ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - תפילה
חלק א' א. צריך אדם להיות נכסף ומשתוקק לטוב הכללי, אף על פי שימשך לו לבד הפסד. ב. המתפלל בבית הכנסת, כאלו הביא מנחה טהורה. ג. הקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת. ד. על ידי חנפה אין תפילתו נשמעת. ה. על ידי עסק התורה מתוך דחק תפילתו נשמעת. ו. המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה. ז. מי שדעתו שפלה עליו, אין תפילתו נמאסת. ח. לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. ט. כל המאמץ עצמו בתפילה למטה, אין צרים יכולים להסטינו מלמעלה. י. לעולם יבקש אדם רחמים, שיהיו הכל מאמצין את כחו, ושיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהיו לו מסטינים מלמעלה. יא. תפילת אחר מועיל יותר מתפילת עצמו, ואפילו צדיק צריך לתפילת אחרים. יב. מתר להתפלל על בעל לשון הרע, שימות ושישתכח תורתו ושלא יהיה לו חלק לעולם הבא ושלא יהיו לו בנים חכמים. יג. כל העוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו. יד. יפה צעקה לאדם בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין. טו. אל יבקש אדם על שום דבר יותר מדאי. טז. ביום הגשמים ישועה פרה ורבה בעולם, ומליצי זכות נכנסין לפניו. יז. תפילת יחיד אינה נשמעת אלא אם כן לבו מכון, ותפילת צבור נשמעת, אף על פי שאין לב כלם שלם. יח. לא מצלינן אתרתי. יט. אסור להטריח את השם לשנות את הטבע. כ. מי שמעביר על מדותיו, תפילתו נשמעת. כא. המספר בשבחו של מקום יותר מדאי, נעקר מן העולם. כב. בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות, לסוף שילינו בו מת מצוה. כג. לכל דבר שבקדשה צריך הכנה והזמנה. כד. בשאלת צרכיו אל ירים ראשו לשאל שאלה גדולה, אבל בתורה ויראת שמים ישאל כל תאוותו. כה. מצוה להיות לו בגדים מכבדים בשעת התפילה. כו. הנהיגו ברכותיו בעולם הזה, כדי להיות רגילין לעולם הבא. כז. יבקש אדם רחמים, שלא יבוא לידי עניות. כח. על ידי התפילה יכול לשנות את המזל. כט. הדבור בקול רם מביא הרגשה ותנועה בכל האיברים. ל. מי שעולה על רוחו להתחנן לפני השם יתברך, על ידי זה נושא חן בעיני השם יתברך. לא. על ידי בטחון הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו. לב. אל תתפלל בבית, שבנה בעל מחלקת. לג. קדם התפילה תתן צדקה, ותקשר את עצמך לצדיקי הדור. לד. אדם מקבל שפע וכח אלקי כפי אותו המקום שמתפלל בו. לה. כשהצבור מתפללים, הוא עת רצון. לו. מי שיש לו בית הכנסת, ואינו נכנס לשם להתפלל, גורם גלות לבניו. לז. על כל הדברים, הן על דבר גדול הן על דבר קטן, תתפלל. לח. אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתאריכו חיי. לט. מי שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש, נקרא חוטא. מ. הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וכאלו טבל. מא. מי שנזהר לומר דבור קדוש בבית הטנפת, יזכה לאריכות ימים. מב. גדולה תפילה ממעשים טובים ומן הקרבנות. מג. תורה ומעשים טובים ותפילה ודרך ארץ צריכין חזוק. מד. אל תתפלל אלא בבית שיש בו חלונות. מה. על ידי צדקה בשתי ידים תפילתו נשמעת. מו. בשעת תפילה יפרש כפיו, כאלו מקבל איזה דבר. מז. על ידי גזל או מביש פני חברו, אין תפילתו נשמעת. מח. שבת וראש חדש יותר מסגל להעלות התפילה. מט. כשאדם נעצר, זה סימן שאין תפילתו נתקבלת. נ. על ידי ההשתוקקות שאדם משתוקק בלילה לשם יתברך, על ידי זה בנקל לו להתפלל בבקר. נא. תפילה שהיא בדמעות היא נתקבלת. נב. כשאתה מבקש איזה דבר, תזכיר זכות אבות. נג. כשהקדוש ברוך הוא מעניש איזה רשע שיודע בו, שלא יעשה עוד תשובה, והצדיק מתפלל עליו יותר מדאי, על ידי זה נענש הצדיק. נד. כשהמתפלל נופל לקטנות, זה סימן שלא יתבלבל [יתקבל] תפילתו. נה. כשאין לך שלום עם העולם, אין נתקבל תפילתך. נו. צריך להתפלל בשלום העיר, אשר אתה דר בה. נז. מי שמתפלל בשמחה, הקדוש ברוך הוא מכבד אותו ופוקד את לוחציו. נח. על ידי תקון חצות מזכירין את [לפני] הקדוש ברוך הוא את הטובות, שהבטיח לישראל. נט. מי שמלמד זכות על ישראל, על ידי זה מעורר תשועה, והתשועה באה על ידו. ס. מי שאין מתפלל על צרת ישראל, נקרא חוטא. סא. צריך אדם להתפלל על זרעו ועל כל הבאים אחריו. סב. אסור לאדם שיהיה כפוי טובה בין לישראל בין לגוי. סג. מי שמתפלל על ישראל, הקדוש ברוך הוא מכפר לו על כל עוונותיו. סד. החולה שמתפלל על עצמו בדמעות, בודאי הקדוש ברוך הוא ירפא אותו ויקבל תפילתו. סה. כשאתה רוצה לשא תפילתך, תתפלל בעד ישראל. סו. הקדוש ברוך הוא מבקש את האדם שיתפלל לפניו. סז. מי שמציל את העני מחזק ממנו, הכח הוא בנקל באותיות התפילה. סח. על ידי בטחון תפילתו של אדם נשמעת. סט. מי שהוא ענו, יכול לצעק בתפילתו מן הלב. ע. על ידי שמחה תבוא תפילתך בהיכל מלך. עא. מי שאין לו הנאה מתפילתו, יתפלל ברנה. עב. מי שמתפלל בכח, הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו. עג. מי שנדר איזהו נדר, אין מקבלין תפילתו עד שישלם את נדרו. עד. מי שאין בו אמונה, אין תפילתו נשמעת. עה. מי שמשמח את הצדיק, תפילתו נשמעת. עו. צריך קדם התפילה לדבק את רוחו בבורא, ומחמת הדבקות יצאו הדבורים מעצמן מפיו. עז. כשתשמע חרפתך ותשתק, תזכה שיענה הקדוש ברוך הוא בקשתך. עח. מי שמתפלל על חברו, על ידי זה הקדוש ברוך הוא כופל לו את טובתו. עט. תפילה שאינה נתקבלת למעלה נשרפת. פ. מי שמתפלל על החרבן, על ידי זה יזכה להתפלל בלב וגוף. פא. תפילה שהיא בשמחה היא ערבה ומתוקה לשם יתברך. פב. מי שיש לו ענווה, אפילו כשמתפלל במחשבה, הקדוש ברוך הוא עושה מחשבתו. פג. לפעמים הקדוש ברוך הוא אין מקבל תפילת הצדיק, כשמתפלל על איזה אדם, כי הקדוש ברוך הוא יודע, שימשיך זה האדם לאחר זמן את הצדיק בחטאים מחטאיו. פד. אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. [פרוש מי שעובד השם, אחריו הולכים ונמשכים המחשבות לבלבל יותר משאר בני אדם, וזהו אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד]. חלק שני א. בשביל שאין מבקשין רחמים על חברו, על ידי זה נופל לתפיסה, ותקון לתפיסה שיפרנס איזהו בעלי חיים. ב. התפילה מעלה [מועילה], כשפניו כלפי מעלה. ג. מי שמבקש רחמים על בני דורו, זוכה לגלוי שכינה. ד. על ידי שירות ותשבחות ממשיכין שכינתו למטה. ה. תפילת שליח צבור יש בה בחינת מלחמה. ו. מי שמקים "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך", על ידי זה זוכה להתפלל בכונת הלב. ז. אמירת תהלים סגלה להוריד גשמים. "תהלם" ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'ים. ח. כל המצר בצרות ישראל ומתפלל עליהם, אף על פי שמטיח דברים כלפי מעלה אינו נענש. ט. יש תפילות שאינם נתקבלים למעלה אלא עד שנותנים כל כך מעות לצדקה כפי מספר האותיות של התפילה השיך לזה הדבר. למשל, כשמתפלל אלו התבות: "תן לי בנים", צריך לתן צדקה כמספר אותיות "תן לי בנים". י. על ידי תפילה יכול לשנות זווגו הנכרז בשמים. יא. התפילה של רבים נשמעת יותר כשהם בכנופיא ממה שהם מפרדים. יב. לפעמים אינה באה הישועה אלא עד שיתפללו כמה בני אדם, ולא די בתפילת יחיד. יג. מי שיש לו שונאים, קשה לו לכון דעתה בתפילה. יד. צריך אדם להזהר, בשעה שמזכיר את השם, שיהיה בקדשה ובטהרה, הינו שיקדש רוח פיו כל כך שיהא בבחינת רוח נבואה, ואז הרוח הזה הולך ומפיל אותם, הבוטחים בשוא ובהבל, וזהו : ב'שם י'הוה א'לקינו נ'זכיר המה כרעו ונפלו.
חלק א'

א. צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק לַטּוֹב הַכְּלָלִי, אַף עַל פִּי שֶׁיִּמָשֵׁךְ לוֹ לְבַד הֶפְסֵד.

ב. הַמִּתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּאִלּוּ הֵבִיא מִנְחָה טְהוֹרָה.

ג. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

ד. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה אֵין תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

ה. עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ דּחַק תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמָעַת.

ו. הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה.

ז. מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפֵלָה עָלָיו, אֵין תְּפִילָּתוֹ נִמְאֶסֶת.

ח. לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִילָּה לְצָרָה.

ט. כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִילָּה לְמַטָּה, אֵין צָרִים יְכוֹלִים לְהַסְטִינוּ מִלְמַעְלָה.

י. לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים, שֶׁיִּהְיוּ הַכּל מְאַמְּצִין אֶת כּחוֹ, וְשֶׁיְּסַיְּעוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְשֶׁלּא יִהְיוּ לוֹ מַסְטִינִים מִלְמַעְלָה.

יא. תְּפִילַּת אַחֵר מוֹעִיל יוֹתֵר מִתְּפִילַּת עַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ צַדִּיק צָרִיךְ לִתְפִילַּת אֲחֵרִים.

יב. מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל עַל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁיָּמוּת וְשֶׁיִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָתוֹ וְשֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְשֶׁלּא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים חֲכָמִים.

יג. כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו.

יד. יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין.

טו. אַל יְבַקֵּשׁ אָדָם עַל שׁוּם דָּבָר יוֹתֵר מִדַּאי.

טז. בְּיוֹם הַגְּשָׁמִים יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בָּעוֹלָם, וּמְלִיצֵי זְכוּת נִכְנָסִין לְפָנָיו.

יז. תְּפִילַּת יָחִיד אֵינָהּ נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן לִבּוֹ מְכֻוָּן, וּתְפִילַת צִבּוּר נִשְׁמַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לֵב כֻּלָּם שָׁלֵם.

יח. לא מַצְלִינָן אַתַּרְתֵּי.

יט. אָסוּר לְהַטְרִיחַ אֶת הַשֵּׁם לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.

כ. מִי שֶׁמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

כא. הַמְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם יוֹתֵר מִדַּאי, נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם.

כב. בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת, לְסוֹף שֶׁיָּלִינוּ בּוֹ מֵת מִצְוָה.

כג. לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ הֲכָנָה וְהַזְמָנָה.

כד. בִּשְׁאֵלַת צְרָכָיו אַל יָרִים ראשׁוֹ לִשְׁאל שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה, אֲבָל בַּתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם יִשְׁאַל כָּל תַּאֲוָותוֹ.

כה. מִצְוָה לִהְיוֹת לוֹ בְּגָדִים מְכֻבָּדִים בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה.

כו. הִנְהִיגוּ בִּרְכוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לִהְיוֹת רְגִילִין לָעוֹלָם הַבָּא.

כז. יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים, שֶׁלּא יָבוֹא לִידֵי עֲנִיּוּת.

כח. עַל יְדֵי הַתְּפִילָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּזָּל.

כט. הַדִּבּוּר בְּקוֹל רָם מֵבִיא הַרְגָּשָׁה וּתְנוּעָה בְּכָל הָאֵיבָרִים.

ל. מִי שֶׁעוֹלֶה עַל רוּחוֹ לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

לא. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּתוֹ.

לב. אַל תִּתְפַּלֵּל בְּבַיִת, שֶׁבָּנָה בַּעַל מַחֲלקֶת.

לג. קדֶם הַתְּפִילָּה תִּתֵּן צְדָקָה, וּתְקַשֵּׁר אֶת עַצְמְךָ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר.

לד. אָדָם מְקַבֵּל שֶׁפַע וְכחַ אֱלקִי כְּפִי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁמִּתְפַּלֵּל בּוֹ.

לה. כְּשֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים, הוּא עֵת רָצוֹן.

לו. מִי שֶּׁיֶּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְשָׁם לְהִתְפַּלֵּל, גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו.

לז. עַל כָּל הַדְּבָרִים, הֵן עַל דָּבָר גָּדוֹל הֵן עַל דָּבָר קָטָן, תִּתְפַּלֵּל.

לח. אַקְדִּימוּ וְאַחֲשִׁיכוּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא כִּי הֵיכֵי דְּתַאֲרִיכוּ חַיֵּי.

לט. מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ, נִקְרָא חוֹטֵא.

מ. הַנִּפְנֶה וְנוֹטֵל יָדָיו וּמַנִּיחַ תְּפִילִּין וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן וּכְאִלּוּ טָבַל.

מא. מִי שֶׁנִּזְהָר לוֹמַר דִּבּוּר קָדוֹשׁ בְּבֵית הַטִּנּפֶת, יִזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים.

מב. גְּדוֹלָה תְּפִילָּה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים וּמִן הַקָּרְבָּנוֹת.

מג. תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּתְפִילָּה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ צְרִיכִין חִזּוּק.

מד. אַל תִּתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת.

מה. עַל יְדֵי צְדָקָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

מו. בִּשְׁעַת תְּפִילָּה יִפְרשֹ כַּפָּיו, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל אֵיזֶה דָּבָר.

מז. עַל יְדֵי גֶּזֶל אוֹ מְבַיֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ, אֵין תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

מח. שַׁבָּת וְראשׁ חֹדֶשׁ יוֹתֵר מְסֻגָּל לְהַעֲלוֹת הַתְּפִילָּה.

מט. כְּשֶׁאָדָם נֶעֱצָר, זֶה סִימָן שֶׁאֵין תְּפִילָּתוֹ נִתְקַבֶּלֶת.

נ. עַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁאָדָם מִשְׁתּוֹקֵק בַּלַּיְלָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה בְּנָקֵל לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר.

נא. תְּפִילָּה שֶׁהִיא בִּדְמָעוֹת הִיא נִתְקַבֶּלֶת.

נב. כְּשֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר, תַּזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת.

נג. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ אֵיזֶה רָשָׁע שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ, שֶׁלּא יַעֲשֶׂה עוֹד תְּשׁוּבָה, וְהַצַּדִּיק מִתְפַּלֵּל עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, עַל יְדֵי זֶה נֶעֱנָשׁ הַצַּדִּיק.

נד. כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵל נוֹפֵל לְקַטְנוּת, זֶה סִימָן שֶׁלּא יִתְבַּלְבֵּל [יִתְקַבֵּל] תְּפִילָּתוֹ.

נה. כְּשֶׁאֵין לְךָ שָׁלוֹם עִם הָעוֹלָם, אֵין נִתְקַבֵּל תְּפִילָּתְךָ.

נו. צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹם הָעִיר, אֲשֶׁר אַתָּה דָּר בָּהּ.

נז. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַבֵּד אוֹתוֹ וּפוֹקֵד אֶת לוֹחֲצָיו.

נח. עַל יְדֵי תִּקּוּן חֲצוֹת מַזְכִּירִין אֶת [לִפְנֵי] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַטּוֹבוֹת, שֶׁהִבְטִיחַ לְיִשְׂרָאֵל.

נט. מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר תְּשׁוּעָה, וְהַתְּשׁוּעָה בָּאָה עַל יָדוֹ.

ס. מִי שֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל, נִקְרָא חוֹטֵא.

סא. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זַרְעוֹ וְעַל כָּל הַבָּאִים אַחֲרָיו.

סב. אָסוּר לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה כְּפוּי טוֹבָה בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְגוֹי.

סג. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

סד. הַחוֹלֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ בִּדְמָעוֹת, בְּוַדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרַפֵּא אוֹתוֹ וִיקַבֵּל תְּפִילָּתוֹ.

סה. כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִשָּׂא תְּפִילָּתְךָ, תִּתְפַּלֵּל בְּעַד יִשְׂרָאֵל.

סו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְפָנָיו.

סז. מִי שֶׁמַּצִּיל אֶת הֶעָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, הַכּחַ הוּא בְּנָקֵל בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִילָּה.

סח. עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן תְּפִילָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת.

סט. מִי שֶׁהוּא עָנָו, יָכוֹל לִצְעק בִּתְפִילָּתוֹ מִן הַלֵּב.

ע. עַל יְדֵי שִׂמְחָה תָּבוֹא תְּפִילָּתְךָ בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

עא. מִי שֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה מִתְּפִילָּתוֹ, יִתְפַּלֵּל בְּרִנָּה.

עב. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכחַ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּתוֹ.

עג. מִי שֶׁנָּדַר אֵיזֶהוּ נֶדֶר, אֵין מְקַבְּלִין תְּפִילָּתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ.

עד. מִי שֶׁאֵין בּוֹ אֱמוּנָה, אֵין תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

עה. מִי שֶׁמְּשַׂמֵּחַ אֶת הַצַּדִּיק, תְּפִילָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

עו. צָרִיךְ קדֶם הַתְּפִילָּה לְדַבֵּק אֶת רוּחוֹ בַּבּוֹרֵא, וּמֵחֲמַת הַדְּבֵקוּת יֵצְאוּ הַדִּבּוּרִים מֵעַצְמָן מִפִּיו.

עז. כְּשֶׁתִּשְׁמַע חֶרְפָּתְךָ וְתִשְׁתּק, תִּזְכֶּה שֶׁיַּעֲנֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּקָּשָׁתְךָ.

עח. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, עַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹפֵל לוֹ אֶת טוֹבָתוֹ.

עט. תְּפִילָּה שֶׁאֵינָהּ נִתְקַבֶּלֶת לְמַעְלָה נִשְׂרֶפֶת.

פ. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַחֻרְבָּן, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בְּלֵב וְגוּף.

פא. תְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּשִׂמְחָה הִיא עֲרֵבָה וּמְתוּקָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

פב. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲנָוָוה, אֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּמַחֲשָׁבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מַחֲשַׁבְתּוֹ.

פג. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מְקַבֵּל תְּפִילַּת הַצַּדִּיק, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה אָדָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁיַּמְשִׁיךְ זֶה הָאָדָם לְאַחַר זְמַן אֶת הַצַּדִּיק בַּחֲטָאִים מֵחֲטָאָיו.

פד. אֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד.

[פֵּרוּשׁ מִי שֶׁעוֹבֵד הַשֵּׁם, אַחֲרָיו הוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים הַמַּחֲשָׁבוֹת לְבַלְבֵּל יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְזֶהוּ אֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד].

חלק שני

א. בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין מְבַקְשִׁין רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ, עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לִתְפִיסָה, וְתִקּוּן לִתְפִיסָה שֶׁיְּפַרְנֵס אֵיזֶהוּ בַּעֲלֵי חַיִּים.

ב. הַתְּפִילָּה מְעֻלָּה [מוֹעִילָה], כְּשֶׁפָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה.

ג. מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל בְּנֵי דוֹרוֹ, זוֹכֶה לְגִלּוּי שְׁכִינָה.

ד. עַל יְדֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת מַמְשִׁיכִין שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה.

ה. תְּפִילַּת שְׁלִיחַ צִבּוּר יֵשׁ בָּהּ בְּחִינַת מִלְחָמָה.

ו. מִי שֶׁמְּקַיֵּם "יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ", עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב.

ז. אֲמִירַת תְּהִלִּים סְגֻלָּה לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים. "תְּהִלִּם" לִ'מְטַר הַ'שָּׁמַיִם תִּ'שְׁתֶּה מָ'יִם.

ח. כָּל הַמֵּצֵר בְּצָרוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שְׁמֵּטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ.

ט. יֵשׁ תְּפִילּוֹת שֶׁאֵינָם נִתְקַבְּלִים לְמַעְלָה אֶלָּא עַד שֶׁנּוֹתְנִים כָּל כָּךְ מָעוֹת לִצְדָקָה כְּפִי מִסְּפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתְּפִילָּה הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַדָּבָר. לְמָשָׁל, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת: "תֵּן לִי בָּנִים", צָרִיךְ לִתֵּן צְדָקָה כְּמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת "תֵּן לִי בָּנִים".

י. עַל יְדֵי תְּפִילָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת זִוּוּגוֹ הַנִּכְרָז בַּשָּׁמַיִם.

יא. הַתְּפִילָּה שֶׁל רַבִּים נִשְׁמַעַת יוֹתֵר כְּשֶׁהֵם בִּכְנוּפְיָא מִמַּה שֶּׁהֵם מְפרָדִים.

יב. לִפְעָמִים אֵינָהּ בָּאָה הַיְשׁוּעָה אֶלָּא עַד שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם, וְלא דַּי בִּתְפִילַּת יָחִיד.

יג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, קָשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן דַּעְתֵּהּ בִּתְפִילָּה.

יד. צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר, בְּשָׁעָה שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, שֶׁיִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, הַיְנוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ רוּחַ פִּיו כָּל כָּךְ שֶׁיְּהֵא בִּבְחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, וְאָז הָרוּחַ הַזֶּה הוֹלֵךְ וּמַפִּיל אוֹתָם, הַבּוֹטְחִים בְּשָׁוְא וּבְהֶבֶל, וְזֶהוּ: בְּ'שֵׁם י'הוה אֱ'לקֵינוּ נַ'זְכִּיר הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפְלוּ.
חיי מוהר"ן - קכו - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...אות קכו דרכנו היה להיות אצלו על ראש השנה ועל שבת חנוכה ועל חג השבועות ובאלו השל שה זמנים היינו אצלו תמיד מיום שקבע דירתו פה ברסלב. והיה מצוה ומזהיר להיות אצלו באלו השל שה זמנים והיה תמיד אומר תורה נפלאה באריכות גדולה באלו הזמנים. הינו בראש השנה היה אומר התורה בין השמשות בין יום ראשון לשני, והתחיל בין השמשות ונכנס הרבה לתוך ליל שני של ראש השנה. ובשבת חנוכה אמר התורה בסעדה שלישית, ובשבועות היה אומרה גם כן כמו בראש השנה בין השמשות של יום שני דשבועות ונכנס הרבה לתוך ליל שני. אך ביותר ויותר הז
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לו - בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי
...מוהר"ן ח"א - תורה לו - בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו' א. וזהו כלל כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב ושבעים נפש של בית יעקב, משרשים בשבעים פנים של תורה וזה לעמת זה עשה האלהים שכנגד שבעים נפש של בית יעקב, הם שבעים לשון שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה, מה שאין בחברתה ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה וכשהנפש של בית יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות הינו במדותיהם הרעים אזי היא ראמת שבעין קלין כיולדת שקדם הלדה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
...אשר מעלתם בי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב: "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין והיא בחינת סכה, כמו שכתוב: "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' והוא בחינת סכה, כמו שכתוב: "בגידים ועצמות תסוככני" כי כח שאדם מכניס בתבות, הם כ"ח אתון דעבדא דבראשית, שבהם נברא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלד - עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיָחִיד, כָּל שֶׁכֵּן לְרַבִּים
...- תורה קלד - עבודה גדולה לומר תורה אפלו ליחיד, כל שכן לרבים עבודה גדולה לומר תורה אפילו ליחיד, כל שכן לרבים כי צריך לזהר מאד, שלא יאמר דבר שאינו ראוי לשכל המקבל כי הוא בחינת ניאוף, שמשליך השכל באתר דלא אצטריך ונקרא לבטלה, כי אינו מוליד אצלו כלום ולפעמים נקרא ניאוף ממש, שמוליד ומוציא פסול ופגום הינו שהמקבל עושה על ידי זה דבר שאינו צריך לו לפי מדרגתו ועל כן על ידי שאומר תורה יוכל, חס ושלום, להתגבר עליו היצר בתאוות ניאוף ועל כן צריך לזהר מאד כשאומר תורה ברבים שדבוריו יתחלקו שלא ישמע כל אחד כי אם מה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הֵם עֲשִׁירִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר' והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קימו התורה מעני על כן זוכים עתה לקימה מעשר
ספר המידות - כעס
...את עצמו מכעס, שונאיו אינם שולטים עליו. ב. גם ישכן בביתו, לא ידורו אחרים במקומו. ג. על ידי הכעס נתבזה. ד. לא תרתח ולא תחטא. ה. כל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת, ואפילו פוסקין לו גדלה מן השמים, מורידין אותו מגדלתו. ו. הקדוש ברוך הוא אוהב למי שאינו כועס ולמי שאינו מעמיד על מדותיו. ז. הרתחן חייו אינם חיים. ח. גם כל מיני גיהנום שולטות בו. ט. ותחתוניות שולטת בו. י. שכינה אינה חשובה כנגדו. יא. ומשכח תלמודו. יב. ומוסיף טפשות. יג. ובידוע שעוונותיו מרבים מזכיותיו. יד. כעס אחר אכילה מזיק מאד. טו. כעס של אשה מחריב...
חיי מוהר"ן - רטו - נסיעתו וישיבתו באומן
...ליל שבת נחמו תק"ע באומין אחר קדוש אמר תורה מענין פשיטותו הינו מה שהוא לפעמים איש פשוט שקורין פראסטיק שהוא מחיה עצמו אז בעת פשיטותו מהדרך שנסע לארץ ישראל. ובאר הענין כמובא בספרנו בסימן ע"ח בלקוטי תנינא עין שם. ואמר שאינו יודע כלל ונשבע בשבת קדש, ואמר בזו הלשון "אני נשבע בשבת קדש" הינו על ענין הנ"ל שהוא אינו יודע כלל עכשו. ואחר כך אמר שהוא עתה ירא שקורין פרום, ושמח ואמר אשרינו שהשם יתברך היטיב עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל. ואמר שיש לו שמחה גדולה על שזכה להיות בארץ ישראל כי כמה מניעות וכמה בלבולים ו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פ - ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵך אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
...ח"א - תורה פ - ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום [לשון החברים] ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה . 'שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים בפסוק: "עושה שלום במרומיו" כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים. כי מים מכבה אש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם ומחברם יחד והוא בחינת יוסף כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות לכך נאמר ביוסף . "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות "את אחי אנכי מבקש", הוא...
חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
...של - מעלת המתקרבים אליו אות של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין...
מחלוקת שבין הצדיקים
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בחצוצרות וקול שופר וזה פרוש: "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" לשון תלונה ומריבה כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מחך שעל זה נאמר: "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" ... הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך ובודאי אם לא היה נפגם מחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה *********...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1812 שניות - עכשיו 04_05_2026 השעה 01:52:01 - wesi2