... של חטים הינו היראה הוא אוצר שבו תלוי עשיה ותקון של 'חטה' כ"ב
אותיות של לשון הקדש וזה בחינת: "אלהים דבר בקדשו" שדבור הקדש תולה ב"אלהים ירא". ויוסף על ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש כמו שכתוב: "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש על כן כתוב בו: ... הלשון הקדש שבו נברא העולם על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של
האותיות של לשון הקדש שיש בכל דבר שבעולם כי כל דבר יש בו כמה צרופי
אותיות שבו נברא זה הדבר ועל ידי שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של אלו
האותיות שיש בכל דבר ודבר וזה: "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר" "לאמר" דא גלוי עריות הינו בחינת המדורה של שבעין כוכבין הנ"ל שהוא בחינת תאוות ניאוף שנתבטל על ידי הדבור של ... וביטול תאוות ניאוף כן נתגדל ונתעורר כח ה' שבמעשה בראשית שהם
האותיות שיש בכל דבר ודבר שבעולם כנ"ל ז. ומי שיכול להתעורר התנוצצות
האותיות שבכל מעשה בראשית שיש בכל דבר אזי אכילתו ושתיתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות
האותיות שבאכילה ושתיה בבחינת: "ויאכל וישת וייטב לבו" "וייטב לבו" הינו בחינת התנוצצות
האותיות של ל"ב אלהים שבמעשה בראשית שיש בכל דבר וזהו: "וייטב לבו" אין טוב אלא אור כמו שכתוב: "וירא אלהים את האור כי טוב" וזהו: "ויאכל וישת וייטב לבו" שהיתה אכילתו ושתיתו מהארת והתנוצצות
האותיות של ל"ב אלהים שבסעדתו שאוכל וזה: "וייטב לבו" זה ברכת המזון שהיתה אכילתו ושתיתו מהתנוצצות
האותיות שיש בהאכילה ושתיה שזהו בחינת ברכות המזון כי המזון נתברך על ידי שלמות לשון הקדש על ידי שמעוררין ומאירין את
האותיות שיש בכל דבר ומשם צריכין שתהיה עקר האכילה ושתיה ושאר התענוגים כנ"ל ח. וכל חכם פשוט [פרוש, שהוא חכם לבד אף על פי שאינו צדיק] יכול לידע
האותיות שבו נברא הדבר הזה שאוכל כי מי שיודע הכח של מתיקות ומרירות, חריפות ומליחות שזה מרכך וזה מקשה, זה מגדיל וזה מקטין, זה מכוץ וזה מרחיב ויודע התחלקות
האותיות שנחלקין לשלש אמות אמ"ש ושבע כפולות, ושנים עשר פשוטות ויודע
האותיות השיכים לכל ספירה וספירה ויודע כח של כל ספירה, שזה רך וזה קשה וכו' אזי על ידי שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר הוא יודע ומבין הצרופי
אותיות שבו נברא זה הדבר כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו הכל לפי צרופי
אותיות של לשון הקדש ששקל הקדוש ברוך הוא בחכמתו וברצונו הפשוט כך וכך
אותיות שיברא בהם דבר זה וכך וכך
אותיות שיברא בהם דבר זה וזה בחינת חסרות ויתרות ונקדות, שיש בהתורה שהכל לפי המשקל שגורעין ומוסיפין לפי המשקל שצריך לגרע לפעמים או להוסיף לפעמים איזה אות או נקדה כדי לכון ... לפי חכמתו ורצונו כי כן חיבה חכמתו ורצונו יתברך שישקל כך וכך
אותיות ונקדות ויברא בכח הזה
ואותיות ונקדות אלו הדבר הזה כדי שיהיה לו טעם הזה וריח הזה ותמונה הזאת וכן שקל כך וכך
אותיות ונקדות אחרות וברא בהם דבר אחר כדי שיהיה לו כח וריח וטעם ותמונה אחרת כפי אותן
האותיות וכן בכל דבר שבעולם ומי שהוא חכם לבד יכול להבין כל זאת בחכמתו שידע
האותיות שיש בכל דבר כנ"ל אבל שירגיש ויתענג רק מהצרופי
אותיות בבחינת "ויאכל וישת" כנ"ל זה אי אפשר כי אם למי שהביא שלמות בלשון הקדש והביא התנוצצות חדש בלשון הקדש של כל דבר הינו
בהאותיות שיש בכל דבר זה יכול לקים "ויאכל וישת" כנ"ל [פרוש: כי על ידי חכמה לבד יכולין לידע
האותיות שיש בכל דבר, כשיודעין כל הנ"ל דהינו למשל כשרואה דבר שטעמו מתוק ויודע שמתיקות כחו לרכך ויודע מאיזה ספירה נמשך זה הכח של המתיקות והרכוך כגון מספירת חסד ויודע איזה אות מכ"ב
אותיות שיך לספירת חסד אזי יודע שאותו האות מלבש בדבר הזה וכן כיוצא בזה בכל הדברים שבעולם וכנ"ל אבל אף על פי שהוא חכם גדול כל כך שיודע כל זאת בברור שיודע
האותיות שיש בכל דבר [שצריכין לזה להיות בקי גדול מאד בכל חכמת האמת שהוא חכמת הקבלה ובכל חכמת הטבע והיסודות. כמובן למשכיל, שאי אפשר לידע כל זאת כי אם חכם גדול מאד בקבלה ובשאר ... שאכילתו ושתיתו ותענוגיו יהיו עדין מגוף הדבר ולא מהתנוצצות
האותיות כי לזכות שיהיו כל תענוגיו רק
מהאותיות שבכל דבר זה אי אפשר כי אם כשזוכה לשלמות לשון הקדש דהינו כשזכה לשבר תאוות המשגל לגמרי ולהשלים את הלשון הקדש עד שהביא התנוצצות חדש בלשון הקדש דהינו בה