ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - המתקת דין
חלק א' א. בשעה שמשגרין על האדם את היסורים, משביעין עליהם שלא ילכו אלא ביום פלוני ולא יצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי סם פלוני. אבל "תשובה תפילה וצדקה" מבטלין השבועה. ב. חלישות הדעת, הינו עצבות על ידי זה בא רע מזל, ועל ידי רע מזל מדת הדין שולט. ג. פרשת חשן תקון לדינים. ד. כשיש לאדם צער, יתן צדקה, והצדקה הוי כמו שנותן שכר לדון, ועל ידי זה הדינים נמתקים, כי הנוטל שכר לדון דיניו בטלים. ה. עד היכן תכלית היסורים. ו. כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורים, קבל עולמו ופרעניות מזמנת לו. ז. המוכיח את חברו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד. ח. שלשה דברים מזכירין עוונותיו של אדם: קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חברו. ט. ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שנוי השם, שנוי מעשה. י. צעקה מועיל ליחיד דוקא קדם גזר דין. יא. גזר דין שיש עמו שבועה אפילו לצבור אינו מתקרע. יב. על ידי התענית שבשני רעבון נצול ממיתה משנה. יג. כשנגזר על אדם איזהו דין, נגזר הדין עליו דוקא במקום מסים, ועל ידי זה יכול להציל [עצמו] בשנוי מקום. יד. מי שיש לו כאב עינים או כאב מעים, בידוע שדינין שורין עליו. טו. צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים. טז. כשיש איזהו דין על ישראל, חס ושלום, אזי הקדוש ברוך הוא מודיע לצדיקים, כדי שיתפללו על ישראל, ומי שאינו מתפלל עליהם, הקדוש ברוך הוא כועס עליו. יז. כשרואה אדם, שדינין שורין עליו, יספר משונאיו ויצדיק אותם. יח. על ידי העמדת דינים כשרים נתבטל הצרות. יט. מי שנדר, ולא שלם נדרו, הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורים. וכששותק נחשב לו, כאלו שלם נדר. כ. המקבל יסורים באהבה כאלו הקריב קרבן. כא. כשאדם הולך ונופל, סימן שנפקד למעלה לאיזה כשלון. כב. על ידי טבילת מקוה נתבטל הצרות וישועה באה. כג. כשגוזרין איזה [גזר] דין על האדם, קדם שיודעין מזה בני אדם הוא בנקל להתהפך. כד. מי שנופל מאמונתו, ידע שדנין אותו למעלה כה. מי שדינין שורין עליו, יסתכל בכל פעם על השמים. כו. מי שמורה דרך הטוב לרשעים, הקדוש ברוך הוא מצדיק אותו בדין. כז. על ידי אמת הקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד, שאינו מלבש בדין. כח. מה שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו ממך, הוא מחמת כפירות שיש בך. כט. על ידי בטחון נמתק הדין ונמשך החסד. ל. על ידי אמונה תוכל לדבר ולהנהיג את השם יתברך לרצונך. לא. על ידי צדקה מהפך המשפט והדין למדת חסד. לב. מי שאין לו אמונה, בידוע שהקדוש ברוך הוא סלק חסדו ממנו. לג. כשהחסד [כשדינים שורין והחסד] יקר ואינו בנמצא, תדע שבכיה מועיל לזה. [שמעתי מפיו הקדוש בשעת כתיבתי זאת לפניו, שרמז דבר זה הוא בפסוק "מה יקר חסדך אלהים", פרוש מה יקר חסדך הינו כשהחסד יקר ואינו בנמצא, דהינו שדינין שורין, חס ושלום, אזי הפעלה לזה ובני אדם ב'צל כ'נפיך י'חסיון ראשי תבות בכי, כי בכיה מועיל לזה כנ"ל]. לד. על ידי דעת נמשך חסד. לה. על ידי צדקה שנותנין לאדם הגון, תזכה להמשיך חסד גם לאוהבך. לו. מי שאינו מקבל תוכחה, יסורים באין עליו. לז. להמתקת הדינין תאמר קפיטל ל"ט [למנצח על ידותון]. לח. מי שמחזק את עצמו קדם התפילה ועושה הכנה גדולה, אף על פי שאחר כך אינו מתפלל כראוי, על ידי זה יסורים בדלין ממנו. לט. להמתקת הדינין, תגיד [תלמד] משניות "זרעים". מ. לפעמים הקדוש ברוך הוא מכלה הצרות על האב, כדי שיהיה שלום לבנו. מא. על ידי נדר נתעכב החמה של השם יתברך. מב. להמתקת הדינין תאמר קפיטל ע"ז. מג. מי שמקשר את עצמו בלילה למדת אמונה, נמתק מעליו הדין. מד. על ידי גאוה נסתלק החסד למעלה. מה. על ידי תקון חצות נמתק הדין. מו. כשתהיה נעור כל הלילה, בזה אתה נצול מדינים. מז. על ידי הצרות שבאין על אדם, יכול להשיג ולהבין את עוונותיו. מח. על ידי שבא אל הצדיק, ביאתו בעצמה יכולה להמתיק הדינין. מט. גם המעות שנותנין לצדיק, הנתינה בעצמה ממתיק הדין. נ. על ידי עצבות חושבים עליו למעלה לרע לו. נא. על ידי למוד תורה ישובו המקטרגים אחור. נב. כשהולך ונופל לפעמים, נגזר עליו למות, ועכשו נתבטל על ידי הנפילה. נג. על הגזרות רעות, שאמות גוזרין על ישראל, יאמרו קפיטל ס"ב. נד. על ידי ישיבה במקוה תחת המים, עד שלא יוכל להחזיק בעצמו הרוח והנשימה, נמתק הדין. נה. לפעמים היין מעורר דין. נו. הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורים באין עליו. נז. מי שאין בו דעה, לסוף גולה. נח. בת דינא בטל דינא. נט. הלומד תורה לשמה, משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ס. הקורא פסוק בזמנו, מביא טובה לעולם. סא. יש עתים ומקומות מזמנים לטובה והוא הדין להפך. סב. לפעמים מתעכב הדין על ידי ראש הדור ולפעמים על ידי הדור. סג. על ידי השונאים יכול לידע הדין שלמעלה. סד. כשאדם מספר לחברו צערו, צריך השומע להחכים בשעת השמיעה, שלא יבוא עליו הצער הזה. סה. העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום. סו. צריך לתן ממון על פדיון. סז. כל זמן שתוכל להנצל על ידי ממון, אל תשמש בתפילות. סח. כשיש פלגתא למעלה באיזה דבר, הם סומכין את עצמן על הצדיק שבעולם הזה. סט. בשעה שדנים את האדם למעלה, דנין שמו, ולפעמים השלוחים מחליפין בשם אחר, ועל ידי זה בא המות או הצרה על אדם אחר. ע. מי שאינו מבקש רחמים על דורו, על ידי זה נענש. עא. מי שיש לו חולה או צער בביתו, ילך אצל החכם ויבקש עליו רחמים או שיברך אותו. עב. כששומעין שאחד מקטרג על ישראל צריכין השומעין ללמד בפיהם זכות על ישראל וצריכין לטרח כדי למצא זכות. עג. כשהקדוש ברוך הוא רואה, שמקנאין לכבודו, על ידי זה משיב חרון אפו. עד. עקר הפדיון או התפילה אינו אלא ביום. עה. אין הכל כשרין לעשות פדיון. עו. מי שרוצה להמתיק דינים, אל ישתה יין כל היום. עז. בענווה מרצין את הקדוש ברוך הוא. עח. כשיש דין יתפלל בהתלהבות. עט. בנין הבית של אבנים הוא סכנת מיתה. פ. הצדקה ממתיק הדין. פא. המקוה ממתיק הדין. פב. אחר הגזר דין צריך להלביש את התפילה בספורי מעשיות. פג. על ידי פתיחת ספר תורה נמתק הדין ונתישב על מקומו. פד. על ידי השתיקה נמתק הדין. פה. הצום ושק הם סגלה לבטל גזרה. פו. להמתיק הדין תאמר הפרשה של אחת עשרה יריעות עזים (שמות כו, לו), וקטרת (שמות ל') ואחת עשרה ברכות שברך משה את השבטים (דברים לג) ומרכבה של יחזקאל (יחזקאל א'). פז. ופרשת נדרים (במדבר ל') ומשניות של מסכת שבועות. פח. על ידי הכנעה מבטל הדין. פט. על ידי שיר השירים נמתקים הדינים. צ. מי שאפשר לו לעסק בתורה, ואינו עוסק, יסורים באין עליו. צא. מסכת אהלות מסגל להמתיק הדין. צב. מי שמגדל כלב, מעורר דין. צג. לפעמים הקדוש ברוך הוא מפיל את הרשע לאיזהו צרה, שילך אצל הצדיק ויבקשו להתפלל עליו. צד. המתקת הדינים הוא על ידי הגורל כמו לעזאזל. [פרוש דבר זה שמעתי מפיו הקדוש בשעת כתיבתי לפניו, שיקח שני מטבעות ויפיל עליהם גורל, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. והמטבע שעלה עליה הגורל לה' יתן אותה לצדקה, והשניה שעלה עליה הגורל לעזאזל ישליך אותה לאבוד, ועל ידי זה נמתק הדינים]. צה. לפעמים צדיק הדור בכעסו, שיכעס עליך ממתיק דינים. צו. כשקם מלך חדש באמות או שר חדש, אזי הדין נתעורר. צז. על ידי קשיות ערף כנגד התשובה, מביא על עצמו שבר גדול באין מרפא. צח. לא טוב לשני בני אדם ששמותיהן שוים, שידורו בדירה אחת. צט. על ידי עצבות מעורר הדין. ק. על ידי הבושה נמתק הדין. קא. צריך להודיע צערו לרבים. קב. כשנתן רשות למשחית, אין מבחין בין צדיק לרשע, ולא עוד אלא שמתחיל מהצדיק. קג. שנוי מקום קורע גזר דין. קד. על ידי הרחמנות ממתיק הדין. קה. לפעמים אדם מת מחמת פחד או מיתה אחרת פתאומית, תאמין שזה העת והזמן שלו. קו. על ידי השפלות יוכל לבטל גזר דין. קז. על ידי שמוש צדיקים נמתק הדין. קח. בזכות בקור חולים אין מת מתוך יסורים. קט. כיון שהגיע מדת הדין של מעלה על האדם, אף על פי שעדין אינם שולטין עליו, יכול להרגיש את מדת הדין על ידי הזבובים שבבית. חלק שני א. מי שעוסק להמתיק דינים, על ידי זה בנקל לו לקדש השם בלי מונע גם עיניו אינם כהות. ב. על ידי הצרות נעשו עטרות. ג. מי שמקבל יסורים בשביל להקל יסורים מעל ישראל, על ידי זה יזכה לרוח הקדש. ד. פרשיות המועדים הכתובים בפרשת פינחס מסגלים בקריאתם לבטל דינים, ומסגלים לזכות בדיני עכו"ם. ה. על ידי צדקה ממתיק הדין של לעתיד לבוא, הינו יום הדין של עתיד לבוא. ו. מי שיודע, כשרואה, איזהו דין על ישראל, להפך את הדין על אחד מאמות בבחינת "ואתן אדם תחתך", על ידי זה [כל] הנבראים מחזירים כחם ונכללים בו בזה האיש, כדי לחדש כחם, גם על ידי זה נפתח השער של מיני משלים בעולם. ז. אלו גומלי חסדים, העושים חסד ולפעמים גורמים עם החסד לרעה ועושים עצמן כאלו אינם רואים הרעה, הצומחת מחסדם, וזהו בחינת האזהרה שהזהיר לכהנים בחינת חסד "שלא יפסיעו פסיעה גסה", על ידי זה גורמים שהדין שלמעלה, חס ושלום, אינו במתינות. וכן להפך, כשמדקדקים בחסדם, שלא יצמיח רעה, על ידי זה הדין במתינות. ח. מי שבועט ביסורים, כאלו אומר לאל: סור ממני. ט. כשאדם לומד עד שנתיגע, בזה ממתיק דינים ומעורר רחמים, גם על ידי זה מעורר רחמים אצל אביו בקבר. י. לפיס מדת הדין אינו בידים ריקניות. יא. מי שכלב נשכו, בידוע שרחמי השם מסלקים ממנו, גם בידוע שנכשל במאכלות אסורות. יב. לפעמים מסתירין את האדם ממדת הדין, בזה שהצדיק מגביה ומתפאר את עצמו על [ומשפיל את] זה האדם.
חלק א'

א. בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִין עַל הָאָדָם אֶת הַיִּסּוּרִים, מַשְׁבִּיעִין עֲלֵיהֶם שֶׁלּא יֵלְכוּ אֶלָּא בְּיּוֹם פְּלוֹנִי וְלא יֵצְאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִית וְעַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי. אֲבָל "תְּשׁוּבָה תְּפִילָּה וּצְדָקָה" מְבַטְּלִין הַשְּׁבוּעָה.

ב. חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, הַיְנוּ עַצְבוּת עַל יְדֵי זֶה בָּא רעַ מַזָּל, וְעַל יְדֵי רעַ מַזָּל מִדַּת הַדִּין שׁוֹלֵט.

ג. פָּרָשַׁת חֹשֶׁן תִּקּוּן לְדִינִים.

ד. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם צַעַר, יִתֵּן צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה הֲוֵי כְּמוֹ שֶׁנּוֹתֵן שָׂכָר לָדוּן, וְעַל יְדֵי זֶה הַדִּינִים נִמְתָּקִים, כִּי הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים.

ה. עַד הֵיכָן תַּכְלִית הַיִּסּוּרִים.

ו. כּל שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא יִסּוּרִים, קִבֵּל עוֹלָמוֹ וּפֻרְעָנִיּוּת מְזֻמֶּנֶת לוֹ.

ז. הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד.

ח. שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם: קִיר נָטוּי וְעִיּוּן תְּפִילָּה וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ.

ט. אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שִׁנוּי מַעֲשֶׂה.

י. צְעָקָה מוֹעִיל לְיָחִיד דַּוְקָא קדֶם גְּזַר דִּין.

יא. גְּזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה אֲפִילּוּ לְצִבּוּר אֵינוֹ מִתְקָרֵעַ.

יב. עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁבִּשְׁנֵי רְעָבוֹן נִצּוֹל מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה.

יג. כְּשֶׁנִּגְזָר עַל אָדָם אֵיזֶהוּ דִּין, נִגְזָר הַדִּין עָלָיו דַּוְקָא בְּמָקוֹם מְסֻיָּם, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַצִּיל [עַצְמוֹ] בְּשִׁנּוּי מָקוֹם.

יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּאֵב עֵינַיִם אוֹ כְּאֵב מֵעַיִם, בְּיָדוּעַ שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו.

טו. צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים יְבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים.

טז. כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶהוּ דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדִיעַ לַצַּדִּיקִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עָלָיו.

יז. כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם, שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו, יְסַפֵּר מִשּׂוֹנְאָיו וְיַצְדִּיק אוֹתָם.

יח. עַל יְדֵי הַעֲמָדַת דַּיָּנִים כְּשֵׁרִים נִתְבַּטֵּל הַצָּרוֹת.

יט. מִי שֶׁנָּדַר, וְלא שִׁלֵּם נִדְרוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִים. וּכְשֶׁשּׁוֹתֵק נֶחְשָׁב לוֹ, כְּאִלּוּ שִׁלֵּם נֶדֶר.

כ. הַמְקַבֵּל יִסּוּרִים בְּאַהֲבָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן.

כא. כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל, סִימָן שֶׁנִּפְקָד לְמַעְלָה לְאֵיזֶה כִּשָּׁלוֹן.

כב. עַל יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה נִתְבַּטֵּל הַצָּרוֹת וִישׁוּעָה בָּאָה.

כג. כְּשֶׁגּוֹזְרִין אֵיזֶה [גְזַר] דִּין עַל הָאָדָם, קדֶם שֶׁיּוֹדְעִין מִזֶּה בְּנֵי אָדָם הוּא בְּנָקֵל לְהִתְהַפֵּךְ.

כד. מִי שֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה

כה. מִי שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין עָלָיו, יִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם עַל הַשָּׁמַיִם.

כו. מִי שֶׁמּוֹרֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹב לָרְשָׁעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצְדִּיק אוֹתוֹ בַּדִּין.

כז. עַל יְדֵי אֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, שֶׁאֵינוֹ מְלֻבָּשׁ בְּדִין.

כח. מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְתִּיר פָּנָיו מִמְּךָ, הוּא מֵחֲמַת כְּפִירוּת שֶׁיֵּשׁ בְּךָ.

כט. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ הַחֶסֶד.

ל. עַל יְדֵי אֱמוּנָה תּוּכַל לְדַבֵּר וּלְהַנְהִיג אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִרְצוֹנְךָ.

לא. עַל יְדֵי צְדָקָה מְהַפֵּךְ הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין לְמִדַּת חֶסֶד.

לב. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִלֵּק חַסְדּוֹ מִמֶּנּוּ.

לג. כְּשֶׁהַחֶסֶד [כְּשֶׁדִּינִים שׁוֹרִין וְהַחֶסֶד] יָקָר וְאֵינוֹ בַּנִּמְצָא, תֵּדַע שֶׁבְּכִיָּה מוֹעִיל לָזֶה.

[שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתִי זאת לְפָנָיו, שֶׁרֶמֶז דָּבָר זֶה הוּא בַּפָּסוּק "מַה יָקָר חַסְדְּךָ אלהִים", פֵּרוּשׁ מַה יָּקָר חַסְדְּךָ הַיְנוּ כְּשֶׁהַחֶסֶד יָקָר וְאֵינוֹ בַּנִּמְצָא, דְּהַיְנוּ שֶׁדִּינִין שׁוֹרִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַפְּעֻלָּה לָזֶה וּבְנֵי אָדָם בְּ'צֵל כְּ'נָפֶיךָ יֶ'חְסָיוּן רָאשֵׁי תֵבוֹת בֶּכִי, כִּי בְּכִיָּה מוֹעִיל לָזֶה כַּנַּ"ל].

לד. עַל יְדֵי דַּעַת נִמְשָׁךְ חֶסֶד.

לה. עַל יְדֵי צְדָקָה שֶּׁנּוֹתְנִין לְאָדָם הָגוּן, תִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ חֶסֶד גַּם לְאוֹהַבְךָ.

לו. מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה, יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

לז. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין תּאמַר קַפִּיטְל ל"ט [לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן].

לח. מִי שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ קדֶם הַתְּפִילָּה וְעוֹשֶׂה הֲכָנָה גְדוֹלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה יִסּוּרִים בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ.

לט. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין, תַּגִּיד [תִּלְמַד] מִשְׁנָיוֹת "זְרָעִים".

מ. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַלֶּה הַצָּרוֹת עַל הָאָב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לִבְנוֹ.

מא. עַל יְדֵי נֶדֶר נִתְעַכֵּב הַחֵמָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

מב. לְהַמְתָּקַת הַדִּינִין תּאמַר קַפִּיטְל ע"ז.

מג. מִי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה לְמִדַּת אֱמוּנָה, נִמְתָּק מֵעָלָיו הַדִּין.

מד. עַל יְדֵי גַּאֲוָה נִסְתַּלֵּק הַחֶסֶד לְמַעְלָה.

מה. עַל יְדֵי תִּקּוּן חֲצוֹת נִמְתָּק הַדִּין.

מו. כְּשֶׁתִּהְיֶה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה, בָּזֶה אַתָּה נִצּוֹל מִדִּינִים.

מז. עַל יְדֵי הַצָּרוֹת שֶׁבָּאִין עַל אָדָם, יָכוֹל לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת עֲווֹנוֹתָיו.

מח. עַל יְדֵי שֶׁבָּא אֶל הַצַּדִּיק, בִּיאָתוֹ בְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לְהַמְתִּיק הַדִּינִין.

מט. גַּם הַמָּעוֹת שֶּׁנּוֹתְנִין לַצַּדִּיק, הַנְּתִינָה בְּעַצְמָהּ מַמְתִּיק הַדִּין.

נ. עַל יְדֵי עַצְבוּת חוֹשְׁבִים עָלָיו לְמַעְלָה לְרָע לוֹ.

נא. עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה יָשׁוּבוּ הַמְקַטְּרְגִים אָחוֹר.

נב. כְּשֶׁהוֹלֵךְ וְנוֹפֵל לִפְעָמִים, נִגְזַר עָלָיו לָמוּת, וְעַכְשָׁו נִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי הַנְּפִילָה.

נג. עַל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת, שֶׁאֻמּוֹת גּוֹזְרִין עַל יִשְׂרָאֵל, יאמְרוּ קַפִּיטְל ס"ב.

נד. עַל יְדֵי יְשִׁיבָה בַּמִּקְוֶה תַּחַת הַמַּיִם, עַד שֶׁלּא יוּכַל לְהַחֲזִיק בְּעַצְמוֹ הָרוּחַ וְהַנְּשִׁימָה, נִמְתָּק הַדִּין.

נה. לִפְעָמִים הַיַּיִן מְעוֹרֵר דִּין.

נו. הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

נז. מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, לְסוֹף גּוֹלֶה.

נח. בַּת דִּינָא בָּטֵל דִּינָא.

נט. הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה.

ס. הַקּוֹרֵא פָּסוּק בִּזְמַנּוֹ, מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם.

סא. יֵשׁ עִתִּים וּמְקוֹמוֹת מְזֻמָּנִים לְטוֹבָה וְהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ.

סב. לִפְעָמִים מִתְעַכֵּב הַדִּין עַל יְדֵי ראשׁ הַדּוֹר וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי הַדּוֹר.

סג. עַל יְדֵי הַשּׂוֹנְאִים יָכוֹל לֵידַע הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה.

סד. כְּשֶׁאָדָם מְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ צַעֲרוֹ, צָרִיךְ הַשּׁוֹמֵעַ לְהַחְכִּים בִּשְׁעַת הַשְּׁמִיעָה, שֶׁלּא יָבוֹא עָלָיו הַצַּעַר הַזֶּה.

סה. הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָהּ בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם.

סו. צָרִיךְ לִתֵּן מָמוֹן עַל פִּדְיוֹן.

סז. כָּל זְמַן שֶׁתּוּכַל לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי מָמוֹן, אַל תְּשַׁמֵּשׁ בִּתְפִילּוֹת.

סח. כְּשֶׁיֵּשׁ פְּלֻגְתָּא לְמַעְלָה בְּאֵיזֶה דָּבָר, הֵם סוֹמְכִין אֶת עַצְמָן עַל הַצַּדִּיק שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה.

סט. בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם לְמַעְלָה, דָּנִין שְׁמוֹ, וְלִפְעָמִים הַשְּׁלוּחִים מַחֲלִיפִין בְּשֵׁם אַחֵר, וְעַל יְדֵי זֶה בָּא הַמָּוֶת אוֹ הַצָּרָה עַל אָדָם אַחֵר.

ע. מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרוֹ, עַל יְדֵי זֶה נֶעֱנָשׁ.

עא. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה אוֹ צַעַר בְּבֵיתוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל הֶחָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים אוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתוֹ.

עב. כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָד מְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין הַשּׁוֹמְעִין לְלַמֵּד בְּפִיהֶם זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל וּצְרִיכִין לִטְרחַ כְּדֵי לִמְצא זְכוּת.

עג. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה, שֶׁמְּקַנְּאִין לִכְבוֹדוֹ, עַל יְדֵי זֶה מֵשִׁיב חֲרוֹן אַפּוֹ.

עד. עִקַּר הַפִּדְיוֹן אוֹ הַתְּפִילָּה אֵינוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם.

עה. אֵין הַכּל כְּשֵׁרִין לַעֲשוֹת פִּדְיוֹן.

עו. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְתִּיק דִּינִים, אַל יִשְׁתֶּה יַיִן כָּל הַיּוֹם.

עז. בַּעֲנָוָוה מְרַצִּין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

עח. כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין יִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת.

עט. בִּנְיַן הַבַּיִת שֶׁל אֲבָנִים הוּא סַכָּנַת מִיתָה.

פ. הַצְּדָקָה מַמְתִּיק הַדִּין.

פא. הַמִּקְוֶה מַמְתִּיק הַדִּין.

פב. אַחַר הַגְּזַר דִּין צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ אֶת הַתְּפִילָּה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת.

פג. עַל יְדֵי פְּתִיחַת סֵפֶר תּוֹרָה נִמְתָּק הַדִּין וְנִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ.

פד. עַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה נִמְתָּק הַדִּין.

פה. הַצּוֹם וְשַׂק הֵם סְגֻלָּה לְבַטֵּל גְּזֵרָה.

פו. לְהַמְתִּיק הַדִּין תּאמַר הַפָּרָשָׁה שֶׁל אַחַת עֶשְׂרֵה יְרִיעוֹת עִזִּים, וּקְטרֶת וְאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ משֶׁה אֶת הַשְּׁבָטִים וּמֶרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל .

פז. וּפָרָשַׁת נְדָרִים וּמִשְׁנָיוֹת שֶׁל מַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת.

פח. עַל יְדֵי הַכְנָעָה מְבַטֵּל הַדִּין.

פט. עַל יְדֵי שִׁיר הַשִּׁירִים נִמְתָּקִים הַדִּינִים.

צ. מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ עוֹסֵק, יִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו.

צא. מַסֶּכֶת אָהֳלוֹת מְסֻגָּל לְהַמְתִּיק הַדִּין.

צב. מִי שֶׁמְּגַדֵּל כֶּלֶב, מְעוֹרֵר דִּין.

צג. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֶת הָרָשָׁע לְאֵיזֶהוּ צָרָה, שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל הַצַּדִּיק וִיבַקְשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו.

צד. הַמְתָּקַת הַדִּינִים הוּא עַל יְדֵי הַגּוֹרָל כְּמוֹ לַעֲזָאזֵל.

[פֵּרוּשׁ דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתִי לְפָנָיו, שֶׁיִּקַּח שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת וְיַפִּיל עֲלֵיהֶם גּוֹרָל, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהַמַּטְבֵּעַ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ הַגּוֹרָל לַה' יִתֵּן אוֹתָהּ לִצְדָקָה, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁעָלָה עָלֶיהָ הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְאִבּוּד, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַדִּינִים].

צה. לִפְעָמִים צַדִּיק הַדּוֹר בְּכַעֲסוֹ, שֶׁיִּכְעַס עָלֶיךָ מַמְתִּיק דִּינִים.

צו. כְּשֶׁקָּם מֶלֶךְ חָדָשׁ בָּאֻמּוֹת אוֹ שַׂר חָדָשׁ, אֲזַי הַדִּין נִתְעוֹרֵר.

צז. עַל יְדֵי קַשְׁיוּת ערֶף כְּנֶגֶד הַתְּשׁוּבָה, מֵבִיא עַל עַצְמוֹ שֶׁבֶר גָּדוֹל בְּאֵין מַרְפֵּא.

צח. לא טוֹב לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן שָׁוִים, שֶׁיָּדוּרוּ בְּדִירָה אֶחָת.

צט. עַל יְדֵי עַצְבוּת מְעוֹרֵר הַדִּין.

ק. עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִמְתָּק הַדִּין.

קא. צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים.

קב. כְּשֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֵין מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, וְלא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מֵהַצַּדִּיק.

קג. שִׁנּוּי מָקוֹם קוֹרֵעַ גְּזַר דִּין.

קד. עַל יְדֵי הָרַחֲמָנוּת מַמְתִּיק הַדִּין.

קה. לִפְעָמִים אָדָם מֵת מֵחֲמַת פַּחַד אוֹ מִיתָה אַחֶרֶת פִּתְאוֹמִית, תַּאֲמִין שֶׁזֶּה הָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁלּוֹ.

קו. עַל יְדֵי הַשִּׁפְלוּת יוּכַל לְבַטֵּל גְּזַר דִּין.

קז. עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ צַדִּיקִים נִמְתָּק הַדִּין.

קח. בִּזְכוּת בִּקּוּר חוֹלִים אֵין מֵת מִתּוֹךְ יִסּוּרִים.

קט. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה עַל הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינָם שׁוֹלְטִין עָלָיו, יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ אֶת מִדַּת הַדִּין עַל יְדֵי הַזְּבוּבִים שֶׁבַּבַּיִת.

חלק שני

א. מִי שֶׁעוֹסֵק לְהַמְתִּיק דִּינִים, עַל יְדֵי זֶה בְּנָקֵל לוֹ לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם בְּלִי מוֹנֵעַ גַּם עֵינָיו אֵינָם כֵּהוֹת.

ב. עַל יְדֵי הַצָּרוֹת נַעֲשֹוּ עֲטָרוֹת.

ג. מִי שֶׁמְּקַבֵּל יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל לְהָקֵל יִסּוּרִים מֵעַל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְרוּחַ הַקּדֶשׁ.

ד. פָּרָשִׁיּוֹת הַמּוֹעֲדִים הַכְּתוּבִים בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס מְסֻגָּלִים בִּקְרִיאָתָם לְבַטֵּל דִּינִים, וּמְסֻגָּלִים לִזְכּוֹת בְּדִינֵי עַכּוּ"ם.

ה. עַל יְדֵי צְדָקָה מַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא, הַיְנוּ יוֹם הַדִּין שֶׁל עָתִיד לָבוֹא.

ו. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ, כְּשֶׁרוֹאֶה, אֵיזֶהוּ דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, לַהֲפךְ אֶת הַדִּין עַל אֶחָד מֵאֻמּוֹת בִּבְחִינַת "וָאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּךָ", עַל יְדֵי זֶה [כָּל] הַנִּבְרָאִים מַחֲזִירִים כּחָם וְנִכְלָלִים בּוֹ בְּזֶה הָאִישׁ, כְּדֵי לְחַדֵּשׁ כּחָם, גַּם עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּח הַשַּׁעַר שֶׁל מִינֵי מְשָׁלִים בָּעוֹלָם.

ז. אֵלּוּ גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, הָעוֹשִׂים חֶסֶד וְלִפְעָמִים גּוֹרְמִים עִם הַחֶסֶד לְרָעָה וְעוֹשִׂים עַצְמָן כְּאִלּוּ אֵינָם רוֹאִים הָרָעָה, הַצּוֹמַחַת מֵחַסְדָּם, וְזֶהוּ בְּחִינַת הָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִיר לַכּהֲנִים בְּחִינַת חֶסֶד "שֶׁלּא יַפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַסָּה", עַל יְדֵי זֶה גּוֹרְמִים שֶׁהַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ בִּמְתִינוּת. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁמְּדַקְדְּקִים בְּחַסְדָּם, שֶׁלּא יַצְמִיחַ רָעָה, עַל יְדֵי זֶה הַדִּין בִּמְתִינוּת.

ח. מִי שֶׁבּוֹעֵט בְּיִסּוּרִים, כְּאִלּוּ אוֹמֵר לָאֵל: סוּר מִמֶּנִּי.

ט. כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד עַד שֶׁנִּתְיַגֵּעַ, בָּזֶה מַמְתִּיק דִּינִים וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים, גַּם עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר רַחֲמִים אֵצֶל אָבִיו בַּקֶּבֶר.

י. לְפַיֵּס מִדַּת הַדִּין אֵינוֹ בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת.

יא. מִי שֶׁכֶּלֶב נְשָׁכוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הַשֵּׁם מְסֻלָּקִים מִמֶּנּוּ, גַּם בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.

יב. לִפְעָמִים מַסְתִּירִין אֶת הָאָדָם מִמִּדַּת הַדִּין, בָּזֶה שֶׁהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ עַל [וּמַשְׁפִּיל אֶת] זֶה הָאָדָם.
חשק חושק ונחשק - נחשק מעל נחשק
...ונחשק - נחשק מעל נחשק אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק דהינו האדם החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק גדול ביותר כי כל מה שהמניעה יותר גדול החשק מתגבר ביותר כנ"ל ... והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק כדי...
שיחות הר"ן - אות לג
שיחות הר"ן - אות לג שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה ענה ואמר אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד ועקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל רק בפשיטות גמור כמו שהנשים וההמון עם הכשרים מאמינים
ספר המידות - עצירות
ספר המידות - עצירות א. על ידי עצירות באים הרהורי עבודה זרה. ב. לכל דבר מיתה יפתח נקביו. ג. עצירות מזיק לעינים.
שיחות הר"ן - אות קנה
...לסימן י"ז ב"לקוטי תנינא" המתחיל צריך לזהר מאד להיות בשמחה בשבת וכו' כל זה אמר בליל שבת קדש ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת ? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת ואז אמר כל הענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן י"ז הנזכר לעיל מענין מעלת השמחה בשבת ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת ואז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מה שקורין יראה והאריך הרבה בשיחה הקדושה הזאת והוכיח אותנו ואותי ביותר...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 3
...שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 3 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 2. כי באמת כל העניין הזה של התאוות יש בו שורש אחר גבוה יותר, והוא השי"ת עצמו. כי באמת כל הזמן והמקום וכל השינויים שיש בעולם, הם כולם בחינת התאוות והרצונות של השי"ת עצמו! כי כל קיום העולם כולו בכל רגע ורגע לפרטי פרטים, כולו הוא בחינת התאוות של השי"ת וכולי. והדבר הזה נכון לפרטי פרטים ממש. היינו כי כל פרט ופרט מפרטי הבריאה, הוא כולו בחינת רצון ותאווה של השי"ת. אך יחד עם זאת, אצל השי"ת לא שייך תאווה, כי כל תאווה היא בחינת חסר...
שיחות הר"ן - אות פט
...של עברות, רחמנא לצלן כי 'עברה גוררת עברה' הינו כשאדם עובר עברה חס ושלום אזי עברה ראשונה גוררת אותו לעשות עברות אחרות השיכים לה דיקא וכן כשעושה עברה אחרת חס ושלום אזי גוררת גם כן עברות השיכים לה כי כל עברה ועברה גוררת עברות השיכים לה ונגררין אחריה אבל לא עברות שאין שיכים לה וזה בחינת חבילות חבילות עברות חס ושלום כי עברה הראשונה עם העברות שנגררו אחריה דהינו השיכים לה כנ"ל הם בחינת חבילה אחת של עברות וכן עברה אחרת עם העברות השיכים לה שנגררו אחריה הם חבילה אחרת וכו' עד שנעשו חס ושלום, חבילות חבילות...
איך לתקן את החטא של אדם הראשון?
...של אדם הראשון? שאלה: לעתיד לבוא יתוקן חטא אדם הראשון. אשמח לדעת מהו חטא אדם הראשון? האם אפשר לתקן אותו כאן בעולם הזה? וכיצד? כמו כן, כתב רבי נחמן שכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, אז הוא פושט את גופו המצורע ולובש גוף חדש מגן עדן. אשמח לדעת את פשר העניין הזה? תודה תשובה: אדם הראשון חטא כידוע בחטא עץ הדעת. לפני שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, הוא חי בגן עדן. ואח"כ הוא נזרק משם, נגזרה עליו מיתה, התקלל וכולי. העניין של חטא עץ הדעת הוא כדלקמן: החטא של אדם הראשון הוא החטא של פגם הדעת. פגם הדעת היינו הפגם של...
רבי נחמן מברסלב הוא האלוהים?
...ראיתי והבנתי שיש חסידי ברסלב שחושבים שרבי נחמן הוא בורא עולם והוא המלך והוא השי"ת. ואשמח להבין את פשר העניין הזה, ואיך נוצרה המחשבה הזאת? לשואל: שאלה יפה שאלת, והנושא הזה הובא כבר כאן בפורום: אך כאן התשובה בהרחבה. קודם כל מצד האמת, השי"ת מלא כל הארץ כבודו, ולכן הכל זה השי"ת. וזאת נקודת האמת שנמצאת גם בתוך כל עבודת אלילים באשר היא. ועכשיו מצד אחר: מי שלומד ליקוטי מוהרן, רואה שרבי נחמן מברסלב רימז יותר מפעם אחת שהוא השי"ת. כיצד? אמר רבי נחמן מברסלב, אילו ידעתיו הייתיו. וביותר ממקום אחר, אמר רבי נחמן...
אמת אחת וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד?
...- כיצד? שאלה: רציתי לשאול שאלה פשוטה בספרי רבי נחמן מובא בהמון מקומות העניין הזה שהאמת היא אחת, ושאין שני אמת ואין הרבה אמת ואין ממוצע, אלא שהאמת היא אחת בלבד וכולי. ומצד שני מובא גם העניין הזה של הבחירה והידיעה או השאלות של החלל הפנוי, שיש בהן סתירות של 2 הפכים, ואף על פי כן שניהם אמת. והשאלה שלי היא כיצד יכול להיות ששני הדברים האלו אמת למרות שהם סותרים זה את זה, אם מצד שני אנחנו אומרים שהאמת היא אחת? תודה מראש. ** כיצד אוכל לדעת בוודאות כי הדברים האלו אינם סותרים? ז"א איך הגעת למסקנה שהעיניים...
שבחי הר"ן - אות כו
שבחי הר"ן - אות כו והקפיד מאד על אלו האנשים שסוברים שעקר מעלת הצדיק והשגתו שזוכה הוא מצד הנשמה לבד מחמת שיש לו נשמה גבה מאד ואמר שלא כן הדבר רק העקר תלוי במעשים טובים ויגיעות ועבודות ואמר בפרוש שכל אדם שבעולם יכול לזכות למדרגה הגבה ביותר כי אין הדבר תלוי אלא בבחירת האדם לבד אם ירצה לרחם על עצמו ולישב עצמו היטב היטב מה שטוב לפניו באמת וכו' 'והכל לפי רב המעשה'
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3906 שניות - עכשיו 14_11_2026 השעה 13:36:55 - wesi2