ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם... נעשין מפרסמים קדם זמנם הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה שנעשה מפרסם קדם זמנו או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך אזי גורמין עניות וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק "וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ... עבר במעי אמו עד שיגיע הזמן, שיצא לאויר העולם, לגלות זה הדרך בעולם וכשיוצא קדם זמנו, זה בחינת נפל ופגם זה נעשה על ידי מחלקת כנ"ל וזה בחינת: "וכי ינצו אנשים יחדו" הינו מחלקת על ידי זה: "ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" הינו בחינת המפרסמים שנעשין קדם זמנם שהם בבחינות נפלים כנ"ל, וענשם מיתה או עני, לפי הפגם כנ"ל וזה: "אם לא יהיה אסון" פרש רש"י: באשה הינו שלא יפסידו ויקלקלו את הדרך חכמה בעצמו שהוא בחינות ... אחר אינו יכול לכנס לשם בבחינת הריון לגלות ולהוציא זה הדרך לעולם שזה בחינת מיתת האשה הרה כנ"ל ולפי הפגם, כן הענש כמו שמפרש בתורה "אם לא יהיה אסון" 'באשה' "ענוש יענש" 'בממון' הינו עניות, שנעשה כשאין הפגם גדול כל כך כנ"ל "ואם יהיה אסון" 'באשה', שגרמו להפסיד גם הדרך בעצמו כנ"ל אזי "ונתת נפש תחת נפש", ...