ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תיג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
אות תיג פעם אחת ספר מבדחן אחד שהיה בלמברג שבתוך דברי בדיחתו בחרוזים ונגונים כדרך הבדחנים ענה ואמר דער אלטער אלטער אלטער גאט [השם יתברך העתיק עתיק דעתיקין]. וחזר רבנו זכרונו לברכה תבת אלטער כמה פעמים כמו הבדחן שהיה רגיל להזכיר תבת אלטער כמה וכמה פעמים. וכן ספר רבנו זכרונו לברכה משמו, והזכיר גם כן תבת אלטער כמה וכמה פעמים עד שסים אלטער גאט. וכונת רבנו זכרונו לברכה היתה מבארת שרצה להכניס בנו אמונה בפשיטות שצריכין להאמין בהשם יתברך שהוא קדמון לכל הקדמונים, עתיק דעתיקין ואמונתו ירשה לנו מזקני זקנינו אבותינו הקדושים והדברים מובנים קצת למי שזכה לשמעם מפיו הקדוש וגם עכשו יכולין להבין מהם קצת. והיה דרך רבנו זכרונו לברכה לספר ענין זה של הבדחן כמה וכמה פעמים לפני כמה אנשים. ובכל פעם כשספר זאת היה חוזר תבת אלטער אלטער כמה וכמה פעמים, והדברים עתיקים. והכלל אף על פי שרבנו זכרונו לברכה גלה תורות נוראות ונפלאות שלא נשמעו דגמתם בעולם וגם ספר מעשיות נפלאות אשר לא נשמע כזאת וכו' וכו' עוד הוסיף לדבר עמנו פה אל פה הרבה בדרכי שיחות וספורי העולם. והכל כדי להכניס בנו האמונה הקדושה וקיום התורה והמצות העומד עליה. ובכמה דרכים גלגל עמנו כאב המחנך את בנו הקטן, שהוא צריך להוריד את עצמו אליו כדי להרגילו בנחת בלמוד התורה וקיום המצוות כמו כן ויותר ויותר אלפים פעמים הוריד את עצמו אלינו והלביש את עצמו בכמה לבושים שונים ודבר עמנו כל מיני שיחות שבעולם, ומכלם נתגלגל אחר כך שיחה הנוגעת לעבודתו יתברך. ובאמת גם כל הדבורים שדבר מקדם בעסקי העולם היו גם כן כלם תורה כאשר שמעתי מפיו הקדוש שכל שיחתו היא כלה תורה. רק שבתחלה לא זכינו להבין בפשיטות העבודה והתורה היוצאת מדבוריו הקדושים ואחר כך יצאנו מענין לענין עד שתמיד נתגלגל מתוכם שיחה הנוגעת לעבודתו יתברך בפשיטות. והעקר היה להכניס אמונה בעולם כנ"ל. אשרי אנשיו העומדים לפניו לשמע חכמתו ותמימותו כי בכל דבור ודבור ובכל תנועה ותנועה מדבוריו ותנועותיו הקדושים והטהורים והנוראים מאד, היה כלול בכל אחד ואחד חכמה נפלאה ועמקה, ותמימות גמור בתכלית הפשיטות באמת. כי תמימות וחכמה אמתית כלו חד כמובן למשכיל באמת אות תיד אחד שאל אותו על ענין מה שנאמר בשלחן ערוך לכון בשעת אמירת ה' וכו' השיב לו ומה חסר לך כפשוטו אדני גאט. כי על ידי האמירה בכונה פשוטה זאת מחיבים לרעד ידיו ורגליו וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם. גם אנכי שמעתי ממנו גם כן בבית רנ"נ באומין אחר סעדת ערבית, ונשארתי עמו לבדו אחר ברכת המזון. וישב בשתיקה, אחר כך ענה ואמר באימה וביראה גא גא גאט. הינו שבתחלה דבר כמרתת ומזדעזע להוציא שמו יתברך בשלמות ואמר רק חצי התבה מחמת הרתת והזיע. ואחר כך יצא מפיו הקדוש באימה וביראה גדולה תבת גאט בשלמות כחץ מיד גבור. וכונתו הפשוטה היה להכניס בנו עצם אימת הבורא יתברך שמו, שראויין לרעד ולחיל מאימת שמו יתברך המלא כל העולם ועומד עלינו תמיד. ואי אפשר לציר ענין זה בכתב. אך המבין וחפץ באמת יבין מדעתו רמזים הרבה על ידי זה להתחזק באמונה שלמה בפשיטות, להאמין שמל א כל הארץ כבודו, והשם יתברך עמנו ואצלנו בכל עת. שים לבך היטב לדברים האלה באמת עד שימשך אימתו ופחדתו עליך אות תטו בענין הקשיא של הידיעה והבחירה, כבר מבאר בהספר לקוטי מוהר"ו בהתורה בהעל תך בסימן כ"א שזהו בחינת שכל המקיף שאינו נכנס לתוך השכל הזה עד לעתיד, עין שם. וספר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה לו תרוץ נכון על זאת הקשיא. והתרוץ היה בברור גמור כדרכו תמיד שאינו אומר דבר שישאר בו פקפוק, רק דברים הברורים ומחורין כשמלה וכבר כתב את ענין התרוץ בכתב, אך נאבד ממנו הכתב ועתה נשכח ממנו [כדרכו תמיד שכל מה שכבר חדש, הסיח דעתו ממנו ואינו עוסק עוד בזה, רק הוא רוצה בכל פעם חדשות לגמרי וכו'. כמבאר במקום אחר]. פעם אחת שמעתי מפיו הקדוש שאמר שזה אי אפשר להשיג איך הבחירה היא בתוך הידיעה בעצמה
אות תיג

פַּעַם אַחַת סִפֵּר מִבַּדְחָן אֶחָד שֶׁהָיָה בְּלֶמְבֶּרְגְּ

שֶׁבְּתוֹךְ דִּבְרֵי בְּדִיחָתוֹ בַּחֲרוּזִים וְנִגּוּנִים כְּדֶרֶךְ הַבַּדְחָנִים

עָנָה וְאָמַר דֶער אַלְטֶער אַלְטֶער אַלְטֶער גָאט

[הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָעַתִּיק עַתִּיק דְּעַתִּיקִין].

וְחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תֵּבַת אַלְטֶער כַּמָּה פְּעָמִים כְּמוֹ הַבַּדְחָן שֶׁהָיָה רָגִיל לְהַזְכִּיר תֵּבַת אַלְטֶער כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.

וְכֵן סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִשְּׁמוֹ, וְהִזְכִּיר גַּם כֵּן תֵּבַת אַלְטֶער כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד שֶׁסִּיֵּם אַלְטֶער גָּאט.

וְכַוָּנַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיְתָה מְבאֶרֶת

שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס בָּנוּ אֱמוּנָה בִּפְשִׁיטוּת שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא קַדְמוֹן לְכָל הַקַּדְמוֹנִים, עַתִּיק דְּעַתִּיקִין וֶאֱמוּנָתוֹ יְרֻשָּׁה לָנוּ מִזִּקְנֵי זְקֵנֵינוּ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים

וְהַדְּבָרִים מוּבָנִים קְצָת לְמִי שֶׁזָּכָה לְשָׁמְעָם מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְגַם עַכְשָׁו יְכוֹלִין לְהָבִין מֵהֶם קְצָת.

וְהָיָה דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְסַפֵּר עִנְיָן זֶה שֶׁל הַבַּדְחָן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים.

וּבְכָל פַּעַם כְּשֶׁסִּפֵּר זאת הָיָה חוֹזֵר תֵּבַת אַלְטֶער אַלְטֶער כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.

וְהַכְּלָל אַף עַל פִּי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה גִּלָּה תּוֹרוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת שֶׁלּא נִשְׁמְעוּ דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם

וְגַם סִפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאוֹת אֲשֶׁר לא נִשְׁמַע כָּזאת וְכוּ' וכוּ'

עוֹד הוֹסִיף לְדַבֵּר עִמָּנוּ פֶּה אֶל פֶּה הַרְבֵּה בְּדַרְכֵי שִׂיחוֹת וְסִפּוּרֵי הָעוֹלָם.

וְהַכּל כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וְקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הָעוֹמֵד עָלֶיהָ.

וּבְכַמָּה דְּרָכִים גִּלְגֵּל עִמָּנוּ כְּאָב הַמְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו כְּדֵי לְהַרְגִּילוֹ בְּנַחַת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת

כְּמוֹ כֵן וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲלָפִים פְּעָמִים הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֵלֵינוּ וְהִלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכַמָּה לְבוּשִׁים שׁוֹנִים

וְדִבֵּר עִמָּנוּ כָּל מִינֵי שִׂיחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִכֻּלָּם נִתְגַּלְגֵּל אַחַר כָּךְ שִׂיחָה הַנּוֹגַעַת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וּבֶאֱמֶת גַּם כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר מִקּדֶם בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הָיוּ גַּם כֵּן כֻּלָּם תּוֹרָה

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁכָּל שִׂיחָתוֹ הִיא כֻּלָּהּ תּוֹרָה.

רַק שֶׁבַּתְּחִלָּה לא זָכִינוּ לְהָבִין בִּפְשִׁיטוּת הָעֲבוֹדָה וְהַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מִדִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים

וְאַחַר כָּךְ יָצָאנוּ מֵעִנְיָן לָעִנְיָן עַד שֶׁתָּמִיד נִתְגַּלְגֵּל מִתּוֹכָם שִׂיחָה הַנּוֹגַעַת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּפְשִׁיטוּת.

וְהָעִקָּר הָיָה לְהַכְנִיס אֱמוּנָה בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל.

אַשְׁרֵי אֲנָשָׁיו הָעוֹמְדִים לְפָנָיו לִשְׁמעַ חָכְמָתוֹ וּתְמִימוּתוֹ

כִּי בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר וּבְכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה מִדִּבּוּרָיו וּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים וְהַנּוֹרָאִים מְאד, הָיָה כָּלוּל בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד חָכְמָה נִפְלָאָה וַעֲמֻקָּה, וּתְמִימוּת גָּמוּר בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת.

כִּי תְּמִימוּת וְחָכְמָה אֲמִתִּית כֻּלּוֹ חָד

כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל בֶּאֱמֶת

אות תיד

אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ עַל עִנְיַן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲמִירַת ה' וְכוּ'

הֵשִׁיב לוֹ וּמֶה חָסֵר לְךָ כִּפְשׁוּטוֹ אדני גָאט.

כִּי עַל יְדֵי הָאֲמִירָה בְּכַוָּנָה פְּשׁוּטָה זאת

מְחֻיָּבִים לִרְעד יָדָיו וְרַגְלָיו וְכָל רְמַ"ח אֵיבָרָיו וּשְׁסָ"ה גִּידָיו שֶׁל הָאָדָם.

גַּם אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן בְּבֵית רנ"נ בְּאוּמֶין אַחַר סְעֻדַּת עַרְבִית, וְנִשְׁאַרְתִּי עִמּוֹ לְבַדּוֹ אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

וְיָשַׁב בִּשְׁתִיקָה, אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה גָא גָא גָאט.

הַיְנוּ שֶׁבַּתְּחִלָּה דִּבֵּר כִּמְרַתֵּת וּמִזְדַּעְזֵעַ לְהוֹצִיא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת וְאָמַר רַק חֲצִי הַתֵּבָה מֵחֲמַת הָרְתֵת וְהַזִּיעַ.

וְאַחַר כָּךְ יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה גְּדוֹלָה תֵּבַת גָאט בִּשְׁלֵמוּת כְּחֵץ מִיַּד גִּבּוֹר.

וְכַוָּנָתוֹ הַפְּשׁוּטָה הָיָה לְהַכְנִיס בָּנוּ עצֶם אֵימַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁרְאוּיִין לִרְעד וְלָחִיל מֵאֵימַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמָּלֵא כָּל הָעוֹלָם וְעוֹמֵד עָלֵינוּ תָּמִיד.

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר עִנְיָן זֶה בִּכְתָב.

אַךְ הַמֵּבִין וְחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִדַּעְתּוֹ רְמָזִים הַרְבֵּה עַל יְדֵי זֶה לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּפְשִׁיטוּת, לְהַאֲמִין שֶׁמְּל א כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ וְאֶצְלֵנוּ בְּכָל עֵת.

שִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בֶּאֱמֶת

עַד שֶׁיֻּמְשַׁךְ אֵימָתוֹ וּפַחְדָּתוֹ עָלֶיךָ

אות תטו

בְּעִנְיַן הַקֻּשְׁיָא שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה, כְּבָר מְבאָר בְּהַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו בְּהַתּוֹרָה בְּהַעֲל תְךָ בְּסִימָן כ"א שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׂכֶל הַמַּקִּיף שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ הַשֵּׂכֶל הַזֶּה עַד לֶעָתִיד, עַיֵּן שָׁם.

וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּבָר הָיָה לוֹ תֵּרוּץ נָכוֹן עַל זאת הַקֻּשְׁיָא.

וְהַתֵּרוּץ הָיָה בְּבֵרוּר גָּמוּר כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר שֶׁיִּשָּׁאֵר בּוֹ פִּקְפּוּק, רַק דְּבָרִים הַבְּרוּרִים וּמְחֻוָּרִין כַּשִּׂמְלָה

וּכְבַר כָּתַב אֶת עִנְיַן הַתֵּרוּץ בִּכְתָב, אַךְ נֶאֱבַד מִמֶּנּוּ הַכְּתָב

וְעַתָּה נִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ

[כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד שֶׁכָּל מַה שֶּׁכְּבָר חִדֵּשׁ, הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ עוֹסֵק עוֹד בָּזֶה, רַק הוּא רוֹצֶה בְּכָל פַּעַם חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי וְכוּ'. כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר].

פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֵיךְ הַבְּחִירָה הִיא בְּתוֹךְ הַיְדִיעָה בְּעַצְמָהּ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...לדון לפני דינים בדין תורה דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים וכל המחשבות...
שבחי הר"ן - אות יב
...לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל רק אדרבא, נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מיני הרחקות וכאלו אין רוצין בו כלל וכלל כי היה רואה שחולפין ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדין הוא רחוק מהשם יתברך ולא זכה עדין לשום התקרבות על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, מרחיקין אותו בכל מיני התרחקות מעבודתו יתברך אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאד ולא הניח את מקומו וכמה פעמים היה שהיה נופל בדעתו מחמת זה שראה שהוא מתפלל ומעתיר ומפציר כל כך שיתקרב לעבודת השם יתברך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן
...אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו' נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם תופסים הכל עד שיכול לתן לב על כל מדינה...
היכלות. מה הם ההיכלות?
...בספריו מדבר במספר מקומות על היכלות שונים שבהם הוא מטייל. מה הם ההיכלות האלו? תשובה: ההיכלות האלו הם מה שנקרא אצלנו "תובנות" "שכלים". ההיכלות שרבי נחמן מדבר עליהם, הם תובנות והבנות עמוקות שיש לצדיק על השי"ת / העולם וכיו"ב. מה שנקרא גם "השגות" רוחניות. היכלי התמורות לדוגמא, היינו השכל שבו צריך לעבור האדם לפני שהוא מגיע לשכל האמיתי של השי"ת (ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת מהיכלי התמורות?). וראה כיו"ב כאן: breslev.eip.co.il/?key=573 - חיי מוהר"ן - תמד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת" שיר "בלילה שירה עמי" נצוח "...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עו - וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
...ח"א - תורה עו - והאלהים נסה את אברהם [לשון החברים] ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה את אברהם . איתא בתקוני זוהר, 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי" הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר דהתפשטות הראות הוא אור הישר ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר [כי עקר כח הראות, מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים ונצטיר הדבר בעינים. ואז העינים רואין את הדבר הנראה [לעיל סימן י"ג אות ד עין שם] נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר...
שיחות הר"ן - אות סא
...בגמרא, זה היה בחינת תשובה ששב בתשובה על שפגם בתורה לומר שלא כענין וכראוי ותכף ומיד שהקשה אותו חברו הבין מיד שפגם ושב בתשובה מיד כי יש תשובה שהיא בכח ועדין לא יצאה לפעל ובשביל זה אדם משיג לפעמים למעלה ממדרגתו מה שאינו ראוי לזה הוא כדי שתצא התשובה מכח אל הפעל כנזכר לעיל וזה בחינת הדרי בי הינו שהתשובה היתה בי מתחלה רק שהיה בכח כנ"ל ועתה יצאה לפעל [כי על ידי שהשיג למעלה ממדרגתו על ידי זה פגם לומר שלא כענין ואזי חברו מקשה עליו ואז הוא מתעורר מיד ומבין שפגם ושב בתשובה מיד נמצא שעל ידי זה יצאה התשובה מכח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קך - הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר
...מוהר"ן ח"א - תורה קך - הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר מפרש בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק וכמו שאמרו במדרש על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו' וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת...
ספר המידות - הכנסת אורחים
...מכניס אורחים, בזה מחזיק ידי מרעים, שלא יחזרו בתשובה. ב. עיר שאין בה הכנסת אורחים באים לידי גלוי עריות, ועל ידי גלוי עריות בא עליהם הריגה. ג. הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. ד. הכנסת אורחים כהכנסת שבת. ה. המארח תלמיד חכם בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ו. גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש והקבלת פני שכינה. ז. כיון דלא שכיחי רבנן גביהו ככותיים דמי. חלק שני א. על ידי הכנסת אורחים אימתו מטלת על הבריות. ב. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ג. על ידי קדשת השם יתברך ההתנשאות של...
שיחות הר"ן - אות רכד - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ולהתחזק באמונה בענין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה שאסור להסתכל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור אמר רבנו זכרונו לברכה, שכל אדם ואדם יש לו בחינת מה למעלה מה למטה וכו' לפי מדרגתו שאסור לו להסתכל בהם כי אצל קצת, מסתים שכלו אצל הגלגלים ורקיעים ואסור לו להסתכל להלן יותר וגם כל הפילוסופים והמחקרים, כל שכלם וחקירתם הוא רק עד הגלגלים ולמעלה מזה אין יודעים כלום וגם במה שתחת הגלגלים טעו הרבה בכמה דברים עד שנפל ביניהם מחלוקות גדולות בכל דבר וכבר מבאר שאסור להסתכל בהם כלל והכלל שכל אדם במקום שמסתים שכלו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5146 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:43 - wesi2