ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - תפילה
חלק א' א. צריך אדם להיות נכסף ומשתוקק לטוב הכללי, אף על פי שימשך לו לבד הפסד. ב. המתפלל בבית הכנסת, כאלו הביא מנחה טהורה. ג. הקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת. ד. על ידי חנפה אין תפילתו נשמעת. ה. על ידי עסק התורה מתוך דחק תפילתו נשמעת. ו. המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה. ז. מי שדעתו שפלה עליו, אין תפילתו נמאסת. ח. לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. ט. כל המאמץ עצמו בתפילה למטה, אין צרים יכולים להסטינו מלמעלה. י. לעולם יבקש אדם רחמים, שיהיו הכל מאמצין את כחו, ושיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהיו לו מסטינים מלמעלה. יא. תפילת אחר מועיל יותר מתפילת עצמו, ואפילו צדיק צריך לתפילת אחרים. יב. מתר להתפלל על בעל לשון הרע, שימות ושישתכח תורתו ושלא יהיה לו חלק לעולם הבא ושלא יהיו לו בנים חכמים. יג. כל העוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו. יד. יפה צעקה לאדם בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין. טו. אל יבקש אדם על שום דבר יותר מדאי. טז. ביום הגשמים ישועה פרה ורבה בעולם, ומליצי זכות נכנסין לפניו. יז. תפילת יחיד אינה נשמעת אלא אם כן לבו מכון, ותפילת צבור נשמעת, אף על פי שאין לב כלם שלם. יח. לא מצלינן אתרתי. יט. אסור להטריח את השם לשנות את הטבע. כ. מי שמעביר על מדותיו, תפילתו נשמעת. כא. המספר בשבחו של מקום יותר מדאי, נעקר מן העולם. כב. בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות, לסוף שילינו בו מת מצוה. כג. לכל דבר שבקדשה צריך הכנה והזמנה. כד. בשאלת צרכיו אל ירים ראשו לשאל שאלה גדולה, אבל בתורה ויראת שמים ישאל כל תאוותו. כה. מצוה להיות לו בגדים מכבדים בשעת התפילה. כו. הנהיגו ברכותיו בעולם הזה, כדי להיות רגילין לעולם הבא. כז. יבקש אדם רחמים, שלא יבוא לידי עניות. כח. על ידי התפילה יכול לשנות את המזל. כט. הדבור בקול רם מביא הרגשה ותנועה בכל האיברים. ל. מי שעולה על רוחו להתחנן לפני השם יתברך, על ידי זה נושא חן בעיני השם יתברך. לא. על ידי בטחון הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו. לב. אל תתפלל בבית, שבנה בעל מחלקת. לג. קדם התפילה תתן צדקה, ותקשר את עצמך לצדיקי הדור. לד. אדם מקבל שפע וכח אלקי כפי אותו המקום שמתפלל בו. לה. כשהצבור מתפללים, הוא עת רצון. לו. מי שיש לו בית הכנסת, ואינו נכנס לשם להתפלל, גורם גלות לבניו. לז. על כל הדברים, הן על דבר גדול הן על דבר קטן, תתפלל. לח. אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתאריכו חיי. לט. מי שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש, נקרא חוטא. מ. הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וכאלו טבל. מא. מי שנזהר לומר דבור קדוש בבית הטנפת, יזכה לאריכות ימים. מב. גדולה תפילה ממעשים טובים ומן הקרבנות. מג. תורה ומעשים טובים ותפילה ודרך ארץ צריכין חזוק. מד. אל תתפלל אלא בבית שיש בו חלונות. מה. על ידי צדקה בשתי ידים תפילתו נשמעת. מו. בשעת תפילה יפרש כפיו, כאלו מקבל איזה דבר. מז. על ידי גזל או מביש פני חברו, אין תפילתו נשמעת. מח. שבת וראש חדש יותר מסגל להעלות התפילה. מט. כשאדם נעצר, זה סימן שאין תפילתו נתקבלת. נ. על ידי ההשתוקקות שאדם משתוקק בלילה לשם יתברך, על ידי זה בנקל לו להתפלל בבקר. נא. תפילה שהיא בדמעות היא נתקבלת. נב. כשאתה מבקש איזה דבר, תזכיר זכות אבות. נג. כשהקדוש ברוך הוא מעניש איזה רשע שיודע בו, שלא יעשה עוד תשובה, והצדיק מתפלל עליו יותר מדאי, על ידי זה נענש הצדיק. נד. כשהמתפלל נופל לקטנות, זה סימן שלא יתבלבל [יתקבל] תפילתו. נה. כשאין לך שלום עם העולם, אין נתקבל תפילתך. נו. צריך להתפלל בשלום העיר, אשר אתה דר בה. נז. מי שמתפלל בשמחה, הקדוש ברוך הוא מכבד אותו ופוקד את לוחציו. נח. על ידי תקון חצות מזכירין את [לפני] הקדוש ברוך הוא את הטובות, שהבטיח לישראל. נט. מי שמלמד זכות על ישראל, על ידי זה מעורר תשועה, והתשועה באה על ידו. ס. מי שאין מתפלל על צרת ישראל, נקרא חוטא. סא. צריך אדם להתפלל על זרעו ועל כל הבאים אחריו. סב. אסור לאדם שיהיה כפוי טובה בין לישראל בין לגוי. סג. מי שמתפלל על ישראל, הקדוש ברוך הוא מכפר לו על כל עוונותיו. סד. החולה שמתפלל על עצמו בדמעות, בודאי הקדוש ברוך הוא ירפא אותו ויקבל תפילתו. סה. כשאתה רוצה לשא תפילתך, תתפלל בעד ישראל. סו. הקדוש ברוך הוא מבקש את האדם שיתפלל לפניו. סז. מי שמציל את העני מחזק ממנו, הכח הוא בנקל באותיות התפילה. סח. על ידי בטחון תפילתו של אדם נשמעת. סט. מי שהוא ענו, יכול לצעק בתפילתו מן הלב. ע. על ידי שמחה תבוא תפילתך בהיכל מלך. עא. מי שאין לו הנאה מתפילתו, יתפלל ברנה. עב. מי שמתפלל בכח, הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו. עג. מי שנדר איזהו נדר, אין מקבלין תפילתו עד שישלם את נדרו. עד. מי שאין בו אמונה, אין תפילתו נשמעת. עה. מי שמשמח את הצדיק, תפילתו נשמעת. עו. צריך קדם התפילה לדבק את רוחו בבורא, ומחמת הדבקות יצאו הדבורים מעצמן מפיו. עז. כשתשמע חרפתך ותשתק, תזכה שיענה הקדוש ברוך הוא בקשתך. עח. מי שמתפלל על חברו, על ידי זה הקדוש ברוך הוא כופל לו את טובתו. עט. תפילה שאינה נתקבלת למעלה נשרפת. פ. מי שמתפלל על החרבן, על ידי זה יזכה להתפלל בלב וגוף. פא. תפילה שהיא בשמחה היא ערבה ומתוקה לשם יתברך. פב. מי שיש לו ענווה, אפילו כשמתפלל במחשבה, הקדוש ברוך הוא עושה מחשבתו. פג. לפעמים הקדוש ברוך הוא אין מקבל תפילת הצדיק, כשמתפלל על איזה אדם, כי הקדוש ברוך הוא יודע, שימשיך זה האדם לאחר זמן את הצדיק בחטאים מחטאיו. פד. אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. [פרוש מי שעובד השם, אחריו הולכים ונמשכים המחשבות לבלבל יותר משאר בני אדם, וזהו אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד]. חלק שני א. בשביל שאין מבקשין רחמים על חברו, על ידי זה נופל לתפיסה, ותקון לתפיסה שיפרנס איזהו בעלי חיים. ב. התפילה מעלה [מועילה], כשפניו כלפי מעלה. ג. מי שמבקש רחמים על בני דורו, זוכה לגלוי שכינה. ד. על ידי שירות ותשבחות ממשיכין שכינתו למטה. ה. תפילת שליח צבור יש בה בחינת מלחמה. ו. מי שמקים "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך", על ידי זה זוכה להתפלל בכונת הלב. ז. אמירת תהלים סגלה להוריד גשמים. "תהלם" ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'ים. ח. כל המצר בצרות ישראל ומתפלל עליהם, אף על פי שמטיח דברים כלפי מעלה אינו נענש. ט. יש תפילות שאינם נתקבלים למעלה אלא עד שנותנים כל כך מעות לצדקה כפי מספר האותיות של התפילה השיך לזה הדבר. למשל, כשמתפלל אלו התבות: "תן לי בנים", צריך לתן צדקה כמספר אותיות "תן לי בנים". י. על ידי תפילה יכול לשנות זווגו הנכרז בשמים. יא. התפילה של רבים נשמעת יותר כשהם בכנופיא ממה שהם מפרדים. יב. לפעמים אינה באה הישועה אלא עד שיתפללו כמה בני אדם, ולא די בתפילת יחיד. יג. מי שיש לו שונאים, קשה לו לכון דעתה בתפילה. יד. צריך אדם להזהר, בשעה שמזכיר את השם, שיהיה בקדשה ובטהרה, הינו שיקדש רוח פיו כל כך שיהא בבחינת רוח נבואה, ואז הרוח הזה הולך ומפיל אותם, הבוטחים בשוא ובהבל, וזהו : ב'שם י'הוה א'לקינו נ'זכיר המה כרעו ונפלו.
חלק א'

א. צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק לַטּוֹב הַכְּלָלִי, אַף עַל פִּי שֶׁיִּמָשֵׁךְ לוֹ לְבַד הֶפְסֵד.

ב. הַמִּתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּאִלּוּ הֵבִיא מִנְחָה טְהוֹרָה.

ג. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

ד. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה אֵין תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

ה. עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ דּחַק תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמָעַת.

ו. הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה.

ז. מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפֵלָה עָלָיו, אֵין תְּפִילָּתוֹ נִמְאֶסֶת.

ח. לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִילָּה לְצָרָה.

ט. כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִילָּה לְמַטָּה, אֵין צָרִים יְכוֹלִים לְהַסְטִינוּ מִלְמַעְלָה.

י. לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים, שֶׁיִּהְיוּ הַכּל מְאַמְּצִין אֶת כּחוֹ, וְשֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְשֶׁלּא יִהְיוּ לוֹ מַסְטִינִים מִלְמַעְלָה.

יא. תְּפִילַּת אַחֵר מוֹעִיל יוֹתֵר מִתְּפִילַּת עַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ צַדִּיק צָרִיךְ לִתְפִילַּת אֲחֵרִים.

יב. מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל עַל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁיָּמוּת וְשֶׁיִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָתוֹ וְשֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְשֶׁלּא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים חֲכָמִים.

יג. כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו.

יד. יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין.

טו. אַל יְבַקֵּשׁ אָדָם עַל שׁוּם דָּבָר יוֹתֵר מִדַּאי.

טז. בְּיוֹם הַגְּשָׁמִים יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בָּעוֹלָם, וּמְלִיצֵי זְכוּת נִכְנָסִין לְפָנָיו.

יז. תְּפִילַּת יָחִיד אֵינָהּ נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן לִבּוֹ מְכֻוָּן, וּתְפִילַת צִבּוּר נִשְׁמַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לֵב כֻּלָּם שָׁלֵם.

יח. לא מַצְלִינָן אַתַּרְתֵּי.

יט. אָסוּר לְהַטְרִיחַ אֶת הַשֵּׁם לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.

כ. מִי שֶׁמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

כא. הַמְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם יוֹתֵר מִדַּאי, נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם.

כב. בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת, לְסוֹף שֶׁיָּלִינוּ בּוֹ מֵת מִצְוָה.

כג. לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ הֲכָנָה וְהַזְמָנָה.

כד. בִּשְׁאֵלַת צְרָכָיו אַל יָרִים ראשׁוֹ לִשְׁאל שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה, אֲבָל בַּתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם יִשְׁאַל כָּל תַּאֲוָותוֹ.

כה. מִצְוָה לִהְיוֹת לוֹ בְּגָדִים מְכֻבָּדִים בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה.

כו. הִנְהִיגוּ בִּרְכוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לִהְיוֹת רְגִילִין לָעוֹלָם הַבָּא.

כז. יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים, שֶׁלּא יָבוֹא לִידֵי עֲנִיּוּת.

כח. עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּזָּל.

כט. הַדִּבּוּר בְּקוֹל רָם מֵבִיא הַרְגָּשָׁה וּתְנוּעָה בְּכָל הָאֵיבָרִים.

ל. מִי שֶׁעוֹלֶה עַל רוּחוֹ לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

לא. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּתוֹ.

לב. אַל תִּתְפַּלֵּל בְּבַיִת, שֶׁבָּנָה בַּעַל מַחֲלקֶת.

לג. קדֶם הַתְּפִילָּה תִּתֵּן צְדָקָה, וּתְקַשֵּׁר אֶת עַצְמְךָ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר.

לד. אָדָם מְקַבֵּל שֶׁפַע וְכחַ אֱלקִי כְּפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁמִּתְפַּלֵּל בּוֹ.

לה. כְּשֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים, הוּא עֵת רָצוֹן.

לו. מִי שֶּׁיֶּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְשָׁם לְהִתְפַּלֵּל, גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו.

לז. עַל כָּל הַדְּבָרִים, הֵן עַל דָּבָר גָּדוֹל הֵן עַל דָּבָר קָטָן, תִּתְפַּלֵּל.

לח. אַקְדִּימוּ וְאַחֲשִׁיכוּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא כִּי הֵיכֵי דְּתַאֲרִיכוּ חַיֵּי.

לט. מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ, נִקְרָא חוֹטֵא.

מ. הַנִּפְנֶה וְנוֹטֵל יָדָיו וּמַנִּיחַ תְּפִילִּין וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן וּכְאִלּוּ טָבַל.

מא. מִי שֶׁנִּזְהָר לוֹמַר דִּבּוּר קָדוֹשׁ בְּבֵית הַטִּנּפֶת, יִזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים.

מב. גְּדוֹלָה תְּפִילָּה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים וּמִן הַקָּרְבָּנוֹת.

מג. תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּתְפִילָּה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ צְרִיכִין חִזּוּק.

מד. אַל תִּתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת.

מה. עַל יְדֵי צְדָקָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

מו. בִּשְׁעַת תְּפִילָּה יִפְרשֹ כַּפָּיו, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל אֵיזֶה דָּבָר.

מז. עַל יְדֵי גֶּזֶל אוֹ מְבַיֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ, אֵין תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

מח. שַׁבָּת וְראשׁ חֹדֶשׁ יוֹתֵר מְסֻגָּל לְהַעֲלוֹת הַתְּפִילָּה.

מט. כְּשֶׁאָדָם נֶעֱצָר, זֶה סִימָן שֶׁאֵין תְּפִילָּתוֹ נִתְקַבֶּלֶת.

נ. עַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁאָדָם מִשְׁתּוֹקֵק בַּלַּיְלָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה בְּנָקֵל לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר.

נא. תְּפִילָּה שֶׁהִיא בִּדְמָעוֹת הִיא נִתְקַבֶּלֶת.

נב. כְּשֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר, תַּזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת.

נג. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ אֵיזֶה רָשָׁע שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ, שֶׁלּא יַעֲשֶׂה עוֹד תְּשׁוּבָה, וְהַצַּדִּיק מִתְפַּלֵּל עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, עַל יְדֵי זֶה נֶעֱנָשׁ הַצַּדִּיק.

נד. כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵל נוֹפֵל לְקַטְנוּת, זֶה סִימָן שֶׁלּא יִתְבַּלְבֵּל [יִתְקַבֵּל] תְּפִילָּתוֹ.

נה. כְּשֶׁאֵין לְךָ שָׁלוֹם עִם הָעוֹלָם, אֵין נִתְקַבֵּל תְּפִילָּתְךָ.

נו. צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹם הָעִיר, אֲשֶׁר אַתָּה דָּר בָּהּ.

נז. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַבֵּד אוֹתוֹ וּפוֹקֵד אֶת לוֹחֲצָיו.

נח. עַל יְדֵי תִּקּוּן חֲצוֹת מַזְכִּירִין אֶת [לִפְנֵי] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַטּוֹבוֹת, שֶׁהִבְטִיחַ לְיִשְׂרָאֵל.

נט. מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר תְּשׁוּעָה, וְהַתְּשׁוּעָה בָּאָה עַל יָדוֹ.

ס. מִי שֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל, נִקְרָא חוֹטֵא.

סא. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זַרְעוֹ וְעַל כָּל הַבָּאִים אַחֲרָיו.

סב. אָסוּר לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה כְּפוּי טוֹבָה בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְגוֹי.

סג. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

סד. הַחוֹלֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ בִּדְמָעוֹת, בְּוַדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרַפֵּא אוֹתוֹ וִיקַבֵּל תְּפִילָּתוֹ.

סה. כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִשָּׂא תְּפִילָּתְךָ, תִּתְפַּלֵּל בְּעַד יִשְׂרָאֵל.

סו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְפָנָיו.

סז. מִי שֶׁמַּצִּיל אֶת הֶעָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, הַכּחַ הוּא בְּנָקֵל בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִילָּה.

סח. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן תְּפִילָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת.

סט. מִי שֶׁהוּא עָנָו, יָכוֹל לִצְעק בִּתְפִילָּתוֹ מִן הַלֵּב.

ע. עַל יְדֵי שִׂמְחָה תָּבוֹא תְּפִילָּתְךָ בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

עא. מִי שֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה מִתְּפִילָּתוֹ, יִתְפַּלֵּל בְּרִנָּה.

עב. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכחַ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּתוֹ.

עג. מִי שֶׁנָּדַר אֵיזֶהוּ נֶדֶר, אֵין מְקַבְּלִין תְּפִילָּתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ.

עד. מִי שֶׁאֵין בּוֹ אֱמוּנָה, אֵין תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

עה. מִי שֶׁמְּשַׂמֵּחַ אֶת הַצַּדִּיק, תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

עו. צָרִיךְ קדֶם הַתְּפִילָּה לְדַבֵּק אֶת רוּחוֹ בַּבּוֹרֵא, וּמֵחֲמַת הַדְּבֵקוּת יֵצְאוּ הַדִּבּוּרִים מֵעַצְמָן מִפִּיו.

עז. כְּשֶׁתִּשְׁמַע חֶרְפָּתְךָ וְתִשְׁתּק, תִּזְכֶּה שֶׁיַּעֲנֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּקָּשָׁתְךָ.

עח. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, עַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹפֵל לוֹ אֶת טוֹבָתוֹ.

עט. תְּפִילָּה שֶׁאֵינָהּ נִתְקַבֶּלֶת לְמַעְלָה נִשְׂרֶפֶת.

פ. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַחֻרְבָּן, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בְּלֵב וְגוּף.

פא. תְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּשִׂמְחָה הִיא עֲרֵבָה וּמְתוּקָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

פב. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָוָוה, אֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּמַחֲשָׁבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מַחֲשַׁבְתּוֹ.

פג. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מְקַבֵּל תְּפִילַּת הַצַּדִּיק, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה אָדָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁיַּמְשִׁיךְ זֶה הָאָדָם לְאַחַר זְמַן אֶת הַצַּדִּיק בַּחֲטָאִים מֵחֲטָאָיו.

פד. אֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד.

[פֵּרוּשׁ מִי שֶׁעוֹבֵד הַשֵּׁם, אַחֲרָיו הוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים הַמַּחֲשָׁבוֹת לְבַלְבֵּל יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְזֶהוּ אֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד].

חלק שני

א. בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין מְבַקְשִׁין רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ, עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לִתְפִיסָה, וְתִקּוּן לִתְפִיסָה שֶׁיְּפַרְנֵס אֵיזֶהוּ בַּעֲלֵי חַיִּים.

ב. הַתְּפִילָּה מְעֻלָּה [מוֹעִילָה], כְּשֶׁפָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה.

ג. מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל בְּנֵי דוֹרוֹ, זוֹכֶה לְגִלּוּי שְׁכִינָה.

ד. עַל יְדֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת מַמְשִׁיכִין שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה.

ה. תְּפִילַּת שְׁלִיחַ צִבּוּר יֵשׁ בָּהּ בְּחִינַת מִלְחָמָה.

ו. מִי שֶׁמְּקַיֵּם "יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ", עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב.

ז. אֲמִירַת תְּהִלִּים סְגֻלָּה לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים. "תְּהִלִּם" לִ'מְטַר הַ'שָּׁמַיִם תִּ'שְׁתֶּה מָ'יִם.

ח. כָּל הַמֵּצֵר בְּצָרוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שְׁמֵּטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ.

ט. יֵשׁ תְּפִילּוֹת שֶׁאֵינָם נִתְקַבְּלִים לְמַעְלָה אֶלָּא עַד שֶׁנּוֹתְנִים כָּל כָּךְ מָעוֹת לִצְדָקָה כְּפִי מִסְּפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתְּפִילָּה הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַדָּבָר. לְמָשָׁל, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת: "תֵּן לִי בָּנִים", צָרִיךְ לִתֵּן צְדָקָה כְּמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת "תֵּן לִי בָּנִים".

י. עַל יְדֵי תְּפִילָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת זִוּוּגוֹ הַנִּכְרָז בַּשָּׁמַיִם.

יא. הַתְּפִילָּה שֶׁל רַבִּים נִשְׁמַעַת יוֹתֵר כְּשֶׁהֵם בִּכְנוּפְיָא מִמַּה שֶּׁהֵם מְפרָדִים.

יב. לִפְעָמִים אֵינָהּ בָּאָה הַיְשׁוּעָה אֶלָּא עַד שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם, וְלא דַּי בִּתְפִילַּת יָחִיד.

יג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, קָשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן דַּעְתֵּהּ בִּתְפִילָּה.

יד. צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר, בְּשָׁעָה שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, שֶׁיִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, הַיְנוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ רוּחַ פִּיו כָּל כָּךְ שֶׁיְּהֵא בִּבְחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, וְאָז הָרוּחַ הַזֶּה הוֹלֵךְ וּמַפִּיל אוֹתָם, הַבּוֹטְחִים בְּשָׁוְא וּבְהֶבֶל, וְזֶהוּ: בְּ'שֵׁם י'הוה אֱ'לקֵינוּ נַ'זְכִּיר הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפְלוּ.
ספר המידות - תפילה
...חלק א' א. צריך אדם להיות נכסף ומשתוקק לטוב הכללי, אף על פי שימשך לו לבד הפסד. ב. המתפלל בבית הכנסת, כאלו הביא מנחה טהורה. ג. הקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת. ד. על ידי חנפה אין תפילתו נשמעת. ה. על ידי עסק התורה מתוך דחק תפילתו נשמעת. ו. המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה. ז. מי שדעתו שפלה עליו, אין תפילתו נמאסת. ח. לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. ט. כל המאמץ עצמו בתפילה למטה, אין צרים יכולים להסטינו מלמעלה. י. לעולם יבקש אדם רחמים, שיהיו הכל מאמצין את כחו, ושיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיך
...הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך" כלומר הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי התורה 'מפיך' כלומר מחמת...
ספר המידות - התנשאות
...- התנשאות חלק א' א. מי שמטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רד - הַמָּעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְתַלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה
...מוהר"ן ח"א - תורה רד - המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לתלמיד חכם כמובא שהמעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תמכי אוריתא אבל באמת זה המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה ממש ואין עברה יכול לכבות זה המעות שנותנין לתלמיד חכם כי 'אין עברה מכבה תורה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . וזה המעות הוא בחינת תורה ממש כנ"ל וזה מעות ראשי תבות ואין עבירה מכבה תורה. ועוד יש בענין זה דברים הרבה כי בעת שגלה זאת ספר איזה מעשה בענין זה אך לא זכינו לכתב כי אם דברים אלה.
שיחות הר"ן - אות ד
...הללו קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר כי צריך שיהיה לו ירידה גדולה מאד, חס ושלום, עד שישיג מעות ואפילו אחר הירידה חס ושלום, מעבודתו יתברך עדין לאו כל אחד משיג מעות כי גם הרשעים וקלי עולם לאו כל אחד משיג מעות אבל איש כשר באמת רחוק מאד שיהיה לו עשירות כי דע, שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקליפות בבחינת: "ותרד פלאים", פלאים אותיות אלפים הינו שהאלפים של עשירות ירד פלאים, דהינו ירידה גדולה ונפלאה על כן בהכרח שיהיה לו חס ושלום, ירידה גדולה מאד קדם שבא לעשירות דהינו אלפים מזמנים ועדין הוא ספק כנ"ל...
שיחות הר"ן - אות קעט - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלבשין בהגוף ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת אפילו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה אפילו לתכלית המעלה אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבאר במקום אחר ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אפן ועל כן היה מכרח להסתלק ואמר בזו הלשון: [כבר רציתי...
ספר המידות - יחוס
ספר המידות - יחוס חלק שני א. אין כח הקללה חל על מיחס. ב. אפילו אשה צדקת כשהיא אינה מיחסת, על ידי זה מולדת בנים שאינם מהגנים. ג. קשה לפני הקדוש ברוך הוא להעביר ולבטל גדולי היחוס.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה הימנה על כן, על...
חיי מוהר"ן - רפט - גדולת נוראות השגתו
...אות רפט שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני קנקן חדש מלא ישן. גם נמצא בכתב ידו הקדושה אני זקן שבקדשה וכו' שמגלה דברים שכסה עתיק יומין וכו' אות רצ שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני יכול עכשו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום. רק שאין לי החוץ וחצי דבר איני רוצה לומר. פרוש כי בן עזאי אמר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום חוץ מן הקרח הזה ואמר הוא זכרונו לברכה שיש לו כח לומר זאת שהם דומין לפניו כנ"ל רק שאין לו החוץ לומר עליו חוץ מזה והבן. גם נראה מכונתו שיש לו בזה ענין. רק שאין יכול לגמר המאמר הנ"ל בשלמות על כן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ט - אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ
...ח"ב - תורה ט - אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו איתא בתקוני זוהר . כלהו ערקין דלבא מתנהגין בתר רוחא הדא הוא דכתיב: "אל אשר יהיה הרוח ללכת" וכו' דהינו הרוח היוצא מכנפי הראה כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' כי על ידי הרוח מכבין הנר ומדליקין הנר כנראה בחוש שלפעמים נכבה הנר על ידי הרוח המנשב ולפעמים מדליקין הנר שנכבה על ידי הרוח שמנשבין בו כי כבוי הנר הוא על ידי שנופל על הנר עפרוריות ונפרדין חלקי האש, שיש בו מיסוד האש ואינם יכולים לבער ועל כן כשמנפחין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 2.6719 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 04:39:47 - wesi2