ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - אמת
חלק א' א. מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמר את עצמו מלומר שקר אפלו בטעות. ב. מתר לשנות בדבר השלום. ג. כת שקרים אינם מקבלים פני השכינה. ד. שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי. ה. כל המוסיף גורע. ו. על ידי שקר באים הרהורי עבודה זרה. ז. על ידי אמת לא ימות קדם זמנו הקצוב. ח. מרוח פיו של השקרן נעשה היצר הרע, וכשיבוא משיח אז לא יהיה שקר, ובשביל זה לא יהיה יצר הרע בעולם. ט. מי שהוא איש אמת, אזי הוא מכיר באחר, אם אחר דובר שקר אם לאו. י. הסימן של השקר כשלא יסכימו עליו רבים, והוא משלשה שהקדוש ברוך הוא שונאן. יא. עשיר מכחש אין הדעת סובלו והוא נבזה בעיני עצמו. יב. תקון לפה שיתן צדקה. יג. על ידי אמת העולם נשמר מכל הזקות. יד. על ידי חנפה בא לשקר. טו. מי שנותן צדקה שכרו שיזכה לאמת. טז. השקרן שונא עניוות. יז. אדם נכר על ידי משרתיו, אם הוא אוהב שקר כי זה בזה תלוי. לפעמים משרתיו נופלים לעברות על ידי שהוא שקרן, ולפעמים הוא נופל לשקר על ידי משרתיו, שאינם הגונים. יח. כשאין אמת אין חסד. גם אינו יכול לעשות [חסד] עם בני אדם. יט. השקר מעכב את הישועה, כי השקר מגלה עוונותיו, כדי שלא יושיעו לו. כ. האמת היא פודה מכל הצרות. כא. טוב לאדם שימות, משיחיה ויהיה שקרן בעיני בני אדם. כב. כשיש אמת יש שלום. כג. מי שרחוק מאמת, רחוק מצדקה. כד. על ידי אמת נשמר אות ברית. כה. על ידי אמת יזכה לשם עולם. כו. איש ואשה שרגילין לומר שקר, הבנים שלהם יהיו מתנגדים גם יהיו פוגמים בברית. כז. השקר בא על ידי שמקבל על עצמו פחד מבני אדם. כח. על ידי השקר שוכחין את הקדוש ברוך הוא. כט. מי שאין לו בטחון, הוא דובר שקרים, ועל ידי שקרים אין יכול לבטח באמת. ל. לפי הרחוק מאמת כן מחזיק את הסור מרע לשוטה. לא. מי שרוצה לסור מרע, ורואה שאין אמת בעולם, עושה עצמו כשוטה. לב. מי שאינו אומר שקר, הקדוש ברוך הוא מושיע לו בעת צרתו גם בנים יהיו לו. לג. על ידי דבור שוא בא מכות בנים. לד. מי שמקשר לשוא, בא לשכחה. לה. על ידי שקר בא לנאוף, ומחזיק ידי מרעים, שלא יחזרו בתשובה. לו. על ידי שקרים אין לו רפואה אפלו בהרבה רפואות. לז. מי שדובר כזבים נופל בחרב. גם נעשה שוטה. לח. על ידי יראה בא לאמת. לט. מי ששומר את עצמו משקר, הוא מנצח תמיד. מ. מתר לשנות, כדי להציל את עצמו. מא. מי שאוהב כזבים, הוא מבזה את הצדיק גם הוא בעצמו נתבזה. מב. מי שדובר כזבים, הוא אובד. מג. על ידי אמת נצול מלשון הרע גם תפלתו נתקבל. גם כשדנים אותו למעלה, דנים אותו לפי זכיות שלו. מד. על ידי חלומות ידע אדם אם לבו אמת עם אלקיו. מה. מי שמקים דבורו, יכול לעשות פעלות. מו. מי שאין לו גאוה נצול משקר. מז. מי ששומר את עצמו משחוק של התול, בידוע שהוא איש אמת. מח. מי שהיה שקרן מגלגול העבר, על ידי זה כשנתגלגל, נעשה אטר יד. מט. מי ששומר את עצמו ודובר תמיד אמת, כאלו עשה שמים וארץ ואת הים ואת כל אשר בם. נ. השקר אינו אלא בפיו, אבל לא בכתב. נא. דברו תורה ונביאים וחכמים בלשון הבאי. חלק ב' א. על ידי שקר דבריו אינם נשמעים. גם על ידי שקר מאלמן, חס ושלום, כמה נשים. ב. על ידי אמת נתגלה יחודו בעולם. ג. כשאתה רואה שקרן, תדע, שגם המנהיג של האיש הזה שקרן. ד. על ידי שקר בא לידי גלוי עריות ושפיכות דמים, וגם מכשיל את הכשרים בגלוי עריות ושפיכות דמים, ומראה התר מן התורה. ה. מי שאינו משנה בדבורו, הוא יכול להשפיל הגבוהים ולהגביה השפלים. ו. מי שאינו מדבר אחד בפה ואחד בלב, אינו מתירא מטביעת מים. ז. האמת מביא שבע. ח. השלשול והעצירות בא על ידי שקר. ט. על ידי אמת בא הקץ.
חלק א'

א. מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֵיכָל אֶל הֵיכָל וְיִרְאֶה אֶת הַהֵיכָלוֹת בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִלּוֹמַר שֶׁקֶר אֲפִלּוּ בְּטָעוּת.

ב. מֻתָּר לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם.

ג. כַּת שַׁקָּרִים אֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.

ד. שָׁרֵי לְהוּ לְצַדִּיקַיָּא לִסְגוּאֵי בְּרַמָּאוּתָא עִם רַמָּאֵי.

ה. כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ.

ו. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בָּאִים הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

ז. עַל יְדֵי אֱמֶת לא יָמוּת קדֶם זְמַנּוֹ הַקָּצוּב.

ח. מֵרוּחַ פִּיו שֶׁל הַשַּׁקְּרָן נַעֲשָׂה הַיֵּצֶר הָרָע, וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז לא יִהְיֶה שֶּׁקֶר, וּבִשְׁבִיל זֶה לא יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם.

ט. מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, אֲזַי הוּא מַכִּיר בְּאַחֵר, אִם אַחֵר דּוֹבֵר שֶׁקֶר אִם לָאו.

י. הַסִּימָן שֶׁל הַשֶּׁקֶר כְּשֶׁלּא יַסְכִּימוּ עָלָיו רַבִּים, וְהוּא מִשְּׁלשָׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שוֹנְאָן.

יא. עָשִׁיר מְכַחֵשׁ אֵין הַדַּעַת סוֹבְלוֹ וְהוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ.

יב. תִּקּוּן לַפֶּה שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה.

יג. עַל יְדֵי אֱמֶת הָעוֹלָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּקוֹת.

יד. עַל יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לְשֶׁקֶר.

טו. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה שְׂכָרוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמֶת.

טז. הַשַּׁקְרָן שוֹנֵא עֲנִיווּת.

יז. אָדָם נִכָּר עַל יְדֵי מְשָׁרְתָיו, אִם הוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר כִּי זֶה בָּזֶה תָּלוּי. לִפְעָמִים מְשָׁרְתָיו נוֹפְלִים לַעֲבֵרוֹת עַל יְדֵי שֶׁהוּא שַׁקְרָן, וְלִפְעָמִים הוּא נוֹפֵל לְשֶׁקֶר עַל יְדֵי מְשָׁרְתָיו, שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים.

יח. כְּשֶׁאֵין אֱמֶת אֵין חֶסֶד. גַּם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשוֹת [חֶסֶד] עִם בְּנֵי אָדָם.

יט. הַשֶּׁקֶר מְעַכֵּב אֶת הַיְשׁוּעָה, כִּי הַשֶּׁקֶר מְגַלֶּה עֲווֹנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלּא יוֹשִׁיעוּ לוֹ.

כ. הָאֱמֶת הִיא פּוֹדָה מִכָּל הַצָּרוֹת.

כא. טוֹב לָאָדָם שֶׁיָּמוּת, מִשֶּׁיִּחְיֶה וְיִהְיֶה שַׁקְרָן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.

כב. כְּשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת יֵשׁ שָׁלוֹם.

כג. מִי שֶׁרָחוֹק מֵאֱמֶת, רָחוֹק מִצְּדָקָה.

כד. עַל יְדֵי אֱמֶת נִשְׁמָר אוֹת בְּרִית.

כה. עַל יְדֵי אֱמֶת יִזְכֶּה לְשֵׁם עוֹלָם.

כו. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁרְגִילִין לוֹמַר שֶׁקֶר, הַבָּנִים שֶׁלָּהֶם יִהְיוּ מִתְנַגְּדִים גַּם יִהְיוּ פּוֹגְמִים בַּבְּרִית.

כז. הַשֶּׁקֶר בָּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ פַּחַד מִבְּנֵי אָדָם.

כח. עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר שׁוֹכְחִין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כט. מִי שֶׁאֵין לּוֹ בִּטָּחוֹן, הוּא דּוֹבֵר שְׁקָרִים, וְעַל יְדֵי שְׁקָרִים אֵין יָכוֹל לִבְטחַ בָּאֱמֶת.

ל. לְפִי הַרִחוּק מֵאֱמֶת כֵּן מַחֲזִיק אֶת הַסּוּר מֵרָע לְשׁוֹטֶה.

לא. מִי שֶׁרוֹצֶה לָסוּר מֵרָע, וְרוֹאֶה שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם, עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה.

לב. מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁקֶר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיעַ לוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ גַּם בָּנִים יִהְיוּ לוֹ.

לג. עַל יְדֵי דִּבּוּר שָׁוְא בָּא מַכּוֹת בָּנִים.

לד. מִי שֶׁמְּקֻשָּׁר לַשָּׁוְא, בָּא לְשִׁכְחָה.

לה. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בָּא לְנִאוּף, וּמַחֲזִיק יְדֵי מְרֵעִים, שֶׁלּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

לו. עַל יְדֵי שְׁקָרִים אֵין לוֹ רְפוּאָה אֲפִלּוּ בְּהַרְבֵּה רְפוּאוֹת.

לז. מִי שֶׁדּוֹבֵר כְּזָבִים נוֹפֵל בַּחֶרֶב. גַּם נַעֲשֶׂה שׁוֹטֶה.

לח. עַל יְדֵי יִרְאָה בָּא לֶאֱמֶת.

לט. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִשֶּׁקֶר, הוּא מְנַצֵּחַ תָּמִיד.

מ. מֻתָּר לְשַׁנּוֹת, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ.

מא. מִי שֶׁאוֹהֵב כְּזָבִים, הוּא מְבַזֶּה אֶת הַצַּדִּיק גַּם הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְבַּזֶּה.

מב. מִי שֶׁדּוֹבֵר כְּזָבִים, הוּא אוֹבֵד.

מג. עַל יְדֵי אֱמֶת נִצּוֹל מִלָּשׁוֹן הָרָע גַּם תְּפִלָּתוֹ נִתְקַבֵּל. גַּם כְּשֶׁדָּנִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, דָּנִים אוֹתוֹ לְפִי זְכֻיּוֹת שֶׁלּוֹ.

מד. עַל יְדֵי חֲלוֹמוֹת יֵדַע אָדָם אִם לִבּוֹ אֱמֶת עִם אֱלקָיו.

מה. מִי שֶׁמְּקַיֵּם דִּבּוּרוֹ, יָכוֹל לַעֲשוֹת פְּעֻלּוֹת.

מו. מִי שֶׁאֵין לוֹ גַּאֲוָה נִצּוֹל מִשָּׁקֶר.

מז. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׂחוֹק שֶׁל הִתּוּל, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת.

מח. מִי שֶׁהָיָה שַׁקְרָן מִגִּלְגּוּל הֶעָבָר, עַל יְדֵי זֶה כְּשֶׁנִּתְגַּלְגֵּל, נַעֲשָׂה אִטֵּר יָד.

מט. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ וְדוֹבֵר תָּמִיד אֱמֶת, כְּאִלּוּ עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם.

נ. הַשֶּׁקֶר אֵינוֹ אֶלָּא בְּפִיו, אֲבָל לא בִּכְתָב.

נא. דִּבְּרוּ תּוֹרָה וּנְבִיאִים וַחֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הֲבַאי.

חלק ב'

א. עַל יְדֵי שֶׁקֶר דְּבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים. גַּם עַל יְדֵי שֶׁקֶר מְאַלְמֵן, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה נָשִׁים.

ב. עַל יְדֵי אֱמֶת נִתְגַּלֶּה יִחוּדוֹ בָּעוֹלָם.

ג. כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שַׁקְרָן, תֵּדַע, שֶׁגַּם הַמַּנְהִיג שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה שַׁקְרָן.

ד. עַל יְדֵי שֶׁקֶר בָּא לִידֵי גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגַם מַכְשִׁיל אֶת הַכְּשֵׁרִים בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּמַרְאֶה הֶתֵּר מִן הַתּוֹרָה.

ה. מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ, הוּא יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל הַגְּבוֹהִים וּלְהַגְבִּיהַּ הַשְּׁפָלִים.

ו. מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִטְבִיעַת מַיִם.

ז. הָאֱמֶת מֵבִיא שֹבַע.

ח. הַשִּׁלְשׁוּל וְהָעֲצִירוּת בָּא עַל יְדֵי שֶׁקֶר.

ט. עַל יְדֵי אֱמֶת בָּא הַקֵּץ.
שיחות הר"ן - אות רצא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן מצאתי בספר "לקוטי מוהר"ו" ענין אחד שלא נדפס עדין וזהו דע שבכל דור ודור נתחדשין בו חלאים חדשים רחמנא לצלן בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" הינו מחמת שבכל דור שבא מאחר נתוסף הדעת של הפילוסופים כי בכל דור באים על חכמות חדשות ועל ידי זה יוסיף מכאוב שנתחדשו חלאים חדשים רחמנא לצלן ה' יצילנו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
...ח"א - תורה ג - אקרוקתא אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו כמו שיתבאר כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים...
חיי מוהר"ן - שז - מעלת המתקרבים אליו
...שמעתי בשמו שאמר אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. אבל איני יכול לקרב כי אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו אני יכול לתקנו וכו' אות שח דבר עם אחד שהיה איש פשוט לגמרי ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש לך כח לעורר אפילו אדם גדול לעבודת השם כי עץ קטן יכול להדליק ולהבעיר עץ גדול מאד. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלו דברי תורה כעץ ? לומר מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי תורה וכו' אות שט אמר הצדיק האמתי יכול לעשות טובה גדולה להאדם...
לדון לכף זכות - מהו שורש העניין?
...שורש העניין של לדון לכף זכות? תשובה: כידוע כל דיבור של רבי נחמן מברסלב הוא רק לבוש גשמי של עניין אחר. אז כאן נעסוק בשורש העניין של לדון לכף זכות כדלהלן: והעניין הוא, כי קודם הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה הטוב האין סופי צמצם את עצמו ללבושים שונים, שבהם הוא מצטייר בעיני האדם גם כרע, למרות שהוא כולו טוב ממש. ועיקר עבודת האדם בעולם, היא לדון את כל העולם לכף זכות, היינו לקשר את בחינה הבריאה לבחינת לפני הבריאה, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע. ועל ידי זה לבטל את הרע לגמרי. ועל ידי זה...
ספר המידות - צדקה
...וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, אין מקבל על זה שכר. יג. צריך להחזיק טובה לנותן, ואל תאמר שלא נתן לך...
חיי מוהר"ן - תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה אות תטז פעם אחת דברנו עמו וגלה לנו שיש מופת על חדוש העולם כי אם לא כן חס ושלום היכן היה מקום להחזיק את כל באי עולם. כי זה רואין בחוש שבכל פעם נתרבין בני אדם. כי מאדם אחד יוצאין דורי דורות אלפים ורבבות נפשות. וכן מכל אחד ואחד ואם כן [רצונו לומר אם העולם קדמון ובלי גבול וזמן חס ושלום, כדעת הכופרים ימח שמם] כבר היה ראוי שיתמלא כל העולם ולא היה מקום העולם שהוא במדה וגבול יכול להחזיק מאחר שמתרבין בכל פעם מאד. שוב פעם אחת גלה מופת שני מן המתים. כי כשאחד מת וקוברין אותו בארץ, ונתרבה...
חיי מוהר"ן - סו - שיחות השיך לספורי מעשיות
...שיך לענין הנדפס בסוף ספורי מעשיות המתחיל דע שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך ובאחד דר עבד וכו' כשעובדין השם ועדין הוא בבחינת עבד עדין הוא בבחינת ארור חס ושלום ויש בחינת עבד בקדשה בחינת משה עבד ה' ודע שיש מצוה שעל ידה יוצאים מבחינת עבד והיא מצות פדיון שבויים אות סז שיך להשיחה הנדפסת בסוף ספורי מעשיות המתחיל הפליג מאד בגדלת השם יתברך. ושם חסר קצת ולא נכתב כראוי וכן צריך להיות. בהיותו יושב על העגלה בעת שנסעתי עמו מפה ברסלב לאומין להסתלק שם, ענה ואמר השם יתברך גדול מאד ואין יודעים כלל וכו'. ואמר [בלשו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הַבְּגָדִים הֵם בְּסוֹד הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁהוּא שְׁמִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה ועל כן הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה הבגדים בעצמן תובעין את האדם אם לא נזהר בשמירתן לכבדן כראוי ולהחזיקן בנקיות [גדל אזהרה זאת לשמר את הבגדים מכתמים עין לעיל בסימן כ"ט]
שבחי הר"ן - אות ג
שבחי הר"ן - אות ג אחר כך נתגדל יותר וכשנעשה בר מצוה קרא אותו דודו הרב הקדוש מורנו הרב אפרים זכר צדיק לברכה אב בית דין דקהלת קדש סידילקוב ואמר לו הפסוק: "אני היום ילדתיך" [כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר מצוה כמובא בספרים] ואמר לו קצת מעט דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד: "כמוצא שלל רב" אחר כך נכנס לחפה ותכף ביציאתו מן החפה היה מתלהב מאד ומתגעגע מאד לעבודת השם יתברך ונכנס בעבודת השם מיום אל יום
שיחות הר"ן - אות רפז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: מה יש להאדם לעשות בזה העולם אין צריך כי אם להתפלל וללמד ולהתפלל עוד שמעתי כמה דברים ושכחתי
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1113 שניות - עכשיו 24_01_2026 השעה 07:32:24 - wesi2