... כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך. אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה ... והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל והלך ומישכן אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל ... בשלמות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו [ולא יגיע שום היזק למלך]. הלך המלך לביתו ... אותו ובא לפני המלך. והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו אדוני המלך על מה נקראתי? השיב לו המלך כדי לחתוך ... ואמר אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.

... תתלה לה על צוארה מפתח של הבית עלמין. גם המפתח הזה מסגל לעקרה. ט. סגלה לחלי הצואר, שיבכה על חרבן בית המקדש. י. סגלה כשנכנס לבית חדש לגור, יכניס לשם חרב או סכין או שאר כלי זין. וסימן לדבר: בחכמה יבנה בית כ'לי ח'מס מ'כרותיהם, חרבותיהם מגורותיהם. יא. תפוחים מסגלים למקשה לילד. יב. סגלה לחולה להסתכל על הציצית. יג. סגלה לחולה נופל שיפזר צדקה. יד. ...

... שבאים על ידי יסורים ועקר היסורים הם המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ וצריך להכניע מתחלה אלו הרשעים ולענש אותם בחרבא וקטלא ועל ידי זה יכולין אחר כך לילך לארץ ישראל וכח הזה לענש את הרשעים אי אפשר, אלא כשמקבלין את הכח הזה מאדום כי זה הכח שלו בבחינת "ועל חרבך תחיה" והוא יונק ממזל מאדים ז. ודע, שעל ידי כחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחדש הכחות האלו הן הן מלאכים ממש והן מקבלין הכח מאדום כדי לענש הרשעים בחרבא וקטלא והן נבראים בבחינת: "אדני יתן אמר המבשרות צבא רב" והן מענישין את הרשעים בבחינת: "כי מלאכיו יצוה לך ... כל כך מעטת עד שהמלאכים הנבראים מחדושי התורה הם מעוטי כח שאין כח בידם לקבל כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא ואין להם כח אלא להכניע את הרשעים בלבד ולהביא מרך בלבבם אבל לא לענש אותם בחרבא להעביר אותם ט. ולפעמים גם להכניע אותם בלבד אין כח למלאכים האלו שכל כך הם מעוטי כח מחמת מעוט ... 'אתה ידעת' דיקא כי כל הענשים על ידו ובפרט גלות מצרים שהיה על פגם הברית כידוע ועל פגם הברית חרב בא בבחינת "חרב נקמת" וכו' והוא ממנה על חרב כנ"ל "וירעו לנו המצרים ונצעק אל ה' אלקינו וישלח מלאך" פרשו חכמינו ז"ל: זה משה "ויוציאנו" כי פגם הברית ... דעת "אעברה נא בארצך" שרצו לילך לארץ ישראל דרך כחות של אדום כנ"ל לקבל ממנו כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא כדי שיוכלו לילך בדרך המלך, מלכו של עולם ולא בשביל תענוגי העולם הזה וזה: "לא נלך בשדה וכרם ... המלך נלך" כדי שלא ימנעו אותנו הרשעים מלילך בדרך מלכו של עולם "ויאמר אליו אדום לא תעבר בי, פן בחרב אצא לקראתך" כל זאת מחמת מעוט כח הקדשה כנ"ל וזהו: "ואנחנו בקדש עיר קצה גבולך" הינו מחמת שהקדשה כל ... לקבל כח מאדום להכניע אויבים הפונים ערף זעירין זה בחינת כח אדום בחינת: "קטן נתתיך בגוים" נחתין בגרונא, בחינת חרב הנ"ל בחינת: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" תקונא תשיעאה רברבין וזעירין נחתין בשקולא הינו בחינת ארץ ישראל שנחלקה לשבטים שהם בחינת 'חיות קטנות עם גדלות' ...

... הינו לפשטא אוריתא וכל ניצוצות הקדשה שיש בתוך העכו"ם והארצות שסביבות ירושלים עולים לבחינת אמונה הנקרא ירושלים ומלכות כי חרבן אמונה, הוא נקרא חרבן ירושלים כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה . 'לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמונה' וכשירושלים הינו האמונה הינו משא ומתן שהוא פשטא אוריתא מתגברת אזי אלו העכו"ם ...

... התפילה ושקיל עפרא ומורח ואמר: הא לדוכתא פלן והא לדוכתא פלן עפרא זה בחינת תפילה כמו שכתוב: "יתן כעפר חרבו" וחרב זה בחינת תפילה כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ומורח כי יש לו כח הזה להריח על ידי שהוא כלול כל התפילות וכתיב: "ותהלתי אחטם לך" ואמר: ... לא הגענו למדרגה זאת שנתפלל כל כך בכונה עד שנשפך לבנו לפניו כמים אפכית כמו שכתוב: "אף תשיב צור חרבו ולא הקמותו במלחמה" כי כל התפילות הם בחינת חרב אצל משיח ואם היו התפילות בבחינה הנ"ל בודאי לא היה משיב צור חרבו וזה סימן שעדין לא הגענו למדרגת "שפכי לבך כמים נכח פני ה'" ה. ותפילה הוא בחינת נסים שהוא אין ...

... בודיא, מחצלת: לא עיל בתרעא, שהיה ארך ורחב יותר מן הפתח. איתו מרא וסתרו, בנין הפתח והכתל עד שיכנס משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים ואמנה א. כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל ... הבהמיות וכח הדמיון כמו שכתוב: "זבחי אלהים רוח נשברה" ששבירת הדמיון הם הקרבנות ובשביל זה אמרו חכמינו, זכרונם לברכה. 'כשחרב בית המקדש בטל השמיר' וכו' וכשיבנה בית המקדש, אז יתקים: "ומעין מן המקדש יצא" ב. ודע שבכל עולם ועולם ...

... ותכף ומיד נשמטו מלפניו מעצם הבושה שנפל עליהם על שראו בכיתו בפניהם עד שנדמה להם כאלו נהפך כל העולם ונחרב. וכבר מבאר במקום אחר ברמז קצת מענין התקוה הגדולה שהיה ראוי לבוא לכלל ישראל אם לא היה נפטר הילד ...

... מרעים, שלא יחזרו בתשובה. לו. על ידי שקרים אין לו רפואה אפלו בהרבה רפואות. לז. מי שדובר כזבים נופל בחרב. גם נעשה שוטה. לח. על ידי יראה בא לאמת. לט. מי ששומר את עצמו משקר, הוא מנצח תמיד. מ. ...

... יסתכל על הרקיע, כי הוא גרם בכיה למים. ב. הבכיה מבטל הרהורי זנות. ג. סגלה לחולי הצואר, שיבכה על חרבן הבית המקדש.

... הוא יקבל תרוץ על הקושיות וכולי. ולעתיד לבוא יתחברו כל ההפכים בגלל הדעת שתתגלה לעתיד לבוא, ואז באמת העולם "יחרב", דהיינו יהיה אותו העולם ממש, אבל בצורה אחרת לגמרי... ורק מי שזוכה לשכל הנקנה שכולם יזכו לו לעתיד לבוא, ...