ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עו - וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם... דגמרא, מאי קרא: "טוב מראה עינים מהלך נפש" כי בכח הראות, עושה הלוך לנפשו, והוא הגבול וזהו בחינת מעלת הבטחון כי הבטחון הוא בחינת הסתכלות שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד, ובוטח בו, בבחינת: "עיני כל אליך ישברו" כי על ידי ההסתכלות בבטחון, גם כן עושה כלי, דהינו גבול וזמן כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אך שהיא בלא זמן כי לפעמים דבר שצריך לו עכשו, יבוא בשתים או שלש שנים אך על ידי הסתכלות בבטחון עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבוא השפע בעת וזמן שהוא צריך וזה פרוש הפסוק "עיני כל אליך ישברו" על ידי זה, "נותן להם את אכלם בעתו" פרוש: בהסתכלותו בעיניו להשם יתברך, דהינו בחינות בטחון בחינת: "עיני כל אליך ישברו" על ידי זה "אתה נותן להם את אכלם בעתו" 'בעתו' דיקא, דהינו בעת וזמן שהוא צריך כי הבטחון שהוא בחינת הסתכלות, עושה כלי וגבול וזמן כנ"ל וזה בחינת מעלת התקרבות לצדיקים "צמאה נפשי", דהינו כמו מי שהוא ...