ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עו - וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
[לשון החברים] ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה את אברהם (בראשית כ"ב). איתא בתקוני זוהר (תקון ע' קי"ח), 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר דהתפשטות הראות הוא אור הישר ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר [כי עקר כח הראות, מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים ונצטיר הדבר בעינים. ואז העינים רואין את הדבר הנראה [לעיל סימן י"ג אות ד עין שם] נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר כי כח התפשטות הראות מעיניו להדבר הנראה, זהו בחינת אור הישר והכאת הראות בדבר הנראה, שעל ידי זה חוזר הדבר לעיניו ונצטיר בעיניו, שעל ידי זה עקר הראיה כנ"ל זהו בחינת אור החוזר שחוזר ושב הראות לעיניו כנ"ל] והשם יתברך ברוך הוא אף שאינו נתפס בשום מדה, אך כדי לשבר האזן נאמר בו גם כן (תהלים קל"ח) : "כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק ידע" 'יראה', הוא בחינת אור הישר 'ממרחק ידע', הוא בחינת אור החוזר [כי עקר הידיעה, לידע מה שרואה הוא על ידי בחינת אור החוזר, שהיא בחינת מה שחוזר הכח הראות לעיניו ועל כן לפעמים האדם רואה איזה דבר בעיניו ממש ואף על פי כן אינו יודע מה הוא רואה כגון כשמעבירין איזה דבר לפני עיניו במהירות גדול וזה מחמת שלא היה פנאי שיחזר הכח הראות לעיניו ויציר הדבר בדעתו עד שידע אותו [וכמבאר בסימן ס"ה אות ג' עין שם] נמצא שהידיעה מה שיודע מה שהוא רואה, זה בחינת 'אור החוזר'] ודע, שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן כי מקדם ראותו הדבר הוא בלא גבול וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול (יומא ע"ד) "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" כי אינו דומה מי שרואה ואוכל וכו' מכאן שסומא אין לו שבע כי מי שאינו רואה אין לו גבול כנ"ל ומסקנא דגמרא, מאי קרא: "טוב מראה עינים מהלך נפש" כי בכח הראות, עושה הלוך לנפשו, והוא הגבול וזהו בחינת מעלת הבטחון כי הבטחון הוא בחינת הסתכלות שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד, ובוטח בו, בבחינת (תהלים קמ"ה) : "עיני כל אליך ישברו" כי על ידי ההסתכלות בבטחון, גם כן עושה כלי, דהינו גבול וזמן כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אך שהיא בלא זמן כי לפעמים דבר שצריך לו עכשו, יבוא בשתים או שלש שנים אך על ידי הסתכלות בבטחון עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבוא השפע בעת וזמן שהוא צריך וזה פרוש הפסוק "עיני כל אליך ישברו" על ידי זה, "נותן להם את אכלם בעתו" פרוש: בהסתכלותו בעיניו להשם יתברך, דהינו בחינות בטחון בחינת: "עיני כל אליך ישברו" על ידי זה "אתה נותן להם את אכלם בעתו" 'בעתו' דיקא, דהינו בעת וזמן שהוא צריך כי הבטחון שהוא בחינת הסתכלות, עושה כלי וגבול וזמן כנ"ל וזה בחינת מעלת התקרבות לצדיקים (שם מ"ב) "צמאה נפשי", דהינו כמו מי שהוא צמא מאד, ששותה אפילו מים הרעים כמו כן גם בעבודת הבורא יתברך יש בני אדם שהם תמיד בבחינת צמאון ולומדים ועובדים עבודתו תמיד והם תמיד בבחינת צמאון כי נפשו שוקקת תמיד לעבודת השם יתברך אך שהוא בלא זמן ושכל כי 'לפעמים ביטולה של תורה היא קיומה' (מנחות צ"ט) כמה שכתוב (תהלים קי"ט) : "עת לעשות לה' הפרו תורתך" וזהו מעלת התדבקות בצדיקים כי הם עושים גבול וזמן, לבל יהיה בבחינת צמאון וזה פרוש הפסוק: "צמאה נפשי לאלהים לאל חי", זה בחינת צמאון כנ"ל "מתי אבוא" ולא יהא בבחינת צמאון "ואראה פני אלהים" ואראה דיקא דהינו שאזכה שתהיה העבודה בבחינת ראיה, שאזי הוא בבחינת גבול וזמן כראוי כנ"ל ואזי אינו בבחינת צמאון כנ"ל. על כן בכל יום ויום צריך התחדשות המחין כמה שכתוב (איכה ג) "חדשים לבקרים" וכו' וכמה שכתוב: "המחדש בטובו" וכו' [כי חדוש המח, דהינו שזוכה לשכל חדש, ושכלו הלך וגדול בכל פעם זהו בחינת ראיה כי ידיעת השכל הוא בחינת ראיה שיודע ומבין הדבר על בריו, כאלו רואה אותו בעיניו בראיה יפה וכמו שכתוב (בראשית ג) "ותפקחנה עיני שניהם" ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר', כמובא בדברי רבנו כמה פעמים] ובכח הראות יש שתי בחינות כי מי שכח הראות שלו יפה, יכול לראות מרחוק, ואין צריך להתקרב אל הדבר שצריך לראות אבל מי שאין כח הראות שלו חזק, הוא צריך להתקרב להדבר שרוצה לראות, ולהסתכל בו יפה כן בעבודת השם יתברך, יש מי שמחו צח ויכול להתפלל או ללמד בלי עיון ויש מי שצריך להעלות במחשבתו מקדם שידבר ואם ידבר מקדם שיעלה במחשבתו, יהיה הדבור בלא מחשבה והוא בחינת אחר הדברים וזהו בחינת מחין דקטנות, שהם בחינת דינים ומי ששכלו צח הוא בגדלות המחין, והוא בחינות רחמים וחסדים כמאמר חכמינו, זכרונו לברכה (ברכות ל"ג) : 'גדולה דעה שנתנה בין שני שמות', שנאמר "כי אל דעות ה'" ואל הוא חסד, כמו שכתוב (תהלים נ"ב) : "חסד אל כל היום" וה' הוא רחמים, כמו שכתוב (שם קי"ט) : "רחמיך רבים ה'" אך אי אפשר להתפלל בשכל צח, עד שישוב בתשובה שלמה על חטאיו כמו שכתוב (דברים ל) : "ומל ה' את לבבך" ותרגומו: 'ויעדי ה' ית טפשות לבך' ובאיזה תשובה נאמר, בתשובה מאהבה, שלא ישאר שום רשם כלל כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ו) "שובו בנים שובבים ארפא משובתם" דקשה, שובבים משמע דמעקרא בלא שום רשם 'וארפא', משמע שישאר רשם ומשני, כאן מאהבה כאן מיראה כי מאהבה אין נשאר שום רשם ויש לו שכל צח, ויכול להתפלל בלי עיון ובכל יום ויום יכול להתחדש מחו וזה פרוש הפסוק: ויהי אחר הדברים פרוש, אדם שהוא תמיד בשוה שאינו יכול לבוא להתחדשות המחין שהוא בקטנות המחין שהוא בחינת אלהים, דינין שזהו בחינת אחר הדברים כנ"ל והאלהים נסה הינו לנסות ולהרים את בחינת המחין דקטנות שהם בחינת אלהים זה זוכין, על ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה כי על ידי תשובה מאהבה, זוכין למחין דגדלות שהם בחינת חסדים ורחמים כנ"ל וזהו והאלהים נסה, את אברהם שעל ידי בחינת אברהם, מנסין ומרימין את המחין דקטנות, שהם בחינת אלהים, וזוכין למחין דגדלות כנ"ל וזה פרוש הזוהר הקדוש: 'מסטרא דימינא מחא חורא' פרוש: ממדת אהבה נעשה שכלו צח ככסף הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" כי המח נקרא 'זרע אברהם אוהבי' שהיא מדת אהבה שממדה זאת בא לשכל צח כנ"ל.
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלוהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם .

אִיתָא בְּתִקּוּנֵי זוהַר, 'מִסִּטְרָא דִּימִינָא מחָא חִוָּרָא כְּכַסְפָּא'

הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי"

הִנֵּה, בְּהִסְתַּכְּלוּת יֵשׁ אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר

דְּהִתְפַּשְּׁטוּת הָרְאוּת הוּא אוֹר הַיָּשָׁר

וּבְהַגִּיעַ לִרְאוֹת דָּבָר שֶׁחָפֵץ, הוּא אוֹר הַחוֹזֵר

[כִּי עִקַּר כּחַ הָרְאוּת, מֵחֲמַת שֶׁכּחַ הָרְאוּת הוֹלֵך וּמִתְפַּשֵּׁט וּמַכֶּה בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה

וְחוֹזֵר הַכּחַ הָרְאוּת, מֵחֲמַת הַהַכָּאָה, לָעֵינַיִם

וְנִצְטַיֵּר הַדָּבָר בָּעֵינַיִם.

וְאָז הָעֵינַיִם רוֹאִין אֶת הַדָּבָר הַנִּרְאֶה

[לְעֵיל סִימָן י"ג אוֹת ד עַיֵּן שָׁם]

נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ בְּכחַ הָרְאוּת בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר

כִּי כּחַ הִתְפַּשְּׁטוּת הָרְאוּת מֵעֵינָיו לְהַדָּבָר הַנִּרְאֶה, זֶהוּ בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר

וְהַכָּאַת הָרְאוּת בַּדָּבָר הַנִּרְאֶה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה חוֹזֵר הַדָּבָר לְעֵינָיו וְנִצְטַיֵּר בְּעֵינָיו, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הָרְאִיָּה כַּנַּ"ל

זֶהוּ בְּחִינַת אוֹר הַחוֹזֵר

שֶׁחוֹזֵר וְשָׁב הָרְאוּת לְעֵינָיו כַּנַּ"ל]

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בָּרוּך הוּא

אַף שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּס בְּשׁוּם מִדָּה, אַך כְּדֵי לְשַׂבֵּר הָאזֶן

נֶאֱמַר בּוֹ גַּם כֵּן: "כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבוֹהּ מִמֶּרְחָק יֵדָע"

'יִרְאֶה', הוּא בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר

'מִמֶּרְחָק יֵדָע', הוּא בְּחִינַת אוֹר הַחוֹזֵר

[כִּי עִקַּר הַיְדִיעָה, לֵידַע מַה שֶּׁרוֹאֶה

הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת אוֹר הַחוֹזֵר, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁחוֹזֵר הַכּחַ הָרְאוּת לְעֵינָיו

וְעַל כֵּן לִפְעָמִים הָאָדָם רוֹאֶה אֵיזֶה דָּבָר בְּעֵינָיו מַמָּשׁ

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא רוֹאֶה

כְּגוֹן כְּשֶׁמַּעֲבִירִין אֵיזֶה דָּבָר לִפְנֵי עֵינָיו בִּמְהִירוּת גָּדוֹל

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה פְּנַאי שֶׁיַּחֲזר הַכּחַ הָרְאוּת לְעֵינָיו

וִיצַיֵּר הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ

[וְכַמְבאָר בְּסִימָן ס"ה אוֹת ג' עַיֵּן שָׁם]

נִמְצָא שֶׁהַיְדִיעָה מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה, זֶה בְּחִינַת 'אוֹר הַחוֹזֵר']

וְדַע, שֶׁהִסְתַּכְּלוּת עוֹשָׂה כְּלִי, דְּהַיְנוּ גְּבוּל וּזְמַן

כִּי מִקּדֶם רְאוֹתוֹ הַדָּבָר הוּא בְּלא גְּבוּל

וּכְשֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר, נַעֲשֶׂה לוֹ גְּבוּל

"וַיְעַנְּך וַיַּרְעִיבֶך וַיַּאֲכִילְך אֶת הַמָּן"

כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה וְאוֹכֵל וְכוּ'

מִכָּאן שֶׁסּוּמָא אֵין לוֹ שׂבַע

כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֵין לוֹ גְּבוּל כַּנַּ"ל

וּמַסְקָנָא דִּגְמָרָא, מַאי קְרָא: "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָך נָפֶשׁ"

כִּי בְּכחַ הָרְאוּת, עוֹשֶׂה הִלּוּך לְנַפְשׁוֹ, וְהוּא הַגְּבוּל

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲלַת הַבִּטָּחוֹן

כִּי הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת

שֶׁמִּסְתַּכֵּל וְצוֹפֶה בְּעֵינָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַד, וּבוֹטֵחַ בּוֹ, בִּבְחִינַת: "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ"

כִּי עַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת בְּבִטָּחוֹן, גַּם כֵּן עוֹשֶׂה כְּלִי, דְּהַיְנוּ גְּבוּל וּזְמַן

כִּי הַהַשְׁפָּעָה יוֹרֶדֶת מִלְּמַעְלָה תָּמִיד, אַך שֶׁהִיא בְּלא זְמַן

כִּי לִפְעָמִים דָּבָר שֶׁצָּרִיך לוֹ עַכְשָׁו, יָבוֹא בִּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים

אַך עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת בְּבִטָּחוֹן

עוֹשֶׂה לְהַהַשְׁפָּעָה גְּבוּל וּזְמַן, שֶׁתָּבוֹא הַשֶּׁפַע בְּעֵת וּזְמַן שֶׁהוּא צָרִיך

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ"

עַל יְדֵי זֶה, "נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ"

פֵּרוּשׁ: בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ בְּעֵינָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, דְּהַיְנוּ בְּחִינוֹת בִּטָּחוֹן בְּחִינַת: "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ"

עַל יְדֵי זֶה "אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ"

'בְּעִתּוֹ' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ בְּעֵת וּזְמַן שֶׁהוּא צָרִיך

כִּי הַבִּטָּחוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, עוֹשֶׂה כְּלִי וּגְבוּל וּזְמַן כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים

"צָמְאָה נַפְשִׁי", דְּהַיְנוּ כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא צָמֵא מְאד, שֶׁשּׁוֹתֶה אֲפִילּוּ מַיִם הָרָעִים

כְּמוֹ כֵן גַּם בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

וְלוֹמְדִים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד וְהֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

כִּי נַפְשׁוֹ שׁוֹקֶקֶת תָּמִיד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אַך שֶׁהוּא בְּלא זְמַן וָשֵׂכֶל

כִּי 'לִפְעָמִים בִּיטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה הִיא קִיּוּמָהּ'

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶך"

וְזֶהוּ מַעֲלַת הִתְדַּבְּקוּת בְּצַדִּיקִים

כִּי הֵם עוֹשִׂים גְּבוּל וּזְמַן, לְבַל יִהְיֶה בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאֱלהִים לְאֵל חָי", זֶה בְּחִינַת צִמָּאוֹן כַּנַּ"ל

"מָתַי אָבוֹא" וְלא יְהֵא בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן

"וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלהִים" וְאֵרָאֶה דַּיְקָא

דְּהַיְנוּ שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בִּבְחִינַת רְאִיָּה, שֶׁאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת גְּבוּל וּזְמַן כָּרָאוּי כַּנַּ"ל

וַאֲזַי אֵינוֹ בִּבְחִינַת צִמָּאוֹן כַּנַּ"ל.

עַל כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם צָרִיך הִתְחַדְּשׁוּת הַמּחִין

כְּמָה שֶׁכָּתוּב "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" וְכוּ'

וּכְמָה שֶׁכָּתוּב: "הַמְּחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ" וְכוּ'

[כִּי חִדּוּשׁ הַמּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְשֵׂכֶל חָדָשׁ, וְשִׂכְלוֹ הלֵך וְגָדוֹל בְּכָל פַּעַם

זֶהוּ בְּחִינַת רְאִיָּה

כִּי יְדִיעַת הַשֵּׂכֶל הוּא בְּחִינַת רְאִיָּה

שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, כְּאִלּוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו בִּרְאִיָּה יָפָה

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"

וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר', כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים]

וּבְכחַ הָרְאוּת יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת

כִּי מִי שֶׁכּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ יָפֶה, יָכוֹל לִרְאוֹת מֵרָחוֹק, וְאֵין צָרִיך לְהִתְקָרֵב אֶל הַדָּבָר שֶׁצָּרִיך לִרְאוֹת

אֲבָל מִי שֶׁאֵין כּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ חָזָק, הוּא צָרִיך לְהִתְקָרֵב לְהַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה

כֵּן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, יֵשׁ מִי שֶׁמּחוֹ צַח

וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמד בְּלִי עִיּוּן

וְיֵשׁ מִי שֶׁצָּרִיך לְהַעֲלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִקּדֶם שֶׁיְּדַבֵּר

וְאִם יְדַבֵּר מִקּדֶם שֶׁיַּעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יִהְיֶה הַדִּבּוּר בְּלא מַחֲשָׁבָה

וְהוּא בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים

וְזֶהוּ בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים

וּמִי שֶׁשִּׂכְלוֹ צַח הוּא בְּגַדְלוּת הַמּחִין, וְהוּא בְּחִינוֹת רַחֲמִים וַחֲסָדִים

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: 'גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁנֵי שֵׁמוֹת', שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'"

וְאֵל הוּא חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם"

וַה' הוּא רַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רַחֲמֶיך רַבִּים ה'"

אַך אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּשֵׂכֶל צַח, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל חֲטָאָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָל ה' אֶת לְבָבְך"

וְתַרְגּוּמוֹ: 'וְיַעְדִּי ה' יָת טִפְּשׁוּת לִבָּך'

וּבְאֵיזֶה תְּשׁוּבָה נֶאֱמַר, בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, שֶׁלּא יִשָּׁאֵר שׁוּם רשֶׁם כְּלָל

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם"

דְּקָשֶׁה, שׁוֹבָבִים מַשְׁמַע דְּמֵעִקָּרָא בְּלא שׁוּם רשֶׁם

'וְאֶרְפָּא', מַשְׁמָע שֶׁיִּשָּׁאֵר רשֶׁם

וּמְשַׁנִי, כָּאן מֵאַהֲבָה כָּאן מִיִּרְאָה

כִּי מֵאַהֲבָה אֵין נִשְׁאָר שׁוּם רשֶׁם

וְיֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל צַח, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּלִי עִיּוּן

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ מחוֹ

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים

פֵּרוּשׁ, אָדָם שֶׁהוּא תָּמִיד בְּשָׁוֶה

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לְהִתְחַדְּשׁוּת הַמּחִין

שֶׁהוּא בְּקַטְנוּת הַמּחִין

שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלהִים, דִּינִין

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים כַּנַּ"ל

וְהָאֱלהִים נִסָּה

הַיְנוּ לְנַסּוֹת וּלְהָרִים אֶת בְּחִינַת הַמּחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱלהִים

זֶה זוֹכִין, עַל יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה

כִּי עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, זוֹכִין לְמחִין דְּגַדְלוּת

שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים וְרַחֲמִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ וְהָאֱלהִים נִסָּה, אֶת אַבְרָהָם

שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם, מְנַסִּין וּמְרִימִין אֶת הַמּחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱלהִים, וְזוֹכִין לְמחִין דְּגַדְלוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ: 'מִסִּטְרָא דִּימִינָא מחָא חִוָּרָא'

פֵּרוּשׁ: מִמִּדַּת אַהֲבָה נַעֲשֶׂה שִׂכְלוֹ צַח כַּכֶּסֶף

הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי"

כִּי הַמּחַ נִקְרָא 'זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי'

שֶׁהִיא מִדַּת אַהֲבָה

שֶׁמִּמִּדָּה זאת בָּא לְשֵׂכֶל צַח כַּנַּ"ל.
ספר המידות - שרים
ספר המידות - שרים חלק א' א. מי שסבאו מהול במים, השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ב. מי שאין דן את חברו לכף זכות, כאלו הרגו, גם השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ג. אמירת הלל וצדקה מסגלין לחן בעיני השר. ד. על ידי אכילת פת עכו"ם מונעין היער מלחטב עצים. ה. בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות.
שיחות הר"ן - אות רעח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן אמר: שנמצאים כמה מאמרים בזוהר הקדוש שגלה רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו אחר הסתלקותו וזה ענין "ובחבורא קדמאה" שכתוב בזוהר הקדוש בפרשת פינחס ובשאר מקומות כי העולם אינם מבינים מהו ענין "ובחבורא קדמאה" אך האמת שהוא גלה להם כמה תורות אחר פטירתו ומה שגלה להם קדם קרא חבורא קדמאה ובזה מישב היטב מה שנמצאים בספרי הזוהר הקדוש ובתקונים פרוש על מימרות האמוראים שהיו אחר רבי שמעון בר יוחאי זמן מרבה אך באמת אלו המאמרים גלה רבי שמעון בר יוחאי אחר פטירתו ואז כבר היו אלו האמוראים בעולם אחר כך מצאתי ענין זה באיזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מז - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה
...ח"ב - תורה מז - סכנה גדולה לומר תורה סכנה גדולה לומר תורה וצריך לזה יגיעה גדולה ואמנות יתרה שיוכל לשקל בפלס דבריו באפן שלא ישמע כל אחד ואחד מהשומעין כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף על פי שהכל שומעין כל התורה שאומר עם כל זה לא ישמע כל אחד רק מה שצריך לבד וכמובא על פסוק "וישמע יתרו": 'והלא כל העולם שמעו, אלא יתרו שמע' וכו' כי רק שמיעת יתרו נחשב לשמיעה, שנכנס באזניו ושמיעת כל העולם אינו נחשב שמיעה כלל ומי שאינו יכול לומר תורה בבחינה זו, אסור לו לומר תורה כי כל אחד ואחד כשבא אל הצדיק לשמע תורה בא עמו...
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1
...איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1 רבות נכתב בשבח ובמעלת הלימוד של הספר ליקוטי מוהר"ן (ראה כאן). יחד עם זאת לכל אחד ישנם קשיים שונים ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, כל אחד ומניעותיו הוא. מי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהמניעות הגדולות ביותר ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, מגיעה דווקא מהצד של ה"יצר הטוב". וכמו שאמר רבנו מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה . דהיינו שהיצר הרע מפיל את האדם על ידי זה שהוא מציע לו לעשות דברים "חיוביים" שונים שגורמים לו לבסוף לעשות...
שיחות הר"ן - אות כה
...בענין המחשבות שבמח הוא פלא גדול וגדלת הבורא יתברך שמו איך המחשבות מנחים במח חבילות חבילות הרבה מאד אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו הדבר שהיה מנח במחשבה ונזכר בו והדבר פלא, היכן היה מנח אותו הענין עד עכשו ? ויש קשרים וסימנים בהמחשבות המנחים בהמח חבילות חבילות הרבה וכשנזכר באיזה דבר מחמת שנזדמן ענין המעורר אותה המחשבה על ידי הקשר והסימן שבה אזי מוציא אותה המחשבה מתוך חבילי חבילות המחשבות המנחים ומסדרים במח ואזי כשמושך ומוציא אותה המחשבה אזי מתהפכים ומתגלגלים כל המחשבות...
שיחות הר"ן - אות לא
שיחות הר"ן - אות לא ראוי להזדרז להתפלל תמיד בבקר השכם בכל מה שיוכל כי לפי גדל מעלת התפילה שיקרה מעלתה מאד מאד מי יודע אם יזכה אחר כך להתפלל על כן כל מה שיוכל להקדים עצמו ראוי לו לזרז מאד ולהקדים
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב' ובסימן ט' ב"לקוטי מוהר"ו" חלק ראשון ובשאר מקומות על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו
שיחות הר"ן - אות רסא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מורנו הרב רבי נחמן [מה שמצאתי מכתב יד איש ולא נכתב כסדר וכתקונו ומה שהוצאתי משם העתקתי וזהו] "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף" כתיב: "רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה" רגל הוא בחינת אמונה שעליה עומדים כל המדות וכל התורה כלה כמו שמובא במקום אחר וכמו שאמרו "בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה" כי האמונה יסוד ושרש כל התורה והעבודה וצריך שיהיה האמונה ברורה וזכה בלי שום ערבוב שלא תהיה בבחינת ערב ואמונה היא צנור כל ההשפעות וכל הברכות כמו שכתוב: "איש אמונות רב ברכות" ועל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב:...
שיחות הר"ן - אות קפא - גדולות נוראות השגתו
...שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון אני יודע חכמות שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים ומחמת זה הוא אינו יכול לגלות חכמתו הגדולה והמפלגת מאד ועוד ספר בענין עצם חכמתו אך לא זכיתי לשמע זאת מפיו הקדוש בעצמו כי אם מפי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 05:16:27 - wesi2