה שֶּׁמְּרַחֲקִין מֵהֶם גַּם כֵּן דַּיָּם.

כִּי כָּל מַנְהִיג אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדָתוֹ

עַל כָּל פָּנִים הוּא רָחוֹק מִדַּרְכֵיהֶם, וְכֵן הַמְקרָבִים אֲלֵיהֶם.

כִּי מֵאַחַר שֶׁמְּדַקְדְּקִין לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֵׂעָר אֲחוֹרֵי פֵּאוֹת הָראשׁ

מִמֵּילָא אֵינָם מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית שֶׁקּוֹרִין בַּיי הָאר

וּמִמֵּילָא הֵם רְחוֹקִין מִמִּנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם וּמִכַּת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים שֶׁמַּנְהִיגִים עַצְמָם בִּדְרָכִים כָּאֵלּוּ.

וְזֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל מְאד

כִּי דַּרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְהַפִילוֹסוֹפְיָה הוּא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הָרָעוֹת וְאֵין רַע מִזֶּה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָחוֹק מֵהֶם.

שׁוּב אָמַר שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו הֵם גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, כִּי הֵם מַנְהִיגִים בְּבֵיתָם כְּמוֹ מִנְהֲגֵי הַשָּׂרִים וְהָאֲדוֹנִים.

כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַכְשָׁו עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מַנְהִיגִים עַכְשָׁו כְּמוֹ שָׂרִים

וְעַל יְדֵי בְחִינָה זוֹ נֶחְשָׁב גַּם כֵּן שֶׁהֵם מְערָבִים עִמָּהֶם

וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה.

אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים קְצָת מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהָעוֹלָם

אַף עַל פִּי כֵן תּוֹרָה גְּמוּרָה אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר.

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין תּוֹרָה, אֵין יוֹדְעִין כְּלָל.

כִּי אֲפִילּוּ נְבוּאָה הוּא גַּם כֵּן קְטַנָּה מֵהַתּוֹרָה

כִּי הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה מִן הַכּל וְכוֹלֶלֶת הַכּל

וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה

מֵאַחַר שֶׁמַּנְהִיגִים בְּדַרְכֵי הַשָּׂרִים אֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה.

וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה הֵם מַנְהִיגִים עַצְמָם בְּמִנְהָגֵי הַשָּׂרִים.

כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה

הֵם מֻכְרָחִים עַל כָּל פָּנִים לִנְהג עַצְמָם בַּמִּנְהָגִים הַנַּ"ל.

[כִּי בְּלא זֶה בַּמֶּה יִהְיֶה נִכָּר מַעֲלָתָם וַחֲשִׁיבוּתָם מֵאַחַר שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה]

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "מַלְכָּה וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה

גַּם נְבִיאֶיהָ לא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'"

אות תכב

עָנָה וְאָמַר זֶה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּאַשְׁכְּנַז אֵינָם נִמְצָאִים סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְפְּסוּ שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עִם כָּל זֶה אֵינָם מְצוּיִים שָׁם רַק נִמְכְּרוּ לִמְדִינָתֵנוּ.

וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל כֵּן הֵם הוֹלְכִים מְלֻבָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ [גְרְמַנְיָה] כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים.

וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִים לְדַקְדֵּק מְאד לְהַחֲזִיק הַמַּלְבּוּשִׁים בִּנְקִיּוּת וּלְכַבְּדָם כָּרָאוּי.

[וּפָסַק בָּאֶמְצַע וְלא גִּלָּה כְּלָל מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ לְמַה שֶּׁאֵין נִמְצָאִים שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ]

אות תכג

לְעִנְיַן חֲקִירַת הַמְחַקְּרִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְהִתְרַחֵק מְאד מֵהֶם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת

וְאָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים חָקְרוּ בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת.

כִּי חָקְרוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאד מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא בֶּאֱמֶת

אֲבָל אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בַּחֲקִירָתָם שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה

כִּי הַמִּצְווֹת אֵינָם יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין בַּחֲקִירָתָם בְּשׁוּם אפֶן

וּמֵחֲמַת זֶה הֵם כּוֹפְרִים גְּדוֹלִים

עַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד וְכַנַּ"ל

אות תכד

בְּעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת

שֶׁיֵּשׁ סִפְרֵי מְקֻבָּלִים שֶׁסּוֹבְרִים עִנְיָן זֶה כַּמְבאָר בִּסְפָרִים

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ כֵן.

וְכָל פַּעַם שֶׁסִּפֵּר מֵעִנְיָן זֶה לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל.

וְהַסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן", שֶׁיָּצָא מֵחָדָשׁ בְּיָמֵינוּ, הָיָה לְמַרְאֵה עֵינֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו מֵחֲמַת זֶה, שֶׁכָּל יְסוֹדוֹ עַל פִּי עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת.

וּפַעַם אֶחָד אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל בֶּפֵרוּשׁ עַל עִנְיָן זֶה שֶׁאֵינוֹ כֵן

וְאָנוּ חָפַצְנוּ לִשְׁמעַ מִמֶּנוּ יוֹתֵר

עָנָה וְאָמַר: מַה יִּהְיֶה אִם אֲגַלֶּה לָכֶם יוֹתֵר זאת גַּם כֵּן

וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת.

אֲבָל זאת אָמַר בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ כֵּן כְּמוֹ הַסּוֹבְרִים עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת כַּנַּ"ל

וְגַם דַּעַת הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינוֹ מַסְכִּים כְּלָל לְעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת.

וְהַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשָׁה בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן" הַנַּ"ל בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר אֵינוֹ מְיֻשָּׁב כְּלָל בְּתֵרוּצוֹ, שֶׁמְּיַשֵּׁב עַל פִּי הַשְּׁמִיטוֹת

כִּי סוֹף כָּל סוֹף צְרִיכִין לְהִשָּׁאֵר רַק בָּאֱמוּנָה וְאָסוּר לַחְקר כְּלָל מַה לְּפָנִים וְכוּ'

עַל כֵּן טוֹב טוֹב אִם אֵינוֹ מַתְחִילִים לִכְנס כְּלָל בַּחֲקִירָה בְּקֻשְׁיָא זוּ וְסוֹמְכִים מִיָּד עַל הָאֱמוּנָה

כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי חֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּהַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה וּבְעִנְיַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם, אָסוּר לִכְנס בָּהֶם כְּלָל בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת רַק לִסְמךְ עַל הָאֱמוּנָה, כַּמְבאָר בִּדְבָרָיו כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "שִׁבְחֵי הָאֲרִ"י זַ"ל" הַגָּדוֹל, הַמְחֻבָּר לְסֵפֶר "לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: וּלְאַפּוּקֵי מֵהַסּוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ שְׁמִיטוֹת, וּמִקּדֶם הָיָה שְׁמִיטַת הַחֶסֶד וְעַתָּה הִיא שְׁמִיטַת הַפַּחַד, כָּל זֶה אֵינוֹ אֱמֶת, וְשָׁמְעוּ מֵרַבּוֹ וְכוּ'

וְהוּא הֵבִיא מִדַּעְתּוֹ סְבָרַת הַשְּׁמִיטוֹת

וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כַּךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל

אות תכה

פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

[עַל יְדֵי אֱמוּנָה

אֶפְשַׁר לְהַגִּיעַ לְכָזוֹ רָצוֹן שֶׁלּא יֵדְעוּ מַה רוֹצִים

שֶׁיִּצְעֲקוּ: גִּיוַואלְד ! קְשׁר אוֹתִי אֲנִי נִקְרָע לַחֲתִיכוֹת

אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּלֵל בְּךָ וְכוּ']
שיחות הר"ן - אות טז
...- אות טז דע, שיכולין לצעק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל, כי אינו מוציא שום קול כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יוכל כל אדם דהינו שיציר במחשבתו הצעקה ויכנס קול הצעקה במחשבה ויציר בדעתו קול הצעקה ממש עם הנגון כדרך שצועקין ויכנס בזה עד שיצעק ממש בבחינת קול דממה דקה ושום אדם לא ישמע כלל כי באמת אינו ציור כלל רק צעקה ממש כי יש סמפונות בראה שמשם יוצא הקול וגם יש סמפונות דקים היוצאים מן הראה אל המח ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסמפונות הדקים ההולכים אל המח עד שיצעק ממש במחו על...
הפכים בברסלב.
...הבנתי שבתורת רבי נחמן יש המון הפכים, שעל האדם פשוט להאמין בהם. רציתי לשאול, איך בדיוק אפשר להאמין ב 2 הפכים, כיצד זה מסתדר בשכל האנושי? תשובה: בדבריו של רבי נחמן לא באמת קיימים הפכים, אלא קיימים דברים מאוד עמוקים שרק מחמת השכל הקטן של האדם הם רק נראים כהפכים. העניין הוא כדלקמן: באפשרותו של האדם להאמין גם בשני הפכים, כל זמן שהוא לא מבין את מה שהוא מאמין. מי שבאמת מבין את מה שהוא מאמין בו, והאמונה שלו הופכת לשכל, אצל אדם כזה זה בלתי אפשרי להמשיך לקבל את 2 ההפכים בבת אחת. ואז אחרי שהאדם מגיע למצב שבו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריט - בִּצַּע אֶמְרָתוֹ
...ח"א - תורה ריט - בצע אמרתו בצע אמרתו, 'בזע פורפירא דילה' כי בודאי אין הבית המקדש יכול לסבל כבודו וגאותו יתברך כמו שכתוב: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" וכו' רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בבית המקדש כדי לגלות מלכותו וזה בחינת: "ה' מלך גאות לבש" שכביכול בשביל לגלות מלכותו הלביש וצמצם את גאות שלו כדי שנוכל לסבל קבלת על מלכותו עלינו אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד וממילא נחרב הבית המקדש כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד מֵעַצְבוּת וְעַצְלוּת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות כי עקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת: "ונחש עפר לחמו" עפר היא בחינת עצבות ועצלות, שהם באים מיסוד העפר כמובא בספרים.
שיחות הר"ן - אות קצו - גדולות נוראות השגתו
...- אות קצו - גדולות נוראות השגתו [שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה, אור ליום שני פרשת נח תק"ע] התורה שלי גדולה מאד והיא כלה רוח הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבאר בתוך התורה שנאמרה כבר כל זה שמעתי אחר שבת בראשית שנת תק"ע, בעת שהראיתי לו התורה בראשית לעיני כל ישראל בכתב הנדפסת ב"לקוטי תנינא" סימן ס"ז ובאותו השבוע ראינו בחוש כל הנזכר לעיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צו - זמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק
...החברים] זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ה' ישחק לו כי ראה כי יבא יומו וכו' הענין הוא כך דקשה מאין יבוא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדבקות גדול הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הבא לטהר מסיעין אותו' אלא הענין הוא כך כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות ועל ידי תפילות הצדיקים, עולין מעט מעט, מדרגה אחר מדרגה וכשצדיק עומד להתפלל, ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה וכשבא למדרגה יותר גדולה, נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בה עתה והצדיק צריך לידע מאיזה מדה ומאיזה עול
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סב - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...- אלה מסעי בני ישראל "אלה מסעי בני ישראל" [עיין בלקוטי קמא סי' מ' בשם ס' עשרה מאמרות] שמסעי בני ישראל דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה וכמו שמובא על פסוק: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" שתכף כשסרים מהשם יתברך, הוא בחינת עבודה זרה ועל ידי הנסיעות של ישראל נתכפר 'וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם' נמצא כשנתכפר פגם עבודה זרה כנ"ל נמתק החרון...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כח - בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא
...- בני לן ביתא באוירא דעלמא [לשון רבנו זכרונו לברכה] בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו, אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא. א. המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים ובאלפין אלו כתיב בשלמה "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" כי שלמה זכה להם בקדשה אבל תלמידי חכמים שדין...
שיחות הר"ן - אות כה
...הוא פלא גדול וגדלת הבורא יתברך שמו איך המחשבות מנחים במח חבילות חבילות הרבה מאד אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו הדבר שהיה מנח במחשבה ונזכר בו והדבר פלא, היכן היה מנח אותו הענין עד עכשו ? ויש קשרים וסימנים בהמחשבות המנחים בהמח חבילות חבילות הרבה וכשנזכר באיזה דבר מחמת שנזדמן ענין המעורר אותה המחשבה על ידי הקשר והסימן שבה אזי מוציא אותה המחשבה מתוך חבילי חבילות המחשבות המנחים ומסדרים במח ואזי כשמושך ומוציא אותה המחשבה אזי מתהפכים ומתגלגלים כל המחשבות מסדרם שהיו מנחים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:50 - wesi2