ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עו - וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
[לשון החברים] ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה את אברהם (בראשית כ"ב). איתא בתקוני זוהר (תקון ע' קי"ח), 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר דהתפשטות הראות הוא אור הישר ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר [כי עקר כח הראות, מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים ונצטיר הדבר בעינים. ואז העינים רואין את הדבר הנראה [לעיל סימן י"ג אות ד עין שם] נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר כי כח התפשטות הראות מעיניו להדבר הנראה, זהו בחינת אור הישר והכאת הראות בדבר הנראה, שעל ידי זה חוזר הדבר לעיניו ונצטיר בעיניו, שעל ידי זה עקר הראיה כנ"ל זהו בחינת אור החוזר שחוזר ושב הראות לעיניו כנ"ל] והשם יתברך ברוך הוא אף שאינו נתפס בשום מדה, אך כדי לשבר האזן נאמר בו גם כן (תהלים קל"ח) : "כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק ידע" 'יראה', הוא בחינת אור הישר 'ממרחק ידע', הוא בחינת אור החוזר [כי עקר הידיעה, לידע מה שרואה הוא על ידי בחינת אור החוזר, שהיא בחינת מה שחוזר הכח הראות לעיניו ועל כן לפעמים האדם רואה איזה דבר בעיניו ממש ואף על פי כן אינו יודע מה הוא רואה כגון כשמעבירין איזה דבר לפני עיניו במהירות גדול וזה מחמת שלא היה פנאי שיחזר הכח הראות לעיניו ויציר הדבר בדעתו עד שידע אותו [וכמבאר בסימן ס"ה אות ג' עין שם] נמצא שהידיעה מה שיודע מה שהוא רואה, זה בחינת 'אור החוזר'] ודע, שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן כי מקדם ראותו הדבר הוא בלא גבול וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול (יומא ע"ד) "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" כי אינו דומה מי שרואה ואוכל וכו' מכאן שסומא אין לו שבע כי מי שאינו רואה אין לו גבול כנ"ל ומסקנא דגמרא, מאי קרא: "טוב מראה עינים מהלך נפש" כי בכח הראות, עושה הלוך לנפשו, והוא הגבול וזהו בחינת מעלת הבטחון כי הבטחון הוא בחינת הסתכלות שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד, ובוטח בו, בבחינת (תהלים קמ"ה) : "עיני כל אליך ישברו" כי על ידי ההסתכלות בבטחון, גם כן עושה כלי, דהינו גבול וזמן כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אך שהיא בלא זמן כי לפעמים דבר שצריך לו עכשו, יבוא בשתים או שלש שנים אך על ידי הסתכלות בבטחון עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבוא השפע בעת וזמן שהוא צריך וזה פרוש הפסוק "עיני כל אליך ישברו" על ידי זה, "נותן להם את אכלם בעתו" פרוש: בהסתכלותו בעיניו להשם יתברך, דהינו בחינות בטחון בחינת: "עיני כל אליך ישברו" על ידי זה "אתה נותן להם את אכלם בעתו" 'בעתו' דיקא, דהינו בעת וזמן שהוא צריך כי הבטחון שהוא בחינת הסתכלות, עושה כלי וגבול וזמן כנ"ל וזה בחינת מעלת התקרבות לצדיקים (שם מ"ב) "צמאה נפשי", דהינו כמו מי שהוא צמא מאד, ששותה אפילו מים הרעים כמו כן גם בעבודת הבורא יתברך יש בני אדם שהם תמיד בבחינת צמאון ולומדים ועובדים עבודתו תמיד והם תמיד בבחינת צמאון כי נפשו שוקקת תמיד לעבודת השם יתברך אך שהוא בלא זמן ושכל כי 'לפעמים ביטולה של תורה היא קיומה' (מנחות צ"ט) כמה שכתוב (תהלים קי"ט) : "עת לעשות לה' הפרו תורתך" וזהו מעלת התדבקות בצדיקים כי הם עושים גבול וזמן, לבל יהיה בבחינת צמאון וזה פרוש הפסוק: "צמאה נפשי לאלהים לאל חי", זה בחינת צמאון כנ"ל "מתי אבוא" ולא יהא בבחינת צמאון "ואראה פני אלהים" ואראה דיקא דהינו שאזכה שתהיה העבודה בבחינת ראיה, שאזי הוא בבחינת גבול וזמן כראוי כנ"ל ואזי אינו בבחינת צמאון כנ"ל. על כן בכל יום ויום צריך התחדשות המחין כמה שכתוב (איכה ג) "חדשים לבקרים" וכו' וכמה שכתוב: "המחדש בטובו" וכו' [כי חדוש המח, דהינו שזוכה לשכל חדש, ושכלו הלך וגדול בכל פעם זהו בחינת ראיה כי ידיעת השכל הוא בחינת ראיה שיודע ומבין הדבר על בריו, כאלו רואה אותו בעיניו בראיה יפה וכמו שכתוב (בראשית ג) "ותפקחנה עיני שניהם" ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר', כמובא בדברי רבנו כמה פעמים] ובכח הראות יש שתי בחינות כי מי שכח הראות שלו יפה, יכול לראות מרחוק, ואין צריך להתקרב אל הדבר שצריך לראות אבל מי שאין כח הראות שלו חזק, הוא צריך להתקרב להדבר שרוצה לראות, ולהסתכל בו יפה כן בעבודת השם יתברך, יש מי שמחו צח ויכול להתפלל או ללמד בלי עיון ויש מי שצריך להעלות במחשבתו מקדם שידבר ואם ידבר מקדם שיעלה במחשבתו, יהיה הדבור בלא מחשבה והוא בחינת אחר הדברים וזהו בחינת מחין דקטנות, שהם בחינת דינים ומי ששכלו צח הוא בגדלות המחין, והוא בחינות רחמים וחסדים כמאמר חכמינו, זכרונו לברכה (ברכות ל"ג) : 'גדולה דעה שנתנה בין שני שמות', שנאמר "כי אל דעות ה'" ואל הוא חסד, כמו שכתוב (תהלים נ"ב) : "חסד אל כל היום" וה' הוא רחמים, כמו שכתוב (שם קי"ט) : "רחמיך רבים ה'" אך אי אפשר להתפלל בשכל צח, עד שישוב בתשובה שלמה על חטאיו כמו שכתוב (דברים ל) : "ומל ה' את לבבך" ותרגומו: 'ויעדי ה' ית טפשות לבך' ובאיזה תשובה נאמר, בתשובה מאהבה, שלא ישאר שום רשם כלל כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ו) "שובו בנים שובבים ארפא משובתם" דקשה, שובבים משמע דמעקרא בלא שום רשם 'וארפא', משמע שישאר רשם ומשני, כאן מאהבה כאן מיראה כי מאהבה אין נשאר שום רשם ויש לו שכל צח, ויכול להתפלל בלי עיון ובכל יום ויום יכול להתחדש מחו וזה פרוש הפסוק: ויהי אחר הדברים פרוש, אדם שהוא תמיד בשוה שאינו יכול לבוא להתחדשות המחין שהוא בקטנות המחין שהוא בחינת אלהים, דינין שזהו בחינת אחר הדברים כנ"ל והאלהים נסה הינו לנסות ולהרים את בחינת המחין דקטנות שהם בחינת אלהים זה זוכין, על ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה כי על ידי תשובה מאהבה, זוכין למחין דגדלות שהם בחינת חסדים ורחמים כנ"ל וזהו והאלהים נסה, את אברהם שעל ידי בחינת אברהם, מנסין ומרימין את המחין דקטנות, שהם בחינת אלהים, וזוכין למחין דגדלות כנ"ל וזה פרוש הזוהר הקדוש: 'מסטרא דימינא מחא חורא' פרוש: ממדת אהבה נעשה שכלו צח ככסף הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" כי המח נקרא 'זרע אברהם אוהבי' שהיא מדת אהבה שממדה זאת בא לשכל צח כנ"ל.
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלוהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם .

אִיתָא בְּתִקּוּנֵי זוהַר, 'מִסִּטְרָא דִּימִינָא מחָא חִוָּרָא כְּכַסְפָּא'

הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי"

הִנֵּה, בְּהִסְתַּכְּלוּת יֵשׁ אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר

דְּהִתְפַּשְּׁטוּת הָרְאוּת הוּא אוֹר הַיָּשָׁר

וּבְהַגִּיעַ לִרְאוֹת דָּבָר שֶׁחָפֵץ, הוּא אוֹר הַחוֹזֵר

[כִּי עִקַּר כּחַ הָרְאוּת, מֵחֲמַת שֶׁכּחַ הָרְאוּת הוֹלֵך וּמִתְפַּשֵּׁט וּמַכֶּה בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה

וְחוֹזֵר הַכּחַ הָרְאוּת, מֵחֲמַת הַהַכָּאָה, לָעֵינַיִם

וְנִצְטַיֵּר הַדָּבָר בָּעֵינַיִם.

וְאָז הָעֵינַיִם רוֹאִין אֶת הַדָּבָר הַנִּרְאֶה

[לְעֵיל סִימָן י"ג אוֹת ד עַיֵּן שָׁם]

נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ בְּכחַ הָרְאוּת בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר

כִּי כּחַ הִתְפַּשְּׁטוּת הָרְאוּת מֵעֵינָיו לְהַדָּבָר הַנִּרְאֶה, זֶהוּ בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר

וְהַכָּאַת הָרְאוּת בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה חוֹזֵר הַדָּבָר לְעֵינָיו וְנִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל

זֶהוּ בְּחִינַת אוֹר הַחוֹזֵר

שֶׁחוֹזֵר וְשָׁב הָרְאוּת לְעֵינָיו כַּנַּ"ל]

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בָּרוּך הוּא

אַף שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּס בְּשׁוּם מִדָּה, אַך כְּדֵי לְשַׂבֵּר הָאזֶן

נֶאֱמַר בּוֹ גַּם כֵּן: "כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבוֹהּ מִמֶּרְחָק יֵדָע"

'יִרְאֶה', הוּא בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר

'מִמֶּרְחָק יֵדָע', הוּא בְּחִינַת אוֹר הַחוֹזֵר

[כִּי עִקַּר הַיְדִיעָה, לֵידַע מַה שֶּׁרוֹאֶה

הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת אוֹר הַחוֹזֵר, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁחוֹזֵר הַכּחַ הָרְאוּת לְעֵינָיו

וְעַל כֵּן לִפְעָמִים הָאָדָם רוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר בְּעֵינָיו מַמָּשׁ

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא רוֹאֶה

כְּגוֹן כְּשֶׁמַּעֲבִירִין אֵיזֶה דָּבָר לִפְנֵי עֵינָיו בִּמְהִירוּת גָּדוֹל

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה פְּנַאי שֶׁיַּחֲזר הַכּחַ הָרְאוּת לְעֵינָיו

וִיצַיֵּר הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ

[וְכַמְבאָר בְּסִימָן ס"ה אוֹת ג' עַיֵּן שָׁם]

נִמְצָא שֶׁהַיְדִיעָה מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה, זֶה בְּחִינַת 'אוֹר הַחוֹזֵר']

וְדַע, שֶׁהִסְתַּכְּלוּת עוֹשָׂה כְּלִי, דְּהַיְנוּ גְּבוּל וּזְמַן

כִּי מִקּדֶם רְאוֹתוֹ הַדָּבָר הוּא בְּלא גְּבוּל

וּכְשֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר, נַעֲשֶׂה לוֹ גְּבוּל

"וַיְעַנְּך וַיַּרְעִיבֶך וַיַּאֲכִילְך אֶת הַמָּן"

כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה וְאוֹכֵל וְכוּ'

מִכָּאן שֶׁסּוּמָא אֵין לוֹ שׂבַע

כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֵין לוֹ גְּבוּל כַּנַּ"ל

וּמַסְקָנָא דִּגְמָרָא, מַאי קְרָא: "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָך נָפֶשׁ"

כִּי בְּכחַ הָרְאוּת, עוֹשֶׂה הִלּוּך לְנַפְשׁוֹ, וְהוּא הַגְּבוּל

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲלַת הַבִּטָּחוֹן

כִּי הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת

שֶׁמִּסְתַּכֵּל וְצוֹפֶה בְּעֵינָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַד, וּבוֹטֵחַ בּוֹ, בִּבְחִינַת: "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ"

כִּי עַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת בְּבִטָּחוֹן, גַּם כֵּן עוֹשֶׂה כְּלִי, דְּהַיְנוּ גְּבוּל וּזְמַן

כִּי הַהַשְׁפָּעָה יוֹרֶדֶת מִלְּמַעְלָה תָּמִיד, אַך שֶׁהִיא בְּלא זְמַן

כִּי לִפְעָמִים דָּבָר שֶׁצָּרִיך לוֹ עַכְשָׁו, יָבוֹא בִּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים

אַך עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת בְּבִטָּחוֹן

עוֹשֶׂה לְהַהַשְׁפָּעָה גְּבוּל וּזְמַן, שֶׁתָּבוֹא הַשֶּׁפַע בְּעֵת וּזְמַן שֶׁהוּא צָרִיך

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ"

עַל יְדֵי זֶה, "נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ"

פֵּרוּשׁ: בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ בְּעֵינָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, דְּהַיְנוּ בְּחִינוֹת בִּטָּחוֹן בְּחִינַת: "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ"

עַל יְדֵי זֶה "אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ"

'בְּעִתּוֹ' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ בְּעֵת וּזְמַן שֶׁהוּא צָרִיך

כִּי הַבִּטָּחוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, עוֹשֶׂה כְּלִי וּגְבוּל וּזְמַן כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים

"צָמְאָה נַפְשִׁי", דְּהַיְנוּ כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא צָמֵא מְאד, שֶׁשּׁוֹתֶה אֲפִילּוּ מַיִם הָרָעִים

כְּמוֹ כֵן גַּם בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

וְלוֹמְדִים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד וְהֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

כִּי נַפְשׁוֹ שׁוֹקֶקֶת תָּמִיד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אַך שֶׁהוּא בְּלא זְמַן וָשֵׂכֶל

כִּי 'לִפְעָמִים בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה הִיא קִיּוּמָהּ'

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶך"

וְזֶהוּ מַעֲלַת הִתְדַּבְּקוּת בְּצַדִּיקִים

כִּי הֵם עוֹשִׂים גְּבוּל וּזְמַן, לְבַל יִהְיֶה בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאֱלהִים לְאֵל חָי", זֶה בְּחִינַת צִמָּאוֹן כַּנַּ"ל

"מָתַי אָבוֹא" וְלא יְהֵא בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

"וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלהִים" וְאֵרָאֶה דַּיְקָא

דְּהַיְנוּ שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בִּבְחִינַת רְאִיָּה, שֶׁאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת גְּבוּל וּזְמַן כָּרָאוּי כַּנַּ"ל

וַאֲזַי אֵינוֹ בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן כַּנַּ"ל.

עַל כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם צָרִיך הִתְחַדְּשׁוּת הַמּחִין

כְּמָה שֶׁכָּתוּב "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" וְכוּ'

וּכְמָה שֶׁכָּתוּב: "הַמְּחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ" וְכוּ'

[כִּי חִדּוּשׁ הַמּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְשֵׂכֶל חָדָשׁ, וְשִׂכְלוֹ הלֵך וְגָדוֹל בְּכָל פַּעַם

זֶהוּ בְּחִינַת רְאִיָּה

כִּי יְדִיעַת הַשֵּׂכֶל הוּא בְּחִינַת רְאִיָּה

שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, כְּאִלּוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו בִּרְאִיָּה יָפָה

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"

וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר', כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים]

וּבְכחַ הָרְאוּת יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת

כִּי מִי שֶׁכּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ יָפֶה, יָכוֹל לִרְאוֹת מֵרָחוֹק, וְאֵין צָרִיך לְהִתְקָרֵב אֶל הַדָּבָר שֶׁצָּרִיך לִרְאוֹת

אֲבָל מִי שֶׁאֵין כּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ חָזָק, הוּא צָרִיך לְהִתְקָרֵב לְהַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה

כֵּן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, יֵשׁ מִי שֶׁמּחוֹ צַח

וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמד בְּלִי עִיּוּן

וְיֵשׁ מִי שֶׁצָּרִיך לְהַעֲלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִקּדֶם שֶׁיְּדַבֵּר

וְאִם יְדַבֵּר מִקּדֶם שֶׁיַּעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יִהְיֶה הַדִּבּוּר בְּלא מַחֲשָׁבָה

וְהוּא בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים

וְזֶהוּ בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים

וּמִי שֶׁשִּׂכְלוֹ צַח הוּא בְּגַדְלוּת הַמּחִין, וְהוּא בְּחִינוֹת רַחֲמִים וַחֲסָדִים

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: 'גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁנֵי שֵׁמוֹת', שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'"

וְאֵל הוּא חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם"

וַה' הוּא רַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רַחֲמֶיך רַבִּים ה'"

אַך אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּשֵׂכֶל צַח, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל חֲטָאָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָל ה' אֶת לְבָבְך"

וְתַרְגּוּמוֹ: 'וְיַעְדִּי ה' יָת טִפְּשׁוּת לִבָּך'

וּבְאֵיזֶה תְּשׁוּבָה נֶאֱמַר, בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, שֶׁלּא יִשָּׁאֵר שׁוּם רשֶׁם כְּלָל

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם"

דְּקָשֶׁה, שׁוֹבָבִים מַשְׁמַע דְּמֵעִקָּרָא בְּלא שׁוּם רשֶׁם

'וְאֶרְפָּא', מַשְׁמָע שֶׁיִּשָּׁאֵר רשֶׁם

וּמְשַׁנִי, כָּאן מֵאַהֲבָה כָּאן מִיִּרְאָה

כִּי מֵאַהֲבָה אֵין נִשְׁאָר שׁוּם רשֶׁם

וְיֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל צַח, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּלִי עִיּוּן

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ מחוֹ

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים

פֵּרוּשׁ, אָדָם שֶׁהוּא תָּמִיד בְּשָׁוֶה

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לְהִתְחַדְּשׁוּת הַמּחִין

שֶׁהוּא בְּקַטְנוּת הַמּחִין

שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלהִים, דִּינִין

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים כַּנַּ"ל

וְהָאֱלהִים נִסָּה

הַיְנוּ לְנַסּוֹת וּלְהָרִים אֶת בְּחִינַת הַמּחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱלהִים

זֶה זוֹכִין, עַל יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה

כִּי עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, זוֹכִין לְמחִין דְּגַדְלוּת

שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים וְרַחֲמִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ וְהָאֱלהִים נִסָּה, אֶת אַבְרָהָם

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם, מְנַסִּין וּמְרִימִין אֶת הַמּחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱלהִים, וְזוֹכִין לְמחִין דְּגַדְלוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ: 'מִסִּטְרָא דִּימִינָא מחָא חִוָּרָא'

פֵּרוּשׁ: מִמִּדַּת אַהֲבָה נַעֲשֶׂה שִׂכְלוֹ צַח כַּכֶּסֶף

הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי"

כִּי הַמּחַ נִקְרָא 'זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי'

שֶׁהִיא מִדַּת אַהֲבָה

שֶׁמִּמִּדָּה זאת בָּא לְשֵׂכֶל צַח כַּנַּ"ל.
שיחות הר"ן - אות קנה
...שיך לסימן י"ז ב"לקוטי תנינא" המתחיל צריך לזהר מאד להיות בשמחה בשבת וכו' כל זה אמר בליל שבת קדש ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת ? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת ואז אמר כל הענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן י"ז הנזכר לעיל מענין מעלת השמחה בשבת ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת ואז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מה שקורין יראה והאריך הרבה בשיחה הקדושה הזאת והוכיח אותנו ואותי...
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד: כשנפרדין חס ושלום, מהצדיקים כאלו עובדין עבודה זרה כי איתא בזוהר הקדוש שהצדיק הוא קוצא דאות ד' וכשנפרדין ממנו חס ושלום, אזי מפרידין קוצא דאות ד' דאחד ונעשה חס ושלום אחר שהוא אל אחר כפירות כי עקר אמונת היחוד הוא על ידי הצדיקים האמתיים שהם קוצא דאות ד' דאחד וכנ"ל וכן מבאר ענין זה בכמה מקומות בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר האמונה תולה בהתקרבות לצדיקים האמתיים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הַקּוֹל קוֹל יַעֲקב
...- הקול קול יעקב [עוד מצאנו כתב יד רבנו, זכרונו לברכה והם ראשי פרקים מאיזה תורה נפלאה] הקול קול יעקב כרוז עשו, וישא קולו יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו יצחק בן אברהם זמן נתאחד אברהם אוהבי בעיניו כימים אחדים באהבתו ושאר ישוב בנך אם תשוב ואשיבך לפני תעמד כי בא השמש קחו עמכם דברים ושובו מאבני המקום אבנים אותיות מראשותיו מחשבה מברר הכל וישלח יעקב מלאכים מצוות זמניות עשה מצוות הרבה נברא כמה מלאכים לפניו תשובה ואשיבך לפני ארצה שעיר נ'ד'ת'ה'ר' [נוקבא דתהומא רבה] אציגה סכה תשובה...
בית דין של מעלה. מה קורה שם? ואיך להנצל?
...לדעת מה בדיוק קורה בבית דין של מעלה? איך מתנהלים שם הדיונים? האם רבי נחמן נתן עצה כלשהי איך להנצל מבית דין של מעלה? תודה תשובה: בית דין של מעלה, היינו מצב שאליו האדם מגיע אחרי שהוא עוזב את הגוף, דהיינו מה שנקרא מוות של הגוף. בבית דין של מעלה, דנים את האדם על כל מעשיו וכולי, ולפיהן נקבע עתידו... בהמשך חייו אחרי העולם הזה... בכל מקרה יש דרך אחת להנצל מבית דין של מעלה, ולהגיע לגן עדן ישר בלי שום סיבוך בדרך. ואיך? על ידי שהאדם מתרגל לדון לכף זכות. פירוש, בבית דין של מעלה המשפט מתנהל בצורה מאוד פשו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד...
שיחות הר"ן - אות שה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שיך להשיחות ששמעתי ממנו זכרונו לברכה, כמה פעמים שאמר בזה הלשון: [אין מה לעשות] וכבר נדפסו [לעיל רסט רפז] כמה שיחות נפלאות וכן מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, "תנא דבי רבי ישמעאל דברי תורה לא יהיה עליך חובה ואי אתה רשאי לפטר עצמך מהן" והוא עצה נפלאה למי שמבינה מעט
שיחות הר"ן - אות קמד
...והיה עדין החולאת שלו דהינו ההוסט [שעול, שחפת] מתגבר עליו ואז היה נוסע כמעט בכל יום לטיל סמוך לעיר לרפואה ושאר כונות נוראות שהיה לו בזה ושמענו מפיו הקדוש אז בדרך הטיול כמה תורות וכמה שיחות וספורים נפלאים ונוראים גם המאמר המתחיל: דע כשאחד מתפלל בשדה הנאמר על פסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו' [ב"לקוטי תנינא" סימן י"א] נאמר גם כן אז בעת שנסענו עמו לטיל ועמדנו בשדה אחד וירדנו מהעגלה והוא היה עדין יושב על העגלה ועמדנו סביבו בתוך כך הגיע שעת המנחה והיינו רוצים להתפלל שם אז אמר התורה הנ"ל והענין שם שכשמתפללין...
שיחות הר"ן - אות רמה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן ספר עמי לענין חדושי תורה מי שזוכה לחדש איזה דבר בתורה אמר בלשון תמה וחדוש: מהיכן לוקחין החדוש ? כי באמת ענין חדושין מי שזוכה לחדש הוא דבר נפלא ונעלם מאד מאד, כי מהיכן לוקחין זאת ?! והמובן מדבריו היה שבזה שזוכין לחדש, בזה רואין התגלות אלקותו יתברך שהוא יתברך ממציא מאין ליש כי בתחלה לא היה יודע כלל זאת החדוש רק עכשו הוא לוקח ושואב ממקור החכמה שהוא בחינת אין, הינו מאין סוף ובזה אנו רואין בעיני השכל התגלות הבורא יתברך ואחר כך דברתי עמו, ואמרתי: הלא רואין זאת כי לפעמים אני מתיגע קדם שאני...
שיחות הר"ן - אות נב
...צועק כבוד השם יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ואפילו מספורי הגויים צועק גם כן כבוד השם יתברך כמו שכתוב: "ספרו בגוים כבודו" שאפילו בספורי הגויים צועק כבוד השם יתברך כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז להאדם שיקרב אליו יתברך והוא יתברך יקרב אותו ברחמים באהבה ובחבה גדולה וזה שהאדם נתלהב לפעמים בתוך תפילתו ומתחיל להתפלל בהתלהבות וחשק גדול ותפילתו שגורה ומרצה בפיו זהו אור השם יתברך בעצמו כביכול שנתלבש בו וקורא אותו לעבודתו יתברך כי זה ההתלהבות שהאדם מתלהב בתפילתו זה בחינת השם יתברך בעצמו כביכול בחינת "הוא...
אמת אחת וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד?
...וידיעה וכיו"ב - כיצד? שאלה: רציתי לשאול שאלה פשוטה בספרי רבי נחמן מובא בהמון מקומות העניין הזה שהאמת היא אחת, ושאין שני אמת ואין הרבה אמת ואין ממוצע, אלא שהאמת היא אחת בלבד וכולי. ומצד שני מובא גם העניין הזה של הבחירה והידיעה או השאלות של החלל הפנוי, שיש בהן סתירות של 2 הפכים, ואף על פי כן שניהם אמת. והשאלה שלי היא כיצד יכול להיות ששני הדברים האלו אמת למרות שהם סותרים זה את זה, אם מצד שני אנחנו אומרים שהאמת היא אחת? תודה מראש. ** כיצד אוכל לדעת בוודאות כי הדברים האלו אינם סותרים? ז"א איך הגעת למסקנה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1680 שניות - עכשיו 02_09_2026 השעה 17:48:31 - wesi2