ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עח - בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת הינו כי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש [שקורין פראסטיק] שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות ואינו מגלה שום תורה ועוסק בשיחת חלין וכיוצא והוא אז בחינת איש פשוט ממש דע, כי עקר החיים היא התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך וארך ימיך" (דברים ל) 'וכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים' (זהר לך לך דף צב, בהעלותך דף קמח, ואתחנן דף רס) ועל כן לכאורה, הדבר תמוה ונפלא איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה, תמיד יומם ולילה, בלי הפסק רגע וכל בעל תורה הן למדן שעוסק בלמוד התורה בגמפ"ת [בגמרא, פרוש רש"י תוספות] וכיוצא, כל אחד כפי ערכו, כפי עסק למודו בהכרח שיבטל מהתורה איזה שעה ביום וכן אפילו בעל השגה, ואפילו מי שהוא גבוה יותר ויותר למעלה למעלה אף על פי כן בהכרח שיפסיק ויבטל מהשגתו איזה זמן כי אי אפשר להיות דבוק תמיד בתורה והשגה בלי הפסק כי צריכין בהכרח להפסיק איזה שעה אם לעשות איזה משא ומתן או כיוצא בזה כי צריכין לעסק בצרכי הגוף גם כן והכלל כי אי אפשר בשום אפן להיות דבוק בהתורה ובהשגה בלי שום הפסק ובהכרח צריכין לבטל איזה שעה ובאותו שעה שמבטלין מהתורה אזי זה הלמדן או הבעל השגה הוא בחינת איש פשוט ממש [הינו פראסטיק] ולכאורה, זה הדבר קשה מאד איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה הלא היא חיינו וכו' ומי הוא זה שירצה לפרש עצמו מן החיים אפילו רגע קלה ואף על פי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות צט). 'ביטולה של תורה זהו קיומה' אף על פי כן מי יתרצה בזה להתבטל מן התורה אף שזהו קיומה אף על פי כן טוב יותר בודאי להיות דבוק בהתורה אשר היא החיים וארך הימים ומי האיש אשר יתרצה לפרש מן החיים אפילו רגע אחת בפרט מי שזוכה לאהבת התורה, ומתמיד מאד בתורה, ודבוק בה מאד מכל שכן מי שזוכה להרגיש איזה מתיקות בתורה לחדש איזה חדוש אפילו איזה פשט בגמפ"ת [בגמרא, פרוש רש"י, תוספות] מכל שכן וכל שכן בעל השגה ובפרט מי שזוכה לגנזיא דמלכא, ומעלה זו אי אפשר לשער במח ואיך יתרצה לפרש מן התורה אפילו שעה קלה ובאמת זהו בלתי אפשר להיות דבוק בעסק התורה תמיד כנ"ל כי בהכרח צריכין לבטל ולהפסיק איזה שעה ואם כן במה מחיין עצמן בזו השעה שבטלין מן התורה הלא עקר החיים הוא מן התורה כנ"ל. אך דע כי הצדיק האמת מחיה עצמו באותו הזמן שהוא איש פשוט כנ"ל מהדרך של נסיעת ארץ ישראל כי דע, כי כל אלו הפשוטים דהינו זה הלמדן בשעה שבטל מן התורה, שאז הוא איש פשוט כנ"ל וכן יש איש פשוט ממש, שאינו למדן כלל ואף על פי כן הוא איש כשר וירא שמים ובודאי מקבל חיות מן התורה וכן אפילו הנמוכים למטה יותר ואפילו אמות העולם, גם הם מקבלים בודאי גם כן חיות מן התורה וכל אלו הפשוטים צריכין שיהיה עליהם איש פשוט גדול שכלם יקבלו על ידו חיות כי כל הפשוטים הנ"ל כלם צריכין לקבל איזה חיות מהתורה שהיא עקר החיים ובאמת הם רחוקים מהתורה, כי הם אנשים פשוטים (שקורין פראסטאקיס) על כן צריכין שיהיה עליהם איש פשוט גדול שעל ידו הם מקבלין חיות מהתורה כי דע, כי כל הפשוטים הנ"ל הן למדן שהוא עוסק בתורה לשם שמים [כי כשעוסק בתורה שלא לשמה, אינו מועיל בלמודו לישוב העולם כי שלא לשמה הוא נצרך רק בשביל עצמו וגם בזה יש בחינות רק כשעוסק לשמה, שזהו עוסק בישוב העולם] כשמבטל מלמודו שאז הוא בחינת איש פשוט ממש כנ"ל הן שאר הפשוטים כל אחד ואחד כפי אחיזתו בהתורה כן הוא מחיה עצמו בעת פשיטותו מבחינת קיום העולם קדם קבלת התורה כי קדם קבלת התורה היה העולם מתקים רק בחסדו כי לא היה עדין תורה ושום עשיה של מצוה, שעל ידו יתקים העולם והיה עקר קיום העולם על ידי חסדו לבד והצדיק בעת פשיטותו בשעה שבודל מן התורה הוא מקבל חיות מבחינה זו וזה בחינת 'אוצר מתנת חנם' כי יש אוצר של מתנת חנם שמי שאין לו שום זכות כלל מקבל משם (מדרש רבה תשא פרשת מה) ובודאי אין זה האוצר מוכן בשביל רשעים כי אם כן הרשע הוא גדול מן הצדיק כי הרשע בודאי אין לו שום זכות כלל וכי יזכה בשביל זה לקבל מאוצר מתנת חנם אך באמת הרשע בודאי אינו מקבל משם רק זה האוצר מתנת חנם הוא בשביל הצדיק לבד הינו בשעה שהצדיק הוא איש פשוט כנ"ל אזי הוא מקבל מזה האוצר מתנת חנם שזהו בחינת קדם קבלת התורה שהיה מתקים העולם בחסד חנם לבד בבחינת: "כי לעולם חסדו", הנאמר על קדם מתן תורה [כמובא בגמרא פסחים. 'הני עשרים וששה כי לעולם חסדו כנגד מי כנגד עשרים וששה דורות' וכו'] כי אז לא היה שום תורה, והיו עוסקין רק בישוב העולם ובדרך ארץ כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש (רבה צו פרשה ט) 'גדולה דרך ארץ, שקדמה לתורה עשרים וששה דורות' ואז היה עקר קיום העולם על ידי חסד חנם לבד ובאמת גם קדם קבלת התורה בודאי גם אז היתה התורה במציאות, כי התורה היא נצחית אמנם אז, קדם מתן תורה, היתה התורה בהעלם ובהסתר הינו כי כל התורה כלולה בעשרת הדברות ואז קדם מתן תורה היו העשרת הדברות נעלמין בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם נמצא שהיתה כל התורה כלה נעלמת ונסתרת בתוך ישוב העולם, שנברא בעשרה מאמרות ובכל הדבורים של העולם ובכל העבדות והעשיות הן מי שחוטב עצים או איזה עבדא שיהיה בכלם נעלם התורה כי הכל נברא בעשרה מאמרות אשר שם התורה נעלמה ונסתרה קדם מתן תורה והצדיק, בשעה שפורש מן התורה והוא בחינת איש פשוט הוא מקבל חיות מבחינה זו של קדם מתן תורה וזהו בחינת הדרך של ארץ ישראל הנאמר למעלה שהצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו משם כי עקר כח קדשת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" כמו שפרש רש"י בפסוק בראשית וכו' שבשביל זה פתח ב"בראשית, שלא יאמרו גזלנים אתם וכו' על כן פתח בבראשית כי הוא יתברך ברא הכל, וברצונו נתנה להם וברצונו וכו' נמצא שעקר כח ארץ ישראל הוא מבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם בחינת 'כח מעשיו' שעל ידי זה היו ישראל יכולים לילך ולכבש ארץ ישראל וגם כאן, בחוץ לארץ, נמצא בחינה זו כי ישראל עם קדוש באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדשת ישראל כגון במקום שהיו מתחלה של עכו"ם וגם עכשו הוא ברשות מי שהוא רחוק מאד מקדשת ישראל וישראל באים לשם וכובשים המקום ומקדשין אותו, שיהיה מקום ישראלי שזהו גם כן בחינת ארץ ישראל והיו יכולים לומר גזלנים אתם שכבשתם זה המקום שאינו שלכם אך על ידי 'כח מעשיו', בחינת 'עשרה מאמרות' על ידי זה יש לנו רשות לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה לנו נמצא שעשרה מאמרות שהם מלבשין בדרך ארץ הינו בישוב העולם, כי בהם נברא העולם הם דרך לארץ ישראל כי על ידי בחינת העשרה מאמרות יכולין לכבש ארץ ישראל כנ"ל וזהו בחינת דרך ארץ הינו שהוא דרך ונתיב לארץ, הינו לארץ ישראל כי דרך ארץ שהוא ישוב העולם, שנברא בעשרה מאמרות זה זה בעצמו הוא דרך ונתיב לארץ ישראל כנ"ל וזהו דרך ארץ, הינו דרך לארץ ישראל כנ"ל ובזה הדרך ארץ, הינו הדרך של ארץ ישראל שהוא בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ששם נעלמת התורה שבזה היה העולם מתקים בחסדו עשרים וששה דורות שקדם מתן תורה בזה בעצמו הצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה כי אז הוא מחיה עצמו בבחינת התורה שנעלמת בתוך העולם בכל הדבורים ובכל העבדות שנבראו בעשרה מאמרות ששם נעלמת התורה כנ"ל ועל כן מכרח הצדיק הגדול לירד ולפל לתוך פשיטות ולהיות איש פשוט ממש איזה עת כי על ידי זה הוא מחיה את כל הפשוטים הנ"ל, יהיה מי שיהיה ואפילו אמות העולם כי הוא מחיה עצמו בבחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות, המלבשין בתוך העולם וממנו מקבלין חיות כל הפשוטים הנ"ל וכל אחד כפי קרובו יותר אל הקדשה ואל הצדיק הנ"ל כן הוא מקבל ממנו חיות גבוה יותר ועל כן משה רבנו, עליו השלום כשבקש לבוא לארץ ישראל בקש מתנת חנם כמו שכתוב (דברים ג) : "ואתחנן אל ה'" בחינת מתנת חנם (ר שם ומובא בפרש"י שם) וזהו : "בעת ההיא לאמר" הינו שתפילתו היה עם כח בחינת: "בעת ההיא לאמר" הינו בכח אותו העת שהיה העולם מתקים על ידי העשרה מאמרות שהוא קדם מתן תורה שאז היה העולם מתקים על ידי העשרה מאמרות שבהם היתה התורה נעלמת ואז היה קיום העולם על ידי מתנת חנם כנ"ל ובכח הזה של קיום העולם קדם מתן תורה הינו בחינת מתנת חנם, בחינת עשרה מאמרות הנ"ל בכח הזה זוכין לבוא ולכבש ארץ ישראל כנ"ל ועל כן בקש משה לבוא לארץ ישראל על ידי בחינה זו וזהו : "ואתחנן אל ה'" הינו מתנת חנם "בעת ההיא לאמר" הינו עם כח בחינת עת ההיא שהיה העולם מתקים על ידי המאמרות לבד שאז היה העולם מתקים על ידי בחינת מתנת חנם כנ"ל אשר על ידי זה יכולין לבוא לארץ ישראל כנ"ל ועל כן בקש משה לבוא לארץ ישראל על ידי בחינה זו כנ"ל וזה בחינת: "בעת ההיא" 'ההיא' זה בחינת סתום ונעלם כי באותה העת, קדם מתן תורה, היתה התורה נעלמת ונסתרת בתוך העשרה מאמרות וכו' כנ"ל. והכלל, כי אסור ליאש עצמו כי אפילו מי שהוא איש פשוט ואינו יכול ללמד כלל או שהוא במקום שאי אפשר לו ללמד וכיוצא בזה אף על פי כן גם בעת פשיטותו צריך להחזיק עצמו ביראת ה' ובעבודה פשוטה לפי בחינתו כי גם אז הוא מקבל חיות מהתורה כנ"ל, על ידי איש פשוט הגדול הינו הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט שהוא מחיה את כלם כנ"ל ואפילו מי שהוא, חס ושלום, במדרגה התחתונה לגמרי, חס ושלום, רחמנא לצלן אפילו אם מנח בשאול תחתיות, רחמנא לצלן אף על פי כן אל יתיאש עצמו, ויקים "מבטן שאול שועתי" (יונה ב) ויחזיק עצמו במה שיוכל כי גם הוא יכול לחזר ולשוב ולקבל חיות מהתורה על ידי הצדיק הנ"ל והעקר לחזק עצמו בכל מה שאפשר [כי אין שום יאוש בעולם כלל (ואמר אז בזה הלשון 'קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין') ומשך מאד אלו התבות אין יאוש וכו' ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא ונורא מאד כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות שלא יתיאש בשום אפן בעולם, אפילו אם יעבר עליו מה] ואיך שהוא, אפילו אם נפל למקום שנפל, רחמנא לצלן מאחר שמחזק עצמו במה שהוא עדין יש לו תקוה לשוב ולחזר אליו יתברך ואפילו איש פשוט גם כן צריך שיהיה לו יראת שמים ויש כמה בחינות יראות כי למעלה דברנו מבחינת דרך ארץ הינו הדרך לארץ ישראל אמנם ארץ ישראל בעצמה יש בה גם כן בחינת עשר קדשות כי יש שם יוד [עשר] בחינות קדשות זו למעלה מזו והם בחינת עשרה מאמרות וכל מאמר יש לו בחינת יראה בחינת (תהלים קי"ט) "הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך" כי יש יראה למעלה מיראה [ולא סים לבאר זה הענין] וצריך לחזק עצמו ביראת שמים גם בעת פשיטותו בכל מה שיוכל ויוכל לבוא לשמחה גדולה על ידי תמימותו ואמונתו כי חכמות אין צריכין כלל רק אמונה ותמימות ופשיטות בלי שום חכמה כלל כי חכמות מזיקים מאד להאדם והחכמים נלכדים בחכמתן של עצמם כי החכמה מתעה אותו מחכמה לחכמה ומאותה החכמה לחכמה אחרת וכן מחכמה לחכמה יותר ויותר עד שנלכד ונתעה בחכמות עצמו בבחינת (איוב ה) : "לכד חכמים בערמם" 'בערמם' דיקא, הינו בערמימות וחכמות שלהם בעצמם הוא לוכד אותם אשרי ההולך בתמימות. וצריכין לבקש מאד מהשם יתברך, לזכות להתקרב להצדיק האמת כי אשרי למי שזוכה להתקרב בעודו בחיים חיותו לצדיק האמת אשרי לו, אשרי חלקו [כי אחר כך [הינו לאחר מיתה] קשה אז מאד להתקרב וצריכין מאד להרבות בתפילה ותחנונים מאד שיזכה בחיים חיותו להתקרב לצדיקי אמת] כי הבעל דבר שם לבו על זה מאד עכשו, לבלבל את העולם כי ישראל הם עכשו קרובים אל הקץ מאד ויש עכשו לישראל געגועים גדולים וכסופין גדולים להשם יתברך אשר לא היתה כזאת בימי קדם וכל אחד נכסף מאד להשם יתברך על כן הערים הבעל דבר והכניס מחלקת בין הצדיקים והקים בעולם מפרסמים הרבה של שקר וגם בין הצדיקים האמתיים הכניס מחלקת גדול עד שאין אחד יודע היכן האמת על כן צריכין לבקש מאד מהשם יתברך לזכות להתקרב להצדיק האמת [העתקה מכתב יד רבנו, זכרונו לברכה, בעצמו, מה שמצאנו אצלו והם ראשי פרקים מענין הנ"ל ועוד נוסף דברים בהם מה שלא באר בפרוש וכפי המובן מאלו הראשי פרקים יראה המעין שיש בזה הענין הנ"ל עוד דברים רבים כהמה אך אנחנו לא זכינו לשמע בפרוש כי אם ענין הנ"ל] ואתחנן מתנת חנם חנם עריות פגם הדעת משה, דעת פרישות פה עמד עמדי הבריאה, מתנת חנם עולם חסד יבנה הבריאה קדם מתן תורה עת לעשות לה', הינו עשית העולם הפרו תורתך, ביטולה של תורה בעת ההיא לאמר, בעשרה מאמרות ההיא, ההעלמה כח מעשיו הגיד לעמו
בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

הַיְנוּ כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ

[שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק]

שֶׁמִּתְנַהֵג עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי הַפְּשִׁיטוּת

וְאֵינוֹ מְגַלֶּה שׁוּם תּוֹרָה

וְעוֹסֵק בְּשִׂיחַת חֻלִּין וְכַיּוֹצֵא

וְהוּא אָז בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ

דַּע, כִּי עִקָּר הַחַיִּים הִיא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא חַיֶּיך וְארֶך יָמֶיך"

'וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים'

וְעַל כֵּן לִכְאוֹרָה, הַדָּבָר תָּמוּהַּ וְנִפְלָא

אֵיך אֶפְשָׁר לִפְרשׁ עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה אֲפִילּוּ שָׁעָה קַלָּה

וּבֶאֱמֶת זֶהוּ מִן הַנִּמְנָע

וּבִלְתִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה, תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע

וְכָל בַּעַל תּוֹרָה

הֵן לַמְדָן שֶׁעוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּגמפ"ת [בִּגְמָרָא, פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י תּוֹסָפוֹת]

וְכַיּוֹצֵא, כָּל אֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ, כְּפִי עֵסֶק לִמּוּדוֹ

בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּבָּטֵל מֵהַתּוֹרָה אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם

וְכֵן אֲפִילּוּ בַּעַל הַשָּׂגָה, וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְמַעְלָה לְמַעְלָה

אַף עַל פִּי כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּפְסִיק וִיבַטֵּל מֵהַשָּׂגָתוֹ אֵיזֶה זְמַן

כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבוּק תָּמִיד בְּתוֹרָה וְהַשָּׂגָה בְּלִי הֶפְסֵק

כִּי צְרִיכִין בְּהֶכְרֵחַ לְהַפְסִיק אֵיזֶה שָׁעָה

אִם לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַגּוּף גַם כֵּן

וְהַכְּלָל כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה וּבַהַשָּׂגָה בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק

וּבְהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְבַטֵּל אֵיזֶה שָׁעָה

וּבְאוֹתוֹ שָׁעָה שֶׁמְּבַטְּלִין מֵהַתּוֹרָה

אֲזַי זֶה הַלַּמְדָן אוֹ הַבַּעַל הַשָּׂגָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ

[הַינוּ פְּרָאסְטִיק]

וְלִכְאוֹרָה, זֶה הַדָּבָר קָשֶׁה מְאד

אֵיך אֶפְשָׁר לִפְרשׁ עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה אֲפִילּוּ שָׁעָה קַלָּה

הֲלא הִיא חַיֵּינוּ וְכוּ'

וּמִי הוּא זֶה שֶׁיִּרְצֶה לִפְרשׁ עַצְמוֹ מִן הַחַיִּים אֲפִילּוּ רֶגַע קַלָּה

וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ'

אַף עַל פִּי כֵן מִי יִתְרַצֶּה בָּזֶה לְהִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה

אַף שֶׁזֶּהוּ קִיּוּמָהּ

אַף עַל פִּי כֵן טוֹב יוֹתֵר בְּוַדַּאי לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה

אֲשֶׁר הִיא הַחַיִּים וְארֶך הַיָּמִים

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִתְרַצֶּה לִפְרשׁ מִן הַחַיִּים אֲפִילּוּ רֶגַע אַחַת

בִּפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאַהֲבַת הַתּוֹרָה, וּמַתְמִיד מְאד בַּתּוֹרָה, וְדָבוּק בָּהּ מְאד

מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אֵיזֶה מְתִיקוּת בַּתּוֹרָה

לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה חִדּוּשׁ

אֲפִילּוּ אֵיזֶה פְּשָׁט בְּגמפ"ת [בִּגְמָרָא, פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, תּוֹסְפוֹת]

מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בַּעַל הַשָּׂגָה

וּבִפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, וּמַעֲלָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמּחַ

וְאֵיך יִתְרַצֶּה לִפְרשׁ מִן הַתּוֹרָה אֲפִילּוּ שָׁעָה קַלָּה

וּבֶאֱמֶת זֶהוּ בִּלְתִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבוּק בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה תָּמִיד כַּנַּ"ל

כִּי בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְבַטֵּל וּלְהַפְסִיק אֵיזֶה שָׁעָה

וְאִם כֵּן בַּמֶּה מְחַיִּין עַצְמָן בְּזוֹ הַשָּׁעָה שֶׁבְּטֵלִין מִן הַתּוֹרָה

הֲלא עִקָּר הַחַיִּים הוּא מִן הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.

אַך דַּע

כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט כַּנַּ"ל

מֵהַדֶּרֶך שֶׁל נְסִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי דַּע, כִּי כָל אֵלּוּ הַפְּשׁוּטִים

דְּהַיְנוּ זֶה הַלַּמְדָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאָז הוּא אִישׁ פָּשׁוּט כַּנַּ"ל

וְכֵן יֵשׁ אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל

וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם

וּבְוַדַּאי מְקַבֵּל חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה

וְכֵן אֲפִילּוּ הַנְּמוּכִים לְמַטָּה יוֹתֵר

וַאֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, גַּם הֵם מְקַבְּלִים בְּוַדַּאי גַם כֵּן חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה

וְכָל אֵלּוּ הַפְּשׁוּטִים צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה עֲלֵיהֶם אִישׁ פָּשׁוּט גָּדוֹל

שֶׁכֻּלָּם יְקַבְּלוּ עַל יָדוֹ חִיּוּת

כִּי כָל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ"ל

כֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל אֵיזֶה חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקָּר הַחַיִּים

וּבֶאֱמֶת הֵם רְחוֹקִים מֵהַתּוֹרָה, כִּי הֵם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים

עַל כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה עֲלֵיהֶם אִישׁ פָּשׁוּט גָּדוֹל

שֶׁעַל יָדוֹ הֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה

כִּי דַּע, כִּי כָל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ"ל

הֵן לַמְדָן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם

[כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלּא לִשְׁמָהּ, אֵינוֹ מוֹעִיל בְּלִמּוּדוֹ לְיִשּׁוּב הָעוֹלָם

כִּי שֶׁלּא לִשְׁמָהּ הוּא נִצְרָך רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ

וְגַם בָּזֶה יֵשׁ בְּחִינוֹת

רַק כְּשֶׁעוֹסֵק לִשְׁמָהּ, שֶׁזֶּהוּ עוֹסֵק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם]

כְּשֶׁמְּבַטֵּל מִלִּמּוּדוֹ

שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ כַּנַּ"ל

הֵן שְׁאָר הַפְּשׁוּטִים

כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי אֲחִיזָתוֹ בְּהַתּוֹרָה

כֵּן הוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ

מִבְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם קדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה

כִּי קדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם רַק בְּחַסְדּוֹ

כִּי לא הָיָה עֲדַיִן תּוֹרָה וְשׁוּם עֲשִׂיָּה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁעַל יָדוֹ יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם

וְהָיָה עִקָּר קִיּוּם הָעוֹלָם עַל יְדֵי חַסְדּוֹ לְבַד

וְהַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹדֵל מִן הַתּוֹרָה

הוּא מְקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינָה זוֹ

וְזֶה בְּחִינַת 'אוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם'

כִּי יֵשׁ אוֹצָר שֶׁל מַתְּנַת חִנָּם

שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת כְּלָל מְקַבֵּל מִשָּׁם

וּבְוַדַּאי אֵין זֶה הָאוֹצָר מוּכָן בִּשְׁבִיל רְשָׁעִים

כִּי אִם כֵּן הָרָשָׁע הוּא גָּדוֹל מִן הַצַּדִּיק

כִּי הָרָשָׁע בְּוַדַּאי אֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת כְּלָל

וְכִי יִזְכֶּה בִּשְׁבִיל זֶה לְקַבֵּל מֵאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם

אַך בֶּאֱמֶת הָרָשָׁע בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַבֵּל מִשָּׁם

רַק זֶה הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם הוּא בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיק לְבַד

הַיְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק הוּא אִישׁ פָּשׁוּט כַּנַּ"ל

אֲזַי הוּא מְקַבֵּל מִזֶּה הָאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה

שֶׁהָיָה מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּחֶסֶד חִנָּם לְבַד

בִּבְחִינַת: "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", הַנֶּאֱמַר עַל קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

[כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא פְּסָחִים.

'הַנֵּי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ כְּנֶגֶד מִי

כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת' וְכוּ']

כִּי אָז לא הָיָה שׁוּם תּוֹרָה, וְהָיוּ עוֹסְקִין רַק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם וּבְדֶרֶך אֶרֶץ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ

'גְּדוֹלָה דֶּרֶך אֶרֶץ, שֶׁקָּדְמָה לַתּוֹרָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת'

וְאָז הָיָה עִקָּר קִיּוּם הָעוֹלָם עַל יְדֵי חֶסֶד חִנָּם לְבַד

וּבֶאֱמֶת גַּם קדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה

בְּוַדַּאי גַּם אָז הָיְתָה הַתּוֹרָה בִּמְצִיאוּת, כִּי הַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית

אָמְנָם אָז, קדֶם מַתַּן תּוֹרָה, הָיְתָה הַתּוֹרָה בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר

הַיְנוּ כִּי כָל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת

וְאָז קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

הָיוּ הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נֶעְלָמִין בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

נִמְצָא שֶׁהָיְתָה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה נֶעְלֶמֶת וְנִסְתֶּרֶת

בְּתוֹך יִשּׂוּב הָעוֹלָם, שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

וּבְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם וּבְכָל הָעֻבְדּוֹת וְהָעֲשִׂיּוֹת

הֵן מִי שֶׁחוֹטֵב עֵצִים אוֹ אֵיזֶה עֻבְדָּא שֶׁיִּהְיֶה

בְּכֻלָּם נֶעְלָם הַתּוֹרָה

כִּי הַכּל נִבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

אֲשֶׁר שָׁם הַתּוֹרָה נֶעֶלְמָה וְנִסְתְּרָה קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

וְהַצַּדִּיק, בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה וְהוּא בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט

הוּא מְקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינָה זוֹ שֶׁל קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶך שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַנֶּאֱמַר לְמַעְלָה

שֶׁהַצַּדִּיק מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ מִשָּׁם

כִּי עִקָּר כּחַ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת: "כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גוֹיִם"

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בַּפָּסוּק בְּרֵאשִׁית וְכוּ'

שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה פָּתַח בִּ"בְּרֵאשִׁית, שֶׁלּא יאמְרוּ גַּזְלָנִים אַתֶּם וְכוּ'

עַל כֵּן פָּתַח בִּבְּרֵאשִׁית

כִּי הוּא יִתְבָּרַך בָּרָא הַכּל, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁעִקָּר כּחַ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הוּא מִבְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

שֶׁהֵם בְּחִינַת 'כּחַ מַעֲשָׂיו'

שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לֵילֵך וְלִכְבּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְגַם כָּאן, בְּחוּץ לָאָרֶץ, נִמְצָא בְּחִינָה זוֹ

כִּי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ

בָּאִים לִפְעָמִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מְאד מְאד מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל

כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה שֶׁל עַכּוּ"ם

וְגַם עַכְשָׁו הוּא בִּרְשׁוּת מִי שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל

וְיִשְׂרָאֵל בָּאִים לְשָׁם

וְכוֹבְשִׁים הַמָּקוֹם וּמְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם יִשְׂרְאֵלִי

שֶׁזֶּהוּ גַם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר גַּזְלָנִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּכֶם

אַך עַל יְדֵי 'כּחַ מַעֲשָׂיו', בְּחִינַת 'עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת'

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם וּלְקַדְּשׁוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל

כִּי הוּא יִתְבָּרַך בְּרָאָהּ, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָנוּ

נִמְצָא שֶׁעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁהֵם מְלֻבָּשִׁין בְּדֶרֶך אֶרֶץ

הַיְנוּ בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם, כִּי בָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

הֵם דֶּרֶך לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת יְכוֹלִין לִכְבּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת דֶּרֶך אֶרֶץ

הַיְנוּ שֶׁהוּא דֶּרֶך וְנָתִיב לְאֶרֶץ, הַיְנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי דֶּרֶך אֶרֶץ שֶׁהוּא יִשּׂוּב הָעוֹלָם, שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

זֶה זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא דֶּרֶך וּנְתִיב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ דֶּרֶך אֶרֶץ, הַיְנוּ דֶּרֶך לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וּבָזֶה הַדֶּרֶך אֶרֶץ, הַיְנוּ הַדֶּרֶך שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

שֶׁשָּׁם נֶעְלֶמֶת הַתּוֹרָה

שֶׁבָּזֶה הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּחַסְדּוֹ עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת שֶׁקּדֶם מַתַּן תּוֹרָה

בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הַצַּדִּיק מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה

כִּי אָז הוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בִּבְחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁנֶּעְלֶמֶת בְּתוֹך הָעוֹלָם

בְּכָל הַדִּבּוּרִים וּבְכָל הָעֻבְדּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

שֶׁשָּׁם נֶעְלֶמֶת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל לֵירֵד וְלִפּל לְתוֹך פְּשִׁיטוּת

וְלִהְיוֹת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ אֵיזֶה עֵת

כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ"ל, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה

וַאֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם

כִּי הוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ

בִּבְחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, הַמְלֻבָּשִׁין בְּתוֹך הָעוֹלָם

וּמִמֶּנּוּ מְקַבְּלִין חִיּוּת כָּל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ"ל

וְכָל אֶחָד כְּפִי קֵרוּבוֹ יוֹתֵר אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְאֶל הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

כֵּן הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חִיּוּת גָּבוֹהַּ יוֹתֵר

וְעַל כֵּן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'" בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם

וְזֶהוּ: "בָּעֵת הַהִיא לֵאמר"

הַיְנוּ שֶׁתְּפִילָּתוֹ הָיָה עִם כּחַ בְּחִינַת: "בָּעֵת הַהִיא לֵאמר"

הַיְנוּ בְּכחַ אוֹתוֹ הָעֵת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל יְדֵי הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

שֶׁהוּא קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

שֶׁאָז הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם

עַל יְדֵי הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם הָיְתָה הַתּוֹרָה נֶעְלֶמֶת

וְאָז הָיָה קִיּוּם הָעוֹלָם עַל יְדֵי מַתְּנַת חִנָּם כַּנַּ"ל

וּבַכּחַ הַזֶּה שֶׁל קִיּוּם הָעוֹלָם קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

הַיְנוּ בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַנַּ"ל

בַּכּחַ הַזֶּה זוֹכִין לָבוֹא וְלִכְבּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן בִּקֵּשׁ משֶׁה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ

וְזֶהוּ: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'" הַיְנוּ מַתְּנַת חִנָּם

"בָּעֵת הַהִיא לֵאמר" הַיְנוּ עִם כּחַ בְּחִינַת עֵת הַהִיא

שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל יְדֵי הַמַּאֲמָרוֹת לְבַד

שֶׁאָז הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל יְדֵי בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם כַּנַּ"ל

אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן בִּקֵּשׁ משֶׁה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: "בָּעֵת הַהִיא"

'הַהִיא' זֶה בְּחִינַת סָתוּם וְנֶעְלָם

כִּי בְּאוֹתָהּ הָעֵת, קדֶם מַתַּן תּוֹרָה, הָיְתָה הַתּוֹרָה נֶעְלֶמֶת וְנִסְתֶּרֶת בְּתוֹך הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וְהַכְּלָל, כִּי אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ

כִּי אֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמד כְּלָל

אוֹ שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

אַף עַל פִּי כֵן גַּם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ

צָרִיך לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת ה' וּבַעֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה לְפִי בְּחִינָתוֹ

כִּי גַּם אָז הוּא מְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי אִישׁ פָּשׁוּט הַגָּדוֹל

הַיְנוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא לִפְעָמִים אִישׁ פָּשׁוּט

שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כַּנַּ"ל

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

אֲפִילּוּ אִם מֻנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וִיקַיֵּם "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי"

וְיַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל

כִּי גַּם הוּא יָכוֹל לַחֲזר וְלָשׁוּב וּלְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְהָעִקָּר לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר

[כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל

(וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן 'קַיין יִאוּשׁ אִיז גָאר נִיט פַאר הַאנְדִין')

וּמָשַׁך מְאד אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אין יִאוּשׁ וְכוּ'

וַאֲמָרָם בְּכחַ גָּדוֹל וּבְעַמְקוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד

כְּדֵי לְהוֹרוֹת וּלְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹת

שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה]

וְאֵיך שֶׁהוּא, אֲפִילּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן

מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא

עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזר אֵלָיו יִתְבָּרַך

וַאֲפִילּוּ אִישׁ פָּשׁוּט גַם כֵּן

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם

וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת יְרָאוֹת

כִּי לְמַעְלָה דִּבַּרְנוּ מִבְּחִינַת דֶּרֶך אֶרֶץ

הַיְנוּ הַדֶּרֶך לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אָמְנָם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ גַם כֵּן בְּחִינַת עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת

כִּי יֵשׁ שָׁם יוּד [עֶשֶׂר] בְּחִינוֹת קְדֻשּׁוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ

וְהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

וְכָל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת יִרְאָה

בְּחִינַת "הָקֵם לְעַבְדְּך אִמְרָתֶך אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶך"

כִּי יֵשׁ יִרְאָה לְמַעְלָה מִיִּרְאָה

[וְלא סִיֵּם לְבָאֵר זֶה הָעִנְיָן]

וְצָרִיך לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם גַּם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל

וְיוּכַל לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל יְדֵי תְּמִימוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ

כִּי חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִין כְּלָל

רַק אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמָה כְּלָל

כִּי חָכְמוֹת מַזִּיקִים מְאד לְהָאָדָם

וְהַחֲכָמִים נִלְכָּדִים בְּחָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָם

כִּי הַחָכְמָה מַתְעָה אוֹתוֹ מֵחָכְמָה לְחָכְמָה

וּמֵאוֹתָהּ הַחָכְמָה לְחָכְמָה אַחֶרֶת

וְכֵן מֵחָכְמָה לְחָכְמָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר

עַד שֶׁנִּלְכָּד וְנִתְעֶה בְּחָכְמוֹת עַצְמוֹ

בִּבְחִינַת: "לכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם"

'בְּעָרְמָם' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּעַרְמִימוּת וְחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם בְּעַצְמָם הוּא לוֹכֵד אוֹתָם

אַשְׁרֵי הַהוֹלֵך בִּתְמִימוּת.

וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

כִּי אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב בְּעוֹדוֹ בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לַצַּדִּיק הָאֱמֶת

אַשְׁרֵי לוֹ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ

[כִּי אַחַר כָּך [הַיְנוּ לְאַחַר מִיתָה] קָשֶׁה אָז מְאד לְהִתְקָרֵב

וּצְרִיכִין מְאד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים מְאד

שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת]

כִּי הַבַּעַל דָּבָר שָׂם לִבּוֹ עַל זֶה מְאד עַכְשָׁו, לְבַלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם

כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם עַכְשָׁו קְרוֹבִים אֶל הַקֵּץ מְאד

וְיֵשׁ עַכְשָׁו לְיִשְׂרָאֵל גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים וּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲשֶׁר לא הָיְתָה כָּזאת בִּימֵי קֶדֶם

וְכָל אֶחָד נִכְסָף מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַל כֵּן הֶעֱרִים הַבַּעַל דָּבָר וְהִכְנִיס מַחֲלקֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים

וְהֵקִים בָּעוֹלָם מְפֻרְסָמִים הַרְבֵּה שֶׁל שֶׁקֶר

וְגַם בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הִכְנִיס מַחֲלקֶת גָּדוֹל

עַד שֶׁאֵין אֶחָד יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת

עַל כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

[הַעְתָּקָה מִכְּתַב יַד רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּעַצְמוֹ, מַה שֶּׁמָּצָאנוּ אֶצְלוֹ

וְהֵם רָאשֵׁי פְרָקִים מֵעִנְיָן הַנַּ"ל

וְעוֹד נוֹסָף דְּבָרִים בָּהֶם מַה שֶּׁלּא בֵּאֵר בְּפֵרוּשׁ

וּכְפִי הַמּוּבָן מֵאֵלּוּ הָרָאשֵׁי פְרָקִים

יִרְאֶה הַמְעַיֵּן שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה הָעִנְיָן הַנַּ"ל עוֹד דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה

אַך אֲנַחְנוּ לא זָכִינוּ לִשְׁמעַ בְּפֵרוּשׁ כִּי אִם עִנְיָן הַנַּ"ל]

וָאֶתְחַנַּן מַתְּנַת חִנָּם חִנָּם

עֲרָיוֹת פְּגַם הַדַּעַת

משֶׁה, דַּעַת

פְּרִישׁוּת פּה עֲמד עִמָּדִי

הַבְּרִיאָה, מַתְּנַת חִנָּם

עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה

הַבְּרִיאָה קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', הַיְנוּ עֲשִׂיַּת הָעוֹלָם

הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶך, בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה

בָּעֵת הַהִיא לֵאמר, בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת

הַהִיא, הַהַעְלָמָה

כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ
ספר המידות - הרחקת רשעים
...המידות - הרחקת רשעים חלק א' א. כשהצדיק בא לבית הרשע, הבית נתברך, ודוקא שהבית מזמן לברכה. ב. הרחק מרשעים, כדי שלא תתפס בענשם. ג. בשביל איבה מראין איזה קרבות לרשעים. ד. לפעמים כשעושין איזה טובה לרשע גמור, בזה עושין נחת רוח לקדוש ברוך הוא. ה. אסור לספר בשבחן, אבל מקום שיבוא משבחן שבח לצדיק מתר לספר קצת. ו. מי שמלמד זכות על רשע, גם הוא נקרא רשע. ז. אפילו עושה איזהו דבר כדת וכדין, אין אנו סומכין עליו. ח. מי שערב בעד רשע, נופל לידי תאוות ניאוף גם נופל לחלשה. ט. רשע ששכח את השם יתברך לגמרי, בידוע שלא יצא...
שיחות הר"ן - אות כט
...ועל למוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלמודים וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר ואף אם הוא אנוס...
שיחות הר"ן - אות קכג
שיחות הר"ן - אות קכג מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר כך מתרחקין ענה ואמר אף על פי כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום ואמר הלא על שעת מתן תורה נאמר: "לבבתני באחת מעיניך" ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרש חס ושלום ואף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "לבבתני באחת מעיניך" כי זה בעצמו יקר מאד בעיני השם יתברך
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...דבר. ואין לדחק את השעה אות תל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא כרצונו פן בסוף, כשיתגלגל...
שיחות הר"ן - אות עו
...כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה' ולתן לנו עצות בכל עסקינו וכו'...
רוח הסערה שהפכה מישוב למדבר - בבעל תפילה - חלק 2
...מישוב למדבר - בבעל תפילה - חלק 2 * רוח הסערה שהפכה מישוב למדבר - בבעל תפילה - חלק 1. בכל מקרה, העולה מכל האמור לעיל, הוא כי מקום ישוב היינו העניין של שלמות ישוב הדעת, היינו בחינת מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים וזה שאמרו חכמינו ז"ל, שלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם 'על ראשיהם' הצרך לומר כי לעתיד יתבטל הבחירה וזה צדיקים יושבים שהישיבה הוא מורה על העדר הבחירה כמו: "יושב בשמים" שהוא מורה על העדר ההשתנות כי התנועה מורה על השתנות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...ח"א - תורה מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו והלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב כמו שכתוב:...
סיפורי מעשיות - מעשה ה - מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות / מעשה בן מלך שעשוי מאבנים טובות
...שהיה מאבנים טובות / בן מלך שעשוי מאבנים טובות מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים והלך ועסק בדאקטורים [רופאים], כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים ולא הועילו לו וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיו לו בנים והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיו לו בנים ובקשו ומצאו צדיק גנוז ואמרו לו שיתפלל שיהיו להמלך בנים וענה שאינו יודע כלל והודיעו להמלך ושלח המלך פקדתו אחריו והביאו אותו להמלך והתחיל המלך לדבר עמו בטוב. הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני על כן אני מבקש ממך בטוב שתתפלל שיהיו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נו - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים
...הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו . א. כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות יש שהוא שורר בביתו ויש שהוא מושל ביותר וכן יש שהוא מושל על כל העולם כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו בבחינות: "שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד היא באתגליא ובאתכסיא באתגליא, הינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו שהוא מושל על אלו האנשים באתגליא כפי בחינת המלכות שלו כנ"ל ובאתכסיא הוא כי גם יש לכל אחד ל
ספר המידות - טבע
ספר המידות - טבע חלק שני א. בריאות הגוף וחייו וטבעו של אדם, הכל הולך לפי טבע וחיי ובריאות אביו ואמו. ב. מי ששערותיו מרבין שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפור.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:13:59 - wesi2