ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תכא אמר, הצדיקים אפילו אלו הצדיקים של עכשו הם יקרים גם כן מאד בעיני השם יתברך. ואלמלא לא היה בהם רק מה שמרחקים ממנהגי הקלי עולם ההולכים ומנהיגים עצמם דיקא בדרכי העכו"ם והולכים בדרכי החקירות וחכמות וכונתם דיקא להדמות עצמם במהלכן ובמלבושיהן ובמנהגיהם כמנהגי העכו"ם כאשר נתפשט עכשו בעוונותינו הרבים. ואם לא היו פועלים הצדיקים כי אם מה שמרחקין מהם גם כן דים. כי כל מנהיג איך שהוא מתנהג בעבודתו על כל פנים הוא רחוק מדרכיהם, וכן המקרבים אליהם. כי מאחר שמדקדקין לבלי להניח שער אחורי פאות הראש ממילא אינם מגדלים בלורית שקורין ביי האר וממילא הם רחוקין ממנהגי העכו"ם ומכת הפילוסופים והמחקרים שמנהיגים עצמם בדרכים כאלו. וזהו דבר גדול מאד כי דרכי החקירות והפילוסופיה הוא הרעה הגדולה שבכל הרעות ואין רע מזה, אשרי מי שרחוק מהם. שוב אמר שגם הצדיקים של עכשו הם גם כן בבחינת התערבות עמהם, כי הם מנהיגים בביתם כמו מנהגי השרים והאדונים. כמו שאומרים עכשו על הצדיקים שהם מנהיגים עכשו כמו שרים ועל ידי בחינה זו נחשב גם כן שהם מערבים עמהם ועל ידי זה אינם יכולים לומר תורה. אף על פי שאומרים קצת מה ששיך להעולם אף על פי כן תורה גמורה אין יכולין לומר. ומאחר שאין יודעין תורה, אין יודעין כלל. כי אפילו נבואה הוא גם כן קטנה מהתורה כי התורה גדולה מן הכל וכוללת הכל וזה תלוי בזה מאחר שמנהיגים בדרכי השרים אינם יודעים תורה. ומאחר שאינם יודעים תורה על ידי זה הם מנהיגים עצמם במנהגי השרים. כי מאחר שאינם יודעים תורה הם מכרחים על כל פנים לנהג עצמם במנהגים הנ"ל. [כי בלא זה במה יהיה נכר מעלתם וחשיבותם מאחר שאינם בני תורה] וזהו בחינת (איכה ב) : "מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'" אות תכב ענה ואמר זה אין אתה יודע שבאשכנז אינם נמצאים ספרי הזוהר הקדוש. ואף על פי שנדפסו שם ספרי הזוהר הקדוש, עם כל זה אינם מצויים שם רק נמכרו למדינתנו. ומחמת שאין שם ספרי הזוהר הקדוש, על כן הם הולכים מלבשים במלבושי דייטש [גרמניה] כי הלבושים הם בחינת מקיפים. ומחמת זה צריכים לדקדק מאד להחזיק המלבושים בנקיות ולכבדם כראוי. [ופסק באמצע ולא גלה כלל מה שיכות יש למלבושי דייטש למה שאין נמצאים שם ספרי הזוהר הקדוש] אות תכג לענין חקירת המחקרים שהזהיר מאד להתרחק מאד מהם בכל מיני הרחקות ואמר שהמחקרים חקרו בגדלת השם יתברך ורוממותו כמו שהוא באמת. כי חקרו שהוא יתברך מרומם ומנשא מאד מכל מיני מחשבות כאשר הוא באמת אבל אינם יכולים להבין ולהשיג בחקירתם שום מצוה ממצוות התורה כי המצוות אינם יכולין להשיג ולהבין בחקירתם בשום אפן ומחמת זה הם כופרים גדולים על כן צריכים להתרחק מהם מאד וכנ"ל אות תכד בענין השמטות שיש ספרי מקבלים שסוברים ענין זה כמבאר בספרים אמר רבנו זכרונו לברכה שאינו כן. וכל פעם שספר מענין זה לא היה מסכים כלל. והספר "שערי גן עדן", שיצא מחדש בימינו, היה למראה עיני רבנו זכרונו לברכה, ולא הוטב בעיניו מחמת זה, שכל יסודו על פי ענין השמיטות. ופעם אחד אמר רבנו ז"ל בפרוש על ענין זה שאינו כן ואנו חפצנו לשמע ממנו יותר ענה ואמר: מה יהיה אם אגלה לכם יותר זאת גם כן וכי לא אמרתי לכם מה שיש בו די, ולא רצה לגלות. אבל זאת אמר בפרוש, שאינו כן כמו הסוברים ענין השמיטות כנ"ל וגם דעת האר"י זכרונו לברכה אינו מסכים כלל לענין השמטות. והקשיא שהקשה בספר "שערי גן עדן" הנ"ל בתחלת הספר אינו מישב כלל בתרוצו, שמישב על פי השמיטות כי סוף כל סוף צריכין להשאר רק באמונה ואסור לחקר כלל מה לפנים וכו' על כן טוב טוב אם אינו מתחילים לכנס כלל בחקירה בקשיא זו וסומכים מיד על האמונה כי בכל עניני חקירות וקשיות כאלו, שיש בהנהגתו יתברך ויתעלה ובענין בריאת העולם, אסור לכנס בהם כלל בחקירות וקשיות רק לסמך על האמונה, כמבאר בדבריו כמה וכמה פעמים. ועין בספר "שבחי האר"י ז"ל" הגדול, המחבר לספר "לקוטי הש"ס" וזה לשונו שם (בדף לא. ) : ולאפוקי מהסוברים שיש שמיטות, ומקדם היה שמיטת החסד ועתה היא שמיטת הפחד, כל זה אינו אמת, ושמעו מרבו וכו' והוא הביא מדעתו סברת השמיטות והאמת אינו כך וכו' כנ"ל אות תכה פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה בזה הלשון [על ידי אמונה אפשר להגיע לכזו רצון שלא ידעו מה רוצים שיצעקו: גיוואלד ! קשר אותי אני נקרע לחתיכות אני רוצה להכלל בך וכו']
אות תכא

אָמַר, הַצַּדִּיקִים אֲפִילּוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו

הֵם יְקָרִים גַּם כֵּן מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאִלְמָלֵא לא הָיָה בָּהֶם רַק מַה שֶּׁמְּרַחֲקִים מִמִּנְהֲגֵי הַקַּלֵּי עוֹלָם

הַהוֹלְכִים וּמַנְהִיגִים עַצְמָם דַּיְקָא בְּדַרְכֵי הָעַכּוּ"ם

וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת

וְכַוָּנָתָם דַּיְקָא לְהִדַּמּוֹת עַצְמָם בְּמַהֲלָכָן וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּבְמִנְהֲגֵיהֶם כְּמִנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם כַּאֲשֶׁר נִתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.

וְאִם לא הָיוּ פּוֹעֲלִים הַצַּדִּיקִים כִּי אִם מַה שֶּׁמְּרַחֲקִין מֵהֶם גַּם כֵּן דַּיָּם.

כִּי כָּל מַנְהִיג אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדָתוֹ

עַל כָּל פָּנִים הוּא רָחוֹק מִדַּרְכֵיהֶם, וְכֵן הַמְקרָבִים אֲלֵיהֶם.

כִּי מֵאַחַר שֶׁמְּדַקְדְּקִין לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֵׂעָר אֲחוֹרֵי פֵּאוֹת הָראשׁ

מִמֵּילָא אֵינָם מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית שֶׁקּוֹרִין בַּיי הָאר

וּמִמֵּילָא הֵם רְחוֹקִין מִמִּנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם וּמִכַּת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים שֶׁמַּנְהִיגִים עַצְמָם בִּדְרָכִים כָּאֵלּוּ.

וְזֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל מְאד

כִּי דַּרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְהַפִילוֹסוֹפְיָה הוּא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הָרָעוֹת וְאֵין רַע מִזֶּה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָחוֹק מֵהֶם.

שׁוּב אָמַר שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו הֵם גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, כִּי הֵם מַנְהִיגִים בְּבֵיתָם כְּמוֹ מִנְהֲגֵי הַשָּׂרִים וְהָאֲדוֹנִים.

כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַכְשָׁו עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מַנְהִיגִים עַכְשָׁו כְּמוֹ שָׂרִים

וְעַל יְדֵי בְחִינָה זוֹ נֶחְשָׁב גַּם כֵּן שֶׁהֵם מְערָבִים עִמָּהֶם

וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה.

אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים קְצָת מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהָעוֹלָם

אַף עַל פִּי כֵן תּוֹרָה גְּמוּרָה אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר.

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין תּוֹרָה, אֵין יוֹדְעִין כְּלָל.

כִּי אֲפִילּוּ נְבוּאָה הוּא גַּם כֵּן קְטַנָּה מֵהַתּוֹרָה

כִּי הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה מִן הַכּל וְכוֹלֶלֶת הַכּל

וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה

מֵאַחַר שֶׁמַּנְהִיגִים בְּדַרְכֵי הַשָּׂרִים אֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה.

וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה הֵם מַנְהִיגִים עַצְמָם בְּמִנְהָגֵי הַשָּׂרִים.

כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה

הֵם מֻכְרָחִים עַל כָּל פָּנִים לִנְהג עַצְמָם בַּמִּנְהָגִים הַנַּ"ל.

[כִּי בְּלא זֶה בַּמֶּה יִהְיֶה נִכָּר מַעֲלָתָם וַחֲשִׁיבוּתָם מֵאַחַר שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה]

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "מַלְכָּה וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה

גַּם נְבִיאֶיהָ לא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'"

אות תכב

עָנָה וְאָמַר זֶה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּאַשְׁכְּנַז אֵינָם נִמְצָאִים סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְפְּסוּ שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עִם כָּל זֶה אֵינָם מְצוּיִים שָׁם רַק נִמְכְּרוּ לִמְדִינָתֵנוּ.

וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל כֵּן הֵם הוֹלְכִים מְלֻבָּשִׁים בְּמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ [גְרְמַנְיָה] כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים.

וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִים לְדַקְדֵּק מְאד לְהַחֲזִיק הַמַּלְבּוּשִׁים בִּנְקִיּוּת וּלְכַבְּדָם כָּרָאוּי.

[וּפָסַק בָּאֶמְצַע וְלא גִּלָּה כְּלָל מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְמַלְבּוּשֵׁי דַּייטְשׁ לְמַה שֶּׁאֵין נִמְצָאִים שָׁם סִפְרֵי הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ]

אות תכג

לְעִנְיַן חֲקִירַת הַמְחַקְּרִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְהִתְרַחֵק מְאד מֵהֶם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת

וְאָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים חָקְרוּ בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת.

כִּי חָקְרוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאד מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא בֶּאֱמֶת

אֲבָל אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בַּחֲקִירָתָם שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה

כִּי הַמִּצְווֹת אֵינָם יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין בַּחֲקִירָתָם בְּשׁוּם אפֶן

וּמֵחֲמַת זֶה הֵם כּוֹפְרִים גְּדוֹלִים

עַל כֵּן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאד וְכַנַּ"ל

אות תכד

בְּעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת

שֶׁיֵּשׁ סִפְרֵי מְקֻבָּלִים שֶׁסּוֹבְרִים עִנְיָן זֶה כַּמְבאָר בִּסְפָרִים

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ כֵן.

וְכָל פַּעַם שֶׁסִּפֵּר מֵעִנְיָן זֶה לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל.

וְהַסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן", שֶׁיָּצָא מֵחָדָשׁ בְּיָמֵינוּ, הָיָה לְמַרְאֵה עֵינֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו מֵחֲמַת זֶה, שֶׁכָּל יְסוֹדוֹ עַל פִּי עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת.

וּפַעַם אֶחָד אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל בֶּפֵרוּשׁ עַל עִנְיָן זֶה שֶׁאֵינוֹ כֵן

וְאָנוּ חָפַצְנוּ לִשְׁמעַ מִמֶּנוּ יוֹתֵר

עָנָה וְאָמַר: מַה יִּהְיֶה אִם אֲגַלֶּה לָכֶם יוֹתֵר זאת גַּם כֵּן

וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת.

אֲבָל זאת אָמַר בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ כֵּן כְּמוֹ הַסּוֹבְרִים עִנְיַן הַשְּׁמִיטוֹת כַּנַּ"ל

וְגַם דַּעַת הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינוֹ מַסְכִּים כְּלָל לְעִנְיַן הַשְּׁמִטּוֹת.

וְהַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשָׁה בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן" הַנַּ"ל בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר אֵינוֹ מְיֻשָּׁב כְּלָל בְּתֵרוּצוֹ, שֶׁמְּיַשֵּׁב עַל פִּי הַשְּׁמִיטוֹת

כִּי סוֹף כָּל סוֹף צְרִיכִין לְהִשָּׁאֵר רַק בָּאֱמוּנָה וְאָסוּר לַחְקר כְּלָל מַה לְּפָנִים וְכוּ'

עַל כֵּן טוֹב טוֹב אִם אֵינוֹ מַתְחִילִים לִכְנס כְּלָל בַּחֲקִירָה בְּקֻשְׁיָא זוּ וְסוֹמְכִים מִיָּד עַל הָאֱמוּנָה

כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי חֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּהַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה וּבְעִנְיַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם, אָסוּר לִכְנס בָּהֶם כְּלָל בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת רַק לִסְמךְ עַל הָאֱמוּנָה, כַּמְבאָר בִּדְבָרָיו כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "שִׁבְחֵי הָאֲרִ"י זַ"ל" הַגָּדוֹל, הַמְחֻבָּר לְסֵפֶר "לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: וּלְאַפּוּקֵי מֵהַסּוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ שְׁמִיטוֹת, וּמִקּדֶם הָיָה שְׁמִיטַת הַחֶסֶד וְעַתָּה הִיא שְׁמִיטַת הַפַּחַד, כָּל זֶה אֵינוֹ אֱמֶת, וְשָׁמְעוּ מֵרַבּוֹ וְכוּ'

וְהוּא הֵבִיא מִדַּעְתּוֹ סְבָרַת הַשְּׁמִיטוֹת

וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כַּךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל

אות תכה

פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

[עַל יְדֵי אֱמוּנָה

אֶפְשַׁר לְהַגִּיעַ לְכָזוֹ רָצוֹן שֶׁלּא יֵדְעוּ מַה רוֹצִים

שֶׁיִּצְעֲקוּ: גִּיוַואלְד ! קְשׁר אוֹתִי אֲנִי נִקְרָע לַחֲתִיכוֹת

אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּלֵל בְּךָ וְכוּ']
שיחות הר"ן - אות קמז
...שמעתי מאיש אחד מאנשינו שאמר שקדם שספר רבנו זכרונו לברכה, המעשה של המלך שהיה לו בן שכלו מאבנים טובות הנדפסת [בספורי מעשיות מעשה ה] אמר קדם שספר: אני יודע מעשה שיש בה כל השם של מ"ב ואחר כך ספר זאת המעשה ואף על פי כן אין אנו יודעים אם זאת היא המעשה של השם מ"ב וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש לפני כמה שנים שאמר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה, היה יודע מעשה שהיה בה השם של מ"ב ודבר עמי אז מהשם של מ"ב ושאל אותי למצא פרוש בלשון לעז על שתי אותיות ו' צ' שנמצא בשם הנ"ל ולא יכלתי למצא וכפי המובן היה שכבר יודע סוד כל השם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכב - צָרִיך לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבד ה' בְּשִׂמְחָה
...בשמחה ולעבד ה' בשמחה צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא ומאמינים בו והולכים אחריו וגם הסומא מאמין למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם דהינו כמו שאז היה מתעורר לבו להת...
להאמין בצדיק עם דעת
...בצדיק עם דעת breslev.eip.co.il/?key=525 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן מברסלב אומר שמאמונה סתם כך שהיא בשביל מצב...
שיחות הר"ן - אות קטז
...את איש אחד שמתנהג בישר ואמר עליו בלשון אשכנז שהאיש הזה הוא [אדם ישר] ענה הוא זכרונו לברכה ואמר. שעל איש ישראלי אין שיך לומר [אדם ישר] כי אמות העולם יש להם הנהגות נימוסיות מה שהשכל והישר מחיב, שזה נקרא [אדם ישר] אבל ישראל עם קדוש אפילו אלו המצוות שהם מצד דרך ארץ מה שהישר והשכל מחיב אפילו אלו המצוות אין עושין מחמת דרך ארץ מצד חיוב השכל והישר רק מגזרת המלך הבורא יתברך שמו שצוה עלינו בתורתו לעשות כך וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום: "דרך מצוותיך ארוץ" הינו שאפילו המצוות וההנהגות שנקראים דרך דהינו שהם מ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד...
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הייתי מסתכל על אכילתו והיה מתכון שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחך רק היה מכניס בין שניו והיה לועסו שם בלי סיוע החך ומי שאוכל כך כמעט שאין מרגיש שום טעם באכילתו ואי אפשר לציר ענין זה בכתב אך המעין יבין זאת מעצמו ומי שרוצה לשבר תאוות אכילה בתכלית שלא יקבל שום תענוג מאכילתו על ידי עצה זאת בנקל יזכה לזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - הַשַּׁבָּתִים שֶׁשּׁוֹבְתִים אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת, הם כמו תענית
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יש כמה דברים יקרים בעולם דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם החכם הוא יקר מאד וכן גבור וכן עשיר ומושל דהינו מי שיש לו איזה התנשאות. ודע שאצל כל אחד מהם יכולים לפעל ולהושע מצערו שאם יש לו איזה צער, חס ושלום וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו מזה יוכל להושע
ספר המידות - רפואה
...ועשב כח מיחד לרפאות איזהו חולאת מיחדת, וכל זה אינו למי שלא שמר אמונתו ובריתו, ולא שמר את עצמו מלעבר על "אל תהי בז לכל אדם". אבל מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקים "אל תהי בז לכל אדם", אין רפואתו תולה בחלקי עשבים המיחדים לחולאתו, אלא נתרפא בכל מאכל וכל משקה בבחינת "וברך את לחמך" וכו', ואין צריך להמתין עד שיתרמו לו עשבים המיחדים לרפאותו. ב. על ידי עיון עמק בסודות התורה יכול לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק. ג. לצרעת מזיק דברים מלוחים ורפואתו מים חיים. וסימן לדבר: "יגרע נטפי מים", הינו...
חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
...של - מעלת המתקרבים אליו אות של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 23:50:30 - wesi2