... ודע, שעל ידי נפילת האמונה על ידי זה נעשה ונתחזק אמונות כזביות, אמונות העבודה זרה וכיוצא כמו שכתוב "אמלאה החרבה", כשזה קם זה נופל וכו' כי עקר קיום וחזוק אמונות כזביות הוא מנפילת האמונה הקדושה וכשמעלין האמונה הנפולה, מזה ... ועל כן כשחוזרים עכו"ם ומתגירין הם מביאין עמהם גאוה שהיתה אצלם כנ"ל ומכניסין בישראל גאוה ועל ידי זה נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור, שמתגאים על הדור בחנם כי יש מנהיגים, שמתנהגים ברבנות ומושלים על עם דל והם מתגאים על הדור בחנם כי לא נתן להם גדלה מן השמים כלל רק הם מתגאים מעצמם על הדור בחנם והם מקבלין חרב הגאוה, בבחינת "ואשר חרב גאותך" על ידי הגרים הנ"ל, שהם מכניסין גאוה בישראל כנ"ל ומושלים על עם דל בחנם ויש להם כח אפילו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחת ממשלתם וכל זה על ידי חרב הגאוה הנ"ל ובאמת אין זה נקרא מעניש, אלא מזיק כי הן מזיקי עלמא לישראל כספחת' בחינת ספיחים שגדלים מאליהם ... בחנם כי לא נתן להם גדלה מן השמים כלל כנ"ל ועל כן נקראים גרים, על שם "יגירהו על ידי חרב" כי על ידי הגרים נעשה חרב הגאוה כנ"ל. ו. ועל ידי הגאוה של אלו המנהיגי הדור על ידי זה הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם בבחינת: ... תצוד" שעל ידי גאוה מתגבר תאוות ניאוף שהיא בחינת חותם דסטרא אחרא בחינת החתים בשרו מזבו כי על ידי חרב הגאוה דקדשה מתגברים על תאוות ניאוף בבחינת: "חגור חרבך על ירך" אבל על ידי חרב הגאוה של אלו המנהיגים הנ"ל שמקבלים מהגרים כנ"ל מתגבר, חס ושלום, תאוה זו כנ"ל ז. ולהנצל מזה הוא על ...

... הוא יקבל תרוץ על הקושיות וכולי. ולעתיד לבוא יתחברו כל ההפכים בגלל הדעת שתתגלה לעתיד לבוא, ואז באמת העולם "יחרב", דהיינו יהיה אותו העולם ממש, אבל בצורה אחרת לגמרי... ורק מי שזוכה לשכל הנקנה שכולם יזכו לו לעתיד לבוא, ...

... אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד וממילא נחרב הבית המקדש כי לא היה יכול לסבלו כנ"ל וזה "בצע אמרתו" 'בזע פורפירא דילה' שקרע את הלבוש שלו, הינו שקרע את הלבוש והצמצום הנ"ל בחינת "גאות לבש" הנ"ל וממילא נחרב הבית המקדש כי מאחר שקרע ובטל את הצמצום והלבוש שוב אין הבית המקדש יכול לסבל גאותו וגאונו כי "הן ...

... בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה הם תלת גונין דקשת שיש בקול אש, מים, רוח, שהם שלשה אבות שהאבות הם ...

... ידי הבכיה מסתלק מאור עינים שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל וזה בחינת 'כתל המערבי' ששם השכינה בוכה ומיללת על חרבן בית המקדש כי ב"מערב" שם רחל מבכה על בניה, כנ"ל ויש 'מאורי אור ומאורי אש' והם זה לעמת זה ... נכנעין 'מאורי אש' וכן להפך, חס ושלום שכשנכנעין ונסתלקין מאורי אור, חס ושלום אזי מתגברין 'מאורי אש' וזה בחינת חרבן בית המקדש, בחינת: "ממרום שלח אש בעצמתי" כי נתגברו מאורי אש על ידי שנסתלקו מאורי אור בבחינת "רחל מבכה ... לעכב, חס ושלום, בנין בית המקדש רק להשתדל בבנינו על כן מאד צריך לזהר לקום בחצות, להיות מתאבל על חרבן בית המקדש כי אולי בגלגול הראשון היה הוא הגורם שיחרב הבית המקדש ואפילו אם לאו אולי הוא מעכב עתה בנין בית המקדש ונחשב גם כן כאלו הוא גרם להחריבו על כן צריך לזהר מאד לקום בחצות ולהיות מתאבל מאד על חרבן בית המקדש והשם יתברך הבטיח לכל המתאבל על ציון לשום לאבלי ציון "פאר תחת אפר" 'פאר תחת אפר' דיקא ... בחינת יוסף, שהיה יפה תאר ויפה מראה בחינת הפאר והיפי של העולם כנ"ל הוא מרחל אבל עכשו בגלות, אחר החרבן היא בבחינת 'רחל מבכה על בניה' ועל כן היא בחינת 'עולמתא שפירתא דלית לה עינין' כי מאור עינים נסתלקין ...

... ראה כי יבא יומו, הינו שעדין לא בא למדרגת המחשבה זרה זו אך מאין יבוא לו המחשבה זרה זו חרב פתחו רשעים, ופרש רש"י: 'חרב לשון מלחמה' הינו שנתעורר מחלקת על איזה צדיק חרבם, הינו המחשבה זרה של אותה המחלקת תבוא בלבם, הינו בלב צדיק זה ועל ידי שרוצה להעלותה, בכח הרצון הזה ...

... מעצמו והמלך הראה לו דרך איך יעלה ויקבל גבורה ועל ידי זה היה גבור נפלא ונורא מאד כי יש חרב שהיא תולה באויר העולם ויש להחרב הזאת שלשה כחות כשמגביהין את החרב, אזי בורחים ונסים כל שרי החילות וממילא יש להם מפלה כי כשנסים השרים, אין מי שינהוג המלחמה ואזי אין תקומה במלחמה אך אף על פי כן אפשר שיתקרבו הנשארים למלחמה ויש להחרב הנ"ל, שני פיות, ויש להם שני כוחות שעל ידי חד אחד נופלים כלם ועל ידי חד השני מגיע להם החלי, [שקורין דאר] דהינו שבשרם נכחש ונימס, כידוע חלי זה, רחמנא לצלן הינו שרק על ידי התנועה שעושין באותו החרב במקום שהיא על ידי זה מגיע להשונאים כנ"ל דהינו על ידי כל חד וחד הכח שיש לה והמלך הראה להגבור הדרך שיש להחרב הנ"ל ומשם קבל גבורתו הגדולה וגם אני, הראה לי המלך הדרך לענין שלי וקבלתי משם מה שאני צריך וכן ... זה הגבור הנ"ל, שהוא המלך שלכם השיב לו. היות שמדינה אחת לא רצו להכניע עצמן תחתיו ולקח הגבור הזה החרב שיש לו והחרב שלו יש לה ג' כחות. כשמגביהין אותה בורחין כל שרי החילים וכו' [הינו שלשה כחות המבארים למעלה] כששמע זאת ... משם ובודאי לא תפעול כלל אצלם, כי אי אפשר להוציאם מזה כלל רק ששמע מהמלך שעל ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל שמשם קבל גבורתו כנ"ל על ידי זה יכולים להוציא מתאוה הזאת של ממון את מי שנפל ונשקע בתוכה ... שנשקע בתאוה זו של ממון, אי אפשר לו בשום אפן לשוב ולצאת משם כי אם על ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל [שמשם מקבל הגבור כח גבורתו] על ידי זה יכולים להוציאם מזה והרחיבו הזמן עוד יותר הינו שהממנה דבר ... עצה לבני המדינה הנ"ל] באשר שהוא יודע הכח של זה הגבור, מהיכן הוא מקבל כח גבורתו וספר להם ענין החרב הנ"ל שמשם מקבל הגבור כח גבורתו בכן נלך אני ואתם אל מקום החרב, ועל ידי זה תוכלו להתגבר כנגדו וכונת הממנה היה, שכשיבואו לשם יוכלו לשוב ולצאת על ידי זה מטעותם כנ"ל [כי על ידי אותו הדרך שיש להחרב הזאת על ידי זה יכולים להוציא מתאוות ממון כנ"ל] וקבלו דבריו [הינו בני המדינה קבלו עצת הממנה לילך עמו אל החרב הנ"ל] והלך הממנה ובני המדינה שלחו עמו את גדולי המדינה, שהם אצלם אלקות [ובודאי היו הולכים עם תכשיטי כסף ... עליהם, כי זה היה העקר אצלם] והלכו יחד והודיע הממנה הדבר הזה להגבור. באשר שהוא הולך עמם לבקש מקום החרב וכונתו, אולי יזכה בדרך הלוכו למצא את המלך ואנשיו ענה ואמר הגבור: גם אני אלך עמך ושנה הגבור עצמו ... להוציא אבל מתאוה זו של ממון אי אפשר להוציא את מי שנפל לתוכה כי אם על ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל] ונתרצה החכם גם כן לילך עמהם והלכו ארבעתן יחד וגם אלו האלקות השוטים הנ"ל הלכו עמהם גם כן ... שנפלו אל העבודה זרה של ממון כנ"ל ואמר הגבור להמלך. איך ששמעתי מפיכם, שעל ידי הדרך שיש לי אל החרב הנ"ל על ידי זה יכולים להוציא את מי שנשקע בעבודה זרה של תאוות ממון השיב לו המלך: כן הדבר והודיע המלך להגבור היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל יש דרך מן הצד ובאים באותו הדרך אל הר של אש ועל ההר רבוץ אריה והאריה, כשהוא צריך ... הנ"ל עין היטב לעיל בתוך המעשה והבן "כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו" וכו' "ונפל אשור בחרב לא איש וכו' ונס לו מפני חרב וכו' וסלעו ממגור יעבור". זה בחינת השלשה כתות של החרב הנ"ל ונפל ונס זה בחינת שני הכחות הנ"ל "וסלעו ממגור יעבר" זה בחינת חלי הדאר הנ"ל שחולף ועובר חזקו וכחו ממנו כי סלעו פרושו חזקו [וזה בחינת כח השלישי של החרב הנ"ל] עין היטב: והבן. אחר כל זה סים הפסוק: "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים" הינו ... בספרים כל זה אמר רבנו זכרונו לברכה בפרוש גם הבנתי מדבריו שמרמז בזאת המעשה מיתת המלכים ותקונם ובין בבחינת החרבן ובין בבחינת התקון לא נאמרו כסדר העשר בחינות הנ"ל מחמת הטעמים וענינים הנ"ל ועדין הדברים סתומים וחתומים כי סוד ...

... מישרא דסכינא הינו בחינת חכמה תתאה הנ"ל בחינת מלכות הנ"ל בחינת: "ההסכן הסכנתי" לשון למוד [כתרגומו המילף, אליפנא] בחינת: "חרב נוקמת" שהיא בחינת מלכות הנ"ל מישרא, פרש רש"י: 'ערוגה' הינו בחינת: זעקת מושל וכו', כמו שכתוב: "כאיל תערג" במאי ...

... לאוין. כי גם במדינות אשכנז אין המנהג הרע הזה מימות עולם חס ושלום, רק הרבה יותר מאלף שנים אחר חרבן בית שני התחילה הרעה הגדולה הזאת לצמח בהם. כי שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שגם אמות העולם לא היו מגלחים ...

... רק בריות. ואחר כך התיעצו לחזר למקומם. ואמרו איך נוכל לחזר למקומנו. ענה אחד נשלח להאחד העומד שם ואוחז חרב משמים לארץ. ואמרו את מי נשלח. והתיעצו לשל ח להבריות והלכו הבריות לשם ורצתי אחריהם. וראיתי אותו מאים עומד משמים לארץ וחרבו בידו משמים לארץ, ולה כמה פיות. הינו פה אחד הינו חד [שקורין שארף] למיתה ופה אחד על עניות ופה ... יצאו. זה בחינת כחות הרוחניות שהן המלאכים שנבראים מאותיות התורה שמחדשין. והם מקבלים כח מאדום. שהוא בחינת זה שאוחז החרב בידו המבאר מהמעשה. כי הוא ממנה על החרב והוא ממנה על כל הענשים לענש הרשעים. וזה בחינת כמה מיני פיות וחדודין שיש לחרבו לפעמים צריכין לענש הרשעים בחרבא ובקטלא ולפעמים בענשים אחרים. כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ומחמת הפגם והטעות לא רצה לתן להם שום פה וחד [הינו שארף] מהחרב כי לא רצה לתן להם שום כח כי צריכין לשבר הלב דוקא ולבקש בתחנונים. ואף על פי שלוקחין בידם ... פה הינו שארף של מיתה, ולא רצה לתן, ובקשו פה אחר ולא רצה גם כן. כי רצו לענש אותם בחרבא וקטלא, ולא רצה לתן להם זה הכח ובקשו על כל פנים ענש אחר לענש את הרשעים ולא רצה כלל ... ישראל, כי הם צריכין לקבל ממנו איזה כח לענש הרשעים כדי לבוא לארץ ישראל והבן היטב. וזה שאמרו לזה שהחרב בידו שזה זמן רב היה להם יסורים ממנו זה בחינת מה שאמרו לאדום: "אתה ידעת את כל התלאה אשר ...