ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי... ואפר הנאמר בפרה כי בחינת התפילה, צריכה לבחינת עפר ואפר כי צריך להכניע הרע, הן בפרט הן בכלל, תחת הטוב בבחינת: "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם" וזה בחינת אפר שיש בבחינת התפילה ורגל, זה בחינת תפילה, ... מאמינים אמונות רבות כזביות וקטני קומה, שהעשנים שלהם נתבשלים היטב ונעשה מהם מחשבות שכליות אבל מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים בחינת: 'כל שחכמתו מרבה ממעשיו' על ידי זה כשהמחשבה שכליות חוזרת אל לבם אין כח בלבם להכיל את השכל כי עקר חזוק הלב, הוא על ידי מעשים טובים "לקנות חכמה ולב אין" ועל ידי זה השכל הם מחטיאים והן הן הפילוסופים, שאין להם לב טוב וטהור ואינם בבחינת: "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך" ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר והן, בחינת "אזוב היוצא ... השלום ובשביל זה נקרא פליט, בבחינת: "ואפלטה לנצח משפטי" שנמלט מהמשפט זמן כביר ועל ידי זה, הצדיקים שהם עושי טוב זוכים לפני ה' כי קדם כריתות הרשעים היה פני ה' מכסה ומסתר בעושי רע כדי להכריתם בבחינת: "פני ה' בעושי רע להכריתם" ועכשו, תכף כשרואים בכריתות רשעים תכף נתגלה פני ה' לעושי טוב וזהו: "בקשו פניו תמיד" כי על ידי תמיד, שהוא בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" ... לה' שהציל אותו מעין הרע הזאת והוא רואה בהכרת רשעים וזהו בחינת מט"ט שר הפנים מאיר לעשיה הינו שעושי טוב זוכין לפני ה' כנ"ל על ידי כריתות הרע עין שגרמו לכפילת הנשימה [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה]